הפינה על מרן ר' אברום- תאריכון תולדות חייו בסרגל #69סרגל זמנים תמציתי:
התר"ע-התרע"ד (התאריך המדוייק לא ברור): לידתו.
לומד בת"ת עץ חיים
התרפ"ב-התרפ"ו (כנ"ל, בהתאם): מוציא לאור את ספרו הראשון, בגיל 12
התרפ"ט: מתחיל ללמוד בישיבת חברון. מוערץ על ראשיה ומתקרב לגאוני הדור: הגרצ"פ פרנק, הגרא"ז מלצר, הגרי"ז מבריסק, החזון איש, הגרי"מ חרל"פ, הגרי"ש כהנמן ועוד. הרצי"ה מתפעל מתפילתו ויוצר עימו קשרים - דרך כך מתקרב לרב זצ"ל.
ה'תש"ד: מתחתן עם אחות הרב רענן חתנו של הרב קוק. השדכן - הרצי"ה, מתמנה ע"י הרצי"ה לר"מ בישיבה ומסרב להצעת הגרי"ש כהנמן ולחצי החזון איש לכהן כראש ישיבת פוניבז'.
ה'תש"ט: מסיים את ההדרת ה"זכר יצחק" אליו מצרף "קונטרס אחרון" עמוק מחידושי תורתו
ה'תשי"א (כנראה): מחליף את הרב חרל"פ שנחלש, במסירת השיעור הכללי, על פי בקשת הרב חרל"פ.
ה'תשי"ב: מתמנה לראשות הישיבה לצד הרצי"ה. בעקבות פטירת הרב חרל"פ.
יוזם התכנסות שבועית של ת"ח מופלגים בבית הרב הרצוג. הרב הרצוג נפעם מגאונותו ומעניק לו סמיכה לדיינות
ה'תשט"ו: בעקבות לחצי הרב הרצוג והרב אלישיב מתמנה לדיין. בהמשך הופך לאב בית דין
הרב דרוקמן מביא את חניכיו לישיבה, רבינו משקיע את כוחותיו ביצירת הדור החדש של בני התורה ותלמידי החכמים בא"י, תוך שרעייתו מתמסרת לאפשר לו זאת. בהמשך מצטרף הרב ישראלי לראשות הישיבה - והם פועלים עשרות שנים בהרמוניה ואהבה הדדית.
ה'תשל"ד: מתמנה לבית הדין הגדול ולמועצת הרבנות הראשית, הרב אליהו מתעקש שרבינו יהיה האב"ד בבית הדין הגדול ולא הוא.
ה'תש"מ: נעתר לבקשות ומתמנה לחבר מחלקת חקיקה של הרי פישל, מבקר ראשי של אוצר הגאונים, ונשיא מכון מהרש"ל
הרצי"ה מעביר לו סמכויות רבות בישיבה, ובהמשך מפקידו על הנהגת המאבק בנסיגה מסיני, אליה רבינו מתמסר בכוחות רבים.
ה'תשמ"ב: הרצי"ה ממנה אותו לראשות הישיבה אחריו. ולאחר פטירתו אכן רבינו והרב ישראלי ממשיכים אותו בראשותה. רבינו מקים לזכרו את "מכון הרצי"ה המוציא ספרים חשובים ומיוחדים, ביניהם רבים מכתבי הרב זצ"ל.
ה'תשמ"ג: לא מצליח למנוע את הפסקת כהונת הרב עובדיה והרב גורן ברבנות הראשית. בעקבות לחצים מתמודד בעצמו וזוכה ברוב קולות. משקיע כוחות רבים בהנהגת הדור, הרבצת תורה ופסיקות מורכבות. משפיע על המוני בית ישראל.
ה'תשנ"ב: יחד עם הרב גורן, הרב ישראלי והרב נריה, מוביל את המאבק בהסכמי אוסלו ומקים את "איחוד הרבנים למען א"י". הם מפרסמים פסק הלכה האוסר על חייל להישמע לפקודת פינוי.
ה'תשנ"ז-ה'תשנ"ח: קבוצה המסרבת לקבל את הכרעת הרצי"ה מורדת בו, קורעת את הישיבה ופותחת מוסד חדש. הרב אליהו וגדולי וזקני הרבנים תלמידי הרצי"ה נחלצים נגד אותה קבוצה ותומכים ברבינו. ללא הועיל. מצבו הבריאותי מידרדר.
ה'תשס"ה: מוביל את המאבק בגירוש, נוסע ממקום למקום לחזק, וחוזר שוב ושוב על ההלכה הנחרצת האוסרת על חייל להישמע לפקודת פינוי. נאבק ב"רבנים" צעירים וגאוותנים שפוסקים בעניינים שאינם ראויים להם. לאחר שנכשל המאבק והגוש מפונה רבינו כאוב ומצבו מידרדר, אך הוא מדגיש שאין מעשי הממשלה סותרים את מהות המדינה כאתחלתא דגאולה.
יו"ט של סוכות ה'תשס"ח: נתבקש לישיבה של מעלה. ומשאיר אותנו להמשיך את מורשתו.
זכר צדיק וקדוש לברכה, לחיי העולם הבא. זכותו תגן עלינו ועל כל בית ישראל אמן.
סרגל זמנים מורחב ומפורט:
ה'תר"ע-ה'תרע"ד (התאריך המדוייק לא ברור): לידתו בירושלים שבין החומות, למשפחת תלמידי חכמים וכהנים מיוחסת. מצאצאי תלמידי הגר"א.
-נכנס לת"ת עץ חייים ומתבלט בשקדנותו וכשרונותיו
ה'תרפ"ב-ה'תרפ"ו (בהתאם לספק הנ"ל): מוציא, בגיל 12 (!) את ספרו הראשון - "דרכי הקניינים" ספר עמוק בדיני ממונות
ה'תרפ"ט ואילך: נכנס לישיבת חברון, שם הופך לראשון במעלה בלמדנותו והתמדתו. וזוכה להערצת ראשי הישיבה. משגיח הישיבה מתארו בתור "המשובח ביותר שבבני הישיבה". את חידושיו הוא כותב על מחברות משומשות, מרוב עוני.
-הופך למקורבם וחביבם של ר' צבי פסח פרנק - שמבקש את הערותיו על תשובות בהלכה שכתב (רבה של ירושלים - מבקש את הערותיו של נער צעיר!) ור' איסר זלמן מלצר - שמתכתב עימו באריכות בדברי תורה ומביא את ההתכתבות בתוך ספרו שלו. כך גם מתקרב לרבה של שערי חסד, תלמידו של הרב זצ"ל וראש הישיבה - הגרי"מ חרל"פ.
-מתקרב גם לחזון איש ומתכתב עימו ארוכות, כשבתוך ההתכתבות מעיד עליו החזון איש "ניכר שכל מגמתו היא לגלות את האמת בתורה". וכן לרב מבריסק (הגרי"ז) שלדברי בנו נעשה "מעריץ של ר' אברום" ומבקש שיביאו לו חוברות עם חידושי רבינו.
- צעירים רבים, בעיקר מישיבת חברון, מתקרבים אליו ולומדים מתורתו. ביניהם כאלו שנעשו לימים מגדולי הדור המפורסמים בציבור החרדי. לומד בחברותא גם עם מפקד האצ"ל דוד רזיאל. לעיתים לומד "משמר" ונותן את מיטתו לריזאל שיוכל לישון בה בברחו מהבריטים
-בהמשך נתקל בו הרצי"ה בשעה שהתפלל, והרצי"ה מתפעל מתפילתו ויוצר עימו קשר, כך מתקרב גם למרן הרב זצ"ל ויונק מתורתו.
ה'תש"ד: הרצי"ה משדכו לאחות-גיסו הרב רענן, הלא היא הרבנית פנינה. רעיית מרן הרב דוחקת בעלמה המתלבטת: "הוא עוד ירעיש את העולם בתורתו"!
ה'תש"ד/ה'תש"ה: הרצי"ה ממנה אותו לר"מ בישיבה הק', היחיד שמוסר שיעורי גמרא מלבד רה"י הגרי"מ חרל"פ.
-במקביל מציע לו הרב כהנמן מפוניבז' את ראשות ישיבת פוניבז', החזון איש דוחק בו לקבל את ההצעה, אך הוא מוותר ומעדיף להיות ר"מ במרכז הרב.
ה'תש"ט: מסיים את ההדרת הספר "זכר יצחק" ומצרף לו "קונטרס אחרון" מחידושיו שלו. עליו מעיד הגרח"י לוין: אין עמקות כזו בדורות שלנו!
ה'תשי"א (כנראה): הגרי"מ חרל"פ נחלש, ומבקש מרבינו להעביר במקומו את השיעור כללי.
ה'תשי"ב: הגרי"מ חרל"פ נפטר, הרצי"ה הופך לראש הישיבה וממנה את רבינו לראש ישיבה לצידו. רבינו מסרב למעמד הכתרה המוני.
-יוזם עם כמה ת"ח התכנסות שבועית לדון בד"ת בבית הרב הראשי הגרי"א הרצוג. הרב הרצוג מתפעם מגדלותו ומעניק לו סמיכה לדיינות
ה'תשט"ו: הרב הרצוג וממנהו לדיין, רבינו לא מעוניין אך נעתר בעקבות לחצי הרב הרצוג והרב אלישיב.
-קשריו עם גדולי תורה רבים פורחים. הגר"מ פיינשטיין כותב עליו: "רב גוברייהו [-גדול כוחם התורני] דחכמי ירושלים [הכוונה כאן לרבינו] להורות בכל התורה כולה ומה אני נגדם"
-הרב דרוקמן מביא את חניכיו לישיבה, הישיבה פורחת ורבינו מכניסם לשערי התורה והלמדנות, בעמל והשקעה מרובים, ובכך יוצר את הדור הראשון של בני התורה החדשים בארץ הקודש, כשכולם תלמידיו ומכוחו הקימו את כל מה שמופיע לנגד עינינו. בין השאר יוזם שיעור שבועי מיוחד בקצות החושן, אותו הוא מוסר ללא הכנה מראש ובונה בתלמידיו הבנה למדנית ישרה ועמוקה. הרבנית ע"ה מקדישה את כוחותיה וזמנה כדי לאפשר לרבינו את בניית הדור הצעיר והחדש.
ה'תשי"ט: עם פריחת הישיבה מצטרף לראשותה הרב ישראלי, רבינו והוא מכהנים עשרות שנים בידידות נפלאה, מופת להנהגת ת"ח.
- מתמנה לועדות שונות העוסקות בחיי היהדות ושאלות ההלכה במדינה, על אף גילו הצעיר. ומתבקש להביע עמדת התורה בנושאים רבים.
- הופך לאב בית הדין.
ה'תשל"ד: מתמנה לבית הדין הגדול, ומצטרף במקביל למועצת הרבנות הראשית. בביה"ד הגדול יושב כאב"ד בעקבות דרישת הרב אליהו שסירב לשבת בעצמו כאב"ד בעוד רבינו דיין "רגיל".
ה'תש"מ: מתבקש לכהן כחבר מחלקת חקיקה של המכון התורני הרי פישל, כמבקר ראשי של מכון אוצר הפוסקים, וכנשיא מכון מהרש"ל, רבינו נענה לשלושתם. מספר תפקידיו מגיע לששה!
- הרצי"ה נחלש ומעביר לו סמכויות רבות בישיבה, תחילת העברת השרביט מתרחשת...
-מתבקש ע"י הרצי"ה ממיטת חליו להנהיג את המאבק בפינוי ומסירת סיני. בכך מעביר הרצי"ה אליו את שרביט ההנהגה. רבינו נרתם בכל כוחו והמאבק מתנהל על פיו.
התשמ"ב: לאחר ההנהגה הציבורית, תורה של הישיבה: הרצי"ה ממנה את רבינו לכהן כראש הישיבה לאחר פטירתו שלו. לאחר זמן מה הוא מסתלק לבית עולמו, ורבינו עם הגר"ש ישראלי נותרים בהנהגת הישיבה והציבור.
ה'תשמ"ג: מתאמץ לאפשר את הישארותם של הרב עובדיה והרב גורן ברבנות הראשית, המאמץ נכשל, מקבל לחצים להציג את מועמדותו שלו, וזוכה ברוב מכריע. בכך זוכה לשבת על כסאו השני של הרב זצ"ל, ומנמק זאת ב"זכות אבות"- קבלת דינו של הרב זצ"ל בידי סבו של רבינו בעת ניסיון ממוני קשה. אכן לא פלא שזכה אותו סב לכזה נכד...
-השפעתו מתרחבת אל כל כלל ישראל, מעורב באינספור החלטות הלכתיות והנהגתיות בחיי האומה, ויוזם פעילויות יקרות ערך לעמ"י. מחבר את העם לשורשיו ולהוד הקדומים של דורות עברו, מכניס את צווארו בשאלות כבדות משקל, והציבור ממתין למוצא פיו.
-מקים את מכון הרצי"ה לזכרו של רבינו הרצי"ה, המכון מוציא ומהדיר ספרים רבים יסודיים לבני תורה בדורינו. ביניהם רבים מכתבי הרב זצ"ל.
התשנ"ב ואילך: מוביל את המאבק בהסכמי אוסלו, יוצא להגנת הרב גורן שפסק שחייל צריך לסרב פקודת פינוי, מקים את איחוד הרבנים למען א"י ומכהן בנשיאותו, מפרסם בעצמו יחד עם האיחוד פסק הלכה כמו של הרב גורן. בין פעולותיו מצטרף למרות מבוכתו לצדעת מחאה שיזם הרב רבינוביץ', ואף מגיע למסור שיעור בישיבה מעלה אדומים ולספר בשבחו של הרב רבינוביץ', בעקבות מתקפות שספג על מלחמתו למען א"י. בד בבד - נזהר שלא לקרוע את הציבור, ומניא את הרב יהודה חזני מלפעול כפי שיכל כלפי אדם בישיבה שטירפד הפגנות נגד ההסכם הנתעב.
ה'תשנ"ז והתשנ"ח: הקבוצה שסירבה לקבל את הכרעת הרצי"ה על הנהגת הישיבה מוציאה פשקווילים מרושעים ושקרים על רבינו, מפעילה תעמולה בישיבה וגורמת לקריעתה, ומקימה מוסד משלה עם חלק משמעותי מתלמידי הישיבה עד אז. כל זקני הרבנים וגדולי תלמידי הרצי"ה מתכנסים לחתום על תמיכה ברבינו ולמחות בחוצפת המורדים, הרב אליהו מצטרף לדברים בכאב, מהלל את רבינו ואוסר את המעשה הנבזה של קריעת הישיבה והמרידה ברבינו. רבינו כואב את המצב ומצבו הבריאותי מידרדר, והוא תולה שלט בישיבה: "להתחזק בשמירת הלשון".
ה'תשס"ה: מוביל את המאבק בגירוש גוש קטיף, טורח למרות מצבו הבריאותי, כבודו וגילו, ליסוע לכנסים ועצרות. ולעודד את הנאבקים. קורא לחיילים לסרב פקודה, בהיותה פקודה הנוגדת את התורה וקובע זאת כפסק הלכה, וגדולי תלמידיו ותלמידי הרצי"ה מצטרפים לכך. מוחה נמרצות ברבנים צעירים שמתיימרים לקבוע הלכות בענייני כלל ישראל - כשאינם מבינים בזה ואינם ראויים להורות בזה, ומזכיר את דברי הרמב"ם על מי שנוהג כך: "רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים". מזכיר כי מי שנוהג כמותם אינו שוגג בעבירה אלא מזיד. וגוער ברב מהרבנות הצבאית שניסה להשתמש בשמו כדי להכשיר את הפעולות המרושעות.
-המאבק נכשל, והגירוש שובר את ליבו של רבינו. עם זאת רבינו מדגיש ומזכיר כל הזמן: אין בכוח מעשיה המרושעים של ממשלה מסויימת והאוחזים בה, להפקיע את גודל חשיבותה וקדושתה של מהות המדינה, המהווה יסוד כסא ה' בעולם ותחילת גאולתנו. הערפילים יחלפו - ומדינתנו תישאר ותקדש שם שמים.
ה'תשס"ז: מצבו הבריאותי של רבינו הולך ומידרדר, המוני תלמידיו ותלמידי תלמידיו ומאות אלפי שלומי אמוני ישראל מעתירים בתחינה השמימה. אך נגזרה גזירה..
יו"ט ראשון של סוכות ה'תשס"ח: הקב"ה יורד ארצה ליטול לו אתרוג מהודר... נשבה ארון האלוקים. הלך למנוחות, עזבנו לאנחות, עם שליחות כבירה להמשיך בדרכו הגדולה.
תיוגים:
מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות
