יש הרבה סוגים של מחלות כרוניות, עם השלכות פוטנציאליות שונות.

בכל אופן:

א. אני אישית לא מדד, אני יחסית מאוד מכיל ורוב הסיכויים שהייתי שוקל בחיוב (בהתאם לשאר הנתונים כמובן). ובלי קשר אני חושב ששאלות סקר כאלו לא מוסיפות טוב, אתה צריך מישהי שתקבל אותך כמו שאתה ורק אחת כזו.

ב. בעיקרון אני בגישה של לספר הכל מההתחלה, ובכמה שיותר פירוט - גם לא להסתיר או להמעיט מההתמודדות (המחלה במקרה שלך), אבל וגם לשטוח את הצד שמפיג את החששות.

מדובר בהתקף אפילפטי בודד מלפני שנים רבות מאוד כשהייתי צעיר, שישר אחריו החליטו לתת כדורים ולא בדקו יותר מדי לצערי, ותוייגתי ככזה(כן...טעות רצינית). כל הבדיקות לאחר מכן היו תקינות לחלוטין ומאז נטילת הכדורים(במינון נמוך שלא השתנה) לא התרחש שום התקף או תחושה לא נעימה. אין טריגרים לזה ואין כלום....אבל עדיין, השם של זה, ומקרים קשים, הכל נשמע מאוד מאיים, בעוד שאני בכלל בתחתית של תחתית הספקטרום ב"ה.

יכול לחסוך הרבה אי נעימות 

מסכימה עם הדברים שכתב ימ"ל למעלה 

על פניו נשמע לי קצת מוזר ולא מתאים שגם מישהי שעוד לא הכרתי ושלא בטוח רלוונטית תדע פרט כזה, שמעטים יודעים עליי. ושבאופן כללי לא מגדיר אותי ולא משפיע עליי בכלל בחיי היום יום...גם אני נוטה לספר באיזור דייט שלישי, כשיש היכרות ראשונית אבל שזה עוד לא התפתח למשהו רציני, אבל כמובן פתוח לשמוע עוד ואולי לשנות את דעתי...

כדאי גם להתייעץ עם הרופא המטפל שלך לראות השלכות עתידיות אפשריות 

אתה רוצה שאשה תגלה אחרי הילד השני, שיש לבעלה אפילפסיה? אפילו אם זה כבר לא פעיל וכו'.

אם זה מעסיק אותו במחשבה, והוא לוקח כדור בכל יום - אז לא לספר דבר כזה זה לא "אה, אופס, לא יצא לי לדבר על זה" - אלא ממש הסתרה אקטיבית, שזה דרגה אחת פחות משקר (ויש שיגידו שזה באותה הדרגה ממש).

אם זה לא משהו אקוטי*, אז לדעתי אפשר לספר בנחת אחרי שהצד השני כבר מכיר אותך, ואז אתה לא תהיה "האפילפטי" אלא אדם מורכב שיש בו עוד תכונה אחת, בנוסף לשלל התכונות שהצד השני כבר מכיר. מצד שני, לא לחכות לשלב שבו כבר מתחילים לדבר על חתונה וכו' - כי אז הצד השני עלול להרגיש שאתה הסתרת משהו באופן אקטיבי, ובעיית האמון תהיה גדולה יותר בעיניו מאשר הבעיה המקורית אותה ניסית להסתיר.

(*משהו אקוטי - יש לזה השפעה מאוד מאוד גדולה על חיי הנישואין, למשל חולה סרטן בהווה או אדם שיודע שהוא לא יכול להעמיד צאצאים. בעייני, דברים כאלה מומלץ מאוד לספר מראש כדי למנוע עגמת נפש משני הצדדים).

ותאמת שלא ממש חשבתי מתי להיגד... 

איכשהו יצא שבכול הראיונות לשירות לאומי\ מדרשה וכו... אמרתי את זה על התחלה

בלי לחושב ובכולם קיבלו אותי בגלל מי שאני , לא חושבת שזה אותו דבר בכלל , אבל נראלי על עצמי 

אני לא עושה מזה סיפור  מספרת מתי שיוצא ... בדר"כ יצא זה היה אחרי כזה 10 דקות

אבל אני חושבת שאם תשדר כזה שזה בסדר אז מתי שתספר זה יהיה אחלה!

טוב לא באמת מבינה רק חושבת...

אז בהצלחה!

למי שמעסיק אותך בשירות לאומי או בכל עבודה אחרת, ממש לא אכפת האם הגנים שלך משובחים, האם הילדים שלך יהיו בריאים, האם צפויים לך חיים קצרים משמעותית מהממוצע, מה ההורים יגידו וכו'.

המחשבות האלה בהחלט צפויות לעבור בראשו של אדם שהכיר אותך במטרה להתחתן, ברמה זו או אחרת. זה לא אומר שהוא יפסול, ממש לא, אבל חשוב להבין שהשיקולים של דייט לא דומים לשיקולים של מעסיק.

גם לא ניסיתי להשוות 

אם יצא ככה לא התכוונתי

רק ניסיתי להיגד שנראלי שגם לפי איך שאתה לוקח את זה הסביבה  מבינה למשל אם תראה את זה כמגבלה אז ככה יבנו אז צריך לחושב איך להיעבר את זה בטוב!

וכיאלו את תעביר בטוב אז לא משנה מתי היא תדע

נראלי... יוכל להיות שאני באמת ממש ממש לא  מבינה בכול זאת אני רק בשימנית ויש פו אנשים שהרבה יותר מבינם!

זה לא סיפור מבחינתי, באופן כללי לא יוצא לי לחשוב על זה בכלל, זה לא מגדיר אותי, למעט הפעולה הרובוטית היום-יומית של נטילת כדורים, אולי כי ב"ה המצב שלי באמת טוב מהבחינה הזו(גם הבדיקות מראות שאין כלום שזה ממש לא ברור...).

בגלל זה זה לא משהו שאני נוטה להציג את עצמי איתו ומעט מאוד אנשים יודעים על זה, אפילו במשפחה...אבל אני חושב שאם אני מתכוון להכיר מישהי לקשר רציני לחתונה אז ראוי שהיא תדע עליי הכל, ובפרט את זה, שזה פרט חשוב במידה מסויימת...והטיימינג זו אכן השאלה.

מה גם, אני מבין שיכול להיות שזה ירתיע מאוד מישהי והיא תפסול על זה, ואם היא הכירה קצת ממני ופסלה אז היא לא שלי.

שהרי אני מצפה ממנה להכיל אותי עם כל חסרונתיי בדיוק כמו שאני אכיל אותה עם כל החסרונות...הכל מה'

"הצד השני עלול להרגיש שאתה הסתרת משהו באופן אקטיבי, ובעיית האמון תהיה גדולה יותר בעיניו..."

למה שזה יהיה ככה?
כאילו, למה שזה לא יהיה מובן לו שלא רצית לספר על עצמך משהו סודי\אישי\בעייתי עד שהתחילו דיבורים על חתונה ואז הרגשת בטוח מספיק לספר?

לגלות על ההתחלה. כמובן אחרי שמפרגנים ומספרים את כל המעלות של הוד מלכותו...

זה הכי פשוט...

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.