ג' באייר תשפ"א 23:08
לא חודשים.
שנים🙄
הלוואי שתהיינה כאן עיצות מועילות.
מיואשת כבר.
מפרטת כדי לתת קצת רקע-
קמה מוקדם כדי, בין היתר, להשקיע לו בכריכים לארוחת עשר, אבל הוא מחזיר כמעט כל יום את הקופסא כמות שהיא, בקושי טועם ביס מהפרי, על הכריך אני בכלל לא מדברת... וניסיתי הכל, את כל סוגי הממרחים והמילויים- טונה, עם ובלי תוספות כמו זיתים ומלפפון חמוץ, חמאת בוטנים, כל סוגי הגבינות, חמאה, טוסט, חומוס, טחינה, ממרח חלווה, חמאת בוטנים, ריבה, כל סוגי הביצים.. כלום- מוכן רק ממרח שוקולד. רק כריך כזה הוא מוכן לאכול ( איזה כריך, המפונק לא אוכל פרוסות לחם. רק פיתה טריה. או לחמניה. אבל בלי שומשום.. )
בבוקר לפני שיוצא מהבית אוכל עוגיות עם חצי כוס חלב, לפחות חלב. (כמובן שרק עוגיות מסוג מסויים, אבל לא אלאה אתכן)
חוזר מבית הספר, כאמור, עם קופסת אוכל מלאה, ולמרות שאני שואלת אותו בכל פעם מחדש איזה פרי/ירק לשים, הוא פשוט מחזיר ככה, בלי לטעום אפילו.
צהריים זה לריב איתו כדי שיטעם מהאורז או מהפתיתים, או מהמוקפץ. כמעט כל ארוחה כזאת מסתיימת בדמעות ( שלי או שלו או של שנינו ) ואתן מבינות כבר שארוחה זה לא.. עזבו שניצל או עוף או קציצה. מזה כבר הרמתי ידיים. קוסקוס הוא מוכן רק עם טיפה מרק. וזהו. ששום ירק לא יגע, אחרת הוד מעלתו לא יגע..
ארוחת ערב-קורנפלקס עם חלב.( אלה עתירי הסוכר, של הביוקר, לא הצהוב חס וחלילה) או מעדן.
בסעודות שבת חלה עם טיפונת רוטב של דג. ואולי חצי פרוסת חציל אפוי. זהו.
יודעות מה, נראה לי שיהיה יותר קצר שאכתוב מה הוא כן אוכל-
פיתה עם שוקולד
שניצל תירס
פיצה, לפעמים לפעמים פלאפל( פעם עוד היה אוכל חצי פיתה, היום גם זה לא)
כל מיני סוגי קורנפלקס
עוגיות, שוקולדים וסוכריות (לזה יש לו דווקא תאבון, והרבה)
במבה עם שוקולד (חטיפים אחרים דווקא לא אוכל, לפחות זה)
ובגזרת הבריא - גמבה אדומה, כיווי, דובדבן ומנגו.🙄

מכל הג'אנק הזה התזונה שלו מורכבת, איפה כשלתי? כשהיה תינוק ופעוט אכל ממש ממש ממש בריא. ממש הקפדתי. אולי בגלל זה? אנחנו לא בית של ג'אנק. לא קמח כוסמין וטבעוני אבל בעלי אוכל בהחלט בריא ואני משתדלת, כן חוטאת פה ושם אבל גם אם כן זה מוקרם או בורקס שהכנתי בעצמי, לא משהו חריג, גם לא ממש אוכלת שוקולד וחטיפים. שוב, כן אוכלת מדי פעם, אבל בפירוש לא בהגזמה. בכלל, אוהבת מאוד ירקות ופירות, גבינות, ביצים. פחות מחבבת בשר, אבל כן אוכלת חזה עוף או קציצות או פרגיות למשל, והוא כלום. כלום. אפילו שניצל לא. איפה עוף ואיפה פרגית.. חה.
רואה את אחיינים שלי ואחייניות שלי שקטנים ממנו, עוד רגע בולעים את העצם של השוק, לועסים את הסטייק עד תומו כולל השומן,
ולא יודעת אם לבכות או לצחוק.. מה שבטוח, עיניי רואות וכלות.. בקשתי כבר מאחותי שתלווה לבן שלי קצת מהתאבון הבריא של הילדים שלה. הסכימה בשמחה אבל הילדון פשוט לא לקח..
מה עושים?
מיותר לציין שהוא שוקל.. 23. עור ועצמות ממש. והוא גבוה.
תודה לכל הקוראות עד עתה❤️
ג' באייר תשפ"א 23:12
מה יקרה אם לא תילחמי איתו?
אם הוא תכף בן 10, למה להגיע לדמעות?
הוא חש רעב- שיפתור את זה. יש אוכל- אוכל שהוא אוהב, בבקשה..
בדקתם ברזל?

בואי לערוץ היוטיוב שלי:

https://www.youtube.com/channel/UCtgdnwrTR9Q-rIsZv2pEfhg

ג' באייר תשפ"א 23:19
בדקנו ברזל 3 שנים כי.. צרחות ובכי מבדיקת הדם. ולפני שתשאלי- לא, בעלי לא ילך איתו, כי ממנו הוא ירש את החרדה מהמזרק.. הילדון הגדול והמגודל מתעלף רק מלראות דם, וזקוק להכנה נפשית של 3 ימים לפני כל בדיקה, ולהתאוששות של יומיים אחריה (עושה אותה רק בשכיבה ונשאר חצי שעה אחרי להשגחה במרפאה.. ואני לא צוחקת בכלל, אמיתי לגמרי.)
אני דווקא מוכנה שידקרו אותי כמה שרוצים. הפעם האחרונה שבכיתי מבדיקת דם הייתה בגיל 4. אבל המחשבה על הנסיעה לאחות ועל מה שיהיה שם, גורמת לי לדחות את הביקור. והופ, עברו 3 שנים...
ג' באייר תשפ"א 23:21
חייתי שנים על טבעול וקוסקוס משקית
וזה עבר לי
יש דברים שאני לא נוגעת עדיין. אבל במגמת שיפור ממש
ג' באייר תשפ"א 23:28
אולי הייתי מגוונת עם פתיתים או אורז.
אבל לא עוף ולא קציצות ולא מוקפץ. כלום.

ירקות לא אהבתי בכלל מלבד גמבה ומלפפון.

פירות זה רק תפוח בננה אבטיח מלון.

בעיקרון עבר לי כשהכרתי את בעלי והוא חשף אותי לכל מיני טעמים. (אפילו חומוס! לא אהבתי)
אחים שלי גם היו בסגנון. לא אהבו סלטים שום כלום.
ובאיזור גיל 13 או 12 הם הסתדרו. עכשיו כל אחד מהם דואג לעצמו לסלט ודואגים לעצמם מבחינה בריאותית. אחד בן 17 שניה בת 16.
יש לי עוד אח שזה לא הסתדר אצלו🤷‍♀️ תמיד אנחנו מעירים לו אבל הוא כבר בן 26. קצת יותר קשה לשנות🤷‍♀️



והבן שלי המתוק בן 3.5 גם מוכן רק שוקולד לגן. ניסיתי להחליף בממרח תמרים זה עוזר מדי פעם.
ועוזר איתו פשוט לעשות ארוחות משפחתיות אז 'באלו' לטעום מזה ומזה.
אז לגן אני לא נלחמת. חשוב לי שיאכל. אז מביאה לו פיתה עם שוקולד. בבית מושיבה את כולנו לאכול יחד.
ג' באייר תשפ"א 23:31
אצלנו בגזרת החטיפים יש במבה וציפס קידס ובסקוויטים.
אין ביגלה או עוגיות קנויות.

ואם יש משהו 'שווה' יותר הוא מוחבא אצלנו בארון והם לא יודעים שיש (אבל אצלי קטנים אז קצת קשה לי להבין איך זה יעבוד עם גדולים)
ג' באייר תשפ"א 23:40
קנויות יש והרבה כי מוכן לאכול רק אוראו בבוקר. כשניסינו להכריח אותו לאכול לפני שיוצא לבית הספר משהו קצת יותר מזין מעוגיה פשוט לא אכל, הלך ככה. ואנחנו לא רוצים שילך רעב. עד הפסקת עשר יש תפילה ו2 שיעורים שצריך להתרכז בהם.. גם בעלי נכנע בקטע הזה, אפילו לפני. טוען שעדיף שיאכל משהו, העיקר שלא יהיה רעב..
ג' באייר תשפ"א 23:54
ד' באייר תשפ"א 09:14
כל יום לפני שאתם מביאים לו אוראו, תקראו את ההרכב התזונתי שיש באוראו מול ההרכב התזונתי המומלץ,
ואז תבחנו את המשפט "העיקר שיאכל משהו ושלא יהיה רעב".

אגב, פיצוץ סוכר לא מביא לריכוז לאורך זמן.
ובארוחת עשר ממילא נותן רק ביס בפרי וזהו.
את מרגישה שמשהו פה לא עובד.

אגב, גם אני עם התיאבון והמודעות והכל, אחרי אוראו או סתם קפה עם מתוק, לא אוכלת ארוחת בוקר, שהיא סופר חשובה.
בוודאי ילד שלא רגיל ולא מודע להשלכות.
ד' באייר תשפ"א 15:14
ד' באייר תשפ"א 16:08
כל מה שתכיני יהיה עשיף מקנוי..
אוף, ממש מצער, מבינה את הרצון שיאכח בריא ומזין. זה ממש חוסר אונים
ד' באייר תשפ"א 16:24
המבוגרים במשפחתנו( קרי: האיש ואנוכי) עפים על עוגיות תמרים ועוגיות סילאן, למשל.. הילדון-על עוגיות שוקו צ'יפס.. הבעיה שלא תמיד מספיקה להכין, ( כי חייבתתת לקיים את המנהג הטבוע בי להחליק על הרצפה תוך כדי שטיפה מדי פעם) או שהמלאי אוזל במהירות ובבוקר אין מדי הרבה זמן
להתקשקש. וגם חשוב לנו שילך בבוקר במצב רוח טוב ומרומם, שנובע, מה לעשות, גם אצלינו המבוגרים זה ככה, בין היתר, מאכילת משהו טעים.
ויש התנגדות, וזה באמת בא על חשבון הבריאות הפיזית..
תודה לך🙂
ד' באייר תשפ"א 16:33
אין עלייך ועל התיאורים שלך..
אז אפשר באמת להכין עוגיות שוקולד ציפס עם שמן קוקוס וקמח כוסמין לבן שלא ניכר באפייה ולהפחית סוכר. תכיני כמויות ותקפיאי..
אפשר גם להכין שניצל תירס ביתי, יש מלא מתכונים. תכלס, אפשר להכין פיתות ופיצות וממרח שוקולד בבית. גם ככה את משקיעה זמן בלהכין כריכים מושקעים..
הייתי גם שולחת אותו לחוג שיעשה כושר ויבנה מסת שריר ועצם דרך הספורט ואז גם יהיה יותר רעב ואולי יאכל קצת יותר בריא..


ד' באייר תשפ"א 16:35
זה שייקים על בסיס חלב עם פירות, ואם הוא אוהב את זה לגמרי אפשר לעוף עם זה ולטחון גם אגוזים ושקדים ועוד סוגי פירות
ד' באייר תשפ"א 16:39
אהוב הוא שותה, אבל כשניסינו לטחון ולהוסיף בהחבא עב"מים אחרים כגון אגוזים או מלפפון, הילדון בעל בלוטות הטעם המפותחות מאוד גילה זאת ודחה את המשקה בבוז מעל פניו🙄
ד' באייר תשפ"א 16:41
יש דברים שאפשר להוסיף שהם יותר נייטרלים כמו חמאת שקדים שזה כבר טחון, ובכלל אולי שווה לשקול להוסיף לו פשוט ויטמינים לשייק. בייעוץ של דיאטנית ילדים כמובן.
ד' באייר תשפ"א 16:46
ד' באייר תשפ"א 16:37
מכינה בהחלט פיצות ביתיות, גם לחם שום ובורקס ולחמניות וכאלה, אבל גם קונה אותם, כן. תלוי בתקופות עמוסות יותר ופחות..
ולגבי הספורט.. נגעת בנקודה רגישה...
❤️
ד' באייר תשפ"א 16:38
איך בא לי לגור אצלך
ד' באייר תשפ"א 16:33
כתבת שהוא לא יותר מידי חובב מטבח, אז לא יודעת אם יעבוד אבל עם הבן הבררן שלי זה ממש מצליח.. יש מתכון קבוע של עוגיות שוקולדציפס (שיש בהם בעיקר קווקאר וקמח מלא) שהוא יודע להכין ממש לבד, וכל פעם אנחנו מחמיאים לו מאוד והוא מכין אותם למפגשים משפחתיים, וזה גם מה שהוא לוקח הרבה פעמים בבוקר.
ממליצה לנסות לעניין אותו יותר במטבח, להציע לו מתכונים פשוטים שיכין בעצמו, אולי זה יפתח אצלו משהו...
ומצטרפת להמלצות של כמה שכתבו פה- להרפות להרפות, מלחץ והכרח לא יצא שום דבר טוב- אולי אפילו ההפך, בדרך כלל זה גורם להתנגדות גדולה יותר..
עוד טיפ אחרון לגבי ירקות- בארוחת ערב אני חותכת קבוע בערך 4/5 סוגים של ירקות וכולם יודעים שעם זה מתחילים את הארוחה, כל אחד אוכל את מה שהוא אוהב וזה גורם להם מידי פעם לנסות ירקות אחרים...
בכל אופן זו באמת התמודדות קשה.. בהצלחה גדולה!
ד' באייר תשפ"א 17:18
(והאמת שלא חשבתי..) לתת לו להכין עוגיות בעצמו, אבל זה רעיון! אציע לו.
לגבי מגוון הירקות- גם רעיון טוב (בד"כ חותכת לו פלפלים בכמה צבעים, וכמעט תמיד אוכל את האדום ואני את השאר)כבר היום לסעודת שבת אכין בע"ה פלטת ירקות קטנה.
תודה רבה רבה🙂
ד' באייר תשפ"א 17:47
כשמתעסקים עם האוכל זה ממש נותן חשק אח''כ לטעום, זה מגניב אותם שהם היו שותפים בהכנה. הבן שלי לא נוגע בירקות במרק, יום אחד הוא הכין מרק(עשיתי לו רשימת מצרכים, הוא לומד לקרוא אז הייתה פעילות נחמדה, הוא קילף, שטף, חתך.. ) אח''כ הוא זלל את המרק בהתרגשות רבה.
הילדים שלי גם בררנים, לא ברמה כזאת כמו החבובו שלך, כי אני פשוט לא ק ו נ ה אוראו, ולא ק ו נ ה דובדבנים... אבל מתקשקשים הרבה פעמים עם מה שיש בבית עושים לי סרטים בארוחת צהריים 🙄
בדר''כ אם הכנתי ארוחת צהריים מבושלת, והם מתחילים להגיד - אני לא אוהב, זה לא טעים, זה לא לטעמי וכו' (השבוע הבן שלי אמר-אמא, אני לא מאוהב בבלונז, אמרתי לו, אתה לא צריך להתחתן איתו, לא תמיד אוכלים מה שהכי טעים לנו), אם אני מכינה צהריים והן לא אוהבים אני אומרת זה מה שיש, אתה יכול להשאר רעב ואני לא מרשה אח''כ עוגיות וכד'. לא תמיד אני חזקה , לפעמים אני נשברת, מודה. אבל וואלה , אם הם יאכלו שוקולד ועוגיות במקום להישאר רעבים זה לא בהכרח יותר טוב לגוף שלהם. יכול להיות באמת שזה עניין של ברזל שחסר לו. בכל מקרה , זה ממש מתסכל! מבינה לליבך שמעמידים סיר מושקע ובסוף מי שאוכל זו אני 😬
ד' באייר תשפ"א 18:12
ד' באייר תשפ"א 18:28
תודה על התגובה והשיתוף. ❤️🙂
לומדת מכל אחת כאן! מקסימות!
ג' באייר תשפ"א 23:35
ונותנת לו לאכול מה שהוא אוהב ולאו דווקא משהו בריא, רק כדי שלא יהיה רעב.. אבל אז יש לי נקיפות מצפון על התזונה הלא מאוזנת בעליל שלו ועל חוסר אבות המזון..
ד' באייר תשפ"א 00:08
האמת, הייתי נותנת לו קצת ויטמינים, תוסף תזונה לילדים, בדובונים או אחר. וברזל.

ביצים הוא לא אוכל בכלל?

רעיון לבוקר -
גם הבן שלי לא אוכל בלימודים, זכור לי שגם אני וחלק מאחיותיי לא אכלנו כלום בלימודים. זה איזה באג כזה דווקא ללימודים... ולא, אף פעם לא הייתי בתת משקל 🙄 עד היום התיאבון בריא למדי...
לכן אני לא נלחצת מכך שהבן שלי צם כל יום עד 3... אבל מה שהחלטתי לאחרונה - שאת האוכל שהוא כן מוכן לקחת לביה"ס (פיתה עם שוקולד... אצלנו זה תחליף שוקולד בריא) - שיאכל בבוקר!! זה גאוני. מציעה שתנסו את זה גם...

עוד כמה הגיגים שעולים לי בשעת לילה,
קוסקוס עם שניצל תירס זה אוכל. אמנם מהאוכל הפחות בריא, אבל בהחלט אפשר לחיות על זה וזה בסדר.
הגיוני שהסוגיה הופכת אצלכם לאישיו, וכל נושא האוכל עובר למגרש הרגשי... לא יודעת איך יוצאים מזה, אבל אולי כן לנסות להרפות... הרי את המלחמות כבר מיצית, וזה גם ככה לא עוזר.
והייתי מוציאה מהבית את העוגיות והכל. עוגיות בבוקר זה לא אוכל מבחינתי (בשבילי כן 🤭 לא לילדים שלי), הייתי נותנת לו קיווי או מנגו במקום...
היות שמבחינתך העיקר שיאכל ולא יגווע ברעב, את מוכנה שיאכל זבל, העיקר שיאכל. אבל עוגיות וכו' סותמים את התיאבון, אפילו שיאכל שניצל תירס... זה אוכל..
רגע, ניסית אולי שייק?
ד' באייר תשפ"א 00:18
חרג מהערכים. וכן, ביצים בכלל בכלל לא, לא קשה לא רכה לא חביתה לא עין לא מקושקשת. בלינצ'ס (שמכיל 4 ביצים) הוא כן אוכל.
לא מיציתי את המלחמות, עדיין ששה אלי קרב💪

כן, ניסינו שייק, בעלי מנסה כל מיני, לפעמים טעים ולפעמים לא( 🤫למשל שייק מלפפון, אגוזי מלך וכיווי🤢) והוא מואיל לשתות חצי כוס.
מצד אחד אני רוצה שלא יהיה רעב, מצד שני אני עוד יותר רוצה שיאכל ירקות ופירות ותזונה מאוזנת יחסית..
באמת אני צריכה להוציא את האוראו המגעילים האלה. לא יכולה להסתכל עליהם.
שוב תודה, יראת גאולה🙂
ד' באייר תשפ"א 11:12

בואי לערוץ היוטיוב שלי:

https://www.youtube.com/channel/UCtgdnwrTR9Q-rIsZv2pEfhg

ג' באייר תשפ"א 23:38
והגיע הזמן שיקח יותר אחריות על החיים שלו.
להסביר לו את ההשלכות של תזונה לא נכונה על איכות החיים שלו עכשיו ובעתיד.
להסביר את השפעת הרעב על יכולת הריכוז והסבלנות. להסביר שזה יכול לגרום לו סתם לבעיות משמעת וחבל להתדרדר.
להסביר לו שההורים יכולים לתמוך ולעזור אבל הם לא יכולים להיות במקומו ולקבל החלטה לדאוג לבריאות שלו.
אחרי הנאום חוצב הלהבות להציע עזרה שמתאימה לגילו. אפשר לקחת אותו לתזונאית, אפשר לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים, אפשר לקנות כלים להכין דברים מיוחדים (הבן שלי למשל משתמש עכשיו בסלייסר לחתוך סלט)
אפשר ללמד אותו לחפש מתכונים מעניינים.
אבל להאכיל אותו בכפית אי אפשר ולהכין אוכל שנזרק אין טעם.
לכן מהיום את מוכנה לבשל/ להשקיע רק באוכל שיאכל.
לא רוצה- לא צריך. החלטה שלך.
להציב קווים אדומים מה לא נקרא אוכל ואת לא מוכנה שיחליף ארוחה.
מעדן- כמה פעמים בשבוע מותר?
קרונפלקסים להעיף מהבית. לא רק שזה לא מזין זה סותם את התיאבון (והמצפון 🤭)
טעם זה דבר נרכש. לחדד את זה בבית שוב ושוב ושוב.
לכן צריך לתת הזדמנות למאכלים פעם ועוד פעם ועוד פעם.
בתור התחלה אפשר להציע לו להכין בצק של לחם.
להכין ממנו פיתות ולהקפיא לכל השבוע. בהמשך להתחיל עם מילויים. מניחה שגבינ"צ הכי ידבר אליו, ובהמשך לגוון. ולנסות שוב ושוב.
אבל חשוב שהוא יהיה אחראי על האוכל, את רק עוזרת לו לפי מה שהוא חושב שהוא זקוק לעזרה.
ברגע שיטרח על האוכל יעשה את כל עבודת החשיבה אז, יבין שאי אפשר על כל דבר להגיד לא.
פתאום כל תפיסת המציאות שלו על אוכל תשתנה.
אפשר גם לדרבן במבצע מסויים, שאם יעמוד ביעד מסוים יקבל מתנה כלשהי.
תוך הסבר שהמתנה היא רק ליווי לתהליך כדי שיהיה לו כיף להתמיד אבל המתנה האמיתית היא הבריאות.

מקווה שיעזור 🙏
ג' באייר תשפ"א 23:47

בואי לערוץ היוטיוב שלי:

https://www.youtube.com/channel/UCtgdnwrTR9Q-rIsZv2pEfhg

ג' באייר תשפ"א 23:54
(לגבי הלהאכיל בכפית-מתביישת לכתוב שדווקא לא מזמן עשיתי את זה🤫)
לגבי הלהסביר לו את ההשלכות- אז כן אמרתי לו (וגם כעסתי עליו תוך כדי הסבר) אבל זה לא ממש עזר, אני באמת צריכה לתפוס איתו שיחה ברוגע, הבעיה שרוגע זה לא ממש משהו שקיים אצלי🙄
יש לנו סלייסר ונינג'ה ומעבד מזון, אבל הוא לא אוהב את הרעש ובכללי המטבח לא מעניין אותו כמעט בכלל( לא בא להסתכל כשאני מבשלת, מעדיף לקרוא או לשחק במחשב, למשל) אבל אהבתי את הרעיון לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים!👍 ניישם בע"ה. וגם לחפש מתכונים.. וגם את המבצע.. בקיצור, כרגיל, כל מילה. שוב תודה🙂

ואני באמת לא משחררת.. כמו עוד כמה תחומים בחיים שלי.
הלוואי יהיה שינוי 🦋


ד' באייר תשפ"א 15:28
אם תכריחי לאכול או תלחצי עליו זה רק יוציא לו את מעט התאבון שעוד שעוד נשאר.
אותי הכריחו לאכול לפני 20 שנה ועד היום קשה לי לאכול אצל אמא שלי.

אגב, הוא מקבל ריטלין או תרופה של קשב וריכוז?
ד' באייר תשפ"א 16:37
ד' באייר תשפ"א 16:47
ו' באייר תשפ"א 09:15
בגיל של הבן שלך, לדעתי בערך אותו משקל, אבל לרוע המזל לא גבוה (כך שאנחנו במעקב גדילה צפוף כבר מגיל שנה וחצי).
התשובה הפשוטה היא לשחרר. ככל שתרדפי אחריו יותר, כך תצרי יותר התנגדות.
הוא ילד גדול וחייב לפתח מול עצמו את תחושות הרעב והשובע שלו.

אוהב רק פיתה טריה עם שוקולד? יאללה, שיאכל את זה, לא קרה כלום. אפשר לנסות לגוון עם שוקולד בריא יחסית (יש לאחווה כמה כאלה) ואם לא, אז לא. אני מודה בפה מלא שאצלי כולם הולכים עם שוקולד לגן ולבית הספר, לא חושבת שכמות של ממרח תהפוך את הכריך למזין או לא (וגם אני לפעמים לוקחת שוקולד לעבודה).
כנל עוגיה בבוקר- אני משתדלת לאפות ואם יש, אז יופי, אם אין, אז אוכלים משהו קנוי.

לגבי ארוחות מבושלות- הייתי משתדלת להכין לו דברים שהוא אוהב. אוהב קוסקוס, שיאכל קוסקוס. לנסות להכין דברים בלי רוטב או בצל או ירקות מגורדים שיצרו אצלו התנגדות (פסטה "יבשה" למשל, ושהוא יבחר את הצורה שהוא אוהב, מסתבר לפי הבן שלי שזה חשוב), ציפס בתנור (ביתי- לחתוך כמו ציפסים ולאפות עם שמן ומלח), אפילו לטגן ציפס פעם ב-
שניצל תירס- שיאכל שניצל תירס. הייתי משתדלת לנסות להכין ביתי, או להציב עובדה שיום אחד בשבוע אוכלים משהו אחר ולהכין בכל פעם משהו אחר, אולי יבוא לו החשק (הבן שלי לא נגע בבשרי בכלל, לאט לאט נפתח ומוכן לאכול חזה עוף על הפלנצ'ה, קציצות בלי רוטב). אבל שוב, בלי להידחף לו לצלחת. זה מה שיש על השולחן, זה מה שאוכלים. תיקח כמה שאתה צריך ורוצה.

הוא אוהב גמבה וקיווי? מעולה!!! תחתכי שיהיה זמין תמיד. הם מלאים בברזל ומצויינים.
באופן כללי תחתכי ירקות שיהיו בארוחה, לפעמים בא תיאבון.

לגבי המתוקים (כוללת בזה חטיפים ואת הקורנפלקסים המושקעים)- הייתי מוציאה מהבית שלא יהיה פיתוי ושלא ימלא לו את הבטן בין הארוחות ואז ימנע ממנו להרגיש רעב לדברים החשובים.

שייקים זה מצויין, עם גלידת שמנת או פרוזן יוגורט. תפסיקו לנסות לדחוף לו לשם דברים. הוא גדול, אל תנסו "לרמות" אותו.

חוזרת על עיקרי הברזל (וסליחה שיוצא ארוך)-
1. לא לעשות אישו מאוכל!! לא להכריח, לא להתחנן, לא להאכיל, לא לרדוף עם כפיות או להבטיח דברים בתמורה. לשים אוכל על השולחן, מגוון וכזה שכולל גם דברים שהוא אוהב, ולתת לו לבחור בעצמו את הכמות והמבחר.
גם אם בוחר לא לאכול (גם לבן שלי זה קורה לפעמים), אז שלא יאכל. לא קרה כלום. לא להתרגש.
2. לא לתת לנשנש בין הארוחות. כדי לבנות תחושת רעב. להעיף מתוקים מהבית. להעדיף הכנה ביתית בגבולות המסוגלות שלך.
3. לא להתייאש מלהציע ולחשוף למאכלים. הטעמים משתנים כל הזמן. הבן שלי לא נגע בחביתה ופתאום הריח וראה את אחים שלו אוכלים בתאבון וביקש גם (לא האמנו!). תמיד לשים ירקות חתוכים יפה על השולחן בארוחות. לקנות פירות טובים (למשל, בתפוחים לבן שלי יש דרישות ספציפיות לתפוח קשה, לא קמחי ועוד.. אז אני תמיד קונה את התפוחים מהסוג היקר ביותר ומציעה וזה עובד).
4. הייתי פונה במקביל לבדיקות דם כלליות לשלול אנמיה שמשפיעה מאוד על התאבון ולשלול חוסרים אחרים.
5. הייתי גם עושה עם הילד שיחה על אבות המזון, ומסבירה לו מה חשוב ומה פחות, אבל מכאן והלאה משחררת לו לגמרי.

בהצלחה!!!
ד' באייר תשפ"א 00:06
עזבי את זה שאת כותבת מדהים וחי כל כך. ממש מציירת את המצב בצורה הכי מוחשית.
אני פשוט מצאתי את אחים שלי בין השורות וגם קצת את עצמי כשהיתי בגיל של הילד שלך..
אני זוכרת איך נגעלתי מכל מאכל שהיה בו בצל מטוגן או מאודה.. איך בכיתי כשאכלתי שניצל תירס שבטעות חשבתי שהוא סויה ולא הבנתי איך גרגר תירס העז להשתרבב ללשוני.. היתי לוקחת לבית הספר או טוסט או שקית ביגלה או לחמניה. לחם פרוס פשוט דחה אותי. לא משנה איזה ממרח היה בפנים.
אז אני ממש יכולה להזדהות עם הילד שלך ולהיות במקום הזה שנגעל מכל דבר ואוהב רק דברים מסוימים ובצורה מאד ספציפית, ומצד שני גם להבין אותך כל כך כאמא שרוצה לתת לילד שלה אוכל מזין ובריא ומשקיעה בנושא ללא הרף מתוך אהבה ואכפתיות(אפשר לשאול איך את לא מתייאשת?? אמא שלי מזמן כבר לא מנסה. בשלב הזה שלא נוגעים במה שאת שולחת. פשוט חבל..)
אז אחרי שהבעתי את הזדהותי הכנה עם שתי הצדדים אני רק אוסיף ואומר שמהנסיון שלי זה עניין של בשלות והתפתחות. כמו שככל שגדלים תפיסת העולם יותר מתרחבת ונפתחים לעוד עולמות וסגנונות של חיים וחשיבה ככה גם באוכל. הלשון צריכה לעבור סוג של התפתחות, לפתוח את עצמה לעוד טעמים.
זה קורה. אני מבטיחה לך. ככל שגדלים מעיזים בהדרגה עוד ועוד וכאשר רואים כי טוב זה נותן מוטיבציה לנסות עוד.
מילדה שלא אהבה ירקות בכלל!! לא דגים. בקושי פירות. לא גבינות וממרחים אחרים. רק המון פחמימות , ממתקים ועוף בכל הוריאציות נפתחתי בהדרגה לכל העולם של הירקות המבושלים והמאודים(מחיים אני עדין נרתעת), דגים ברוחב לב, גבינות למיניהן,קטניות מלאות ועוד.
זה פשוט קורה. בלי שדחפו לי בכח. בלי שלחצו עלי. מתוך חופש ורצון וסקרנות שלי לגמרי.
אז תרשי לי להציע לך. תרפי מזה בינתיים. אני מבטיחה לך שזה יקרה יום אחד מעצמו לגמרי.. בכל מקרה לחץ שלך לא עושה טוב לשניכם!
זה מעולה שאת ממשיכה להציע ולחשוף. אבל תשאירי את זה בגדר הצעה..
ד' באייר תשפ"א 00:25
נראה לי שאני לא מתייאשת כי זה משהו בעדה, לא?
מרוקאי=להאכיל, זה טבוע לנו בדם להאביס אחרים
וברצינות,
יש לי חרדה מזה שאולי יהיה רעב בבי"ס, וגם בעלי שותף לתחושה הזו. מעניין למה, שנינו לא סבלנו בעבר מחסור אוכל בית ספרי, או מחסור באוכל בכלל.
והלוואי שזה ישתנה. אנסה כמה מעצותיכן החכמות.
שוב תודה🙂❤️
ד' באייר תשפ"א 00:29
לא התכוונתי לא לשלוח איתו אוכל בכלל. אבל יום אחרי יום לחתוך במסירות פירות ולהכין סנדויצים שברור לך שהוא לא יגע בהם. לא חבל?
ד' באייר תשפ"א 00:32
את הפרי או הירק ששם, רק כדי לא לזרוק, ולחם-מפוררת לציפורים, ועדיין, נחמץ לי הלב בכל פעם מחדש. שונאת לזרוק אוכל. שונאת. כאב לב כפשוטו.
ד' באייר תשפ"א 00:43
ימאס לו. זה בערך המבחר.. אה, אתמול בקש מצה. עם שוקולד🙄
כיווי דובדבן ומנגו- חותכת ושמה, אבל יש להם עונות לא ממש ארוכות...(לדובדבן לפחות)
🥭🥝🍒
ד' באייר תשפ"א 00:48
אדרבה אולי ככה ימאס לו ויפתח את הראש לעוד רעיונות..
ניסית קרקרים למיניהם? פריכיות אורז?
ד' באייר תשפ"א 00:53
הדבש🍯
אנין טעם הילדון
ד' באייר תשפ"א 00:08
בדיקות דם מעמיקות, אנדוקרינולוג ומרפאת הפרעות אכילה של ילדים. נשמע קיצוני למדי לא סתם בררנות. בהצלחה מותק
ד' באייר תשפ"א 00:20
דם בשבוע הבא... זה באמת קיצוני כ"כ? את אומרת את זה בגלל המשקל?
תודה אורוש❤️
ד' באייר תשפ"א 00:23
אבל לדעתי זאת לא הפרעת אכילה. בכלל לא בטוח שזה יתבטא אצלו בחוסרים...
אני מכירה את זה כמו שכתבתי מקרוב. כמובן שצריך לחשוב איך מרחיבים את המעגל של המאכלים שהוא אוכל אבל מכאן ועד הפרעת אכילה הדרך ארוכה...
ד' באייר תשפ"א 00:28
ד' באייר תשפ"א 00:33
לא הפרעת אכילה של חלילה אנורקסיה או בולימיה. אני לא באמת סגורה על הגיל שלו איפה זה נופל. אבל אני כן יודעת שאצל תינוקות לקטנים בררנות מוגזמת, אכילה לא מספקת וכל האישוז מסביב נחשב הפרעת אכילה ויש מרפאות ייעודיות (למשל בשניידר). זה לא אומר אשפוז והזמה בזונדה חלילה. סליחה אם הלחצתי. אלא יותר הדרכה מה לעשות כדי לעבוד ולשפר את התחום. המשקל די דומה לשל הבן שלי בן שמונה. הוא אבל לא גבוה ולא עור ועצמות ואומנם בררן אבל לא כמו הנסיך שלך ואוכל כמויות סבבה.
ד' באייר תשפ"א 00:37
(אולי אני מדמיינת, אבל אולי זה נכון)
בכל מקרה נתחיל עם בדיקות דם בע"ה.
ושוב תודה❤️
ד' באייר תשפ"א 00:40
בי12 מחסני ברזל.... לא יודעת מה עוד, כל מיני ויטמינים.
ד' באייר תשפ"א 08:59
ד' באייר תשפ"א 00:48
כי הילד כן אוכל, אלא שמעדיף דברים לא בריאים.
מזכחר לי מאוד את הבן שלי. יש לי ילד בן 10, שאוהב רק דברים מסוימים. חי על קורנפלקס, פיצה, ביסקויטים, קרקרים.
ועוד כמה דברים . לא אוהב את רוב מה שמבשלים בבית. זה מעצבן, אבל מאמינה שיעבור לו כשיגדל.
לא יושבת שזו הפרעת אכילה.
ד' באייר תשפ"א 00:55
אני רואה סביבנו רק ילדים עם תאבון בריא ומוגבר.. 👨‍🌾
ותודה על ההרגעה🙂
ד' באייר תשפ"א 09:01
אז בהחלט מראה את יכולותיו.. )
ד' באייר תשפ"א 14:58
גם אם הוא לא בריא. אם הוא אוכל הרבה ושבע משטיות, זו לא הפרעת אכילה.
האמת, אני הייתי נותנת לו לבית סםר חחם עם שוקולד, לפחות שישבע.
מפסיקה להתעסק כל הזמן סביב האוכל שלו.
אני מכינה אוכל לכולם, אם הבן שלי עושה פרצוף, לפעמים אני שואלת מה הוא כן רוצה ומציעה להכין, לרב הוא אומר משהו בסגנון - פיצה. אני מציעה לו להכין לעצמו פיצה על פיתה, לפעמים הוא אוכל קורנפלקס.
מעצבן אותי, אבל לא נורא בעייני, יגדל וילמד לאהוב עוד דברים. יש ילדים כאלה.
ד' באייר תשפ"א 00:12
לשחרר.
לזכור שטבועה בו תחושת רעב טבעית משהוא נולד, ושלפעמים לחצים ואובר טררם רק מפריע לה.
מהיום תכיני לו מה שאת מכינה לכולם. בלי היסטריה ובלי לספור כמה פירורי אורז אכל
ובלי להתחנן שיואיל לאכול
ובלי לעשות מזה עסק.
תדאגי *שיהיו* כל הארוחות שהוא צריך.
ארוחת צהריים מוגשת, ארוחת ערב מוגשת.
במקסימום לדאוג שהוא חייב לשבת בזמן הארוחה ואם לא נאה לו מה שאוכלים שיקח לעצמו מהמקרר משהו אחר
שמקובל עלייך.

סה טו.
ד' באייר תשפ"א 00:27
נגע בכלום, הלך לישון ככה ולנו היו יסורי מצפון ומאז לא חזרנו על זה..
ד' באייר תשפ"א 07:03
לא קרה כלום,
את יודעת כמה פעמים בחיי עשיתי פרצוף על ארוחת ערב והלכתי לישון רעבה ?

התחתנתי במשקל 48 קילו... עבר לי... עם השנים והלידות עליתי ב15 קילו בערך

אני הייתי ילדה ברננית פלוס שלט אוכלת בכלל פירות חוץ מבננה ותפוח לפעמים, ירקות הכוונה זה סלט עגבניה מלפפון ותפוחי אדמה חוץ מזה כלום, כל דבר שנגע בו טיפת קטשופ או רסק עגבניות לא נוגעת
הכי בעולם אוהבת ופלים ושוקולד,
וכל יום אבל כל יום הלכתי עם פיתה עם שוקולד לבית ספר

זה סיפור ארוך אבל ההורים רוב השנים לא לחצו לאכול
ד' באייר תשפ"א 07:38
לשחרר, אפילו שקשה,
ולהעיף זבל, ולהעביר את האחריות אליו.. אין מנוס מלהתחיל ליישם..
תודה רבה לך!! 🙂❤️
ד' באייר תשפ"א 08:59
זה תהליך
וכל משפחה עושה את התהליכים האלה לפעמים... מחשבים מסלול מחדש... מחפשים איזון

רק בנושא הלחץ *שלך* שהוא יאכל,
זה חייב להשתנות
מכיוון שבעלי בן העדה המרוקאית אני פשוט כל כך אבל כל כך מבינה אותך, זה פשוט כ"כ מגיל 0 לבשל אוכל ולהאכיל...

כשהיינו מאורסים, הגישו לי , לצלחת, כמויות אוכל הזויות, במיוחד אצל הסבתא, וזה ממש מעליב אם לא אוכל כמעט הכל...
כבחורה בררנית ורזה מאוד-סבלתי !!!
ארוסי פשוט סגר איתי שכל פעם שסיימתי לאכול ואני לא רוצה עוד, שנחליף בינינו את הצלחות....

כמובן שאת צריכה לדאוג לו לאכול אבל לא ברמה של כל הזמן לדאוג שגם יאכל אותו בפועל,
חשוב שבהית ספר יהיה אוכל שהוא אוהב כי זה משפיע על כל התפקוד אבל אם הוא בסוף בחר לא לאכול זה עניינו

לחץ מוגזם בנושאי אכילה זה פשוט דבר שעלול לפתח הפרעות אכילה ! במיוחד אצל נערות אבל גם בנים

בנוסף- בדיקות דם !!
לא רק ברזל
גם בלוטת התריס
גם צליאק אולי
תיפני לרופאת המשפחה שתמליץ לך
ד' באייר תשפ"א 09:38
ראיתי את זה הרבה שהאמא מגישה לילד כל טוב, לתוך הצלחת

והיא עצמה ממשיכה לסדר את המטבח.

זה לא טוב ! !

אכילה קבוצתית חשובה ומעוררת תאבון, הדוגמא האישית של ההורים חשובה לא פחות
(אותו דבר גם לילדים עם משקל עודף)
אם את לא רעבה לארוחה או רוצה לאכול בהמשך,
לפחות תשבי איתו, שימי לך בצלחת ירקות או סלט ותאכלי בקטנה,
תאכלי בכיף ותשימי לב שמרגע שהאוכל בצלחת של הילד מה שהוא מכניס לפה זה לא קשור אלייך

דבר נוסף- לא לצרוך מדיה בארוחה !! אפילו דיסק שמע פחות מוצלח ואני יסביר לך למה. ברגע שיש מדיה הילד לא אוכל מתוך תחושת רעב ותאבון אלא כמו מכונה בלי לחשוב, המוח שלו מרוכז רק במה ששומעים או רואים וזה מפריע.
כשאוכלים רק אוכלים ואפשר קצת לשוחח בשולחן

ועדיף להגיש הגשה מרכזית ולא בצלחת, שהילד יבחר מה הוא אוהב ויתנסה

או למשל להגיש משהו אחד בצלחת ושהוא ישים לעצמו מהדברים הנוספים

(נגיד אני עושה חביתה אישית בצלחת וכל אחת שם לעצמו סלט וגבינה (או לא שם... אבל אני לא מכריחה)

דבר נוסף - לא להבטיח ממתק או קינוח שווה אם תאכל יפה, אפשר לחלק משהו מתוק אבל לא אוכלים בשביל לקבל ממתק, אוכלים כי רעבים ורוצים לשבוע

צורת האכילה זה נושא מאוד ארוך אז זה מעניין אותך אחפש את האתר של התזונאית שלמדתי ממנה
ד' באייר תשפ"א 13:48
בבית, לפעמים צהריים אבל כל אחד חוזר בשעה אחרת, לפעמים מחכים אבל זה תלוי ברעב.. באמת יוצא הרבה פעמים שאוכל לבד בוקר וצהריים. אבל אף אחד מאיתנו לא מתעסק בנייד או מחשב או שמע ( אין לו בכלל סמראטפון, רק טלפון פשוט) אלא משוחחים..
צלחת הגשה מרכזית זה רעיון.. תודה👍
ואשמח אם לא קשה לך, גם לאתר של התזונאית. תודה!
ד' באייר תשפ"א 13:44
אתכם?
כן, אני גם כזאת.. כשגיסים שלנו (אשכנזים) מתארחים אצלינו, הם ממש מבקשים ממני "א ל תשימי לי בצלחת. א נ י אקח בעצמי!"
אני לא חושבת שהלחץ שלי מוגזם, לא הלחץ שאני משדרת ל ו בכל אופן, זה יותר בתוכי - לא רוצה שיאכל את כל זה, ומצד שני-ממשיכה לקנות.. ואז מלקה את עצמי ששוב מרשה לו קורנפלקס לארוחת ערב.
תודה רבה על התגובה🙂
ד' באייר תשפ"א 15:16
אבל תודה רבה לך! 🙂
ד' באייר תשפ"א 00:31
ברור שבתת מודע קיימת התניה שסביב האוכל הוא מקבל המון תשומת לב שלכם.
הוא כבר גדול. תשחררי.
את כאמא צריכה לדאוג שיהיו בבית שלוש ארוחות מזינות. אפשר לנסות להתחשב בהעדפות שלו אבל לא לנהל את כל התפריט של הבית לפי זה.
ירצה, יאכל. לא ירצה, שידאג לעצמו לחלופה בריאה מתוך דברים שאת מרשה.
ד' באייר תשפ"א 01:14
טוב זה לא חוכמה, קל לי לשחרר כי אני אשכנזיה וגם הילדים שלי נולדות עם עודפי תיאבון.
אבל אני יכולה להגיד לך מהנסיון של חמותי (המרוקאית...) שאם את רוצה לגדל ילד בררן - כדאי שתתעסקי במה הוא אוהב ומה לא אוהב לאכול, וכמובן להכין לו רק את מה שהוא אוהב ואל תשכחי לבדוק כמה הוא אוכל מזה.

גם הילד שלי לפעמים עושה אוואנטות ולא אוהב את מה שיש בארוחת ערב, או לא אוהב משהו בתוך האוכל ("אמא איכס אני לא אוהב בטטה במרק") אני מסרבת להכנס לשם. לא רוצה? אל תאכל. הדבר היחיד שאני מרשה לקחת כתחליף למה שהכנתי זה ירקות מהמקרר ללא הגבלה. אז כן, לפעמים הוא אוכל מלפפון וגמבה לארוחת ערב. ואני בכנות מעדיפה שילך לישון רעב לילה או שניים *מבחירתו* ולא להכנס ללופ של סקרנות ונסיונות ריצוי בתחום המזון. המדרון חלקלק...

וברצינות - תני לו שיחת הכנה מקדימה: "עד עכשיו היה ככה (...) אנחנו רוצים לעשות שינוי כי א' ב' ג', ומעכשיו אלו הכללים החדשים".
תעיפי את הזבל מהבית, תכניסי אוכל אמיתי זמין ואל תדברי על זה יותר.

מאמר מעולה שאולי יפתח לך קצת את הראש:
אתגר הירקות

מדריכה מוסמכת בשיטת אביבה

שמחה לעזור בכל מה שקשור לאיזון הורמונלי ופריוןפרח

ד' באייר תשפ"א 06:47

הצחקת אותי עם התיאור של חמותך.. מבינה שהילדון הבררן הוא בעלך? כן, גם על זה אני חושבת, על הכלה שלו.. בכל זאת, אחד מהיעדים שהצבתי לעצמי לטווח הרחוק זה לרכוש את אהבתה, אז צריך לעמול הרבה עבור זה, בין היתר, מעכשיו...
תודה רבה רבה על התגובה, אקרא בע"ה בהמשך את המאמר..
🙂❤️
ד' באייר תשפ"א 07:35
הוא לא אוכל רק:
חומוס, טחינה, קוסקוס, גריסים וירקות מבושלים
לאחרונה לימדתי אותו לאהוב גם אבוקדו ופירה, שקשוקה וקצת פשטידות.

מבטיחה לך שככל שתתעסקי פחות במה שהוא אוכל כן ייטב.

מדריכה מוסמכת בשיטת אביבה

שמחה לעזור בכל מה שקשור לאיזון הורמונלי ופריוןפרח

ד' באייר תשפ"א 07:38
ד' באייר תשפ"א 01:15
היה ילד שאוכל רק שניצל תירס. היא פשוט העיפה לו את השניצל תירס. היה רעב יום יומיים ואז מבלית ברירה התחיל לאכול אוכל אחר..
ד' באייר תשפ"א 06:49
דל של אוכל לא בריא. אולי באמת צעד ראשון יהיה להעיף משהו אחד כזה, עוגיות או קורנפלקס או שניצל תירס. תודה!!
ד' באייר תשפ"א 15:34

הרי אם את מוציאה קורנפלקס הוא יאכל יותר עוגיות ואם תוציאי עוגיות אז הוא יאכל יותר קורנפלקס

את צריכה להיות קשוחה יותר, להוציא הכל, לשים כללים וזהו. 

להתחיל בעדינות להוציא אוריאו, או בעדינות להוציא סוג אחר של עוגיה לא באמת יוביל אותך לשום מקום

ד' באייר תשפ"א 16:28
הכסף של העוגיות אוראו (שבמבצע עולות 3 ב20🙄)
וגם אחסוך כסף של מנחת הורים+תזונאית!! אז זה אפילו 3 ציפורים. ככה בטוח אוכל לקנות לנו בית בקרוב

ד' באייר תשפ"א 16:38


ד' באייר תשפ"א 16:41
בס״ד

חיבוק @השם בשימוש כבר ❤️

נתנו כל-כך הרבה עצות מעולות, אין לי מה להוסיף. רק שאת אמא מתוקה ממש 🥰

מוזמנות לבקר בבלוג שלי (על הדיכאון שהיה ועל כל הדרך מאז) - כי נפלתי קמתי 🤍

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ד' באייר תשפ"א 16:43
תודה, קמוש.
❤️
ד' באייר תשפ"א 16:26

היית מגלה ילדה בת שנתיים וחצי שלמדה לעשות קולות הקאה משכנעים מאד כדי לישון בעגלה ולא במיטה שלהחושב

תגידי לה סופר נני ותראי איך היא צוחקת עלינו

המום

ד' באייר תשפ"א 16:38


ד' באייר תשפ"א 16:41
ד' באייר תשפ"א 17:00
אם משהו לא מוצא חן בעיניו הוא דוחף אצבע.
ד' באייר תשפ"א 03:12
(על משקל טבעוני יעני) כי על זה הוא חי בערך. התחתן וזה קצת עבר לו. נוגע בעוד דברים. מעודד?
ד' באייר תשפ"א 06:49
כי אני לא רוצה לחכות שיתחתן.. אני רוצה שעכשיו ( אתמול, לפני שנה ושנתים) יאכל בריא.. אבל כן, זה שאנשים משתנים ומשנים העדפות זה מעודד. תודה!! 🙂❤️
ד' באייר תשפ"א 07:02
אני הייתי ילדה כזו
אוכלת בבית ספר שני ביסקוויטים וזהו
בבית אוכלת קצת פתיתים ושניצל
אין מה לדבר על ירקות או פרות.

בגיל תשע בערך אחותי שילמה לי עשרה שקלים על כל חצי מלפפון שאכלתי. ומאז התחלתי לאכול מלפפונים בכמויות. לא חינוכי אבל שיטה

בתיכון הייתי אוכלת לחמנייה עם תפוציפס בפנים (!)
לאט לאט גדלתי והתחלתי לאכול יותר ויותר
היום המבוגרת אוכלת המון ירקות וגם בשרי עם רוטב חזק. את רוב הדברים אני אוהבת, פירות עדיין לא... ככה שיש תקווה!!

ומצד המבוגר- אם לא יהיה קורנפלקס הוא ישאר רעב?
הוא אוכל את הקמת שאמרת ושבעת מזה או שמשלמים השטויות?
ד' באייר תשפ"א 07:18
מבריאותך אם כך!
והזכרת לי נשכחות-לחמניה עם תפוצ'יפס בפנים זה משהו שגם מישהי מהכיתה שלי הייתה אוכלת לפעמים🙂
אני באמת מקווה שזה ישתנה עד שיגדל, אבל בינתיים קשה עלי המחשבה שדברים כ"כ לא מזינים נכנסים לגופו בינתיים.. וכשאני עושה סיכום של דברים שאכל, אפילו סיכום יומי, ק"ו חודשי או שנתי אני מכה על חטא. באמת.
תודה רבה לך!!
ד' באייר תשפ"א 09:06
רעב זה טוב
רעב גורם לנו לרצות לאכול
רעב פותח לנו את הראש
רעב יגרום לנו לרצות לנסות טעמים חדשים.

אני רואה בהרבה תגובות שלך שאת מפחדת מהרעב. מרגישה שרעב זה משהו שצריך לסתום אותו ומהר.
זה בדיוק מה שדופק את התיאבון.

מציעה לך בראש ובראשונה להבין את מול מה את מתמודדת. לקרוא מאמרים, ללכת בעצמך לייעוץ אצל תזונאית ילדים.
הבן שלך בגיל שזה ממש ממש בדיוק הזמן. עובר מילדות לבגרות, הגוף יתחיל עכשיו קפיצת התפתחות שתלווה אותו לכל החיים.
ואכילה בריאה לא נרכשת ביום אחד.

את משקיעה בו ובנושא המון המון מאמץ.
בבקשה בשביל העתיד שלו, בשביל הבריאות שלו,
תנסי לנתב את המאמץ לעבודה על עצמך. בלי לפתור את הנקודה הזאת שום דבר מול הילד לא יעבוד.

א. רעב הוא חיוני. אין צורך לסתום אותו עם זבל. את מונעת ממנו להשתמש האינסטינקט שנולד איתו כדי להזין את הגוף.

ב. הוא אדם בפני עצמו. עם יכולת בחירה. אמנם עם הבנה ויכולת קבלת החלטות מוגבלת לפי גילו, אבל אדם נפרד. תני לו ללמוד מעט את החיים.
תני לו לחוש את האי שקט של הרעב, תני לו לפשפש במטבח אחר מזון כלשהו. תני לו את ההבנה שאם הוא לא דואג לעצמו, מעכשיו את מי שיעשה לו את העבודה.

ובניגוד להרבה תגובות פה לא מסכימה שלא קורה כלום מתזונה של ציפס בלחמניה.
הוא כפסע מהתפתחות גופנית ושכלית שתלווה אותו כל חייו הבוגרים.
לא יכול להיות שכל המחקרים מצביעים על צורך ברכישת כל אבות המזון, ובכל זאת כל הילדים שאכלו לא בריא גדלו נפלא
זה שבבגרות התחילו להיפתח לטעמים זה טוב ונפלא (בעיקר נשים שצריכות להזין את הדור הבא)
אבל זה לא סותר את מה שהיה חסר בגיל ההתבגרות.
בשנים האחרונות הצעירים סובלים ממגוון תופעות שלא היו קיימות בעבר באופן מוגבר,
לא הכל אפשר לדעת למה לקשר, אבל זה לא אומר שאין קשר. לכן צריך לעשות מאמץ לשמור על הבריאות. לא צריך להיות קיצוניים בזה, אבל להגיד אוראו ושניצל תירס לכל החיים וחסל ויכוחים זה לא נכון.
יש עוד המון מה לנסות לפני שמרימים ידיים.
בסוף זה שלו, נכון. אבל כהורים צריך להתוות את הדרך.

יכול להיות שלאור הגיל ולאור ההרגלים ולאור הדאגה ההורית שלכם, כדאי להתחיל תהליך בליווי חיצוני.
לא ממקום היסטרי, לא ממקום של חוסר אונים
ממקום אחראי. ממקום שרוצה לתת לילד את ההזדמנות להיפתח לעולם שלם שטרם הכיר.

אם הוא אוהב מחשב, יש אפליקציות ידידותיות שמעודד אורח חיים בריא.
עם הסברים וחידונים, עם תמונות צבעוניות ומאירות עיניים.
שווה לבדוק.
ד' באייר תשפ"א 09:14
האמת שהגוף שלי מאוד חלש
עם הרבה בעיות
ממש לא בכושר ולא מחוסר ניסיונות לעסוק בפעילות גופנית
רק עכשיו אני חושבת שאולי זה קשור לתזונה שלי עד גיל 18 ככה שלא הייתה מדהימה...

נותן לי מחשבות גם על הילדים, למרות שבדור הזה יש ממש שיפור לעומתי
ד' באייר תשפ"א 10:32
אני הייתי ילדה בררנית מאוד מאוד מאוד,
ואומנם היום כשאני אמא אני אוכלת תזונה בריאה בטירוף! וכך גם ילדי אבל החוסרים של גיל ההתבגרות ניכרים יותר מידי מבחינת הגוף שלי.

אני חלשה משמעותית יותר מרוב הנשים וזה קשה!!

ומצטרפת להצלחה לבדיקות דם מקיפות
ומציעה גם לשחרר אבל במקום הזה שווה ללכת יחד עם בעלך ולעשות עבודה משותפת שתיתן לכם כוח יחדיו.

בהצלחה, את אמא נדירה! רק תזכרי את זה
ד' באייר תשפ"א 13:55
אמא חזקה ובריאה זה פשוט מאסט. לכל הבית..
לגבי ה"נדירה" -מניחה שהתכוונת לדרך החיוב
(צוחקת)
הלוואי שאני אמא טובה. הלוואי. את יודעת כמה נקיפות מצפון יש לי?
ותודה רבה על השיתוף🙂❤️
ד' באייר תשפ"א 14:00
מה אמא שלה לא נסתה
שנים נלחמו איתה על זה ושום דבר לא השתנה
כשהגיעו לקצה אמא שלה לא דיברה איתה 3 ימים!! וזה לא עזר
ברור שזה השפיע עליה והיא בהחלט חלשלושה כזאת
כשהתחתנה הרופא לא נתן לה להיכנס להריון רק אחרי חצי שנה שהיא אוכלת כל יום כמות מסויימת של בקר או עוף. פשוט הגוף שלה היה עם חוסרים רציניים.
היא לא תצליח להחזיר לגמרי את החוזרים, אבל היא מקפידה יותר על אוכל היום.
ו' באייר תשפ"א 02:10
אני עם המון בעיות בריאותיות רק בגלל כל הזבל שהיו מאכילים אותי..הלוואי שההורים שלי לא היו בוחרים בדרך הקלה..זה היה מונע ממני הרבה סבל
ד' באייר תשפ"א 09:07
מוסיפה עוד רעיונות -
אתם אוכלים איתו? לפחות עם קטנים יותר אומרים שזה חשוב. לשבת לידו ולאכול בעצמך באותו זמן שהוא אוכל (בלי לבדוק לו בצלחת או לדרבן אותו לאכול, סתם לאכול בעצמך ולדבר על דברים אחרים).

לחץ חברתי יכול לעזור. אולי כשיש קבוצת ילדים (נניח בני הדודים) לעשות אוכל שווה בהרכבה עצמית וכל אחד מרכיב לו? למשל פיצות שכל אחד בוחר איזה תוספות לשים (ואת מכינה מראש הרבה קעריות עם אפשרויות), סלט בהרכבה אישית, טורטיה או פנקייקים שכל אחד ממלא. שוב - את מגישה את כל האפשרויות ובכלל לא מתעסקת במה הוא אישית אוכל.

אולי לערב אותו בהכנה? לפעמים זה עוזר.
להזמין אותו למטבח להכין איתך. הייתי מתחילה מדברים שהוא אוהב - תכינו ביחד עוגת שוקולד שווה ומפנקת לשבת, בלי שום הטפות מוסר. אחרי כמה פעמים כאלה אולי תכינו ביחד עוגת גבינה. או עוגת תפוחים.

בהצלחה!
לא קל בכלל לשחרר שליטה בזה...
ד' באייר תשפ"א 14:08
מה שמתאפשר. בבוקר אני יוצאת לפני שקם בכלל, ובצהריים בא לפני או אחרי, תלוי בימים.
לגבי הלחץ החברתי-שכחתי לכתוב שדי הרבה פעמים חברים באים אליו ישר אחרי בי"ס ואז יוצא שאוכלים צהריים, או באים
אחה"צ ואז נשארים לארוחת ערב, אז באמת בהתחלה זה עזר, אבל ככל שרבו המקרים האלה, הוא התרגל וכבר לא מתרגש.. לא דופק חשבון מה שנקרא.. חבר שלו יכול לסיים צלחת מלאה ולבקש עוד מנה, והוא עושה טובה, מנקר קצת וזהו, אפילו קם לפניו מהשולחן.
ביום שני, לדוגמא, נשאר חבר עד 20:30. נצלתי את ההזדמנות והכנתי להם חביתה, סלט, גבינה לבנה, זיתים.. נטלו ידיים, החבר אכל הכל מהכל, והילדון ניקר בסלט, 2 ביסים מהרך של הלחם, לא נגע בחביתה ולא פתח את המכסה של הגבינה. ועוד אומר לי "אני שבע.. אני מתפוצץ מבטיח לך". לפחות היה לי השכל לומר לו ליד החבר שאין השלמות, ולא יקבל אח"כ קורנפלקס. וכך היה..
לגבי הלערב במטבח - זה לא מעניין אותו.. לפני שנתיים בערך התפקיד שלו היה בשבת בבוקר לחתוך סלט פירות. היום (כבר מזמן, בעצם) לא רוצה. המקסימום זה לעשות צורות בבצק החלות או לגלגל כדורי שוקולד. ואולי עוגיות..
ושוב תודה על התגובה🙂
ד' באייר תשפ"א 14:23
אין לי רעיונות כרגע, בהצלחה!
ד' באייר תשפ"א 09:19
הבת שלי בגיל חודש בערך הפסיקה לאכול..
כמעט כלום.
הנקה סבבה. אבל חלב שאוב לא רצתה..
וצרחה כל היום..

הייתה אוכלת איזה 20 סיסי וצורחת את חייה...
וזה לא ילד ראשון בכלל. אבל זה היה מלחיץ.
ורצתי מרופא לרופא. והם אמרו לי כל הזמן שאני לחוצה מידי ולשחרר.
ולא הצלחתי.
וכל הזמן רדפתי אחריה עם אוכל... והיא לא אכלה והיה סיוטטטטטט.
ואז הגענו לגסטרולוג ילדים.
והוא אמר לי, תראי, היא פעילה ושמחה ומופתחת מעולה. אין לה ריפלוקס או משהו. אין לה שום בעיה רפואית. תשחררי את הלחץ.
תתני לה אוכל פעם בשנתיים וחצי. תנסי פעמיים וזהו. לא לדחוף. תוך כמה ימים, הוא אמר לי, זה יסתדר.
ולא יכולתי. בכיתי את נשמתי..
לא הצלחתי לשחרר..

אז פשוט החלטתנו לנסוע להורים ולתת לאמא שלי להאכיל אותה.
וככה עשינו.
וזה נעלם כלא היה תוך ארבעה חמישה ימים..
גם היום היא ציפלונה. אבל אני לא לחוצה מזה..

עכשיו. אצלך זה בכלל לא המקרה.
אבל לדעתי זה אותו פתרון. לשחרר.
להוציא דברים לא בריאים מהבית.
הייתי משאירה שניצל תירס קוסקוס וקרופלקס
אבל להוציא עוגיות.
ולא לרדוף.
זה האוכל. זה מה שיש.
תאמיני לי שאחרי כמה ימים שהוא לא אוכל וישאר רעב הוא יתחיל לאכול...
ולדעתי שהוא ילך לישיבה הוא ילמד לאכול יותר טוב..
וגם בעלי מפונק. אבל מאז החתונה מנסה לטעום בשבילי ואמא שלו כל פעם בשוק ממה הוא אוכל אצלי..

קיצר זה סופר סופר קשה לשחרר. עבודת חיינו..❤️❤️❤️❤️😍

טוב להודות לה'חיוך גדול

ד' באייר תשפ"א 14:19
אמא ל6 בלי עין הרע שכל הזמן כל הזמן אומרת לי- סעי עם בעלך לחמישי שישי שבת, תביאי לי אותו, אני מחזירה לך אותו חייל!! (חוץ מהאוכל הוא מפונק בעוד כמה דברים, מכה על חטא) איפה.. רק המחשבה על כך שישן 3 ימים מחוץ לבית.. לא..
ושוב תודה🙂
ד' באייר תשפ"א 14:32
בסוף תבחרי לעשות מה שטוב לך מוצרים לבית שלך.. הכי חשוב..
הצלחה רבה

טוב להודות לה'חיוך גדול

ד' באייר תשפ"א 09:24
מנסיון שלי, של אחים שלי ושל אחיינים. וכן, מבית מרוקאי!!!
אז כשהיינו ילדים , אמא שלי היתה מכינה אוכל ולא היינו נוגעים כי- הצבע לא מצא חן בענינו, כי יש בצל / שום, כי לא אוהבים קישואים וכי עוד אלף סיבות
הייתי אוכלת ( בסמינר!) רק לחמניה טריה רותחת מהמאפיה שאבא שלי הצדיק היה הולך כל בוקר להביא לנו.
כמובן לחמניה ריקה. ומדאגה היה מביא גם מלא עוגות ובורקסים.. ולפעמים לפעמים היינו מפרגנים לו ואוכלים איזה רוגלך או בורקס..
ארוחת צהריים/ערב היתה לרוב טוסט או שניצל תירס. בשרי - הס מלהזכיר, ובלי סיבה מיוחדת כי קפה / שוקו לא היינו שותים כי נגעלים גם מחלב...
היום כולנו פחות או יותר אוכלים הכל. כן יש דברים שבעלי לא מבין אין אני לא אוכלת. שום לא יהיה אצלי באוכל למשל
ואמא שלי לא הכריחה ולא כלום. אמרה זה האוכל שיש מי שרוצה שיאכל מי שלא, שלא יאכל..
ודוקא אחי שההורים שלי הכריחו אותו לאכול בכוח וכו' עד היום בררן בצורה הזויה.
עוד דבר, אחין שלי יותר גרוע ממה שאנחנו היינו, חוץ מ קורנפלקס עם חלב ואולי עוד 2 דברים לא אוכל כלום!!! הרופא הפנה אותם למרפאת אכילה יעודית לילדים , היה שם בסדרת טיפולים. להגיד שיצא מזה משו, לא!! אולי טראומה ולא יותר.
היום אחותי למדה להרפות שמה לו אוכל בצלחת ומודיעה לו, זה האוכל שלך. אתה רוצה תאכל, לא רוצה אל תאכל. אין עכשיו קורנפלקס. לפעמים הוא לא אוכל, ולפעמים רק שכולם מסיימים ואף אחד לא רואה אותו הוא אוכל מהר...
תכלס, אל תעשי אישיו ובלאגן מהאוכל. מביאה לו צלחת וסה האוכל שלך. וזהו. הולכת ומתעלמת.. יקח זמן אבל בסוף יאכל הכל.
ה יעזור לך, מבינה אותך ויודעת שזה לא קל, ה' יתן לך כח!! 😘😘

mam+6 לשעבר.....

קיבלתי על עצמי להשתדל להגיד תודה לה' על כל רגע ורגע 🙏

ד' באייר תשפ"א 14:32
אבא שלך-2 סטירות!! ( סתם. אני במקום אבא שלך-כנראה נוהגת בדיוק כמוהו.. באמת צדיק! )
קשה לי לא לעשות "בלגן" סביב כי הוא ילד יחיד, תכל'ס מבשלת בעיקר בשבילו, וזה מתסכל שאת רוצה שיאכל בריא ויתענג על מה שטרחת, הרבה פעמים במיוחד בשבילו, עם תיבול מסויים ובלי/עם מרכיב מסויים שהוא לא רוצה/רוצה, ובסוף לראות את הצלחת מלאה..
תודה רבה רבה❤️🙂
ד' באייר תשפ"א 16:18
ואמא שלי היתה מסוגלת להעמיד 10 סירים, כל אחד לפי מה שאוהב. ותאמיני לי שכמה שהיא השקיעה, זה לא גרם לאף אחד מאיתנו לאכול יותר או לאהוב יותר.
מי שהיה בעייתי נשאר בעייתי.. עד שגדלנו / התחתנו...
תמיד חברות שלי היו צוחקות עלי שמעניין מה אני יעשה כשאגיע לארוחה אצל החמות פעם ראשונה.
במחנות הייתי המלצרית, כי לא הייתי טועמת כלום!!!! הייתי מביאה איתי טונות עוגות וחטיפים וזהו.
ולמה אני מספרת לך את זה, כי היום כשאני אמא פתאום אני מעריכה מה אמא שלי היתה עושה ולנו זה אפילו לא הזיז או דגדג....
אז כן, תכיני מה שהוא אוהב והעיקר שיאכל, אבל הרדיפה אחרי הילדים גורמת רק ההיפך

mam+6 לשעבר.....

קיבלתי על עצמי להשתדל להגיד תודה לה' על כל רגע ורגע 🙏

ד' באייר תשפ"א 16:31
שגם באחות/אחיות כאלה, ואת-כמובן, אז אם זה המתכון לגדל כאלו ילדים, אני גם הולכת להעמיד 3 סירים עבור המפונק הקטן..
תודה על ההבנה❤️
ו' באייר תשפ"א 23:11
לקרןא את התגובה שלך. אולי זה יאפס אותי.... 🤦‍♀️

mam+6 לשעבר.....

קיבלתי על עצמי להשתדל להגיד תודה לה' על כל רגע ורגע 🙏

ד' באייר תשפ"א 10:06
רק רוצה לחזק את ידייך, כי נראה שבאמת השינוי צריך.להתחיל מהגישה שלך לענין.
לא הייתי עושה צעד דרסטי בלי לדבר איתו על זה לפני כן, אבל בהחלט אפשר ''לשכוח לקנות' משהו, בתור התחלה וככה להציב עובדה שאין, פשוט אין. (אם אתם גרים מעל מכולת אז כנראה זה לא יעזור...)
אבל בהחלט אפשר להתחיל לדבר איתו על אבות המזון, ומה התפקיד של סוגי המזון השונים.לא לחפור לו, אלא לטפטף.
ואם אוכל פלפל אדום אז להגיד לו שזה משמח אותך כי יש בו הרבה ויטמין c ועוד דברים טובים...

עוד הצעה- לתת לו לבשל בשבילך ארוחה. ח''ו לא בשביל עצמו. את תלכי לנוח לך ותשאירי לו הוראות מדויקות של משהו פשוט אבל בריא.
אפילו שעועית ירוקה, וסלט. משהו כזה
אולי אחרי כמה פעמים כאלה יתחשק לו לטעום מה שהוא הכין לך.

אגב, לא חייבים לקחת לחם לבי''ס...למה שלא יקח רק פירות וירקות? אלו שהוא אוהב כמובן. אם זה מספיק לו, חבל על הלחם וחבל על התסכול שלך. (הבנות שלי לא לוקחות לחם. רק קופסה עם סלט, וזהו)
ד' באייר תשפ"א 14:41
פעם, נראה לי שאחת, אבל באמת צריך לחדד את זה.
לגבי הלבשל לי ארוחה-הלוואי שירצה.. אבל אף פעם לא נגע בגז, המקסימום זה - חתך סלט פירות.
ולגבי הלחם שלא חייבים לקחת-היו פעמים שעברה בי המחשבה לא לשים לו כריך כדי לא לזרוק, אבל בעלי טוען שאין דבר כזה לא לקחת לחם, על כל מקרה שאולי אולי כן ירגיש רעב, "שיהיה לו בתיק"..
תודה רבה🙂
ד' באייר תשפ"א 10:47
מה יקרה ביום שלא יהיה שום דבר מתוק שהוא אוהב בבית? פשוט להוציא הכל. לא לקנות יותר קורנפלקס, עוגיות חטיפים וממרח שוקולד.
כשיש אלטרנטיבה בבית קשה מאוד לילד לצאת ממעגל הזה. בעצם אין לו שום סיבה לבחור במשהו בריא. יותר טעים לו ג'אנק הוא עוד לא מבין באמת את החשיבות של הבריאות. ולכן תמיד יבחר במה שטעים לו, במיוחד שזה בסוף תמיד עובד הבכי ויש ויתור לטובת האוכל הזה.
ביום שלא יהיה שום דבר בבית הוא יתחיל להבין שזו לא אופציה. ביום הראשון הוא יבחר להשאר רעב, ביום השני אולי גם ביום השלישי כבר קצת יהיה רעב מדי ולכן יהיה מוכן להתפשר על משהו קטן וכן הלאה...
עצם המציאות של המתוקים בבית היא מלחמה בשבילו, מלחמה שסופה ידוע מראש. ולכן זה לא מאפשר לו לבחור משהו אחר. ההרגל הלא בריא טבוע ממש עמוק.
לכן המלצה שלי כדי לתת לו מקום לבחור בתוך הבריא להוציא את הכל!! מהבית. כן זה מפחיד, זה מאתגר מאוד במיוחד לאמהות מרוקאיות (ואני הכי מזדהה למרות שאני לא מעידה) אבל לדעתי אם את רוצה לעשות שינוי עקרוני רק ככה יעבוד.
בשלב השני זה להתחיל לתגבר לו פירות שכן אוהב. אפשר לעשות שייקים נפלאים ומתוקים ממה שאוהב. לנסות לאט לאט להוסיף עוד פרי עוד ירק למגוון, לנסות להוסיף עלה אחד של חסה לתוך הדייר, לראות שאין שום השפעה בטעם וכו'. ממש בצעדים קטנים להציע כל פעם עוד מגוון של אוכל. לנסות לשתף אותו בהכנת האוכל כמו לאפות לחמניות או פיתות שאוהב.
לאט לאט אפשר אפילו לעבור לקמח 70% מלא שבנראות הוא לבן כמעט לגמרי.
ממש הכל בצעדים קטנים.
אבל תמיד לזכור שלא תהיה לו אלטרנטיבה של אוכל לא בריא, הוא לא ירעיב את עצמו לנצח, אלא יתחיל לבחור מה הוא כן מוכן לטעום.
זה תהליך קשה ולא פשוט. לא לך ולא לו. אבל אם זה ממש בנפשך וחשוב לך מאוד בעיניי זו הדרך...
אני רואה את זה גם בבית שלי הילדים שלי כן אוהבים אוכל בריא. אבל ברגע שיש ממתק או עוגיות ביתיות והם יודעים שיש סיכוי שיקבלו הם מוותרים על ארוחות כדי לקבל... ולכן אני לא מכניסה דברים כאלה לבית. רק בשבת..
בהצלחה ענקית ממש לא פשוט.
אבל תזכרי שאנחנו איתך...
ד' באייר תשפ"א 14:57
מחבב. מתחיל עכשיו הקיץ אז נחזור לזה, כי בחורף לא כ"כ הכנו, ולהוציא את כל המתוקים/העוגיות/הקורנפלקס מהבית בבת אחת אני חוששת, אבל אולי בהדרגה.. וכמו שכתבת זה תהליך ארוך ולא פשוט, אבל גם "מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד"..
תודה רבה רבה! 🙂
ד' באייר תשפ"א 11:13

להוציא את כל הזבל הזה מהבית. למה יש לו אופציה לאכול מעדני םוקורנפלקס וכו אם הוא לא אוכל אוכל נורמלי לפני זה?

זה פשוט לא אמור להיות אופציה

ממתקים או מעדנים רק בשבת

אם ממש בא לך לאפשר לו קורנפלקס אז קערה אחת ביום

וזהו. לא אמור להיות בבית בכלל את הדברים האלו

למה אם הוא סותם את עצמו בכל מיני סוכרים שיהיה לו חשק לדברים אחרים?

תדאגי שיהיה בבית אוכל נורמלי, ושלא יהיה בבית אוכל לא נורמלי. 

תקבעי כללים לגבי חטיפים (למשל מעדן אפשר לאכול רק אחרי שמסיימים סנדויץ וחביתה. לא סיימת לא אוכלים מעדן)

תוציאי אותם כמה שיותר מהבית שיהיו רק במידה שסבירה לדעתך

זהו

שחררי

כשהוא יהיה רעב הוא יאכל.

זה יכול לקחת גם חצי שנה אבל הוא יאכל

ובלי מלחמת כוחות. הוא גדול. שימי כללים וזהו. לכי לענייניך עיסוקייך ודרכך בלי להתעסק בזה ובלי לשאול מה הוא אכל ומתי.

את נכנסת פה למלחמת כוחות מטורפת. זה נהיה מהות הקשר של שניכם האוכל הזה. אם את מרגישה שאת לא יכולה לשחרר בלי עזרה מקצועית אז תלכי לעזרה, ברצינות אני אומרת, מלב אל לב , יש פה המון המון ריגשי שלך שנכנס פה, דרך שלו להשיג תשומי ממך, נשמע כאילו כל הקשר שלכם ביום יום מתנהל דרך האוכל. את חייבת לנתק את זה ויפה שעה אחת קודם חיבוק

ד' באייר תשפ"א 15:06
תכלס רק הוא כאן, ומטבע הדברים, נרצה או לא נרצה, תשומת הלב היא סביבו, והוא יודע את זה וכנראה גם מנצל את זה..
ממתקים הוא באמת מקבל כמעט ורק בשבת, מעדנים וקורנפלקס- ביום חול, כי כאמור, לא אוכל חביתה וסלט וכולי ולא רוצים שישן רעב.. זה לא שהמזווה מפוצץ ב10 סוגי קורנפלקס והמקרר ב8 מאגדות מעדנים, יש קצת מכל דבר, אבל זה זמין..
הלוואי שאוכל לשחרר. הלוואי..
ותודה רבה🙂
ו' באייר תשפ"א 09:51
ארוחת בוקר בשבת- קורנפלקס ומעדן.
וכל שאר השבוע, אוכל נורמלי. ופשוט שמה שאת לא רוצה שיאכל, שלא יהיה זמין בכלל.
גם אצלי, כשיש משהו מיוחד בבית- ופלים או שוקולד, כל היום מנג'זים לי על זה. וכשאין, אז אין. ומבקשים תמר...או תמר עם אגוז...
אולי צריך בהדרגה, אבל אם בתפיסה שלך מעדן זה ממתק, אז ממילא זה יהיה שמור לשבת.
אולי לנסות להמיר את המעדן ביוגורט עם סילאן או דבש? אם הוא יסכים...
ו' באייר תשפ"א 15:09
ו' באייר תשפ"א 21:54
באמת שואלת.....
רואים שאת אמא טובה שדואגת לבן שלה..
אבל באמת שאם את רוצה לדאוג לטובתו ארוכת הטווח לא יקרה כלום אם ישן לילה אחד או שניים או אפילו שבועיים רעב.... ההפך!!! יקרה הכי טוב בעולם ..
כי אז יבין מה זה להיות רעב
ואז יבין שאין לו ברירה וכדאי לו למצוא עוד תחליפים שאוהב חוץ משטויות... ואז בסוף ימצא אותם.

מצטרפת לכל קודמותיי שהדבר הכי חשוב זה- לקבוע גבולות מה כן ומה לא אוכלים אצלם. ולתת לו אפשרויות חליפיות..לחשוב יחד מה כן.. וזהו. להעביר אחריות אליו. לא יאכל, כן יאכל - עניין שלו בלבד.

מבטיחה לך שרעבי הוא לא ישאר לנצח...
וברגע שאת באמת תשחררי האחריות תעבור אליו והוא יבוא אלייך להתייעץ מה כן כדאי לו לאכול...
אבל זה יקרה רק ביום שבאמת תשחררי ולא יהיה לך אכפת האם אכל או לא או האם שבע או לא...

כותבת לך בתור אמא לילדים קטן ממנו אומנם אבל שהיה בדרך לשם... אחרי התייעצות ושמחה משנת חיים עם רופא ילדים שמתמקצע בתחום של בעיות אכילה בילדים ותינוקות.
והוא הסביר לי ולבעלי במשך שעה שלמה למה ככל שנהיה בלחץ - רק מחמיר את ההפרעה והסחרוב.
ורק אם נסכים להרפות. ולא לדאוג מכמויות. ולא לספור cc. או כפיות... רק אז יתחיל השינוי האמיתי.
ו' באייר תשפ"א 22:12
שיהיה מלא בהצלחה!! את אמא מדהימה, בטוחה שתצליחו את ובעלך.... זוג מהמם שכמוכם🥰
ו' באייר תשפ"א 22:19
שגם כועסת ונוזפת וצועקת לפעמים
(-לxxxxוביץ יש השגות על המילה "לפעמים" )
רק רוצה שהוא יאכל בריא ועל הדרך מגלה כמה אני טועה בגישה וגם קטנה 🙈
מזל שהתייעצתי פה, אחלה יעוץ ועוד חינמי
בכל מקרה תודה רבה רבה לך❤️❤️❤️
ושוב לכולן💞
ד' באייר תשפ"א 12:28
בערך ממתי שהפסקתי לינוק ועד שהגעתי לאולפנא, שם גיליתי מה זה אוכל לא טעים באמת אז לא הייתי אוכלת שם וכשהייתי חוזרת הביתה הייתי אוכלת גם את הדברים שלפני לא הייתי מסכימה להסתכל עליהם (חצי פנימיה, אז אכלתי משהו שהוא לא לחם פעם ביומיים...). בכיתה ב שקלתי בערך 20 וקצת... אגב, לבית ספר הייתי מקבלת סנדוויץ' עם שוקולד...
ההורים שלי ניסו המון, כולל ללמד אותי על אבות המזון, לספור לי קלוריות, להכריח אותי לאכול (שנים לקח לי עד שאכלתי חביתה מרצוני החופשי), לתת לי כסף לקנות לי פיצה לארוחת צהרים ועוד.אני זוכרת שדווקא אכלתי הרבה ממתקים (כשהיה באזור) אבל אמא שלי טוענת שאפילו ממתקים בקושי אכלתי... בגדול חייתי על אורז, ירקות (מלפפון וחסה) ולחם. לאכול מחוץ לבית זאת לא היתה אופציה (אצל סבא וסבתא אכלתי בעיקר חלה...)
עד היום אני לא טובה בגזרת האוכל ומדלגת על ארוחות בקלות אבל כן אוכלת מגוון ולא נעולה על 3 מאכלים וזהו...
לדעתי התחלתי לאכול כי אף אחד לא דאג שאוכל כשהייתי באולפנא ואז הייתי די רעבה כשהגעתי הביתה... אז כנראה שלשחרר יעזור אבל ההורים שלי לא היו מסוגלים לעשות את זה, מזל שזה קרה לבד...
ד' באייר תשפ"א 15:08
אני מתכוונת. גם את מרגישה חלשה פיזית?
תודה.. 🙂
ו' באייר תשפ"א 09:46
בתור ילדה ונערה (ועד ההריון הראשון בעצם) הייתי יחסית חזקה וספורטיבית והשתתפתי בחוגי ספורט ולא הרגשתי שזה איכשהו משפיע עלי. התחלתי לקבל וסת יחסית מאוחר אלה לא קיצוני (כיתה ח), אני לא יודעת אם זה קשור לגנטיקה (כולם אצלנו התבגרו יחסית מאוחר) או לתזונה....
היום אני לא ספורטיבית בעליל ומרגישה די חלשה אבל זה נראה לי יותר קשור לזה שעברתי 2 לידות ולזה שאני לא מתאמנת כי פחות מסתדר לי ופחות השפעה מאוחרת של התזונה בילדות.
כמו שאמרתי קודם, נראה לי ההשפעה של הרגלי האכילה הגרועים מהילדות היא יותר בזה שגם היום הרגלי האכילה שלי די גרועים ואני מדלגת ארוחות או מחליטה שעוגה זאת ארוחה לגיטימית... אבל זה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו וזה יותר בראש ולא בגוף, אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון...
ו' באייר תשפ"א 15:12
תהיינה כאן הרבה מזדהות🙂
ו' באייר תשפ"א 18:23
ד' באייר תשפ"א 14:06
בררן במיוחד
1. לא להחזיק בבית גאנק פוד. כל גאנק שיש בבית לקחת בחשבון שיאכלו ממנו בכל מצב ובכל זמן.
הפסקתי לקנות עוגיות וופלים וחטיפים. במקום זה יש הרבה פירות.

2. לא להתעסק עם הילד האם אכל או לא. לא לדון איתו בזה. לא לעשות מזה עסק. כרגע הוא רואה שזה מאוד מעסיק אותך ואת בתמורה משקיעה עליו בעניין הזה עוד ועוד וזה רק "מאכיל" את הבעיה.
הוא לאט לאט יראה איך מרגיש ילד שלא אכל כלום בבוקר וכלום בצהריים. ירגיש את הבטן המקרקרת. יבין שאם הוא רוצה להרגיש שבע אז יש את האוכל הזה והזה.. והוא יבחר בלהמשיך להיות רעב או בלהיות שבע עם האוכל שיש!
ד' באייר תשפ"א 15:09
הבעיה שיש גם ג'אנק ופה מתחילה ההתנגשות..
ו-כן, לשחרר זו העצה שהכי הרבה חזרה כאן על עצמה..
תודה!! 🙂
ד' באייר תשפ"א 14:36
ממליצה מאוד על הדרכת הורים.
לא אומרת את זה כביקורת בכלל- אנחנו התחלנו לא מזמן הדרכת הורים וכבר רואים שינויים לטובה,
זה מסוג הדברים לדעתי, שגם אם כן יודעים מה 'נכון' לעשות, לפעמים עוזר מאוד שמישהי מבחוץ מכוון ומסתכל, וממקד מה לעשות כל פעם.

ממה שכתבת, נראה לי שיש לך ערבוב גדול מאוד, מה בכוחך ובאחריותך, ומה באחריות הילד. אין שום אפשרות שאת יכולה להחליט לילד מה לאכול. זה הגוף שלו וגם אם תרצי מאוד לא תוכלי לאכול במקומו.
כפי שכתבו לך, באחריותך וגם ביכולתך לקבוע כללים, ולהחליט מה נכנס הביתה ומה לא, מתי אפשר לאכול בבית שלכם ומתי לא.

באמת שהייתי הולכת להדרכת הורים סביב הנושא, הרי גם ככה את משקיעה הזה המוו אנרגיות, בהדרכה תוכלי להבין איך ואיפה כדאי להשקיע יותר טוב כך שיקדם את הקשר שלכם ואת האכילה שלו, במקום להפריע לשני הנושאים האלה (שזה מה שנראה שקורה כרגע).
אם את מחפשת מישהי פרטית במרכז, יכולה להמליץ בפרטי.
ד' באייר תשפ"א 15:11
מהעיצות המועילות שהחברות היקרות כאן נתנו לי ומקווה שיהיה שיפור ושינוי לטובה.. ואם לא, אולי באמת אלך/נלך להדרכה.
תודה! 🙂
ד' באייר תשפ"א 14:37
אני רק רוצה לספר שני דברים שמחזקים את הכיוונים השונים שכתבו לך.

אני רוצה קודם כל לספר על הניסיון שלי עם בררנות.
באתי ממשפחה שבה אין אף ילד בררן (ויש ב"ה הרבה ילדים). לכל אחד אולי יש כמה דברים בודדים שהוא לא אוהב, אבל ממש לא ברמה של בררנות.
כשהתחתנתי עם בעלי הכרתי פתאום את המושג של 'ילד בררן' כשאמא שלו היתה מכינה דברים מאוד מסויימים כשהנכדים היו מגיעים כי לכל אחד היו את הדברים המאוד מסויימים שהם אוכלים.
בשלב הזה אמרתי לאמא שלי שזה מרשים שאצלנו אף ילד לא יצא כזה, ואיזה כיף לה, אבל אחרי שפתאום דיברנו על הנושא הזה ועל כל ענייני האוכל של ילדים, הבנתי שזה תלוי לא רק בילדים אלא המון מושפע מההתנהלות של ההורים.
אז מאמא שלי למדתי שכשילד אומר שהוא לא אוהב משהו, אני לא עושה מזה עניין בכלל. אני ממשיכה להכין את אותו מאכל ומציעה לו כל פעם. אני גם מספרת לו שהטעם שלנו משתנה במהלך החיים ולכן גם אם עכשיו זה לא טעים לו, שווה מידי פעם לבדוק ולנסות שוב (אני גם מספרת דוגמאות אמיתיות על עצמי, איך פעם לא אהבתי מאכלים עם שום והיום כן, או שפעם לא אהבתי דג סלמון והיום כן וכו').
וזה באמת ככה - לשני הגדולים שלי היתה תקופה ארוכה (כל אחד בנפרד) שהם לא היו מוכנים לאכול בטטה בכלל, אבל המשכתי להכין ובשלב מסויים זה עבר והיום שניהם אוהבים מאוד בטטה.
והבת שלי תקופה מסויימת לא אכלה בכלל עוף. אבל המשכתי להכין וכל פעם שמתי לה קצת בצלחת כדי שתוכל לטעום, וגם הסברתי למה חשוב לשלב גם אוכל בשרי בתזונה, אבל בפועל אם היא לא סיימה את העוף בצלחת לא לחצתי עליה. עם הזמן היא גילתה מתכונים מסויימים שבהם היא כן אוהבת את העוף, וכשאני מכינה אותם היא אוכלת יותר, ובשאר הזמן היא כן אוכלת מעט מהעוף (עכשיו היא כן מסיימת לרוב את מה שאני מרגישה לה בצלחת אבל גם לא תמיד). וכמובן שאני לא מכינה רק את המתכונים שהיא אוהבת, אלא ממשיכה להכין כרגיל והיא מתאימה את עצמה לתפריט.
ברור שבגיל 9 זה כבר מקום אחר וקשה יותר לשכנע לאכול דברים שכבר ברור לו שהוא לא אוהב. אבל אני כן חושבת שצריך לשנות את השיח וההתנהלות בבית - יש כל מיני סוגי אוכל, אפשר לטעום ולבדוק גם מה שחשבתי פעם שלא טעים לי, ולא מכינים לי רק אוכל שאני אוהב אלא אני מתאים את עצמי לתפריט הקיים.

בכיוון נוסף - בעבודה שלי יש תלמידים שיש להם בעיה משמעותית של בררנות.
אחד התלמידים ממש היה נגעל מכל דבר שלא בתפריט הקבוע שלו (שהיה מאוד מצומצם).
הצוות היה מכריח את התלמיד הזה לטעום בכל יום משהו קטן לפני שהוא אוכל את האוכל שלו. רק להכניס לפה ביס קטן ואז הוא מקבל את האוכל שלו. בהתחלה היה לו מאוד קשה, אבל עם הזמן הוא התרגל לטעמים, והיום הוא אוכל בהנאה בערך הכל…
הרבה כתבו פה למה חשוב לשחרר, ואני לגמרי מסכימה עם זה. אבל במקביל לזה שבארוחות עצמן את לא לוחצת עליו ולא עוקבת אחרי הכמות שהוא אוכל, יכול להיות שאפשר לעשות איזשהו מבצע של טעימות מאכלים. רק לטעום, לא לשבוע מזה, אבל פשוט להתחיל להרגיל את הלשון לטעמים אחרים מהדברים שעליהם הוא מקובע. כל פעם לבחור משהו מהשולחן שהוא לא אוהב ולטעום טיפה. (אולי אפילו לעשות מזה מבצע עם פרס בסוף כדי להוסיף למוטיבציה שלו)

בהצלחה...
ד' באייר תשפ"א 15:14
תודה על הטרחה. קוראת ומפנימה 🙂
תודה🙂
ד' באייר תשפ"א 16:51
שאנחנו מאד מעודדים את הילדים לטעום לפני שהם מחליטים מה דעתם לגבי מאכל חדש, ואם הם טוענים אנחנו משבחים אותם גם אם החליטו שלא אוהבים.
ואם אכן זה מה שהחליטו אני אומרת בפשטות: "לא נורא, בע"ה תגדל עוד קצת ותלמד לאהוב את זה". ככה ברור להם שטעמים זה נרכש, ושאני לא הולכת להפסיק להציע להם מזה

מדריכה מוסמכת בשיטת אביבה

שמחה לעזור בכל מה שקשור לאיזון הורמונלי ופריוןפרח

ו' באייר תשפ"א 01:45
ד' באייר תשפ"א 15:20
הילדים שלי גם היו יחסית בררניים כל אחד בדרגתו וחאט לאט נפתחו לטעמים.. כי פשוט לא היתה אופציה אחרת.
אז לא הוצאתי מהבית לגמרי את כל מה שלא בריא אבל כן הגדרתי מינונים
נגיד פעם בשבוע מעדן פעם בשבוע פיצה וכו..
יש לי ילד שהיה מוכן לאכול רק לחם שאני אפיתי לגן אז הייתי מכינה לו סטוקים ומקפיאה.
בגיל תשע קודם כל הייתי מנהלת שיחה ולא הייתי מתחילה מהכל יחד הייתי בוחרת את המלחמות מה שנקרא נגיד על ארוחת עשר הייתי מוותרת שיקח פיתה עם שוקולד אבל בצהרים אוכלים כן משהו יותר מזין ואם לא יהיה שניצל תירס או תחליף אחר בבית אז אני מניחה שהוא כן יאכל אז אולי לא יאכל ירקות מאודים עם כוסמת אבל אם יאכל משהו שהוא כן קצת יותר בריא זה עדין התקדמות.
את יכולה גם לצפר אותו ולהגיד לו שאם הוא יסכים לעשות את השינוי הזה אז נניח פעם ביום או פעם בכמה זמן שאת חושבת שנכון הוא יכול לבחור משהו של פינוק שהוא מהדברים שאוהב אבל לא כארוחה.
ולשתף כי בכוח כלום לא יעבוד .
יכולה להגיד לך שהבןן שלי בן 4 וחצי מעולם לא הסכים לגעת בירקות וראו איזההפלא לאחרונה הוא מוכן לאכול מדי פעם מלפפון
כנל עם כל מיני דברים בשריים הוא היה חי על פסטה ולאט לאט מוכן לטעום דברים חדשים.
לבית ספר אצלי הם לא אוהבים דוקא סנדויצים עם כל מיני דברים רוצים צנים ואני חושבת שזה מגעיל אותם שהסנדויץ יושב וככה צנים זה אולי לא שיא הטעים אבל לפחות לא משתנה הטעם של המילוי. אז אולי להציע את זה פיתה ריקה או לחמניה בלי כלום
בהצלחה יקירה

ד' באייר תשפ"א 15:27
הילדים שלי לא סובלים נגיד פנקיקים או פיתה עם שוקולד וזה ממש מציק לי לפעמים כשאת רוצה לתקוע להם משהו קליל. אז כולם צוחקים עלי שיש לי ילדים מקולקלים( אל דאגה אוהבים ממתקים מאוד) עכשיו ילד אחד מוכן לקחת פיתה עם שוקולד ואני מאושרת עד הגג חחח
ד' באייר תשפ"א 16:18
ה' באייר תשפ"א 22:00
לפעמים אני רוצה משהו זריז, ובאה למרוח לו שוקולד והוא מזדעק שהוא לא אוהב, ואני כזה- זה מה שיש! וקולטת כמה אני הזויה...חחח
ד' באייר תשפ"א 16:18
מרוחה על לחם ביום חם, או טוסט קר, זה לא משהו שיגרה ילד לאכול.. אני לא מסוגלת לאכול את זה, קל וחומר הוא. ובאמת נמנעת מדברים כגון אלו, ואז יוצא שלחמניה עם שוקולד זה משהו שכן ישרוד חום יותר ממוצרי חלב/חומוס/ביצים, שלא לדבר על הסכנה באכילת מאכלים אלו בטמפרטורה גבוהה.. ומורחת ומכניסה לקופסא.
תודה רבה 🙂
ה' באייר תשפ"א 22:05
מסכימה עם כל מי שאמרה לשחרר. להפסיק להסתכל בדיוק מה אכל מה לא אכל ולנסות לזרום.
קשה אבל שווה..
ובנוסף, קפץ לי מהדברים שכתבת שיש פה בעיה של ויסות חושי. אני לא איזה גורם מקצועי, אבל בררנות באוכל וגם חשש מרעשים חזקים ממש יכול להיות קשור לזה.
אם באמת זה נכון, אז כדאי להבין שזה נובע גם ממשהו פיזי גופני (מעבר לענין הרגשי שכבר קשור ליחסי הכוחות ביניכם). קצת קל יותר להבין ככה את הילד ולקבל את הקושי שלו. (חשוב להבין שהקושי פה הוא בסופו של יום שלו ולא שלכם!! הוא המתמודד העיקרי והמפסיד וככה אתם צריכים להתייחס לזה)
ה' באייר תשפ"א 22:07

קשורה לאיזשהו ויסות חושי... 

אם זה היה בררנות בסוגי מאכלים שונים זה דבר אחד, אבל ילד שמעדיף ממתקים על פני עוף הוא, ובכן, ילד נורמלי לגמריחושף שיניים

ה' באייר תשפ"א 22:09
אבל אני באמת לא גורם מקצועי..
ה' באייר תשפ"א 22:57
ממליצה לדחוף דברים בריאים בלי שישים לב
למשל בתוך קציצות לשים כל מיני ירק, או באורז לשים ירק טחון כמו דלעת או גזר, בצל..
ואת המעט שכן אוהב והוא בריא, להכין לו. למשל המרק שכתבת שאוהב.
ועוד משהו- בתוך טוסט שוקולד אני לפעמים מחביאה להם אגוזים טחונים או ספירולינה תקראו על זה זה מזון על מטורף. לפעמים הייתי עושה להם פרליני שוקולד עם ספרולינה והם היו טורפים את זה..
בהצלחה..נשמעת אמא מהממת🌹

מרפאה בעיסוק ומלווה התפתחותית לתינוקות מטעם מכון וינגייט. 

ו' באייר תשפ"א 01:49
ו' באייר תשפ"א 01:48
ה' באייר תשפ"א 23:09
יש ספר ילדים חרדי לא זוכרת את השם המדוייק, אבל משהו עם אביגדור, אולי המסע של אביגדור.. על מסע בגוף האדם עם הסברים פיסיולוגים ברמה שילדים יכולים להבין ולהזדהות..
בדיוק שבוע שעבר אחיין שלי בן שלוש עשרה הסביר כל כך יפה על לחץ דם גבוה או משו כזה, מהספר הזה.
ו' באייר תשפ"א 01:51
@אמא יקרה לי*
דייקה שקוראים לספר "המסע האמיץ של אביגדור"
אז תודה לשתיכן! 🙂
ה' באייר תשפ"א 23:38

אחרי שיחת הסבר נתנו לו את הספר המסע האמיץ של אביגדור

(ספר קומיקס חרדי על אורח חיים בריא) והוא ממש הוקסם!

אח"כ ביקשנו ממנו לחשוב על דברים שנחשבים בריאים לפי מה שהוא מבין

ולאט לאט הרכבנו תפריט טוב בהרבה...

 

בהצלחה אהובה!

 

ו' באייר תשפ"א 01:51
ו' באייר תשפ"א 02:04
ומחמם הלב לסייע..
אין לי מילים.
תודה לכל אחת ואחת מכן ביחד ולחוד, לכל מי שהאירה והעירה, הציעה, העלתה רעיון או שניים או 4, שנתה לי כיוון הסתכלות וחדדה לי זוית ראיה.
אוסיף ואספר שכבר בשבת שוחחנו על אבות המזון ופירמידת המזון, על חשיבותם לגוף, ועל הנזק קצר וארוך הטווח של מזונות מתועשים ומזונות עתירי סוכר ושומן (הרגשתי לכמה רגעים כמו מורה לביולוגיה👩‍🏫)
לא "חפרנו" כדי לא להלאות ולשעמם ולא לפגום באפקט. הוא הקשיב, מקווה שהפנים (ידע מצויין בעצמו את פירמידת המזון, חבל שלפה הוא מכניס דברים בסדר הפוך לה...) וגם-אכל חצי פלפל ממולא (אדום כמובן, לא ירוק או כתום או צהוב) וכמות נכבדה של בטטות בתנור! (על במבה נוגט לא ויתר, אבל אני קונה את המאגדת של ה5, שכל אחת 30 גרם כמדומני, כך שזה היה הרע במיעוטו.. )
הידד הידד!! 👏👏👏 תחילתו של שינוי?! -
הלוואי.
אז שוב תודה!! עזרתן לי מאוד.
תבורכנה❤️❤️❤️
ו' באייר תשפ"א 06:19
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:04
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:02
ככה את שולטת במרכיבים ...
אני הכנתי שבוע שעבר והיה לנו ממש ממש טעים, המרכיב הראשוני היה עדשים כתומות מבושלות עד ריכוך. ואז הוספתי להן את שאר הדברים.
אמרתי לבעלי "יוווו זה יותר טעים מהמקורי!"
אם תשווקי בצורה נכונה לכל הילדים אני חושבת שגם הוא יישקול הצטרפות....



אצרף מתכון יותר מאוחר




ואשרייך
איזה אמא

רוצה להיות אמא שלי?

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 07:03
( מניחה שטרחה, פשוט לכל דבר הדורש טיגון אני מצמידה את השורש ט. ר. ח)
אשמח למתכון, אם ניסית וממליצה..
ו... שאהיה אמא שלך?- מבחינת הכנת הארוחות זה אולי שווה
(לא שאני בשלנית גדולה, כן? ) אבל תצטרכי לקבל כעסקת חבילה עוד כמה דברים, שהם לא רק סנדוויצ'ים מושקעים שלא אפרטם כאן)

תודה!! 🙂
ו' באייר תשפ"א 07:05
התעסקות של גג שעתיים.

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 07:06
והבונוס, שזה גם ממלא בגלל העדשים
ונחשב חלבון מלא מכיון שהתירס נחשב כפחמימה והעדשים זה קטנית

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 07:43
ו' באייר תשפ"א 15:18
רק שנראה לי שתירס ועדשים לא משלים ביחד לחלבון. תירס ושעועית משלימים, אורז ועדשים משלימים.
ו' באייר תשפ"א 15:19
בכל מקרה זה ממלא וממש מצויין (נהננו)

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 15:22
אבל לא כל פחמימה משלימה יחד עם כל קטנית לחלבון מלא. יש צמדים, את רובם מוצאים בתבשילים מסורתיים של עמים ועדות שונות.
חומוס וחיטה (פלאפל, מרק עם קוסקוס)
אורז ועדשים (מג'דרה)
תירס ושעועית
ו' באייר תשפ"א 16:03
ו' באייר תשפ"א 22:24
הכוונה דווקא לשעועית היבשה, הלבנה (מה עושים איתה בכלל? אני לא אוהבת...)
או שעועית ירוקה של סנפרוסט גם נחשב?
ו' באייר תשפ"א 22:31
מרק
שעועית ברוטב אדום (עם אורז)
חמין
אפשר לשלב אותה בסלטים

מדריכה מוסמכת בשיטת אביבה

שמחה לעזור בכל מה שקשור לאיזון הורמונלי ופריוןפרח

ו' באייר תשפ"א 22:49
בחמין אני שמה (יותר נכון בטשולנט😏)
ברוטב אדום - הכנתי פעם אחת ולא אהבו (אני לא אוהבת. זה העיקר. מזכיר לי את קופסאות השימורים שהיו אוכלים בילדותי)
מרק - רעיון מצוין. אחפש מתכונים, ננסה לגוון את הקטניות אצלנו.
ו' באייר תשפ"א 22:35
שעועית ירוקה נחשבת לירק פחמימתי, פחות לחלבון. כנ''ל אפונה.
אני גם לא משתמשת כמעט, בעיקר בגלל הגזים שזה עושה.
אבל שעועית מש מונבטת, למשל, זה אחלה
ו' באייר תשפ"א 22:50
מש היא באמת די טעימה,
אבל אני קונה רק קטניות בוואקום 🤭, ומאז אין שעועית מש בבית...
ז' באייר תשפ"א 08:29
אין מש בוואקום?
מוזר
ו' באייר תשפ"א 07:07

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 07:44
ו' באייר תשפ"א 07:45
אני ממש ממליצה לך.
תשווקי את זה לכל הילדים
תכיני אולי גם ציפס בתנור וירקות חתוכים
ואולי אולי הילד ירצה גם.

ילדים אוהבים אכילה חברתית.
זה גם חשוב להתפתחות שלהם.

תצליחי!

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 07:55
ו' באייר תשפ"א 16:23
אני מכינה לפעמים של ניקי ב, בתנור כמובן . יוצא ממש טעים! זה לא כזה בריא עם עדשים וכאלה, אבל זה בטח לא הזבל שמכניסים במתועש...

ואיזה כיף שהוא אכל בטטות בתנור, אחח... איזה נחת שהילד אוכל טוב ובריא.....
ו' באייר תשפ"א 16:51
ו' באייר תשפ"א 22:28
רק לא הבנתי לגבי העדשים -
קודם מבשלים את העדשים? מסננים? טוחנים?

נשמע שכדאי לי להכפיל כמויות בשביל משפחה, לא?
ו' באייר תשפ"א 22:47
הכנו היום. זה די הרבה עבודה ובכמות כפולה כבר לא יהיה חשק לכדרר.
הכמות הרשומה יוצאת תבנית. כמות סבבה.
אם תראי ששווה להכין הרבה, בפעם אח"כ תכפילי כמויות.
ו' באייר תשפ"א 22:51
תבנית אחת זו כמות קטנה אם זה טעים לי,
קציצות ירקות אני מכינה שתי תבניות - אחת לי ואחת לכל השאר
ז' באייר תשפ"א 07:06

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ז' באייר תשפ"א 08:49
קצת פישלתי עם התבלינים כנראה,
נצטרך לתקן עם שילוב של רוטב אלף האיים או משהו בסגנון,
בהחלט אתן לזה צ'אנס נוסף בלי להכין עם כל החבורה..
אגב, לפני הציפוי בפירורים טבלתי בביצה.

אגב 2, לא שמתי לב אם כתוב, אבל צריך לשמן ממש את הידיים לפני שמכדררים.

אני חושבת לנסות גם גרסה חלבית, נראה איך בדיוק
ז' באייר תשפ"א 08:53
ואיזה כיף!!!
הילדון אכל?



החלבי נשמע מצויין

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ז' באייר תשפ"א 09:00
הוא טעם, בהתחלה לא התחבר ואז אמר שבעצם כן אוהב, אבל לא ביקש עוד.
אבל שוב, לדעתי זה בגלל פאשלה שלנו,
בקושי שמנו תבלינים, אז יצא קצת תפל,
אבל לדעתי זה בר תיקון.
אגב, הילדון שלי זה לא הבררן המדובר, כן?
ולא הייתי מנסה להציע את זה כתחליף לקנוי, זה לא בר השוואה,
אלא זה נחמד לבתים שלא מכניסים את הקנוי, גיוון נחמד לתפריט.
ז' באייר תשפ"א 09:02
אנחנו אכלנו את זה יחד עם אורז וירק.
יצא פצצות ונהנינו

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 23:12

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

ו' באייר תשפ"א 23:51
ז' באייר תשפ"א 07:07

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

אולי יעניין אותך