נר שביעי של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
איך גורמים לילדון בן 9 וחצי לאכול אוכל מזין ובריא???השם בשימוש כבר
לא חודשים.
שנים🙄
הלוואי שתהיינה כאן עיצות מועילות.
מיואשת כבר.
מפרטת כדי לתת קצת רקע-
קמה מוקדם כדי, בין היתר, להשקיע לו בכריכים לארוחת עשר, אבל הוא מחזיר כמעט כל יום את הקופסא כמות שהיא, בקושי טועם ביס מהפרי, על הכריך אני בכלל לא מדברת... וניסיתי הכל, את כל סוגי הממרחים והמילויים- טונה, עם ובלי תוספות כמו זיתים ומלפפון חמוץ, חמאת בוטנים, כל סוגי הגבינות, חמאה, טוסט, חומוס, טחינה, ממרח חלווה, חמאת בוטנים, ריבה, כל סוגי הביצים.. כלום- מוכן רק ממרח שוקולד. רק כריך כזה הוא מוכן לאכול ( איזה כריך, המפונק לא אוכל פרוסות לחם. רק פיתה טריה. או לחמניה. אבל בלי שומשום.. )
בבוקר לפני שיוצא מהבית אוכל עוגיות עם חצי כוס חלב, לפחות חלב. (כמובן שרק עוגיות מסוג מסויים, אבל לא אלאה אתכן)
חוזר מבית הספר, כאמור, עם קופסת אוכל מלאה, ולמרות שאני שואלת אותו בכל פעם מחדש איזה פרי/ירק לשים, הוא פשוט מחזיר ככה, בלי לטעום אפילו.
צהריים זה לריב איתו כדי שיטעם מהאורז או מהפתיתים, או מהמוקפץ. כמעט כל ארוחה כזאת מסתיימת בדמעות ( שלי או שלו או של שנינו ) ואתן מבינות כבר שארוחה זה לא.. עזבו שניצל או עוף או קציצה. מזה כבר הרמתי ידיים. קוסקוס הוא מוכן רק עם טיפה מרק. וזהו. ששום ירק לא יגע, אחרת הוד מעלתו לא יגע..
ארוחת ערב-קורנפלקס עם חלב.( אלה עתירי הסוכר, של הביוקר, לא הצהוב חס וחלילה) או מעדן.
בסעודות שבת חלה עם טיפונת רוטב של דג. ואולי חצי פרוסת חציל אפוי. זהו.
יודעות מה, נראה לי שיהיה יותר קצר שאכתוב מה הוא כן אוכל-
פיתה עם שוקולד
שניצל תירס
פיצה, לפעמים לפעמים פלאפל( פעם עוד היה אוכל חצי פיתה, היום גם זה לא)
כל מיני סוגי קורנפלקס
עוגיות, שוקולדים וסוכריות (לזה יש לו דווקא תאבון, והרבה)
במבה עם שוקולד (חטיפים אחרים דווקא לא אוכל, לפחות זה)
ובגזרת הבריא - גמבה אדומה, כיווי, דובדבן ומנגו.🙄

מכל הג'אנק הזה התזונה שלו מורכבת, איפה כשלתי? כשהיה תינוק ופעוט אכל ממש ממש ממש בריא. ממש הקפדתי. אולי בגלל זה? אנחנו לא בית של ג'אנק. לא קמח כוסמין וטבעוני אבל בעלי אוכל בהחלט בריא ואני משתדלת, כן חוטאת פה ושם אבל גם אם כן זה מוקרם או בורקס שהכנתי בעצמי, לא משהו חריג, גם לא ממש אוכלת שוקולד וחטיפים. שוב, כן אוכלת מדי פעם, אבל בפירוש לא בהגזמה. בכלל, אוהבת מאוד ירקות ופירות, גבינות, ביצים. פחות מחבבת בשר, אבל כן אוכלת חזה עוף או קציצות או פרגיות למשל, והוא כלום. כלום. אפילו שניצל לא. איפה עוף ואיפה פרגית.. חה.
רואה את אחיינים שלי ואחייניות שלי שקטנים ממנו, עוד רגע בולעים את העצם של השוק, לועסים את הסטייק עד תומו כולל השומן,
ולא יודעת אם לבכות או לצחוק.. מה שבטוח, עיניי רואות וכלות.. בקשתי כבר מאחותי שתלווה לבן שלי קצת מהתאבון הבריא של הילדים שלה. הסכימה בשמחה אבל הילדון פשוט לא לקח..
מה עושים?
מיותר לציין שהוא שוקל.. 23. עור ועצמות ממש. והוא גבוה.
תודה לכל הקוראות עד עתה❤️
איזה מאמא מרוקאית ❤חגהבגה
מה יקרה אם לא תילחמי איתו?
אם הוא תכף בן 10, למה להגיע לדמעות?
הוא חש רעב- שיפתור את זה. יש אוכל- אוכל שהוא אוהב, בבקשה..
בדקתם ברזל?
אבל הוא אוהב קוסקוס, ושניצל תירס! זה לא אוכל.. ולא, לאהשם בשימוש כבר
בדקנו ברזל 3 שנים כי.. צרחות ובכי מבדיקת הדם. ולפני שתשאלי- לא, בעלי לא ילך איתו, כי ממנו הוא ירש את החרדה מהמזרק.. הילדון הגדול והמגודל מתעלף רק מלראות דם, וזקוק להכנה נפשית של 3 ימים לפני כל בדיקה, ולהתאוששות של יומיים אחריה (עושה אותה רק בשכיבה ונשאר חצי שעה אחרי להשגחה במרפאה.. ואני לא צוחקת בכלל, אמיתי לגמרי.)
אני דווקא מוכנה שידקרו אותי כמה שרוצים. הפעם האחרונה שבכיתי מבדיקת דם הייתה בגיל 4. אבל המחשבה על הנסיעה לאחות ועל מה שיהיה שם, גורמת לי לדחות את הביקור. והופ, עברו 3 שנים...
אני גם הייתי מאד בררנית באוכל. מאד.סמיילי12
חייתי שנים על טבעול וקוסקוס משקית
וזה עבר לי
יש דברים שאני לא נוגעת עדיין. אבל במגמת שיפור ממש
באמת? רק על זה? עד איזה גיל?השם בשימוש כבר
כן. זו הייתה ארוחת צהריים הקבועה שלי בערךסמיילי12
אולי הייתי מגוונת עם פתיתים או אורז.
אבל לא עוף ולא קציצות ולא מוקפץ. כלום.

ירקות לא אהבתי בכלל מלבד גמבה ומלפפון.

פירות זה רק תפוח בננה אבטיח מלון.

בעיקרון עבר לי כשהכרתי את בעלי והוא חשף אותי לכל מיני טעמים. (אפילו חומוס! לא אהבתי)
אחים שלי גם היו בסגנון. לא אהבו סלטים שום כלום.
ובאיזור גיל 13 או 12 הם הסתדרו. עכשיו כל אחד מהם דואג לעצמו לסלט ודואגים לעצמם מבחינה בריאותית. אחד בן 17 שניה בת 16.
יש לי עוד אח שזה לא הסתדר אצלו🤷‍♀️ תמיד אנחנו מעירים לו אבל הוא כבר בן 26. קצת יותר קשה לשנות🤷‍♀️



והבן שלי המתוק בן 3.5 גם מוכן רק שוקולד לגן. ניסיתי להחליף בממרח תמרים זה עוזר מדי פעם.
ועוזר איתו פשוט לעשות ארוחות משפחתיות אז 'באלו' לטעום מזה ומזה.
אז לגן אני לא נלחמת. חשוב לי שיאכל. אז מביאה לו פיתה עם שוקולד. בבית מושיבה את כולנו לאכול יחד.
ואולי אפשר חלק מהדברים הלא מזינים להוציא מהביתסמיילי12
אצלנו בגזרת החטיפים יש במבה וציפס קידס ובסקוויטים.
אין ביגלה או עוגיות קנויות.

ואם יש משהו 'שווה' יותר הוא מוחבא אצלנו בארון והם לא יודעים שיש (אבל אצלי קטנים אז קצת קשה לי להבין איך זה יעבוד עם גדולים)
בגזרת החטיפים יש רק במבה עם שוקולד, אבל עוגיותהשם בשימוש כבר
קנויות יש והרבה כי מוכן לאכול רק אוראו בבוקר. כשניסינו להכריח אותו לאכול לפני שיוצא לבית הספר משהו קצת יותר מזין מעוגיה פשוט לא אכל, הלך ככה. ואנחנו לא רוצים שילך רעב. עד הפסקת עשר יש תפילה ו2 שיעורים שצריך להתרכז בהם.. גם בעלי נכנע בקטע הזה, אפילו לפני. טוען שעדיף שיאכל משהו, העיקר שלא יהיה רעב..
כן אני מבינה ממש את המקום שלך🥺סמיילי12
תודה🙂❤️השם בשימוש כבר
תעשו ניסויאמאשוני
כל יום לפני שאתם מביאים לו אוראו, תקראו את ההרכב התזונתי שיש באוראו מול ההרכב התזונתי המומלץ,
ואז תבחנו את המשפט "העיקר שיאכל משהו ושלא יהיה רעב".

אגב, פיצוץ סוכר לא מביא לריכוז לאורך זמן.
ובארוחת עשר ממילא נותן רק ביס בפרי וזהו.
את מרגישה שמשהו פה לא עובד.

אגב, גם אני עם התיאבון והמודעות והכל, אחרי אוראו או סתם קפה עם מתוק, לא אוכלת ארוחת בוקר, שהיא סופר חשובה.
בוודאי ילד שלא רגיל ולא מודע להשלכות.
👍🙂 תודה!השם בשימוש כבר
אולי תכיני עוגיות?תוהה לי
כל מה שתכיני יהיה עשיף מקנוי..
אוף, ממש מצער, מבינה את הרצון שיאכח בריא ומזין. זה ממש חוסר אונים
תודה.. 🙂❤️ באמת מכינה עוגיות ביתיות הרבה פעמים,השם בשימוש כבר
המבוגרים במשפחתנו( קרי: האיש ואנוכי) עפים על עוגיות תמרים ועוגיות סילאן, למשל.. הילדון-על עוגיות שוקו צ'יפס.. הבעיה שלא תמיד מספיקה להכין, ( כי חייבתתת לקיים את המנהג הטבוע בי להחליק על הרצפה תוך כדי שטיפה מדי פעם) או שהמלאי אוזל במהירות ובבוקר אין מדי הרבה זמן
להתקשקש. וגם חשוב לנו שילך בבוקר במצב רוח טוב ומרומם, שנובע, מה לעשות, גם אצלינו המבוגרים זה ככה, בין היתר, מאכילת משהו טעים.
ויש התנגדות, וזה באמת בא על חשבון הבריאות הפיזית..
תודה לך🙂
מצחיקולה שאתתוהה לי
אין עלייך ועל התיאורים שלך..
אז אפשר באמת להכין עוגיות שוקולד ציפס עם שמן קוקוס וקמח כוסמין לבן שלא ניכר באפייה ולהפחית סוכר. תכיני כמויות ותקפיאי..
אפשר גם להכין שניצל תירס ביתי, יש מלא מתכונים. תכלס, אפשר להכין פיתות ופיצות וממרח שוקולד בבית. גם ככה את משקיעה זמן בלהכין כריכים מושקעים..
הייתי גם שולחת אותו לחוג שיעשה כושר ויבנה מסת שריר ועצם דרך הספורט ואז גם יהיה יותר רעב ואולי יאכל קצת יותר בריא..


עוד כיווןתוהה לי
זה שייקים על בסיס חלב עם פירות, ואם הוא אוהב את זה לגמרי אפשר לעוף עם זה ולטחון גם אגוזים ושקדים ועוד סוגי פירות
כן, הציעו את זה כאן והגבתי ששייק ע"ב יוגורט ופריהשם בשימוש כבר
אהוב הוא שותה, אבל כשניסינו לטחון ולהוסיף בהחבא עב"מים אחרים כגון אגוזים או מלפפון, הילדון בעל בלוטות הטעם המפותחות מאוד גילה זאת ודחה את המשקה בבוז מעל פניו🙄
כפרה עליו..תוהה לי
יש דברים שאפשר להוסיף שהם יותר נייטרלים כמו חמאת שקדים שזה כבר טחון, ובכלל אולי שווה לשקול להוסיף לו פשוט ויטמינים לשייק. בייעוץ של דיאטנית ילדים כמובן.
ה מצחיקולה כותבת😂השם בשימוש כבר
מכינה בהחלט פיצות ביתיות, גם לחם שום ובורקס ולחמניות וכאלה, אבל גם קונה אותם, כן. תלוי בתקופות עמוסות יותר ופחות..
ולגבי הספורט.. נגעת בנקודה רגישה...
❤️
מסכימה להאכיל גם אותי?תוהה לי
איך בא לי לגור אצלך
לא כדאי לך.. תכיני אטמי אוזניים😂😂😂השם בשימוש כבר
לגבי עוגיות בייתיותשקדיה.
כתבת שהוא לא יותר מידי חובב מטבח, אז לא יודעת אם יעבוד אבל עם הבן הבררן שלי זה ממש מצליח.. יש מתכון קבוע של עוגיות שוקולדציפס (שיש בהם בעיקר קווקאר וקמח מלא) שהוא יודע להכין ממש לבד, וכל פעם אנחנו מחמיאים לו מאוד והוא מכין אותם למפגשים משפחתיים, וזה גם מה שהוא לוקח הרבה פעמים בבוקר.
ממליצה לנסות לעניין אותו יותר במטבח, להציע לו מתכונים פשוטים שיכין בעצמו, אולי זה יפתח אצלו משהו...
ומצטרפת להמלצות של כמה שכתבו פה- להרפות להרפות, מלחץ והכרח לא יצא שום דבר טוב- אולי אפילו ההפך, בדרך כלל זה גורם להתנגדות גדולה יותר..
עוד טיפ אחרון לגבי ירקות- בארוחת ערב אני חותכת קבוע בערך 4/5 סוגים של ירקות וכולם יודעים שעם זה מתחילים את הארוחה, כל אחד אוכל את מה שהוא אוהב וזה גורם להם מידי פעם לנסות ירקות אחרים...
בכל אופן זו באמת התמודדות קשה.. בהצלחה גדולה!
תודה רבה🙂❤️ הוא מגלגל כדורי שוקולד, לא ניסיתיהשם בשימוש כבר
(והאמת שלא חשבתי..) לתת לו להכין עוגיות בעצמו, אבל זה רעיון! אציע לו.
לגבי מגוון הירקות- גם רעיון טוב (בד"כ חותכת לו פלפלים בכמה צבעים, וכמעט תמיד אוכל את האדום ואני את השאר)כבר היום לסעודת שבת אכין בע"ה פלטת ירקות קטנה.
תודה רבה רבה🙂
זה ממש עוזר כשהילד מכין!חדשה ישנה
כשמתעסקים עם האוכל זה ממש נותן חשק אח''כ לטעום, זה מגניב אותם שהם היו שותפים בהכנה. הבן שלי לא נוגע בירקות במרק, יום אחד הוא הכין מרק(עשיתי לו רשימת מצרכים, הוא לומד לקרוא אז הייתה פעילות נחמדה, הוא קילף, שטף, חתך.. ) אח''כ הוא זלל את המרק בהתרגשות רבה.
הילדים שלי גם בררנים, לא ברמה כזאת כמו החבובו שלך, כי אני פשוט לא ק ו נ ה אוראו, ולא ק ו נ ה דובדבנים... אבל מתקשקשים הרבה פעמים עם מה שיש בבית עושים לי סרטים בארוחת צהריים 🙄
בדר''כ אם הכנתי ארוחת צהריים מבושלת, והם מתחילים להגיד - אני לא אוהב, זה לא טעים, זה לא לטעמי וכו' (השבוע הבן שלי אמר-אמא, אני לא מאוהב בבלונז, אמרתי לו, אתה לא צריך להתחתן איתו, לא תמיד אוכלים מה שהכי טעים לנו), אם אני מכינה צהריים והן לא אוהבים אני אומרת זה מה שיש, אתה יכול להשאר רעב ואני לא מרשה אח''כ עוגיות וכד'. לא תמיד אני חזקה , לפעמים אני נשברת, מודה. אבל וואלה , אם הם יאכלו שוקולד ועוגיות במקום להישאר רעבים זה לא בהכרח יותר טוב לגוף שלהם. יכול להיות באמת שזה עניין של ברזל שחסר לו. בכל מקרה , זה ממש מתסכל! מבינה לליבך שמעמידים סיר מושקע ובסוף מי שאוכל זו אני 😬
מאוהב בבולונז😂פעם אחת
לא מאוהב בבולונז😂😂😂 איזה חמוד!השם בשימוש כבר
תודה על התגובה והשיתוף. ❤️🙂
לומדת מכל אחת כאן! מקסימות!
תודה על השיתוף 🙂 גם לי חשוב שיאכל, ולכן אני "נכנעת"השם בשימוש כבר
ונותנת לו לאכול מה שהוא אוהב ולאו דווקא משהו בריא, רק כדי שלא יהיה רעב.. אבל אז יש לי נקיפות מצפון על התזונה הלא מאוזנת בעליל שלו ועל חוסר אבות המזון..
ולפני 3 שנים - איך היה הברזל?יראת גאולה
האמת, הייתי נותנת לו קצת ויטמינים, תוסף תזונה לילדים, בדובונים או אחר. וברזל.

ביצים הוא לא אוכל בכלל?

רעיון לבוקר -
גם הבן שלי לא אוכל בלימודים, זכור לי שגם אני וחלק מאחיותיי לא אכלנו כלום בלימודים. זה איזה באג כזה דווקא ללימודים... ולא, אף פעם לא הייתי בתת משקל 🙄 עד היום התיאבון בריא למדי...
לכן אני לא נלחצת מכך שהבן שלי צם כל יום עד 3... אבל מה שהחלטתי לאחרונה - שאת האוכל שהוא כן מוכן לקחת לביה"ס (פיתה עם שוקולד... אצלנו זה תחליף שוקולד בריא) - שיאכל בבוקר!! זה גאוני. מציעה שתנסו את זה גם...

עוד כמה הגיגים שעולים לי בשעת לילה,
קוסקוס עם שניצל תירס זה אוכל. אמנם מהאוכל הפחות בריא, אבל בהחלט אפשר לחיות על זה וזה בסדר.
הגיוני שהסוגיה הופכת אצלכם לאישיו, וכל נושא האוכל עובר למגרש הרגשי... לא יודעת איך יוצאים מזה, אבל אולי כן לנסות להרפות... הרי את המלחמות כבר מיצית, וזה גם ככה לא עוזר.
והייתי מוציאה מהבית את העוגיות והכל. עוגיות בבוקר זה לא אוכל מבחינתי (בשבילי כן 🤭 לא לילדים שלי), הייתי נותנת לו קיווי או מנגו במקום...
היות שמבחינתך העיקר שיאכל ולא יגווע ברעב, את מוכנה שיאכל זבל, העיקר שיאכל. אבל עוגיות וכו' סותמים את התיאבון, אפילו שיאכל שניצל תירס... זה אוכל..
רגע, ניסית אולי שייק?
תודה על התגובה🙂❤️ לפני 3 שנים הברזל היה בסדר, לאהשם בשימוש כבר
חרג מהערכים. וכן, ביצים בכלל בכלל לא, לא קשה לא רכה לא חביתה לא עין לא מקושקשת. בלינצ'ס (שמכיל 4 ביצים) הוא כן אוכל.
לא מיציתי את המלחמות, עדיין ששה אלי קרב💪

כן, ניסינו שייק, בעלי מנסה כל מיני, לפעמים טעים ולפעמים לא( 🤫למשל שייק מלפפון, אגוזי מלך וכיווי🤢) והוא מואיל לשתות חצי כוס.
מצד אחד אני רוצה שלא יהיה רעב, מצד שני אני עוד יותר רוצה שיאכל ירקות ופירות ותזונה מאוזנת יחסית..
באמת אני צריכה להוציא את האוראו המגעילים האלה. לא יכולה להסתכל עליהם.
שוב תודה, יראת גאולה🙂
תודה, חגוש.. שכחתי לכתוב⬆️🙂❤️השם בשימוש כבר
לדעתי הוא כבר ילד גדולאמאשוני
והגיע הזמן שיקח יותר אחריות על החיים שלו.
להסביר לו את ההשלכות של תזונה לא נכונה על איכות החיים שלו עכשיו ובעתיד.
להסביר את השפעת הרעב על יכולת הריכוז והסבלנות. להסביר שזה יכול לגרום לו סתם לבעיות משמעת וחבל להתדרדר.
להסביר לו שההורים יכולים לתמוך ולעזור אבל הם לא יכולים להיות במקומו ולקבל החלטה לדאוג לבריאות שלו.
אחרי הנאום חוצב הלהבות להציע עזרה שמתאימה לגילו. אפשר לקחת אותו לתזונאית, אפשר לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים, אפשר לקנות כלים להכין דברים מיוחדים (הבן שלי למשל משתמש עכשיו בסלייסר לחתוך סלט)
אפשר ללמד אותו לחפש מתכונים מעניינים.
אבל להאכיל אותו בכפית אי אפשר ולהכין אוכל שנזרק אין טעם.
לכן מהיום את מוכנה לבשל/ להשקיע רק באוכל שיאכל.
לא רוצה- לא צריך. החלטה שלך.
להציב קווים אדומים מה לא נקרא אוכל ואת לא מוכנה שיחליף ארוחה.
מעדן- כמה פעמים בשבוע מותר?
קרונפלקסים להעיף מהבית. לא רק שזה לא מזין זה סותם את התיאבון (והמצפון 🤭)
טעם זה דבר נרכש. לחדד את זה בבית שוב ושוב ושוב.
לכן צריך לתת הזדמנות למאכלים פעם ועוד פעם ועוד פעם.
בתור התחלה אפשר להציע לו להכין בצק של לחם.
להכין ממנו פיתות ולהקפיא לכל השבוע. בהמשך להתחיל עם מילויים. מניחה שגבינ"צ הכי ידבר אליו, ובהמשך לגוון. ולנסות שוב ושוב.
אבל חשוב שהוא יהיה אחראי על האוכל, את רק עוזרת לו לפי מה שהוא חושב שהוא זקוק לעזרה.
ברגע שיטרח על האוכל יעשה את כל עבודת החשיבה אז, יבין שאי אפשר על כל דבר להגיד לא.
פתאום כל תפיסת המציאות שלו על אוכל תשתנה.
אפשר גם לדרבן במבצע מסויים, שאם יעמוד ביעד מסוים יקבל מתנה כלשהי.
תוך הסבר שהמתנה היא רק ליווי לתהליך כדי שיהיה לו כיף להתמיד אבל המתנה האמיתית היא הבריאות.

מקווה שיעזור 🙏
כל מילהחגהבגה
חיכיתי לתגובה שלך🙂 אז קודם כל- תודה רבה❤️השם בשימוש כבר
(לגבי הלהאכיל בכפית-מתביישת לכתוב שדווקא לא מזמן עשיתי את זה🤫)
לגבי הלהסביר לו את ההשלכות- אז כן אמרתי לו (וגם כעסתי עליו תוך כדי הסבר) אבל זה לא ממש עזר, אני באמת צריכה לתפוס איתו שיחה ברוגע, הבעיה שרוגע זה לא ממש משהו שקיים אצלי🙄
יש לנו סלייסר ונינג'ה ומעבד מזון, אבל הוא לא אוהב את הרעש ובכללי המטבח לא מעניין אותו כמעט בכלל( לא בא להסתכל כשאני מבשלת, מעדיף לקרוא או לשחק במחשב, למשל) אבל אהבתי את הרעיון לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים!👍 ניישם בע"ה. וגם לחפש מתכונים.. וגם את המבצע.. בקיצור, כרגיל, כל מילה. שוב תודה🙂

ואני באמת לא משחררת.. כמו עוד כמה תחומים בחיים שלי.
הלוואי יהיה שינוי 🦋


מנסיון אישירינת 29
אם תכריחי לאכול או תלחצי עליו זה רק יוציא לו את מעט התאבון שעוד שעוד נשאר.
אותי הכריחו לאכול לפני 20 שנה ועד היום קשה לי לאכול אצל אמא שלי.

אגב, הוא מקבל ריטלין או תרופה של קשב וריכוז?
תודה לך🙂❤️. לא, לא מקבל אף תרופה כזאת. למה?השם בשימוש כבר
כי הן פוגעות בתאבון...רינת 29
אה.. אז לא.. 🙂השם בשימוש כבר
כאמא לילד בררן מאודשחרית*
בגיל של הבן שלך, לדעתי בערך אותו משקל, אבל לרוע המזל לא גבוה (כך שאנחנו במעקב גדילה צפוף כבר מגיל שנה וחצי).
התשובה הפשוטה היא לשחרר. ככל שתרדפי אחריו יותר, כך תצרי יותר התנגדות.
הוא ילד גדול וחייב לפתח מול עצמו את תחושות הרעב והשובע שלו.

אוהב רק פיתה טריה עם שוקולד? יאללה, שיאכל את זה, לא קרה כלום. אפשר לנסות לגוון עם שוקולד בריא יחסית (יש לאחווה כמה כאלה) ואם לא, אז לא. אני מודה בפה מלא שאצלי כולם הולכים עם שוקולד לגן ולבית הספר, לא חושבת שכמות של ממרח תהפוך את הכריך למזין או לא (וגם אני לפעמים לוקחת שוקולד לעבודה).
כנל עוגיה בבוקר- אני משתדלת לאפות ואם יש, אז יופי, אם אין, אז אוכלים משהו קנוי.

לגבי ארוחות מבושלות- הייתי משתדלת להכין לו דברים שהוא אוהב. אוהב קוסקוס, שיאכל קוסקוס. לנסות להכין דברים בלי רוטב או בצל או ירקות מגורדים שיצרו אצלו התנגדות (פסטה "יבשה" למשל, ושהוא יבחר את הצורה שהוא אוהב, מסתבר לפי הבן שלי שזה חשוב), ציפס בתנור (ביתי- לחתוך כמו ציפסים ולאפות עם שמן ומלח), אפילו לטגן ציפס פעם ב-
שניצל תירס- שיאכל שניצל תירס. הייתי משתדלת לנסות להכין ביתי, או להציב עובדה שיום אחד בשבוע אוכלים משהו אחר ולהכין בכל פעם משהו אחר, אולי יבוא לו החשק (הבן שלי לא נגע בבשרי בכלל, לאט לאט נפתח ומוכן לאכול חזה עוף על הפלנצ'ה, קציצות בלי רוטב). אבל שוב, בלי להידחף לו לצלחת. זה מה שיש על השולחן, זה מה שאוכלים. תיקח כמה שאתה צריך ורוצה.

הוא אוהב גמבה וקיווי? מעולה!!! תחתכי שיהיה זמין תמיד. הם מלאים בברזל ומצויינים.
באופן כללי תחתכי ירקות שיהיו בארוחה, לפעמים בא תיאבון.

לגבי המתוקים (כוללת בזה חטיפים ואת הקורנפלקסים המושקעים)- הייתי מוציאה מהבית שלא יהיה פיתוי ושלא ימלא לו את הבטן בין הארוחות ואז ימנע ממנו להרגיש רעב לדברים החשובים.

שייקים זה מצויין, עם גלידת שמנת או פרוזן יוגורט. תפסיקו לנסות לדחוף לו לשם דברים. הוא גדול, אל תנסו "לרמות" אותו.

חוזרת על עיקרי הברזל (וסליחה שיוצא ארוך)-
1. לא לעשות אישו מאוכל!! לא להכריח, לא להתחנן, לא להאכיל, לא לרדוף עם כפיות או להבטיח דברים בתמורה. לשים אוכל על השולחן, מגוון וכזה שכולל גם דברים שהוא אוהב, ולתת לו לבחור בעצמו את הכמות והמבחר.
גם אם בוחר לא לאכול (גם לבן שלי זה קורה לפעמים), אז שלא יאכל. לא קרה כלום. לא להתרגש.
2. לא לתת לנשנש בין הארוחות. כדי לבנות תחושת רעב. להעיף מתוקים מהבית. להעדיף הכנה ביתית בגבולות המסוגלות שלך.
3. לא להתייאש מלהציע ולחשוף למאכלים. הטעמים משתנים כל הזמן. הבן שלי לא נגע בחביתה ופתאום הריח וראה את אחים שלו אוכלים בתאבון וביקש גם (לא האמנו!). תמיד לשים ירקות חתוכים יפה על השולחן בארוחות. לקנות פירות טובים (למשל, בתפוחים לבן שלי יש דרישות ספציפיות לתפוח קשה, לא קמחי ועוד.. אז אני תמיד קונה את התפוחים מהסוג היקר ביותר ומציעה וזה עובד).
4. הייתי פונה במקביל לבדיקות דם כלליות לשלול אנמיה שמשפיעה מאוד על התאבון ולשלול חוסרים אחרים.
5. הייתי גם עושה עם הילד שיחה על אבות המזון, ומסבירה לו מה חשוב ומה פחות, אבל מכאן והלאה משחררת לו לגמרי.

בהצלחה!!!
תודה ענקית על הטיפים ועל התגובה המושקעת שלך!! מעריכה ממש!השם בשימוש כבר
🙂❤️
חחח שימשי חולה עליך!!מצטרפת למועדון
עזבי את זה שאת כותבת מדהים וחי כל כך. ממש מציירת את המצב בצורה הכי מוחשית.
אני פשוט מצאתי את אחים שלי בין השורות וגם קצת את עצמי כשהיתי בגיל של הילד שלך..
אני זוכרת איך נגעלתי מכל מאכל שהיה בו בצל מטוגן או מאודה.. איך בכיתי כשאכלתי שניצל תירס שבטעות חשבתי שהוא סויה ולא הבנתי איך גרגר תירס העז להשתרבב ללשוני.. היתי לוקחת לבית הספר או טוסט או שקית ביגלה או לחמניה. לחם פרוס פשוט דחה אותי. לא משנה איזה ממרח היה בפנים.
אז אני ממש יכולה להזדהות עם הילד שלך ולהיות במקום הזה שנגעל מכל דבר ואוהב רק דברים מסוימים ובצורה מאד ספציפית, ומצד שני גם להבין אותך כל כך כאמא שרוצה לתת לילד שלה אוכל מזין ובריא ומשקיעה בנושא ללא הרף מתוך אהבה ואכפתיות(אפשר לשאול איך את לא מתייאשת?? אמא שלי מזמן כבר לא מנסה. בשלב הזה שלא נוגעים במה שאת שולחת. פשוט חבל..)
אז אחרי שהבעתי את הזדהותי הכנה עם שתי הצדדים אני רק אוסיף ואומר שמהנסיון שלי זה עניין של בשלות והתפתחות. כמו שככל שגדלים תפיסת העולם יותר מתרחבת ונפתחים לעוד עולמות וסגנונות של חיים וחשיבה ככה גם באוכל. הלשון צריכה לעבור סוג של התפתחות, לפתוח את עצמה לעוד טעמים.
זה קורה. אני מבטיחה לך. ככל שגדלים מעיזים בהדרגה עוד ועוד וכאשר רואים כי טוב זה נותן מוטיבציה לנסות עוד.
מילדה שלא אהבה ירקות בכלל!! לא דגים. בקושי פירות. לא גבינות וממרחים אחרים. רק המון פחמימות , ממתקים ועוף בכל הוריאציות נפתחתי בהדרגה לכל העולם של הירקות המבושלים והמאודים(מחיים אני עדין נרתעת), דגים ברוחב לב, גבינות למיניהן,קטניות מלאות ועוד.
זה פשוט קורה. בלי שדחפו לי בכח. בלי שלחצו עלי. מתוך חופש ורצון וסקרנות שלי לגמרי.
אז תרשי לי להציע לך. תרפי מזה בינתיים. אני מבטיחה לך שזה יקרה יום אחד מעצמו לגמרי.. בכל מקרה לחץ שלך לא עושה טוב לשניכם!
זה מעולה שאת ממשיכה להציע ולחשוף. אבל תשאירי את זה בגדר הצעה..
תודה רבה, דון דון, על התגובה המבינה והמזדהה.. 🙂❤️השם בשימוש כבר
נראה לי שאני לא מתייאשת כי זה משהו בעדה, לא?
מרוקאי=להאכיל, זה טבוע לנו בדם להאביס אחרים
וברצינות,
יש לי חרדה מזה שאולי יהיה רעב בבי"ס, וגם בעלי שותף לתחושה הזו. מעניין למה, שנינו לא סבלנו בעבר מחסור אוכל בית ספרי, או מחסור באוכל בכלל.
והלוואי שזה ישתנה. אנסה כמה מעצותיכן החכמות.
שוב תודה🙂❤️
חח ברור עדה ולא רק. זה הכי טבעי.מצטרפת למועדון
לא התכוונתי לא לשלוח איתו אוכל בכלל. אבל יום אחרי יום לחתוך במסירות פירות ולהכין סנדויצים שברור לך שהוא לא יגע בהם. לא חבל?
בטח שחבל! את יודעת איך כואב לי הלב? לפעמים אני אוכלתהשם בשימוש כבר
את הפרי או הירק ששם, רק כדי לא לזרוק, ולחם-מפוררת לציפורים, ועדיין, נחמץ לי הלב בכל פעם מחדש. שונאת לזרוק אוכל. שונאת. כאב לב כפשוטו.
אז תשלחי איתו רק מה שאת יודעת שהוא אוכל!מצטרפת למועדון
פיתה עם שוקולד ולפעמים רצועות גמבה, כי אם אשים כל יוםהשם בשימוש כבר
ימאס לו. זה בערך המבחר.. אה, אתמול בקש מצה. עם שוקולד🙄
כיווי דובדבן ומנגו- חותכת ושמה, אבל יש להם עונות לא ממש ארוכות...(לדובדבן לפחות)
🥭🥝🍒
מה אכפת לך? הוא אוכל לא את.מצטרפת למועדון
אדרבה אולי ככה ימאס לו ויפתח את הראש לעוד רעיונות..
ניסית קרקרים למיניהם? פריכיות אורז?
קרקרים לא אוהב בכלל, פריכיות רק אלו של אוסם עםהשם בשימוש כבר
הדבש🍯
אנין טעם הילדון
האמת שאני הייתי עושה בירור וטיפול רציניאורוש3
בדיקות דם מעמיקות, אנדוקרינולוג ומרפאת הפרעות אכילה של ילדים. נשמע קיצוני למדי לא סתם בררנות. בהצלחה מותק
את חושבת? הפרעות אכילה?😥 אוי ואבוי.. וכן, אין מנוס מבדיקותהשם בשימוש כבר
דם בשבוע הבא... זה באמת קיצוני כ"כ? את אומרת את זה בגלל המשקל?
תודה אורוש❤️
אני יודעת שזה נשמע מפחיד מי שלא מכיר את זה מקרובמצטרפת למועדון
אבל לדעתי זאת לא הפרעת אכילה. בכלל לא בטוח שזה יתבטא אצלו בחוסרים...
אני מכירה את זה כמו שכתבתי מקרוב. כמובן שצריך לחשוב איך מרחיבים את המעגל של המאכלים שהוא אוכל אבל מכאן ועד הפרעת אכילה הדרך ארוכה...
אצל ילדים זה אחרתאורוש3
לא הפרעת אכילה של חלילה אנורקסיה או בולימיה. אני לא באמת סגורה על הגיל שלו איפה זה נופל. אבל אני כן יודעת שאצל תינוקות לקטנים בררנות מוגזמת, אכילה לא מספקת וכל האישוז מסביב נחשב הפרעת אכילה ויש מרפאות ייעודיות (למשל בשניידר). זה לא אומר אשפוז והזמה בזונדה חלילה. סליחה אם הלחצתי. אלא יותר הדרכה מה לעשות כדי לעבוד ולשפר את התחום. המשקל די דומה לשל הבן שלי בן שמונה. הוא אבל לא גבוה ולא עור ועצמות ואומנם בררן אבל לא כמו הנסיך שלך ואוכל כמויות סבבה.
וחלק מזה כמובן זה הדרכה להורים...אורוש3
אני באמת דואגת, כי אני חושבת שהוא חיוור יותר לאחרונההשם בשימוש כבר
(אולי אני מדמיינת, אבל אולי זה נכון)
בכל מקרה נתחיל עם בדיקות דם בע"ה.
ושוב תודה❤️
אם כבר, הייתי מבקשת הפניה לבדיקות דם ממש מקיפותיראת גאולה
בי12 מחסני ברזל.... לא יודעת מה עוד, כל מיני ויטמינים.
זה מה שאעשה. תודה רבה לך❤️השם בשימוש כבר
ותפקודי בלוטת התריס כל האנדורקינולוגיהאורוש3
👍🙂 תודה!!השם בשימוש כבר
לא נראה לי שמדובר בהפרעת אכילהאורי8
כי הילד כן אוכל, אלא שמעדיף דברים לא בריאים.
מזכחר לי מאוד את הבן שלי. יש לי ילד בן 10, שאוהב רק דברים מסוימים. חי על קורנפלקס, פיצה, ביסקויטים, קרקרים.
ועוד כמה דברים . לא אוהב את רוב מה שמבשלים בבית. זה מעצבן, אבל מאמינה שיעבור לו כשיגדל.
לא יושבת שזו הפרעת אכילה.
תודה❤️🙂 מנחם קצת לשמוע שיש עוד ילד כזה, כי בינתייםהשם בשימוש כבר
אני רואה סביבנו רק ילדים עם תאבון בריא ומוגבר.. 👨‍🌾
ותודה על ההרגעה🙂
אבל היא מדברת גם על כמויות מזעריותאורוש3
נכון. כמויות מעטות ממש ( חוץ מבמבה עם שוקולד וקורנפלקס,השם בשימוש כבר
אז בהחלט מראה את יכולותיו.. )
אבל הוא אוהל כמויות גדולות מאוכל שהוא אוהבאורי8
גם אם הוא לא בריא. אם הוא אוכל הרבה ושבע משטיות, זו לא הפרעת אכילה.
האמת, אני הייתי נותנת לו לבית סםר חחם עם שוקולד, לפחות שישבע.
מפסיקה להתעסק כל הזמן סביב האוכל שלו.
אני מכינה אוכל לכולם, אם הבן שלי עושה פרצוף, לפעמים אני שואלת מה הוא כן רוצה ומציעה להכין, לרב הוא אומר משהו בסגנון - פיצה. אני מציעה לו להכין לעצמו פיצה על פיתה, לפעמים הוא אוכל קורנפלקס.
מעצבן אותי, אבל לא נורא בעייני, יגדל וילמד לאהוב עוד דברים. יש ילדים כאלה.
אשרייך שמשחררת. הלוואי שאצליח, הלוואי..השם בשימוש כבר
תודה! 🙂
מציעה כיוון שונה מזה שניסיתאמא וגם
לשחרר.
לזכור שטבועה בו תחושת רעב טבעית משהוא נולד, ושלפעמים לחצים ואובר טררם רק מפריע לה.
מהיום תכיני לו מה שאת מכינה לכולם. בלי היסטריה ובלי לספור כמה פירורי אורז אכל
ובלי להתחנן שיואיל לאכול
ובלי לעשות מזה עסק.
תדאגי *שיהיו* כל הארוחות שהוא צריך.
ארוחת צהריים מוגשת, ארוחת ערב מוגשת.
במקסימום לדאוג שהוא חייב לשבת בזמן הארוחה ואם לא נאה לו מה שאוכלים שיקח לעצמו מהמקרר משהו אחר
שמקובל עלייך.

סה טו.
תודה רבה לך🙂❤️ פעם ניסינו את זה בארוחת ערב, הוא לאהשם בשימוש כבר
נגע בכלום, הלך לישון ככה ולנו היו יסורי מצפון ומאז לא חזרנו על זה..
אז מה ? אז הוא הלך לישון ערב אחד רעב ???רעותוש10
לא קרה כלום,
את יודעת כמה פעמים בחיי עשיתי פרצוף על ארוחת ערב והלכתי לישון רעבה ?

התחתנתי במשקל 48 קילו... עבר לי... עם השנים והלידות עליתי ב15 קילו בערך

אני הייתי ילדה ברננית פלוס שלט אוכלת בכלל פירות חוץ מבננה ותפוח לפעמים, ירקות הכוונה זה סלט עגבניה מלפפון ותפוחי אדמה חוץ מזה כלום, כל דבר שנגע בו טיפת קטשופ או רסק עגבניות לא נוגעת
הכי בעולם אוהבת ופלים ושוקולד,
וכל יום אבל כל יום הלכתי עם פיתה עם שוקולד לבית ספר

זה סיפור ארוך אבל ההורים רוב השנים לא לחצו לאכול
צודקת.. רואה שאלו התגובות של רובן ככולן פה.. אז צריךהשם בשימוש כבר
לשחרר, אפילו שקשה,
ולהעיף זבל, ולהעביר את האחריות אליו.. אין מנוס מלהתחיל ליישם..
תודה רבה לך!! 🙂❤️
תראי אני לא חושבת שביום אחד את צריכה להפוך הכלרעותוש10
זה תהליך
וכל משפחה עושה את התהליכים האלה לפעמים... מחשבים מסלול מחדש... מחפשים איזון

רק בנושא הלחץ *שלך* שהוא יאכל,
זה חייב להשתנות
מכיוון שבעלי בן העדה המרוקאית אני פשוט כל כך אבל כל כך מבינה אותך, זה פשוט כ"כ מגיל 0 לבשל אוכל ולהאכיל...

כשהיינו מאורסים, הגישו לי , לצלחת, כמויות אוכל הזויות, במיוחד אצל הסבתא, וזה ממש מעליב אם לא אוכל כמעט הכל...
כבחורה בררנית ורזה מאוד-סבלתי !!!
ארוסי פשוט סגר איתי שכל פעם שסיימתי לאכול ואני לא רוצה עוד, שנחליף בינינו את הצלחות....

כמובן שאת צריכה לדאוג לו לאכול אבל לא ברמה של כל הזמן לדאוג שגם יאכל אותו בפועל,
חשוב שבהית ספר יהיה אוכל שהוא אוהב כי זה משפיע על כל התפקוד אבל אם הוא בסוף בחר לא לאכול זה עניינו

לחץ מוגזם בנושאי אכילה זה פשוט דבר שעלול לפתח הפרעות אכילה ! במיוחד אצל נערות אבל גם בנים

בנוסף- בדיקות דם !!
לא רק ברזל
גם בלוטת התריס
גם צליאק אולי
תיפני לרופאת המשפחה שתמליץ לך
עוד משהו חשוב ביותר ! לגבי צורת האכילה בלי קשר לתפריטרעותוש10
ראיתי את זה הרבה שהאמא מגישה לילד כל טוב, לתוך הצלחת

והיא עצמה ממשיכה לסדר את המטבח.

זה לא טוב ! !

אכילה קבוצתית חשובה ומעוררת תאבון, הדוגמא האישית של ההורים חשובה לא פחות
(אותו דבר גם לילדים עם משקל עודף)
אם את לא רעבה לארוחה או רוצה לאכול בהמשך,
לפחות תשבי איתו, שימי לך בצלחת ירקות או סלט ותאכלי בקטנה,
תאכלי בכיף ותשימי לב שמרגע שהאוכל בצלחת של הילד מה שהוא מכניס לפה זה לא קשור אלייך

דבר נוסף- לא לצרוך מדיה בארוחה !! אפילו דיסק שמע פחות מוצלח ואני יסביר לך למה. ברגע שיש מדיה הילד לא אוכל מתוך תחושת רעב ותאבון אלא כמו מכונה בלי לחשוב, המוח שלו מרוכז רק במה ששומעים או רואים וזה מפריע.
כשאוכלים רק אוכלים ואפשר קצת לשוחח בשולחן

ועדיף להגיש הגשה מרכזית ולא בצלחת, שהילד יבחר מה הוא אוהב ויתנסה

או למשל להגיש משהו אחד בצלחת ושהוא ישים לעצמו מהדברים הנוספים

(נגיד אני עושה חביתה אישית בצלחת וכל אחת שם לעצמו סלט וגבינה (או לא שם... אבל אני לא מכריחה)

דבר נוסף - לא להבטיח ממתק או קינוח שווה אם תאכל יפה, אפשר לחלק משהו מתוק אבל לא אוכלים בשביל לקבל ממתק, אוכלים כי רעבים ורוצים לשבוע

צורת האכילה זה נושא מאוד ארוך אז זה מעניין אותך אחפש את האתר של התזונאית שלמדתי ממנה
אז אנחנו אוכלים כולנו יחד רק בערב, כי רק אז בד"כ כולנוהשם בשימוש כבר
בבית, לפעמים צהריים אבל כל אחד חוזר בשעה אחרת, לפעמים מחכים אבל זה תלוי ברעב.. באמת יוצא הרבה פעמים שאוכל לבד בוקר וצהריים. אבל אף אחד מאיתנו לא מתעסק בנייד או מחשב או שמע ( אין לו בכלל סמראטפון, רק טלפון פשוט) אלא משוחחים..
צלחת הגשה מרכזית זה רעיון.. תודה👍
ואשמח אם לא קשה לך, גם לאתר של התזונאית. תודה!
תודה!! 🙂❤️ הצחקת אותי עם ההחלפת צלחות.. לא תפסוהשם בשימוש כבר
אתכם?
כן, אני גם כזאת.. כשגיסים שלנו (אשכנזים) מתארחים אצלינו, הם ממש מבקשים ממני "א ל תשימי לי בצלחת. א נ י אקח בעצמי!"
אני לא חושבת שהלחץ שלי מוגזם, לא הלחץ שאני משדרת ל ו בכל אופן, זה יותר בתוכי - לא רוצה שיאכל את כל זה, ומצד שני-ממשיכה לקנות.. ואז מלקה את עצמי ששוב מרשה לו קורנפלקס לארוחת ערב.
תודה רבה על התגובה🙂
מה שהכי אני בטוחה שאת אמא נהדרת !!!רעותוש10
הלוואי.. אני לא בטוחה בזה בכלל..השם בשימוש כבר
אבל תודה רבה לך! 🙂
כל מילהפרלין
ברור שבתת מודע קיימת התניה שסביב האוכל הוא מקבל המון תשומת לב שלכם.
הוא כבר גדול. תשחררי.
את כאמא צריכה לדאוג שיהיו בבית שלוש ארוחות מזינות. אפשר לנסות להתחשב בהעדפות שלו אבל לא לנהל את כל התפריט של הבית לפי זה.
ירצה, יאכל. לא ירצה, שידאג לעצמו לחלופה בריאה מתוך דברים שאת מרשה.
תודה🙂❤️ חלק מעבודת חיי, לשחרר.. קל זה לא יהיה, כנראה.השם בשימוש כבר
אבל ננסה..
מסכימהאפונה
טוב זה לא חוכמה, קל לי לשחרר כי אני אשכנזיה וגם הילדים שלי נולדות עם עודפי תיאבון.
אבל אני יכולה להגיד לך מהנסיון של חמותי (המרוקאית...) שאם את רוצה לגדל ילד בררן - כדאי שתתעסקי במה הוא אוהב ומה לא אוהב לאכול, וכמובן להכין לו רק את מה שהוא אוהב ואל תשכחי לבדוק כמה הוא אוכל מזה.

גם הילד שלי לפעמים עושה אוואנטות ולא אוהב את מה שיש בארוחת ערב, או לא אוהב משהו בתוך האוכל ("אמא איכס אני לא אוהב בטטה במרק") אני מסרבת להכנס לשם. לא רוצה? אל תאכל. הדבר היחיד שאני מרשה לקחת כתחליף למה שהכנתי זה ירקות מהמקרר ללא הגבלה. אז כן, לפעמים הוא אוכל מלפפון וגמבה לארוחת ערב. ואני בכנות מעדיפה שילך לישון רעב לילה או שניים *מבחירתו* ולא להכנס ללופ של סקרנות ונסיונות ריצוי בתחום המזון. המדרון חלקלק...

וברצינות - תני לו שיחת הכנה מקדימה: "עד עכשיו היה ככה (...) אנחנו רוצים לעשות שינוי כי א' ב' ג', ומעכשיו אלו הכללים החדשים".
תעיפי את הזבל מהבית, תכניסי אוכל אמיתי זמין ואל תדברי על זה יותר.

מאמר מעולה שאולי יפתח לך קצת את הראש:
אתגר הירקות
אשכנזיה וכותבת "עושה עוונתות?" 🤔 הבה נבדוקה את שורשייך!השם בשימוש כבר

הצחקת אותי עם התיאור של חמותך.. מבינה שהילדון הבררן הוא בעלך? כן, גם על זה אני חושבת, על הכלה שלו.. בכל זאת, אחד מהיעדים שהצבתי לעצמי לטווח הרחוק זה לרכוש את אהבתה, אז צריך לעמול הרבה עבור זה, בין היתר, מעכשיו...
תודה רבה רבה על התגובה, אקרא בע"ה בהמשך את המאמר..
🙂❤️
בעלי הוא דוקא מהפחות בררנים במשפחהאפונה
הוא לא אוכל רק:
חומוס, טחינה, קוסקוס, גריסים וירקות מבושלים
לאחרונה לימדתי אותו לאהוב גם אבוקדו ופירה, שקשוקה וקצת פשטידות.

מבטיחה לך שככל שתתעסקי פחות במה שהוא אוכל כן ייטב.

ראיתי פעם המלצה של סופר ננידיקלה91
היה ילד שאוכל רק שניצל תירס. היא פשוט העיפה לו את השניצל תירס. היה רעב יום יומיים ואז מבלית ברירה התחיל לאכול אוכל אחר..
תודה🙂❤️ הבעיה היא שלא אוכל רק שניצל תירס, אלא מבחרהשם בשימוש כבר
דל של אוכל לא בריא. אולי באמת צעד ראשון יהיה להעיף משהו אחד כזה, עוגיות או קורנפלקס או שניצל תירס. תודה!!
ממש לא צריך הדרגתיות בדברים כאלו. תזרקי הכל בבת אחתמיואשת******

הרי אם את מוציאה קורנפלקס הוא יאכל יותר עוגיות ואם תוציאי עוגיות אז הוא יאכל יותר קורנפלקס

את צריכה להיות קשוחה יותר, להוציא הכל, לשים כללים וזהו. 

להתחיל בעדינות להוציא אוריאו, או בעדינות להוציא סוג אחר של עוגיה לא באמת יוביל אותך לשום מקום

😂 רוצה לבוא אלי, לעשות פה סדר? 😂 מתאים לי איזו סופר נניהשם בשימוש כבר
שכמוך..

ברצינות.
אהה!! עליתי עלייך! את רוצה שאני אוכל את כל העוגיות האלו! מיואשת******


מה פתאום!! ארוויח 2 ציפורים במכה-גם אחסוך את כואולהשם בשימוש כבר
הכסף של העוגיות אוראו (שבמבצע עולות 3 ב20🙄)
וגם אחסוך כסף של מנחת הורים+תזונאית!! אז זה אפילו 3 ציפורים. ככה בטוח אוכל לקנות לנו בית בקרוב

(וגם תכירי את מיואשת 👍🏻)קמה ש.
בס״ד

חיבוק @השם בשימוש כבר ❤️

נתנו כל-כך הרבה עצות מעולות, אין לי מה להוסיף. רק שאת אמא מתוקה ממש 🥰
הכי שווה!! 🙂❤️השם בשימוש כבר
תודה, קמוש.
❤️
ואל תקראי לי סופר נני, אם היית באה אלי...מיואשת******

היית מגלה ילדה בת שנתיים וחצי שלמדה לעשות קולות הקאה משכנעים מאד כדי לישון בעגלה ולא במיטה שלהחושב

תגידי לה סופר נני ותראי איך היא צוחקת עלינו

המום

😂😂 איזו חמודה.. באמת? העגלה יותר נוחה לה מהמיטה?השם בשימוש כבר
כן. שדונית ...מיואשת******


אנינת טעם! 😉🙂השם בשימוש כבר
לגמרי שדונית. שתישן בעגלה. אני שחררתי את זהאורוש3
גם שלי עושה ככה מגיל מאד קטן!!!סמיילי12
אם משהו לא מוצא חן בעיניו הוא דוחף אצבע.
מכירה מישהו שקראנו לו 'טבעולי'פעם אחת
(על משקל טבעוני יעני) כי על זה הוא חי בערך. התחתן וזה קצת עבר לו. נוגע בעוד דברים. מעודד?
טבעולי😂😂 אהבתי... מעודד-קצת פחות, אבל מצחיק-בהחלט..השם בשימוש כבר
כי אני לא רוצה לחכות שיתחתן.. אני רוצה שעכשיו ( אתמול, לפני שנה ושנתים) יאכל בריא.. אבל כן, זה שאנשים משתנים ומשנים העדפות זה מעודד. תודה!! 🙂❤️
חחחחאמא וגם
אהבתי
קצת להרגיע מצד הילדמקקה
אני הייתי ילדה כזו
אוכלת בבית ספר שני ביסקוויטים וזהו
בבית אוכלת קצת פתיתים ושניצל
אין מה לדבר על ירקות או פרות.

בגיל תשע בערך אחותי שילמה לי עשרה שקלים על כל חצי מלפפון שאכלתי. ומאז התחלתי לאכול מלפפונים בכמויות. לא חינוכי אבל שיטה

בתיכון הייתי אוכלת לחמנייה עם תפוציפס בפנים (!)
לאט לאט גדלתי והתחלתי לאכול יותר ויותר
היום המבוגרת אוכלת המון ירקות וגם בשרי עם רוטב חזק. את רוב הדברים אני אוהבת, פירות עדיין לא... ככה שיש תקווה!!

ומצד המבוגר- אם לא יהיה קורנפלקס הוא ישאר רעב?
הוא אוכל את הקמת שאמרת ושבעת מזה או שמשלמים השטויות?
תודה🙂❤️ממש יפה שאחותך שלמה לך, אז ממש היה אכפת לההשם בשימוש כבר
מבריאותך אם כך!
והזכרת לי נשכחות-לחמניה עם תפוצ'יפס בפנים זה משהו שגם מישהי מהכיתה שלי הייתה אוכלת לפעמים🙂
אני באמת מקווה שזה ישתנה עד שיגדל, אבל בינתיים קשה עלי המחשבה שדברים כ"כ לא מזינים נכנסים לגופו בינתיים.. וכשאני עושה סיכום של דברים שאכל, אפילו סיכום יומי, ק"ו חודשי או שנתי אני מכה על חטא. באמת.
תודה רבה לך!!
רעב זאת תחושה בריאהאמאשוני
רעב זה טוב
רעב גורם לנו לרצות לאכול
רעב פותח לנו את הראש
רעב יגרום לנו לרצות לנסות טעמים חדשים.

אני רואה בהרבה תגובות שלך שאת מפחדת מהרעב. מרגישה שרעב זה משהו שצריך לסתום אותו ומהר.
זה בדיוק מה שדופק את התיאבון.

מציעה לך בראש ובראשונה להבין את מול מה את מתמודדת. לקרוא מאמרים, ללכת בעצמך לייעוץ אצל תזונאית ילדים.
הבן שלך בגיל שזה ממש ממש בדיוק הזמן. עובר מילדות לבגרות, הגוף יתחיל עכשיו קפיצת התפתחות שתלווה אותו לכל החיים.
ואכילה בריאה לא נרכשת ביום אחד.

את משקיעה בו ובנושא המון המון מאמץ.
בבקשה בשביל העתיד שלו, בשביל הבריאות שלו,
תנסי לנתב את המאמץ לעבודה על עצמך. בלי לפתור את הנקודה הזאת שום דבר מול הילד לא יעבוד.

א. רעב הוא חיוני. אין צורך לסתום אותו עם זבל. את מונעת ממנו להשתמש האינסטינקט שנולד איתו כדי להזין את הגוף.

ב. הוא אדם בפני עצמו. עם יכולת בחירה. אמנם עם הבנה ויכולת קבלת החלטות מוגבלת לפי גילו, אבל אדם נפרד. תני לו ללמוד מעט את החיים.
תני לו לחוש את האי שקט של הרעב, תני לו לפשפש במטבח אחר מזון כלשהו. תני לו את ההבנה שאם הוא לא דואג לעצמו, מעכשיו את מי שיעשה לו את העבודה.

ובניגוד להרבה תגובות פה לא מסכימה שלא קורה כלום מתזונה של ציפס בלחמניה.
הוא כפסע מהתפתחות גופנית ושכלית שתלווה אותו כל חייו הבוגרים.
לא יכול להיות שכל המחקרים מצביעים על צורך ברכישת כל אבות המזון, ובכל זאת כל הילדים שאכלו לא בריא גדלו נפלא
זה שבבגרות התחילו להיפתח לטעמים זה טוב ונפלא (בעיקר נשים שצריכות להזין את הדור הבא)
אבל זה לא סותר את מה שהיה חסר בגיל ההתבגרות.
בשנים האחרונות הצעירים סובלים ממגוון תופעות שלא היו קיימות בעבר באופן מוגבר,
לא הכל אפשר לדעת למה לקשר, אבל זה לא אומר שאין קשר. לכן צריך לעשות מאמץ לשמור על הבריאות. לא צריך להיות קיצוניים בזה, אבל להגיד אוראו ושניצל תירס לכל החיים וחסל ויכוחים זה לא נכון.
יש עוד המון מה לנסות לפני שמרימים ידיים.
בסוף זה שלו, נכון. אבל כהורים צריך להתוות את הדרך.

יכול להיות שלאור הגיל ולאור ההרגלים ולאור הדאגה ההורית שלכם, כדאי להתחיל תהליך בליווי חיצוני.
לא ממקום היסטרי, לא ממקום של חוסר אונים
ממקום אחראי. ממקום שרוצה לתת לילד את ההזדמנות להיפתח לעולם שלם שטרם הכיר.

אם הוא אוהב מחשב, יש אפליקציות ידידותיות שמעודד אורח חיים בריא.
עם הסברים וחידונים, עם תמונות צבעוניות ומאירות עיניים.
שווה לבדוק.
את יודעת מהמקקה
האמת שהגוף שלי מאוד חלש
עם הרבה בעיות
ממש לא בכושר ולא מחוסר ניסיונות לעסוק בפעילות גופנית
רק עכשיו אני חושבת שאולי זה קשור לתזונה שלי עד גיל 18 ככה שלא הייתה מדהימה...

נותן לי מחשבות גם על הילדים, למרות שבדור הזה יש ממש שיפור לעומתי
רק בשביל לחזק את דברייך הכתובים נפלאהתמסרות
אני הייתי ילדה בררנית מאוד מאוד מאוד,
ואומנם היום כשאני אמא אני אוכלת תזונה בריאה בטירוף! וכך גם ילדי אבל החוסרים של גיל ההתבגרות ניכרים יותר מידי מבחינת הגוף שלי.

אני חלשה משמעותית יותר מרוב הנשים וזה קשה!!

ומצטרפת להצלחה לבדיקות דם מקיפות
ומציעה גם לשחרר אבל במקום הזה שווה ללכת יחד עם בעלך ולעשות עבודה משותפת שתיתן לכם כוח יחדיו.

בהצלחה, את אמא נדירה! רק תזכרי את זה
תודה, התמסרות... 🙂❤️ מצער לשמוע שאת מרגישה חלשה,השם בשימוש כבר
אמא חזקה ובריאה זה פשוט מאסט. לכל הבית..
לגבי ה"נדירה" -מניחה שהתכוונת לדרך החיוב
(צוחקת)
הלוואי שאני אמא טובה. הלוואי. את יודעת כמה נקיפות מצפון יש לי?
ותודה רבה על השיתוף🙂❤️
יש לי חברה שהיתה עושה המווון בעיות עם אוכלפרח חדש
מה אמא שלה לא נסתה
שנים נלחמו איתה על זה ושום דבר לא השתנה
כשהגיעו לקצה אמא שלה לא דיברה איתה 3 ימים!! וזה לא עזר
ברור שזה השפיע עליה והיא בהחלט חלשלושה כזאת
כשהתחתנה הרופא לא נתן לה להיכנס להריון רק אחרי חצי שנה שהיא אוכלת כל יום כמות מסויימת של בקר או עוף. פשוט הגוף שלה היה עם חוסרים רציניים.
היא לא תצליח להחזיר לגמרי את החוזרים, אבל היא מקפידה יותר על אוכל היום.
שוב תודה🙂 קוראת בתשומת לב ומפנימה. ותודה על כיווניהשם בשימוש כבר
המחשבה❤️
כל מילה בסלעדיקלה91
אני עם המון בעיות בריאותיות רק בגלל כל הזבל שהיו מאכילים אותי..הלוואי שההורים שלי לא היו בוחרים בדרך הקלה..זה היה מונע ממני הרבה סבל
מסכימה עם העצה של כולם לנסות לשחררמכחול
מוסיפה עוד רעיונות -
אתם אוכלים איתו? לפחות עם קטנים יותר אומרים שזה חשוב. לשבת לידו ולאכול בעצמך באותו זמן שהוא אוכל (בלי לבדוק לו בצלחת או לדרבן אותו לאכול, סתם לאכול בעצמך ולדבר על דברים אחרים).

לחץ חברתי יכול לעזור. אולי כשיש קבוצת ילדים (נניח בני הדודים) לעשות אוכל שווה בהרכבה עצמית וכל אחד מרכיב לו? למשל פיצות שכל אחד בוחר איזה תוספות לשים (ואת מכינה מראש הרבה קעריות עם אפשרויות), סלט בהרכבה אישית, טורטיה או פנקייקים שכל אחד ממלא. שוב - את מגישה את כל האפשרויות ובכלל לא מתעסקת במה הוא אישית אוכל.

אולי לערב אותו בהכנה? לפעמים זה עוזר.
להזמין אותו למטבח להכין איתך. הייתי מתחילה מדברים שהוא אוהב - תכינו ביחד עוגת שוקולד שווה ומפנקת לשבת, בלי שום הטפות מוסר. אחרי כמה פעמים כאלה אולי תכינו ביחד עוגת גבינה. או עוגת תפוחים.

בהצלחה!
לא קל בכלל לשחרר שליטה בזה...
תודה רבה🙂❤️ עונה- אוכלים איתו בעיקר ארוחות ערב, זה בערךהשם בשימוש כבר
מה שמתאפשר. בבוקר אני יוצאת לפני שקם בכלל, ובצהריים בא לפני או אחרי, תלוי בימים.
לגבי הלחץ החברתי-שכחתי לכתוב שדי הרבה פעמים חברים באים אליו ישר אחרי בי"ס ואז יוצא שאוכלים צהריים, או באים
אחה"צ ואז נשארים לארוחת ערב, אז באמת בהתחלה זה עזר, אבל ככל שרבו המקרים האלה, הוא התרגל וכבר לא מתרגש.. לא דופק חשבון מה שנקרא.. חבר שלו יכול לסיים צלחת מלאה ולבקש עוד מנה, והוא עושה טובה, מנקר קצת וזהו, אפילו קם לפניו מהשולחן.
ביום שני, לדוגמא, נשאר חבר עד 20:30. נצלתי את ההזדמנות והכנתי להם חביתה, סלט, גבינה לבנה, זיתים.. נטלו ידיים, החבר אכל הכל מהכל, והילדון ניקר בסלט, 2 ביסים מהרך של הלחם, לא נגע בחביתה ולא פתח את המכסה של הגבינה. ועוד אומר לי "אני שבע.. אני מתפוצץ מבטיח לך". לפחות היה לי השכל לומר לו ליד החבר שאין השלמות, ולא יקבל אח"כ קורנפלקס. וכך היה..
לגבי הלערב במטבח - זה לא מעניין אותו.. לפני שנתיים בערך התפקיד שלו היה בשבת בבוקר לחתוך סלט פירות. היום (כבר מזמן, בעצם) לא רוצה. המקסימום זה לעשות צורות בבצק החלות או לגלגל כדורי שוקולד. ואולי עוגיות..
ושוב תודה על התגובה🙂
קשוח הבחור שלך...מכחול
אין לי רעיונות כרגע, בהצלחה!
כן, עקשנון לא קטן.. תודה רבה! 🙂השם בשימוש כבר
טוב אז הילדים שלי קטנים. אבל הבת שלי עשתה לנו סרטים.. אז משתהכל בנחת
הבת שלי בגיל חודש בערך הפסיקה לאכול..
כמעט כלום.
הנקה סבבה. אבל חלב שאוב לא רצתה..
וצרחה כל היום..

הייתה אוכלת איזה 20 סיסי וצורחת את חייה...
וזה לא ילד ראשון בכלל. אבל זה היה מלחיץ.
ורצתי מרופא לרופא. והם אמרו לי כל הזמן שאני לחוצה מידי ולשחרר.
ולא הצלחתי.
וכל הזמן רדפתי אחריה עם אוכל... והיא לא אכלה והיה סיוטטטטטט.
ואז הגענו לגסטרולוג ילדים.
והוא אמר לי, תראי, היא פעילה ושמחה ומופתחת מעולה. אין לה ריפלוקס או משהו. אין לה שום בעיה רפואית. תשחררי את הלחץ.
תתני לה אוכל פעם בשנתיים וחצי. תנסי פעמיים וזהו. לא לדחוף. תוך כמה ימים, הוא אמר לי, זה יסתדר.
ולא יכולתי. בכיתי את נשמתי..
לא הצלחתי לשחרר..

אז פשוט החלטתנו לנסוע להורים ולתת לאמא שלי להאכיל אותה.
וככה עשינו.
וזה נעלם כלא היה תוך ארבעה חמישה ימים..
גם היום היא ציפלונה. אבל אני לא לחוצה מזה..

עכשיו. אצלך זה בכלל לא המקרה.
אבל לדעתי זה אותו פתרון. לשחרר.
להוציא דברים לא בריאים מהבית.
הייתי משאירה שניצל תירס קוסקוס וקרופלקס
אבל להוציא עוגיות.
ולא לרדוף.
זה האוכל. זה מה שיש.
תאמיני לי שאחרי כמה ימים שהוא לא אוכל וישאר רעב הוא יתחיל לאכול...
ולדעתי שהוא ילך לישיבה הוא ילמד לאכול יותר טוב..
וגם בעלי מפונק. אבל מאז החתונה מנסה לטעום בשבילי ואמא שלו כל פעם בשוק ממה הוא אוכל אצלי..

קיצר זה סופר סופר קשה לשחרר. עבודת חיינו..❤️❤️❤️❤️😍
תודה.. 🙂❤️ מזכירה לי שיש לי חברה טובה טובה, ג'דעית רצינית,השם בשימוש כבר
אמא ל6 בלי עין הרע שכל הזמן כל הזמן אומרת לי- סעי עם בעלך לחמישי שישי שבת, תביאי לי אותו, אני מחזירה לך אותו חייל!! (חוץ מהאוכל הוא מפונק בעוד כמה דברים, מכה על חטא) איפה.. רק המחשבה על כך שישן 3 ימים מחוץ לבית.. לא..
ושוב תודה🙂
ואי איזה מותק החברה שלך☺️הכל בנחת
בסוף תבחרי לעשות מה שטוב לך מוצרים לבית שלך.. הכי חשוב..
הצלחה רבה
היא בהחלט מותק, זכיתי.. תודה רבה לך🙂השם בשימוש כבר
נשמה, לא הפרעת אכילה!! ואל תכניסי לעצמך חרדות סתםתודה לך ה' 🙏
מנסיון שלי, של אחים שלי ושל אחיינים. וכן, מבית מרוקאי!!!
אז כשהיינו ילדים , אמא שלי היתה מכינה אוכל ולא היינו נוגעים כי- הצבע לא מצא חן בענינו, כי יש בצל / שום, כי לא אוהבים קישואים וכי עוד אלף סיבות
הייתי אוכלת ( בסמינר!) רק לחמניה טריה רותחת מהמאפיה שאבא שלי הצדיק היה הולך כל בוקר להביא לנו.
כמובן לחמניה ריקה. ומדאגה היה מביא גם מלא עוגות ובורקסים.. ולפעמים לפעמים היינו מפרגנים לו ואוכלים איזה רוגלך או בורקס..
ארוחת צהריים/ערב היתה לרוב טוסט או שניצל תירס. בשרי - הס מלהזכיר, ובלי סיבה מיוחדת כי קפה / שוקו לא היינו שותים כי נגעלים גם מחלב...
היום כולנו פחות או יותר אוכלים הכל. כן יש דברים שבעלי לא מבין אין אני לא אוכלת. שום לא יהיה אצלי באוכל למשל
ואמא שלי לא הכריחה ולא כלום. אמרה זה האוכל שיש מי שרוצה שיאכל מי שלא, שלא יאכל..
ודוקא אחי שההורים שלי הכריחו אותו לאכול בכוח וכו' עד היום בררן בצורה הזויה.
עוד דבר, אחין שלי יותר גרוע ממה שאנחנו היינו, חוץ מ קורנפלקס עם חלב ואולי עוד 2 דברים לא אוכל כלום!!! הרופא הפנה אותם למרפאת אכילה יעודית לילדים , היה שם בסדרת טיפולים. להגיד שיצא מזה משו, לא!! אולי טראומה ולא יותר.
היום אחותי למדה להרפות שמה לו אוכל בצלחת ומודיעה לו, זה האוכל שלך. אתה רוצה תאכל, לא רוצה אל תאכל. אין עכשיו קורנפלקס. לפעמים הוא לא אוכל, ולפעמים רק שכולם מסיימים ואף אחד לא רואה אותו הוא אוכל מהר...
תכלס, אל תעשי אישיו ובלאגן מהאוכל. מביאה לו צלחת וסה האוכל שלך. וזהו. הולכת ומתעלמת.. יקח זמן אבל בסוף יאכל הכל.
ה יעזור לך, מבינה אותך ויודעת שזה לא קל, ה' יתן לך כח!! 😘😘
מפונקת קטנה😂😂.. רק לחמניה, ורק רותחת? אני במקוםהשם בשימוש כבר
אבא שלך-2 סטירות!! ( סתם. אני במקום אבא שלך-כנראה נוהגת בדיוק כמוהו.. באמת צדיק! )
קשה לי לא לעשות "בלגן" סביב כי הוא ילד יחיד, תכל'ס מבשלת בעיקר בשבילו, וזה מתסכל שאת רוצה שיאכל בריא ויתענג על מה שטרחת, הרבה פעמים במיוחד בשבילו, עם תיבול מסויים ובלי/עם מרכיב מסויים שהוא לא רוצה/רוצה, ובסוף לראות את הצלחת מלאה..
תודה רבה רבה❤️🙂
אני ככ מבינה אותך. תחשבי שאנחנו יותר מ 10 אחים,תודה לך ה' 🙏
ואמא שלי היתה מסוגלת להעמיד 10 סירים, כל אחד לפי מה שאוהב. ותאמיני לי שכמה שהיא השקיעה, זה לא גרם לאף אחד מאיתנו לאכול יותר או לאהוב יותר.
מי שהיה בעייתי נשאר בעייתי.. עד שגדלנו / התחתנו...
תמיד חברות שלי היו צוחקות עלי שמעניין מה אני יעשה כשאגיע לארוחה אצל החמות פעם ראשונה.
במחנות הייתי המלצרית, כי לא הייתי טועמת כלום!!!! הייתי מביאה איתי טונות עוגות וחטיפים וזהו.
ולמה אני מספרת לך את זה, כי היום כשאני אמא פתאום אני מעריכה מה אמא שלי היתה עושה ולנו זה אפילו לא הזיז או דגדג....
אז כן, תכיני מה שהוא אוהב והעיקר שיאכל, אבל הרדיפה אחרי הילדים גורמת רק ההיפך
וואי תקשיבי, זכית בהורים צדיקים ומסורים, ולא מזמן קראתיהשם בשימוש כבר
שגם באחות/אחיות כאלה, ואת-כמובן, אז אם זה המתכון לגדל כאלו ילדים, אני גם הולכת להעמיד 3 סירים עבור המפונק הקטן..
תודה על ההבנה❤️
נשמה את. חכי, שאני בקריזה על אמא שלי אני אכנסתודה לך ה' 🙏
לקרןא את התגובה שלך. אולי זה יאפס אותי.... 🤦‍♀️
טוב, כבר כתבו לך מלנתה עצות...בת 30
רק רוצה לחזק את ידייך, כי נראה שבאמת השינוי צריך.להתחיל מהגישה שלך לענין.
לא הייתי עושה צעד דרסטי בלי לדבר איתו על זה לפני כן, אבל בהחלט אפשר ''לשכוח לקנות' משהו, בתור התחלה וככה להציב עובדה שאין, פשוט אין. (אם אתם גרים מעל מכולת אז כנראה זה לא יעזור...)
אבל בהחלט אפשר להתחיל לדבר איתו על אבות המזון, ומה התפקיד של סוגי המזון השונים.לא לחפור לו, אלא לטפטף.
ואם אוכל פלפל אדום אז להגיד לו שזה משמח אותך כי יש בו הרבה ויטמין c ועוד דברים טובים...

עוד הצעה- לתת לו לבשל בשבילך ארוחה. ח''ו לא בשביל עצמו. את תלכי לנוח לך ותשאירי לו הוראות מדויקות של משהו פשוט אבל בריא.
אפילו שעועית ירוקה, וסלט. משהו כזה
אולי אחרי כמה פעמים כאלה יתחשק לו לטעום מה שהוא הכין לך.

אגב, לא חייבים לקחת לחם לבי''ס...למה שלא יקח רק פירות וירקות? אלו שהוא אוהב כמובן. אם זה מספיק לו, חבל על הלחם וחבל על התסכול שלך. (הבנות שלי לא לוקחות לחם. רק קופסה עם סלט, וזהו)
תודה רבה.. 🙂❤️ לדבר איתו על אבות המזון זה משהו שעשיתיהשם בשימוש כבר
פעם, נראה לי שאחת, אבל באמת צריך לחדד את זה.
לגבי הלבשל לי ארוחה-הלוואי שירצה.. אבל אף פעם לא נגע בגז, המקסימום זה - חתך סלט פירות.
ולגבי הלחם שלא חייבים לקחת-היו פעמים שעברה בי המחשבה לא לשים לו כריך כדי לא לזרוק, אבל בעלי טוען שאין דבר כזה לא לקחת לחם, על כל מקרה שאולי אולי כן ירגיש רעב, "שיהיה לו בתיק"..
תודה רבה🙂
סליחה שאני שואלת...פלא הבריאה
מה יקרה ביום שלא יהיה שום דבר מתוק שהוא אוהב בבית? פשוט להוציא הכל. לא לקנות יותר קורנפלקס, עוגיות חטיפים וממרח שוקולד.
כשיש אלטרנטיבה בבית קשה מאוד לילד לצאת ממעגל הזה. בעצם אין לו שום סיבה לבחור במשהו בריא. יותר טעים לו ג'אנק הוא עוד לא מבין באמת את החשיבות של הבריאות. ולכן תמיד יבחר במה שטעים לו, במיוחד שזה בסוף תמיד עובד הבכי ויש ויתור לטובת האוכל הזה.
ביום שלא יהיה שום דבר בבית הוא יתחיל להבין שזו לא אופציה. ביום הראשון הוא יבחר להשאר רעב, ביום השני אולי גם ביום השלישי כבר קצת יהיה רעב מדי ולכן יהיה מוכן להתפשר על משהו קטן וכן הלאה...
עצם המציאות של המתוקים בבית היא מלחמה בשבילו, מלחמה שסופה ידוע מראש. ולכן זה לא מאפשר לו לבחור משהו אחר. ההרגל הלא בריא טבוע ממש עמוק.
לכן המלצה שלי כדי לתת לו מקום לבחור בתוך הבריא להוציא את הכל!! מהבית. כן זה מפחיד, זה מאתגר מאוד במיוחד לאמהות מרוקאיות (ואני הכי מזדהה למרות שאני לא מעידה) אבל לדעתי אם את רוצה לעשות שינוי עקרוני רק ככה יעבוד.
בשלב השני זה להתחיל לתגבר לו פירות שכן אוהב. אפשר לעשות שייקים נפלאים ומתוקים ממה שאוהב. לנסות לאט לאט להוסיף עוד פרי עוד ירק למגוון, לנסות להוסיף עלה אחד של חסה לתוך הדייר, לראות שאין שום השפעה בטעם וכו'. ממש בצעדים קטנים להציע כל פעם עוד מגוון של אוכל. לנסות לשתף אותו בהכנת האוכל כמו לאפות לחמניות או פיתות שאוהב.
לאט לאט אפשר אפילו לעבור לקמח 70% מלא שבנראות הוא לבן כמעט לגמרי.
ממש הכל בצעדים קטנים.
אבל תמיד לזכור שלא תהיה לו אלטרנטיבה של אוכל לא בריא, הוא לא ירעיב את עצמו לנצח, אלא יתחיל לבחור מה הוא כן מוכן לטעום.
זה תהליך קשה ולא פשוט. לא לך ולא לו. אבל אם זה ממש בנפשך וחשוב לך מאוד בעיניי זו הדרך...
אני רואה את זה גם בבית שלי הילדים שלי כן אוהבים אוכל בריא. אבל ברגע שיש ממתק או עוגיות ביתיות והם יודעים שיש סיכוי שיקבלו הם מוותרים על ארוחות כדי לקבל... ולכן אני לא מכניסה דברים כאלה לבית. רק בשבת..
בהצלחה ענקית ממש לא פשוט.
אבל תזכרי שאנחנו איתך...
תודה! 🙂❤️ שייקים של פירות שהוא אוהב על בסיס יוגורט הואהשם בשימוש כבר
מחבב. מתחיל עכשיו הקיץ אז נחזור לזה, כי בחורף לא כ"כ הכנו, ולהוציא את כל המתוקים/העוגיות/הקורנפלקס מהבית בבת אחת אני חוששת, אבל אולי בהדרגה.. וכמו שכתבת זה תהליך ארוך ולא פשוט, אבל גם "מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד"..
תודה רבה רבה! 🙂
לא קראתי את כל התגובות אבל התשובה ממש זועקת ממה שכתבתמיואשת******

להוציא את כל הזבל הזה מהבית. למה יש לו אופציה לאכול מעדני םוקורנפלקס וכו אם הוא לא אוכל אוכל נורמלי לפני זה?

זה פשוט לא אמור להיות אופציה

ממתקים או מעדנים רק בשבת

אם ממש בא לך לאפשר לו קורנפלקס אז קערה אחת ביום

וזהו. לא אמור להיות בבית בכלל את הדברים האלו

למה אם הוא סותם את עצמו בכל מיני סוכרים שיהיה לו חשק לדברים אחרים?

תדאגי שיהיה בבית אוכל נורמלי, ושלא יהיה בבית אוכל לא נורמלי. 

תקבעי כללים לגבי חטיפים (למשל מעדן אפשר לאכול רק אחרי שמסיימים סנדויץ וחביתה. לא סיימת לא אוכלים מעדן)

תוציאי אותם כמה שיותר מהבית שיהיו רק במידה שסבירה לדעתך

זהו

שחררי

כשהוא יהיה רעב הוא יאכל.

זה יכול לקחת גם חצי שנה אבל הוא יאכל

ובלי מלחמת כוחות. הוא גדול. שימי כללים וזהו. לכי לענייניך עיסוקייך ודרכך בלי להתעסק בזה ובלי לשאול מה הוא אכל ומתי.

את נכנסת פה למלחמת כוחות מטורפת. זה נהיה מהות הקשר של שניכם האוכל הזה. אם את מרגישה שאת לא יכולה לשחרר בלי עזרה מקצועית אז תלכי לעזרה, ברצינות אני אומרת, מלב אל לב , יש פה המון המון ריגשי שלך שנכנס פה, דרך שלו להשיג תשומי ממך, נשמע כאילו כל הקשר שלכם ביום יום מתנהל דרך האוכל. את חייבת לנתק את זה ויפה שעה אחת קודם חיבוק

תודה רבה.. 🙂❤️ דווקא יש לו מלא "צומי" ממני וגם מבעלי,השם בשימוש כבר
תכלס רק הוא כאן, ומטבע הדברים, נרצה או לא נרצה, תשומת הלב היא סביבו, והוא יודע את זה וכנראה גם מנצל את זה..
ממתקים הוא באמת מקבל כמעט ורק בשבת, מעדנים וקורנפלקס- ביום חול, כי כאמור, לא אוכל חביתה וסלט וכולי ולא רוצים שישן רעב.. זה לא שהמזווה מפוצץ ב10 סוגי קורנפלקס והמקרר ב8 מאגדות מעדנים, יש קצת מכל דבר, אבל זה זמין..
הלוואי שאוכל לשחרר. הלוואי..
ותודה רבה🙂
אולי תעבירי את הדברים שהוא אוהב לשבת?בת 30
ארוחת בוקר בשבת- קורנפלקס ומעדן.
וכל שאר השבוע, אוכל נורמלי. ופשוט שמה שאת לא רוצה שיאכל, שלא יהיה זמין בכלל.
גם אצלי, כשיש משהו מיוחד בבית- ופלים או שוקולד, כל היום מנג'זים לי על זה. וכשאין, אז אין. ומבקשים תמר...או תמר עם אגוז...
אולי צריך בהדרגה, אבל אם בתפיסה שלך מעדן זה ממתק, אז ממילא זה יהיה שמור לשבת.
אולי לנסות להמיר את המעדן ביוגורט עם סילאן או דבש? אם הוא יסכים...
מה יקרה אם ישן רעב?דפני11
באמת שואלת.....
רואים שאת אמא טובה שדואגת לבן שלה..
אבל באמת שאם את רוצה לדאוג לטובתו ארוכת הטווח לא יקרה כלום אם ישן לילה אחד או שניים או אפילו שבועיים רעב.... ההפך!!! יקרה הכי טוב בעולם ..
כי אז יבין מה זה להיות רעב
ואז יבין שאין לו ברירה וכדאי לו למצוא עוד תחליפים שאוהב חוץ משטויות... ואז בסוף ימצא אותם.

מצטרפת לכל קודמותיי שהדבר הכי חשוב זה- לקבוע גבולות מה כן ומה לא אוכלים אצלם. ולתת לו אפשרויות חליפיות..לחשוב יחד מה כן.. וזהו. להעביר אחריות אליו. לא יאכל, כן יאכל - עניין שלו בלבד.

מבטיחה לך שרעבי הוא לא ישאר לנצח...
וברגע שאת באמת תשחררי האחריות תעבור אליו והוא יבוא אלייך להתייעץ מה כן כדאי לו לאכול...
אבל זה יקרה רק ביום שבאמת תשחררי ולא יהיה לך אכפת האם אכל או לא או האם שבע או לא...

כותבת לך בתור אמא לילדים קטן ממנו אומנם אבל שהיה בדרך לשם... אחרי התייעצות ושמחה משנת חיים עם רופא ילדים שמתמקצע בתחום של בעיות אכילה בילדים ותינוקות.
והוא הסביר לי ולבעלי במשך שעה שלמה למה ככל שנהיה בלחץ - רק מחמיר את ההפרעה והסחרוב.
ורק אם נסכים להרפות. ולא לדאוג מכמויות. ולא לספור cc. או כפיות... רק אז יתחיל השינוי האמיתי.
תודה רבה לך דפני היקרה! 🙂❤️השם בשימוש כבר
❤️❤️❤️❤️דפני11
שיהיה מלא בהצלחה!! את אמא מדהימה, בטוחה שתצליחו את ובעלך.... זוג מהמם שכמוכם🥰
למה כולן חושבות פה שאני אמא מדהימה? אני אמא רגילההשם בשימוש כבר
שגם כועסת ונוזפת וצועקת לפעמים
(-לxxxxוביץ יש השגות על המילה "לפעמים" )
רק רוצה שהוא יאכל בריא ועל הדרך מגלה כמה אני טועה בגישה וגם קטנה 🙈
מזל שהתייעצתי פה, אחלה יעוץ ועוד חינמי
בכל מקרה תודה רבה רבה לך❤️❤️❤️
ושוב לכולן💞
הייתי כזאת מגיל 0 בערך...שוקולטה
בערך ממתי שהפסקתי לינוק ועד שהגעתי לאולפנא, שם גיליתי מה זה אוכל לא טעים באמת אז לא הייתי אוכלת שם וכשהייתי חוזרת הביתה הייתי אוכלת גם את הדברים שלפני לא הייתי מסכימה להסתכל עליהם (חצי פנימיה, אז אכלתי משהו שהוא לא לחם פעם ביומיים...). בכיתה ב שקלתי בערך 20 וקצת... אגב, לבית ספר הייתי מקבלת סנדוויץ' עם שוקולד...
ההורים שלי ניסו המון, כולל ללמד אותי על אבות המזון, לספור לי קלוריות, להכריח אותי לאכול (שנים לקח לי עד שאכלתי חביתה מרצוני החופשי), לתת לי כסף לקנות לי פיצה לארוחת צהרים ועוד.אני זוכרת שדווקא אכלתי הרבה ממתקים (כשהיה באזור) אבל אמא שלי טוענת שאפילו ממתקים בקושי אכלתי... בגדול חייתי על אורז, ירקות (מלפפון וחסה) ולחם. לאכול מחוץ לבית זאת לא היתה אופציה (אצל סבא וסבתא אכלתי בעיקר חלה...)
עד היום אני לא טובה בגזרת האוכל ומדלגת על ארוחות בקלות אבל כן אוכלת מגוון ולא נעולה על 3 מאכלים וזהו...
לדעתי התחלתי לאכול כי אף אחד לא דאג שאוכל כשהייתי באולפנא ואז הייתי די רעבה כשהגעתי הביתה... אז כנראה שלשחרר יעזור אבל ההורים שלי לא היו מסוגלים לעשות את זה, מזל שזה קרה לבד...
תודה רבה.. 🙂❤️ ואת מרגישה שזה השפיע עלייך? מבחינה גופנית,השם בשימוש כבר
אני מתכוונת. גם את מרגישה חלשה פיזית?
תודה.. 🙂
בכיף לא מרגישה השפעה פיזיתשוקולטה
בתור ילדה ונערה (ועד ההריון הראשון בעצם) הייתי יחסית חזקה וספורטיבית והשתתפתי בחוגי ספורט ולא הרגשתי שזה איכשהו משפיע עלי. התחלתי לקבל וסת יחסית מאוחר אלה לא קיצוני (כיתה ח), אני לא יודעת אם זה קשור לגנטיקה (כולם אצלנו התבגרו יחסית מאוחר) או לתזונה....
היום אני לא ספורטיבית בעליל ומרגישה די חלשה אבל זה נראה לי יותר קשור לזה שעברתי 2 לידות ולזה שאני לא מתאמנת כי פחות מסתדר לי ופחות השפעה מאוחרת של התזונה בילדות.
כמו שאמרתי קודם, נראה לי ההשפעה של הרגלי האכילה הגרועים מהילדות היא יותר בזה שגם היום הרגלי האכילה שלי די גרועים ואני מדלגת ארוחות או מחליטה שעוגה זאת ארוחה לגיטימית... אבל זה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו וזה יותר בראש ולא בגוף, אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון...
נראה לי שלדלג ארוחות או להחליט שעוגה זה ארוחה, בזההשם בשימוש כבר
תהיינה כאן הרבה מזדהות🙂
חחח יש מצב... ;)שוקולטה
לא קראתי את כל התגובות אבל מניסיון שלי עם ילד בן 7פרח חדש
בררן במיוחד
1. לא להחזיק בבית גאנק פוד. כל גאנק שיש בבית לקחת בחשבון שיאכלו ממנו בכל מצב ובכל זמן.
הפסקתי לקנות עוגיות וופלים וחטיפים. במקום זה יש הרבה פירות.

2. לא להתעסק עם הילד האם אכל או לא. לא לדון איתו בזה. לא לעשות מזה עסק. כרגע הוא רואה שזה מאוד מעסיק אותך ואת בתמורה משקיעה עליו בעניין הזה עוד ועוד וזה רק "מאכיל" את הבעיה.
הוא לאט לאט יראה איך מרגיש ילד שלא אכל כלום בבוקר וכלום בצהריים. ירגיש את הבטן המקרקרת. יבין שאם הוא רוצה להרגיש שבע אז יש את האוכל הזה והזה.. והוא יבחר בלהמשיך להיות רעב או בלהיות שבע עם האוכל שיש!
תודה רבה.. 🙂❤️ יש לנו המון פירות וירקות, ומגוון רחב שלהם,השם בשימוש כבר
הבעיה שיש גם ג'אנק ופה מתחילה ההתנגשות..
ו-כן, לשחרר זו העצה שהכי הרבה חזרה כאן על עצמה..
תודה!! 🙂
לא קראתי את כל התגובות - ממה שקראתי שכתבתקופצת רגע
ממליצה מאוד על הדרכת הורים.
לא אומרת את זה כביקורת בכלל- אנחנו התחלנו לא מזמן הדרכת הורים וכבר רואים שינויים לטובה,
זה מסוג הדברים לדעתי, שגם אם כן יודעים מה 'נכון' לעשות, לפעמים עוזר מאוד שמישהי מבחוץ מכוון ומסתכל, וממקד מה לעשות כל פעם.

ממה שכתבת, נראה לי שיש לך ערבוב גדול מאוד, מה בכוחך ובאחריותך, ומה באחריות הילד. אין שום אפשרות שאת יכולה להחליט לילד מה לאכול. זה הגוף שלו וגם אם תרצי מאוד לא תוכלי לאכול במקומו.
כפי שכתבו לך, באחריותך וגם ביכולתך לקבוע כללים, ולהחליט מה נכנס הביתה ומה לא, מתי אפשר לאכול בבית שלכם ומתי לא.

באמת שהייתי הולכת להדרכת הורים סביב הנושא, הרי גם ככה את משקיעה הזה המוו אנרגיות, בהדרכה תוכלי להבין איך ואיפה כדאי להשקיע יותר טוב כך שיקדם את הקשר שלכם ואת האכילה שלו, במקום להפריע לשני הנושאים האלה (שזה מה שנראה שקורה כרגע).
אם את מחפשת מישהי פרטית במרכז, יכולה להמליץ בפרטי.
תודה רבה🙂❤️ אני לא מהמרכז, נראה לי שאנסה כמה וכמההשם בשימוש כבר
מהעיצות המועילות שהחברות היקרות כאן נתנו לי ומקווה שיהיה שיפור ושינוי לטובה.. ואם לא, אולי באמת אלך/נלך להדרכה.
תודה! 🙂
כתבו פה כבר המון דברים חכמיםבארץ אהבתי
אני רק רוצה לספר שני דברים שמחזקים את הכיוונים השונים שכתבו לך.

אני רוצה קודם כל לספר על הניסיון שלי עם בררנות.
באתי ממשפחה שבה אין אף ילד בררן (ויש ב"ה הרבה ילדים). לכל אחד אולי יש כמה דברים בודדים שהוא לא אוהב, אבל ממש לא ברמה של בררנות.
כשהתחתנתי עם בעלי הכרתי פתאום את המושג של 'ילד בררן' כשאמא שלו היתה מכינה דברים מאוד מסויימים כשהנכדים היו מגיעים כי לכל אחד היו את הדברים המאוד מסויימים שהם אוכלים.
בשלב הזה אמרתי לאמא שלי שזה מרשים שאצלנו אף ילד לא יצא כזה, ואיזה כיף לה, אבל אחרי שפתאום דיברנו על הנושא הזה ועל כל ענייני האוכל של ילדים, הבנתי שזה תלוי לא רק בילדים אלא המון מושפע מההתנהלות של ההורים.
אז מאמא שלי למדתי שכשילד אומר שהוא לא אוהב משהו, אני לא עושה מזה עניין בכלל. אני ממשיכה להכין את אותו מאכל ומציעה לו כל פעם. אני גם מספרת לו שהטעם שלנו משתנה במהלך החיים ולכן גם אם עכשיו זה לא טעים לו, שווה מידי פעם לבדוק ולנסות שוב (אני גם מספרת דוגמאות אמיתיות על עצמי, איך פעם לא אהבתי מאכלים עם שום והיום כן, או שפעם לא אהבתי דג סלמון והיום כן וכו').
וזה באמת ככה - לשני הגדולים שלי היתה תקופה ארוכה (כל אחד בנפרד) שהם לא היו מוכנים לאכול בטטה בכלל, אבל המשכתי להכין ובשלב מסויים זה עבר והיום שניהם אוהבים מאוד בטטה.
והבת שלי תקופה מסויימת לא אכלה בכלל עוף. אבל המשכתי להכין וכל פעם שמתי לה קצת בצלחת כדי שתוכל לטעום, וגם הסברתי למה חשוב לשלב גם אוכל בשרי בתזונה, אבל בפועל אם היא לא סיימה את העוף בצלחת לא לחצתי עליה. עם הזמן היא גילתה מתכונים מסויימים שבהם היא כן אוהבת את העוף, וכשאני מכינה אותם היא אוכלת יותר, ובשאר הזמן היא כן אוכלת מעט מהעוף (עכשיו היא כן מסיימת לרוב את מה שאני מרגישה לה בצלחת אבל גם לא תמיד). וכמובן שאני לא מכינה רק את המתכונים שהיא אוהבת, אלא ממשיכה להכין כרגיל והיא מתאימה את עצמה לתפריט.
ברור שבגיל 9 זה כבר מקום אחר וקשה יותר לשכנע לאכול דברים שכבר ברור לו שהוא לא אוהב. אבל אני כן חושבת שצריך לשנות את השיח וההתנהלות בבית - יש כל מיני סוגי אוכל, אפשר לטעום ולבדוק גם מה שחשבתי פעם שלא טעים לי, ולא מכינים לי רק אוכל שאני אוהב אלא אני מתאים את עצמי לתפריט הקיים.

בכיוון נוסף - בעבודה שלי יש תלמידים שיש להם בעיה משמעותית של בררנות.
אחד התלמידים ממש היה נגעל מכל דבר שלא בתפריט הקבוע שלו (שהיה מאוד מצומצם).
הצוות היה מכריח את התלמיד הזה לטעום בכל יום משהו קטן לפני שהוא אוכל את האוכל שלו. רק להכניס לפה ביס קטן ואז הוא מקבל את האוכל שלו. בהתחלה היה לו מאוד קשה, אבל עם הזמן הוא התרגל לטעמים, והיום הוא אוכל בהנאה בערך הכל…
הרבה כתבו פה למה חשוב לשחרר, ואני לגמרי מסכימה עם זה. אבל במקביל לזה שבארוחות עצמן את לא לוחצת עליו ולא עוקבת אחרי הכמות שהוא אוכל, יכול להיות שאפשר לעשות איזשהו מבצע של טעימות מאכלים. רק לטעום, לא לשבוע מזה, אבל פשוט להתחיל להרגיל את הלשון לטעמים אחרים מהדברים שעליהם הוא מקובע. כל פעם לבחור משהו מהשולחן שהוא לא אוהב ולטעום טיפה. (אולי אפילו לעשות מזה מבצע עם פרס בסוף כדי להוסיף למוטיבציה שלו)

בהצלחה...
תודה רבה רבה! 🙂❤️ בדרכך המיוחדת עודדת והארת.השם בשימוש כבר
תודה על הטרחה. קוראת ומפנימה 🙂
תודה🙂
הזכרת ליאפונה
שאנחנו מאד מעודדים את הילדים לטעום לפני שהם מחליטים מה דעתם לגבי מאכל חדש, ואם הם טוענים אנחנו משבחים אותם גם אם החליטו שלא אוהבים.
ואם אכן זה מה שהחליטו אני אומרת בפשטות: "לא נורא, בע"ה תגדל עוד קצת ותלמד לאהוב את זה". ככה ברור להם שטעמים זה נרכש, ושאני לא הולכת להפסיק להציע להם מזה
לא קראתי הכל אבל מנסה קצת לעזוראני זה א
הילדים שלי גם היו יחסית בררניים כל אחד בדרגתו וחאט לאט נפתחו לטעמים.. כי פשוט לא היתה אופציה אחרת.
אז לא הוצאתי מהבית לגמרי את כל מה שלא בריא אבל כן הגדרתי מינונים
נגיד פעם בשבוע מעדן פעם בשבוע פיצה וכו..
יש לי ילד שהיה מוכן לאכול רק לחם שאני אפיתי לגן אז הייתי מכינה לו סטוקים ומקפיאה.
בגיל תשע קודם כל הייתי מנהלת שיחה ולא הייתי מתחילה מהכל יחד הייתי בוחרת את המלחמות מה שנקרא נגיד על ארוחת עשר הייתי מוותרת שיקח פיתה עם שוקולד אבל בצהרים אוכלים כן משהו יותר מזין ואם לא יהיה שניצל תירס או תחליף אחר בבית אז אני מניחה שהוא כן יאכל אז אולי לא יאכל ירקות מאודים עם כוסמת אבל אם יאכל משהו שהוא כן קצת יותר בריא זה עדין התקדמות.
את יכולה גם לצפר אותו ולהגיד לו שאם הוא יסכים לעשות את השינוי הזה אז נניח פעם ביום או פעם בכמה זמן שאת חושבת שנכון הוא יכול לבחור משהו של פינוק שהוא מהדברים שאוהב אבל לא כארוחה.
ולשתף כי בכוח כלום לא יעבוד .
יכולה להגיד לך שהבןן שלי בן 4 וחצי מעולם לא הסכים לגעת בירקות וראו איזההפלא לאחרונה הוא מוכן לאכול מדי פעם מלפפון
כנל עם כל מיני דברים בשריים הוא היה חי על פסטה ולאט לאט מוכן לטעום דברים חדשים.
לבית ספר אצלי הם לא אוהבים דוקא סנדויצים עם כל מיני דברים רוצים צנים ואני חושבת שזה מגעיל אותם שהסנדויץ יושב וככה צנים זה אולי לא שיא הטעים אבל לפחות לא משתנה הטעם של המילוי. אז אולי להציע את זה פיתה ריקה או לחמניה בלי כלום
בהצלחה יקירה

וחייבת להוסיף משהו בהומור כמובןאני זה א
הילדים שלי לא סובלים נגיד פנקיקים או פיתה עם שוקולד וזה ממש מציק לי לפעמים כשאת רוצה לתקוע להם משהו קליל. אז כולם צוחקים עלי שיש לי ילדים מקולקלים( אל דאגה אוהבים ממתקים מאוד) עכשיו ילד אחד מוכן לקחת פיתה עם שוקולד ואני מאושרת עד הגג חחח
גם הבן שליחדשה ישנה
לפעמים אני רוצה משהו זריז, ובאה למרוח לו שוקולד והוא מזדעק שהוא לא אוהב, ואני כזה- זה מה שיש! וקולטת כמה אני הזויה...חחח
תודה רבה.. 🙂❤️ כן, גם אני חשבתי לעצמי שגבינה לבנה, למשל,השם בשימוש כבר
מרוחה על לחם ביום חם, או טוסט קר, זה לא משהו שיגרה ילד לאכול.. אני לא מסוגלת לאכול את זה, קל וחומר הוא. ובאמת נמנעת מדברים כגון אלו, ואז יוצא שלחמניה עם שוקולד זה משהו שכן ישרוד חום יותר ממוצרי חלב/חומוס/ביצים, שלא לדבר על הסכנה באכילת מאכלים אלו בטמפרטורה גבוהה.. ומורחת ומכניסה לקופסא.
תודה רבה 🙂
מסכימה ועוד נקודהשקדי מרק
מסכימה עם כל מי שאמרה לשחרר. להפסיק להסתכל בדיוק מה אכל מה לא אכל ולנסות לזרום.
קשה אבל שווה..
ובנוסף, קפץ לי מהדברים שכתבת שיש פה בעיה של ויסות חושי. אני לא איזה גורם מקצועי, אבל בררנות באוכל וגם חשש מרעשים חזקים ממש יכול להיות קשור לזה.
אם באמת זה נכון, אז כדאי להבין שזה נובע גם ממשהו פיזי גופני (מעבר לענין הרגשי שכבר קשור ליחסי הכוחות ביניכם). קצת קל יותר להבין ככה את הילד ולקבל את הקושי שלו. (חשוב להבין שהקושי פה הוא בסופו של יום שלו ולא שלכם!! הוא המתמודד העיקרי והמפסיד וככה אתם צריכים להתייחס לזה)
קשה לי להאמין שבררנות באוכל שמתבטאת באהבת סוכר וג'אנקמיואשת******

קשורה לאיזשהו ויסות חושי... 

אם זה היה בררנות בסוגי מאכלים שונים זה דבר אחד, אבל ילד שמעדיף ממתקים על פני עוף הוא, ובכן, ילד נורמלי לגמריחושף שיניים

מהתיאור שלה ממש לא נראה שזה רק העדפת מתוקשקדי מרק
אבל אני באמת לא גורם מקצועי..
לא קראתי הכל אבלbula
ממליצה לדחוף דברים בריאים בלי שישים לב
למשל בתוך קציצות לשים כל מיני ירק, או באורז לשים ירק טחון כמו דלעת או גזר, בצל..
ואת המעט שכן אוהב והוא בריא, להכין לו. למשל המרק שכתבת שאוהב.
ועוד משהו- בתוך טוסט שוקולד אני לפעמים מחביאה להם אגוזים טחונים או ספירולינה תקראו על זה זה מזון על מטורף. לפעמים הייתי עושה להם פרליני שוקולד עם ספרולינה והם היו טורפים את זה..
בהצלחה..נשמעת אמא מהממת🌹
תודה רבה לך🙂❤️השם בשימוש כבר
תודה רבה לך🙂❤️השם בשימוש כבר
פתאום נזכרתי במשהותוהה לי
יש ספר ילדים חרדי לא זוכרת את השם המדוייק, אבל משהו עם אביגדור, אולי המסע של אביגדור.. על מסע בגוף האדם עם הסברים פיסיולוגים ברמה שילדים יכולים להבין ולהזדהות..
בדיוק שבוע שעבר אחיין שלי בן שלוש עשרה הסביר כל כך יפה על לחץ דם גבוה או משו כזה, מהספר הזה.
תודה רבה! לא מכירה, אנסה לקנות/להשאיל. ורואה ש-השם בשימוש כבר
@אמא יקרה לי*
דייקה שקוראים לספר "המסע האמיץ של אביגדור"
אז תודה לשתיכן! 🙂
היה לנו סיפור דומה עם ילדאמא יקרה לי*

אחרי שיחת הסבר נתנו לו את הספר המסע האמיץ של אביגדור

(ספר קומיקס חרדי על אורח חיים בריא) והוא ממש הוקסם!

אח"כ ביקשנו ממנו לחשוב על דברים שנחשבים בריאים לפי מה שהוא מבין

ולאט לאט הרכבנו תפריט טוב בהרבה...

 

בהצלחה אהובה!

 

תודה, יקרה!! 🙂❤️השם בשימוש כבר
איזו מתוקות כולן, הופתעתי ממש מההענות הרבה ומהרצון הכןהשם בשימוש כבר
ומחמם הלב לסייע..
אין לי מילים.
תודה לכל אחת ואחת מכן ביחד ולחוד, לכל מי שהאירה והעירה, הציעה, העלתה רעיון או שניים או 4, שנתה לי כיוון הסתכלות וחדדה לי זוית ראיה.
אוסיף ואספר שכבר בשבת שוחחנו על אבות המזון ופירמידת המזון, על חשיבותם לגוף, ועל הנזק קצר וארוך הטווח של מזונות מתועשים ומזונות עתירי סוכר ושומן (הרגשתי לכמה רגעים כמו מורה לביולוגיה👩‍🏫)
לא "חפרנו" כדי לא להלאות ולשעמם ולא לפגום באפקט. הוא הקשיב, מקווה שהפנים (ידע מצויין בעצמו את פירמידת המזון, חבל שלפה הוא מכניס דברים בסדר הפוך לה...) וגם-אכל חצי פלפל ממולא (אדום כמובן, לא ירוק או כתום או צהוב) וכמות נכבדה של בטטות בתנור! (על במבה נוגט לא ויתר, אבל אני קונה את המאגדת של ה5, שכל אחת 30 גרם כמדומני, כך שזה היה הרע במיעוטו.. )
הידד הידד!! 👏👏👏 תחילתו של שינוי?! -
הלוואי.
אז שוב תודה!! עזרתן לי מאוד.
תבורכנה❤️❤️❤️
היי ...... מה עם שניצל תירס מעשה ידייך?נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:04
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:02
ככה את שולטת במרכיבים ...
אני הכנתי שבוע שעבר והיה לנו ממש ממש טעים, המרכיב הראשוני היה עדשים כתומות מבושלות עד ריכוך. ואז הוספתי להן את שאר הדברים.
אמרתי לבעלי "יוווו זה יותר טעים מהמקורי!"
אם תשווקי בצורה נכונה לכל הילדים אני חושבת שגם הוא יישקול הצטרפות....



אצרף מתכון יותר מאוחר




ואשרייך
איזה אמא

רוצה להיות אמא שלי?

תודה 🙂❤️ לא ניסיתי שניצל תירס מעשה בית, שווה את הטרחה?השם בשימוש כבר
( מניחה שטרחה, פשוט לכל דבר הדורש טיגון אני מצמידה את השורש ט. ר. ח)
אשמח למתכון, אם ניסית וממליצה..
ו... שאהיה אמא שלך?- מבחינת הכנת הארוחות זה אולי שווה
(לא שאני בשלנית גדולה, כן? ) אבל תצטרכי לקבל כעסקת חבילה עוד כמה דברים, שהם לא רק סנדוויצ'ים מושקעים שלא אפרטם כאן)

תודה!! 🙂
זה לא טיגון מותק! הנייר אפייה לסל- וחסל!!! זה היופינפש חיה.
התעסקות של גג שעתיים.
תודה!! איזה כתב יפה, שלך?השם בשימוש כבר
כןןןנפש חיה.
והבונוס, שזה גם ממלא בגלל העדשים
ונחשב חלבון מלא מכיון שהתירס נחשב כפחמימה והעדשים זה קטנית
נשמע מעולהבת 30
רק שנראה לי שתירס ועדשים לא משלים ביחד לחלבון. תירס ושעועית משלימים, אורז ועדשים משלימים.
הבנתי שתירס נחשב פחמימה? אולי טעיתינפש חיה.
בכל מקרה זה ממלא וממש מצויין (נהננו)
תירס זה פחמימהבת 30
אבל לא כל פחמימה משלימה יחד עם כל קטנית לחלבון מלא. יש צמדים, את רובם מוצאים בתבשילים מסורתיים של עמים ועדות שונות.
חומוס וחיטה (פלאפל, מרק עם קוסקוס)
אורז ועדשים (מג'דרה)
תירס ושעועית
תודה על זה!מכחול
לא ידעתי על תירס ושעועית! חידשת לי, תודהיראת גאולה
הכוונה דווקא לשעועית היבשה, הלבנה (מה עושים איתה בכלל? אני לא אוהבת...)
או שעועית ירוקה של סנפרוסט גם נחשב?
מה עושים איתה?אפונה
מרק
שעועית ברוטב אדום (עם אורז)
חמין
אפשר לשלב אותה בסלטים
תודה!יראת גאולה
בחמין אני שמה (יותר נכון בטשולנט😏)
ברוטב אדום - הכנתי פעם אחת ולא אהבו (אני לא אוהבת. זה העיקר. מזכיר לי את קופסאות השימורים שהיו אוכלים בילדותי)
מרק - רעיון מצוין. אחפש מתכונים, ננסה לגוון את הקטניות אצלנו.
יבשהבת 30
שעועית ירוקה נחשבת לירק פחמימתי, פחות לחלבון. כנ''ל אפונה.
אני גם לא משתמשת כמעט, בעיקר בגלל הגזים שזה עושה.
אבל שעועית מש מונבטת, למשל, זה אחלה
יראת גאולה
מש היא באמת די טעימה,
אבל אני קונה רק קטניות בוואקום 🤭, ומאז אין שעועית מש בבית...
וואלהבת 30
אין מש בוואקום?
מוזר
ברוכה תהיינפש חיה.
אני ממש ממליצה לך.
תשווקי את זה לכל הילדים
תכיני אולי גם ציפס בתנור וירקות חתוכים
ואולי אולי הילד ירצה גם.

ילדים אוהבים אכילה חברתית.
זה גם חשוב להתפתחות שלהם.

תצליחי!
אמן תודה! ❤️🌷השם בשימוש כבר
רציתי גם ךהציע לך שניצל תירס ביתיחדשה ישנה
אני מכינה לפעמים של ניקי ב, בתנור כמובן . יוצא ממש טעים! זה לא כזה בריא עם עדשים וכאלה, אבל זה בטח לא הזבל שמכניסים במתועש...

ואיזה כיף שהוא אכל בטטות בתנור, אחח... איזה נחת שהילד אוכל טוב ובריא.....
בהחלט🙂תודה❤️השם בשימוש כבר
עשית לי חשק להכין!יראת גאולה
רק לא הבנתי לגבי העדשים -
קודם מבשלים את העדשים? מסננים? טוחנים?

נשמע שכדאי לי להכפיל כמויות בשביל משפחה, לא?
אל תכפיליאמאשוני
הכנו היום. זה די הרבה עבודה ובכמות כפולה כבר לא יהיה חשק לכדרר.
הכמות הרשומה יוצאת תבנית. כמות סבבה.
אם תראי ששווה להכין הרבה, בפעם אח"כ תכפילי כמויות.
אין כמו הניסיון 😁 מעולהיראת גאולה
תבנית אחת זו כמות קטנה אם זה טעים לי,
קציצות ירקות אני מכינה שתי תבניות - אחת לי ואחת לכל השאר
איך יצא לך אמאשוני?נפש חיה.
יצא סבבהאמאשוני
קצת פישלתי עם התבלינים כנראה,
נצטרך לתקן עם שילוב של רוטב אלף האיים או משהו בסגנון,
בהחלט אתן לזה צ'אנס נוסף בלי להכין עם כל החבורה..
אגב, לפני הציפוי בפירורים טבלתי בביצה.

אגב 2, לא שמתי לב אם כתוב, אבל צריך לשמן ממש את הידיים לפני שמכדררים.

אני חושבת לנסות גם גרסה חלבית, נראה איך בדיוק
נכון. באמת עשיתי הוספתי עוד קצת שמן לעיסהנפש חיה.
ואיזה כיף!!!
הילדון אכל?



החלבי נשמע מצויין
הכנו אתמול גם פיצות אז זה לא תחרות 🤭אמאשוני
הוא טעם, בהתחלה לא התחבר ואז אמר שבעצם כן אוהב, אבל לא ביקש עוד.
אבל שוב, לדעתי זה בגלל פאשלה שלנו,
בקושי שמנו תבלינים, אז יצא קצת תפל,
אבל לדעתי זה בר תיקון.
אגב, הילדון שלי זה לא הבררן המדובר, כן?
ולא הייתי מנסה להציע את זה כתחליף לקנוי, זה לא בר השוואה,
אלא זה נחמד לבתים שלא מכניסים את הקנוי, גיוון נחמד לתפריט.
מעולהנפש חיה.אחרונה
אנחנו אכלנו את זה יחד עם אורז וירק.
יצא פצצות ונהנינו
מבשלים כדי לרכך אותן ורק אחרי הריכוך מוסיפים ומערבבים את השאנפש חיה.
נשמע מעולה!יראת גאולה
וואלה נפש חיה.
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונהאחרונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמת
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אז נתנו אנטביוטיקה דרך הפה?אמהלה
כןמתואמת
אמרו לבעלי שאם היינו מגיעים מאוחר יותר אז יכול להיות שהיה צורך באנטיביוטיקה דרך הווריד... אז ב"ה שהלכנו, למרות יום שישי ושבת (בעלי רק חזר מהקניות, וכבר היה צריך לנסוע איתה ואז לנסוע לקנות את האנטיוביוטיקה והתחבושות, הוא חזר ממש רבע שעה לפני זמן הדלקת נרות...)
רפו"ש! מזל שהלכתם!יעל מהדרום
ב"ה!!! טוב שהקשבתם ללב שלכם! הוא תמיד צודק!!!אמהלהאחרונה

החלמה מהירה

אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
חוץ מלפוצץ כדאי כנראה משחה אנטיביוטית. כדאי לבדוקחילזון 123

מה מתאים לכוויות

 

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

תודה!מתואמת
באמת טוב שלא פוצצנו את המוגלה, לפי מה שבעלי תיאר היה צריך יד מקצועית בשביל זה... שלא לדבר על לעמוד בצרחות שלה🙈
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

יש איזו אשליה שכל הגברים עושים מחוות כל הזמןנעומית

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כשאניאנונימית בהו"ל

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

2 דבריםשלומית.אחרונה

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...

אולי יעניין אותך