לאחרונה גם בצהרה "דו יומית" אני לא כל כך עומד בקביעות, עקב כמה טרדות... עמכם הסליחה.
בנתיים אני כן משאיר את הכינוי הזה לפינה, בתקווה לחזור למסלול במהרה.
הפרק הקודם בסדרת תולדות חייו - 
הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו כ. #50 - נוער וגיל ההתבגרות
פרק עשרים ואחד:
בשנת תשמ"ג נועדה הקדנציה של הרבנים הראשיים - הגאונים הרב עובדיה יוסף (עובדיה יוסף) והרב שלמה גורן (שלמה גורן) להסתיים.
אמנם עד אליהם היו רבנים ראשיים מכהנים ללא הגבלה, אך על ידי במהלכים פוליטיים פעלו אנשים מסויימים להעיר חוק שימנע מהרבנים הראשיים להמשיך ולכהן.
רבינו פעל רבות לעצירת המהלכים האלו, ולאפשר לרגר"ע יוסף ולגר"ש גורן להמשיך ולכהן, והתעקש שאסור להוריד את הרבנים ממשרתם.
אך על אף כל מאמציו - לא נחל פרי. והחוק עבר למרות הכל, כשבכך הוחלט סופית - בשנת תשמ"ג יסיימו הגרע"י והגרש"ג את תפקידיהם כרבנים ראשיים.
משעה שהוכרע שהם לא יכלו להמשיך לכהן - הופעלו לחצים רבים על רבינו להתמודד בעצמו לתפקיד. רבינו, בצניעותו הרבה, ניסה להתחמק ולברוח מכבוד זה, אך גם זאת לא עלתה בידו.. הלחצים רבו כל כך - ולבסוף הוגשה מועמדותו, וכצפוי - הוא קיבל רוב עצום של קולות, שהבינו היטב איזה אוצר נפלא עומד לפניהם.... וכך, כמעט בעל כרחו, נבחר לכהן כרבה הראשי של ארץ ישראל, כשהוא ממלמל באזני מישהו "אני לא רגיל לכל זה.. לא מכיר את זה..." בהתייחסו לכבוד שהחלו לכבדו..
וכך, בתוך כשנה בלבד, הוכתר רבינו לשני תפקידים בכירים אלו - ראש הישיבה המרכזית העולמית ורבה של ארץ ישראל. שני כסאותיו של מרן הרב זצ"ל שרבינו היה היחיד שישב על שניהם גם יחד.
תיוגים:
אם יש עוד מישהו שרוצה שאתייג אותו - מוזמן לכתוב כאן.
כמו כן - מי שיש לו סיפורים - מוזמן לשלוח לי לפרטי.
לכל הפרקים והסיפורים - מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות
