אהבה היא ערך בפני עצמו ולא רק אמצעי להבאת חיים חדשים

אהבה היא כ"כ גדולה עד שהביטוי הגדול שלה זה הבאת חיים חדשים

למה א-להים ברא את העולם?

אמצעי מניעה אם כבר

ורק אם תופסים את האהבה כפיקציה או כתוצר נלווה ליצר - אז גם לאהבה.

אבל לא רק לפרו ורבו

את האהבה בין בני הזוג, לתת לה ביטוי גופני מעצים.

נראה לי

זה תלוי בגישה כנראה, וגם יש כאן חילוק בין הפעולות למניע, אבל לא ניכנס לזה. רק כנקודה למחשבה שני מקורות שצצו לי כרגע:

א. המעשה בגמרא על חבישת היצר, שחז''ל רצו לבטלו, שבעקבותיו לא מצאו ביצה בכל ארץ ישראל.

ב. "המישוש, אשר ביאר אריסטו בספר המידות, ואמר שהחוש הזה הוא חרפה לנו. ומה יפה מה שאמר ומה נכון הוא שהוא חרפה כי הוא לנו מבחינת מה שאנו בעלי-חיים ולא יותר, ככל הבהמות. אין בו דבר מעניין האנושיות. שאר ההנאות החושיות כמו הריח, השמיעה והראייה - הרי אף-על-פי שהן גופניות יש בהן בזמן כלשהו הנאה לאדם באשר הוא אדם" (מורה הנבוכים)

אומר את מה שאני חושב שנכון ואמיתי

מקורות יש לכאן או לכאן - אפשר להסתכל בשמחת הבית של הרב מלמד.

מסופר על רבי עקיבא איגר שבחתונה של ביתו עם החת''ם סופר ביקש את קשב הקהל והודיע שאם יהיה מישהו שיצליח לומר איזושהי טענה שלא יוכל להפריך אותה - הוא יקבל את העולם הבא שלו.

כל תלמידי החכמים הרבים שבחדר ניסו ואף אחד לא הצליח, לבסוף פנה הרב למלצר וביקש ממנו לנסות גם. המלצר שהיה יהודי פשוט ולפתע כל המבטים בחדר נחו עליו נבהל ופלט מפיו "שמע ישראל...". "ובכן...", אמר ר' עקיבא, "על זה אין לי פירכא...".

אין קושטא בעלמא הדין.

אבל השאלה מה המשמעות של זה.

האם בגלל שכל דבר אפשר לפרוח שלכל דבר אין משמעות 

או להיפך - דווקא בגלל שהאמת הלא מוחלטת היא לא בכיס שלי חשוב לי להשמע את החלק שלי שאני אוחז ממנה.

וגם להגיד 'יש עוד גישות' - זה לא סברה.

זה כבר ניצלוש רציני.

אז אני רק אכתוב רעיון קטן שעלה לי לא מזמן שלדעתי עונה על השאלה ונעצור בזה:

כתוב שכדי להתקבל לסנהדרין היה צריך לדעת לטהר את השרץ מהתורה (ומעלה מיוחד היתה למי שהצליח לטהר אותו בק''ן טעמים). למה יש מעלה, ואפילו הכרח, ביכולת להצדיק את השקר?

לא כי הוא אמת, השרץ הוא טמא. וגם לא כי אין אמת, כי כאמור השרץ טמא. אלא כי אם לא מבינים את השקר למעשה גם לא מבינים את האמת - אם לא תבין למה השרץ לא טהור, מתוך זה שתבין למה אולי הוא כן, לא תבין גם למה הוא טמא.

בכוונה לא פירטתי ואני חושב שזה לא המקום. אני דיברתי על היצר.

אבל אעצור כאן כי כאמור זה לא המקום המתאים לדעתי.

אגב, אני לא אמרתי כלום מעצמי ואותו הרמב''ם שכתב את מה שציטטתי גם כתב את אותם הדברים שאתה מזכיר. וזה לא כי הוא סתר את עצמו.

"תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו." (נִדה דף ל"א עמוד א')

הקב"ה נתן לאדם את הכוח לתת חיים...!!!

להיות שותף ביצירת בריה חדשה, נשמה חדשה שתבוא לעולם...!!

אין דבר גדול מזה...!!

זהו כוח עצום שבזכותו העולם ממשיך להתקיים.

יש שני פסוקים שמהם לומדים שצריך להתחתן:

1. הפסוק המוכר: "ויאמר להם א-לוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ"

2. פסוק פחות מוכר: "כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱ-לֹקִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד".

מהמילים המודגשות למדו חז"ל שצריך להתחתן. (למה צריך את שניהם, שאלה אחרת, לא אכנס לזה כרגע...)

מה הפירוש המילולי של המילים המודגשות שמהן למדו חז"ל שצריך להתחתן...?

הכוונה היא כך: "לא תוהו בראה"- הקב"ה לא ברא את העולם לתוהו, שיחזור לתוהו ובוהו, אלא "לשבת יצרהּ"- הוא ברא אותנו כדי שניישב את העולם, שנמלא אותו.

עכשיו, ידוע ממדרש חז"ל שהביאו פה שחז"ל ביטלו את יצרא דעריות ואז למחרת לא מצאו ביצה בשוק, ולכן החזירו אותו ורק עיוורו אותו, ומכיוון שכל העולם תלוי בדבר הזה, העולם לא יוכל להמשיך להתקיים בלי הכוח הזה, הקב"ה ברא את היצר כדי שאנשים ירצו להתחתן וכך יולידו ילדים והעולם ימשיך להתקיים ולפרות.

כמובן, המטרה שלנו כיהודים שמאמינים בתורה איננה רק להוליד ילדים, כי אם כך אז כפי שכתב פה מישהו אפשר גם להיות עם הרבה נשים ולאו דווקא עם אחת וכך להוליד יותר ילדים, המטרה היא להמשיך את החיים בעולם ולהתחבר לחצי השני שלך, כפי שמופיע בספר בראשית שלפני שהקב"ה "מצא לאדם עזר כנגדו" האיש והאשה היו אחד, או גב אל גב, או שהאשה הייתה הצלע של האיש, תלוי בפירושים, אבל בכל מקרה הם היו כאחד, והם משלימים אחד את השני, ולכן האדם צריך למצוא אותו וכך להיות בן אדם שלם, בן אדם קדוש יותר, ובן אדם רווק הוא בן אדם פחות שלם, הוא "חצי בן אדם", הוא בן אדם פחות קדוש וכו'...

וכמובן, הקב"ה איננו רוצה שרק נוליד ילדים ללא מטרה, הוא רוצה שנגדל אותם ונחנך אותם לעבודתו יתברך ולגדל אותם על הערכים הנכונים, בדרך הנכונה לעבודתו יתברך וכו'....

עכשיו, בשביל להשיג את המטרה הנ"ל, שהיא מורכבת משתי סיבות עיקריות, הקב"ה ברא את יצרא דעריות ולכן הוא כ"כ חזק, כי דבר מאוד בסיסי וחשוב, אבל מכיוון שזה כוח מאוד חזק ששואב ואחרי שאתה נכנס אליו הוא "לא-רצוני", צריך להפעיל משנה זהירות בכל ענייני צניעות, ולכן חכמים עשו לנו גדרות וסייגים בעניינים האלו והרחיקו אותנו מבעיות צניעות, כך שלא חלילה ניכשל ולא נגיע בעז"ה הכוח הזה למטרה הנכונה אלא נפספס אותה לגמרי כי לא נעשה את זה בדרך הנכונה, באופן הנכון, עם האחת הנכונה ובזמן הנכון, ופספסנו את המטרה שלשמה הקב"ה עשה את זה, ובעצם ניצלנו את זה לדברים לא טובים.

ברור שעכשיו אם מישהו מוצא משהו קרוב הוא יחייך וישמח הרבה יותר והכל, כי זה טבעי וכך הקב"ה ברא את זה בעולם, אך לא כל מה שכיף לנו וגורם לנו לחייך בהכרח שהוא טוב לנו, שהרי זה כוח עצום שבאופן  טבעי זה קורה ויכול להיות שזה לא באמת ההחלטה הנכונה והדבר הנכון, ולכן צריך ע"פ ההלכה לשמור נגיעה (אגב, בנדה זה דאורייתא...) כדי שלא חלילה האדם "ינצל" את אותו כוח לטובת סיפוקים אישיים ואנוכיים ליצר שלו, ולא באמת יבנה קשר אמיתי ונכון עם האחת שהוא יחיה איתה כל החיים.

"וכשהיא אמיתית היא ממיסה את כל החומות"- כאשר האדם לדוגמא מנצל את הכוח הזה שהקב"ה נתן לרעה, אחרי זה הוא מרגיש באסה, והוא שונא את עצמו וכו'...כי אותה "אהבה" הייתה אהבה נפוּלה, אהבה מדומיינת, אהבה שקרית ולא אמיתית שכל מה שהיא הייתה זה סיפוק היצרים ותו לא, אך כאשר מדובר באהבה אמיתית, בדרך הנכונה, עם האחת הנכונה, בזמן הנכון, זה דבר אמיתי וטהור, ולכן האדם הרבה יותר "מסופק", כמו שמי שקונה לעצמו טילון אז יש לו הנאה רגעית אבל אחרי כמה דקות שהוא מסיים את הטילון ההנאה נגמרה, אך אם הוא עושה מעשה חסד, עושה מעשה טוב וכו'...אז הוא מרגיש סיפוק עצמי הרבה יותר גדול, כי כך הוא עשה עם הכסף משהו טוב, עזר למישהו. כמובן, לא אמרתי שאסור לקנות טילון, אך אם בן אדם כל הזמן יקנה טילונים ולא יתן צדקה, הוא בעצם לא משתמש בכסף שלמטרתו הקב"ה נתן לו אותו, ולכן אחרי שהוא יאכל שני טילונים הוא ירגיש באסה עם עצמו לעומת זאת אם הוא יביא צדקה הוא ירגיש סיפוק עצמי אדיר, וכך אם האדם השתמש בכוח למטרה שלשמה הקב"ה נתן לו הוא מרגיש סיפוק הרבה יותר גדול, לעומת אם הוא השתמש בכוח לרעה ולדברים שליליים.

לכן, אהבה יכולה להביא לדברים טובים ונפלאים, אך יכולה להביא כשלא משתמשים בכוח הזה באופן הנכון וכראוי, לקלקולים רבים, לדברים לא טובים, כי כוח כזה גדול יכול להופיע בטוב ולהביא דברים מופלאים וטובים לעולם, אך אם לוקחים את הכוח האדיר הזה לכיוונים לא טובים הוא יכול להרוס ולהיות הרסני.

@נשמה כללית

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳