נר חמישי של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
איך גורמים לילדון בן 9 וחצי לאכול אוכל מזין ובריא???השם בשימוש כבר
לא חודשים.
שנים🙄
הלוואי שתהיינה כאן עיצות מועילות.
מיואשת כבר.
מפרטת כדי לתת קצת רקע-
קמה מוקדם כדי, בין היתר, להשקיע לו בכריכים לארוחת עשר, אבל הוא מחזיר כמעט כל יום את הקופסא כמות שהיא, בקושי טועם ביס מהפרי, על הכריך אני בכלל לא מדברת... וניסיתי הכל, את כל סוגי הממרחים והמילויים- טונה, עם ובלי תוספות כמו זיתים ומלפפון חמוץ, חמאת בוטנים, כל סוגי הגבינות, חמאה, טוסט, חומוס, טחינה, ממרח חלווה, חמאת בוטנים, ריבה, כל סוגי הביצים.. כלום- מוכן רק ממרח שוקולד. רק כריך כזה הוא מוכן לאכול ( איזה כריך, המפונק לא אוכל פרוסות לחם. רק פיתה טריה. או לחמניה. אבל בלי שומשום.. )
בבוקר לפני שיוצא מהבית אוכל עוגיות עם חצי כוס חלב, לפחות חלב. (כמובן שרק עוגיות מסוג מסויים, אבל לא אלאה אתכן)
חוזר מבית הספר, כאמור, עם קופסת אוכל מלאה, ולמרות שאני שואלת אותו בכל פעם מחדש איזה פרי/ירק לשים, הוא פשוט מחזיר ככה, בלי לטעום אפילו.
צהריים זה לריב איתו כדי שיטעם מהאורז או מהפתיתים, או מהמוקפץ. כמעט כל ארוחה כזאת מסתיימת בדמעות ( שלי או שלו או של שנינו ) ואתן מבינות כבר שארוחה זה לא.. עזבו שניצל או עוף או קציצה. מזה כבר הרמתי ידיים. קוסקוס הוא מוכן רק עם טיפה מרק. וזהו. ששום ירק לא יגע, אחרת הוד מעלתו לא יגע..
ארוחת ערב-קורנפלקס עם חלב.( אלה עתירי הסוכר, של הביוקר, לא הצהוב חס וחלילה) או מעדן.
בסעודות שבת חלה עם טיפונת רוטב של דג. ואולי חצי פרוסת חציל אפוי. זהו.
יודעות מה, נראה לי שיהיה יותר קצר שאכתוב מה הוא כן אוכל-
פיתה עם שוקולד
שניצל תירס
פיצה, לפעמים לפעמים פלאפל( פעם עוד היה אוכל חצי פיתה, היום גם זה לא)
כל מיני סוגי קורנפלקס
עוגיות, שוקולדים וסוכריות (לזה יש לו דווקא תאבון, והרבה)
במבה עם שוקולד (חטיפים אחרים דווקא לא אוכל, לפחות זה)
ובגזרת הבריא - גמבה אדומה, כיווי, דובדבן ומנגו.🙄

מכל הג'אנק הזה התזונה שלו מורכבת, איפה כשלתי? כשהיה תינוק ופעוט אכל ממש ממש ממש בריא. ממש הקפדתי. אולי בגלל זה? אנחנו לא בית של ג'אנק. לא קמח כוסמין וטבעוני אבל בעלי אוכל בהחלט בריא ואני משתדלת, כן חוטאת פה ושם אבל גם אם כן זה מוקרם או בורקס שהכנתי בעצמי, לא משהו חריג, גם לא ממש אוכלת שוקולד וחטיפים. שוב, כן אוכלת מדי פעם, אבל בפירוש לא בהגזמה. בכלל, אוהבת מאוד ירקות ופירות, גבינות, ביצים. פחות מחבבת בשר, אבל כן אוכלת חזה עוף או קציצות או פרגיות למשל, והוא כלום. כלום. אפילו שניצל לא. איפה עוף ואיפה פרגית.. חה.
רואה את אחיינים שלי ואחייניות שלי שקטנים ממנו, עוד רגע בולעים את העצם של השוק, לועסים את הסטייק עד תומו כולל השומן,
ולא יודעת אם לבכות או לצחוק.. מה שבטוח, עיניי רואות וכלות.. בקשתי כבר מאחותי שתלווה לבן שלי קצת מהתאבון הבריא של הילדים שלה. הסכימה בשמחה אבל הילדון פשוט לא לקח..
מה עושים?
מיותר לציין שהוא שוקל.. 23. עור ועצמות ממש. והוא גבוה.
תודה לכל הקוראות עד עתה❤️
איזה מאמא מרוקאית ❤חגהבגה
מה יקרה אם לא תילחמי איתו?
אם הוא תכף בן 10, למה להגיע לדמעות?
הוא חש רעב- שיפתור את זה. יש אוכל- אוכל שהוא אוהב, בבקשה..
בדקתם ברזל?
אבל הוא אוהב קוסקוס, ושניצל תירס! זה לא אוכל.. ולא, לאהשם בשימוש כבר
בדקנו ברזל 3 שנים כי.. צרחות ובכי מבדיקת הדם. ולפני שתשאלי- לא, בעלי לא ילך איתו, כי ממנו הוא ירש את החרדה מהמזרק.. הילדון הגדול והמגודל מתעלף רק מלראות דם, וזקוק להכנה נפשית של 3 ימים לפני כל בדיקה, ולהתאוששות של יומיים אחריה (עושה אותה רק בשכיבה ונשאר חצי שעה אחרי להשגחה במרפאה.. ואני לא צוחקת בכלל, אמיתי לגמרי.)
אני דווקא מוכנה שידקרו אותי כמה שרוצים. הפעם האחרונה שבכיתי מבדיקת דם הייתה בגיל 4. אבל המחשבה על הנסיעה לאחות ועל מה שיהיה שם, גורמת לי לדחות את הביקור. והופ, עברו 3 שנים...
אני גם הייתי מאד בררנית באוכל. מאד.סמיילי12
חייתי שנים על טבעול וקוסקוס משקית
וזה עבר לי
יש דברים שאני לא נוגעת עדיין. אבל במגמת שיפור ממש
באמת? רק על זה? עד איזה גיל?השם בשימוש כבר
כן. זו הייתה ארוחת צהריים הקבועה שלי בערךסמיילי12
אולי הייתי מגוונת עם פתיתים או אורז.
אבל לא עוף ולא קציצות ולא מוקפץ. כלום.

ירקות לא אהבתי בכלל מלבד גמבה ומלפפון.

פירות זה רק תפוח בננה אבטיח מלון.

בעיקרון עבר לי כשהכרתי את בעלי והוא חשף אותי לכל מיני טעמים. (אפילו חומוס! לא אהבתי)
אחים שלי גם היו בסגנון. לא אהבו סלטים שום כלום.
ובאיזור גיל 13 או 12 הם הסתדרו. עכשיו כל אחד מהם דואג לעצמו לסלט ודואגים לעצמם מבחינה בריאותית. אחד בן 17 שניה בת 16.
יש לי עוד אח שזה לא הסתדר אצלו🤷‍♀️ תמיד אנחנו מעירים לו אבל הוא כבר בן 26. קצת יותר קשה לשנות🤷‍♀️



והבן שלי המתוק בן 3.5 גם מוכן רק שוקולד לגן. ניסיתי להחליף בממרח תמרים זה עוזר מדי פעם.
ועוזר איתו פשוט לעשות ארוחות משפחתיות אז 'באלו' לטעום מזה ומזה.
אז לגן אני לא נלחמת. חשוב לי שיאכל. אז מביאה לו פיתה עם שוקולד. בבית מושיבה את כולנו לאכול יחד.
ואולי אפשר חלק מהדברים הלא מזינים להוציא מהביתסמיילי12
אצלנו בגזרת החטיפים יש במבה וציפס קידס ובסקוויטים.
אין ביגלה או עוגיות קנויות.

ואם יש משהו 'שווה' יותר הוא מוחבא אצלנו בארון והם לא יודעים שיש (אבל אצלי קטנים אז קצת קשה לי להבין איך זה יעבוד עם גדולים)
בגזרת החטיפים יש רק במבה עם שוקולד, אבל עוגיותהשם בשימוש כבר
קנויות יש והרבה כי מוכן לאכול רק אוראו בבוקר. כשניסינו להכריח אותו לאכול לפני שיוצא לבית הספר משהו קצת יותר מזין מעוגיה פשוט לא אכל, הלך ככה. ואנחנו לא רוצים שילך רעב. עד הפסקת עשר יש תפילה ו2 שיעורים שצריך להתרכז בהם.. גם בעלי נכנע בקטע הזה, אפילו לפני. טוען שעדיף שיאכל משהו, העיקר שלא יהיה רעב..
כן אני מבינה ממש את המקום שלך🥺סמיילי12
תודה🙂❤️השם בשימוש כבר
תעשו ניסויאמאשוני
כל יום לפני שאתם מביאים לו אוראו, תקראו את ההרכב התזונתי שיש באוראו מול ההרכב התזונתי המומלץ,
ואז תבחנו את המשפט "העיקר שיאכל משהו ושלא יהיה רעב".

אגב, פיצוץ סוכר לא מביא לריכוז לאורך זמן.
ובארוחת עשר ממילא נותן רק ביס בפרי וזהו.
את מרגישה שמשהו פה לא עובד.

אגב, גם אני עם התיאבון והמודעות והכל, אחרי אוראו או סתם קפה עם מתוק, לא אוכלת ארוחת בוקר, שהיא סופר חשובה.
בוודאי ילד שלא רגיל ולא מודע להשלכות.
👍🙂 תודה!השם בשימוש כבר
אולי תכיני עוגיות?תוהה לי
כל מה שתכיני יהיה עשיף מקנוי..
אוף, ממש מצער, מבינה את הרצון שיאכח בריא ומזין. זה ממש חוסר אונים
תודה.. 🙂❤️ באמת מכינה עוגיות ביתיות הרבה פעמים,השם בשימוש כבר
המבוגרים במשפחתנו( קרי: האיש ואנוכי) עפים על עוגיות תמרים ועוגיות סילאן, למשל.. הילדון-על עוגיות שוקו צ'יפס.. הבעיה שלא תמיד מספיקה להכין, ( כי חייבתתת לקיים את המנהג הטבוע בי להחליק על הרצפה תוך כדי שטיפה מדי פעם) או שהמלאי אוזל במהירות ובבוקר אין מדי הרבה זמן
להתקשקש. וגם חשוב לנו שילך בבוקר במצב רוח טוב ומרומם, שנובע, מה לעשות, גם אצלינו המבוגרים זה ככה, בין היתר, מאכילת משהו טעים.
ויש התנגדות, וזה באמת בא על חשבון הבריאות הפיזית..
תודה לך🙂
מצחיקולה שאתתוהה לי
אין עלייך ועל התיאורים שלך..
אז אפשר באמת להכין עוגיות שוקולד ציפס עם שמן קוקוס וקמח כוסמין לבן שלא ניכר באפייה ולהפחית סוכר. תכיני כמויות ותקפיאי..
אפשר גם להכין שניצל תירס ביתי, יש מלא מתכונים. תכלס, אפשר להכין פיתות ופיצות וממרח שוקולד בבית. גם ככה את משקיעה זמן בלהכין כריכים מושקעים..
הייתי גם שולחת אותו לחוג שיעשה כושר ויבנה מסת שריר ועצם דרך הספורט ואז גם יהיה יותר רעב ואולי יאכל קצת יותר בריא..


עוד כיווןתוהה לי
זה שייקים על בסיס חלב עם פירות, ואם הוא אוהב את זה לגמרי אפשר לעוף עם זה ולטחון גם אגוזים ושקדים ועוד סוגי פירות
כן, הציעו את זה כאן והגבתי ששייק ע"ב יוגורט ופריהשם בשימוש כבר
אהוב הוא שותה, אבל כשניסינו לטחון ולהוסיף בהחבא עב"מים אחרים כגון אגוזים או מלפפון, הילדון בעל בלוטות הטעם המפותחות מאוד גילה זאת ודחה את המשקה בבוז מעל פניו🙄
כפרה עליו..תוהה לי
יש דברים שאפשר להוסיף שהם יותר נייטרלים כמו חמאת שקדים שזה כבר טחון, ובכלל אולי שווה לשקול להוסיף לו פשוט ויטמינים לשייק. בייעוץ של דיאטנית ילדים כמובן.
ה מצחיקולה כותבת😂השם בשימוש כבר
מכינה בהחלט פיצות ביתיות, גם לחם שום ובורקס ולחמניות וכאלה, אבל גם קונה אותם, כן. תלוי בתקופות עמוסות יותר ופחות..
ולגבי הספורט.. נגעת בנקודה רגישה...
❤️
מסכימה להאכיל גם אותי?תוהה לי
איך בא לי לגור אצלך
לא כדאי לך.. תכיני אטמי אוזניים😂😂😂השם בשימוש כבר
לגבי עוגיות בייתיותשקדיה.
כתבת שהוא לא יותר מידי חובב מטבח, אז לא יודעת אם יעבוד אבל עם הבן הבררן שלי זה ממש מצליח.. יש מתכון קבוע של עוגיות שוקולדציפס (שיש בהם בעיקר קווקאר וקמח מלא) שהוא יודע להכין ממש לבד, וכל פעם אנחנו מחמיאים לו מאוד והוא מכין אותם למפגשים משפחתיים, וזה גם מה שהוא לוקח הרבה פעמים בבוקר.
ממליצה לנסות לעניין אותו יותר במטבח, להציע לו מתכונים פשוטים שיכין בעצמו, אולי זה יפתח אצלו משהו...
ומצטרפת להמלצות של כמה שכתבו פה- להרפות להרפות, מלחץ והכרח לא יצא שום דבר טוב- אולי אפילו ההפך, בדרך כלל זה גורם להתנגדות גדולה יותר..
עוד טיפ אחרון לגבי ירקות- בארוחת ערב אני חותכת קבוע בערך 4/5 סוגים של ירקות וכולם יודעים שעם זה מתחילים את הארוחה, כל אחד אוכל את מה שהוא אוהב וזה גורם להם מידי פעם לנסות ירקות אחרים...
בכל אופן זו באמת התמודדות קשה.. בהצלחה גדולה!
תודה רבה🙂❤️ הוא מגלגל כדורי שוקולד, לא ניסיתיהשם בשימוש כבר
(והאמת שלא חשבתי..) לתת לו להכין עוגיות בעצמו, אבל זה רעיון! אציע לו.
לגבי מגוון הירקות- גם רעיון טוב (בד"כ חותכת לו פלפלים בכמה צבעים, וכמעט תמיד אוכל את האדום ואני את השאר)כבר היום לסעודת שבת אכין בע"ה פלטת ירקות קטנה.
תודה רבה רבה🙂
זה ממש עוזר כשהילד מכין!חדשה ישנה
כשמתעסקים עם האוכל זה ממש נותן חשק אח''כ לטעום, זה מגניב אותם שהם היו שותפים בהכנה. הבן שלי לא נוגע בירקות במרק, יום אחד הוא הכין מרק(עשיתי לו רשימת מצרכים, הוא לומד לקרוא אז הייתה פעילות נחמדה, הוא קילף, שטף, חתך.. ) אח''כ הוא זלל את המרק בהתרגשות רבה.
הילדים שלי גם בררנים, לא ברמה כזאת כמו החבובו שלך, כי אני פשוט לא ק ו נ ה אוראו, ולא ק ו נ ה דובדבנים... אבל מתקשקשים הרבה פעמים עם מה שיש בבית עושים לי סרטים בארוחת צהריים 🙄
בדר''כ אם הכנתי ארוחת צהריים מבושלת, והם מתחילים להגיד - אני לא אוהב, זה לא טעים, זה לא לטעמי וכו' (השבוע הבן שלי אמר-אמא, אני לא מאוהב בבלונז, אמרתי לו, אתה לא צריך להתחתן איתו, לא תמיד אוכלים מה שהכי טעים לנו), אם אני מכינה צהריים והן לא אוהבים אני אומרת זה מה שיש, אתה יכול להשאר רעב ואני לא מרשה אח''כ עוגיות וכד'. לא תמיד אני חזקה , לפעמים אני נשברת, מודה. אבל וואלה , אם הם יאכלו שוקולד ועוגיות במקום להישאר רעבים זה לא בהכרח יותר טוב לגוף שלהם. יכול להיות באמת שזה עניין של ברזל שחסר לו. בכל מקרה , זה ממש מתסכל! מבינה לליבך שמעמידים סיר מושקע ובסוף מי שאוכל זו אני 😬
מאוהב בבולונז😂פעם אחת
לא מאוהב בבולונז😂😂😂 איזה חמוד!השם בשימוש כבר
תודה על התגובה והשיתוף. ❤️🙂
לומדת מכל אחת כאן! מקסימות!
תודה על השיתוף 🙂 גם לי חשוב שיאכל, ולכן אני "נכנעת"השם בשימוש כבר
ונותנת לו לאכול מה שהוא אוהב ולאו דווקא משהו בריא, רק כדי שלא יהיה רעב.. אבל אז יש לי נקיפות מצפון על התזונה הלא מאוזנת בעליל שלו ועל חוסר אבות המזון..
ולפני 3 שנים - איך היה הברזל?יראת גאולה
האמת, הייתי נותנת לו קצת ויטמינים, תוסף תזונה לילדים, בדובונים או אחר. וברזל.

ביצים הוא לא אוכל בכלל?

רעיון לבוקר -
גם הבן שלי לא אוכל בלימודים, זכור לי שגם אני וחלק מאחיותיי לא אכלנו כלום בלימודים. זה איזה באג כזה דווקא ללימודים... ולא, אף פעם לא הייתי בתת משקל 🙄 עד היום התיאבון בריא למדי...
לכן אני לא נלחצת מכך שהבן שלי צם כל יום עד 3... אבל מה שהחלטתי לאחרונה - שאת האוכל שהוא כן מוכן לקחת לביה"ס (פיתה עם שוקולד... אצלנו זה תחליף שוקולד בריא) - שיאכל בבוקר!! זה גאוני. מציעה שתנסו את זה גם...

עוד כמה הגיגים שעולים לי בשעת לילה,
קוסקוס עם שניצל תירס זה אוכל. אמנם מהאוכל הפחות בריא, אבל בהחלט אפשר לחיות על זה וזה בסדר.
הגיוני שהסוגיה הופכת אצלכם לאישיו, וכל נושא האוכל עובר למגרש הרגשי... לא יודעת איך יוצאים מזה, אבל אולי כן לנסות להרפות... הרי את המלחמות כבר מיצית, וזה גם ככה לא עוזר.
והייתי מוציאה מהבית את העוגיות והכל. עוגיות בבוקר זה לא אוכל מבחינתי (בשבילי כן 🤭 לא לילדים שלי), הייתי נותנת לו קיווי או מנגו במקום...
היות שמבחינתך העיקר שיאכל ולא יגווע ברעב, את מוכנה שיאכל זבל, העיקר שיאכל. אבל עוגיות וכו' סותמים את התיאבון, אפילו שיאכל שניצל תירס... זה אוכל..
רגע, ניסית אולי שייק?
תודה על התגובה🙂❤️ לפני 3 שנים הברזל היה בסדר, לאהשם בשימוש כבר
חרג מהערכים. וכן, ביצים בכלל בכלל לא, לא קשה לא רכה לא חביתה לא עין לא מקושקשת. בלינצ'ס (שמכיל 4 ביצים) הוא כן אוכל.
לא מיציתי את המלחמות, עדיין ששה אלי קרב💪

כן, ניסינו שייק, בעלי מנסה כל מיני, לפעמים טעים ולפעמים לא( 🤫למשל שייק מלפפון, אגוזי מלך וכיווי🤢) והוא מואיל לשתות חצי כוס.
מצד אחד אני רוצה שלא יהיה רעב, מצד שני אני עוד יותר רוצה שיאכל ירקות ופירות ותזונה מאוזנת יחסית..
באמת אני צריכה להוציא את האוראו המגעילים האלה. לא יכולה להסתכל עליהם.
שוב תודה, יראת גאולה🙂
תודה, חגוש.. שכחתי לכתוב⬆️🙂❤️השם בשימוש כבר
לדעתי הוא כבר ילד גדולאמאשוני
והגיע הזמן שיקח יותר אחריות על החיים שלו.
להסביר לו את ההשלכות של תזונה לא נכונה על איכות החיים שלו עכשיו ובעתיד.
להסביר את השפעת הרעב על יכולת הריכוז והסבלנות. להסביר שזה יכול לגרום לו סתם לבעיות משמעת וחבל להתדרדר.
להסביר לו שההורים יכולים לתמוך ולעזור אבל הם לא יכולים להיות במקומו ולקבל החלטה לדאוג לבריאות שלו.
אחרי הנאום חוצב הלהבות להציע עזרה שמתאימה לגילו. אפשר לקחת אותו לתזונאית, אפשר לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים, אפשר לקנות כלים להכין דברים מיוחדים (הבן שלי למשל משתמש עכשיו בסלייסר לחתוך סלט)
אפשר ללמד אותו לחפש מתכונים מעניינים.
אבל להאכיל אותו בכפית אי אפשר ולהכין אוכל שנזרק אין טעם.
לכן מהיום את מוכנה לבשל/ להשקיע רק באוכל שיאכל.
לא רוצה- לא צריך. החלטה שלך.
להציב קווים אדומים מה לא נקרא אוכל ואת לא מוכנה שיחליף ארוחה.
מעדן- כמה פעמים בשבוע מותר?
קרונפלקסים להעיף מהבית. לא רק שזה לא מזין זה סותם את התיאבון (והמצפון 🤭)
טעם זה דבר נרכש. לחדד את זה בבית שוב ושוב ושוב.
לכן צריך לתת הזדמנות למאכלים פעם ועוד פעם ועוד פעם.
בתור התחלה אפשר להציע לו להכין בצק של לחם.
להכין ממנו פיתות ולהקפיא לכל השבוע. בהמשך להתחיל עם מילויים. מניחה שגבינ"צ הכי ידבר אליו, ובהמשך לגוון. ולנסות שוב ושוב.
אבל חשוב שהוא יהיה אחראי על האוכל, את רק עוזרת לו לפי מה שהוא חושב שהוא זקוק לעזרה.
ברגע שיטרח על האוכל יעשה את כל עבודת החשיבה אז, יבין שאי אפשר על כל דבר להגיד לא.
פתאום כל תפיסת המציאות שלו על אוכל תשתנה.
אפשר גם לדרבן במבצע מסויים, שאם יעמוד ביעד מסוים יקבל מתנה כלשהי.
תוך הסבר שהמתנה היא רק ליווי לתהליך כדי שיהיה לו כיף להתמיד אבל המתנה האמיתית היא הבריאות.

מקווה שיעזור 🙏
כל מילהחגהבגה
חיכיתי לתגובה שלך🙂 אז קודם כל- תודה רבה❤️השם בשימוש כבר
(לגבי הלהאכיל בכפית-מתביישת לכתוב שדווקא לא מזמן עשיתי את זה🤫)
לגבי הלהסביר לו את ההשלכות- אז כן אמרתי לו (וגם כעסתי עליו תוך כדי הסבר) אבל זה לא ממש עזר, אני באמת צריכה לתפוס איתו שיחה ברוגע, הבעיה שרוגע זה לא ממש משהו שקיים אצלי🙄
יש לנו סלייסר ונינג'ה ומעבד מזון, אבל הוא לא אוהב את הרעש ובכללי המטבח לא מעניין אותו כמעט בכלל( לא בא להסתכל כשאני מבשלת, מעדיף לקרוא או לשחק במחשב, למשל) אבל אהבתי את הרעיון לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים!👍 ניישם בע"ה. וגם לחפש מתכונים.. וגם את המבצע.. בקיצור, כרגיל, כל מילה. שוב תודה🙂

ואני באמת לא משחררת.. כמו עוד כמה תחומים בחיים שלי.
הלוואי יהיה שינוי 🦋


מנסיון אישירינת 29
אם תכריחי לאכול או תלחצי עליו זה רק יוציא לו את מעט התאבון שעוד שעוד נשאר.
אותי הכריחו לאכול לפני 20 שנה ועד היום קשה לי לאכול אצל אמא שלי.

אגב, הוא מקבל ריטלין או תרופה של קשב וריכוז?
תודה לך🙂❤️. לא, לא מקבל אף תרופה כזאת. למה?השם בשימוש כבר
כי הן פוגעות בתאבון...רינת 29
אה.. אז לא.. 🙂השם בשימוש כבר
כאמא לילד בררן מאודשחרית*
בגיל של הבן שלך, לדעתי בערך אותו משקל, אבל לרוע המזל לא גבוה (כך שאנחנו במעקב גדילה צפוף כבר מגיל שנה וחצי).
התשובה הפשוטה היא לשחרר. ככל שתרדפי אחריו יותר, כך תצרי יותר התנגדות.
הוא ילד גדול וחייב לפתח מול עצמו את תחושות הרעב והשובע שלו.

אוהב רק פיתה טריה עם שוקולד? יאללה, שיאכל את זה, לא קרה כלום. אפשר לנסות לגוון עם שוקולד בריא יחסית (יש לאחווה כמה כאלה) ואם לא, אז לא. אני מודה בפה מלא שאצלי כולם הולכים עם שוקולד לגן ולבית הספר, לא חושבת שכמות של ממרח תהפוך את הכריך למזין או לא (וגם אני לפעמים לוקחת שוקולד לעבודה).
כנל עוגיה בבוקר- אני משתדלת לאפות ואם יש, אז יופי, אם אין, אז אוכלים משהו קנוי.

לגבי ארוחות מבושלות- הייתי משתדלת להכין לו דברים שהוא אוהב. אוהב קוסקוס, שיאכל קוסקוס. לנסות להכין דברים בלי רוטב או בצל או ירקות מגורדים שיצרו אצלו התנגדות (פסטה "יבשה" למשל, ושהוא יבחר את הצורה שהוא אוהב, מסתבר לפי הבן שלי שזה חשוב), ציפס בתנור (ביתי- לחתוך כמו ציפסים ולאפות עם שמן ומלח), אפילו לטגן ציפס פעם ב-
שניצל תירס- שיאכל שניצל תירס. הייתי משתדלת לנסות להכין ביתי, או להציב עובדה שיום אחד בשבוע אוכלים משהו אחר ולהכין בכל פעם משהו אחר, אולי יבוא לו החשק (הבן שלי לא נגע בבשרי בכלל, לאט לאט נפתח ומוכן לאכול חזה עוף על הפלנצ'ה, קציצות בלי רוטב). אבל שוב, בלי להידחף לו לצלחת. זה מה שיש על השולחן, זה מה שאוכלים. תיקח כמה שאתה צריך ורוצה.

הוא אוהב גמבה וקיווי? מעולה!!! תחתכי שיהיה זמין תמיד. הם מלאים בברזל ומצויינים.
באופן כללי תחתכי ירקות שיהיו בארוחה, לפעמים בא תיאבון.

לגבי המתוקים (כוללת בזה חטיפים ואת הקורנפלקסים המושקעים)- הייתי מוציאה מהבית שלא יהיה פיתוי ושלא ימלא לו את הבטן בין הארוחות ואז ימנע ממנו להרגיש רעב לדברים החשובים.

שייקים זה מצויין, עם גלידת שמנת או פרוזן יוגורט. תפסיקו לנסות לדחוף לו לשם דברים. הוא גדול, אל תנסו "לרמות" אותו.

חוזרת על עיקרי הברזל (וסליחה שיוצא ארוך)-
1. לא לעשות אישו מאוכל!! לא להכריח, לא להתחנן, לא להאכיל, לא לרדוף עם כפיות או להבטיח דברים בתמורה. לשים אוכל על השולחן, מגוון וכזה שכולל גם דברים שהוא אוהב, ולתת לו לבחור בעצמו את הכמות והמבחר.
גם אם בוחר לא לאכול (גם לבן שלי זה קורה לפעמים), אז שלא יאכל. לא קרה כלום. לא להתרגש.
2. לא לתת לנשנש בין הארוחות. כדי לבנות תחושת רעב. להעיף מתוקים מהבית. להעדיף הכנה ביתית בגבולות המסוגלות שלך.
3. לא להתייאש מלהציע ולחשוף למאכלים. הטעמים משתנים כל הזמן. הבן שלי לא נגע בחביתה ופתאום הריח וראה את אחים שלו אוכלים בתאבון וביקש גם (לא האמנו!). תמיד לשים ירקות חתוכים יפה על השולחן בארוחות. לקנות פירות טובים (למשל, בתפוחים לבן שלי יש דרישות ספציפיות לתפוח קשה, לא קמחי ועוד.. אז אני תמיד קונה את התפוחים מהסוג היקר ביותר ומציעה וזה עובד).
4. הייתי פונה במקביל לבדיקות דם כלליות לשלול אנמיה שמשפיעה מאוד על התאבון ולשלול חוסרים אחרים.
5. הייתי גם עושה עם הילד שיחה על אבות המזון, ומסבירה לו מה חשוב ומה פחות, אבל מכאן והלאה משחררת לו לגמרי.

בהצלחה!!!
תודה ענקית על הטיפים ועל התגובה המושקעת שלך!! מעריכה ממש!השם בשימוש כבר
🙂❤️
חחח שימשי חולה עליך!!מצטרפת למועדון
עזבי את זה שאת כותבת מדהים וחי כל כך. ממש מציירת את המצב בצורה הכי מוחשית.
אני פשוט מצאתי את אחים שלי בין השורות וגם קצת את עצמי כשהיתי בגיל של הילד שלך..
אני זוכרת איך נגעלתי מכל מאכל שהיה בו בצל מטוגן או מאודה.. איך בכיתי כשאכלתי שניצל תירס שבטעות חשבתי שהוא סויה ולא הבנתי איך גרגר תירס העז להשתרבב ללשוני.. היתי לוקחת לבית הספר או טוסט או שקית ביגלה או לחמניה. לחם פרוס פשוט דחה אותי. לא משנה איזה ממרח היה בפנים.
אז אני ממש יכולה להזדהות עם הילד שלך ולהיות במקום הזה שנגעל מכל דבר ואוהב רק דברים מסוימים ובצורה מאד ספציפית, ומצד שני גם להבין אותך כל כך כאמא שרוצה לתת לילד שלה אוכל מזין ובריא ומשקיעה בנושא ללא הרף מתוך אהבה ואכפתיות(אפשר לשאול איך את לא מתייאשת?? אמא שלי מזמן כבר לא מנסה. בשלב הזה שלא נוגעים במה שאת שולחת. פשוט חבל..)
אז אחרי שהבעתי את הזדהותי הכנה עם שתי הצדדים אני רק אוסיף ואומר שמהנסיון שלי זה עניין של בשלות והתפתחות. כמו שככל שגדלים תפיסת העולם יותר מתרחבת ונפתחים לעוד עולמות וסגנונות של חיים וחשיבה ככה גם באוכל. הלשון צריכה לעבור סוג של התפתחות, לפתוח את עצמה לעוד טעמים.
זה קורה. אני מבטיחה לך. ככל שגדלים מעיזים בהדרגה עוד ועוד וכאשר רואים כי טוב זה נותן מוטיבציה לנסות עוד.
מילדה שלא אהבה ירקות בכלל!! לא דגים. בקושי פירות. לא גבינות וממרחים אחרים. רק המון פחמימות , ממתקים ועוף בכל הוריאציות נפתחתי בהדרגה לכל העולם של הירקות המבושלים והמאודים(מחיים אני עדין נרתעת), דגים ברוחב לב, גבינות למיניהן,קטניות מלאות ועוד.
זה פשוט קורה. בלי שדחפו לי בכח. בלי שלחצו עלי. מתוך חופש ורצון וסקרנות שלי לגמרי.
אז תרשי לי להציע לך. תרפי מזה בינתיים. אני מבטיחה לך שזה יקרה יום אחד מעצמו לגמרי.. בכל מקרה לחץ שלך לא עושה טוב לשניכם!
זה מעולה שאת ממשיכה להציע ולחשוף. אבל תשאירי את זה בגדר הצעה..
תודה רבה, דון דון, על התגובה המבינה והמזדהה.. 🙂❤️השם בשימוש כבר
נראה לי שאני לא מתייאשת כי זה משהו בעדה, לא?
מרוקאי=להאכיל, זה טבוע לנו בדם להאביס אחרים
וברצינות,
יש לי חרדה מזה שאולי יהיה רעב בבי"ס, וגם בעלי שותף לתחושה הזו. מעניין למה, שנינו לא סבלנו בעבר מחסור אוכל בית ספרי, או מחסור באוכל בכלל.
והלוואי שזה ישתנה. אנסה כמה מעצותיכן החכמות.
שוב תודה🙂❤️
חח ברור עדה ולא רק. זה הכי טבעי.מצטרפת למועדון
לא התכוונתי לא לשלוח איתו אוכל בכלל. אבל יום אחרי יום לחתוך במסירות פירות ולהכין סנדויצים שברור לך שהוא לא יגע בהם. לא חבל?
בטח שחבל! את יודעת איך כואב לי הלב? לפעמים אני אוכלתהשם בשימוש כבר
את הפרי או הירק ששם, רק כדי לא לזרוק, ולחם-מפוררת לציפורים, ועדיין, נחמץ לי הלב בכל פעם מחדש. שונאת לזרוק אוכל. שונאת. כאב לב כפשוטו.
אז תשלחי איתו רק מה שאת יודעת שהוא אוכל!מצטרפת למועדון
פיתה עם שוקולד ולפעמים רצועות גמבה, כי אם אשים כל יוםהשם בשימוש כבר
ימאס לו. זה בערך המבחר.. אה, אתמול בקש מצה. עם שוקולד🙄
כיווי דובדבן ומנגו- חותכת ושמה, אבל יש להם עונות לא ממש ארוכות...(לדובדבן לפחות)
🥭🥝🍒
מה אכפת לך? הוא אוכל לא את.מצטרפת למועדון
אדרבה אולי ככה ימאס לו ויפתח את הראש לעוד רעיונות..
ניסית קרקרים למיניהם? פריכיות אורז?
קרקרים לא אוהב בכלל, פריכיות רק אלו של אוסם עםהשם בשימוש כבר
הדבש🍯
אנין טעם הילדון
האמת שאני הייתי עושה בירור וטיפול רציניאורוש3
בדיקות דם מעמיקות, אנדוקרינולוג ומרפאת הפרעות אכילה של ילדים. נשמע קיצוני למדי לא סתם בררנות. בהצלחה מותק
את חושבת? הפרעות אכילה?😥 אוי ואבוי.. וכן, אין מנוס מבדיקותהשם בשימוש כבר
דם בשבוע הבא... זה באמת קיצוני כ"כ? את אומרת את זה בגלל המשקל?
תודה אורוש❤️
אני יודעת שזה נשמע מפחיד מי שלא מכיר את זה מקרובמצטרפת למועדון
אבל לדעתי זאת לא הפרעת אכילה. בכלל לא בטוח שזה יתבטא אצלו בחוסרים...
אני מכירה את זה כמו שכתבתי מקרוב. כמובן שצריך לחשוב איך מרחיבים את המעגל של המאכלים שהוא אוכל אבל מכאן ועד הפרעת אכילה הדרך ארוכה...
אצל ילדים זה אחרתאורוש3
לא הפרעת אכילה של חלילה אנורקסיה או בולימיה. אני לא באמת סגורה על הגיל שלו איפה זה נופל. אבל אני כן יודעת שאצל תינוקות לקטנים בררנות מוגזמת, אכילה לא מספקת וכל האישוז מסביב נחשב הפרעת אכילה ויש מרפאות ייעודיות (למשל בשניידר). זה לא אומר אשפוז והזמה בזונדה חלילה. סליחה אם הלחצתי. אלא יותר הדרכה מה לעשות כדי לעבוד ולשפר את התחום. המשקל די דומה לשל הבן שלי בן שמונה. הוא אבל לא גבוה ולא עור ועצמות ואומנם בררן אבל לא כמו הנסיך שלך ואוכל כמויות סבבה.
וחלק מזה כמובן זה הדרכה להורים...אורוש3
אני באמת דואגת, כי אני חושבת שהוא חיוור יותר לאחרונההשם בשימוש כבר
(אולי אני מדמיינת, אבל אולי זה נכון)
בכל מקרה נתחיל עם בדיקות דם בע"ה.
ושוב תודה❤️
אם כבר, הייתי מבקשת הפניה לבדיקות דם ממש מקיפותיראת גאולה
בי12 מחסני ברזל.... לא יודעת מה עוד, כל מיני ויטמינים.
זה מה שאעשה. תודה רבה לך❤️השם בשימוש כבר
ותפקודי בלוטת התריס כל האנדורקינולוגיהאורוש3
👍🙂 תודה!!השם בשימוש כבר
לא נראה לי שמדובר בהפרעת אכילהאורי8
כי הילד כן אוכל, אלא שמעדיף דברים לא בריאים.
מזכחר לי מאוד את הבן שלי. יש לי ילד בן 10, שאוהב רק דברים מסוימים. חי על קורנפלקס, פיצה, ביסקויטים, קרקרים.
ועוד כמה דברים . לא אוהב את רוב מה שמבשלים בבית. זה מעצבן, אבל מאמינה שיעבור לו כשיגדל.
לא יושבת שזו הפרעת אכילה.
תודה❤️🙂 מנחם קצת לשמוע שיש עוד ילד כזה, כי בינתייםהשם בשימוש כבר
אני רואה סביבנו רק ילדים עם תאבון בריא ומוגבר.. 👨‍🌾
ותודה על ההרגעה🙂
אבל היא מדברת גם על כמויות מזעריותאורוש3
נכון. כמויות מעטות ממש ( חוץ מבמבה עם שוקולד וקורנפלקס,השם בשימוש כבר
אז בהחלט מראה את יכולותיו.. )
אבל הוא אוהל כמויות גדולות מאוכל שהוא אוהבאורי8
גם אם הוא לא בריא. אם הוא אוכל הרבה ושבע משטיות, זו לא הפרעת אכילה.
האמת, אני הייתי נותנת לו לבית סםר חחם עם שוקולד, לפחות שישבע.
מפסיקה להתעסק כל הזמן סביב האוכל שלו.
אני מכינה אוכל לכולם, אם הבן שלי עושה פרצוף, לפעמים אני שואלת מה הוא כן רוצה ומציעה להכין, לרב הוא אומר משהו בסגנון - פיצה. אני מציעה לו להכין לעצמו פיצה על פיתה, לפעמים הוא אוכל קורנפלקס.
מעצבן אותי, אבל לא נורא בעייני, יגדל וילמד לאהוב עוד דברים. יש ילדים כאלה.
אשרייך שמשחררת. הלוואי שאצליח, הלוואי..השם בשימוש כבר
תודה! 🙂
מציעה כיוון שונה מזה שניסיתאמא וגם
לשחרר.
לזכור שטבועה בו תחושת רעב טבעית משהוא נולד, ושלפעמים לחצים ואובר טררם רק מפריע לה.
מהיום תכיני לו מה שאת מכינה לכולם. בלי היסטריה ובלי לספור כמה פירורי אורז אכל
ובלי להתחנן שיואיל לאכול
ובלי לעשות מזה עסק.
תדאגי *שיהיו* כל הארוחות שהוא צריך.
ארוחת צהריים מוגשת, ארוחת ערב מוגשת.
במקסימום לדאוג שהוא חייב לשבת בזמן הארוחה ואם לא נאה לו מה שאוכלים שיקח לעצמו מהמקרר משהו אחר
שמקובל עלייך.

סה טו.
תודה רבה לך🙂❤️ פעם ניסינו את זה בארוחת ערב, הוא לאהשם בשימוש כבר
נגע בכלום, הלך לישון ככה ולנו היו יסורי מצפון ומאז לא חזרנו על זה..
אז מה ? אז הוא הלך לישון ערב אחד רעב ???רעותוש10
לא קרה כלום,
את יודעת כמה פעמים בחיי עשיתי פרצוף על ארוחת ערב והלכתי לישון רעבה ?

התחתנתי במשקל 48 קילו... עבר לי... עם השנים והלידות עליתי ב15 קילו בערך

אני הייתי ילדה ברננית פלוס שלט אוכלת בכלל פירות חוץ מבננה ותפוח לפעמים, ירקות הכוונה זה סלט עגבניה מלפפון ותפוחי אדמה חוץ מזה כלום, כל דבר שנגע בו טיפת קטשופ או רסק עגבניות לא נוגעת
הכי בעולם אוהבת ופלים ושוקולד,
וכל יום אבל כל יום הלכתי עם פיתה עם שוקולד לבית ספר

זה סיפור ארוך אבל ההורים רוב השנים לא לחצו לאכול
צודקת.. רואה שאלו התגובות של רובן ככולן פה.. אז צריךהשם בשימוש כבר
לשחרר, אפילו שקשה,
ולהעיף זבל, ולהעביר את האחריות אליו.. אין מנוס מלהתחיל ליישם..
תודה רבה לך!! 🙂❤️
תראי אני לא חושבת שביום אחד את צריכה להפוך הכלרעותוש10
זה תהליך
וכל משפחה עושה את התהליכים האלה לפעמים... מחשבים מסלול מחדש... מחפשים איזון

רק בנושא הלחץ *שלך* שהוא יאכל,
זה חייב להשתנות
מכיוון שבעלי בן העדה המרוקאית אני פשוט כל כך אבל כל כך מבינה אותך, זה פשוט כ"כ מגיל 0 לבשל אוכל ולהאכיל...

כשהיינו מאורסים, הגישו לי , לצלחת, כמויות אוכל הזויות, במיוחד אצל הסבתא, וזה ממש מעליב אם לא אוכל כמעט הכל...
כבחורה בררנית ורזה מאוד-סבלתי !!!
ארוסי פשוט סגר איתי שכל פעם שסיימתי לאכול ואני לא רוצה עוד, שנחליף בינינו את הצלחות....

כמובן שאת צריכה לדאוג לו לאכול אבל לא ברמה של כל הזמן לדאוג שגם יאכל אותו בפועל,
חשוב שבהית ספר יהיה אוכל שהוא אוהב כי זה משפיע על כל התפקוד אבל אם הוא בסוף בחר לא לאכול זה עניינו

לחץ מוגזם בנושאי אכילה זה פשוט דבר שעלול לפתח הפרעות אכילה ! במיוחד אצל נערות אבל גם בנים

בנוסף- בדיקות דם !!
לא רק ברזל
גם בלוטת התריס
גם צליאק אולי
תיפני לרופאת המשפחה שתמליץ לך
עוד משהו חשוב ביותר ! לגבי צורת האכילה בלי קשר לתפריטרעותוש10
ראיתי את זה הרבה שהאמא מגישה לילד כל טוב, לתוך הצלחת

והיא עצמה ממשיכה לסדר את המטבח.

זה לא טוב ! !

אכילה קבוצתית חשובה ומעוררת תאבון, הדוגמא האישית של ההורים חשובה לא פחות
(אותו דבר גם לילדים עם משקל עודף)
אם את לא רעבה לארוחה או רוצה לאכול בהמשך,
לפחות תשבי איתו, שימי לך בצלחת ירקות או סלט ותאכלי בקטנה,
תאכלי בכיף ותשימי לב שמרגע שהאוכל בצלחת של הילד מה שהוא מכניס לפה זה לא קשור אלייך

דבר נוסף- לא לצרוך מדיה בארוחה !! אפילו דיסק שמע פחות מוצלח ואני יסביר לך למה. ברגע שיש מדיה הילד לא אוכל מתוך תחושת רעב ותאבון אלא כמו מכונה בלי לחשוב, המוח שלו מרוכז רק במה ששומעים או רואים וזה מפריע.
כשאוכלים רק אוכלים ואפשר קצת לשוחח בשולחן

ועדיף להגיש הגשה מרכזית ולא בצלחת, שהילד יבחר מה הוא אוהב ויתנסה

או למשל להגיש משהו אחד בצלחת ושהוא ישים לעצמו מהדברים הנוספים

(נגיד אני עושה חביתה אישית בצלחת וכל אחת שם לעצמו סלט וגבינה (או לא שם... אבל אני לא מכריחה)

דבר נוסף - לא להבטיח ממתק או קינוח שווה אם תאכל יפה, אפשר לחלק משהו מתוק אבל לא אוכלים בשביל לקבל ממתק, אוכלים כי רעבים ורוצים לשבוע

צורת האכילה זה נושא מאוד ארוך אז זה מעניין אותך אחפש את האתר של התזונאית שלמדתי ממנה
אז אנחנו אוכלים כולנו יחד רק בערב, כי רק אז בד"כ כולנוהשם בשימוש כבר
בבית, לפעמים צהריים אבל כל אחד חוזר בשעה אחרת, לפעמים מחכים אבל זה תלוי ברעב.. באמת יוצא הרבה פעמים שאוכל לבד בוקר וצהריים. אבל אף אחד מאיתנו לא מתעסק בנייד או מחשב או שמע ( אין לו בכלל סמראטפון, רק טלפון פשוט) אלא משוחחים..
צלחת הגשה מרכזית זה רעיון.. תודה👍
ואשמח אם לא קשה לך, גם לאתר של התזונאית. תודה!
תודה!! 🙂❤️ הצחקת אותי עם ההחלפת צלחות.. לא תפסוהשם בשימוש כבר
אתכם?
כן, אני גם כזאת.. כשגיסים שלנו (אשכנזים) מתארחים אצלינו, הם ממש מבקשים ממני "א ל תשימי לי בצלחת. א נ י אקח בעצמי!"
אני לא חושבת שהלחץ שלי מוגזם, לא הלחץ שאני משדרת ל ו בכל אופן, זה יותר בתוכי - לא רוצה שיאכל את כל זה, ומצד שני-ממשיכה לקנות.. ואז מלקה את עצמי ששוב מרשה לו קורנפלקס לארוחת ערב.
תודה רבה על התגובה🙂
מה שהכי אני בטוחה שאת אמא נהדרת !!!רעותוש10
הלוואי.. אני לא בטוחה בזה בכלל..השם בשימוש כבר
אבל תודה רבה לך! 🙂
כל מילהפרלין
ברור שבתת מודע קיימת התניה שסביב האוכל הוא מקבל המון תשומת לב שלכם.
הוא כבר גדול. תשחררי.
את כאמא צריכה לדאוג שיהיו בבית שלוש ארוחות מזינות. אפשר לנסות להתחשב בהעדפות שלו אבל לא לנהל את כל התפריט של הבית לפי זה.
ירצה, יאכל. לא ירצה, שידאג לעצמו לחלופה בריאה מתוך דברים שאת מרשה.
תודה🙂❤️ חלק מעבודת חיי, לשחרר.. קל זה לא יהיה, כנראה.השם בשימוש כבר
אבל ננסה..
מסכימהאפונה
טוב זה לא חוכמה, קל לי לשחרר כי אני אשכנזיה וגם הילדים שלי נולדות עם עודפי תיאבון.
אבל אני יכולה להגיד לך מהנסיון של חמותי (המרוקאית...) שאם את רוצה לגדל ילד בררן - כדאי שתתעסקי במה הוא אוהב ומה לא אוהב לאכול, וכמובן להכין לו רק את מה שהוא אוהב ואל תשכחי לבדוק כמה הוא אוכל מזה.

גם הילד שלי לפעמים עושה אוואנטות ולא אוהב את מה שיש בארוחת ערב, או לא אוהב משהו בתוך האוכל ("אמא איכס אני לא אוהב בטטה במרק") אני מסרבת להכנס לשם. לא רוצה? אל תאכל. הדבר היחיד שאני מרשה לקחת כתחליף למה שהכנתי זה ירקות מהמקרר ללא הגבלה. אז כן, לפעמים הוא אוכל מלפפון וגמבה לארוחת ערב. ואני בכנות מעדיפה שילך לישון רעב לילה או שניים *מבחירתו* ולא להכנס ללופ של סקרנות ונסיונות ריצוי בתחום המזון. המדרון חלקלק...

וברצינות - תני לו שיחת הכנה מקדימה: "עד עכשיו היה ככה (...) אנחנו רוצים לעשות שינוי כי א' ב' ג', ומעכשיו אלו הכללים החדשים".
תעיפי את הזבל מהבית, תכניסי אוכל אמיתי זמין ואל תדברי על זה יותר.

מאמר מעולה שאולי יפתח לך קצת את הראש:
אתגר הירקות
אשכנזיה וכותבת "עושה עוונתות?" 🤔 הבה נבדוקה את שורשייך!השם בשימוש כבר

הצחקת אותי עם התיאור של חמותך.. מבינה שהילדון הבררן הוא בעלך? כן, גם על זה אני חושבת, על הכלה שלו.. בכל זאת, אחד מהיעדים שהצבתי לעצמי לטווח הרחוק זה לרכוש את אהבתה, אז צריך לעמול הרבה עבור זה, בין היתר, מעכשיו...
תודה רבה רבה על התגובה, אקרא בע"ה בהמשך את המאמר..
🙂❤️
בעלי הוא דוקא מהפחות בררנים במשפחהאפונה
הוא לא אוכל רק:
חומוס, טחינה, קוסקוס, גריסים וירקות מבושלים
לאחרונה לימדתי אותו לאהוב גם אבוקדו ופירה, שקשוקה וקצת פשטידות.

מבטיחה לך שככל שתתעסקי פחות במה שהוא אוכל כן ייטב.

ראיתי פעם המלצה של סופר ננידיקלה91
היה ילד שאוכל רק שניצל תירס. היא פשוט העיפה לו את השניצל תירס. היה רעב יום יומיים ואז מבלית ברירה התחיל לאכול אוכל אחר..
תודה🙂❤️ הבעיה היא שלא אוכל רק שניצל תירס, אלא מבחרהשם בשימוש כבר
דל של אוכל לא בריא. אולי באמת צעד ראשון יהיה להעיף משהו אחד כזה, עוגיות או קורנפלקס או שניצל תירס. תודה!!
ממש לא צריך הדרגתיות בדברים כאלו. תזרקי הכל בבת אחתמיואשת******

הרי אם את מוציאה קורנפלקס הוא יאכל יותר עוגיות ואם תוציאי עוגיות אז הוא יאכל יותר קורנפלקס

את צריכה להיות קשוחה יותר, להוציא הכל, לשים כללים וזהו. 

להתחיל בעדינות להוציא אוריאו, או בעדינות להוציא סוג אחר של עוגיה לא באמת יוביל אותך לשום מקום

😂 רוצה לבוא אלי, לעשות פה סדר? 😂 מתאים לי איזו סופר נניהשם בשימוש כבר
שכמוך..

ברצינות.
אהה!! עליתי עלייך! את רוצה שאני אוכל את כל העוגיות האלו! מיואשת******


מה פתאום!! ארוויח 2 ציפורים במכה-גם אחסוך את כואולהשם בשימוש כבר
הכסף של העוגיות אוראו (שבמבצע עולות 3 ב20🙄)
וגם אחסוך כסף של מנחת הורים+תזונאית!! אז זה אפילו 3 ציפורים. ככה בטוח אוכל לקנות לנו בית בקרוב

(וגם תכירי את מיואשת 👍🏻)קמה ש.
בס״ד

חיבוק @השם בשימוש כבר ❤️

נתנו כל-כך הרבה עצות מעולות, אין לי מה להוסיף. רק שאת אמא מתוקה ממש 🥰
הכי שווה!! 🙂❤️השם בשימוש כבר
תודה, קמוש.
❤️
ואל תקראי לי סופר נני, אם היית באה אלי...מיואשת******

היית מגלה ילדה בת שנתיים וחצי שלמדה לעשות קולות הקאה משכנעים מאד כדי לישון בעגלה ולא במיטה שלהחושב

תגידי לה סופר נני ותראי איך היא צוחקת עלינו

המום

😂😂 איזו חמודה.. באמת? העגלה יותר נוחה לה מהמיטה?השם בשימוש כבר
כן. שדונית ...מיואשת******


אנינת טעם! 😉🙂השם בשימוש כבר
לגמרי שדונית. שתישן בעגלה. אני שחררתי את זהאורוש3
גם שלי עושה ככה מגיל מאד קטן!!!סמיילי12
אם משהו לא מוצא חן בעיניו הוא דוחף אצבע.
מכירה מישהו שקראנו לו 'טבעולי'פעם אחת
(על משקל טבעוני יעני) כי על זה הוא חי בערך. התחתן וזה קצת עבר לו. נוגע בעוד דברים. מעודד?
טבעולי😂😂 אהבתי... מעודד-קצת פחות, אבל מצחיק-בהחלט..השם בשימוש כבר
כי אני לא רוצה לחכות שיתחתן.. אני רוצה שעכשיו ( אתמול, לפני שנה ושנתים) יאכל בריא.. אבל כן, זה שאנשים משתנים ומשנים העדפות זה מעודד. תודה!! 🙂❤️
חחחחאמא וגם
אהבתי
קצת להרגיע מצד הילדמקקה
אני הייתי ילדה כזו
אוכלת בבית ספר שני ביסקוויטים וזהו
בבית אוכלת קצת פתיתים ושניצל
אין מה לדבר על ירקות או פרות.

בגיל תשע בערך אחותי שילמה לי עשרה שקלים על כל חצי מלפפון שאכלתי. ומאז התחלתי לאכול מלפפונים בכמויות. לא חינוכי אבל שיטה

בתיכון הייתי אוכלת לחמנייה עם תפוציפס בפנים (!)
לאט לאט גדלתי והתחלתי לאכול יותר ויותר
היום המבוגרת אוכלת המון ירקות וגם בשרי עם רוטב חזק. את רוב הדברים אני אוהבת, פירות עדיין לא... ככה שיש תקווה!!

ומצד המבוגר- אם לא יהיה קורנפלקס הוא ישאר רעב?
הוא אוכל את הקמת שאמרת ושבעת מזה או שמשלמים השטויות?
תודה🙂❤️ממש יפה שאחותך שלמה לך, אז ממש היה אכפת לההשם בשימוש כבר
מבריאותך אם כך!
והזכרת לי נשכחות-לחמניה עם תפוצ'יפס בפנים זה משהו שגם מישהי מהכיתה שלי הייתה אוכלת לפעמים🙂
אני באמת מקווה שזה ישתנה עד שיגדל, אבל בינתיים קשה עלי המחשבה שדברים כ"כ לא מזינים נכנסים לגופו בינתיים.. וכשאני עושה סיכום של דברים שאכל, אפילו סיכום יומי, ק"ו חודשי או שנתי אני מכה על חטא. באמת.
תודה רבה לך!!
רעב זאת תחושה בריאהאמאשוני
רעב זה טוב
רעב גורם לנו לרצות לאכול
רעב פותח לנו את הראש
רעב יגרום לנו לרצות לנסות טעמים חדשים.

אני רואה בהרבה תגובות שלך שאת מפחדת מהרעב. מרגישה שרעב זה משהו שצריך לסתום אותו ומהר.
זה בדיוק מה שדופק את התיאבון.

מציעה לך בראש ובראשונה להבין את מול מה את מתמודדת. לקרוא מאמרים, ללכת בעצמך לייעוץ אצל תזונאית ילדים.
הבן שלך בגיל שזה ממש ממש בדיוק הזמן. עובר מילדות לבגרות, הגוף יתחיל עכשיו קפיצת התפתחות שתלווה אותו לכל החיים.
ואכילה בריאה לא נרכשת ביום אחד.

את משקיעה בו ובנושא המון המון מאמץ.
בבקשה בשביל העתיד שלו, בשביל הבריאות שלו,
תנסי לנתב את המאמץ לעבודה על עצמך. בלי לפתור את הנקודה הזאת שום דבר מול הילד לא יעבוד.

א. רעב הוא חיוני. אין צורך לסתום אותו עם זבל. את מונעת ממנו להשתמש האינסטינקט שנולד איתו כדי להזין את הגוף.

ב. הוא אדם בפני עצמו. עם יכולת בחירה. אמנם עם הבנה ויכולת קבלת החלטות מוגבלת לפי גילו, אבל אדם נפרד. תני לו ללמוד מעט את החיים.
תני לו לחוש את האי שקט של הרעב, תני לו לפשפש במטבח אחר מזון כלשהו. תני לו את ההבנה שאם הוא לא דואג לעצמו, מעכשיו את מי שיעשה לו את העבודה.

ובניגוד להרבה תגובות פה לא מסכימה שלא קורה כלום מתזונה של ציפס בלחמניה.
הוא כפסע מהתפתחות גופנית ושכלית שתלווה אותו כל חייו הבוגרים.
לא יכול להיות שכל המחקרים מצביעים על צורך ברכישת כל אבות המזון, ובכל זאת כל הילדים שאכלו לא בריא גדלו נפלא
זה שבבגרות התחילו להיפתח לטעמים זה טוב ונפלא (בעיקר נשים שצריכות להזין את הדור הבא)
אבל זה לא סותר את מה שהיה חסר בגיל ההתבגרות.
בשנים האחרונות הצעירים סובלים ממגוון תופעות שלא היו קיימות בעבר באופן מוגבר,
לא הכל אפשר לדעת למה לקשר, אבל זה לא אומר שאין קשר. לכן צריך לעשות מאמץ לשמור על הבריאות. לא צריך להיות קיצוניים בזה, אבל להגיד אוראו ושניצל תירס לכל החיים וחסל ויכוחים זה לא נכון.
יש עוד המון מה לנסות לפני שמרימים ידיים.
בסוף זה שלו, נכון. אבל כהורים צריך להתוות את הדרך.

יכול להיות שלאור הגיל ולאור ההרגלים ולאור הדאגה ההורית שלכם, כדאי להתחיל תהליך בליווי חיצוני.
לא ממקום היסטרי, לא ממקום של חוסר אונים
ממקום אחראי. ממקום שרוצה לתת לילד את ההזדמנות להיפתח לעולם שלם שטרם הכיר.

אם הוא אוהב מחשב, יש אפליקציות ידידותיות שמעודד אורח חיים בריא.
עם הסברים וחידונים, עם תמונות צבעוניות ומאירות עיניים.
שווה לבדוק.
את יודעת מהמקקה
האמת שהגוף שלי מאוד חלש
עם הרבה בעיות
ממש לא בכושר ולא מחוסר ניסיונות לעסוק בפעילות גופנית
רק עכשיו אני חושבת שאולי זה קשור לתזונה שלי עד גיל 18 ככה שלא הייתה מדהימה...

נותן לי מחשבות גם על הילדים, למרות שבדור הזה יש ממש שיפור לעומתי
רק בשביל לחזק את דברייך הכתובים נפלאהתמסרות
אני הייתי ילדה בררנית מאוד מאוד מאוד,
ואומנם היום כשאני אמא אני אוכלת תזונה בריאה בטירוף! וכך גם ילדי אבל החוסרים של גיל ההתבגרות ניכרים יותר מידי מבחינת הגוף שלי.

אני חלשה משמעותית יותר מרוב הנשים וזה קשה!!

ומצטרפת להצלחה לבדיקות דם מקיפות
ומציעה גם לשחרר אבל במקום הזה שווה ללכת יחד עם בעלך ולעשות עבודה משותפת שתיתן לכם כוח יחדיו.

בהצלחה, את אמא נדירה! רק תזכרי את זה
תודה, התמסרות... 🙂❤️ מצער לשמוע שאת מרגישה חלשה,השם בשימוש כבר
אמא חזקה ובריאה זה פשוט מאסט. לכל הבית..
לגבי ה"נדירה" -מניחה שהתכוונת לדרך החיוב
(צוחקת)
הלוואי שאני אמא טובה. הלוואי. את יודעת כמה נקיפות מצפון יש לי?
ותודה רבה על השיתוף🙂❤️
יש לי חברה שהיתה עושה המווון בעיות עם אוכלפרח חדש
מה אמא שלה לא נסתה
שנים נלחמו איתה על זה ושום דבר לא השתנה
כשהגיעו לקצה אמא שלה לא דיברה איתה 3 ימים!! וזה לא עזר
ברור שזה השפיע עליה והיא בהחלט חלשלושה כזאת
כשהתחתנה הרופא לא נתן לה להיכנס להריון רק אחרי חצי שנה שהיא אוכלת כל יום כמות מסויימת של בקר או עוף. פשוט הגוף שלה היה עם חוסרים רציניים.
היא לא תצליח להחזיר לגמרי את החוזרים, אבל היא מקפידה יותר על אוכל היום.
שוב תודה🙂 קוראת בתשומת לב ומפנימה. ותודה על כיווניהשם בשימוש כבר
המחשבה❤️
כל מילה בסלעדיקלה91
אני עם המון בעיות בריאותיות רק בגלל כל הזבל שהיו מאכילים אותי..הלוואי שההורים שלי לא היו בוחרים בדרך הקלה..זה היה מונע ממני הרבה סבל
מסכימה עם העצה של כולם לנסות לשחררמכחול
מוסיפה עוד רעיונות -
אתם אוכלים איתו? לפחות עם קטנים יותר אומרים שזה חשוב. לשבת לידו ולאכול בעצמך באותו זמן שהוא אוכל (בלי לבדוק לו בצלחת או לדרבן אותו לאכול, סתם לאכול בעצמך ולדבר על דברים אחרים).

לחץ חברתי יכול לעזור. אולי כשיש קבוצת ילדים (נניח בני הדודים) לעשות אוכל שווה בהרכבה עצמית וכל אחד מרכיב לו? למשל פיצות שכל אחד בוחר איזה תוספות לשים (ואת מכינה מראש הרבה קעריות עם אפשרויות), סלט בהרכבה אישית, טורטיה או פנקייקים שכל אחד ממלא. שוב - את מגישה את כל האפשרויות ובכלל לא מתעסקת במה הוא אישית אוכל.

אולי לערב אותו בהכנה? לפעמים זה עוזר.
להזמין אותו למטבח להכין איתך. הייתי מתחילה מדברים שהוא אוהב - תכינו ביחד עוגת שוקולד שווה ומפנקת לשבת, בלי שום הטפות מוסר. אחרי כמה פעמים כאלה אולי תכינו ביחד עוגת גבינה. או עוגת תפוחים.

בהצלחה!
לא קל בכלל לשחרר שליטה בזה...
תודה רבה🙂❤️ עונה- אוכלים איתו בעיקר ארוחות ערב, זה בערךהשם בשימוש כבר
מה שמתאפשר. בבוקר אני יוצאת לפני שקם בכלל, ובצהריים בא לפני או אחרי, תלוי בימים.
לגבי הלחץ החברתי-שכחתי לכתוב שדי הרבה פעמים חברים באים אליו ישר אחרי בי"ס ואז יוצא שאוכלים צהריים, או באים
אחה"צ ואז נשארים לארוחת ערב, אז באמת בהתחלה זה עזר, אבל ככל שרבו המקרים האלה, הוא התרגל וכבר לא מתרגש.. לא דופק חשבון מה שנקרא.. חבר שלו יכול לסיים צלחת מלאה ולבקש עוד מנה, והוא עושה טובה, מנקר קצת וזהו, אפילו קם לפניו מהשולחן.
ביום שני, לדוגמא, נשאר חבר עד 20:30. נצלתי את ההזדמנות והכנתי להם חביתה, סלט, גבינה לבנה, זיתים.. נטלו ידיים, החבר אכל הכל מהכל, והילדון ניקר בסלט, 2 ביסים מהרך של הלחם, לא נגע בחביתה ולא פתח את המכסה של הגבינה. ועוד אומר לי "אני שבע.. אני מתפוצץ מבטיח לך". לפחות היה לי השכל לומר לו ליד החבר שאין השלמות, ולא יקבל אח"כ קורנפלקס. וכך היה..
לגבי הלערב במטבח - זה לא מעניין אותו.. לפני שנתיים בערך התפקיד שלו היה בשבת בבוקר לחתוך סלט פירות. היום (כבר מזמן, בעצם) לא רוצה. המקסימום זה לעשות צורות בבצק החלות או לגלגל כדורי שוקולד. ואולי עוגיות..
ושוב תודה על התגובה🙂
קשוח הבחור שלך...מכחול
אין לי רעיונות כרגע, בהצלחה!
כן, עקשנון לא קטן.. תודה רבה! 🙂השם בשימוש כבר
טוב אז הילדים שלי קטנים. אבל הבת שלי עשתה לנו סרטים.. אז משתהכל בנחת
הבת שלי בגיל חודש בערך הפסיקה לאכול..
כמעט כלום.
הנקה סבבה. אבל חלב שאוב לא רצתה..
וצרחה כל היום..

הייתה אוכלת איזה 20 סיסי וצורחת את חייה...
וזה לא ילד ראשון בכלל. אבל זה היה מלחיץ.
ורצתי מרופא לרופא. והם אמרו לי כל הזמן שאני לחוצה מידי ולשחרר.
ולא הצלחתי.
וכל הזמן רדפתי אחריה עם אוכל... והיא לא אכלה והיה סיוטטטטטט.
ואז הגענו לגסטרולוג ילדים.
והוא אמר לי, תראי, היא פעילה ושמחה ומופתחת מעולה. אין לה ריפלוקס או משהו. אין לה שום בעיה רפואית. תשחררי את הלחץ.
תתני לה אוכל פעם בשנתיים וחצי. תנסי פעמיים וזהו. לא לדחוף. תוך כמה ימים, הוא אמר לי, זה יסתדר.
ולא יכולתי. בכיתי את נשמתי..
לא הצלחתי לשחרר..

אז פשוט החלטתנו לנסוע להורים ולתת לאמא שלי להאכיל אותה.
וככה עשינו.
וזה נעלם כלא היה תוך ארבעה חמישה ימים..
גם היום היא ציפלונה. אבל אני לא לחוצה מזה..

עכשיו. אצלך זה בכלל לא המקרה.
אבל לדעתי זה אותו פתרון. לשחרר.
להוציא דברים לא בריאים מהבית.
הייתי משאירה שניצל תירס קוסקוס וקרופלקס
אבל להוציא עוגיות.
ולא לרדוף.
זה האוכל. זה מה שיש.
תאמיני לי שאחרי כמה ימים שהוא לא אוכל וישאר רעב הוא יתחיל לאכול...
ולדעתי שהוא ילך לישיבה הוא ילמד לאכול יותר טוב..
וגם בעלי מפונק. אבל מאז החתונה מנסה לטעום בשבילי ואמא שלו כל פעם בשוק ממה הוא אוכל אצלי..

קיצר זה סופר סופר קשה לשחרר. עבודת חיינו..❤️❤️❤️❤️😍
תודה.. 🙂❤️ מזכירה לי שיש לי חברה טובה טובה, ג'דעית רצינית,השם בשימוש כבר
אמא ל6 בלי עין הרע שכל הזמן כל הזמן אומרת לי- סעי עם בעלך לחמישי שישי שבת, תביאי לי אותו, אני מחזירה לך אותו חייל!! (חוץ מהאוכל הוא מפונק בעוד כמה דברים, מכה על חטא) איפה.. רק המחשבה על כך שישן 3 ימים מחוץ לבית.. לא..
ושוב תודה🙂
ואי איזה מותק החברה שלך☺️הכל בנחת
בסוף תבחרי לעשות מה שטוב לך מוצרים לבית שלך.. הכי חשוב..
הצלחה רבה
היא בהחלט מותק, זכיתי.. תודה רבה לך🙂השם בשימוש כבר
נשמה, לא הפרעת אכילה!! ואל תכניסי לעצמך חרדות סתםתודה לך ה' 🙏
מנסיון שלי, של אחים שלי ושל אחיינים. וכן, מבית מרוקאי!!!
אז כשהיינו ילדים , אמא שלי היתה מכינה אוכל ולא היינו נוגעים כי- הצבע לא מצא חן בענינו, כי יש בצל / שום, כי לא אוהבים קישואים וכי עוד אלף סיבות
הייתי אוכלת ( בסמינר!) רק לחמניה טריה רותחת מהמאפיה שאבא שלי הצדיק היה הולך כל בוקר להביא לנו.
כמובן לחמניה ריקה. ומדאגה היה מביא גם מלא עוגות ובורקסים.. ולפעמים לפעמים היינו מפרגנים לו ואוכלים איזה רוגלך או בורקס..
ארוחת צהריים/ערב היתה לרוב טוסט או שניצל תירס. בשרי - הס מלהזכיר, ובלי סיבה מיוחדת כי קפה / שוקו לא היינו שותים כי נגעלים גם מחלב...
היום כולנו פחות או יותר אוכלים הכל. כן יש דברים שבעלי לא מבין אין אני לא אוכלת. שום לא יהיה אצלי באוכל למשל
ואמא שלי לא הכריחה ולא כלום. אמרה זה האוכל שיש מי שרוצה שיאכל מי שלא, שלא יאכל..
ודוקא אחי שההורים שלי הכריחו אותו לאכול בכוח וכו' עד היום בררן בצורה הזויה.
עוד דבר, אחין שלי יותר גרוע ממה שאנחנו היינו, חוץ מ קורנפלקס עם חלב ואולי עוד 2 דברים לא אוכל כלום!!! הרופא הפנה אותם למרפאת אכילה יעודית לילדים , היה שם בסדרת טיפולים. להגיד שיצא מזה משו, לא!! אולי טראומה ולא יותר.
היום אחותי למדה להרפות שמה לו אוכל בצלחת ומודיעה לו, זה האוכל שלך. אתה רוצה תאכל, לא רוצה אל תאכל. אין עכשיו קורנפלקס. לפעמים הוא לא אוכל, ולפעמים רק שכולם מסיימים ואף אחד לא רואה אותו הוא אוכל מהר...
תכלס, אל תעשי אישיו ובלאגן מהאוכל. מביאה לו צלחת וסה האוכל שלך. וזהו. הולכת ומתעלמת.. יקח זמן אבל בסוף יאכל הכל.
ה יעזור לך, מבינה אותך ויודעת שזה לא קל, ה' יתן לך כח!! 😘😘
מפונקת קטנה😂😂.. רק לחמניה, ורק רותחת? אני במקוםהשם בשימוש כבר
אבא שלך-2 סטירות!! ( סתם. אני במקום אבא שלך-כנראה נוהגת בדיוק כמוהו.. באמת צדיק! )
קשה לי לא לעשות "בלגן" סביב כי הוא ילד יחיד, תכל'ס מבשלת בעיקר בשבילו, וזה מתסכל שאת רוצה שיאכל בריא ויתענג על מה שטרחת, הרבה פעמים במיוחד בשבילו, עם תיבול מסויים ובלי/עם מרכיב מסויים שהוא לא רוצה/רוצה, ובסוף לראות את הצלחת מלאה..
תודה רבה רבה❤️🙂
אני ככ מבינה אותך. תחשבי שאנחנו יותר מ 10 אחים,תודה לך ה' 🙏
ואמא שלי היתה מסוגלת להעמיד 10 סירים, כל אחד לפי מה שאוהב. ותאמיני לי שכמה שהיא השקיעה, זה לא גרם לאף אחד מאיתנו לאכול יותר או לאהוב יותר.
מי שהיה בעייתי נשאר בעייתי.. עד שגדלנו / התחתנו...
תמיד חברות שלי היו צוחקות עלי שמעניין מה אני יעשה כשאגיע לארוחה אצל החמות פעם ראשונה.
במחנות הייתי המלצרית, כי לא הייתי טועמת כלום!!!! הייתי מביאה איתי טונות עוגות וחטיפים וזהו.
ולמה אני מספרת לך את זה, כי היום כשאני אמא פתאום אני מעריכה מה אמא שלי היתה עושה ולנו זה אפילו לא הזיז או דגדג....
אז כן, תכיני מה שהוא אוהב והעיקר שיאכל, אבל הרדיפה אחרי הילדים גורמת רק ההיפך
וואי תקשיבי, זכית בהורים צדיקים ומסורים, ולא מזמן קראתיהשם בשימוש כבר
שגם באחות/אחיות כאלה, ואת-כמובן, אז אם זה המתכון לגדל כאלו ילדים, אני גם הולכת להעמיד 3 סירים עבור המפונק הקטן..
תודה על ההבנה❤️
נשמה את. חכי, שאני בקריזה על אמא שלי אני אכנסתודה לך ה' 🙏
לקרןא את התגובה שלך. אולי זה יאפס אותי.... 🤦‍♀️
טוב, כבר כתבו לך מלנתה עצות...בת 30
רק רוצה לחזק את ידייך, כי נראה שבאמת השינוי צריך.להתחיל מהגישה שלך לענין.
לא הייתי עושה צעד דרסטי בלי לדבר איתו על זה לפני כן, אבל בהחלט אפשר ''לשכוח לקנות' משהו, בתור התחלה וככה להציב עובדה שאין, פשוט אין. (אם אתם גרים מעל מכולת אז כנראה זה לא יעזור...)
אבל בהחלט אפשר להתחיל לדבר איתו על אבות המזון, ומה התפקיד של סוגי המזון השונים.לא לחפור לו, אלא לטפטף.
ואם אוכל פלפל אדום אז להגיד לו שזה משמח אותך כי יש בו הרבה ויטמין c ועוד דברים טובים...

עוד הצעה- לתת לו לבשל בשבילך ארוחה. ח''ו לא בשביל עצמו. את תלכי לנוח לך ותשאירי לו הוראות מדויקות של משהו פשוט אבל בריא.
אפילו שעועית ירוקה, וסלט. משהו כזה
אולי אחרי כמה פעמים כאלה יתחשק לו לטעום מה שהוא הכין לך.

אגב, לא חייבים לקחת לחם לבי''ס...למה שלא יקח רק פירות וירקות? אלו שהוא אוהב כמובן. אם זה מספיק לו, חבל על הלחם וחבל על התסכול שלך. (הבנות שלי לא לוקחות לחם. רק קופסה עם סלט, וזהו)
תודה רבה.. 🙂❤️ לדבר איתו על אבות המזון זה משהו שעשיתיהשם בשימוש כבר
פעם, נראה לי שאחת, אבל באמת צריך לחדד את זה.
לגבי הלבשל לי ארוחה-הלוואי שירצה.. אבל אף פעם לא נגע בגז, המקסימום זה - חתך סלט פירות.
ולגבי הלחם שלא חייבים לקחת-היו פעמים שעברה בי המחשבה לא לשים לו כריך כדי לא לזרוק, אבל בעלי טוען שאין דבר כזה לא לקחת לחם, על כל מקרה שאולי אולי כן ירגיש רעב, "שיהיה לו בתיק"..
תודה רבה🙂
סליחה שאני שואלת...פלא הבריאה
מה יקרה ביום שלא יהיה שום דבר מתוק שהוא אוהב בבית? פשוט להוציא הכל. לא לקנות יותר קורנפלקס, עוגיות חטיפים וממרח שוקולד.
כשיש אלטרנטיבה בבית קשה מאוד לילד לצאת ממעגל הזה. בעצם אין לו שום סיבה לבחור במשהו בריא. יותר טעים לו ג'אנק הוא עוד לא מבין באמת את החשיבות של הבריאות. ולכן תמיד יבחר במה שטעים לו, במיוחד שזה בסוף תמיד עובד הבכי ויש ויתור לטובת האוכל הזה.
ביום שלא יהיה שום דבר בבית הוא יתחיל להבין שזו לא אופציה. ביום הראשון הוא יבחר להשאר רעב, ביום השני אולי גם ביום השלישי כבר קצת יהיה רעב מדי ולכן יהיה מוכן להתפשר על משהו קטן וכן הלאה...
עצם המציאות של המתוקים בבית היא מלחמה בשבילו, מלחמה שסופה ידוע מראש. ולכן זה לא מאפשר לו לבחור משהו אחר. ההרגל הלא בריא טבוע ממש עמוק.
לכן המלצה שלי כדי לתת לו מקום לבחור בתוך הבריא להוציא את הכל!! מהבית. כן זה מפחיד, זה מאתגר מאוד במיוחד לאמהות מרוקאיות (ואני הכי מזדהה למרות שאני לא מעידה) אבל לדעתי אם את רוצה לעשות שינוי עקרוני רק ככה יעבוד.
בשלב השני זה להתחיל לתגבר לו פירות שכן אוהב. אפשר לעשות שייקים נפלאים ומתוקים ממה שאוהב. לנסות לאט לאט להוסיף עוד פרי עוד ירק למגוון, לנסות להוסיף עלה אחד של חסה לתוך הדייר, לראות שאין שום השפעה בטעם וכו'. ממש בצעדים קטנים להציע כל פעם עוד מגוון של אוכל. לנסות לשתף אותו בהכנת האוכל כמו לאפות לחמניות או פיתות שאוהב.
לאט לאט אפשר אפילו לעבור לקמח 70% מלא שבנראות הוא לבן כמעט לגמרי.
ממש הכל בצעדים קטנים.
אבל תמיד לזכור שלא תהיה לו אלטרנטיבה של אוכל לא בריא, הוא לא ירעיב את עצמו לנצח, אלא יתחיל לבחור מה הוא כן מוכן לטעום.
זה תהליך קשה ולא פשוט. לא לך ולא לו. אבל אם זה ממש בנפשך וחשוב לך מאוד בעיניי זו הדרך...
אני רואה את זה גם בבית שלי הילדים שלי כן אוהבים אוכל בריא. אבל ברגע שיש ממתק או עוגיות ביתיות והם יודעים שיש סיכוי שיקבלו הם מוותרים על ארוחות כדי לקבל... ולכן אני לא מכניסה דברים כאלה לבית. רק בשבת..
בהצלחה ענקית ממש לא פשוט.
אבל תזכרי שאנחנו איתך...
תודה! 🙂❤️ שייקים של פירות שהוא אוהב על בסיס יוגורט הואהשם בשימוש כבר
מחבב. מתחיל עכשיו הקיץ אז נחזור לזה, כי בחורף לא כ"כ הכנו, ולהוציא את כל המתוקים/העוגיות/הקורנפלקס מהבית בבת אחת אני חוששת, אבל אולי בהדרגה.. וכמו שכתבת זה תהליך ארוך ולא פשוט, אבל גם "מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד"..
תודה רבה רבה! 🙂
לא קראתי את כל התגובות אבל התשובה ממש זועקת ממה שכתבתמיואשת******

להוציא את כל הזבל הזה מהבית. למה יש לו אופציה לאכול מעדני םוקורנפלקס וכו אם הוא לא אוכל אוכל נורמלי לפני זה?

זה פשוט לא אמור להיות אופציה

ממתקים או מעדנים רק בשבת

אם ממש בא לך לאפשר לו קורנפלקס אז קערה אחת ביום

וזהו. לא אמור להיות בבית בכלל את הדברים האלו

למה אם הוא סותם את עצמו בכל מיני סוכרים שיהיה לו חשק לדברים אחרים?

תדאגי שיהיה בבית אוכל נורמלי, ושלא יהיה בבית אוכל לא נורמלי. 

תקבעי כללים לגבי חטיפים (למשל מעדן אפשר לאכול רק אחרי שמסיימים סנדויץ וחביתה. לא סיימת לא אוכלים מעדן)

תוציאי אותם כמה שיותר מהבית שיהיו רק במידה שסבירה לדעתך

זהו

שחררי

כשהוא יהיה רעב הוא יאכל.

זה יכול לקחת גם חצי שנה אבל הוא יאכל

ובלי מלחמת כוחות. הוא גדול. שימי כללים וזהו. לכי לענייניך עיסוקייך ודרכך בלי להתעסק בזה ובלי לשאול מה הוא אכל ומתי.

את נכנסת פה למלחמת כוחות מטורפת. זה נהיה מהות הקשר של שניכם האוכל הזה. אם את מרגישה שאת לא יכולה לשחרר בלי עזרה מקצועית אז תלכי לעזרה, ברצינות אני אומרת, מלב אל לב , יש פה המון המון ריגשי שלך שנכנס פה, דרך שלו להשיג תשומי ממך, נשמע כאילו כל הקשר שלכם ביום יום מתנהל דרך האוכל. את חייבת לנתק את זה ויפה שעה אחת קודם חיבוק

תודה רבה.. 🙂❤️ דווקא יש לו מלא "צומי" ממני וגם מבעלי,השם בשימוש כבר
תכלס רק הוא כאן, ומטבע הדברים, נרצה או לא נרצה, תשומת הלב היא סביבו, והוא יודע את זה וכנראה גם מנצל את זה..
ממתקים הוא באמת מקבל כמעט ורק בשבת, מעדנים וקורנפלקס- ביום חול, כי כאמור, לא אוכל חביתה וסלט וכולי ולא רוצים שישן רעב.. זה לא שהמזווה מפוצץ ב10 סוגי קורנפלקס והמקרר ב8 מאגדות מעדנים, יש קצת מכל דבר, אבל זה זמין..
הלוואי שאוכל לשחרר. הלוואי..
ותודה רבה🙂
אולי תעבירי את הדברים שהוא אוהב לשבת?בת 30
ארוחת בוקר בשבת- קורנפלקס ומעדן.
וכל שאר השבוע, אוכל נורמלי. ופשוט שמה שאת לא רוצה שיאכל, שלא יהיה זמין בכלל.
גם אצלי, כשיש משהו מיוחד בבית- ופלים או שוקולד, כל היום מנג'זים לי על זה. וכשאין, אז אין. ומבקשים תמר...או תמר עם אגוז...
אולי צריך בהדרגה, אבל אם בתפיסה שלך מעדן זה ממתק, אז ממילא זה יהיה שמור לשבת.
אולי לנסות להמיר את המעדן ביוגורט עם סילאן או דבש? אם הוא יסכים...
מה יקרה אם ישן רעב?דפני11
באמת שואלת.....
רואים שאת אמא טובה שדואגת לבן שלה..
אבל באמת שאם את רוצה לדאוג לטובתו ארוכת הטווח לא יקרה כלום אם ישן לילה אחד או שניים או אפילו שבועיים רעב.... ההפך!!! יקרה הכי טוב בעולם ..
כי אז יבין מה זה להיות רעב
ואז יבין שאין לו ברירה וכדאי לו למצוא עוד תחליפים שאוהב חוץ משטויות... ואז בסוף ימצא אותם.

מצטרפת לכל קודמותיי שהדבר הכי חשוב זה- לקבוע גבולות מה כן ומה לא אוכלים אצלם. ולתת לו אפשרויות חליפיות..לחשוב יחד מה כן.. וזהו. להעביר אחריות אליו. לא יאכל, כן יאכל - עניין שלו בלבד.

מבטיחה לך שרעבי הוא לא ישאר לנצח...
וברגע שאת באמת תשחררי האחריות תעבור אליו והוא יבוא אלייך להתייעץ מה כן כדאי לו לאכול...
אבל זה יקרה רק ביום שבאמת תשחררי ולא יהיה לך אכפת האם אכל או לא או האם שבע או לא...

כותבת לך בתור אמא לילדים קטן ממנו אומנם אבל שהיה בדרך לשם... אחרי התייעצות ושמחה משנת חיים עם רופא ילדים שמתמקצע בתחום של בעיות אכילה בילדים ותינוקות.
והוא הסביר לי ולבעלי במשך שעה שלמה למה ככל שנהיה בלחץ - רק מחמיר את ההפרעה והסחרוב.
ורק אם נסכים להרפות. ולא לדאוג מכמויות. ולא לספור cc. או כפיות... רק אז יתחיל השינוי האמיתי.
תודה רבה לך דפני היקרה! 🙂❤️השם בשימוש כבר
❤️❤️❤️❤️דפני11
שיהיה מלא בהצלחה!! את אמא מדהימה, בטוחה שתצליחו את ובעלך.... זוג מהמם שכמוכם🥰
למה כולן חושבות פה שאני אמא מדהימה? אני אמא רגילההשם בשימוש כבר
שגם כועסת ונוזפת וצועקת לפעמים
(-לxxxxוביץ יש השגות על המילה "לפעמים" )
רק רוצה שהוא יאכל בריא ועל הדרך מגלה כמה אני טועה בגישה וגם קטנה 🙈
מזל שהתייעצתי פה, אחלה יעוץ ועוד חינמי
בכל מקרה תודה רבה רבה לך❤️❤️❤️
ושוב לכולן💞
הייתי כזאת מגיל 0 בערך...שוקולטה
בערך ממתי שהפסקתי לינוק ועד שהגעתי לאולפנא, שם גיליתי מה זה אוכל לא טעים באמת אז לא הייתי אוכלת שם וכשהייתי חוזרת הביתה הייתי אוכלת גם את הדברים שלפני לא הייתי מסכימה להסתכל עליהם (חצי פנימיה, אז אכלתי משהו שהוא לא לחם פעם ביומיים...). בכיתה ב שקלתי בערך 20 וקצת... אגב, לבית ספר הייתי מקבלת סנדוויץ' עם שוקולד...
ההורים שלי ניסו המון, כולל ללמד אותי על אבות המזון, לספור לי קלוריות, להכריח אותי לאכול (שנים לקח לי עד שאכלתי חביתה מרצוני החופשי), לתת לי כסף לקנות לי פיצה לארוחת צהרים ועוד.אני זוכרת שדווקא אכלתי הרבה ממתקים (כשהיה באזור) אבל אמא שלי טוענת שאפילו ממתקים בקושי אכלתי... בגדול חייתי על אורז, ירקות (מלפפון וחסה) ולחם. לאכול מחוץ לבית זאת לא היתה אופציה (אצל סבא וסבתא אכלתי בעיקר חלה...)
עד היום אני לא טובה בגזרת האוכל ומדלגת על ארוחות בקלות אבל כן אוכלת מגוון ולא נעולה על 3 מאכלים וזהו...
לדעתי התחלתי לאכול כי אף אחד לא דאג שאוכל כשהייתי באולפנא ואז הייתי די רעבה כשהגעתי הביתה... אז כנראה שלשחרר יעזור אבל ההורים שלי לא היו מסוגלים לעשות את זה, מזל שזה קרה לבד...
תודה רבה.. 🙂❤️ ואת מרגישה שזה השפיע עלייך? מבחינה גופנית,השם בשימוש כבר
אני מתכוונת. גם את מרגישה חלשה פיזית?
תודה.. 🙂
בכיף לא מרגישה השפעה פיזיתשוקולטה
בתור ילדה ונערה (ועד ההריון הראשון בעצם) הייתי יחסית חזקה וספורטיבית והשתתפתי בחוגי ספורט ולא הרגשתי שזה איכשהו משפיע עלי. התחלתי לקבל וסת יחסית מאוחר אלה לא קיצוני (כיתה ח), אני לא יודעת אם זה קשור לגנטיקה (כולם אצלנו התבגרו יחסית מאוחר) או לתזונה....
היום אני לא ספורטיבית בעליל ומרגישה די חלשה אבל זה נראה לי יותר קשור לזה שעברתי 2 לידות ולזה שאני לא מתאמנת כי פחות מסתדר לי ופחות השפעה מאוחרת של התזונה בילדות.
כמו שאמרתי קודם, נראה לי ההשפעה של הרגלי האכילה הגרועים מהילדות היא יותר בזה שגם היום הרגלי האכילה שלי די גרועים ואני מדלגת ארוחות או מחליטה שעוגה זאת ארוחה לגיטימית... אבל זה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו וזה יותר בראש ולא בגוף, אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון...
נראה לי שלדלג ארוחות או להחליט שעוגה זה ארוחה, בזההשם בשימוש כבר
תהיינה כאן הרבה מזדהות🙂
חחח יש מצב... ;)שוקולטה
לא קראתי את כל התגובות אבל מניסיון שלי עם ילד בן 7פרח חדש
בררן במיוחד
1. לא להחזיק בבית גאנק פוד. כל גאנק שיש בבית לקחת בחשבון שיאכלו ממנו בכל מצב ובכל זמן.
הפסקתי לקנות עוגיות וופלים וחטיפים. במקום זה יש הרבה פירות.

2. לא להתעסק עם הילד האם אכל או לא. לא לדון איתו בזה. לא לעשות מזה עסק. כרגע הוא רואה שזה מאוד מעסיק אותך ואת בתמורה משקיעה עליו בעניין הזה עוד ועוד וזה רק "מאכיל" את הבעיה.
הוא לאט לאט יראה איך מרגיש ילד שלא אכל כלום בבוקר וכלום בצהריים. ירגיש את הבטן המקרקרת. יבין שאם הוא רוצה להרגיש שבע אז יש את האוכל הזה והזה.. והוא יבחר בלהמשיך להיות רעב או בלהיות שבע עם האוכל שיש!
תודה רבה.. 🙂❤️ יש לנו המון פירות וירקות, ומגוון רחב שלהם,השם בשימוש כבר
הבעיה שיש גם ג'אנק ופה מתחילה ההתנגשות..
ו-כן, לשחרר זו העצה שהכי הרבה חזרה כאן על עצמה..
תודה!! 🙂
לא קראתי את כל התגובות - ממה שקראתי שכתבתקופצת רגע
ממליצה מאוד על הדרכת הורים.
לא אומרת את זה כביקורת בכלל- אנחנו התחלנו לא מזמן הדרכת הורים וכבר רואים שינויים לטובה,
זה מסוג הדברים לדעתי, שגם אם כן יודעים מה 'נכון' לעשות, לפעמים עוזר מאוד שמישהי מבחוץ מכוון ומסתכל, וממקד מה לעשות כל פעם.

ממה שכתבת, נראה לי שיש לך ערבוב גדול מאוד, מה בכוחך ובאחריותך, ומה באחריות הילד. אין שום אפשרות שאת יכולה להחליט לילד מה לאכול. זה הגוף שלו וגם אם תרצי מאוד לא תוכלי לאכול במקומו.
כפי שכתבו לך, באחריותך וגם ביכולתך לקבוע כללים, ולהחליט מה נכנס הביתה ומה לא, מתי אפשר לאכול בבית שלכם ומתי לא.

באמת שהייתי הולכת להדרכת הורים סביב הנושא, הרי גם ככה את משקיעה הזה המוו אנרגיות, בהדרכה תוכלי להבין איך ואיפה כדאי להשקיע יותר טוב כך שיקדם את הקשר שלכם ואת האכילה שלו, במקום להפריע לשני הנושאים האלה (שזה מה שנראה שקורה כרגע).
אם את מחפשת מישהי פרטית במרכז, יכולה להמליץ בפרטי.
תודה רבה🙂❤️ אני לא מהמרכז, נראה לי שאנסה כמה וכמההשם בשימוש כבר
מהעיצות המועילות שהחברות היקרות כאן נתנו לי ומקווה שיהיה שיפור ושינוי לטובה.. ואם לא, אולי באמת אלך/נלך להדרכה.
תודה! 🙂
כתבו פה כבר המון דברים חכמיםבארץ אהבתי
אני רק רוצה לספר שני דברים שמחזקים את הכיוונים השונים שכתבו לך.

אני רוצה קודם כל לספר על הניסיון שלי עם בררנות.
באתי ממשפחה שבה אין אף ילד בררן (ויש ב"ה הרבה ילדים). לכל אחד אולי יש כמה דברים בודדים שהוא לא אוהב, אבל ממש לא ברמה של בררנות.
כשהתחתנתי עם בעלי הכרתי פתאום את המושג של 'ילד בררן' כשאמא שלו היתה מכינה דברים מאוד מסויימים כשהנכדים היו מגיעים כי לכל אחד היו את הדברים המאוד מסויימים שהם אוכלים.
בשלב הזה אמרתי לאמא שלי שזה מרשים שאצלנו אף ילד לא יצא כזה, ואיזה כיף לה, אבל אחרי שפתאום דיברנו על הנושא הזה ועל כל ענייני האוכל של ילדים, הבנתי שזה תלוי לא רק בילדים אלא המון מושפע מההתנהלות של ההורים.
אז מאמא שלי למדתי שכשילד אומר שהוא לא אוהב משהו, אני לא עושה מזה עניין בכלל. אני ממשיכה להכין את אותו מאכל ומציעה לו כל פעם. אני גם מספרת לו שהטעם שלנו משתנה במהלך החיים ולכן גם אם עכשיו זה לא טעים לו, שווה מידי פעם לבדוק ולנסות שוב (אני גם מספרת דוגמאות אמיתיות על עצמי, איך פעם לא אהבתי מאכלים עם שום והיום כן, או שפעם לא אהבתי דג סלמון והיום כן וכו').
וזה באמת ככה - לשני הגדולים שלי היתה תקופה ארוכה (כל אחד בנפרד) שהם לא היו מוכנים לאכול בטטה בכלל, אבל המשכתי להכין ובשלב מסויים זה עבר והיום שניהם אוהבים מאוד בטטה.
והבת שלי תקופה מסויימת לא אכלה בכלל עוף. אבל המשכתי להכין וכל פעם שמתי לה קצת בצלחת כדי שתוכל לטעום, וגם הסברתי למה חשוב לשלב גם אוכל בשרי בתזונה, אבל בפועל אם היא לא סיימה את העוף בצלחת לא לחצתי עליה. עם הזמן היא גילתה מתכונים מסויימים שבהם היא כן אוהבת את העוף, וכשאני מכינה אותם היא אוכלת יותר, ובשאר הזמן היא כן אוכלת מעט מהעוף (עכשיו היא כן מסיימת לרוב את מה שאני מרגישה לה בצלחת אבל גם לא תמיד). וכמובן שאני לא מכינה רק את המתכונים שהיא אוהבת, אלא ממשיכה להכין כרגיל והיא מתאימה את עצמה לתפריט.
ברור שבגיל 9 זה כבר מקום אחר וקשה יותר לשכנע לאכול דברים שכבר ברור לו שהוא לא אוהב. אבל אני כן חושבת שצריך לשנות את השיח וההתנהלות בבית - יש כל מיני סוגי אוכל, אפשר לטעום ולבדוק גם מה שחשבתי פעם שלא טעים לי, ולא מכינים לי רק אוכל שאני אוהב אלא אני מתאים את עצמי לתפריט הקיים.

בכיוון נוסף - בעבודה שלי יש תלמידים שיש להם בעיה משמעותית של בררנות.
אחד התלמידים ממש היה נגעל מכל דבר שלא בתפריט הקבוע שלו (שהיה מאוד מצומצם).
הצוות היה מכריח את התלמיד הזה לטעום בכל יום משהו קטן לפני שהוא אוכל את האוכל שלו. רק להכניס לפה ביס קטן ואז הוא מקבל את האוכל שלו. בהתחלה היה לו מאוד קשה, אבל עם הזמן הוא התרגל לטעמים, והיום הוא אוכל בהנאה בערך הכל…
הרבה כתבו פה למה חשוב לשחרר, ואני לגמרי מסכימה עם זה. אבל במקביל לזה שבארוחות עצמן את לא לוחצת עליו ולא עוקבת אחרי הכמות שהוא אוכל, יכול להיות שאפשר לעשות איזשהו מבצע של טעימות מאכלים. רק לטעום, לא לשבוע מזה, אבל פשוט להתחיל להרגיל את הלשון לטעמים אחרים מהדברים שעליהם הוא מקובע. כל פעם לבחור משהו מהשולחן שהוא לא אוהב ולטעום טיפה. (אולי אפילו לעשות מזה מבצע עם פרס בסוף כדי להוסיף למוטיבציה שלו)

בהצלחה...
תודה רבה רבה! 🙂❤️ בדרכך המיוחדת עודדת והארת.השם בשימוש כבר
תודה על הטרחה. קוראת ומפנימה 🙂
תודה🙂
הזכרת ליאפונה
שאנחנו מאד מעודדים את הילדים לטעום לפני שהם מחליטים מה דעתם לגבי מאכל חדש, ואם הם טוענים אנחנו משבחים אותם גם אם החליטו שלא אוהבים.
ואם אכן זה מה שהחליטו אני אומרת בפשטות: "לא נורא, בע"ה תגדל עוד קצת ותלמד לאהוב את זה". ככה ברור להם שטעמים זה נרכש, ושאני לא הולכת להפסיק להציע להם מזה
לא קראתי הכל אבל מנסה קצת לעזוראני זה א
הילדים שלי גם היו יחסית בררניים כל אחד בדרגתו וחאט לאט נפתחו לטעמים.. כי פשוט לא היתה אופציה אחרת.
אז לא הוצאתי מהבית לגמרי את כל מה שלא בריא אבל כן הגדרתי מינונים
נגיד פעם בשבוע מעדן פעם בשבוע פיצה וכו..
יש לי ילד שהיה מוכן לאכול רק לחם שאני אפיתי לגן אז הייתי מכינה לו סטוקים ומקפיאה.
בגיל תשע קודם כל הייתי מנהלת שיחה ולא הייתי מתחילה מהכל יחד הייתי בוחרת את המלחמות מה שנקרא נגיד על ארוחת עשר הייתי מוותרת שיקח פיתה עם שוקולד אבל בצהרים אוכלים כן משהו יותר מזין ואם לא יהיה שניצל תירס או תחליף אחר בבית אז אני מניחה שהוא כן יאכל אז אולי לא יאכל ירקות מאודים עם כוסמת אבל אם יאכל משהו שהוא כן קצת יותר בריא זה עדין התקדמות.
את יכולה גם לצפר אותו ולהגיד לו שאם הוא יסכים לעשות את השינוי הזה אז נניח פעם ביום או פעם בכמה זמן שאת חושבת שנכון הוא יכול לבחור משהו של פינוק שהוא מהדברים שאוהב אבל לא כארוחה.
ולשתף כי בכוח כלום לא יעבוד .
יכולה להגיד לך שהבןן שלי בן 4 וחצי מעולם לא הסכים לגעת בירקות וראו איזההפלא לאחרונה הוא מוכן לאכול מדי פעם מלפפון
כנל עם כל מיני דברים בשריים הוא היה חי על פסטה ולאט לאט מוכן לטעום דברים חדשים.
לבית ספר אצלי הם לא אוהבים דוקא סנדויצים עם כל מיני דברים רוצים צנים ואני חושבת שזה מגעיל אותם שהסנדויץ יושב וככה צנים זה אולי לא שיא הטעים אבל לפחות לא משתנה הטעם של המילוי. אז אולי להציע את זה פיתה ריקה או לחמניה בלי כלום
בהצלחה יקירה

וחייבת להוסיף משהו בהומור כמובןאני זה א
הילדים שלי לא סובלים נגיד פנקיקים או פיתה עם שוקולד וזה ממש מציק לי לפעמים כשאת רוצה לתקוע להם משהו קליל. אז כולם צוחקים עלי שיש לי ילדים מקולקלים( אל דאגה אוהבים ממתקים מאוד) עכשיו ילד אחד מוכן לקחת פיתה עם שוקולד ואני מאושרת עד הגג חחח
גם הבן שליחדשה ישנה
לפעמים אני רוצה משהו זריז, ובאה למרוח לו שוקולד והוא מזדעק שהוא לא אוהב, ואני כזה- זה מה שיש! וקולטת כמה אני הזויה...חחח
תודה רבה.. 🙂❤️ כן, גם אני חשבתי לעצמי שגבינה לבנה, למשל,השם בשימוש כבר
מרוחה על לחם ביום חם, או טוסט קר, זה לא משהו שיגרה ילד לאכול.. אני לא מסוגלת לאכול את זה, קל וחומר הוא. ובאמת נמנעת מדברים כגון אלו, ואז יוצא שלחמניה עם שוקולד זה משהו שכן ישרוד חום יותר ממוצרי חלב/חומוס/ביצים, שלא לדבר על הסכנה באכילת מאכלים אלו בטמפרטורה גבוהה.. ומורחת ומכניסה לקופסא.
תודה רבה 🙂
מסכימה ועוד נקודהשקדי מרק
מסכימה עם כל מי שאמרה לשחרר. להפסיק להסתכל בדיוק מה אכל מה לא אכל ולנסות לזרום.
קשה אבל שווה..
ובנוסף, קפץ לי מהדברים שכתבת שיש פה בעיה של ויסות חושי. אני לא איזה גורם מקצועי, אבל בררנות באוכל וגם חשש מרעשים חזקים ממש יכול להיות קשור לזה.
אם באמת זה נכון, אז כדאי להבין שזה נובע גם ממשהו פיזי גופני (מעבר לענין הרגשי שכבר קשור ליחסי הכוחות ביניכם). קצת קל יותר להבין ככה את הילד ולקבל את הקושי שלו. (חשוב להבין שהקושי פה הוא בסופו של יום שלו ולא שלכם!! הוא המתמודד העיקרי והמפסיד וככה אתם צריכים להתייחס לזה)
קשה לי להאמין שבררנות באוכל שמתבטאת באהבת סוכר וג'אנקמיואשת******

קשורה לאיזשהו ויסות חושי... 

אם זה היה בררנות בסוגי מאכלים שונים זה דבר אחד, אבל ילד שמעדיף ממתקים על פני עוף הוא, ובכן, ילד נורמלי לגמריחושף שיניים

מהתיאור שלה ממש לא נראה שזה רק העדפת מתוקשקדי מרק
אבל אני באמת לא גורם מקצועי..
לא קראתי הכל אבלbula
ממליצה לדחוף דברים בריאים בלי שישים לב
למשל בתוך קציצות לשים כל מיני ירק, או באורז לשים ירק טחון כמו דלעת או גזר, בצל..
ואת המעט שכן אוהב והוא בריא, להכין לו. למשל המרק שכתבת שאוהב.
ועוד משהו- בתוך טוסט שוקולד אני לפעמים מחביאה להם אגוזים טחונים או ספירולינה תקראו על זה זה מזון על מטורף. לפעמים הייתי עושה להם פרליני שוקולד עם ספרולינה והם היו טורפים את זה..
בהצלחה..נשמעת אמא מהממת🌹
תודה רבה לך🙂❤️השם בשימוש כבר
תודה רבה לך🙂❤️השם בשימוש כבר
פתאום נזכרתי במשהותוהה לי
יש ספר ילדים חרדי לא זוכרת את השם המדוייק, אבל משהו עם אביגדור, אולי המסע של אביגדור.. על מסע בגוף האדם עם הסברים פיסיולוגים ברמה שילדים יכולים להבין ולהזדהות..
בדיוק שבוע שעבר אחיין שלי בן שלוש עשרה הסביר כל כך יפה על לחץ דם גבוה או משו כזה, מהספר הזה.
תודה רבה! לא מכירה, אנסה לקנות/להשאיל. ורואה ש-השם בשימוש כבר
@אמא יקרה לי*
דייקה שקוראים לספר "המסע האמיץ של אביגדור"
אז תודה לשתיכן! 🙂
היה לנו סיפור דומה עם ילדאמא יקרה לי*

אחרי שיחת הסבר נתנו לו את הספר המסע האמיץ של אביגדור

(ספר קומיקס חרדי על אורח חיים בריא) והוא ממש הוקסם!

אח"כ ביקשנו ממנו לחשוב על דברים שנחשבים בריאים לפי מה שהוא מבין

ולאט לאט הרכבנו תפריט טוב בהרבה...

 

בהצלחה אהובה!

 

תודה, יקרה!! 🙂❤️השם בשימוש כבר
איזו מתוקות כולן, הופתעתי ממש מההענות הרבה ומהרצון הכןהשם בשימוש כבר
ומחמם הלב לסייע..
אין לי מילים.
תודה לכל אחת ואחת מכן ביחד ולחוד, לכל מי שהאירה והעירה, הציעה, העלתה רעיון או שניים או 4, שנתה לי כיוון הסתכלות וחדדה לי זוית ראיה.
אוסיף ואספר שכבר בשבת שוחחנו על אבות המזון ופירמידת המזון, על חשיבותם לגוף, ועל הנזק קצר וארוך הטווח של מזונות מתועשים ומזונות עתירי סוכר ושומן (הרגשתי לכמה רגעים כמו מורה לביולוגיה👩‍🏫)
לא "חפרנו" כדי לא להלאות ולשעמם ולא לפגום באפקט. הוא הקשיב, מקווה שהפנים (ידע מצויין בעצמו את פירמידת המזון, חבל שלפה הוא מכניס דברים בסדר הפוך לה...) וגם-אכל חצי פלפל ממולא (אדום כמובן, לא ירוק או כתום או צהוב) וכמות נכבדה של בטטות בתנור! (על במבה נוגט לא ויתר, אבל אני קונה את המאגדת של ה5, שכל אחת 30 גרם כמדומני, כך שזה היה הרע במיעוטו.. )
הידד הידד!! 👏👏👏 תחילתו של שינוי?! -
הלוואי.
אז שוב תודה!! עזרתן לי מאוד.
תבורכנה❤️❤️❤️
היי ...... מה עם שניצל תירס מעשה ידייך?נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:04
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:02
ככה את שולטת במרכיבים ...
אני הכנתי שבוע שעבר והיה לנו ממש ממש טעים, המרכיב הראשוני היה עדשים כתומות מבושלות עד ריכוך. ואז הוספתי להן את שאר הדברים.
אמרתי לבעלי "יוווו זה יותר טעים מהמקורי!"
אם תשווקי בצורה נכונה לכל הילדים אני חושבת שגם הוא יישקול הצטרפות....



אצרף מתכון יותר מאוחר




ואשרייך
איזה אמא

רוצה להיות אמא שלי?

תודה 🙂❤️ לא ניסיתי שניצל תירס מעשה בית, שווה את הטרחה?השם בשימוש כבר
( מניחה שטרחה, פשוט לכל דבר הדורש טיגון אני מצמידה את השורש ט. ר. ח)
אשמח למתכון, אם ניסית וממליצה..
ו... שאהיה אמא שלך?- מבחינת הכנת הארוחות זה אולי שווה
(לא שאני בשלנית גדולה, כן? ) אבל תצטרכי לקבל כעסקת חבילה עוד כמה דברים, שהם לא רק סנדוויצ'ים מושקעים שלא אפרטם כאן)

תודה!! 🙂
זה לא טיגון מותק! הנייר אפייה לסל- וחסל!!! זה היופינפש חיה.
התעסקות של גג שעתיים.
תודה!! איזה כתב יפה, שלך?השם בשימוש כבר
כןןןנפש חיה.
והבונוס, שזה גם ממלא בגלל העדשים
ונחשב חלבון מלא מכיון שהתירס נחשב כפחמימה והעדשים זה קטנית
נשמע מעולהבת 30
רק שנראה לי שתירס ועדשים לא משלים ביחד לחלבון. תירס ושעועית משלימים, אורז ועדשים משלימים.
הבנתי שתירס נחשב פחמימה? אולי טעיתינפש חיה.
בכל מקרה זה ממלא וממש מצויין (נהננו)
תירס זה פחמימהבת 30
אבל לא כל פחמימה משלימה יחד עם כל קטנית לחלבון מלא. יש צמדים, את רובם מוצאים בתבשילים מסורתיים של עמים ועדות שונות.
חומוס וחיטה (פלאפל, מרק עם קוסקוס)
אורז ועדשים (מג'דרה)
תירס ושעועית
תודה על זה!מכחול
לא ידעתי על תירס ושעועית! חידשת לי, תודהיראת גאולה
הכוונה דווקא לשעועית היבשה, הלבנה (מה עושים איתה בכלל? אני לא אוהבת...)
או שעועית ירוקה של סנפרוסט גם נחשב?
מה עושים איתה?אפונה
מרק
שעועית ברוטב אדום (עם אורז)
חמין
אפשר לשלב אותה בסלטים
תודה!יראת גאולה
בחמין אני שמה (יותר נכון בטשולנט😏)
ברוטב אדום - הכנתי פעם אחת ולא אהבו (אני לא אוהבת. זה העיקר. מזכיר לי את קופסאות השימורים שהיו אוכלים בילדותי)
מרק - רעיון מצוין. אחפש מתכונים, ננסה לגוון את הקטניות אצלנו.
יבשהבת 30
שעועית ירוקה נחשבת לירק פחמימתי, פחות לחלבון. כנ''ל אפונה.
אני גם לא משתמשת כמעט, בעיקר בגלל הגזים שזה עושה.
אבל שעועית מש מונבטת, למשל, זה אחלה
יראת גאולה
מש היא באמת די טעימה,
אבל אני קונה רק קטניות בוואקום 🤭, ומאז אין שעועית מש בבית...
וואלהבת 30
אין מש בוואקום?
מוזר
ברוכה תהיינפש חיה.
אני ממש ממליצה לך.
תשווקי את זה לכל הילדים
תכיני אולי גם ציפס בתנור וירקות חתוכים
ואולי אולי הילד ירצה גם.

ילדים אוהבים אכילה חברתית.
זה גם חשוב להתפתחות שלהם.

תצליחי!
אמן תודה! ❤️🌷השם בשימוש כבר
רציתי גם ךהציע לך שניצל תירס ביתיחדשה ישנה
אני מכינה לפעמים של ניקי ב, בתנור כמובן . יוצא ממש טעים! זה לא כזה בריא עם עדשים וכאלה, אבל זה בטח לא הזבל שמכניסים במתועש...

ואיזה כיף שהוא אכל בטטות בתנור, אחח... איזה נחת שהילד אוכל טוב ובריא.....
בהחלט🙂תודה❤️השם בשימוש כבר
עשית לי חשק להכין!יראת גאולה
רק לא הבנתי לגבי העדשים -
קודם מבשלים את העדשים? מסננים? טוחנים?

נשמע שכדאי לי להכפיל כמויות בשביל משפחה, לא?
אל תכפיליאמאשוני
הכנו היום. זה די הרבה עבודה ובכמות כפולה כבר לא יהיה חשק לכדרר.
הכמות הרשומה יוצאת תבנית. כמות סבבה.
אם תראי ששווה להכין הרבה, בפעם אח"כ תכפילי כמויות.
אין כמו הניסיון 😁 מעולהיראת גאולה
תבנית אחת זו כמות קטנה אם זה טעים לי,
קציצות ירקות אני מכינה שתי תבניות - אחת לי ואחת לכל השאר
איך יצא לך אמאשוני?נפש חיה.
יצא סבבהאמאשוני
קצת פישלתי עם התבלינים כנראה,
נצטרך לתקן עם שילוב של רוטב אלף האיים או משהו בסגנון,
בהחלט אתן לזה צ'אנס נוסף בלי להכין עם כל החבורה..
אגב, לפני הציפוי בפירורים טבלתי בביצה.

אגב 2, לא שמתי לב אם כתוב, אבל צריך לשמן ממש את הידיים לפני שמכדררים.

אני חושבת לנסות גם גרסה חלבית, נראה איך בדיוק
נכון. באמת עשיתי הוספתי עוד קצת שמן לעיסהנפש חיה.
ואיזה כיף!!!
הילדון אכל?



החלבי נשמע מצויין
הכנו אתמול גם פיצות אז זה לא תחרות 🤭אמאשוני
הוא טעם, בהתחלה לא התחבר ואז אמר שבעצם כן אוהב, אבל לא ביקש עוד.
אבל שוב, לדעתי זה בגלל פאשלה שלנו,
בקושי שמנו תבלינים, אז יצא קצת תפל,
אבל לדעתי זה בר תיקון.
אגב, הילדון שלי זה לא הבררן המדובר, כן?
ולא הייתי מנסה להציע את זה כתחליף לקנוי, זה לא בר השוואה,
אלא זה נחמד לבתים שלא מכניסים את הקנוי, גיוון נחמד לתפריט.
מעולהנפש חיה.אחרונה
אנחנו אכלנו את זה יחד עם אורז וירק.
יצא פצצות ונהנינו
מבשלים כדי לרכך אותן ורק אחרי הריכוך מוסיפים ומערבבים את השאנפש חיה.
נשמע מעולה!יראת גאולה
וואלה נפש חיה.
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

נשמע שאתם מגיבים נכוןמתואמת

ונשמע שיש לכם התמודדות ממש לא קלה❤️

אני חושבת שכדאי למצוא פסיכולוג טוב להתייעץ איתו, לבדכם ואולי גם להביא אליו את הילד. ובמקביל להתחיל תהליך של אבחון בהתפתחות הילד (מתחילים מרופא הילדים).

אם תרצי עוד הרחבה מניסוננו האישי - אז בשמחה בפרטי❤️

תודה!חדשה ישנה4

הגננת שלו המליצה לי טיפול רגשי

האם אבחון בהתפתחות הילד שייך לטיפול רגשי או שזה תחום אחר?

לא מבינה בזה בכלל.

אבחון בהתפתחות הילד זה יותר מטיפול רגשימתואמת

בודקים מה המקור להתנהגויות של הילד, וכך יודעים טוב יותר איך לטפל בו ולעזור לו.

כדאי במקביל ללכת לטיפול רגשי, אבל לדעתי כדאי דווקא אצל פסיכולוג, כי פסיכולוגים יותר עם הכשרה לטיפול במקרים מורכבים.

אציין שאפשר להגיע לפסיכולוג דרך התפתחות הילדמרגול

קודם אבחון שם

הם יגידו גם איך מומלץ לטפל

כשיש כמה אנשי מקצוע במקביל, דווקא עדיף לפעמים התפתחות הילד כי שם הם בתקשורת ביניהם

וכמובן זה בסבסוד…

וכן, יש שם גם *פסיכולוגים* לילדים.


אבל תלוי מה זמן ההמתנה. אם רחוק, כדאי להתחיל טיפול רגשי עוד קודם

הוא מחונן?תהילנה
אם עוד לא אבחנתם, שווה לנסות לאבחן כדי לקבל ליווי מתאים. השאלה שלך היא נקודתית אבל נשמע שיש פה יותר מזה.
איך מאבחנים באופן רשמי?חדשה ישנה4

בכל מקום אפשרי אמרו לי עליו שהוא מחונן.

גם בעיינינו המשפחה הוא מחונן.

אבל איך באמת מקבלים את האבחנה הזו רשמית?

מאבחנים אצל פסיכולוגתהילנה

אני מחוננת בעצמי ויש לי הכשרה בתחום. יצא לי לעסוק הרבה בתחום של מחוננות והפרעות רגשיות ונפשיות, לכן העליתי את השאלה, אין לי כמובן שום הכשרה לאבחן או משהו דומה.

הסיבה שהעליתי את ההשערה שהוא מחונן ,זה כי היום יש הרבה מחקרים שמראים שמחוננות זה לא תמיד רק יכולת קוגניטיבית גבוהה מהממוצע אלא

באופן כללי חווית חיים הרבה יותר אינטנסיבית שיכולה להוביל להתנהגויות קצה כמו שתארת

את יכולה לחפש באינטרנט מידע על תאוריית ה- Overexcitabilities


חשוב לי שתדעי שעם הדרכה נכונה לגמרי אפשרי לעזור לילד ולכם, אבל חשוב שתיהיה אבחנה רשמית קודם כי ככה הדברים עובדים במערכת לצערי...

מנסה להביןחדשה ישנה4

כדיי לקבל ייעוץ פסיכולוגי עבורו אני חייבת לפתוח תיק במכון להתפתחות הילד או שלא חייב?

אני לא מספיק בקיאהתהילנה

באיך הדברים עובדים בגיל הזה ולא רוצה להגיד לך מידע שגוי. הוא בכיתה א' או בגן?

לא הייתי מחכה.זווית אחרת

שווה להתייעץ אתמול עם מומחה.אני מורה במקצועי, מלמדת כיתות יסוד, על אמירות מסוג זה שולחים למיון פסיכיאטרי לבדוק רמת מסוכנות אישית.

ומה יעשו לו בדיוק במיון הפסיכאטרי?לב אוהב

ה' ירחם... הכל לפי פרוטוקלים. שום הבנה אמיתית בנפש האדם. רק סימפטומים וכדורים...

הוא ילד. ויש פתרונות...

@חדשה ישנה4 יש לי המלצה רק בבקשה אל תשלחי לשום מיון פסיכאטרי... 

אם הילד בסכנה העצה שלך לא אחראיתמתיכון ועד מעון

ואפילו מסוכנת

ממש לא מענייו אותי.. עולם הפסיכאטריה פי 10לב אוהב
יותר מסוכן וחסר אחריות
אני לא יודעת מה המצב של הילדמתיכון ועד מעון

ואין לי שום כלי לאבחן מעבר למקלדת.

ואני חושבת שלקחת אחריות על אמירה שיש בה גוון אובדני ולהציע להורה להתנגד להערכה פסיכיאטרית במידת הצורך (שאני לא יודעת מה היא כרגע) היא אמירה ממש חסרת אחריות ומסוכנת.

אני בטוחה שהיא מגיעה מרצון טוב אמיתי, זה לא עושה אותה פחות חסרת אחריות 

אני עומדת על דבריילב אוהב

העולם הפסיכאטרי הוא עולם מנותק מהרגש ומהנפש הוא כולו שכלי בנוי על אבחנות סימפטומטיות ופרוטוקלים...

הכדורים שהם עלולים לתת לילד יכולים להזיק לו ולמח שלו בכל מיני טענות שזה מה שיאזן ויציל...

הילד צריך עזרה ופסיכאטרים הם לא האלוקים של הנפש היחידים שמבינים מה הילד עובר.. למעשה כנראה שאין להם שמץ של מושג מה הוא באמת עובר ואין להם שום פיתרון פרקטי חוץ מלהביא לו כדורים...מיותר לחלוטין...

ממש לא נכוןזווית אחרת

במיון עושים הערכה בלבד של המסוכנות.ילד כל כך צעיר שמדבר וחוזר על דיבורים כאלה- זה חריג מאוד.בהערכה בודקים אם זה סתם דיבורים כדי להשיג תשומת לב או משו כזה או שיש לילד באמת כוונות אובדניות.זה רק הערכה.

נכון ורק כבוד הפסיכאטרים ידעו להגידלב אוהב

אם זה ברמת מסוכנות או פחות

נו באמת.. אינטואציה בסיסית

וגם אז.. אין להם שום מענה אמיתי...

אבל עזבי אני לא אכנס איתך מעבר לזה.

מי שתמיד האמין למערכת הזאת ימשיך להאמין...

מצטרפת להמלצה לפנות להערכהמתיכון ועד מעון
בעיני עדיף לא מיון אלא גורם שיכול לתת תמיכה לאורך זמן כגון פסיכיאטר בקהילה או באופן פרטי שיעשה תשאול מקיף ויתאים את המענים בהתאם לצורך, יכול להיות טיפול תרופתי אבל בכלל לא בהכרח 
כמה דבריםלב אוהב

קודם כל כתבתי לך בתגובה אחרת שיש לי המלצה למישהו שבע"ה יכול יעזור...

וגם יש לי שיטה שלי לדעת מה קורה בנפש (אני מטפלת ...) לפי שם... אני יכולה לנסות לעזור להבין ממה זה יושב ואיך תוכלו לדייק את המענה שלכם אליו...

למרות שגם האיש טיפול שאני מכירה יוכל לעזור...

זה נשמע מטריד האמתמתיכון ועד מעון

ילד בגיל צעיר כ"כ זה די נדיר שאומר אמירות כאלה על מוות.

ממליצה ממש בחום לבקש מהגננת ליצור קשר בהקדם האפשרי עם הפסיכולוגית שמלווה את הגן להתייעצות ראשונית ולחשיבה מה רמת הסיכון באמירות שלו וכיצד כדאי לפעול.

לא הייתי מחכה שיחלוף.

יכול להיות שזו "מניפולציה" אבל בכל מקרה יש פה זעקה עצומה שהוא זקוק לכם ולתשומת לב שלכם ולסיוע

הבן שלי גם היה ככה תקופה בגן חובהתודה לה''

הרבה משפטים כאלה

אני רוצה למות

למה אני חי

אני אשים שקית על הראש

וכזה


הוא גם מחונן ומזכיר בהרבה דברים את מה שכתבת..


האמת עבר לגמרי ולא מזכיר את זה יותר...


הבן שלך כן נשמע במצב יותר קיצוני

לא הרגשתי שהוא מעייף אותי יותר מאחרים..

פשוט רק היה לו את הקטע הזה של המשפטים האלה


אגב אני זוכרת את עצמי כילדה בוכה לאבא שלי שאני רוצה למות

ואת הרצון שלי למות..

הרגשתי שזה עולם מבאס,  לא זוכרת בדיוק מה...

נראלי זה היה יותר מציף אותי כשהיו כועסים עלי או שולחים אותי למיטה... והרגשתי שזה לא פייר...

אבל רציתי למות...

חברות שלי היו מדברות על זה שהן רוצות לחיות כמו נח עד גיל 600 ואני זוכרת שהייתי בשוק... מה??

אני מרגישה שה100 שנים שלנו זה יותר מדי אז אתם רוצות להאריך את הסבל???? חחחחח

לא זוכרת מה גרם לזה לעבור... פשוט עבר..


עוד משהו

לגבי השכבות

גם הבן שלי שונא את זה

זה גם קושי במעברים..

אבל הוא תמיד משתפך

אוף למה יש דבר כזה לילה?

שונא את הלילה

וכו וכו


אצלנו עזור שהוא למעלה בקומותיים אז לא יכול לצאת בקלות...

וגם

לפעמים הוא ככ מלא מרץ שהוא פושט הולך לסלון כשכולן מנסות להירדם וקופץ מקצה לקצה בלי סוף....

עושה פעילות עצימה ביותר מלא זמן...


לא פשוטיעל מהדרום

לק"י

 

מצטרפת למייעצות לפנות לעזרה מקצועית.

קודם כל, שתדעו בכלל מאיפה נובעות האמירות. והאם יש פה סיכון.

משם, בעיני גם אם אלה אמירות סתמיות, כן כדאי להתייעץ איך אפשר למנוע אותן.

ואם זה אמירות "אמיתיות", אז למצוא טיפול מתאים. מניחה שידעו להפנות אתכם הלאה.

 

מאחלת לכם ולו הרבה הרבה טוב!

חשוב מאוד לא להשאיר את ההתייעצות בפורוםטארקואחרונה

אלא לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש בילדים

לכל רשות יש שירות פסיכולוגי חינוכי שאמורים לתת מענה גם מיידי

יש לכל גן פסיכולוג שיכול וצריך להיות זמין במקרה הצורך, כדאי לבקש מהגננת את המספר.


אנשי מקצוע יידעו לשאול את השאלות הנכונות כדי להבין את המצב יותר לעומק ולתת הנחיות איך להתנהל הלאה(איזה טיפול יכול להתאים או איך להגיב או אם צריך הערכת מסוכנות אצל פסיכיאטר וכו)


עצות בפורום עלולות להיות מסוכנות.

אני מאמינה שאם הגעת למצב שפתחת שרשור לבתייעץ בנושא הלב שלך מרגיש שמשהו לא תקין, וחשוב שתפנו לגורם מקצועי שלמד את התחום ויודע איך לזהות מצבי סיכון.


בהצלחה ממש, חיבוק גדול! לא פשוט בכלל..

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין היא פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אני חושבתשומשומאחרונה

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


היא גם לא כתבה לא לאכולפשוט אני..
היא כתבה שצריך לסמוך על הגוף, ואם מרגישים פחות רעב אז באמת לא צריך לאכול.


הבאתי כדוגמה את עניין השתייה, שגם כאשר לא מרגישים צורך לשתות, זה לא אומר שהגוף ''צודק'' ובאמת אין צורך בשתייה.


ובמקום אחר הבאתי דוגמה לכך שגם מנגנון הרעב הוא לא מדויק ולא כדאי לסמוך עליו בעיניים עצומות.


לחי נפוחה ושן כואבתytrewq

לא קשור לפורום, אבל לא יודעת את מי לשאול...

שמתי לב שלבן ה4 אחת הלחיים נפוחה. שאלתי אותו אם כואב לו בשיניים הוא אמר שכן ושהיה לו כואב כשאכל ארוחת ערב (לא הייתי איתו בזמן הארוחה)


אני מה זה לא מבינה בזה... זה משהו שמחייב טיפול בימים הקרובים? או שאם זה עובר אז סבבה ופשוט להמשיך בביקורת קבועה? 

צריך לבדוקדיאט ספרייט
ללכת לרופא שיניים.מוריה

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

ללכת כמה שיותר מהראהבה.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

קרה לי לאחרונה עם ילד..קיבל אנטיביוטיקהמולהבולה

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

צריך רופא שיניים דווקא?ytrewq
הייתי מתחילה בשיחת טלפוניתמולהבולה
אם את בטוחה שה משהו יתכן שילמו לך דרך הטלפון
אם את במכבי, יש להם שירות טלפוני במכבידנטמוריה
תבדקי באתר איך מגיעים אליהם.
כלליתytrewq
גם בכללית יש רופא שיניים אונליין124816
כן. כנראה דלקת שצריכה אנטיביוטיקההמקורית

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

לבקש עזרה ראשונה של רופא שיניים דווקא?ytrewq
כן. יש דבר כזה שנקרא טיםול חירוםהמקוריתאחרונה

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112
נכון, אבל אני מאמינה שזה יישאר להם גם בבגרות...מתואמת
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

 

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום

לק"י


ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...


(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

תלוי איזהחילזון 123
יש ספרים שכיף שיש אותם קרוב ואפשר לקרוא בהם שוב ושוב
הוא לא כזה...ואז את תראי

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

ארנק, עטשומשומ

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.


או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.


בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

מתלבטת אם אפשר לעשות שידוך על סמךאהבה.
מה בחור יאהב לקבל מתנה חחחחחחח 
שעוןמחיאחרונה
אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

 

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

 

אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
ארנק או נגןמולהבולה
מה התחביבים שלו?דיאן ד.

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

 

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

מנסה מהיכרותי-אנונימיות

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

השתנקות בזמן הנקהמולהבולה

התינוק שלי ממש נחנק בזמן הנקה..מניחה שזה מהזרם אבל זה ממש מלחיץ

ולא קרה לי עם אף אחד מהילדים כמו שאצלו כמעט בכל האכלה...

יש לכן רעיונות מה אפשר לעשות?

אולישירה_11

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

ניסיתי וזה לא תמיד עוזר משום מהמולהבולה

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

אולי לשון קשורה?צלולה
נראה לי שזה יכול להיות קשור
וואלה? אני יכולה לראות את זה?מולהבולה
להניק כשאת שוכבתזברה ירוקה

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

היה גם אצלינוחרות
עזר כששמתי אותה עלי כשאני על הבטן והיא עלי (לבדוק כל הזמן שיש נתיב אויר פתוח, אולי זה מפחיד מידי עם ניו בורן ולוודא שלא נרדמים כי אז זה מסוכן)
להישען אחורה בזמן הנקהממשיכה לחלוםאחרונה
תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

גם אנחיו ממש משתדלים להדליק בזמןאורי8
אבל לפי התורה יש עוד מצוות כמוו כיבוד הורים... ואם יש אחים שעובדים בבוקר ומסבך אותם להגיע מוקדם, ולא מסתדר בזאת חנוכה מכל מיני סיבות. וחשוב חהורים שיהיה מפגש משפחתי ערב אחד וחשוב גם לנו ,כי הגודל של המשפחה כבר כמעט ולא מאפשר שבתות של כולם יחד), וזה הקשר של הילדים עם הבני דודים. אז' מותר לפי דעתי ( ודעת בעלי שהדלקה בזמן חשובה לו מאוד) ערב אחד להדליק מאוחר . 
הנקה-- לנשים בלבדחולמת להצליח

בזמן האחרון אני מניקה ויש לי גושים ענקיים, יותר מעגבניית שרי. יש דרך לשחרר אותם?

התינוקת גם לפעמים רוצה לאכול ממש הרבה, כל חצי שעה, שעה.

(קבעתי גם תור לאולטראסאונד שד לבדוק שזה לא בעייתי)

תנסיבאתי מפעם

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

אני עושה את זה וזה לא מספיק עוזרחולמת להצליח
חלק מהגושים נשארים..
זה מפחיד אותך כאילו שזה משהו בעייתי? או שסתם מציק?באתי מפעם
רק אומרת בהנקה יש הרבה פעמים תחושה של גושים וזה בסדר. בכל אופן תמיד עדיף לבדוק שתהיי רגועה. 
ממש תלכי לרופאת הנקהצמאהאחרונה

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק

אולי יעניין אותך