כך לפי עדיפויותיהם של שוטרי משטרת ישראל יר"ה.

ואה, לזה בדיוק קוראים כבוד לאומי. מושג שקצת נשכח כאן לאחרונה.

במקום לטפל ביהודים "שלא ירגיזו את הפריץ", הבה ונטפל בפריץ עצמו.

גאון אני, לא?

אתה יכול לומר עד מחר "סימון מטרה", אבל כנראה לא היית כאן בשלושה ימים האחרונים.

צריך להיות סופר - סופר שמאלן כדי גם להיות כאן וגם לחשוב שהמשטרה מתנהלת כשורה בנושא.

ובכן, אין לי ראיה שלא היית כאן בימים האחרונים. יתכן שבאמת היית, אתה פשוט באמת בצד של סופר סופר שמאלני.

אני שואל ת'צמי מה היית כותב כאן לו היית  א ת ה  הבחור האומלל מהסרטון.

ולא, לא עולות בדעתי תשובות מחמיאות.

געזונטרהייט חבוב. מאחל לך שלעולם לא תדע איך זה להרגיש ככה. למרות שכנראה אתה לא מאוד רגיש לאחרים שעוברים את זה.

אם היה לך טיפת הוגנות, היית נכנס לסרטון לפני שהיית מתחיל לטנף כאן על אנשים שכנראה מסורים לעמ"י פי אלף ממך.

אולי היית רואה שם יהודי על סף מוות. באין מושיע.

סתם, בגלל שהוא יהודי.

אתה אשכרה אנטישמי. כן. אל תגיד לי שזה פזיז. לא פזיז ולא נעליים. זה מה שאתה, לפי כל כללי המילון.

יהודי.

בחור.

חרדי צעיר.

הלך לתומו ברחוב.

לא עשה רע לאף אחד.

וכמעט חזר בארון.

ואתה אומר "מי שמכניס את עצמו לצרות שלא יתפלא שנפגע"

לאיזה צרה הוא הכניס ת'צמו??

לאיזה?

יש לך תשובה?

זה שהוא יהודי זה "להכניס לצרה"?

זה שהוא חי בארץ ישראל?

מה, מה רע הוא עשה לך שאתה כל כך אדיש לניסיון לרוצחו?

מאיפה הנבזות הזו באה?

?????

תתבייש. פשוט תתבייש. חתיכת אוטואנטישמי.

גועל נפש מרוכז.

אני פשוט חזור בי מהאיחול שלי קודם.

אתה באמת צריך לחוות את זה מקרוב, אולי אז תתפכח.

גיבור מקלדת הוא קורא לי

ואתה מה?

לא גיבור מקלדת?

נראה אותך עובר כזה לינץ' ואז פותח ת'פה.

לא יושב בכיף שלך על הספה ומטנף.

יהודי חרדי שהלך להתפלל בכותל, וחבריך מהאומה הערבית החליטו שהוא מיותר בעולם.

ואתה קורא לזה "מי שמכניס את עצמו לצרות שלא יתפלא".

אני עוד לא מצליח לעכל. זוועה של יחס.

הוא מדבר על X ואתה מאשים אותו על Y 
החרדי בסרטון ההוא לא קשור ללהב"ה

אנשים בוגרים שמונחים על פי תורה יודעים לקבל מורכבויות.

כן, אתחלתא דגאולה, לגמרי.

ואכן, רק אתחלתא, יש עוד הרבה דרך. והרבה ביקורת.

אז תקרא את התגובה שלי ותבדוק אם יש בה גם עין טובה.

מלא הצלחה.

לחלוטין. - צעירים מעל עשרים

לשיקבה"ו בדחילו ורחימו, לשם מצוות ענה כסיל כאיוולתו.

הזיה, יהודים כמעט מתים ברחובות. ואתה עסוק בהתנגחויות פוליטיות. בקור רוח מזויע.

אנטישמי וזה עובר כאילו כלום. תוקפים נערים חרדיים בגלל המראה ואפילו לא מפחדים כי יודעים שזה יעבור בשקט. יודעים שנשתוק כדי שלא תהיה הסלמה. זה קורה כל הזמן רק שלא תמיד מפרסמים. בת משפחה מבוגרת שלי שגרה ביפו חוותה לא מעט פעמים את החוויה המפוקפקת של נסיון לדרוס אותה ואז צחוק פראי של הערבים שעשו זאת. משטרה חוששת ולא עושה כלום. אחרי שנים של סבל לוותה כספים ועברה לבת ים. זה לא נורמלי ההתנהלות הזו

את המטרה הרבה יותר (ולא מטרות הפוכות).

לא הייתי בהפגנה. אם זו היתה הפגנה של ארגון אחר שהוא לא בסגנון של להב"ה ייתכן שהייתי מגיע

וכנ"ל הטהרנות וזעקות השבר על האלימות מילולית ללא זעקות לפחות באותה רמה על ההתעללות הערבית המתמשכת 

בהפגנות-

ההפגנות האלה כנראה היו הרבה יותר גדולות בפער ניכר ממה שהן כיום.

כיום זה נהיה פשוט ענין מגזרי, של מגזר מאוד מאוד מאוד מסוים, שנמשך לשם, הרבה בעקבות האווירה הזאת.

ועוד כמה ספיחים מהצד שמגיעים

והפיזית מהצד הערבי

התחילה הסלמה 😵

מה יהיה? נראה שאף פעם לא יהיה פה משעמם...

https://twitter.com/i/status/1385397568822255617

למה לא עוצרים אותו?

העיקר הם צועקים "לא להרביץ!" יואוו תקשיבו שזה מגוחך, אני צחקתי פה...

מה זה "בלי אלימות"? מה אתה גננת?

תעצרו אותו!!!

למה נותנים לו להמשיך?

היהודים עוסקים בזה - כי נמאס להם לראות את המשטרה סותמת.

לצערנו פה במדינה יושבים אנשים אטומים שמבינים רק ככה - צעירים מעל עשרים

הקב"ה בוכה
או צוחק

לא יודע מה יותר גרוע

"השיבה שופטינו כבראשונה"
והתשקורת רק עסוקה רק בהשחרת פני היהודים (תשחורת..)
יימח שמם

יחיא הותקף על ידי ערבים: "חשבתי שאני הולך למות"

יחיא הותקף על ידי ערבים: "חשבתי שאני הולך למות"

כך הותקף צעיר בידי ערבים בירושלים

אבל כמובן, המשטרה נורא נורא עסוקה. 

עכשיו היא צריכה  ל ח ק ו ר  את צעירי להב"ה. היא עדיין לא התפנתה לעצור את הפורעים המוסלמים ימ"ש.

אפס הרתעה. ערבים תוקפים לוחם ולוחמת חופשי חופש

ולחשוב מה היה קורה אם היו מצליחים

ומה היוא ומרים כל המצקצקים על החייל.. פתאום כל המפקדים השמאלנים היו נואמים על הכישלון שלו

כאילו שאיפשרתם לו לעשות משהו.

הזיה. פשוט הזיה. 

במתח, בין מטחי האבנים לשטיפות הבואש, עד שח"ו יקרה משהו שיזעזע את כל העולם, רק אז יקומו כל הדיפלומטים למיניהם לומר כמה וכמה מילים בתקשורת, וזה רק אחרי שהשאננות הזו גבתה מחיר כבד.

אבל בואו נסייג. שהם לא שאננים, קצת תחשבו בהיגיון.

פשוט נותר להתפלל להצלחה שלהם, זה לא באמת כמו שכולם מתארים, הם לא יושבים ב"בור"ות שלהם ומשחקים שחמט... כל אותם אלה שמנצלים את הזמן למציאת פתרונות ולא מבזבזים אותו מול המצלמות!!!

תלמדו להעריך אותם!!!

ואם לא מאכילים אתכם כל הזמן באינפורמציה תלמדו לקוות לטוב ולהתפלל!!

אנשים לא כ"כ טיפשים כמו שאתם מתארים פה.

זה נחמד מאד לפרוק ולהתעצבן, זה מובן ולגיטימי.

אבל הלו, שימו לב שאתם לא מאבדים את זה.

@כולם

אהה!!!!!

לא לא... זה היה מצחיק!!

היה מצחיק אם לא מרתיח! 

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.