היה תהליך ארוך של התרחקות ושל הסתר שבשיאו חורבן הבית והפסקת הנבואה (ע"י זה שאנשים הפסיקו לנסות להתחבר לדעת עליונה מהם)

אם זה לא היה ספר משונה אולי הייתי קורא אותו

מזכיר לי את הקטע הזה (מתוך הדרן/ מ.מילר)

הקב"ה לא מפסיק לדבר כי אם היה מפסיק, לא היה קיום לעולם- "בדבר ה' שמיים נעשו וכו'" הדיבור האינסופי ממשיך לקיים כל שניה ורגע ולשלוח לנו מסרים שכן אותם העשרה מאמרות של בריאת העולם (שלא נפסקים לרגע) משמעותם עבורנו מתגלה בעשרת הדיברות ואם המאמרות לא נפסקים הרי שגם הדברות לא, ואם כן מסרי ה' לא תמו...

אלא שהאזניים קצת נחלשו ובעיקר הלב (כי שמיעה תליא בליבא...) "כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה מַכְרֶזֶת וְצוֹעֶקֶת וּמוֹכִיחָה תָּמִיד"..(ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו).

אז מה הפתרון? איך חוזרים לשמוע? 

המפתח לקליטת מסרים עליונים נמצא במאמר נ"ד בליקוטי מוהר"ן קמא שאם תתמיד בו מובטחות ישועות עצומות. אחד מחסידי ברסלב ז"ל, רבי שמואל שפירא, למד את המאמר הנ"ל במשך כחמש עשרה שנה, אבל לא חייבים להתעכב ככ כל אחד כפי כוחו. (אפילו אם כוחו זה רק חמש דקות...)

בהצלחה

(בקצרה אומר שה' שתל בכל אחד מאיתנו מכשיר קשר, חלק אלוק ממעל, שאם מתחברים אליו זוכים לשמוע. ההתחברות נעשית על ידי התרכזות תמידית בנקודות הטובות שלנו שהם התגלותו של אותו מכשיר קשר)

אני חש כאילו זה מהרגע, מעכשיו.
פרק כ"ח למשל.

היא עומדת לכל הדורות.
זה הכוח שהיה לנביאים, ולכן אין שום צורך בנביאים חדשים מקרוב.
מספיק שנבין את הרלוונטיות לנו ולחיינו ולזמננו, וזה כבר ייתן די הצורך.
פסוק כגון "והיה ביום ההוא יחבוט י-י משבולת הנהר ועד נחל מצרים ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" עומד מעל הזמן ומעל המקום.
זה דבר נצחי, וכל ניסיון לייצר לו איזה תחליף "חדשני" דינו להיכשל.

מתואר שחכמים רצו להוציא את יצר העבודה זרה וכשהוציאו אותו יצא ארי של אש מבית קודשי הקודשים(ועל הדרך הם גם עיוורו את יצר העריות, אבל לא משנה כרגע...). הארי של אש הוא היה בעצם סמל הנבואה, מה הקשר בין עבודה זרה לנבואה...?
התשובה היא: "זה כנגד זה ברא א-לוקים", כנגד הכוח של העבודה זרה שמושך את האדם לעבוד ע"ז, יש את הנבואה והקשר הישיר עם הקב"ה, וכאשר הסירו את יצר העבודה זרה, ובעצם לא התמודדו איתו, אז גם כוח הנבואה יצא. ובעז"ה לעתיד לבוא, כל הכוחות שהלכו בעבר לטומאה ילכו לעבודת השם יתברך כי נהיה במצב מתוקן ואז הנבואה תחזור.
עד לכאן פשט, אבל כנראה זה יותר עמוק, כנראה שהמהלך הא-לוקי לא מסתיים  כאן.
הקב"ה עשה מופתים ביציאת מצרים, עשה ניסים גלויים: קרע את ים סוף, עשה את עשר המכות, הראה את כוחו הגדול וזרועו הנטויה. לאחר מכן, במעמד הר סיני, הקב"ה התגלה ממש לבני ישראל ולפי אחד מהפירושים על "כפה עליהם הר כגיגית", הקב"ה בעצם הרבה להם שבעה רקיעים ונגלה עליהם במלואו והם ראו את האמת הא-לוקית ואת הקב"ה, וכך בעצם ניטלה מהם הבחירה לכפור, הם ידעו בוודאות שיש א-לוקים.
אך, הקב"ה אינו מראה את עצמו ועושה ניסים על כל כופר שקם ועל כל חולשה, המטרה היא שהאדם יתנהל לבד ויהיה עצמאי ולא יצטרך כל פעם איזה מופת כדי להאמין, ולכן הקב"ה אחרי שהוא התגלה הוא מסתתר ומשתמש בהסתר פנים, וכך למרות שהוא לא עושה ניסים גלויים, הוא מנהל את העולם באופן הכי טוב והכל לטובה, ולכן דווקא הנתק וההסתר הם מכוונים, כדי שהאדם יוכל בעצמו לראות את האור הא-לוקי שגלום בכל מהלך ובכל דבר, וכך לגלות את שם השם, הרי אם כולם היו יודעים שהקב"ה בעולם הם לא היו בוחרים בדתות שקריות וכו'...אלא שכל הניסיון הוא שאנחנו לא יודעים ואנחנו צריכים להאמין, והקב"ה חפץ בכך שלמרות הקשיים נבחר להאמין בו וזה מסב לו הכי הרבה נחת רוח.
אז הקב"ה ממש לא הפסיק לדבר איתך, פשוט עכשיו אתה צריך ליזום את הקשר ולהבין את הרמזי שלו ולסמוך עליו שהוא לוקח אותך למקום הכי טוב שיש...!!(רק צריך השתדלות...)
יישר כוח וערב טוב...!!

@נשמה כללית
@שפרינצא בוזגלו
@באולפנה...
@מאן דאמר
@נעה ונדה
@הכל לטובה
@ציפור שיר.

אנסה לבאר מעט.

לפני שאענה על השאלה אקדים הקדמה קצרה.

מה זה בעצם נבואה?!

נבואה זה בעצם התגלות\מחזה א-לוהית לחומר בשר ודם.

(הכוזרי מרחיב על זה יותר מומלץ מאוד ללמוד).

בעצם מבריאת העולם כולם עבדו את הא-ל.

הקבה התגלה והיו נביאים

(יש את אדם הראשון וקין ויש שכנראה לא הוצרכו לדורות)

לאט לאט האלוקות שהייתה בתודעה כל כך חזקה אבדה מהאנשים והם חיפשו משהו מוחשי לעבוד(עבודת אללים)

עד בעצם אברהם שחידש ונשא בגלוי וביד רמה את שם השם בעולם.

וכן הנבואה נמשכה ממנו עד ליעקב ואז למשה ולאהרון ואחריהם לזקנים וכו וכו עד ירמיה.

עכשיו לשאלה:
יצר זה בעצם כמו דימוי של מנוע אני יכול לחבר אותו לטרקטור ולבנות בתים לדוגמה ואני יכול להרוס אתו בתים 

ז"א הטרקטור מצד עצמו הוא טוב אבל יש בו צד שהוא יכול להחריב.

בזמן ביהמ"ק האלוקות הייתה כל כך נוכחת שאנשים היו חייבים לעבוד משהו

ולעבוד משהו רוחני ולא גשמי זה קשה.

ולכן בעצם אנשים עבדו עבודה זרה.

כתוב בגמרא בסנהדרין שחכמים ראו שיש יצר עבודה זרה גדול. ועם ישראל עומד לצאת לגלות.

אז ביקשו להוציא את היצר של העבודה(גם הנבואה וגם העבודה זרה)

(מתואר שם שביקשו לבטל את יצר העריות אז שמו אותו בחבית וחיפשו שלושה ימים ביצה ולא מצאו בכל הארץ. (ללמדך שהיצר הטוב והרע חד הוא)אז בסוף עיוורו אותו.)

לענייננו: בעצם זה שחכמים ביטלו את יצר העבודה זרה אותו יצר הוא גם הנבואה(האלוקות המוחשית שבעצם אנשים היו חייבים לעבוד משהו).

ובכל זאת שחכמים ביטלו את היצר נשאר ממנו משהו בגלל זה יש עוד שאריות של עבודת אללים (בודהה לדוגמה)ושאריות של נבואה(רוח הקודש וכו)

וכן בע"ה אנחנו מחכים שהיצר הזה יחזור(ושנדע ונוכל להשתמש בו לקודש)

ויהיה נביא בע"ה בקרוב ויגיד לנו את מקום המזבח ונוכל לבנות את בית המקדש בע"ה ובהשתדלותנו אנו

מה התכוונת כשכתבת ''היצר הטוב והרע חד הוא''?

זה כמו מורה נהיגה.

המורה מכוון נמצא ליד

אבל התלמיד הוא זה שנותן את הרצון והשאיפה להמשיך הלאה

בלעדי התלמיד לא היה שיעור

כלומר בלעדי "הנפש הבהמית"

לא היה חיות.

ובלעדי "הנפש הרוחנית"

לא היה כיוון ומצפן

ועיי"ש

ביהדות יש דבר שנקרא "בחירה חופשית"  משערת ששמעת על זה.

בשביל לאפשר את זה רבוש"ע עשה דבר מופלא- שככל שיש יותר קדושה, יש יותר טומאה, ולהפך. ככל שהקדושה יורדת, גם הטומאה יורדת. כל זה כדי לאפשר לנו בחירה חופשית...

ועכשיו לשאלתך...

כשאר היה בית מקדש הייתה קדושה מטורפת, ולכן גם היו נסיונות קשים ברמוות... ברמב שאפילו הצדיקים נמשכו ברמות לע"ז. עזרא (נראלי שהוא, לא בטוחה) ביטל את הכח החזק הזה של המשיכה לע"ז וגילוי עריות לאחים ואחיות. ומנגד, הביטול של הטומאה הזו גרם לירידה גם ברמת הקדושה, ואז הנבואה נפסקה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....