המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
איך גורמים לילדון בן 9 וחצי לאכול אוכל מזין ובריא???השם בשימוש כבר
לא חודשים.
שנים🙄
הלוואי שתהיינה כאן עיצות מועילות.
מיואשת כבר.
מפרטת כדי לתת קצת רקע-
קמה מוקדם כדי, בין היתר, להשקיע לו בכריכים לארוחת עשר, אבל הוא מחזיר כמעט כל יום את הקופסא כמות שהיא, בקושי טועם ביס מהפרי, על הכריך אני בכלל לא מדברת... וניסיתי הכל, את כל סוגי הממרחים והמילויים- טונה, עם ובלי תוספות כמו זיתים ומלפפון חמוץ, חמאת בוטנים, כל סוגי הגבינות, חמאה, טוסט, חומוס, טחינה, ממרח חלווה, חמאת בוטנים, ריבה, כל סוגי הביצים.. כלום- מוכן רק ממרח שוקולד. רק כריך כזה הוא מוכן לאכול ( איזה כריך, המפונק לא אוכל פרוסות לחם. רק פיתה טריה. או לחמניה. אבל בלי שומשום.. )
בבוקר לפני שיוצא מהבית אוכל עוגיות עם חצי כוס חלב, לפחות חלב. (כמובן שרק עוגיות מסוג מסויים, אבל לא אלאה אתכן)
חוזר מבית הספר, כאמור, עם קופסת אוכל מלאה, ולמרות שאני שואלת אותו בכל פעם מחדש איזה פרי/ירק לשים, הוא פשוט מחזיר ככה, בלי לטעום אפילו.
צהריים זה לריב איתו כדי שיטעם מהאורז או מהפתיתים, או מהמוקפץ. כמעט כל ארוחה כזאת מסתיימת בדמעות ( שלי או שלו או של שנינו ) ואתן מבינות כבר שארוחה זה לא.. עזבו שניצל או עוף או קציצה. מזה כבר הרמתי ידיים. קוסקוס הוא מוכן רק עם טיפה מרק. וזהו. ששום ירק לא יגע, אחרת הוד מעלתו לא יגע..
ארוחת ערב-קורנפלקס עם חלב.( אלה עתירי הסוכר, של הביוקר, לא הצהוב חס וחלילה) או מעדן.
בסעודות שבת חלה עם טיפונת רוטב של דג. ואולי חצי פרוסת חציל אפוי. זהו.
יודעות מה, נראה לי שיהיה יותר קצר שאכתוב מה הוא כן אוכל-
פיתה עם שוקולד
שניצל תירס
פיצה, לפעמים לפעמים פלאפל( פעם עוד היה אוכל חצי פיתה, היום גם זה לא)
כל מיני סוגי קורנפלקס
עוגיות, שוקולדים וסוכריות (לזה יש לו דווקא תאבון, והרבה)
במבה עם שוקולד (חטיפים אחרים דווקא לא אוכל, לפחות זה)
ובגזרת הבריא - גמבה אדומה, כיווי, דובדבן ומנגו.🙄

מכל הג'אנק הזה התזונה שלו מורכבת, איפה כשלתי? כשהיה תינוק ופעוט אכל ממש ממש ממש בריא. ממש הקפדתי. אולי בגלל זה? אנחנו לא בית של ג'אנק. לא קמח כוסמין וטבעוני אבל בעלי אוכל בהחלט בריא ואני משתדלת, כן חוטאת פה ושם אבל גם אם כן זה מוקרם או בורקס שהכנתי בעצמי, לא משהו חריג, גם לא ממש אוכלת שוקולד וחטיפים. שוב, כן אוכלת מדי פעם, אבל בפירוש לא בהגזמה. בכלל, אוהבת מאוד ירקות ופירות, גבינות, ביצים. פחות מחבבת בשר, אבל כן אוכלת חזה עוף או קציצות או פרגיות למשל, והוא כלום. כלום. אפילו שניצל לא. איפה עוף ואיפה פרגית.. חה.
רואה את אחיינים שלי ואחייניות שלי שקטנים ממנו, עוד רגע בולעים את העצם של השוק, לועסים את הסטייק עד תומו כולל השומן,
ולא יודעת אם לבכות או לצחוק.. מה שבטוח, עיניי רואות וכלות.. בקשתי כבר מאחותי שתלווה לבן שלי קצת מהתאבון הבריא של הילדים שלה. הסכימה בשמחה אבל הילדון פשוט לא לקח..
מה עושים?
מיותר לציין שהוא שוקל.. 23. עור ועצמות ממש. והוא גבוה.
תודה לכל הקוראות עד עתה❤️
איזה מאמא מרוקאית ❤חגהבגה
מה יקרה אם לא תילחמי איתו?
אם הוא תכף בן 10, למה להגיע לדמעות?
הוא חש רעב- שיפתור את זה. יש אוכל- אוכל שהוא אוהב, בבקשה..
בדקתם ברזל?
אבל הוא אוהב קוסקוס, ושניצל תירס! זה לא אוכל.. ולא, לאהשם בשימוש כבר
בדקנו ברזל 3 שנים כי.. צרחות ובכי מבדיקת הדם. ולפני שתשאלי- לא, בעלי לא ילך איתו, כי ממנו הוא ירש את החרדה מהמזרק.. הילדון הגדול והמגודל מתעלף רק מלראות דם, וזקוק להכנה נפשית של 3 ימים לפני כל בדיקה, ולהתאוששות של יומיים אחריה (עושה אותה רק בשכיבה ונשאר חצי שעה אחרי להשגחה במרפאה.. ואני לא צוחקת בכלל, אמיתי לגמרי.)
אני דווקא מוכנה שידקרו אותי כמה שרוצים. הפעם האחרונה שבכיתי מבדיקת דם הייתה בגיל 4. אבל המחשבה על הנסיעה לאחות ועל מה שיהיה שם, גורמת לי לדחות את הביקור. והופ, עברו 3 שנים...
אני גם הייתי מאד בררנית באוכל. מאד.סמיילי12
חייתי שנים על טבעול וקוסקוס משקית
וזה עבר לי
יש דברים שאני לא נוגעת עדיין. אבל במגמת שיפור ממש
באמת? רק על זה? עד איזה גיל?השם בשימוש כבר
כן. זו הייתה ארוחת צהריים הקבועה שלי בערךסמיילי12
אולי הייתי מגוונת עם פתיתים או אורז.
אבל לא עוף ולא קציצות ולא מוקפץ. כלום.

ירקות לא אהבתי בכלל מלבד גמבה ומלפפון.

פירות זה רק תפוח בננה אבטיח מלון.

בעיקרון עבר לי כשהכרתי את בעלי והוא חשף אותי לכל מיני טעמים. (אפילו חומוס! לא אהבתי)
אחים שלי גם היו בסגנון. לא אהבו סלטים שום כלום.
ובאיזור גיל 13 או 12 הם הסתדרו. עכשיו כל אחד מהם דואג לעצמו לסלט ודואגים לעצמם מבחינה בריאותית. אחד בן 17 שניה בת 16.
יש לי עוד אח שזה לא הסתדר אצלו🤷‍♀️ תמיד אנחנו מעירים לו אבל הוא כבר בן 26. קצת יותר קשה לשנות🤷‍♀️



והבן שלי המתוק בן 3.5 גם מוכן רק שוקולד לגן. ניסיתי להחליף בממרח תמרים זה עוזר מדי פעם.
ועוזר איתו פשוט לעשות ארוחות משפחתיות אז 'באלו' לטעום מזה ומזה.
אז לגן אני לא נלחמת. חשוב לי שיאכל. אז מביאה לו פיתה עם שוקולד. בבית מושיבה את כולנו לאכול יחד.
ואולי אפשר חלק מהדברים הלא מזינים להוציא מהביתסמיילי12
אצלנו בגזרת החטיפים יש במבה וציפס קידס ובסקוויטים.
אין ביגלה או עוגיות קנויות.

ואם יש משהו 'שווה' יותר הוא מוחבא אצלנו בארון והם לא יודעים שיש (אבל אצלי קטנים אז קצת קשה לי להבין איך זה יעבוד עם גדולים)
בגזרת החטיפים יש רק במבה עם שוקולד, אבל עוגיותהשם בשימוש כבר
קנויות יש והרבה כי מוכן לאכול רק אוראו בבוקר. כשניסינו להכריח אותו לאכול לפני שיוצא לבית הספר משהו קצת יותר מזין מעוגיה פשוט לא אכל, הלך ככה. ואנחנו לא רוצים שילך רעב. עד הפסקת עשר יש תפילה ו2 שיעורים שצריך להתרכז בהם.. גם בעלי נכנע בקטע הזה, אפילו לפני. טוען שעדיף שיאכל משהו, העיקר שלא יהיה רעב..
כן אני מבינה ממש את המקום שלך🥺סמיילי12
תודה🙂❤️השם בשימוש כבר
תעשו ניסויאמאשוני
כל יום לפני שאתם מביאים לו אוראו, תקראו את ההרכב התזונתי שיש באוראו מול ההרכב התזונתי המומלץ,
ואז תבחנו את המשפט "העיקר שיאכל משהו ושלא יהיה רעב".

אגב, פיצוץ סוכר לא מביא לריכוז לאורך זמן.
ובארוחת עשר ממילא נותן רק ביס בפרי וזהו.
את מרגישה שמשהו פה לא עובד.

אגב, גם אני עם התיאבון והמודעות והכל, אחרי אוראו או סתם קפה עם מתוק, לא אוכלת ארוחת בוקר, שהיא סופר חשובה.
בוודאי ילד שלא רגיל ולא מודע להשלכות.
👍🙂 תודה!השם בשימוש כבר
אולי תכיני עוגיות?תוהה לי
כל מה שתכיני יהיה עשיף מקנוי..
אוף, ממש מצער, מבינה את הרצון שיאכח בריא ומזין. זה ממש חוסר אונים
תודה.. 🙂❤️ באמת מכינה עוגיות ביתיות הרבה פעמים,השם בשימוש כבר
המבוגרים במשפחתנו( קרי: האיש ואנוכי) עפים על עוגיות תמרים ועוגיות סילאן, למשל.. הילדון-על עוגיות שוקו צ'יפס.. הבעיה שלא תמיד מספיקה להכין, ( כי חייבתתת לקיים את המנהג הטבוע בי להחליק על הרצפה תוך כדי שטיפה מדי פעם) או שהמלאי אוזל במהירות ובבוקר אין מדי הרבה זמן
להתקשקש. וגם חשוב לנו שילך בבוקר במצב רוח טוב ומרומם, שנובע, מה לעשות, גם אצלינו המבוגרים זה ככה, בין היתר, מאכילת משהו טעים.
ויש התנגדות, וזה באמת בא על חשבון הבריאות הפיזית..
תודה לך🙂
מצחיקולה שאתתוהה לי
אין עלייך ועל התיאורים שלך..
אז אפשר באמת להכין עוגיות שוקולד ציפס עם שמן קוקוס וקמח כוסמין לבן שלא ניכר באפייה ולהפחית סוכר. תכיני כמויות ותקפיאי..
אפשר גם להכין שניצל תירס ביתי, יש מלא מתכונים. תכלס, אפשר להכין פיתות ופיצות וממרח שוקולד בבית. גם ככה את משקיעה זמן בלהכין כריכים מושקעים..
הייתי גם שולחת אותו לחוג שיעשה כושר ויבנה מסת שריר ועצם דרך הספורט ואז גם יהיה יותר רעב ואולי יאכל קצת יותר בריא..


עוד כיווןתוהה לי
זה שייקים על בסיס חלב עם פירות, ואם הוא אוהב את זה לגמרי אפשר לעוף עם זה ולטחון גם אגוזים ושקדים ועוד סוגי פירות
כן, הציעו את זה כאן והגבתי ששייק ע"ב יוגורט ופריהשם בשימוש כבר
אהוב הוא שותה, אבל כשניסינו לטחון ולהוסיף בהחבא עב"מים אחרים כגון אגוזים או מלפפון, הילדון בעל בלוטות הטעם המפותחות מאוד גילה זאת ודחה את המשקה בבוז מעל פניו🙄
כפרה עליו..תוהה לי
יש דברים שאפשר להוסיף שהם יותר נייטרלים כמו חמאת שקדים שזה כבר טחון, ובכלל אולי שווה לשקול להוסיף לו פשוט ויטמינים לשייק. בייעוץ של דיאטנית ילדים כמובן.
ה מצחיקולה כותבת😂השם בשימוש כבר
מכינה בהחלט פיצות ביתיות, גם לחם שום ובורקס ולחמניות וכאלה, אבל גם קונה אותם, כן. תלוי בתקופות עמוסות יותר ופחות..
ולגבי הספורט.. נגעת בנקודה רגישה...
❤️
מסכימה להאכיל גם אותי?תוהה לי
איך בא לי לגור אצלך
לא כדאי לך.. תכיני אטמי אוזניים😂😂😂השם בשימוש כבר
לגבי עוגיות בייתיותשקדיה.
כתבת שהוא לא יותר מידי חובב מטבח, אז לא יודעת אם יעבוד אבל עם הבן הבררן שלי זה ממש מצליח.. יש מתכון קבוע של עוגיות שוקולדציפס (שיש בהם בעיקר קווקאר וקמח מלא) שהוא יודע להכין ממש לבד, וכל פעם אנחנו מחמיאים לו מאוד והוא מכין אותם למפגשים משפחתיים, וזה גם מה שהוא לוקח הרבה פעמים בבוקר.
ממליצה לנסות לעניין אותו יותר במטבח, להציע לו מתכונים פשוטים שיכין בעצמו, אולי זה יפתח אצלו משהו...
ומצטרפת להמלצות של כמה שכתבו פה- להרפות להרפות, מלחץ והכרח לא יצא שום דבר טוב- אולי אפילו ההפך, בדרך כלל זה גורם להתנגדות גדולה יותר..
עוד טיפ אחרון לגבי ירקות- בארוחת ערב אני חותכת קבוע בערך 4/5 סוגים של ירקות וכולם יודעים שעם זה מתחילים את הארוחה, כל אחד אוכל את מה שהוא אוהב וזה גורם להם מידי פעם לנסות ירקות אחרים...
בכל אופן זו באמת התמודדות קשה.. בהצלחה גדולה!
תודה רבה🙂❤️ הוא מגלגל כדורי שוקולד, לא ניסיתיהשם בשימוש כבר
(והאמת שלא חשבתי..) לתת לו להכין עוגיות בעצמו, אבל זה רעיון! אציע לו.
לגבי מגוון הירקות- גם רעיון טוב (בד"כ חותכת לו פלפלים בכמה צבעים, וכמעט תמיד אוכל את האדום ואני את השאר)כבר היום לסעודת שבת אכין בע"ה פלטת ירקות קטנה.
תודה רבה רבה🙂
זה ממש עוזר כשהילד מכין!חדשה ישנה
כשמתעסקים עם האוכל זה ממש נותן חשק אח''כ לטעום, זה מגניב אותם שהם היו שותפים בהכנה. הבן שלי לא נוגע בירקות במרק, יום אחד הוא הכין מרק(עשיתי לו רשימת מצרכים, הוא לומד לקרוא אז הייתה פעילות נחמדה, הוא קילף, שטף, חתך.. ) אח''כ הוא זלל את המרק בהתרגשות רבה.
הילדים שלי גם בררנים, לא ברמה כזאת כמו החבובו שלך, כי אני פשוט לא ק ו נ ה אוראו, ולא ק ו נ ה דובדבנים... אבל מתקשקשים הרבה פעמים עם מה שיש בבית עושים לי סרטים בארוחת צהריים 🙄
בדר''כ אם הכנתי ארוחת צהריים מבושלת, והם מתחילים להגיד - אני לא אוהב, זה לא טעים, זה לא לטעמי וכו' (השבוע הבן שלי אמר-אמא, אני לא מאוהב בבלונז, אמרתי לו, אתה לא צריך להתחתן איתו, לא תמיד אוכלים מה שהכי טעים לנו), אם אני מכינה צהריים והן לא אוהבים אני אומרת זה מה שיש, אתה יכול להשאר רעב ואני לא מרשה אח''כ עוגיות וכד'. לא תמיד אני חזקה , לפעמים אני נשברת, מודה. אבל וואלה , אם הם יאכלו שוקולד ועוגיות במקום להישאר רעבים זה לא בהכרח יותר טוב לגוף שלהם. יכול להיות באמת שזה עניין של ברזל שחסר לו. בכל מקרה , זה ממש מתסכל! מבינה לליבך שמעמידים סיר מושקע ובסוף מי שאוכל זו אני 😬
מאוהב בבולונז😂פעם אחת
לא מאוהב בבולונז😂😂😂 איזה חמוד!השם בשימוש כבר
תודה על התגובה והשיתוף. ❤️🙂
לומדת מכל אחת כאן! מקסימות!
תודה על השיתוף 🙂 גם לי חשוב שיאכל, ולכן אני "נכנעת"השם בשימוש כבר
ונותנת לו לאכול מה שהוא אוהב ולאו דווקא משהו בריא, רק כדי שלא יהיה רעב.. אבל אז יש לי נקיפות מצפון על התזונה הלא מאוזנת בעליל שלו ועל חוסר אבות המזון..
ולפני 3 שנים - איך היה הברזל?יראת גאולה
האמת, הייתי נותנת לו קצת ויטמינים, תוסף תזונה לילדים, בדובונים או אחר. וברזל.

ביצים הוא לא אוכל בכלל?

רעיון לבוקר -
גם הבן שלי לא אוכל בלימודים, זכור לי שגם אני וחלק מאחיותיי לא אכלנו כלום בלימודים. זה איזה באג כזה דווקא ללימודים... ולא, אף פעם לא הייתי בתת משקל 🙄 עד היום התיאבון בריא למדי...
לכן אני לא נלחצת מכך שהבן שלי צם כל יום עד 3... אבל מה שהחלטתי לאחרונה - שאת האוכל שהוא כן מוכן לקחת לביה"ס (פיתה עם שוקולד... אצלנו זה תחליף שוקולד בריא) - שיאכל בבוקר!! זה גאוני. מציעה שתנסו את זה גם...

עוד כמה הגיגים שעולים לי בשעת לילה,
קוסקוס עם שניצל תירס זה אוכל. אמנם מהאוכל הפחות בריא, אבל בהחלט אפשר לחיות על זה וזה בסדר.
הגיוני שהסוגיה הופכת אצלכם לאישיו, וכל נושא האוכל עובר למגרש הרגשי... לא יודעת איך יוצאים מזה, אבל אולי כן לנסות להרפות... הרי את המלחמות כבר מיצית, וזה גם ככה לא עוזר.
והייתי מוציאה מהבית את העוגיות והכל. עוגיות בבוקר זה לא אוכל מבחינתי (בשבילי כן 🤭 לא לילדים שלי), הייתי נותנת לו קיווי או מנגו במקום...
היות שמבחינתך העיקר שיאכל ולא יגווע ברעב, את מוכנה שיאכל זבל, העיקר שיאכל. אבל עוגיות וכו' סותמים את התיאבון, אפילו שיאכל שניצל תירס... זה אוכל..
רגע, ניסית אולי שייק?
תודה על התגובה🙂❤️ לפני 3 שנים הברזל היה בסדר, לאהשם בשימוש כבר
חרג מהערכים. וכן, ביצים בכלל בכלל לא, לא קשה לא רכה לא חביתה לא עין לא מקושקשת. בלינצ'ס (שמכיל 4 ביצים) הוא כן אוכל.
לא מיציתי את המלחמות, עדיין ששה אלי קרב💪

כן, ניסינו שייק, בעלי מנסה כל מיני, לפעמים טעים ולפעמים לא( 🤫למשל שייק מלפפון, אגוזי מלך וכיווי🤢) והוא מואיל לשתות חצי כוס.
מצד אחד אני רוצה שלא יהיה רעב, מצד שני אני עוד יותר רוצה שיאכל ירקות ופירות ותזונה מאוזנת יחסית..
באמת אני צריכה להוציא את האוראו המגעילים האלה. לא יכולה להסתכל עליהם.
שוב תודה, יראת גאולה🙂
תודה, חגוש.. שכחתי לכתוב⬆️🙂❤️השם בשימוש כבר
לדעתי הוא כבר ילד גדולאמאשוני
והגיע הזמן שיקח יותר אחריות על החיים שלו.
להסביר לו את ההשלכות של תזונה לא נכונה על איכות החיים שלו עכשיו ובעתיד.
להסביר את השפעת הרעב על יכולת הריכוז והסבלנות. להסביר שזה יכול לגרום לו סתם לבעיות משמעת וחבל להתדרדר.
להסביר לו שההורים יכולים לתמוך ולעזור אבל הם לא יכולים להיות במקומו ולקבל החלטה לדאוג לבריאות שלו.
אחרי הנאום חוצב הלהבות להציע עזרה שמתאימה לגילו. אפשר לקחת אותו לתזונאית, אפשר לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים, אפשר לקנות כלים להכין דברים מיוחדים (הבן שלי למשל משתמש עכשיו בסלייסר לחתוך סלט)
אפשר ללמד אותו לחפש מתכונים מעניינים.
אבל להאכיל אותו בכפית אי אפשר ולהכין אוכל שנזרק אין טעם.
לכן מהיום את מוכנה לבשל/ להשקיע רק באוכל שיאכל.
לא רוצה- לא צריך. החלטה שלך.
להציב קווים אדומים מה לא נקרא אוכל ואת לא מוכנה שיחליף ארוחה.
מעדן- כמה פעמים בשבוע מותר?
קרונפלקסים להעיף מהבית. לא רק שזה לא מזין זה סותם את התיאבון (והמצפון 🤭)
טעם זה דבר נרכש. לחדד את זה בבית שוב ושוב ושוב.
לכן צריך לתת הזדמנות למאכלים פעם ועוד פעם ועוד פעם.
בתור התחלה אפשר להציע לו להכין בצק של לחם.
להכין ממנו פיתות ולהקפיא לכל השבוע. בהמשך להתחיל עם מילויים. מניחה שגבינ"צ הכי ידבר אליו, ובהמשך לגוון. ולנסות שוב ושוב.
אבל חשוב שהוא יהיה אחראי על האוכל, את רק עוזרת לו לפי מה שהוא חושב שהוא זקוק לעזרה.
ברגע שיטרח על האוכל יעשה את כל עבודת החשיבה אז, יבין שאי אפשר על כל דבר להגיד לא.
פתאום כל תפיסת המציאות שלו על אוכל תשתנה.
אפשר גם לדרבן במבצע מסויים, שאם יעמוד ביעד מסוים יקבל מתנה כלשהי.
תוך הסבר שהמתנה היא רק ליווי לתהליך כדי שיהיה לו כיף להתמיד אבל המתנה האמיתית היא הבריאות.

מקווה שיעזור 🙏
כל מילהחגהבגה
חיכיתי לתגובה שלך🙂 אז קודם כל- תודה רבה❤️השם בשימוש כבר
(לגבי הלהאכיל בכפית-מתביישת לכתוב שדווקא לא מזמן עשיתי את זה🤫)
לגבי הלהסביר לו את ההשלכות- אז כן אמרתי לו (וגם כעסתי עליו תוך כדי הסבר) אבל זה לא ממש עזר, אני באמת צריכה לתפוס איתו שיחה ברוגע, הבעיה שרוגע זה לא ממש משהו שקיים אצלי🙄
יש לנו סלייסר ונינג'ה ומעבד מזון, אבל הוא לא אוהב את הרעש ובכללי המטבח לא מעניין אותו כמעט בכלל( לא בא להסתכל כשאני מבשלת, מעדיף לקרוא או לשחק במחשב, למשל) אבל אהבתי את הרעיון לקחת אותו לסופר לבחור מצרכים!👍 ניישם בע"ה. וגם לחפש מתכונים.. וגם את המבצע.. בקיצור, כרגיל, כל מילה. שוב תודה🙂

ואני באמת לא משחררת.. כמו עוד כמה תחומים בחיים שלי.
הלוואי יהיה שינוי 🦋


מנסיון אישירינת 29
אם תכריחי לאכול או תלחצי עליו זה רק יוציא לו את מעט התאבון שעוד שעוד נשאר.
אותי הכריחו לאכול לפני 20 שנה ועד היום קשה לי לאכול אצל אמא שלי.

אגב, הוא מקבל ריטלין או תרופה של קשב וריכוז?
תודה לך🙂❤️. לא, לא מקבל אף תרופה כזאת. למה?השם בשימוש כבר
כי הן פוגעות בתאבון...רינת 29
אה.. אז לא.. 🙂השם בשימוש כבר
כאמא לילד בררן מאודשחרית*
בגיל של הבן שלך, לדעתי בערך אותו משקל, אבל לרוע המזל לא גבוה (כך שאנחנו במעקב גדילה צפוף כבר מגיל שנה וחצי).
התשובה הפשוטה היא לשחרר. ככל שתרדפי אחריו יותר, כך תצרי יותר התנגדות.
הוא ילד גדול וחייב לפתח מול עצמו את תחושות הרעב והשובע שלו.

אוהב רק פיתה טריה עם שוקולד? יאללה, שיאכל את זה, לא קרה כלום. אפשר לנסות לגוון עם שוקולד בריא יחסית (יש לאחווה כמה כאלה) ואם לא, אז לא. אני מודה בפה מלא שאצלי כולם הולכים עם שוקולד לגן ולבית הספר, לא חושבת שכמות של ממרח תהפוך את הכריך למזין או לא (וגם אני לפעמים לוקחת שוקולד לעבודה).
כנל עוגיה בבוקר- אני משתדלת לאפות ואם יש, אז יופי, אם אין, אז אוכלים משהו קנוי.

לגבי ארוחות מבושלות- הייתי משתדלת להכין לו דברים שהוא אוהב. אוהב קוסקוס, שיאכל קוסקוס. לנסות להכין דברים בלי רוטב או בצל או ירקות מגורדים שיצרו אצלו התנגדות (פסטה "יבשה" למשל, ושהוא יבחר את הצורה שהוא אוהב, מסתבר לפי הבן שלי שזה חשוב), ציפס בתנור (ביתי- לחתוך כמו ציפסים ולאפות עם שמן ומלח), אפילו לטגן ציפס פעם ב-
שניצל תירס- שיאכל שניצל תירס. הייתי משתדלת לנסות להכין ביתי, או להציב עובדה שיום אחד בשבוע אוכלים משהו אחר ולהכין בכל פעם משהו אחר, אולי יבוא לו החשק (הבן שלי לא נגע בבשרי בכלל, לאט לאט נפתח ומוכן לאכול חזה עוף על הפלנצ'ה, קציצות בלי רוטב). אבל שוב, בלי להידחף לו לצלחת. זה מה שיש על השולחן, זה מה שאוכלים. תיקח כמה שאתה צריך ורוצה.

הוא אוהב גמבה וקיווי? מעולה!!! תחתכי שיהיה זמין תמיד. הם מלאים בברזל ומצויינים.
באופן כללי תחתכי ירקות שיהיו בארוחה, לפעמים בא תיאבון.

לגבי המתוקים (כוללת בזה חטיפים ואת הקורנפלקסים המושקעים)- הייתי מוציאה מהבית שלא יהיה פיתוי ושלא ימלא לו את הבטן בין הארוחות ואז ימנע ממנו להרגיש רעב לדברים החשובים.

שייקים זה מצויין, עם גלידת שמנת או פרוזן יוגורט. תפסיקו לנסות לדחוף לו לשם דברים. הוא גדול, אל תנסו "לרמות" אותו.

חוזרת על עיקרי הברזל (וסליחה שיוצא ארוך)-
1. לא לעשות אישו מאוכל!! לא להכריח, לא להתחנן, לא להאכיל, לא לרדוף עם כפיות או להבטיח דברים בתמורה. לשים אוכל על השולחן, מגוון וכזה שכולל גם דברים שהוא אוהב, ולתת לו לבחור בעצמו את הכמות והמבחר.
גם אם בוחר לא לאכול (גם לבן שלי זה קורה לפעמים), אז שלא יאכל. לא קרה כלום. לא להתרגש.
2. לא לתת לנשנש בין הארוחות. כדי לבנות תחושת רעב. להעיף מתוקים מהבית. להעדיף הכנה ביתית בגבולות המסוגלות שלך.
3. לא להתייאש מלהציע ולחשוף למאכלים. הטעמים משתנים כל הזמן. הבן שלי לא נגע בחביתה ופתאום הריח וראה את אחים שלו אוכלים בתאבון וביקש גם (לא האמנו!). תמיד לשים ירקות חתוכים יפה על השולחן בארוחות. לקנות פירות טובים (למשל, בתפוחים לבן שלי יש דרישות ספציפיות לתפוח קשה, לא קמחי ועוד.. אז אני תמיד קונה את התפוחים מהסוג היקר ביותר ומציעה וזה עובד).
4. הייתי פונה במקביל לבדיקות דם כלליות לשלול אנמיה שמשפיעה מאוד על התאבון ולשלול חוסרים אחרים.
5. הייתי גם עושה עם הילד שיחה על אבות המזון, ומסבירה לו מה חשוב ומה פחות, אבל מכאן והלאה משחררת לו לגמרי.

בהצלחה!!!
תודה ענקית על הטיפים ועל התגובה המושקעת שלך!! מעריכה ממש!השם בשימוש כבר
🙂❤️
חחח שימשי חולה עליך!!מצטרפת למועדון
עזבי את זה שאת כותבת מדהים וחי כל כך. ממש מציירת את המצב בצורה הכי מוחשית.
אני פשוט מצאתי את אחים שלי בין השורות וגם קצת את עצמי כשהיתי בגיל של הילד שלך..
אני זוכרת איך נגעלתי מכל מאכל שהיה בו בצל מטוגן או מאודה.. איך בכיתי כשאכלתי שניצל תירס שבטעות חשבתי שהוא סויה ולא הבנתי איך גרגר תירס העז להשתרבב ללשוני.. היתי לוקחת לבית הספר או טוסט או שקית ביגלה או לחמניה. לחם פרוס פשוט דחה אותי. לא משנה איזה ממרח היה בפנים.
אז אני ממש יכולה להזדהות עם הילד שלך ולהיות במקום הזה שנגעל מכל דבר ואוהב רק דברים מסוימים ובצורה מאד ספציפית, ומצד שני גם להבין אותך כל כך כאמא שרוצה לתת לילד שלה אוכל מזין ובריא ומשקיעה בנושא ללא הרף מתוך אהבה ואכפתיות(אפשר לשאול איך את לא מתייאשת?? אמא שלי מזמן כבר לא מנסה. בשלב הזה שלא נוגעים במה שאת שולחת. פשוט חבל..)
אז אחרי שהבעתי את הזדהותי הכנה עם שתי הצדדים אני רק אוסיף ואומר שמהנסיון שלי זה עניין של בשלות והתפתחות. כמו שככל שגדלים תפיסת העולם יותר מתרחבת ונפתחים לעוד עולמות וסגנונות של חיים וחשיבה ככה גם באוכל. הלשון צריכה לעבור סוג של התפתחות, לפתוח את עצמה לעוד טעמים.
זה קורה. אני מבטיחה לך. ככל שגדלים מעיזים בהדרגה עוד ועוד וכאשר רואים כי טוב זה נותן מוטיבציה לנסות עוד.
מילדה שלא אהבה ירקות בכלל!! לא דגים. בקושי פירות. לא גבינות וממרחים אחרים. רק המון פחמימות , ממתקים ועוף בכל הוריאציות נפתחתי בהדרגה לכל העולם של הירקות המבושלים והמאודים(מחיים אני עדין נרתעת), דגים ברוחב לב, גבינות למיניהן,קטניות מלאות ועוד.
זה פשוט קורה. בלי שדחפו לי בכח. בלי שלחצו עלי. מתוך חופש ורצון וסקרנות שלי לגמרי.
אז תרשי לי להציע לך. תרפי מזה בינתיים. אני מבטיחה לך שזה יקרה יום אחד מעצמו לגמרי.. בכל מקרה לחץ שלך לא עושה טוב לשניכם!
זה מעולה שאת ממשיכה להציע ולחשוף. אבל תשאירי את זה בגדר הצעה..
תודה רבה, דון דון, על התגובה המבינה והמזדהה.. 🙂❤️השם בשימוש כבר
נראה לי שאני לא מתייאשת כי זה משהו בעדה, לא?
מרוקאי=להאכיל, זה טבוע לנו בדם להאביס אחרים
וברצינות,
יש לי חרדה מזה שאולי יהיה רעב בבי"ס, וגם בעלי שותף לתחושה הזו. מעניין למה, שנינו לא סבלנו בעבר מחסור אוכל בית ספרי, או מחסור באוכל בכלל.
והלוואי שזה ישתנה. אנסה כמה מעצותיכן החכמות.
שוב תודה🙂❤️
חח ברור עדה ולא רק. זה הכי טבעי.מצטרפת למועדון
לא התכוונתי לא לשלוח איתו אוכל בכלל. אבל יום אחרי יום לחתוך במסירות פירות ולהכין סנדויצים שברור לך שהוא לא יגע בהם. לא חבל?
בטח שחבל! את יודעת איך כואב לי הלב? לפעמים אני אוכלתהשם בשימוש כבר
את הפרי או הירק ששם, רק כדי לא לזרוק, ולחם-מפוררת לציפורים, ועדיין, נחמץ לי הלב בכל פעם מחדש. שונאת לזרוק אוכל. שונאת. כאב לב כפשוטו.
אז תשלחי איתו רק מה שאת יודעת שהוא אוכל!מצטרפת למועדון
פיתה עם שוקולד ולפעמים רצועות גמבה, כי אם אשים כל יוםהשם בשימוש כבר
ימאס לו. זה בערך המבחר.. אה, אתמול בקש מצה. עם שוקולד🙄
כיווי דובדבן ומנגו- חותכת ושמה, אבל יש להם עונות לא ממש ארוכות...(לדובדבן לפחות)
🥭🥝🍒
מה אכפת לך? הוא אוכל לא את.מצטרפת למועדון
אדרבה אולי ככה ימאס לו ויפתח את הראש לעוד רעיונות..
ניסית קרקרים למיניהם? פריכיות אורז?
קרקרים לא אוהב בכלל, פריכיות רק אלו של אוסם עםהשם בשימוש כבר
הדבש🍯
אנין טעם הילדון
האמת שאני הייתי עושה בירור וטיפול רציניאורוש3
בדיקות דם מעמיקות, אנדוקרינולוג ומרפאת הפרעות אכילה של ילדים. נשמע קיצוני למדי לא סתם בררנות. בהצלחה מותק
את חושבת? הפרעות אכילה?😥 אוי ואבוי.. וכן, אין מנוס מבדיקותהשם בשימוש כבר
דם בשבוע הבא... זה באמת קיצוני כ"כ? את אומרת את זה בגלל המשקל?
תודה אורוש❤️
אני יודעת שזה נשמע מפחיד מי שלא מכיר את זה מקרובמצטרפת למועדון
אבל לדעתי זאת לא הפרעת אכילה. בכלל לא בטוח שזה יתבטא אצלו בחוסרים...
אני מכירה את זה כמו שכתבתי מקרוב. כמובן שצריך לחשוב איך מרחיבים את המעגל של המאכלים שהוא אוכל אבל מכאן ועד הפרעת אכילה הדרך ארוכה...
אצל ילדים זה אחרתאורוש3
לא הפרעת אכילה של חלילה אנורקסיה או בולימיה. אני לא באמת סגורה על הגיל שלו איפה זה נופל. אבל אני כן יודעת שאצל תינוקות לקטנים בררנות מוגזמת, אכילה לא מספקת וכל האישוז מסביב נחשב הפרעת אכילה ויש מרפאות ייעודיות (למשל בשניידר). זה לא אומר אשפוז והזמה בזונדה חלילה. סליחה אם הלחצתי. אלא יותר הדרכה מה לעשות כדי לעבוד ולשפר את התחום. המשקל די דומה לשל הבן שלי בן שמונה. הוא אבל לא גבוה ולא עור ועצמות ואומנם בררן אבל לא כמו הנסיך שלך ואוכל כמויות סבבה.
וחלק מזה כמובן זה הדרכה להורים...אורוש3
אני באמת דואגת, כי אני חושבת שהוא חיוור יותר לאחרונההשם בשימוש כבר
(אולי אני מדמיינת, אבל אולי זה נכון)
בכל מקרה נתחיל עם בדיקות דם בע"ה.
ושוב תודה❤️
אם כבר, הייתי מבקשת הפניה לבדיקות דם ממש מקיפותיראת גאולה
בי12 מחסני ברזל.... לא יודעת מה עוד, כל מיני ויטמינים.
זה מה שאעשה. תודה רבה לך❤️השם בשימוש כבר
ותפקודי בלוטת התריס כל האנדורקינולוגיהאורוש3
👍🙂 תודה!!השם בשימוש כבר
לא נראה לי שמדובר בהפרעת אכילהאורי8
כי הילד כן אוכל, אלא שמעדיף דברים לא בריאים.
מזכחר לי מאוד את הבן שלי. יש לי ילד בן 10, שאוהב רק דברים מסוימים. חי על קורנפלקס, פיצה, ביסקויטים, קרקרים.
ועוד כמה דברים . לא אוהב את רוב מה שמבשלים בבית. זה מעצבן, אבל מאמינה שיעבור לו כשיגדל.
לא יושבת שזו הפרעת אכילה.
תודה❤️🙂 מנחם קצת לשמוע שיש עוד ילד כזה, כי בינתייםהשם בשימוש כבר
אני רואה סביבנו רק ילדים עם תאבון בריא ומוגבר.. 👨‍🌾
ותודה על ההרגעה🙂
אבל היא מדברת גם על כמויות מזעריותאורוש3
נכון. כמויות מעטות ממש ( חוץ מבמבה עם שוקולד וקורנפלקס,השם בשימוש כבר
אז בהחלט מראה את יכולותיו.. )
אבל הוא אוהל כמויות גדולות מאוכל שהוא אוהבאורי8
גם אם הוא לא בריא. אם הוא אוכל הרבה ושבע משטיות, זו לא הפרעת אכילה.
האמת, אני הייתי נותנת לו לבית סםר חחם עם שוקולד, לפחות שישבע.
מפסיקה להתעסק כל הזמן סביב האוכל שלו.
אני מכינה אוכל לכולם, אם הבן שלי עושה פרצוף, לפעמים אני שואלת מה הוא כן רוצה ומציעה להכין, לרב הוא אומר משהו בסגנון - פיצה. אני מציעה לו להכין לעצמו פיצה על פיתה, לפעמים הוא אוכל קורנפלקס.
מעצבן אותי, אבל לא נורא בעייני, יגדל וילמד לאהוב עוד דברים. יש ילדים כאלה.
אשרייך שמשחררת. הלוואי שאצליח, הלוואי..השם בשימוש כבר
תודה! 🙂
מציעה כיוון שונה מזה שניסיתאמא וגם
לשחרר.
לזכור שטבועה בו תחושת רעב טבעית משהוא נולד, ושלפעמים לחצים ואובר טררם רק מפריע לה.
מהיום תכיני לו מה שאת מכינה לכולם. בלי היסטריה ובלי לספור כמה פירורי אורז אכל
ובלי להתחנן שיואיל לאכול
ובלי לעשות מזה עסק.
תדאגי *שיהיו* כל הארוחות שהוא צריך.
ארוחת צהריים מוגשת, ארוחת ערב מוגשת.
במקסימום לדאוג שהוא חייב לשבת בזמן הארוחה ואם לא נאה לו מה שאוכלים שיקח לעצמו מהמקרר משהו אחר
שמקובל עלייך.

סה טו.
תודה רבה לך🙂❤️ פעם ניסינו את זה בארוחת ערב, הוא לאהשם בשימוש כבר
נגע בכלום, הלך לישון ככה ולנו היו יסורי מצפון ומאז לא חזרנו על זה..
אז מה ? אז הוא הלך לישון ערב אחד רעב ???רעותוש10
לא קרה כלום,
את יודעת כמה פעמים בחיי עשיתי פרצוף על ארוחת ערב והלכתי לישון רעבה ?

התחתנתי במשקל 48 קילו... עבר לי... עם השנים והלידות עליתי ב15 קילו בערך

אני הייתי ילדה ברננית פלוס שלט אוכלת בכלל פירות חוץ מבננה ותפוח לפעמים, ירקות הכוונה זה סלט עגבניה מלפפון ותפוחי אדמה חוץ מזה כלום, כל דבר שנגע בו טיפת קטשופ או רסק עגבניות לא נוגעת
הכי בעולם אוהבת ופלים ושוקולד,
וכל יום אבל כל יום הלכתי עם פיתה עם שוקולד לבית ספר

זה סיפור ארוך אבל ההורים רוב השנים לא לחצו לאכול
צודקת.. רואה שאלו התגובות של רובן ככולן פה.. אז צריךהשם בשימוש כבר
לשחרר, אפילו שקשה,
ולהעיף זבל, ולהעביר את האחריות אליו.. אין מנוס מלהתחיל ליישם..
תודה רבה לך!! 🙂❤️
תראי אני לא חושבת שביום אחד את צריכה להפוך הכלרעותוש10
זה תהליך
וכל משפחה עושה את התהליכים האלה לפעמים... מחשבים מסלול מחדש... מחפשים איזון

רק בנושא הלחץ *שלך* שהוא יאכל,
זה חייב להשתנות
מכיוון שבעלי בן העדה המרוקאית אני פשוט כל כך אבל כל כך מבינה אותך, זה פשוט כ"כ מגיל 0 לבשל אוכל ולהאכיל...

כשהיינו מאורסים, הגישו לי , לצלחת, כמויות אוכל הזויות, במיוחד אצל הסבתא, וזה ממש מעליב אם לא אוכל כמעט הכל...
כבחורה בררנית ורזה מאוד-סבלתי !!!
ארוסי פשוט סגר איתי שכל פעם שסיימתי לאכול ואני לא רוצה עוד, שנחליף בינינו את הצלחות....

כמובן שאת צריכה לדאוג לו לאכול אבל לא ברמה של כל הזמן לדאוג שגם יאכל אותו בפועל,
חשוב שבהית ספר יהיה אוכל שהוא אוהב כי זה משפיע על כל התפקוד אבל אם הוא בסוף בחר לא לאכול זה עניינו

לחץ מוגזם בנושאי אכילה זה פשוט דבר שעלול לפתח הפרעות אכילה ! במיוחד אצל נערות אבל גם בנים

בנוסף- בדיקות דם !!
לא רק ברזל
גם בלוטת התריס
גם צליאק אולי
תיפני לרופאת המשפחה שתמליץ לך
עוד משהו חשוב ביותר ! לגבי צורת האכילה בלי קשר לתפריטרעותוש10
ראיתי את זה הרבה שהאמא מגישה לילד כל טוב, לתוך הצלחת

והיא עצמה ממשיכה לסדר את המטבח.

זה לא טוב ! !

אכילה קבוצתית חשובה ומעוררת תאבון, הדוגמא האישית של ההורים חשובה לא פחות
(אותו דבר גם לילדים עם משקל עודף)
אם את לא רעבה לארוחה או רוצה לאכול בהמשך,
לפחות תשבי איתו, שימי לך בצלחת ירקות או סלט ותאכלי בקטנה,
תאכלי בכיף ותשימי לב שמרגע שהאוכל בצלחת של הילד מה שהוא מכניס לפה זה לא קשור אלייך

דבר נוסף- לא לצרוך מדיה בארוחה !! אפילו דיסק שמע פחות מוצלח ואני יסביר לך למה. ברגע שיש מדיה הילד לא אוכל מתוך תחושת רעב ותאבון אלא כמו מכונה בלי לחשוב, המוח שלו מרוכז רק במה ששומעים או רואים וזה מפריע.
כשאוכלים רק אוכלים ואפשר קצת לשוחח בשולחן

ועדיף להגיש הגשה מרכזית ולא בצלחת, שהילד יבחר מה הוא אוהב ויתנסה

או למשל להגיש משהו אחד בצלחת ושהוא ישים לעצמו מהדברים הנוספים

(נגיד אני עושה חביתה אישית בצלחת וכל אחת שם לעצמו סלט וגבינה (או לא שם... אבל אני לא מכריחה)

דבר נוסף - לא להבטיח ממתק או קינוח שווה אם תאכל יפה, אפשר לחלק משהו מתוק אבל לא אוכלים בשביל לקבל ממתק, אוכלים כי רעבים ורוצים לשבוע

צורת האכילה זה נושא מאוד ארוך אז זה מעניין אותך אחפש את האתר של התזונאית שלמדתי ממנה
אז אנחנו אוכלים כולנו יחד רק בערב, כי רק אז בד"כ כולנוהשם בשימוש כבר
בבית, לפעמים צהריים אבל כל אחד חוזר בשעה אחרת, לפעמים מחכים אבל זה תלוי ברעב.. באמת יוצא הרבה פעמים שאוכל לבד בוקר וצהריים. אבל אף אחד מאיתנו לא מתעסק בנייד או מחשב או שמע ( אין לו בכלל סמראטפון, רק טלפון פשוט) אלא משוחחים..
צלחת הגשה מרכזית זה רעיון.. תודה👍
ואשמח אם לא קשה לך, גם לאתר של התזונאית. תודה!
תודה!! 🙂❤️ הצחקת אותי עם ההחלפת צלחות.. לא תפסוהשם בשימוש כבר
אתכם?
כן, אני גם כזאת.. כשגיסים שלנו (אשכנזים) מתארחים אצלינו, הם ממש מבקשים ממני "א ל תשימי לי בצלחת. א נ י אקח בעצמי!"
אני לא חושבת שהלחץ שלי מוגזם, לא הלחץ שאני משדרת ל ו בכל אופן, זה יותר בתוכי - לא רוצה שיאכל את כל זה, ומצד שני-ממשיכה לקנות.. ואז מלקה את עצמי ששוב מרשה לו קורנפלקס לארוחת ערב.
תודה רבה על התגובה🙂
מה שהכי אני בטוחה שאת אמא נהדרת !!!רעותוש10
הלוואי.. אני לא בטוחה בזה בכלל..השם בשימוש כבר
אבל תודה רבה לך! 🙂
כל מילהפרלין
ברור שבתת מודע קיימת התניה שסביב האוכל הוא מקבל המון תשומת לב שלכם.
הוא כבר גדול. תשחררי.
את כאמא צריכה לדאוג שיהיו בבית שלוש ארוחות מזינות. אפשר לנסות להתחשב בהעדפות שלו אבל לא לנהל את כל התפריט של הבית לפי זה.
ירצה, יאכל. לא ירצה, שידאג לעצמו לחלופה בריאה מתוך דברים שאת מרשה.
תודה🙂❤️ חלק מעבודת חיי, לשחרר.. קל זה לא יהיה, כנראה.השם בשימוש כבר
אבל ננסה..
מסכימהאפונה
טוב זה לא חוכמה, קל לי לשחרר כי אני אשכנזיה וגם הילדים שלי נולדות עם עודפי תיאבון.
אבל אני יכולה להגיד לך מהנסיון של חמותי (המרוקאית...) שאם את רוצה לגדל ילד בררן - כדאי שתתעסקי במה הוא אוהב ומה לא אוהב לאכול, וכמובן להכין לו רק את מה שהוא אוהב ואל תשכחי לבדוק כמה הוא אוכל מזה.

גם הילד שלי לפעמים עושה אוואנטות ולא אוהב את מה שיש בארוחת ערב, או לא אוהב משהו בתוך האוכל ("אמא איכס אני לא אוהב בטטה במרק") אני מסרבת להכנס לשם. לא רוצה? אל תאכל. הדבר היחיד שאני מרשה לקחת כתחליף למה שהכנתי זה ירקות מהמקרר ללא הגבלה. אז כן, לפעמים הוא אוכל מלפפון וגמבה לארוחת ערב. ואני בכנות מעדיפה שילך לישון רעב לילה או שניים *מבחירתו* ולא להכנס ללופ של סקרנות ונסיונות ריצוי בתחום המזון. המדרון חלקלק...

וברצינות - תני לו שיחת הכנה מקדימה: "עד עכשיו היה ככה (...) אנחנו רוצים לעשות שינוי כי א' ב' ג', ומעכשיו אלו הכללים החדשים".
תעיפי את הזבל מהבית, תכניסי אוכל אמיתי זמין ואל תדברי על זה יותר.

מאמר מעולה שאולי יפתח לך קצת את הראש:
אתגר הירקות
אשכנזיה וכותבת "עושה עוונתות?" 🤔 הבה נבדוקה את שורשייך!השם בשימוש כבר

הצחקת אותי עם התיאור של חמותך.. מבינה שהילדון הבררן הוא בעלך? כן, גם על זה אני חושבת, על הכלה שלו.. בכל זאת, אחד מהיעדים שהצבתי לעצמי לטווח הרחוק זה לרכוש את אהבתה, אז צריך לעמול הרבה עבור זה, בין היתר, מעכשיו...
תודה רבה רבה על התגובה, אקרא בע"ה בהמשך את המאמר..
🙂❤️
בעלי הוא דוקא מהפחות בררנים במשפחהאפונה
הוא לא אוכל רק:
חומוס, טחינה, קוסקוס, גריסים וירקות מבושלים
לאחרונה לימדתי אותו לאהוב גם אבוקדו ופירה, שקשוקה וקצת פשטידות.

מבטיחה לך שככל שתתעסקי פחות במה שהוא אוכל כן ייטב.

ראיתי פעם המלצה של סופר ננידיקלה91
היה ילד שאוכל רק שניצל תירס. היא פשוט העיפה לו את השניצל תירס. היה רעב יום יומיים ואז מבלית ברירה התחיל לאכול אוכל אחר..
תודה🙂❤️ הבעיה היא שלא אוכל רק שניצל תירס, אלא מבחרהשם בשימוש כבר
דל של אוכל לא בריא. אולי באמת צעד ראשון יהיה להעיף משהו אחד כזה, עוגיות או קורנפלקס או שניצל תירס. תודה!!
ממש לא צריך הדרגתיות בדברים כאלו. תזרקי הכל בבת אחתמיואשת******

הרי אם את מוציאה קורנפלקס הוא יאכל יותר עוגיות ואם תוציאי עוגיות אז הוא יאכל יותר קורנפלקס

את צריכה להיות קשוחה יותר, להוציא הכל, לשים כללים וזהו. 

להתחיל בעדינות להוציא אוריאו, או בעדינות להוציא סוג אחר של עוגיה לא באמת יוביל אותך לשום מקום

😂 רוצה לבוא אלי, לעשות פה סדר? 😂 מתאים לי איזו סופר נניהשם בשימוש כבר
שכמוך..

ברצינות.
אהה!! עליתי עלייך! את רוצה שאני אוכל את כל העוגיות האלו! מיואשת******


מה פתאום!! ארוויח 2 ציפורים במכה-גם אחסוך את כואולהשם בשימוש כבר
הכסף של העוגיות אוראו (שבמבצע עולות 3 ב20🙄)
וגם אחסוך כסף של מנחת הורים+תזונאית!! אז זה אפילו 3 ציפורים. ככה בטוח אוכל לקנות לנו בית בקרוב

(וגם תכירי את מיואשת 👍🏻)קמה ש.
בס״ד

חיבוק @השם בשימוש כבר ❤️

נתנו כל-כך הרבה עצות מעולות, אין לי מה להוסיף. רק שאת אמא מתוקה ממש 🥰
הכי שווה!! 🙂❤️השם בשימוש כבר
תודה, קמוש.
❤️
ואל תקראי לי סופר נני, אם היית באה אלי...מיואשת******

היית מגלה ילדה בת שנתיים וחצי שלמדה לעשות קולות הקאה משכנעים מאד כדי לישון בעגלה ולא במיטה שלהחושב

תגידי לה סופר נני ותראי איך היא צוחקת עלינו

המום

😂😂 איזו חמודה.. באמת? העגלה יותר נוחה לה מהמיטה?השם בשימוש כבר
כן. שדונית ...מיואשת******


אנינת טעם! 😉🙂השם בשימוש כבר
לגמרי שדונית. שתישן בעגלה. אני שחררתי את זהאורוש3
גם שלי עושה ככה מגיל מאד קטן!!!סמיילי12
אם משהו לא מוצא חן בעיניו הוא דוחף אצבע.
מכירה מישהו שקראנו לו 'טבעולי'פעם אחת
(על משקל טבעוני יעני) כי על זה הוא חי בערך. התחתן וזה קצת עבר לו. נוגע בעוד דברים. מעודד?
טבעולי😂😂 אהבתי... מעודד-קצת פחות, אבל מצחיק-בהחלט..השם בשימוש כבר
כי אני לא רוצה לחכות שיתחתן.. אני רוצה שעכשיו ( אתמול, לפני שנה ושנתים) יאכל בריא.. אבל כן, זה שאנשים משתנים ומשנים העדפות זה מעודד. תודה!! 🙂❤️
חחחחאמא וגם
אהבתי
קצת להרגיע מצד הילדמקקה
אני הייתי ילדה כזו
אוכלת בבית ספר שני ביסקוויטים וזהו
בבית אוכלת קצת פתיתים ושניצל
אין מה לדבר על ירקות או פרות.

בגיל תשע בערך אחותי שילמה לי עשרה שקלים על כל חצי מלפפון שאכלתי. ומאז התחלתי לאכול מלפפונים בכמויות. לא חינוכי אבל שיטה

בתיכון הייתי אוכלת לחמנייה עם תפוציפס בפנים (!)
לאט לאט גדלתי והתחלתי לאכול יותר ויותר
היום המבוגרת אוכלת המון ירקות וגם בשרי עם רוטב חזק. את רוב הדברים אני אוהבת, פירות עדיין לא... ככה שיש תקווה!!

ומצד המבוגר- אם לא יהיה קורנפלקס הוא ישאר רעב?
הוא אוכל את הקמת שאמרת ושבעת מזה או שמשלמים השטויות?
תודה🙂❤️ממש יפה שאחותך שלמה לך, אז ממש היה אכפת לההשם בשימוש כבר
מבריאותך אם כך!
והזכרת לי נשכחות-לחמניה עם תפוצ'יפס בפנים זה משהו שגם מישהי מהכיתה שלי הייתה אוכלת לפעמים🙂
אני באמת מקווה שזה ישתנה עד שיגדל, אבל בינתיים קשה עלי המחשבה שדברים כ"כ לא מזינים נכנסים לגופו בינתיים.. וכשאני עושה סיכום של דברים שאכל, אפילו סיכום יומי, ק"ו חודשי או שנתי אני מכה על חטא. באמת.
תודה רבה לך!!
רעב זאת תחושה בריאהאמאשוני
רעב זה טוב
רעב גורם לנו לרצות לאכול
רעב פותח לנו את הראש
רעב יגרום לנו לרצות לנסות טעמים חדשים.

אני רואה בהרבה תגובות שלך שאת מפחדת מהרעב. מרגישה שרעב זה משהו שצריך לסתום אותו ומהר.
זה בדיוק מה שדופק את התיאבון.

מציעה לך בראש ובראשונה להבין את מול מה את מתמודדת. לקרוא מאמרים, ללכת בעצמך לייעוץ אצל תזונאית ילדים.
הבן שלך בגיל שזה ממש ממש בדיוק הזמן. עובר מילדות לבגרות, הגוף יתחיל עכשיו קפיצת התפתחות שתלווה אותו לכל החיים.
ואכילה בריאה לא נרכשת ביום אחד.

את משקיעה בו ובנושא המון המון מאמץ.
בבקשה בשביל העתיד שלו, בשביל הבריאות שלו,
תנסי לנתב את המאמץ לעבודה על עצמך. בלי לפתור את הנקודה הזאת שום דבר מול הילד לא יעבוד.

א. רעב הוא חיוני. אין צורך לסתום אותו עם זבל. את מונעת ממנו להשתמש האינסטינקט שנולד איתו כדי להזין את הגוף.

ב. הוא אדם בפני עצמו. עם יכולת בחירה. אמנם עם הבנה ויכולת קבלת החלטות מוגבלת לפי גילו, אבל אדם נפרד. תני לו ללמוד מעט את החיים.
תני לו לחוש את האי שקט של הרעב, תני לו לפשפש במטבח אחר מזון כלשהו. תני לו את ההבנה שאם הוא לא דואג לעצמו, מעכשיו את מי שיעשה לו את העבודה.

ובניגוד להרבה תגובות פה לא מסכימה שלא קורה כלום מתזונה של ציפס בלחמניה.
הוא כפסע מהתפתחות גופנית ושכלית שתלווה אותו כל חייו הבוגרים.
לא יכול להיות שכל המחקרים מצביעים על צורך ברכישת כל אבות המזון, ובכל זאת כל הילדים שאכלו לא בריא גדלו נפלא
זה שבבגרות התחילו להיפתח לטעמים זה טוב ונפלא (בעיקר נשים שצריכות להזין את הדור הבא)
אבל זה לא סותר את מה שהיה חסר בגיל ההתבגרות.
בשנים האחרונות הצעירים סובלים ממגוון תופעות שלא היו קיימות בעבר באופן מוגבר,
לא הכל אפשר לדעת למה לקשר, אבל זה לא אומר שאין קשר. לכן צריך לעשות מאמץ לשמור על הבריאות. לא צריך להיות קיצוניים בזה, אבל להגיד אוראו ושניצל תירס לכל החיים וחסל ויכוחים זה לא נכון.
יש עוד המון מה לנסות לפני שמרימים ידיים.
בסוף זה שלו, נכון. אבל כהורים צריך להתוות את הדרך.

יכול להיות שלאור הגיל ולאור ההרגלים ולאור הדאגה ההורית שלכם, כדאי להתחיל תהליך בליווי חיצוני.
לא ממקום היסטרי, לא ממקום של חוסר אונים
ממקום אחראי. ממקום שרוצה לתת לילד את ההזדמנות להיפתח לעולם שלם שטרם הכיר.

אם הוא אוהב מחשב, יש אפליקציות ידידותיות שמעודד אורח חיים בריא.
עם הסברים וחידונים, עם תמונות צבעוניות ומאירות עיניים.
שווה לבדוק.
את יודעת מהמקקה
האמת שהגוף שלי מאוד חלש
עם הרבה בעיות
ממש לא בכושר ולא מחוסר ניסיונות לעסוק בפעילות גופנית
רק עכשיו אני חושבת שאולי זה קשור לתזונה שלי עד גיל 18 ככה שלא הייתה מדהימה...

נותן לי מחשבות גם על הילדים, למרות שבדור הזה יש ממש שיפור לעומתי
רק בשביל לחזק את דברייך הכתובים נפלאהתמסרות
אני הייתי ילדה בררנית מאוד מאוד מאוד,
ואומנם היום כשאני אמא אני אוכלת תזונה בריאה בטירוף! וכך גם ילדי אבל החוסרים של גיל ההתבגרות ניכרים יותר מידי מבחינת הגוף שלי.

אני חלשה משמעותית יותר מרוב הנשים וזה קשה!!

ומצטרפת להצלחה לבדיקות דם מקיפות
ומציעה גם לשחרר אבל במקום הזה שווה ללכת יחד עם בעלך ולעשות עבודה משותפת שתיתן לכם כוח יחדיו.

בהצלחה, את אמא נדירה! רק תזכרי את זה
תודה, התמסרות... 🙂❤️ מצער לשמוע שאת מרגישה חלשה,השם בשימוש כבר
אמא חזקה ובריאה זה פשוט מאסט. לכל הבית..
לגבי ה"נדירה" -מניחה שהתכוונת לדרך החיוב
(צוחקת)
הלוואי שאני אמא טובה. הלוואי. את יודעת כמה נקיפות מצפון יש לי?
ותודה רבה על השיתוף🙂❤️
יש לי חברה שהיתה עושה המווון בעיות עם אוכלפרח חדש
מה אמא שלה לא נסתה
שנים נלחמו איתה על זה ושום דבר לא השתנה
כשהגיעו לקצה אמא שלה לא דיברה איתה 3 ימים!! וזה לא עזר
ברור שזה השפיע עליה והיא בהחלט חלשלושה כזאת
כשהתחתנה הרופא לא נתן לה להיכנס להריון רק אחרי חצי שנה שהיא אוכלת כל יום כמות מסויימת של בקר או עוף. פשוט הגוף שלה היה עם חוסרים רציניים.
היא לא תצליח להחזיר לגמרי את החוזרים, אבל היא מקפידה יותר על אוכל היום.
שוב תודה🙂 קוראת בתשומת לב ומפנימה. ותודה על כיווניהשם בשימוש כבר
המחשבה❤️
כל מילה בסלעדיקלה91
אני עם המון בעיות בריאותיות רק בגלל כל הזבל שהיו מאכילים אותי..הלוואי שההורים שלי לא היו בוחרים בדרך הקלה..זה היה מונע ממני הרבה סבל
מסכימה עם העצה של כולם לנסות לשחררמכחול
מוסיפה עוד רעיונות -
אתם אוכלים איתו? לפחות עם קטנים יותר אומרים שזה חשוב. לשבת לידו ולאכול בעצמך באותו זמן שהוא אוכל (בלי לבדוק לו בצלחת או לדרבן אותו לאכול, סתם לאכול בעצמך ולדבר על דברים אחרים).

לחץ חברתי יכול לעזור. אולי כשיש קבוצת ילדים (נניח בני הדודים) לעשות אוכל שווה בהרכבה עצמית וכל אחד מרכיב לו? למשל פיצות שכל אחד בוחר איזה תוספות לשים (ואת מכינה מראש הרבה קעריות עם אפשרויות), סלט בהרכבה אישית, טורטיה או פנקייקים שכל אחד ממלא. שוב - את מגישה את כל האפשרויות ובכלל לא מתעסקת במה הוא אישית אוכל.

אולי לערב אותו בהכנה? לפעמים זה עוזר.
להזמין אותו למטבח להכין איתך. הייתי מתחילה מדברים שהוא אוהב - תכינו ביחד עוגת שוקולד שווה ומפנקת לשבת, בלי שום הטפות מוסר. אחרי כמה פעמים כאלה אולי תכינו ביחד עוגת גבינה. או עוגת תפוחים.

בהצלחה!
לא קל בכלל לשחרר שליטה בזה...
תודה רבה🙂❤️ עונה- אוכלים איתו בעיקר ארוחות ערב, זה בערךהשם בשימוש כבר
מה שמתאפשר. בבוקר אני יוצאת לפני שקם בכלל, ובצהריים בא לפני או אחרי, תלוי בימים.
לגבי הלחץ החברתי-שכחתי לכתוב שדי הרבה פעמים חברים באים אליו ישר אחרי בי"ס ואז יוצא שאוכלים צהריים, או באים
אחה"צ ואז נשארים לארוחת ערב, אז באמת בהתחלה זה עזר, אבל ככל שרבו המקרים האלה, הוא התרגל וכבר לא מתרגש.. לא דופק חשבון מה שנקרא.. חבר שלו יכול לסיים צלחת מלאה ולבקש עוד מנה, והוא עושה טובה, מנקר קצת וזהו, אפילו קם לפניו מהשולחן.
ביום שני, לדוגמא, נשאר חבר עד 20:30. נצלתי את ההזדמנות והכנתי להם חביתה, סלט, גבינה לבנה, זיתים.. נטלו ידיים, החבר אכל הכל מהכל, והילדון ניקר בסלט, 2 ביסים מהרך של הלחם, לא נגע בחביתה ולא פתח את המכסה של הגבינה. ועוד אומר לי "אני שבע.. אני מתפוצץ מבטיח לך". לפחות היה לי השכל לומר לו ליד החבר שאין השלמות, ולא יקבל אח"כ קורנפלקס. וכך היה..
לגבי הלערב במטבח - זה לא מעניין אותו.. לפני שנתיים בערך התפקיד שלו היה בשבת בבוקר לחתוך סלט פירות. היום (כבר מזמן, בעצם) לא רוצה. המקסימום זה לעשות צורות בבצק החלות או לגלגל כדורי שוקולד. ואולי עוגיות..
ושוב תודה על התגובה🙂
קשוח הבחור שלך...מכחול
אין לי רעיונות כרגע, בהצלחה!
כן, עקשנון לא קטן.. תודה רבה! 🙂השם בשימוש כבר
טוב אז הילדים שלי קטנים. אבל הבת שלי עשתה לנו סרטים.. אז משתהכל בנחת
הבת שלי בגיל חודש בערך הפסיקה לאכול..
כמעט כלום.
הנקה סבבה. אבל חלב שאוב לא רצתה..
וצרחה כל היום..

הייתה אוכלת איזה 20 סיסי וצורחת את חייה...
וזה לא ילד ראשון בכלל. אבל זה היה מלחיץ.
ורצתי מרופא לרופא. והם אמרו לי כל הזמן שאני לחוצה מידי ולשחרר.
ולא הצלחתי.
וכל הזמן רדפתי אחריה עם אוכל... והיא לא אכלה והיה סיוטטטטטט.
ואז הגענו לגסטרולוג ילדים.
והוא אמר לי, תראי, היא פעילה ושמחה ומופתחת מעולה. אין לה ריפלוקס או משהו. אין לה שום בעיה רפואית. תשחררי את הלחץ.
תתני לה אוכל פעם בשנתיים וחצי. תנסי פעמיים וזהו. לא לדחוף. תוך כמה ימים, הוא אמר לי, זה יסתדר.
ולא יכולתי. בכיתי את נשמתי..
לא הצלחתי לשחרר..

אז פשוט החלטתנו לנסוע להורים ולתת לאמא שלי להאכיל אותה.
וככה עשינו.
וזה נעלם כלא היה תוך ארבעה חמישה ימים..
גם היום היא ציפלונה. אבל אני לא לחוצה מזה..

עכשיו. אצלך זה בכלל לא המקרה.
אבל לדעתי זה אותו פתרון. לשחרר.
להוציא דברים לא בריאים מהבית.
הייתי משאירה שניצל תירס קוסקוס וקרופלקס
אבל להוציא עוגיות.
ולא לרדוף.
זה האוכל. זה מה שיש.
תאמיני לי שאחרי כמה ימים שהוא לא אוכל וישאר רעב הוא יתחיל לאכול...
ולדעתי שהוא ילך לישיבה הוא ילמד לאכול יותר טוב..
וגם בעלי מפונק. אבל מאז החתונה מנסה לטעום בשבילי ואמא שלו כל פעם בשוק ממה הוא אוכל אצלי..

קיצר זה סופר סופר קשה לשחרר. עבודת חיינו..❤️❤️❤️❤️😍
תודה.. 🙂❤️ מזכירה לי שיש לי חברה טובה טובה, ג'דעית רצינית,השם בשימוש כבר
אמא ל6 בלי עין הרע שכל הזמן כל הזמן אומרת לי- סעי עם בעלך לחמישי שישי שבת, תביאי לי אותו, אני מחזירה לך אותו חייל!! (חוץ מהאוכל הוא מפונק בעוד כמה דברים, מכה על חטא) איפה.. רק המחשבה על כך שישן 3 ימים מחוץ לבית.. לא..
ושוב תודה🙂
ואי איזה מותק החברה שלך☺️הכל בנחת
בסוף תבחרי לעשות מה שטוב לך מוצרים לבית שלך.. הכי חשוב..
הצלחה רבה
היא בהחלט מותק, זכיתי.. תודה רבה לך🙂השם בשימוש כבר
נשמה, לא הפרעת אכילה!! ואל תכניסי לעצמך חרדות סתםתודה לך ה' 🙏
מנסיון שלי, של אחים שלי ושל אחיינים. וכן, מבית מרוקאי!!!
אז כשהיינו ילדים , אמא שלי היתה מכינה אוכל ולא היינו נוגעים כי- הצבע לא מצא חן בענינו, כי יש בצל / שום, כי לא אוהבים קישואים וכי עוד אלף סיבות
הייתי אוכלת ( בסמינר!) רק לחמניה טריה רותחת מהמאפיה שאבא שלי הצדיק היה הולך כל בוקר להביא לנו.
כמובן לחמניה ריקה. ומדאגה היה מביא גם מלא עוגות ובורקסים.. ולפעמים לפעמים היינו מפרגנים לו ואוכלים איזה רוגלך או בורקס..
ארוחת צהריים/ערב היתה לרוב טוסט או שניצל תירס. בשרי - הס מלהזכיר, ובלי סיבה מיוחדת כי קפה / שוקו לא היינו שותים כי נגעלים גם מחלב...
היום כולנו פחות או יותר אוכלים הכל. כן יש דברים שבעלי לא מבין אין אני לא אוכלת. שום לא יהיה אצלי באוכל למשל
ואמא שלי לא הכריחה ולא כלום. אמרה זה האוכל שיש מי שרוצה שיאכל מי שלא, שלא יאכל..
ודוקא אחי שההורים שלי הכריחו אותו לאכול בכוח וכו' עד היום בררן בצורה הזויה.
עוד דבר, אחין שלי יותר גרוע ממה שאנחנו היינו, חוץ מ קורנפלקס עם חלב ואולי עוד 2 דברים לא אוכל כלום!!! הרופא הפנה אותם למרפאת אכילה יעודית לילדים , היה שם בסדרת טיפולים. להגיד שיצא מזה משו, לא!! אולי טראומה ולא יותר.
היום אחותי למדה להרפות שמה לו אוכל בצלחת ומודיעה לו, זה האוכל שלך. אתה רוצה תאכל, לא רוצה אל תאכל. אין עכשיו קורנפלקס. לפעמים הוא לא אוכל, ולפעמים רק שכולם מסיימים ואף אחד לא רואה אותו הוא אוכל מהר...
תכלס, אל תעשי אישיו ובלאגן מהאוכל. מביאה לו צלחת וסה האוכל שלך. וזהו. הולכת ומתעלמת.. יקח זמן אבל בסוף יאכל הכל.
ה יעזור לך, מבינה אותך ויודעת שזה לא קל, ה' יתן לך כח!! 😘😘
מפונקת קטנה😂😂.. רק לחמניה, ורק רותחת? אני במקוםהשם בשימוש כבר
אבא שלך-2 סטירות!! ( סתם. אני במקום אבא שלך-כנראה נוהגת בדיוק כמוהו.. באמת צדיק! )
קשה לי לא לעשות "בלגן" סביב כי הוא ילד יחיד, תכל'ס מבשלת בעיקר בשבילו, וזה מתסכל שאת רוצה שיאכל בריא ויתענג על מה שטרחת, הרבה פעמים במיוחד בשבילו, עם תיבול מסויים ובלי/עם מרכיב מסויים שהוא לא רוצה/רוצה, ובסוף לראות את הצלחת מלאה..
תודה רבה רבה❤️🙂
אני ככ מבינה אותך. תחשבי שאנחנו יותר מ 10 אחים,תודה לך ה' 🙏
ואמא שלי היתה מסוגלת להעמיד 10 סירים, כל אחד לפי מה שאוהב. ותאמיני לי שכמה שהיא השקיעה, זה לא גרם לאף אחד מאיתנו לאכול יותר או לאהוב יותר.
מי שהיה בעייתי נשאר בעייתי.. עד שגדלנו / התחתנו...
תמיד חברות שלי היו צוחקות עלי שמעניין מה אני יעשה כשאגיע לארוחה אצל החמות פעם ראשונה.
במחנות הייתי המלצרית, כי לא הייתי טועמת כלום!!!! הייתי מביאה איתי טונות עוגות וחטיפים וזהו.
ולמה אני מספרת לך את זה, כי היום כשאני אמא פתאום אני מעריכה מה אמא שלי היתה עושה ולנו זה אפילו לא הזיז או דגדג....
אז כן, תכיני מה שהוא אוהב והעיקר שיאכל, אבל הרדיפה אחרי הילדים גורמת רק ההיפך
וואי תקשיבי, זכית בהורים צדיקים ומסורים, ולא מזמן קראתיהשם בשימוש כבר
שגם באחות/אחיות כאלה, ואת-כמובן, אז אם זה המתכון לגדל כאלו ילדים, אני גם הולכת להעמיד 3 סירים עבור המפונק הקטן..
תודה על ההבנה❤️
נשמה את. חכי, שאני בקריזה על אמא שלי אני אכנסתודה לך ה' 🙏
לקרןא את התגובה שלך. אולי זה יאפס אותי.... 🤦‍♀️
טוב, כבר כתבו לך מלנתה עצות...בת 30
רק רוצה לחזק את ידייך, כי נראה שבאמת השינוי צריך.להתחיל מהגישה שלך לענין.
לא הייתי עושה צעד דרסטי בלי לדבר איתו על זה לפני כן, אבל בהחלט אפשר ''לשכוח לקנות' משהו, בתור התחלה וככה להציב עובדה שאין, פשוט אין. (אם אתם גרים מעל מכולת אז כנראה זה לא יעזור...)
אבל בהחלט אפשר להתחיל לדבר איתו על אבות המזון, ומה התפקיד של סוגי המזון השונים.לא לחפור לו, אלא לטפטף.
ואם אוכל פלפל אדום אז להגיד לו שזה משמח אותך כי יש בו הרבה ויטמין c ועוד דברים טובים...

עוד הצעה- לתת לו לבשל בשבילך ארוחה. ח''ו לא בשביל עצמו. את תלכי לנוח לך ותשאירי לו הוראות מדויקות של משהו פשוט אבל בריא.
אפילו שעועית ירוקה, וסלט. משהו כזה
אולי אחרי כמה פעמים כאלה יתחשק לו לטעום מה שהוא הכין לך.

אגב, לא חייבים לקחת לחם לבי''ס...למה שלא יקח רק פירות וירקות? אלו שהוא אוהב כמובן. אם זה מספיק לו, חבל על הלחם וחבל על התסכול שלך. (הבנות שלי לא לוקחות לחם. רק קופסה עם סלט, וזהו)
תודה רבה.. 🙂❤️ לדבר איתו על אבות המזון זה משהו שעשיתיהשם בשימוש כבר
פעם, נראה לי שאחת, אבל באמת צריך לחדד את זה.
לגבי הלבשל לי ארוחה-הלוואי שירצה.. אבל אף פעם לא נגע בגז, המקסימום זה - חתך סלט פירות.
ולגבי הלחם שלא חייבים לקחת-היו פעמים שעברה בי המחשבה לא לשים לו כריך כדי לא לזרוק, אבל בעלי טוען שאין דבר כזה לא לקחת לחם, על כל מקרה שאולי אולי כן ירגיש רעב, "שיהיה לו בתיק"..
תודה רבה🙂
סליחה שאני שואלת...פלא הבריאה
מה יקרה ביום שלא יהיה שום דבר מתוק שהוא אוהב בבית? פשוט להוציא הכל. לא לקנות יותר קורנפלקס, עוגיות חטיפים וממרח שוקולד.
כשיש אלטרנטיבה בבית קשה מאוד לילד לצאת ממעגל הזה. בעצם אין לו שום סיבה לבחור במשהו בריא. יותר טעים לו ג'אנק הוא עוד לא מבין באמת את החשיבות של הבריאות. ולכן תמיד יבחר במה שטעים לו, במיוחד שזה בסוף תמיד עובד הבכי ויש ויתור לטובת האוכל הזה.
ביום שלא יהיה שום דבר בבית הוא יתחיל להבין שזו לא אופציה. ביום הראשון הוא יבחר להשאר רעב, ביום השני אולי גם ביום השלישי כבר קצת יהיה רעב מדי ולכן יהיה מוכן להתפשר על משהו קטן וכן הלאה...
עצם המציאות של המתוקים בבית היא מלחמה בשבילו, מלחמה שסופה ידוע מראש. ולכן זה לא מאפשר לו לבחור משהו אחר. ההרגל הלא בריא טבוע ממש עמוק.
לכן המלצה שלי כדי לתת לו מקום לבחור בתוך הבריא להוציא את הכל!! מהבית. כן זה מפחיד, זה מאתגר מאוד במיוחד לאמהות מרוקאיות (ואני הכי מזדהה למרות שאני לא מעידה) אבל לדעתי אם את רוצה לעשות שינוי עקרוני רק ככה יעבוד.
בשלב השני זה להתחיל לתגבר לו פירות שכן אוהב. אפשר לעשות שייקים נפלאים ומתוקים ממה שאוהב. לנסות לאט לאט להוסיף עוד פרי עוד ירק למגוון, לנסות להוסיף עלה אחד של חסה לתוך הדייר, לראות שאין שום השפעה בטעם וכו'. ממש בצעדים קטנים להציע כל פעם עוד מגוון של אוכל. לנסות לשתף אותו בהכנת האוכל כמו לאפות לחמניות או פיתות שאוהב.
לאט לאט אפשר אפילו לעבור לקמח 70% מלא שבנראות הוא לבן כמעט לגמרי.
ממש הכל בצעדים קטנים.
אבל תמיד לזכור שלא תהיה לו אלטרנטיבה של אוכל לא בריא, הוא לא ירעיב את עצמו לנצח, אלא יתחיל לבחור מה הוא כן מוכן לטעום.
זה תהליך קשה ולא פשוט. לא לך ולא לו. אבל אם זה ממש בנפשך וחשוב לך מאוד בעיניי זו הדרך...
אני רואה את זה גם בבית שלי הילדים שלי כן אוהבים אוכל בריא. אבל ברגע שיש ממתק או עוגיות ביתיות והם יודעים שיש סיכוי שיקבלו הם מוותרים על ארוחות כדי לקבל... ולכן אני לא מכניסה דברים כאלה לבית. רק בשבת..
בהצלחה ענקית ממש לא פשוט.
אבל תזכרי שאנחנו איתך...
תודה! 🙂❤️ שייקים של פירות שהוא אוהב על בסיס יוגורט הואהשם בשימוש כבר
מחבב. מתחיל עכשיו הקיץ אז נחזור לזה, כי בחורף לא כ"כ הכנו, ולהוציא את כל המתוקים/העוגיות/הקורנפלקס מהבית בבת אחת אני חוששת, אבל אולי בהדרגה.. וכמו שכתבת זה תהליך ארוך ולא פשוט, אבל גם "מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד"..
תודה רבה רבה! 🙂
לא קראתי את כל התגובות אבל התשובה ממש זועקת ממה שכתבתמיואשת******

להוציא את כל הזבל הזה מהבית. למה יש לו אופציה לאכול מעדני םוקורנפלקס וכו אם הוא לא אוכל אוכל נורמלי לפני זה?

זה פשוט לא אמור להיות אופציה

ממתקים או מעדנים רק בשבת

אם ממש בא לך לאפשר לו קורנפלקס אז קערה אחת ביום

וזהו. לא אמור להיות בבית בכלל את הדברים האלו

למה אם הוא סותם את עצמו בכל מיני סוכרים שיהיה לו חשק לדברים אחרים?

תדאגי שיהיה בבית אוכל נורמלי, ושלא יהיה בבית אוכל לא נורמלי. 

תקבעי כללים לגבי חטיפים (למשל מעדן אפשר לאכול רק אחרי שמסיימים סנדויץ וחביתה. לא סיימת לא אוכלים מעדן)

תוציאי אותם כמה שיותר מהבית שיהיו רק במידה שסבירה לדעתך

זהו

שחררי

כשהוא יהיה רעב הוא יאכל.

זה יכול לקחת גם חצי שנה אבל הוא יאכל

ובלי מלחמת כוחות. הוא גדול. שימי כללים וזהו. לכי לענייניך עיסוקייך ודרכך בלי להתעסק בזה ובלי לשאול מה הוא אכל ומתי.

את נכנסת פה למלחמת כוחות מטורפת. זה נהיה מהות הקשר של שניכם האוכל הזה. אם את מרגישה שאת לא יכולה לשחרר בלי עזרה מקצועית אז תלכי לעזרה, ברצינות אני אומרת, מלב אל לב , יש פה המון המון ריגשי שלך שנכנס פה, דרך שלו להשיג תשומי ממך, נשמע כאילו כל הקשר שלכם ביום יום מתנהל דרך האוכל. את חייבת לנתק את זה ויפה שעה אחת קודם חיבוק

תודה רבה.. 🙂❤️ דווקא יש לו מלא "צומי" ממני וגם מבעלי,השם בשימוש כבר
תכלס רק הוא כאן, ומטבע הדברים, נרצה או לא נרצה, תשומת הלב היא סביבו, והוא יודע את זה וכנראה גם מנצל את זה..
ממתקים הוא באמת מקבל כמעט ורק בשבת, מעדנים וקורנפלקס- ביום חול, כי כאמור, לא אוכל חביתה וסלט וכולי ולא רוצים שישן רעב.. זה לא שהמזווה מפוצץ ב10 סוגי קורנפלקס והמקרר ב8 מאגדות מעדנים, יש קצת מכל דבר, אבל זה זמין..
הלוואי שאוכל לשחרר. הלוואי..
ותודה רבה🙂
אולי תעבירי את הדברים שהוא אוהב לשבת?בת 30
ארוחת בוקר בשבת- קורנפלקס ומעדן.
וכל שאר השבוע, אוכל נורמלי. ופשוט שמה שאת לא רוצה שיאכל, שלא יהיה זמין בכלל.
גם אצלי, כשיש משהו מיוחד בבית- ופלים או שוקולד, כל היום מנג'זים לי על זה. וכשאין, אז אין. ומבקשים תמר...או תמר עם אגוז...
אולי צריך בהדרגה, אבל אם בתפיסה שלך מעדן זה ממתק, אז ממילא זה יהיה שמור לשבת.
אולי לנסות להמיר את המעדן ביוגורט עם סילאן או דבש? אם הוא יסכים...
מה יקרה אם ישן רעב?דפני11
באמת שואלת.....
רואים שאת אמא טובה שדואגת לבן שלה..
אבל באמת שאם את רוצה לדאוג לטובתו ארוכת הטווח לא יקרה כלום אם ישן לילה אחד או שניים או אפילו שבועיים רעב.... ההפך!!! יקרה הכי טוב בעולם ..
כי אז יבין מה זה להיות רעב
ואז יבין שאין לו ברירה וכדאי לו למצוא עוד תחליפים שאוהב חוץ משטויות... ואז בסוף ימצא אותם.

מצטרפת לכל קודמותיי שהדבר הכי חשוב זה- לקבוע גבולות מה כן ומה לא אוכלים אצלם. ולתת לו אפשרויות חליפיות..לחשוב יחד מה כן.. וזהו. להעביר אחריות אליו. לא יאכל, כן יאכל - עניין שלו בלבד.

מבטיחה לך שרעבי הוא לא ישאר לנצח...
וברגע שאת באמת תשחררי האחריות תעבור אליו והוא יבוא אלייך להתייעץ מה כן כדאי לו לאכול...
אבל זה יקרה רק ביום שבאמת תשחררי ולא יהיה לך אכפת האם אכל או לא או האם שבע או לא...

כותבת לך בתור אמא לילדים קטן ממנו אומנם אבל שהיה בדרך לשם... אחרי התייעצות ושמחה משנת חיים עם רופא ילדים שמתמקצע בתחום של בעיות אכילה בילדים ותינוקות.
והוא הסביר לי ולבעלי במשך שעה שלמה למה ככל שנהיה בלחץ - רק מחמיר את ההפרעה והסחרוב.
ורק אם נסכים להרפות. ולא לדאוג מכמויות. ולא לספור cc. או כפיות... רק אז יתחיל השינוי האמיתי.
תודה רבה לך דפני היקרה! 🙂❤️השם בשימוש כבר
❤️❤️❤️❤️דפני11
שיהיה מלא בהצלחה!! את אמא מדהימה, בטוחה שתצליחו את ובעלך.... זוג מהמם שכמוכם🥰
למה כולן חושבות פה שאני אמא מדהימה? אני אמא רגילההשם בשימוש כבר
שגם כועסת ונוזפת וצועקת לפעמים
(-לxxxxוביץ יש השגות על המילה "לפעמים" )
רק רוצה שהוא יאכל בריא ועל הדרך מגלה כמה אני טועה בגישה וגם קטנה 🙈
מזל שהתייעצתי פה, אחלה יעוץ ועוד חינמי
בכל מקרה תודה רבה רבה לך❤️❤️❤️
ושוב לכולן💞
הייתי כזאת מגיל 0 בערך...שוקולטה
בערך ממתי שהפסקתי לינוק ועד שהגעתי לאולפנא, שם גיליתי מה זה אוכל לא טעים באמת אז לא הייתי אוכלת שם וכשהייתי חוזרת הביתה הייתי אוכלת גם את הדברים שלפני לא הייתי מסכימה להסתכל עליהם (חצי פנימיה, אז אכלתי משהו שהוא לא לחם פעם ביומיים...). בכיתה ב שקלתי בערך 20 וקצת... אגב, לבית ספר הייתי מקבלת סנדוויץ' עם שוקולד...
ההורים שלי ניסו המון, כולל ללמד אותי על אבות המזון, לספור לי קלוריות, להכריח אותי לאכול (שנים לקח לי עד שאכלתי חביתה מרצוני החופשי), לתת לי כסף לקנות לי פיצה לארוחת צהרים ועוד.אני זוכרת שדווקא אכלתי הרבה ממתקים (כשהיה באזור) אבל אמא שלי טוענת שאפילו ממתקים בקושי אכלתי... בגדול חייתי על אורז, ירקות (מלפפון וחסה) ולחם. לאכול מחוץ לבית זאת לא היתה אופציה (אצל סבא וסבתא אכלתי בעיקר חלה...)
עד היום אני לא טובה בגזרת האוכל ומדלגת על ארוחות בקלות אבל כן אוכלת מגוון ולא נעולה על 3 מאכלים וזהו...
לדעתי התחלתי לאכול כי אף אחד לא דאג שאוכל כשהייתי באולפנא ואז הייתי די רעבה כשהגעתי הביתה... אז כנראה שלשחרר יעזור אבל ההורים שלי לא היו מסוגלים לעשות את זה, מזל שזה קרה לבד...
תודה רבה.. 🙂❤️ ואת מרגישה שזה השפיע עלייך? מבחינה גופנית,השם בשימוש כבר
אני מתכוונת. גם את מרגישה חלשה פיזית?
תודה.. 🙂
בכיף לא מרגישה השפעה פיזיתשוקולטה
בתור ילדה ונערה (ועד ההריון הראשון בעצם) הייתי יחסית חזקה וספורטיבית והשתתפתי בחוגי ספורט ולא הרגשתי שזה איכשהו משפיע עלי. התחלתי לקבל וסת יחסית מאוחר אלה לא קיצוני (כיתה ח), אני לא יודעת אם זה קשור לגנטיקה (כולם אצלנו התבגרו יחסית מאוחר) או לתזונה....
היום אני לא ספורטיבית בעליל ומרגישה די חלשה אבל זה נראה לי יותר קשור לזה שעברתי 2 לידות ולזה שאני לא מתאמנת כי פחות מסתדר לי ופחות השפעה מאוחרת של התזונה בילדות.
כמו שאמרתי קודם, נראה לי ההשפעה של הרגלי האכילה הגרועים מהילדות היא יותר בזה שגם היום הרגלי האכילה שלי די גרועים ואני מדלגת ארוחות או מחליטה שעוגה זאת ארוחה לגיטימית... אבל זה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו וזה יותר בראש ולא בגוף, אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון...
נראה לי שלדלג ארוחות או להחליט שעוגה זה ארוחה, בזההשם בשימוש כבר
תהיינה כאן הרבה מזדהות🙂
חחח יש מצב... ;)שוקולטה
לא קראתי את כל התגובות אבל מניסיון שלי עם ילד בן 7פרח חדש
בררן במיוחד
1. לא להחזיק בבית גאנק פוד. כל גאנק שיש בבית לקחת בחשבון שיאכלו ממנו בכל מצב ובכל זמן.
הפסקתי לקנות עוגיות וופלים וחטיפים. במקום זה יש הרבה פירות.

2. לא להתעסק עם הילד האם אכל או לא. לא לדון איתו בזה. לא לעשות מזה עסק. כרגע הוא רואה שזה מאוד מעסיק אותך ואת בתמורה משקיעה עליו בעניין הזה עוד ועוד וזה רק "מאכיל" את הבעיה.
הוא לאט לאט יראה איך מרגיש ילד שלא אכל כלום בבוקר וכלום בצהריים. ירגיש את הבטן המקרקרת. יבין שאם הוא רוצה להרגיש שבע אז יש את האוכל הזה והזה.. והוא יבחר בלהמשיך להיות רעב או בלהיות שבע עם האוכל שיש!
תודה רבה.. 🙂❤️ יש לנו המון פירות וירקות, ומגוון רחב שלהם,השם בשימוש כבר
הבעיה שיש גם ג'אנק ופה מתחילה ההתנגשות..
ו-כן, לשחרר זו העצה שהכי הרבה חזרה כאן על עצמה..
תודה!! 🙂
לא קראתי את כל התגובות - ממה שקראתי שכתבתקופצת רגע
ממליצה מאוד על הדרכת הורים.
לא אומרת את זה כביקורת בכלל- אנחנו התחלנו לא מזמן הדרכת הורים וכבר רואים שינויים לטובה,
זה מסוג הדברים לדעתי, שגם אם כן יודעים מה 'נכון' לעשות, לפעמים עוזר מאוד שמישהי מבחוץ מכוון ומסתכל, וממקד מה לעשות כל פעם.

ממה שכתבת, נראה לי שיש לך ערבוב גדול מאוד, מה בכוחך ובאחריותך, ומה באחריות הילד. אין שום אפשרות שאת יכולה להחליט לילד מה לאכול. זה הגוף שלו וגם אם תרצי מאוד לא תוכלי לאכול במקומו.
כפי שכתבו לך, באחריותך וגם ביכולתך לקבוע כללים, ולהחליט מה נכנס הביתה ומה לא, מתי אפשר לאכול בבית שלכם ומתי לא.

באמת שהייתי הולכת להדרכת הורים סביב הנושא, הרי גם ככה את משקיעה הזה המוו אנרגיות, בהדרכה תוכלי להבין איך ואיפה כדאי להשקיע יותר טוב כך שיקדם את הקשר שלכם ואת האכילה שלו, במקום להפריע לשני הנושאים האלה (שזה מה שנראה שקורה כרגע).
אם את מחפשת מישהי פרטית במרכז, יכולה להמליץ בפרטי.
תודה רבה🙂❤️ אני לא מהמרכז, נראה לי שאנסה כמה וכמההשם בשימוש כבר
מהעיצות המועילות שהחברות היקרות כאן נתנו לי ומקווה שיהיה שיפור ושינוי לטובה.. ואם לא, אולי באמת אלך/נלך להדרכה.
תודה! 🙂
כתבו פה כבר המון דברים חכמיםבארץ אהבתי
אני רק רוצה לספר שני דברים שמחזקים את הכיוונים השונים שכתבו לך.

אני רוצה קודם כל לספר על הניסיון שלי עם בררנות.
באתי ממשפחה שבה אין אף ילד בררן (ויש ב"ה הרבה ילדים). לכל אחד אולי יש כמה דברים בודדים שהוא לא אוהב, אבל ממש לא ברמה של בררנות.
כשהתחתנתי עם בעלי הכרתי פתאום את המושג של 'ילד בררן' כשאמא שלו היתה מכינה דברים מאוד מסויימים כשהנכדים היו מגיעים כי לכל אחד היו את הדברים המאוד מסויימים שהם אוכלים.
בשלב הזה אמרתי לאמא שלי שזה מרשים שאצלנו אף ילד לא יצא כזה, ואיזה כיף לה, אבל אחרי שפתאום דיברנו על הנושא הזה ועל כל ענייני האוכל של ילדים, הבנתי שזה תלוי לא רק בילדים אלא המון מושפע מההתנהלות של ההורים.
אז מאמא שלי למדתי שכשילד אומר שהוא לא אוהב משהו, אני לא עושה מזה עניין בכלל. אני ממשיכה להכין את אותו מאכל ומציעה לו כל פעם. אני גם מספרת לו שהטעם שלנו משתנה במהלך החיים ולכן גם אם עכשיו זה לא טעים לו, שווה מידי פעם לבדוק ולנסות שוב (אני גם מספרת דוגמאות אמיתיות על עצמי, איך פעם לא אהבתי מאכלים עם שום והיום כן, או שפעם לא אהבתי דג סלמון והיום כן וכו').
וזה באמת ככה - לשני הגדולים שלי היתה תקופה ארוכה (כל אחד בנפרד) שהם לא היו מוכנים לאכול בטטה בכלל, אבל המשכתי להכין ובשלב מסויים זה עבר והיום שניהם אוהבים מאוד בטטה.
והבת שלי תקופה מסויימת לא אכלה בכלל עוף. אבל המשכתי להכין וכל פעם שמתי לה קצת בצלחת כדי שתוכל לטעום, וגם הסברתי למה חשוב לשלב גם אוכל בשרי בתזונה, אבל בפועל אם היא לא סיימה את העוף בצלחת לא לחצתי עליה. עם הזמן היא גילתה מתכונים מסויימים שבהם היא כן אוהבת את העוף, וכשאני מכינה אותם היא אוכלת יותר, ובשאר הזמן היא כן אוכלת מעט מהעוף (עכשיו היא כן מסיימת לרוב את מה שאני מרגישה לה בצלחת אבל גם לא תמיד). וכמובן שאני לא מכינה רק את המתכונים שהיא אוהבת, אלא ממשיכה להכין כרגיל והיא מתאימה את עצמה לתפריט.
ברור שבגיל 9 זה כבר מקום אחר וקשה יותר לשכנע לאכול דברים שכבר ברור לו שהוא לא אוהב. אבל אני כן חושבת שצריך לשנות את השיח וההתנהלות בבית - יש כל מיני סוגי אוכל, אפשר לטעום ולבדוק גם מה שחשבתי פעם שלא טעים לי, ולא מכינים לי רק אוכל שאני אוהב אלא אני מתאים את עצמי לתפריט הקיים.

בכיוון נוסף - בעבודה שלי יש תלמידים שיש להם בעיה משמעותית של בררנות.
אחד התלמידים ממש היה נגעל מכל דבר שלא בתפריט הקבוע שלו (שהיה מאוד מצומצם).
הצוות היה מכריח את התלמיד הזה לטעום בכל יום משהו קטן לפני שהוא אוכל את האוכל שלו. רק להכניס לפה ביס קטן ואז הוא מקבל את האוכל שלו. בהתחלה היה לו מאוד קשה, אבל עם הזמן הוא התרגל לטעמים, והיום הוא אוכל בהנאה בערך הכל…
הרבה כתבו פה למה חשוב לשחרר, ואני לגמרי מסכימה עם זה. אבל במקביל לזה שבארוחות עצמן את לא לוחצת עליו ולא עוקבת אחרי הכמות שהוא אוכל, יכול להיות שאפשר לעשות איזשהו מבצע של טעימות מאכלים. רק לטעום, לא לשבוע מזה, אבל פשוט להתחיל להרגיל את הלשון לטעמים אחרים מהדברים שעליהם הוא מקובע. כל פעם לבחור משהו מהשולחן שהוא לא אוהב ולטעום טיפה. (אולי אפילו לעשות מזה מבצע עם פרס בסוף כדי להוסיף למוטיבציה שלו)

בהצלחה...
תודה רבה רבה! 🙂❤️ בדרכך המיוחדת עודדת והארת.השם בשימוש כבר
תודה על הטרחה. קוראת ומפנימה 🙂
תודה🙂
הזכרת ליאפונה
שאנחנו מאד מעודדים את הילדים לטעום לפני שהם מחליטים מה דעתם לגבי מאכל חדש, ואם הם טוענים אנחנו משבחים אותם גם אם החליטו שלא אוהבים.
ואם אכן זה מה שהחליטו אני אומרת בפשטות: "לא נורא, בע"ה תגדל עוד קצת ותלמד לאהוב את זה". ככה ברור להם שטעמים זה נרכש, ושאני לא הולכת להפסיק להציע להם מזה
לא קראתי הכל אבל מנסה קצת לעזוראני זה א
הילדים שלי גם היו יחסית בררניים כל אחד בדרגתו וחאט לאט נפתחו לטעמים.. כי פשוט לא היתה אופציה אחרת.
אז לא הוצאתי מהבית לגמרי את כל מה שלא בריא אבל כן הגדרתי מינונים
נגיד פעם בשבוע מעדן פעם בשבוע פיצה וכו..
יש לי ילד שהיה מוכן לאכול רק לחם שאני אפיתי לגן אז הייתי מכינה לו סטוקים ומקפיאה.
בגיל תשע קודם כל הייתי מנהלת שיחה ולא הייתי מתחילה מהכל יחד הייתי בוחרת את המלחמות מה שנקרא נגיד על ארוחת עשר הייתי מוותרת שיקח פיתה עם שוקולד אבל בצהרים אוכלים כן משהו יותר מזין ואם לא יהיה שניצל תירס או תחליף אחר בבית אז אני מניחה שהוא כן יאכל אז אולי לא יאכל ירקות מאודים עם כוסמת אבל אם יאכל משהו שהוא כן קצת יותר בריא זה עדין התקדמות.
את יכולה גם לצפר אותו ולהגיד לו שאם הוא יסכים לעשות את השינוי הזה אז נניח פעם ביום או פעם בכמה זמן שאת חושבת שנכון הוא יכול לבחור משהו של פינוק שהוא מהדברים שאוהב אבל לא כארוחה.
ולשתף כי בכוח כלום לא יעבוד .
יכולה להגיד לך שהבןן שלי בן 4 וחצי מעולם לא הסכים לגעת בירקות וראו איזההפלא לאחרונה הוא מוכן לאכול מדי פעם מלפפון
כנל עם כל מיני דברים בשריים הוא היה חי על פסטה ולאט לאט מוכן לטעום דברים חדשים.
לבית ספר אצלי הם לא אוהבים דוקא סנדויצים עם כל מיני דברים רוצים צנים ואני חושבת שזה מגעיל אותם שהסנדויץ יושב וככה צנים זה אולי לא שיא הטעים אבל לפחות לא משתנה הטעם של המילוי. אז אולי להציע את זה פיתה ריקה או לחמניה בלי כלום
בהצלחה יקירה

וחייבת להוסיף משהו בהומור כמובןאני זה א
הילדים שלי לא סובלים נגיד פנקיקים או פיתה עם שוקולד וזה ממש מציק לי לפעמים כשאת רוצה לתקוע להם משהו קליל. אז כולם צוחקים עלי שיש לי ילדים מקולקלים( אל דאגה אוהבים ממתקים מאוד) עכשיו ילד אחד מוכן לקחת פיתה עם שוקולד ואני מאושרת עד הגג חחח
גם הבן שליחדשה ישנה
לפעמים אני רוצה משהו זריז, ובאה למרוח לו שוקולד והוא מזדעק שהוא לא אוהב, ואני כזה- זה מה שיש! וקולטת כמה אני הזויה...חחח
תודה רבה.. 🙂❤️ כן, גם אני חשבתי לעצמי שגבינה לבנה, למשל,השם בשימוש כבר
מרוחה על לחם ביום חם, או טוסט קר, זה לא משהו שיגרה ילד לאכול.. אני לא מסוגלת לאכול את זה, קל וחומר הוא. ובאמת נמנעת מדברים כגון אלו, ואז יוצא שלחמניה עם שוקולד זה משהו שכן ישרוד חום יותר ממוצרי חלב/חומוס/ביצים, שלא לדבר על הסכנה באכילת מאכלים אלו בטמפרטורה גבוהה.. ומורחת ומכניסה לקופסא.
תודה רבה 🙂
מסכימה ועוד נקודהשקדי מרק
מסכימה עם כל מי שאמרה לשחרר. להפסיק להסתכל בדיוק מה אכל מה לא אכל ולנסות לזרום.
קשה אבל שווה..
ובנוסף, קפץ לי מהדברים שכתבת שיש פה בעיה של ויסות חושי. אני לא איזה גורם מקצועי, אבל בררנות באוכל וגם חשש מרעשים חזקים ממש יכול להיות קשור לזה.
אם באמת זה נכון, אז כדאי להבין שזה נובע גם ממשהו פיזי גופני (מעבר לענין הרגשי שכבר קשור ליחסי הכוחות ביניכם). קצת קל יותר להבין ככה את הילד ולקבל את הקושי שלו. (חשוב להבין שהקושי פה הוא בסופו של יום שלו ולא שלכם!! הוא המתמודד העיקרי והמפסיד וככה אתם צריכים להתייחס לזה)
קשה לי להאמין שבררנות באוכל שמתבטאת באהבת סוכר וג'אנקמיואשת******

קשורה לאיזשהו ויסות חושי... 

אם זה היה בררנות בסוגי מאכלים שונים זה דבר אחד, אבל ילד שמעדיף ממתקים על פני עוף הוא, ובכן, ילד נורמלי לגמריחושף שיניים

מהתיאור שלה ממש לא נראה שזה רק העדפת מתוקשקדי מרק
אבל אני באמת לא גורם מקצועי..
לא קראתי הכל אבלbula
ממליצה לדחוף דברים בריאים בלי שישים לב
למשל בתוך קציצות לשים כל מיני ירק, או באורז לשים ירק טחון כמו דלעת או גזר, בצל..
ואת המעט שכן אוהב והוא בריא, להכין לו. למשל המרק שכתבת שאוהב.
ועוד משהו- בתוך טוסט שוקולד אני לפעמים מחביאה להם אגוזים טחונים או ספירולינה תקראו על זה זה מזון על מטורף. לפעמים הייתי עושה להם פרליני שוקולד עם ספרולינה והם היו טורפים את זה..
בהצלחה..נשמעת אמא מהממת🌹
תודה רבה לך🙂❤️השם בשימוש כבר
תודה רבה לך🙂❤️השם בשימוש כבר
פתאום נזכרתי במשהותוהה לי
יש ספר ילדים חרדי לא זוכרת את השם המדוייק, אבל משהו עם אביגדור, אולי המסע של אביגדור.. על מסע בגוף האדם עם הסברים פיסיולוגים ברמה שילדים יכולים להבין ולהזדהות..
בדיוק שבוע שעבר אחיין שלי בן שלוש עשרה הסביר כל כך יפה על לחץ דם גבוה או משו כזה, מהספר הזה.
תודה רבה! לא מכירה, אנסה לקנות/להשאיל. ורואה ש-השם בשימוש כבר
@אמא יקרה לי*
דייקה שקוראים לספר "המסע האמיץ של אביגדור"
אז תודה לשתיכן! 🙂
היה לנו סיפור דומה עם ילדאמא יקרה לי*

אחרי שיחת הסבר נתנו לו את הספר המסע האמיץ של אביגדור

(ספר קומיקס חרדי על אורח חיים בריא) והוא ממש הוקסם!

אח"כ ביקשנו ממנו לחשוב על דברים שנחשבים בריאים לפי מה שהוא מבין

ולאט לאט הרכבנו תפריט טוב בהרבה...

 

בהצלחה אהובה!

 

תודה, יקרה!! 🙂❤️השם בשימוש כבר
איזו מתוקות כולן, הופתעתי ממש מההענות הרבה ומהרצון הכןהשם בשימוש כבר
ומחמם הלב לסייע..
אין לי מילים.
תודה לכל אחת ואחת מכן ביחד ולחוד, לכל מי שהאירה והעירה, הציעה, העלתה רעיון או שניים או 4, שנתה לי כיוון הסתכלות וחדדה לי זוית ראיה.
אוסיף ואספר שכבר בשבת שוחחנו על אבות המזון ופירמידת המזון, על חשיבותם לגוף, ועל הנזק קצר וארוך הטווח של מזונות מתועשים ומזונות עתירי סוכר ושומן (הרגשתי לכמה רגעים כמו מורה לביולוגיה👩‍🏫)
לא "חפרנו" כדי לא להלאות ולשעמם ולא לפגום באפקט. הוא הקשיב, מקווה שהפנים (ידע מצויין בעצמו את פירמידת המזון, חבל שלפה הוא מכניס דברים בסדר הפוך לה...) וגם-אכל חצי פלפל ממולא (אדום כמובן, לא ירוק או כתום או צהוב) וכמות נכבדה של בטטות בתנור! (על במבה נוגט לא ויתר, אבל אני קונה את המאגדת של ה5, שכל אחת 30 גרם כמדומני, כך שזה היה הרע במיעוטו.. )
הידד הידד!! 👏👏👏 תחילתו של שינוי?! -
הלוואי.
אז שוב תודה!! עזרתן לי מאוד.
תבורכנה❤️❤️❤️
היי ...... מה עם שניצל תירס מעשה ידייך?נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:04
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ו' באייר תשפ"א 07:02
ככה את שולטת במרכיבים ...
אני הכנתי שבוע שעבר והיה לנו ממש ממש טעים, המרכיב הראשוני היה עדשים כתומות מבושלות עד ריכוך. ואז הוספתי להן את שאר הדברים.
אמרתי לבעלי "יוווו זה יותר טעים מהמקורי!"
אם תשווקי בצורה נכונה לכל הילדים אני חושבת שגם הוא יישקול הצטרפות....



אצרף מתכון יותר מאוחר




ואשרייך
איזה אמא

רוצה להיות אמא שלי?

תודה 🙂❤️ לא ניסיתי שניצל תירס מעשה בית, שווה את הטרחה?השם בשימוש כבר
( מניחה שטרחה, פשוט לכל דבר הדורש טיגון אני מצמידה את השורש ט. ר. ח)
אשמח למתכון, אם ניסית וממליצה..
ו... שאהיה אמא שלך?- מבחינת הכנת הארוחות זה אולי שווה
(לא שאני בשלנית גדולה, כן? ) אבל תצטרכי לקבל כעסקת חבילה עוד כמה דברים, שהם לא רק סנדוויצ'ים מושקעים שלא אפרטם כאן)

תודה!! 🙂
זה לא טיגון מותק! הנייר אפייה לסל- וחסל!!! זה היופינפש חיה.
התעסקות של גג שעתיים.
תודה!! איזה כתב יפה, שלך?השם בשימוש כבר
כןןןנפש חיה.
והבונוס, שזה גם ממלא בגלל העדשים
ונחשב חלבון מלא מכיון שהתירס נחשב כפחמימה והעדשים זה קטנית
נשמע מעולהבת 30
רק שנראה לי שתירס ועדשים לא משלים ביחד לחלבון. תירס ושעועית משלימים, אורז ועדשים משלימים.
הבנתי שתירס נחשב פחמימה? אולי טעיתינפש חיה.
בכל מקרה זה ממלא וממש מצויין (נהננו)
תירס זה פחמימהבת 30
אבל לא כל פחמימה משלימה יחד עם כל קטנית לחלבון מלא. יש צמדים, את רובם מוצאים בתבשילים מסורתיים של עמים ועדות שונות.
חומוס וחיטה (פלאפל, מרק עם קוסקוס)
אורז ועדשים (מג'דרה)
תירס ושעועית
תודה על זה!מכחול
לא ידעתי על תירס ושעועית! חידשת לי, תודהיראת גאולה
הכוונה דווקא לשעועית היבשה, הלבנה (מה עושים איתה בכלל? אני לא אוהבת...)
או שעועית ירוקה של סנפרוסט גם נחשב?
מה עושים איתה?אפונה
מרק
שעועית ברוטב אדום (עם אורז)
חמין
אפשר לשלב אותה בסלטים
תודה!יראת גאולה
בחמין אני שמה (יותר נכון בטשולנט😏)
ברוטב אדום - הכנתי פעם אחת ולא אהבו (אני לא אוהבת. זה העיקר. מזכיר לי את קופסאות השימורים שהיו אוכלים בילדותי)
מרק - רעיון מצוין. אחפש מתכונים, ננסה לגוון את הקטניות אצלנו.
יבשהבת 30
שעועית ירוקה נחשבת לירק פחמימתי, פחות לחלבון. כנ''ל אפונה.
אני גם לא משתמשת כמעט, בעיקר בגלל הגזים שזה עושה.
אבל שעועית מש מונבטת, למשל, זה אחלה
יראת גאולה
מש היא באמת די טעימה,
אבל אני קונה רק קטניות בוואקום 🤭, ומאז אין שעועית מש בבית...
וואלהבת 30
אין מש בוואקום?
מוזר
ברוכה תהיינפש חיה.
אני ממש ממליצה לך.
תשווקי את זה לכל הילדים
תכיני אולי גם ציפס בתנור וירקות חתוכים
ואולי אולי הילד ירצה גם.

ילדים אוהבים אכילה חברתית.
זה גם חשוב להתפתחות שלהם.

תצליחי!
אמן תודה! ❤️🌷השם בשימוש כבר
רציתי גם ךהציע לך שניצל תירס ביתיחדשה ישנה
אני מכינה לפעמים של ניקי ב, בתנור כמובן . יוצא ממש טעים! זה לא כזה בריא עם עדשים וכאלה, אבל זה בטח לא הזבל שמכניסים במתועש...

ואיזה כיף שהוא אכל בטטות בתנור, אחח... איזה נחת שהילד אוכל טוב ובריא.....
בהחלט🙂תודה❤️השם בשימוש כבר
עשית לי חשק להכין!יראת גאולה
רק לא הבנתי לגבי העדשים -
קודם מבשלים את העדשים? מסננים? טוחנים?

נשמע שכדאי לי להכפיל כמויות בשביל משפחה, לא?
אל תכפיליאמאשוני
הכנו היום. זה די הרבה עבודה ובכמות כפולה כבר לא יהיה חשק לכדרר.
הכמות הרשומה יוצאת תבנית. כמות סבבה.
אם תראי ששווה להכין הרבה, בפעם אח"כ תכפילי כמויות.
אין כמו הניסיון 😁 מעולהיראת גאולה
תבנית אחת זו כמות קטנה אם זה טעים לי,
קציצות ירקות אני מכינה שתי תבניות - אחת לי ואחת לכל השאר
איך יצא לך אמאשוני?נפש חיה.
יצא סבבהאמאשוני
קצת פישלתי עם התבלינים כנראה,
נצטרך לתקן עם שילוב של רוטב אלף האיים או משהו בסגנון,
בהחלט אתן לזה צ'אנס נוסף בלי להכין עם כל החבורה..
אגב, לפני הציפוי בפירורים טבלתי בביצה.

אגב 2, לא שמתי לב אם כתוב, אבל צריך לשמן ממש את הידיים לפני שמכדררים.

אני חושבת לנסות גם גרסה חלבית, נראה איך בדיוק
נכון. באמת עשיתי הוספתי עוד קצת שמן לעיסהנפש חיה.
ואיזה כיף!!!
הילדון אכל?



החלבי נשמע מצויין
הכנו אתמול גם פיצות אז זה לא תחרות 🤭אמאשוני
הוא טעם, בהתחלה לא התחבר ואז אמר שבעצם כן אוהב, אבל לא ביקש עוד.
אבל שוב, לדעתי זה בגלל פאשלה שלנו,
בקושי שמנו תבלינים, אז יצא קצת תפל,
אבל לדעתי זה בר תיקון.
אגב, הילדון שלי זה לא הבררן המדובר, כן?
ולא הייתי מנסה להציע את זה כתחליף לקנוי, זה לא בר השוואה,
אלא זה נחמד לבתים שלא מכניסים את הקנוי, גיוון נחמד לתפריט.
מעולהנפש חיה.אחרונה
אנחנו אכלנו את זה יחד עם אורז וירק.
יצא פצצות ונהנינו
מבשלים כדי לרכך אותן ורק אחרי הריכוך מוסיפים ומערבבים את השאנפש חיה.
נשמע מעולה!יראת גאולה
וואלה נפש חיה.
שמעתם על האישה שילדה 21 ילדים ב21 לידות? 🤭😱פרח חדש

הבן הבכור שלהם בן 22 עם צרכים מיוחדים

הבנתי שהם קיבלו בזמנו ברכה מהרב חיים קנייבסקי שיהיה להם מלא ילדים

בשבת צחקנו על זה מלא

דמיינו כמה בגדים צריך לכבס

כמה ליטר חלב קונים ביום

איך הולכים לישון

ואיך האמא זוכרת מה צריך כל ילד

חשבנו אולי היא מעסיקה איזה מזכירה כדי לטפל בכל הדברים שקשורים לביורוקרטיה

בקיצור.. מטורף

והבנתי שהיא עוד צעירה אז כנראה שזה לא הסוף 🤣

במאה שערים זה לא נדירהמקורית

לא יודעת מה להגיד על זה, כנראה זה מרצון..

כנראהפרח חדש

כי זה ללדת כל שנה עגולה

לא יודעת איך הגוף יכול לשרוד את זה

21 ילדים זה נדיר נדירEliana a
את בטוחה?שיפור
בטח שזה נדיררקאני
מי זאתת 😳😳😳😳😳שירה_11
היא מתרגשת מכל ילד? 
זאת משפחה מוכרת (אני לא מכירה) בקרית ספרפרח חדש
כן מותקתופחת

היא מתרגשת מכל ילד.

אמא שיש לה עשרה ילדים מתרגשת מכל ילד? כמובן! ויותר מזה, ההתרגשות רק גוברת ככל שמספר הילדים עולה, כי מעמיקה ההבנה במהות הילד.

אז גם היא, עם 21 ילדים, מתרגשת.


סליחה על התקיפות, השאלה קצת עצבנה אותי..

זה בסדרשירה_11

שזה עיצבן אותך כמובן

הפורום הוא מקום רחב וגם אני אפילו נפגעת מתגובות מסוימות.


סליחה אם זה היה לא במקום


השאלה הרטורית נבעה מהמחשבה ש21 ילדים היה נשמע לרגע כמו איזה תחרות

זה בכל זאת לא מצוי במיוחד

אני בטוחה שהיא מתרגשת עדייןדיאט ספרייט

מי שעושה מאהבה לקב"ה ומתוך שליחות בטוח שמתרגשת מהמתנות שהיא זוכה לקבל.

יעקב אבינו התרגש שנולד לו הילד ה12?

ילדתי עם בדואיות וראיתי שאפילו הן מתרגשות מלידת הילד הלא יודעת כמה שלהן, אומרים שפרה מצטערת ובוכה שמרחיקים ממנה את העגל שלה, אז בודאי שאישה יהודיה שהקב"ה שתל בה רגשות מעובדים ואהבה טבעית וחמלה כלפי הילדים שלה ודאי שהיא מתרגשת. 

הסבר יפהשירה_11
אם כי אני כמובן בטוחה שהיאמתרגשת
חחחרקאני

מילא מתרגשת

 

איך זוכרים את כל השמות??

ועוד מילא האמא

אבל הילדים חחח

ילד בן 4 צריך לזכור שמות של 20 אחיםםם

😱

זה באמת ואהוEliana a
עבר עריכה על ידי Eliana a בתאריך כ"ה באדר תשפ"ו 23:23

איך לא מתפרקים נפשית? פיזית ?


 

בטח יש המון תמיכה מהרבה כיוונים


 

 

 

אם היא עוד יכולה ללדתדיאט ספרייט

והיא עושה זאת מתוך בחירה, מה הבעיה בזה?

זה אפילו יותר קל עם הזמן.

אם ילדה בת 12 יכולה להחזיק תינוק בידיים, להרגיע אותו לתת לו חלב אז ברור שגם ילדים בני גדולים יותר ויש לה כמה כאלו יכולים לעזור משמעותית.

נשמע לי מקסים ביותר. 

הילדים חייבים להיות שותפים מלאים בגידולשירה_11

הילדים

מעניין איך הם עם זה 

בסוף ילד חי על פידיאט ספרייט

תפיסת החיים של ההורים שלו והוא משלם על זה מחיר מסוים.

לפעמים הוא גדל עם זה באהבה, לפעמים הוא משלים עם זה ולפעמים הוא בועט.

ילד שגדל עם הוריו מעבר לקו הירוק לא משלם מחיר?

ילד שגדל עם הוריו מתוך שליחות בעיר פיתוח לא משלם מחיר?

ילד שנמצא עם הוריו בשליחות בחו"ל של חב"ד או אפילו חילוני לא משלם מחיר?

אם ההורים קשובים ואוהבים ומאפשרים לילדים גם אופציית בחירה או תמרון בעיניי זה מחיר קטן לשלם.

חייבת לומר לך שאהבתי את התגובות שלך בשרשורעכבר בלוטוס
תודה יקרהדיאט ספרייט

זה כי בעיניי ילדים זו ברכה ואידיאל ואני רואה את זה בעין טובה ממש.

הלוואי שהקב"ה ייתן לי עוד ילדים ועוד כוחות.

וגם לך אם תרצי ❤️

גם בעיני הם ברכהעכבר בלוטוס

אמן!

שה' ישלח כוחות

אני מאוד רוצה

וב"ה יש כבר חמישה, בתקווה בעז"ה לשבט מבורך

זה גם בריא להם לצד השניעכבר בלוטוס

יגדלו להיות בוגרים בשלים יותר ולוקחים יותר אחריות

 

לא בא לי להצית להבות, אז מסייגת את זה שכמובן שהכל במידה

אבל אני מאמינה שאישה שכל כך אוהבת ילדים ומביאה ב"ה 21 ילדים

גם יודעת איך להתנהל על הילדים שכבר נולדו ולשמור על בריאות נפשם

אני רואהרקאני

אצל חמותי שהבנות שלה שותפות באופן מלא מלא בגידול

וכיף להן והן נהנות

ואוהבות את האחים מאוד

ומי שפחות טובה עם הילדים עוזרת יותר בבישולים ואוהבת את זה

ובגדול הן מרגישות שזה מכין אותן לחיי משפחה ושמחות בזה

בלידה האחרונה שליאנונימית בהו"ל

הייתה איתי בחדר בביות מלא אישה ירושלמית כזו של מאה שערים שילדה את הילד ה15

שאלתי אותה ברוב חוצפתי וסקרנותי, איך? איך יש כח, אם היא לא רוצה זמן לעצמה אם לא קשה לה מידי

 

והיא ענתה לי כזאת תשובה מתוקה ומלאת לב

שכשמבינים מה זאת נשמה ואיזה דבר גדול זה

כשמתעסקים עם נשמות 

זה נותן כח

 

עכשיו בפורום זה נשמע יבש כי זה כתוב

אבל היא אמרה את זה עם כל החצי יידיש שלה

וואלה היה לי מטורף

נתן לי שיעור לחיים שהייתי צריכה באותו הזמן

 

אגב היה גם סצנות קורעות מצחוק שהבת הנשואה הגיעה עם הנכד והאחים לבקר את האמא/סבתא

שעשוע גדול בשמיים

גם אנירקאני

זכיתי לבקר את חמותי אחרי לידה (לא בבי"ח אבל הרעיון)

כשלי כבר הייתה ילדה

ולגיסתי היו כבר שניים ואמא שלה ילדה פעמיים אחריה ועוד פעם אחת קצת אחרי החתונה שלה

חייבת לשאולאפונה
כמה ילדים יש לחמותך??

וכמה שנים בין הבכורה לקטן?

יש להרקאני

13 בלי עין הרע

הבכורה בת 24 אולי כבר 25 אאל"ט

הקטן בן חצי שנה

 

גם לי יש קרובת משפחה עם סיפור דומהבארץ אהבתי

ילדה לא מזמן את הילד ה-15 שלה.

ויש לה כבר 4 ילדים נשואים (אחת מהם התחתנה חודש אחרי הלידה של האחות ה-14) וכמה נכדים בלעה"ר...

לא יוצא לי לפגוש אותה הרבה, אבל כשכן נפגשנו פעם ממש הרגשתי איך היא רואה בכל ילד ברכה אמיתית...

זה באמת דורש המון ואני לא חושבת שאני מסוגלת, אבל מעריכה מאוד את מי שכן.

אותי מעניין לשמוע מכאלו נשיםפרח חדש
מה הן מרגישות כשמפסיקות ללדת 
אמרה לי מישהי שממש היה לה חוסר כשהפסיקה ללדתיעל...אחרונה

וממש התגעגעה לתחושת ההריונןת.

אני אוהבת את התחושה ההריונית, ברור לי שגם אני אתגעגע לשלב הזה בהמשך, כשכבר אסיים ללדת..

אמאלהה כןןןרקאני

הזיההה

מחפשת שם תנכי ומקורי (אבל לא הזוי 😅) לבןאנונימית בהו"ל

שם אחד, לא שניים.

תודה! 

חוזרת לניק שלי למעקב 

תופתעי מכמה שמות מודרניים הם תנכייםכורסא ירוקה
יש בתנך מאות אם לא אלפי שמות של בנים, שנחשבים היום בקטגוריות שונות - חלקם נחשבים מודרניים (יותם, עידו, דניאל) חלק כבדים/מבוגרים (יששכר, זבולון, יחזקאל) חלק דוסיים (אלישע, אלישיב) חלק יותר חרדיים (זאב)   וכו.. אז אולי תמקדי בסגנון
זאב הוא לא שם אדם בתנ"ךדיאט ספרייט

אשכנזים קוראים לעצמם וולף או זאב, או שניהם יחד.

אבל זה לא מהתנ"ך.

בכל מקרה שמות יפים שאני ממליצה ואוהבת ממש:

איתי, עידו. 

מופיע בתהילים פרק פגכורסא ירוקה
כשם של שר במדין. 
לא הכרתי, לכן מתקנת ומוסיפהדיאט ספרייט

שזאב איננו שם של יהודי במקורות.

ואם הכוונה היא כפי שאת טוענת, לא הייתי רואה בזה כשם טוב בכלל וקשה לי להאמין שיהודי יקרא על שם אותו הזאב מספר תהלים.

בעדות אשכנז היה מקובל לקרוא על שם בעל חיים כתוספת כוח בזמן שהייתה הרבה תמותה ולכן נפוצים שמות של בעלי חיים ומכאן יש יהודים ששמם הוא זאב או דב או אריה וכך גם לנכדים שלהם.

ככה לפחות מקובל גם כיום אצל החרדים.

ולכן מהסיבה שמדין הם עם עוין לישראל ובפרק הזה שאת מפנה המשורר מקלל את העם ואת זאב המלך יש לי יסוד להאמין שאין זה הזאב התנ"כי שהיהודים קראו על שמו.

מסכימה כמעט לגמריכורסא ירוקה

נכון שזה לא שם יהודי או של יהודי, ונכון שהשם המקובל זאב הוא לא על שמו. אני גם לא בטוחה שכל מי שקורא לבן שלו עידו מכוון שזה יהיה על שם הדמות התנכית...


אבל רק אומרת אשכנזים לא המציאו את הרעיון של לקרוא על שם בעל חיים - חמור, זאב, עורב, גמלי, סוסי, נחשון (זה מנחש), שפן ועוד הרבה שמות בתנך מבוססים על שמות בעלי חיים, וזה רק שמות של גברים. קיים גם בשמות של נשים (דבורה, יעל, רחל, חולדה, לפי חלק מהמפרשים -לאה).

לא כתבתי שהמציאודיאט ספרייט

אלא שבעדות אשכנז היה מקובל.

בזמנים שהיה מקובל לקרוא בשמות מהתנ"ך לכל חריגה מהרשימה המקובלת הייתה סיבה.

אז לקרוא דבורה ויעל זה טבעי וזה היה קיים בכל עדות ישראל בגולה כי השם תנכי.

לקרוא אריה ודוב וזאב היה מקובל רק בארצות אשכנז  כשהייתה מגיפה, כשהילד היה חולה או כשאחיו לפניו נפטר.

אח"כ נולדו נכדים וקראו להם בשם הסבא והסבתא, או על שם רבנים או כשכבר עלו ארצה והשם השתרש.

נדיר מאוד למצוא זאב אבוחצירא, אבל כנראה שנמצא  יעל ודבורה אבוחצירא

דווקא במשפחה הלא אשכנזית של בעליהמקורית
יש זאב ואריה
השאלה על לפני כמה שנים מדובריעל מהדרום
לק"י

גם לאבא שלי יש שם נוסף שהוא שם של חיה, וזה על שם מישהו (אשכנזי נראה לי).


(אין לי מושג לגבי הנושא. סתם מעלה השערה).

קצת יותר מ60המקורית
ממש ממש לעלות ממרוקו עם השם זאבדיאט ספרייט

זה דבר נדיר ביותר באמת.

למרות שכבר פגשתי מרוקאים שעלו ארצה עם השם הרצל (שהוא שם גרמני) כשהם טוענים שהשם הוא על שמו של חוזה המדינה 😆 אז מי יודע

הם לא עלו ממרוקוהמקורית

אבל עדות המזרח

וגם הרצל יש להם🤭

עכשיו צחקתי בקולדיאט ספרייט
חחח המקוריתאחרונה
הסיפור המקורי מופיע בספר שופטים, בסיפור של גדעוןבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ה באדר תשפ"ו 21:59

"וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן" (שופטים ז', כ"ה)

תהלים פ"ג מזכיר את הסיפור הזה...


 

(ואני מסכימה שהשם היהודי 'זאב' הוא וודאי לא על שם זאב הזה, שהיה אחד משרי מדיין ואויב של עמ"י)

ענר, אביה, אימרי, כרמי, בארי זה בסגנון?אביגיל ##
מוסיפה עוד: עתי, ארד, עיליאביגיל ##
עד כמה מקורי?עכבר בלוטוס

חלק כשמות בתנך וחלק כמילים בתנך

איתמר

אלקנה

דביר

ישי

מלאכי

עוזיה

עמיחי

אליאב

אימרי

אביה

רואי

אחיה

אלחי

אלרואי

בניה

מתניה

 

 

יאר (לא יאיר)תוהה לעצמי
פדהאל, אביסף, מעשיה, שכניהמתואמת
בגדול - תפתחי את ספר דברי הימים, והרבה שמות מקוריים ונדירים תגלי שם
שובאל,שכניה,פתחיה, יש מלאפה משתמש/ת
אביתר,איתמרמולהבולה
מלאכי, הושע, מיכה, עובד, נחשון, פרץ, אלימלך, בועזשיפור
עמינדב, יונדב, אליאב, עשהאל, אליעם, עמיאל, עתניאל, שריה, יואל, עמוס, עובדיה, צפניה, זכריה, אליהוא, עמי, עמיהוד
התייעצות, הפרעות קשב וריכוזאנונימית בהו"ל

יש לנו בן בן ארבע וחצי

שההתנהלות שלו בלתי נסבלת

הוא לא קשוב, לא שומע, מוסח, רוצה להיות טוב ולא מצליח, המון תנועות לא מתוכננות שעושות נזקים (עם התינוק, עם כוס שנשפכת קבוע וכדו')

נוגע בנו ובאנשים בצורה מציקה

לא רגוע

כל הזמן מיילל בוכה מדבר 

ועוד שלל התנהגויות שכן רלוונטיות לגיל ארבע אבל מועצמות עוד יותר כמו לדבר במילים לא יפות, להרביץ, וכו'

 

הבנו שזה כנראה יכול להעיד על הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות

 

השאלה מה עושים עם זה עכשיו בגיל הנוכחי?

המצב כבר בלתי נסבל והוא מקבל המון המון פידבקים שליליים

והוא רק רוצה להיות טוב ופשוט לא מצליח לו

הכל מתחרבש הכל נגמר רע

 

מציינת שיש לו דימוי עצמי נמוך בהשוואה לאח הגדול שמעליו. בטוח שהוא אפס לעומתו למרות שממש לא.

אנחנו מנסים להעצים, לאהוב.. מרגישה שזה טיפה בים

לא עוזר ולא משפיע

 

מה עוד אפשר לעשות?

 

מרגישה שאחרי שיהיה מווסת כמו אחרי רטלין, שירגע ולא יעשה נזקים בכל צעד יהיה לנו קל יותר ליצור אמון ואהבה מולו (הוא יהיה במקום של קבלה)

לבנתיים אי אפשר לאבחן ולקבל ואני מרגישה שנעשים נזקים מחוסר אונים שלנו ושלו יחד...

 

אשמח לכל תגובה מחכימה, גם מנשים שאולי היו ככה כילדות

אני ובעלי שנינו רגועים...לא חווינו, אין לנו נסיון בלהיות הצד השני

גם מאימהות מנוסות

גם לפתרונות טבעיים (נוסה להפסיק סוכר וקמח)

תודה רבה!!

עוקבת מהניק שלי

 

זה יכול להיות גם קושי בוויסות החושידיאט ספרייט

אם אני מסתכלת על החלק של תנועות לא מתוכננות.

ובכל מקרה, ממש כדאי לפנות להתפתחות הילד ולתת להם להחליט.

בהתפתחות בילד מאבחנים מגיל צעיר ממש ואין צורך לציין שהחשש שלכם נוגע בהפרעות קשב אלא בקושי כללי מול הילד.

אני כן מציינת משהו שרופא ילדים אמר לי כשהוציא לי הפניה להתפתחות הילד: עדיף לכתוב שיש יותר בעיות ולהעצים בעיות קיימות כדי לקבל שבכלל יכניסו אותך להתפתחות הילד.

האבחנה הסופית בין כה וכה נקבעת רק כשנוירולוג ופסיכולוג בוחנים בעצמם את הילד, ולכן הרצון הוא רק לקבל הפניה.

כמובן שכל אחת תעשה כראות עיניה וכפי הבנתה. 

בהצלחה.

אנסהאנונימית בהו"ל

באמת עד היום לא התחלנו איתו תהליך

קודם כלהמקורית

אני חושבת שהעיקר שבבית ירגיש מוצלח ושהוא טוב

דבר שני לגבי פתרונות תזונתיים - הוכח מחקרית שתזונה בריאה ולא מתועשת אכן מאזנת את ההתנהגות במקרה של היפר

איך השינה שלו אגב? 

הלוואיאנונימית בהו"ל

אבל איך עושים את זה כשכל היום רודפים אחרי כיבוי שריפות?

זה מעגל בלתי נגמר של קושי...

לגבי התזונה - בבית אנחנו אוכלים בריא

הבעיה שהוא מקבל בגן ובעוד מקומות מחוץ לשליטתנו (תהילים וכדומה) 

והוא ברמה שעולה על השיש לקופסת סוכר ומלקק סוכר

אם אנסה להחליף איתו ממתק במשהו הוא לא מסכים

ואם אאסור הוא יברח או פשוט יאכל לפני שאדע

אין לי באמת שליטה עליו לצערי (נראה לי בעיקר כי גם לו אין מספיק שליטה על עצמו)

 

 

הוא ישן טוב

מציעה ללכת לאבחון בהתפתחות הילדמתואמת

אתם לא יכולים להיות בטוחים שמדובר בהיפראקטיביות, וגם אם כן - אז לפעמים מאבחנים את זה גם בגיל קטן, ואז אפשר לעזור. (יודעת את זה מהגן חנ"מ שעשיתי בו שירות לאומי - היו שם שני ילדים עם היפראקטיביות. אולי היו להם עוד דברים ולכן עברו אבחון, אני לא יודעת בוודאות...)

בכל אופן, אבחון לא פותר את הבעיה, אבל כן יכול לכוון לטיפול מתאים...

אפשר בנתיים לטפל בדרכים אחרותרוני 1234

כמו ריפוי בעיסוק (בדגש על קוג-פאן), הדרכת הורים אצל מומחית לילדי קשב והרבה ספורט.

כל הכבוד על המודעות ועל הרצון לטפל!

ואו לא הכרתי קוג פאןאנונימית בהו"ל

זה אחרי איבחון אבל?

כשמקבלים בעצם ריפוי בעיסוק?

כן, ולא כל מרפאה בעיסוק עובדת בשיטה הזאתשיפור
ממליצה להתייעץ עם רופא ילדים מנוסהיום שני

הם רואים הרבה ילדים ויש להם ניסיון.

גם לי נשמע שהכיוון הוא ריפוי בעיסוק - אבל זה לוקח זמן...


רופא ייתן לכם הפניה מתאימה.

וגם  ימליץ לכם האם יש טעם לפנות לפרטי בינתיים.


במקרה דומה - הרופא נתן לי טיפים לבנתיים (כמו חשיפה למרקמים, איך להגיב להתקפי זעם ועוד) שמאוד עזרו לי 

פתרונות טבעייםתהילה 3>

לצד בדיקה ואבחון במידת הצורך, אבל יעזרו גם במידה ויאובחן משהי וגם במידה ולא


הרבה חום, אהבה, קשר, פידבקים טובים,

ליזום זמן איתו, מילים טובות, קשר עין, חיבוק, התכרבלות, כיסוי.


לעזור לו לפרוק אנרגיות בדברים חיוביים כמו טרמפולינה או משחקי כדור לגיטימיים, קפיצות וגילגולים במקומות שלא מפריע.

אפילו משימות בבית שבסדר מבחינתך יכולות ממש לתת בטחון ומשמעות לצד פורקן.

נניח לנקות ארונות מטבח, להעביר סל כביסה, לטאטא.


כל זה יכול לעזור מאד לווסת אותו, ולעזור לו לבנות קשר טוב ובריא איתכם שהוא מקור לבריאות נפש,

לתת לו הרגשה שהוא טוב ורצוי ואהוב ומוצלח.


יש דברים שגם מתאזנים עם הגיל, ובכל מקרה איסוף וקשרטוב מאפשרים לו גם להרגיש יותר בטוח ונינוח בע"ה.

תודה!אנונימית בהו"ל

ואו דברים טובים לעכשיו

גזרתי שמרתי

ממש מאתגרתקומה

רק שימו לב לא להדביק לו תוויות בלי אבחון מקצועי, ממה שאת מתארת הביטחון העצמי גם ככה נמוך, אז חשוב לא לתייג אותו ולשים אותו המשבצת מסויימת שיהיה לו קשה לצאת ממנה.


מצטרפת למי שכתבה שזה מתאים גם לוויסות חושי, והטיפול בזה הוא על ידי ריפוי בעיסוק.

התחנה הראשונה היא רופא ילדים, ובקשה להפנייה להתפתחות הילד לאבחון ומשם להתקדם הלאה.


בינתיים, לנסות להכיל אותו ולכוון אותו.

לא להגיד רק מה אסור, אלא גם מה מותר.

לנסות להסתכל דרך העיניים שלו, הוא לא מתכוון להציק, יש לו קושי והוא כנראה לא מצליח להתנהל בצורה מותאמת.


סתם דוגמה לגבי מגע בכם ובאנשים בצורה מציקה - זה יכול להיות רצון למגע, ולקרבה. אז במקום להתרחק או לכעוס,  להגיד בצורה נעימה, זה לא נעים בי כשאתה נוגע בי ככה, אבל הנה, אפשר חיבוק גדול ואז לחבק.


כוס שנשפכת באופן קבוע - אפשר לעבור לבקבוק עם קש או לשים פחות מים, חבל להכניס כרגע את ההתמודדות הזו.


מגע בתינוק - בתיווך איתכם. וואי, אתה ממש רוצה לשחק עם אח שלך? אז בא נעשה לו טובה בעדינות. ואז עושים יחד, ומחמיאים לו.


לגבי דיבור - אני עשיתי המחשה על דיבור מותאם בעזרת סולם. שלב 1- שתיקה, מתאים לזמן מפגש בגן או כשמקשיבים למישהו, שלב 2 - לחישה, כשרוצים לספר סוד, שלב 3 - דיבור רגיל, שיחה רגילה בין שני אנשים קרובים, שלב 4 - הרמת קול, כשרוצים למשל לקרוא לחבר שנמצא בקצה של החצר. שלב 5 - סכנה, ילד רץ לכביש רוצים להזהיר את אמא ואבא.


ואז אחרי שעשינו את ההדגמה על הסולם בבית, בכל מיני סיטואציות אני מזכירה את זה. וככה יש אמצעי עזר מוחשי להדגים איך מתאים להתנהג באיזו סיטואציה.


אני כן רוצה להגיד על התקווה שריטלין ישנה הכל, אני לא יודעת מה הקושי שלו, לא יודעת אם זו הבעיה. אבל אל תתלי בזה תקוות. אני הכי בעד טיפול, וזה מאוד עוזר. אבל אל תחכי ליצור אמון ואהבה רק אחרי טיפול. אני יודעת שזה קשה ובלתי נסבל, אבל הזמן ליצור אמון הוא עכשיו, דווקא בקושי שלו, ולא לחכות למשהו חיצוני ורק אחר כך להתחיל.


קצת חפרתי ואולי זה לא הכי ברור, אבל לסיכום:

1. להתחיל תהליך אבחון דרך קופת החולים כמה שיותר מהר (אגב, מה עם הגננת? מה היא אומרת? אתם סומכים עליה?)

2. לנסות לגייס את עצמכם מולו, למצוא בו רגעי חן ולהעצים אותם. לתת לו להרגיש אהוב למרות הכל. תחשבי שכמה שאתם מתוסכלים, הוא מתוסכל פי כמה. לזכור שאתם ההורים המובילים וזה העוגן שהוא צריך עכשיו. המון חמלה, תוך הצבת גבולות במקום שצריך. לא לקחת דברים כמובן מאליו, אלא ללמד. ללמד טון דיבור מותאם, ללמד הפעלת כוח מותאמת, ללמד מגע נעים ולא נעים. ללמד הכל הכל. זה קשה, זה מאתגר. אבל זה הרבה פעמים עובד.


שואלת לגבי המגעכורסא ירוקה
כתבת להסביר זה לא נעים לי אל תעשה את זה, אבל (אני לא פותחת השרשור) אנחנו עם ילד באותו גיל, התנהגויות דומות, וכל מה שקשור למגע לא מתאים לא נעים ומציק - אנחנו אומרים וזה כמו לדבר לקיר. לא יודעת אם לא אכפת לו או שהוא לא זוכר או מתקשה לווסת או משהו אחר, אבל זה ממש מעיק כי זה חוזר על עצמו פשוט כל הזמן. מה היית עושה אז?
אני לא אשת מקצועתקומה

עונה רק מהניסיון שלי

יש דברים שאני אומרת 1000 פעמים, באמת המון המון, ורק אחרי זמן ותקוםה ובפעם האלף ואחת זה נקלט.

יש דברים שאני אומרת, זה מחזיק לפעם אחת ואחר כך צריך להגיד שוב פעם.


כמה שיותר משתדלת לא להגיד לא בלי להגיד מה כן. בכל מה שקשור למגע אני חושבת שמאוד חשוב ללמד גבולות, וחשוב גם לילד שידע שיש מגע שהוא לא מתאים. אבל אני אציע מגע אחר. חיבוק, ליטוף ביד במקום בצוואר למשל, אגיד לו לשאול לפני כן.

עבור מגע חזק שאני מרגישה שיש צורך - אני מציעה כרית, בובה או ספה.

ומשתדלת גם לתת מגע יזום משלי, בצורה שמתאימה לי.

חוץ מזה, אם יש ילד שזקוק למגע, אפשר נגיד אחרי המקלחת ללטף. אפשר לעטוף בשמיכה חזק ולחבק, לתת לו להגדיר איך נעים לו, איזו עוצמה (ומתוך זה שהוא לומד להגיד על עצמו, הוא מבין שגם לאחרים יש את הגבול שלהם. אבל זה נותן מענה גם בפני עצמו).


ובאופן כללי, עוזר לי להסתכל על זה בעוד צורך. כמו שאני צריכה לאכול ולשתות, יש כאלו שהקטע של מגע או חושים לא מווסת מספיק, והם צריכים מענה לצורך הזה. אם ניתן אותו במהלך היום בצורה שנעימה וטובה לכולם, זה יפחית את הרגעים הפחות נעימים.

תודה רבה על הפירוט!!כורסא ירוקה
ואו תודה! החכמת אותי מלאאנונימית בהו"ל

לגבי הסולם, נראה לי הכי קריטי אצלנו ללמד אותו איזה מגע מתאים מתי

איך פרקטית מבצעים את זה במוצר מוחשי?

כי לא כל כך הבנתי וזה נשמע לי פתרון שיעזור לנו

נשמע לא קלמתיכון ועד מעון

הרבה פעמים ילדים עם הפרעות קשב אבל גם עם קושי בויסות או קושי אחר בהתארגנות חווים את עצמם בעולם באופן שלילי כמו שכתבת עושים המון דברים בטעות ומקבלים משבים שליליים, מהסביבה אבל גם מעצמם.

הייתי מנסה ליזום כמה שיותר אינטראקציות של משחק, של סיטואציות שהוא יחווה הצלחות כדי למקסם עד כמה שאפשר את הסיכוי שיחווה הצלחה, לחשוב בראש שלו, מה יכול להתפקשש, ולעזור לו להתמודד.

ומצטרפת להמלצה לאבחון ולטיפול תואם ולהדרכה מתאימה עבורכם איך להתמודד בהתאם לקושי

נשמע לי יותר כיוון של ריפוי בעיסוקאורוש3

גם הסרבול, גם עולים פה קשיים בוויסות חושי.

וגם אם יש הפרעת קשב יש כלים מועילים בריפוי בעיסוק ותרופות בכל מקרה פחות רלוונטי בשלב הזה.

אז לכי לכיוון הזה. גם הדרכת הורים תמיד טוב, לכולנו...

מה שעולה לישיפור

אבחון בהתפתחות הילד- לבדוק כיוון של ריפוי בעיסוק

הדרכת הורים

אולי משהו בסגנון של שחייה טיפולית, רכיבה טיפולית, ספורט טיפולי

הוא כבר בשחיה ואנחנו בהדרכה אצל פסיכולוגיתאנונימית בהו"ל

(מקבלים דרך סל של ילד אחר)

היא זאת שאמרה שזה כנראה קשב

 

נתחיל באיבחון...זה באמת הכיוון הכי פרקטי עכשיו

חשוב שתדעי שאם היא לא עושה לודיאט ספרייט

אבחון מלא על פי כלים קבועים מראש ומשווה ובודקת יחד עם רופא נוירולוג האמירה שלה לא משמעותית בכלל.

גם תלוי איזו פסיכולוגית זו?

האם מדובר בפסיכולוגית התפתחותית? 

כנראה שלאאנונימית בהו"ל

עברנו כבר אבחנה עם פסיכולוגית לילד רצף

אז תכלס מבינה על מה את מדברת

תודה שנתת לי לראות את זה

לא חשבתי על זה עד עכשיו

האמת שאני לא לגמרי מסכימה עם זהרוני 1234
ברור שצריך רופא כדי לאבחן אבל היא רק אמרה שזה "כנראה קשב" וזו כן אמירה משמעותית בעיני. היא לא אבחנה אלא שלחה לאבחון.

מנסיון, זה די קל לאבחן ילד היפראקטיבי והרבה פעמים האבחון מתבצע ע"י שאלון פשוט. 

הפרעת קשב וריכוזדיאט ספרייט

והיפראקטיביות זה לא אותו הדבר.

בסה"כ נתתי נקודה למחשבה עד לביצוע אבחון רציני ומלא לאם מודאגת.

לא שללתי אבחון,אפילו המלצתי למעלה לפנות לאבחון בהתפתחות הילד והפותחת ענתה לי ולאחרות שבכוונתה לעשות זאת.

היה לי חשוב להדגיש ואני עומדת מאחורי הדברים

שהרבה אנשי מקצוע אומרים הרבה מאוד דברים שלא לפי האתיקה ולא לפי ההיגיון.

אני אומרת מניסיון של אבחנה על שקיבלתי מפסיכולוגית חינוכית שאילולא היה אאוטינג הייתי מפרטת. 

גם לגבי אבחוןאפונהאחרונה

אצל רופאים מקצועיים

היד קלה מאד על ההדק ממה שראיתי...

יש המון ילדים שמציגים תסמינים של ADHD או ADD

אצל הרבה מהם זו תגובה הגיונית למצבי רקע - קשיים רגשיים, קושי משפחתי וכו'

הנוירולוג/פסיכיאטר לרוב לא מתעמקים ברקע אלא בתסמינים ומאבחנים את ההפרעה ומשם לעתים קרובות לטיפול תרופתי

כשיש הרבה מה לעשות לפני כן.

כותבת בכלליאפונה

קצת ממשיכה את פאז..


כותבת מניסיון אישי (אני ורוב ככל הילדים שלי עם בעיות קשב) וקצת תפיסת עולם מקצועית


קושי בויסות קשב, זה מצב שבו ה"מנהל" (האונה הקדמית) של המח לא הגיע לעבודה עדיין והפועלים עושים מה שנראה להם, כלומר מה שנראה כרגע הכי דחוף.

אצל הרבה ילדים האיזור הזה מתעכב להבשיל, כלומר הוא מתפתח אבל באיחור. ואז אנחנו נראה ילד בן 7 עם שליטה בדחפים שמתאימה לגיל 4. כשהוא יגדל זה יתאזן,

אבל עד אז הוא עלול לחוות המון פידבקים שליליים על ההתנהגות שלו ולסחוב דימוי עצמי שלילי.

הביקורת פוגעת מעוד שני כיוונים -

לטווח הקצר, ילד שיש לו קושי בוויסות קשב יתקשה מאד להתרכז במה שהוא אמור לעשות, כשכועסים עליו, לדוגמא, או כשיש מתח בבית. זה תופס המון רוחב פס אצלו על חשבון פניות ללמידה.

לטווח הארוך, ההבשלה של תהליכים מורכבים ויכולת דחיית סיפוקים מתרחשת כשילד נמצא במנוחה רגשית, וכמה שקשה להגיע למצב כזה עם ילד שההתנהלות שלו מעצבנת נורא - זה קריטי לשים לב שהוא מרגיש אהבה ללא תנאי.

כתבת שאתם נותנים לו הרבה פידבקים חיוביים, וזה מהמם. שימי לב למה שקורה דוקא כשהוא מפשל, מעצבן, מתפרץ - זה הזמנים הכי קריטיים להחזיק בהם את הקשר, להאיר את הכוונות הטובות.


בהצלחה!

אשמח לעצותכןאנונימית בהו"ל

מאנונימי כי שיתפתי את זה הרבה


אנחנו גרים כבר שבועיים אצל חמותי בגלל המלחמה. - אין לנו ממ''ד או מקלט.

ובא לי כבר לחזור הביתההה.

בעיקרון בשני הלילות האחרונים לא היו אצלנו אזעקות. רק ביום.

השאלה אם כדאי לחזור ולקחת סיכון שהאזעקות יחזרו, ואז זה אומר כל לילה לרדת 3 קומות ברגל וללכת לכמה בניינים לידנו, עם ילד ישן על הידיים, או להישאר עוד אצל חמותי. לא ברור עד מתי.


מה אומרות?

אני חושבתהמקורית

שזה תלוי בכם בעיקר ובה


וגם - מה עם פסח? תהיו בבית? צריך להתארגן לחג גם

מוזמנת לשרשור שלי על פסח ביומיים 😂רוני 1234
ואם זה קיצוני מדי אפשר בשבוע… יש עוד מספיק זמן.

הייתי נשארת אצל החמות עם כל הקושי

אנחנו רוצים להיות בפסח בביתאנונימית בהו"ל

מקווה שזה לא אשליות

אני יודעת שזה תלוי בנו, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות

לכן ביקשתי עצות

אני גם באותו התלבטותאיזמרגד1

וכרגע ההחלטה שלי היא להישאר, כי ברור לי שאם נצטרך לצאת מהבית למקלט הילדים יתעוררו וילך לי הלילה, ועכשיו כשזה ממד בתוך הבית הם כן חוזרים לישון...

מסייגת- אני אצל ההורים שלי ומאוד כיף ונוח לי פה, אז זה גם שיקול משמעותי אם אצלך פחות נוח.

נוח, אבל ברור שבבית שלי יותר נוחאנונימית בהו"ל
יש לכם ילד אחד?יעל מהדרום

לק"י


כי עם ההתרעה אפשר להספיק לרדת עם ילד (גם יותר מאחד) כמה קומות וללכת עד למקלט.

אלא אם כן, זה ממש רחוק. אבל אם זה עד 5 דקות, תספיקו בלי לחץ.


אם היית אומרת שכל הלילה יש אזעקות, אז זה משהו אחר..

כןאנונימית בהו"ל
תאורתית אפשר להספיק, אבל זה לא מלבב לעשות את זה באמצע הלילה
אבל זה גם לא נורא כל כך. מניסיוןיעל מהדרום
אנחנו גם היינו ככה (רק אצל ההורים שלי בסוףשורשי

החלטנו לחזור הביתה. ואני מרגישה שפעמיים שלוש ביום, אפילו אם זה בלילה, ממש שווים את הלהיות בבית שלי!! בסוף באור שזה אישי וכל אחד והעדפות שלו...

אבל לגבי האזעקות- יש לנו בכניסה לבית תיק עם דברים לתינוק וכל מה שצריך לאזעקה.... בלילה יישנה עם קפוצ'ון וכובע, מכנסיים עם חצאית מעל. ופשוט כשיש אזעקה יוצאים.... לוקחים את זה בתור טיול קליל חוזרים לשגרה

תחשבי שזה סה'כ שעה ביום עם הגזמתי, ויש לך עדו 23 שעות להנות בבית שלך בנחת שלך ובשגרה שלך ושל הילד...

אם מדובר בילד אחד, אני הייתי חוזרת הביתהבארץ אהבתי

ומתארגנת עם מנשא נוח.

כשיש התרעה את קמה, קושרת אותו במנשא, ויורדת למקלט. סיכוי טוב שהוא בכלל לא יתעורר מזה...

אני באמת שמה במנשא את הקטן כשהוא ישןיעל מהדרום
ילד אחד, אבל גדול, לא רלוונטי מנשאאנונימית בהו"ל
אם זה ילד אחד ובעלך ישן בביתהמקורית
אז לשיקולו יותר כי הוא כנראה מרים אותו
אם הילד פחות מגיל 4מתואמת

אפשר להשכיב אותו לישון בעגלה, ואז אם יש אזעקה לרדת איתו כשהוא ישן ומכורבל בעגלה, וכך בע"ה הוא לא יתעורר.

(אנחנו עושים כך עם בת הארבע שלנו, אחרי שפעם אחת היא התעוררה כשירדנו למקלט ולקח לה הרבה מאוד זמן לחזור לוויסות. יש לנו מעלית, אז יורדים איתה בהתרעה במעלית. אבל הייתה פעם אחת שבדיוק שכנים חזרו מקניות, אז ירדתי איתה במדרגות והיה בסדר... חבל שאין לנו עוד עגלה, ואז גם עם התינוקת היינו עושים כך אבל אצלה זה קצת פחות נורא כשהיא מתעוררת)

מעל 4אנונימית בהו"ל
וזה קשה להןריד ןלעלות אותו בעגלה
ילדים בגיל 4 שמסכימים לישון בעגלה זה נדירהמקורית
לדעתי
הייתי חוזרת הביתהרקאני

ואם יהיה בלתי נסבל נוסעת שוב אחרי כמה ימים

שווה לנסות אפילו בשביל כמה ימי שפיות בבית שלכם

אנחנו חזרנו הלילהלפניו ברננה!אחרונה

כולנו כבר השתגענו מחוץ לבית


מקווים לא להצטרך לצאת בלילה בגשם.

אין לנו מדרגות אבל המקלט רחוק..

פתרון לארונות מטבחאנונימית בהו"ל

אז ב"ה עברנו לדירה שכורה

אין לנו מספיק ארונות במטבח.

שמו ארונות למטה ו2 למעלה

אנחנו רוצים להוסיף ארונות עליוניים ובתקווה שבעלי הדירה ישלמו על חלק מתישהו

החברה שבנתה את המטבח לא עושה הוספות אבל שלחו לנו את הצבע וסוג ידיות

יש נגרים שעושים עבודה קטנה? ומה עלות של כזה דבר

אופציה שנייה זה לעשות צבע אחר לגמרי אבל לא יודעת מאיפה

יש המלצות ?

אה, ואין לי מקום להשים ארון עומד. חייבת לתלות 

אל תקווי תסגרי איתם מראש או שתקחי בחשבוןהמקורית
שזה עלייך.
כן אנחנו יודעיםאנונימית בהו"ל

סגרנו לכמה שנים ב"ה אז שווה לנו להשקיע במקום שחלק מהמטבח שלי יהיה בחדר שינה, השאלה כמה עולה ?

כי להשקיע 1000-2000 ומקסימום לא ישלמו בסדר אבל יותר מזה אין סיכוי 

נראה לי שזה עולה יותרהמקורית
אבל אל תסמכי עליי
אולי אחרי שתהיה לכם הצעת מחיריראת גאולה

תדברו איתם מלכתחילה שתעשו חצי חצי,

לבעלי דירה זה משתלם בד"כ, והרבה פעמים הם אוהבים להשתתף בחצי (כמובן אם מתאים להם תקציבית וכו'). לאחר מעשה לדעתי אין סיכוי שישתתפו.

הן אמרו שכרגע הם לא יכולים לממןאנונימית בהו"לאחרונה

זה דירה חדשה אז יש להם את כל ההוצאות כמו סורגים וכו' שביקשנו שיוסיפו.

לכן לא אשקיע הון כי חבל אם בסוף לא נקבל בחזרה( הם נשמעים מאוד הוגנים אבל עדיין ) 

נשמע לי שיעלה יותרלפניו ברננה!
אלא אם כן תיקחו ממטבח בפירוק ורק תזמינו חזיתות מתאימות
ממליצה על איקאה מטבחיםטריה
אנחנו עשינו שם ארונות עליונים בלבד, די הרבה ויצא לנו כ-3500 כולל הובלה והרכבה.
גם לדעתי איקאה זה אחלה רעיוןדיאט ספרייט

ולא יקר.

רוצה גם להוסיף שהיום אפילו באופנה להוסיף למעלה או בחלק מהמטבח צבע שונה מה שנקרא שובר צבע.

אז אם את לא מוצאת בדיוק את אותו הצבע באיקאה, אפשר לחפש צבע אחר ולשאול את הבעלים אם מתאים להם לשלב. 

לגבי איקיאהאנונימית בהו"ל

הייתי רוצה ללכת לראות מה המחירים ומה הם מציעים ואז לשאול את הבעלים

אבל זה בסדר לקבע פגישה עם לא בהכרח בסוף אקנה ?

יש להם כלי תכנון אונלייןטריה

אפשר להכניס שם מידות ולראות מה הם מציעים, אנחנו ניסינו שם לפני הפגישה כדי לראות אם זה בכלל שווה, ולדעתי שם כבר אפשר לראות אופציות לעיצוב כמה בערך ייצא המחיר.

מניחה שאפשר גם לקבוע פגישת ייעוץ ולא לקנות בסוף.

ברורדיאט ספרייט

נפגשים,

מסבירים שרוצים לבדוק עם בעל הבית או שבודקים עוד הצעות וזהו מעדכנים לאחר מכן.

זה ביזנס - הם לא לוקחים אישית והם גם רגילים.

מילואים ורכב אחדשיר הרוח

גרים במקום בלי תחב"צ כמעט ובעלי עושה מילואים במקום רחוק. נסיעה רחוקה שלוקחת לו לפחות פי שתיים זמן בלי רכב.

בסבבים הראשונים הרכב היה אצלי אבל עם הזמן נמאס לו להתגלגל בטרמפים כמו תיכוניסט וגם זה מגביל אותו בכל יציאה הכי פשוטה מהבסיס. אני הכי מבינה אותו וגם הכי רוצה לפרגן לו ושהיה לו נוח.

מצד שני גם לי מאד קשה בלי הרכב. אני מוגבלת בכל יציאה לסופר ובנסיעות לעבודה ולשבת.


חושבים על להשכיר עוד רכב אבל זאת הוצאה לא פשוטה. לא מבינה איך אחרים מסתדרים. או שלכולם יש שני רכבים?


אני אשים פה גם את הזעקה השקטה שלי של משפחת מילואים שכורעת מתחת הנטל הזה.

והלוואי הלוואי שהמצב הזה יפסק.

חיבוק גדול! לגמרי מבינה אותךואילו פינו

להורים של בעלי יש 2 רכבים אז הם השאילו לנו לתקופת המילואים כי באמת לא היה רלוונטי שאהיה בלי רכב

אולי יש חברים עם שני רכבים או משפחה שיכולים לתת לכם?

או לקנות רכב מיני קטן וזול ולמכור אותו בסוף המילואים? יכול לצאת יותר זול מלהשכיר רכב..

אולי לבדוק עם קרן המילואים?המקורית
אולי יהיה החזר על השכרה?

האמת שלנו יש 2, לא רואה את עצמי מסתדרת בלי

אין החזרואז את תראי
אצלנו בעלי בתחבצבוקר אור
אולי פחות נוח אבל תכלס ישן באוטובוסים.. ולא יוצא הרבה כרגע ככה שזה ברור לנו שהרכב משאר אצלי 
גם בעלי התגלגל שעות בטרמפיםשיפור

אבל, מלבד פעמים בודדות בחופשה שלא עבדתי ולא התכוונתי לנסוע לשבת- תמיד היה ברור שאני צריכה את הרכב ואין ברירה.

אח שלי לעומת זאת קנה עוד רכב בגלל המילואים.

חיבוק ענקפרח חדש

אני חושבת שעם כל הקושי שלו להיות בלי רכב

בגלל שאת לבד עם הילדים אז זה בכלל לא שאלה מי צריך להישאר עם הרכב

אצלנועוד מעט פסח
החבר'ה המילואים מתארגנים יחד עם רכב אחד, ומקפיצים אחד את השני (מישהו אחד יוצא עם רכב, עובר ואוסף את שאר החבר'ה או שהם מתקדמים לכיוונו. אז גם אם זה מוסיף עוד איזה שעה ביציאה, זה יוצא שווה שהרכבים הנוספים נשארים לאישה).
בעלי נוסע בלי הרכבואז את תראי

או שבדרך מישהו מהמחלקה מקפיץ אותו קצת.

אין להם הרבה יציאות ובכל מקרה אין ברירה אחרת.

בעלי היה מצטרף לאנשים שנסעו למילואיםזמינה

היה ברור לשנינו שלא משאירים אותי להתמודד עם תיחזוק בית ושמירה על סדר יום בלי רכב.

הוא גם התבאס ליסוע ככה והיה מחפש פתרונות אבל בשביל יציאה במקרה הטוב פעם בשבוע אין סיבה לתקוע אותי

אגב, גם אותי כאשתו זה היה מבאס כי הוא יכל להגיע

מוקדם יותר הביתה אם היה לו רכב זמין.


אולי בעלך יכול להשכיר רכב עד אזור שבו יש סניף של חברת ההשכרה וניתן להחזיר את הרכב ומשם להצטרף למישהו שנוסע למילואים וככה לא לשלם על השכרת רכב שנמצא בחניה


שולחת כוחות🙏🏻

לא יודעת כמה רלוונטי לכם,אני אנונימית!

אבל קנינו רכב זול שישמש אותו לצורך הזה וככה הרבה יותר רגוע לנו.

ברור שהרכב נשאר אצלךאמאשוני

לגביו שינסה להסתדר.

אולי אפשר שאת תקחי/ תחזירי אותו לפעמים מנקודה נוחה יותר.

נניח מהעיר הקרובה, או בטרמפ מסודר עם חבר שגר באיזור ואז מקפיצה או אוספת מהחבר.

לשכור רכב בשביל שרוב הימים הוא יישאר בבסיס ללא תזוזה זה לא משתלם.

אולי יש לכם חברים/ משפחה עם שני רכבים שפחות צריכים את הרכב השני עכשיו?

לקנות רכב שני כשגרים במקום בלי תחבצ סביר, זה ממש הגיוני.

מה אתם עושים ביום יום? הוא לא צריך רכב לעבודה?

גם בעלי התגלגל בטרמפיםלפניו ברננה!

בכל הסבבים שהיו לנו עד עכשיו.

מבחינת שנינו זה ברור.

שבסופו של דבר עלי יש עול הרבה יותר גדול.. אז הוא יעשה את ההקרבה ויסע בטרמפים ותחבצ.

וזה יכול להאריך לו את הדרך פי 5 אם אין לו רכב..


כמובן שזה קשור גם לתפקיד שלו במילואים...

אבל בשביל להחזיק את הבית אני חייבת רכב.

(גרה במקום שאפילו כדי להגיע לגן בפרק זמן הגיוני צריך רכב. ולכל קנייה במכולת)

 

אין אף אחד באזור שלכם שנוסע עם רכב?

אני כמה פעמים הסעתי אותו אל טרמפ או לקחתי או אותו אל/מ תחנת רכבת ואז זה בהחלט חסך לו בנסיעה.. (תחנות רכבת זה שעה נסיעה מאיתנו..)

ולא מעט פעמים אספתי אותו מצמתים בדרך (סביב ה20 דקות נסיעה) שהיה לו טרמפ עד אליהם. גם עם ילדים באוטו. 

אני האמת נשברתי וקניתי רכב במצב הזהפה משתמש/תאחרונה

באחד הסבבים שהיה ארוךך

במצב כנו שלך.. הרגשתי שזה לא אפשרי אחרת


לא מתחרטת כמ עכשיו חייבת גם בלי קשר..

אבל בישובים זה המציאות גם בלי קשר למילואים,.לרוב מי שמכירה יש 2 רכבים

גך בתוך הישוב קשה להתנייד בלי כי המרחקים,המעון,המכולת החברים לילדים...לא הכל במרחק הליכה


קניתי כמובן רכב זול יחסית .


ובלי קשר חיבוק

מילואים זה קשוח מאוד מבינה אותך

פריקההריון ולידה

אני תמיד לא מספיק

לא אישה מספיק טובה

לא אימא מספיק טובה

כי זה הפידבק התמידי מבעלי לא משנה מה

אני לא מספיק

אז מה אם אני אחרי לידה

אז מה אם ילדתי לך כמה וכמה ילדים

אז מה אם עברתי הריון מאוד לא פשוט

אז מה אם הסימפיזיוליזיס נשאר עדיין בגוף שלי

אז מה אם אני עוברת חופשת לידה קשוחה עם הילדים

אז מה

העיקר אני תמיד לא בסדר

והוא? הוא יותר מידי

עוזר עם הילדים

עוזר כי מי החליט שזה גם אחריותו?!

כל מה שהוא עושה זו טובה שהוא עושה לי

כי הוא גבר

ואני האישה

המשרתת? לא , האישה

האישה שצריכה לעשות את זה

וכל מה שהיא עושה לא צריך להתייחס כי היא אישה

וזה תפקידה

והוא גבר

אז מה שהוא עושה בהקשר של הבית והילדים זה לפנים משורת הדין

גם אם זה נחשב לא מעט בקרב הגברים והמי שהחליט כמה עזרה הם אמורים לתת

לילדים שלהם

ולאישה שהתחתן איתה ושהוא אמור לאהוב אותה ולרצות שהיא תרגיש בסדר יום אחד

 

אני לא מספיק

אז מה אם אני יודעת ומלמדת את עצמי כמה אני מספיק

כמה אני טובה 

כמה אני שווה

כמה אני צריכה שבעלי יעריך ויבין שגם הוא זכה

קשה לי מאוד במציאות הזאת

אבל כבר שנים שאני לא מצליחה לשנות אותה

גם אם אני מנסה לפחות להיות בתהליך עם עצמי להבין שאני הרבה יותר מבסדר

חוזרת לניק שלי

כואב מאודהמקורית

לדעתי התנהלות כזו צריך להדוף ולהתנגד לה

הרבה פעמים זה נובע ממרמור של הגבר מול עצמו וזה בכלל לא קשור אלייך, אבל עדיין התגובה לא משנה בעיניי


שולחת חיבוק♥️

חיבוק גדול. מדהימה שאת בעבודה עם עצמךאורוש3
חיבוק גדול❤️מיוחדותאינסופית
נשמע כואב מאד מאדממצולות

האדם שהכי קרוב אליך

לא מעריך

אין לי עיצות אבל הלוואי שתצליחי תמיד להבין שהבעיה היא בו ולא בך בטוח

ואולי זה יצליח להשתנות מתישהו..

ממש ממש כואבנעמי28

גם ככה לא קל להיות אמא ואישה, לפעמים זה מגיע עם המון רגשות אשמה, בנוסף על זה הבעל שמחזק את האשמה ולא רואה אותך בעין חומלת.


הוא צריך ניעור דחוף, ואת צריכה חיזוקים, כי בסוף גם אם את חזקה בעצמך, מילים של אנשים, בטח של הבעל, חודרות עמוק.


הייתי הולכת למטפלת אישית או זוגית.

אבל לא משאירה ככה את המצב.

בעיניי זוגיות זה דבר ראשון מקום להיות "לא מספיק" "לא הכי" טובים, לא הכי מושלמים ועדיין אהובים.

אם הוא דורך בדיוק על הנקודות האלה זה כואב ומצריך טיפול

ולא לתת לך להרגיש שאת אהובה ובסדר רק כשאת מספיק מושלמת מתפקדת באופן מושלם.

הוא יודע שככה את מרגישה?מקרמה
כי זה שני מקרים שונים בעליל

מנסה לשקף לו לא מעט אבל השיח לא מצליח להתקדםהריון ולידה
האמתהמקורית

שהייתי שוקלת ללכת לטיפול אישי שיחזק אותך בתגובה נכונה, ויחזק אותך באופן כללי


תודה, שוקלת ברצינות. יש לך המלצה ספיציפית?הריון ולידהאחרונה
נשמע כואב ממשתהילה 3>

שולחת חיבוק.


 

 

אני בטוחה שאת אישה מהממת, משקיעה, מסורה.

כמה זה כואב ומתסכל להרגיש שמה שאת עושה מובן מאליו,

שכל מה שאת עושה לא מספיק טוב, לא בסדר, לא מספיק.


 

שהאיש שלצידך שאמור לראות לאהוב ולדאוג, לא מרגיש שם בכלל❤️❤️❤️

מתסכל וכואב ממש.


 

ממש ממש משמעותי שאת בתהליך מול עצמך בדבר הזה, כי מה שמשנה בסוף מציאות, גם מולו,

זה מה שמדייקים וממלאים מבפנים.

לא רק לדעת בראש או לשנן, אלא ללמוד להרגיש ולדעת בגוף

שאת טובה

ראויה

מספיקה

מדהימה

שאין כמוך בעולם


 

ובע"ה לקבל יחס שמשקף את זה.

הרבה כח. 

החזר על משפחתון במלחמה- מה קורה אצלכם?אנונימית בהו"ל

פתאום בשבת תהיתי לגבי העניין הזה..  למה זה כזה ברור שאנחנו צריכים לשלם באופן מלא על המשפחתון של הבת שלי?


 

אני לצורך העניין לא יכולה לעבוד, ולכן גם לא מקבלת משכורת. אני לא מצליחה להבין למה אני צריכה לשלם למטפלת שאין לה הוצאות כמו בשגרה, את הסכום המלא? מי ששוכרת מקום אז אני יכולה להבין, אבל המטפלת שלי עושה בבית שלה אז זה לא משנה בכלל..

אבל אשמח לדעת מה קורה אצל אחרים כדי לקבל תמונה מלאה... 

זה לא כזה משנה כל עוד חתמת על חוזההמקורית

לדעתי

כאילו, אם היא תגיע להסכם ולהפחתה - אחלה

אם זה נחתם כחוזה שאתם משלמים - צריך לשלם


אני בתקופת הקורונה הגעתי לסיכום של תשלום 50 אחוז, אבל זה לפני שחווינו 6 שנים מועדות לפורענות


למה זה לא משנה?שירה_11

את המשכורת שלה

אם לא תשלמי לא יהיה לה כסף לחודש הקרוב.


את אמנם לא שונה ממנה והייתי ממנה לקצת התחשבות ממנה

אבל זה לא אמור לשנות לה אם את מקבלת משכורת או לא 

מה הכוונה? גם לפותחת אין כסףאנוונימית1

לחודש הקרוב...

אם יש 2 נשים ששתיהן לא עובדות אז למה לאחת זה ברור שמשלמים ולשניה לא?!

 

אם הפותחת שמה את הבת שלה שםהמקורית

על דעת זה שבמקרה ותהיה מלחמה היא משלמת - מבחינתי זה ברור

אחרת אל תחתומנה על סעיף כזה בתחילת שנה

כי זה לא עובד ככהשירה_11

לבעלת המשפחתון יש חוזה ושם ההורים משלמים מלא במקרה של מלחמה.

ולא מעניין אותה איזו אמא מקבלת משכורת, איזו לא, ומי מקבלת משכורת חלקית

היא לא גובה לפי הכנסות ההורים.


למה היא בכלל סגרה?דיאט ספרייט

אצלנו במשפחתונים בתוך בתים שיש בהם ממ"ד פתחו.

אסרו התקהלות אבל גם ככה מדובר בקבוצות קטנות שמסוגלות להגיע לממ"ד בפרק זמן קצר.

אם היא סגרה זה אולי בגלל שיש לה ילדים בבית והיא לא יכולה לעבוד איתם תוך כדי.

זאת אומרת שהיא סגרה מסיבות התלויות בה ולא בגלל הנחיות פיקוד העורף, במקרה כזה אם אין התייחסות מפורשת בחוזה אני חושבת שכדאי לדבר איתה. 

אסרו פעילויות חינוכיות באופן גורף מה זאת אומרת?המקורית
זה לא שהיא עשתה בכוונה
אוקי, לא ידעתידיאט ספרייט

אצלנו ביישוב פתחו ואני גם שלחתי

(אני עובדת מהבית וממש לא הייתה לי ברירה)

אז יפה לה שהיא פתחההמקורית

זה נדיר לדעתי

וכאמור גם אסור

תמהני איך אפשר לקחת 5 תינוקות ויותר למרחב מוגן בזמן לוודא שהם נשארים שם

אם יש בתוך הבית ממ"ד, ומתחילים להזיז בהתרעה זהיעל מהדרום

לק"י


אפשרי, אם יש בממ"ד שטיח או מקום להניח מיד את התינוקות.

לא להתחיל לגרור לשם לולים....


אבל אני חושבת על קטנים יותר. כאלה שכבר הולכים- אפשר אולי לקחת 2 בידיים, להכניס לממ"ד, לסגור וללכת להביא עוד.


(נשמע מלחיץ להיות מטפלת בזמן כזה).

עם ילדים שכבר הולכים דווקא נשמע לי יותר קלבארץ אהבתי

אפשר להכין להם מראש הפתעות בממ"ד ואז להזמין אותם לבוא לקבל הפתעות...

תלוי כמובן גם בגודל הקבוצה ובאופי הילדים.

גם נכון...תלוי גם בגיל. יש גיל שאפשר להסביר להםיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

האמת שאם הממ"ד גדול, יש מצב שאפשר פשוט לבלות שם את היום, או לפחות להשכיב שם לישון.

נכון הייתי בןדקתשירה_11
אם היא עדיין סגורה עם ממד בבית זה נשמע כמו ניצול
זה לא ניצול אם אסורהמקורית
וכרגע יש איסור לפתוח מסגרות חינוכיות בחלק מהמקומות

אולי יעניין אותך