הפרק הקודם בסדרת תולדות חייו - 
הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו כז. #57 - נוער וגיל ההתבגרות
לפי הסדר הכרונולוגי - לאחר הסכמי אוסלו אנו מגיעים לנושא שיובא בפרק הזה - המרידה בו וקריעת הישיבה.
הנושא הוא רגיש, ודעותי בו ידועות, וגם לאחרונה דננו בזה.
אינני רוצה לערבב בסדרה משקעים רעים ולהעכיר את האוירה שלה. אבל להתעלם לגמרי מפרק זה בחייו לא אוכל,
הלכך, אכתוב על כך, אבל פרק אחד בלבד ובקיצור ובלי שמות המעורבים, תוך התמקדות יותר בשבח ר' אברום והתמיכה בו, ופחות במעשי הצד השני.
מי שאף על פי כן חושב שהדברים אינם מתאימים לו - שידלג על הפרק הזה.
מכל מקום, על אף שהתווכחתי על הנושא רבות - כאן אינני מתכוון להכנס לויכוח בתגובות, מהסיבה האמורה - שאיני רוצה שהפינה תהפוך להיות קשורה לנושא זה.
פרק עשרים ושמונה:
כזכור מהפרקים הקודמים, לפני פטירת רבינו הרצי"ה זצ"ל - הוא מינה את רבינו והגר"ש ישראלי להמשיכו בראשות הישיבה וממילא - בהנהגת הציבור, לאחר שכבר שנים רבות כיהנו כראשי הישיבה מתחתיו.
אך מאותה עת היתה קבוצה שלא קיבלה את הכרעת הרצי"ה בנושא, וחתרה תחת הנהגתם. הגר"ש ישראלי רצה מלכתחילה להוציאם מן הישיבה לאחר שפעלו בחוצפה, אך רבינו היה זה שבטוב ליבו שכנע את הרב ישראלי להותירם בה, תוך אמון שיחזרו מדרכם...
לאחר פטירת הגר"ש ישראלי - נותר רבינו לבדו בהנהגת הישיבה והציבור, ואזי החלו אנשים מסויימים מקבוצה זו להתסיס את תלמידי הישיבה ולהפיץ כנגדו שמועות כזב, כביכול הוא מתכוון להכניס חלילה לימודי חול לישיבה ועוד. אך לאורך כל הזמן - רבינו שמע חרפתו ושתק, בגדלות נפש שאין לתארה, בעוד דמו נשפך כמים.
בשלב מסויים החלו לצאת בפומבי נגד רבינו, להדפיס "פשקווילים" בחתימת ידם ולכנות אותו ואת הנהגתו בתיאורים שאין הדעת סובלתם, ואזי נאלץ רבינו להשעותם מן הישיבה עד שיחזרו בהם מדברים אלו. והם ביצעו את זממם - ובחרו לקרוע את הישיבה הקדושה ולהקים מוסד משלהם. נגד ההלכה המפורשת בשולחן ערוך.
לאחר הכרזתם על קריעת הישיבה, התכנסו בספרייתה גדולי רבני הציונות הדתית תלמידי הרצי"ה, ביניהם: הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן, הרב דוד חי הכהן, הרב זלמן מלמד, הרב אריה שטרן, הרב אליקים לבנון, הרב יעקב פילבר, ועוד ועוד. לעצרת מחאה על הפגיעה בישיבה המרכזית העולמית ובכבוד התורה. בתום הכינוס הם כתבו מכתב חריף ובו הם "קוראים לפורשים לשוב בתשובה שלימה, לחזור אל הישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא". אך בקשתם לא נענתה.
בשולי אותו מכתב - הוסיף בכתב יד קדשו הרב מרדכי אליהו בזו הלשון:
"ראה ראינו הכתוב לעיל ובצער רב, כבוד הגאון האדיר הרה"ג ר' אברהם אלקנה כהנא שפירא ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי ונשיא ביה"ד הגדול ונשיא מועצת הרה"ר עד תשנ"ג, אשר העמיד דורות של תלמידי חכמים, אינו זקוק לדברינו. כי כל גדולי הדיינים והרבנים בארץ הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו, רבני ערים יישובים ומושבים, ראשי ישיבות לסוגיהם, ואולפנות ומוסדות אחרים ורבים. כולם שתו בצמא את דבריו, וממשיכים לדלות מאותו באר מים חיים שלו. כל מעשיו לשם שמיים ואין להרהר אחריו, וידוע מה שאמרו חז"ל על זה. וכל שכן שאין לפלג ולא לסייע לזה. ויהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיו וימשיך להגדיל תורה ולהאדירה ביתא שאת וביתר עוז. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, אמן כן יהי רצון. בברכת התורה, מרדכי אליהו"
מכתבו של הרב אליהו:
שני הרעים הגדולים, רבינו והגר"מ אליהו יחדיו:
כל זאת התרחש סביב רבינו, כשכל עולם התורה וגדולי התורה רועשים וגועשים על הפגיעה בכבודו,
ורבינו עצמו?
הוא תלה פתק בישיבה: "להתחזק בשמירת הלשון ובלימוד ספר חפץ חיים"....
(ומי שישאל: איך אני "לא שומע לו" בזה? תשובות בפרטי בלבד)
תיוגים:
אם יש עוד מישהו שרוצה שאתייג אותו - מוזמן לכתוב כאן.
כמו כן - מי שיש לו סיפורים - מוזמן לשלוח לי לפרטי.
לכל הפרקים והסיפורים - מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות
