הילדה בת 19,5 היא הילדה השישית בבית לדבריהם

הלידה הראשונה היא ילדה בגיל 7,5-8 הגיוני סה"כ, לא?

שמתחתנת.

מאד יכול להיות שהאמא ילדה את השלישה בגיל 29...

והם לא הצליחו להתקדם?

יכול להיות מאד שהאבא התמוטט.

מאד מאד הגיוני.

יש לכם שנים על גבי שנים להיערך למצב הזה ולא נערכתם? סליחה אבל בא לי להגיד בעיה שלכם.

אני מכיר הרבה אנשם שעברו אסונות מזעזעים. נכון זה ממוטט לוקח כמה חודשים עד שנה לחזור לעצמך וממשיכים לחיות.

אם זה כמו שאת מתארת שעברו כ10-12 שנים בין המוות של האמא לחתונה הזאת... וואלה לא מבין מה חשבו לעצמם כל העשור הזה? שכשיגיעו החתונת יבקשו צדקה? זה מקומם.

למקומו.

זה מה שיש לי להגיד.

מי אמר לך מה הם עברו ביום יום? איך הם שרדו אותם בכלל?

תנסה לעבד את הסיטואציה.

אבא לתשעה ילדים ששלושה מהם נמצאים בפגייה לדעתי לתקופה של שלושה חודשים, השיקום שלהם, הגידול שלהם.

אתה יודע מה זה לגדל ילד פג?

לפעמים זה מלווה אותך עד גיל 6 ועד בכלל.

די להיות כאלה ביקורתיים

אני לא ביקורתי סתם כי משעמם לי.

אבל כשמבקשים ממני 'לפתוח את הלב ואת הכיס' ובעיקר את הכיס אני חושב לעצמי. רגע אחד, האם מי שאני תורם לו הביא על עצמו את המצב הזה? כי אם כן יהיה לי מאד קשה לתרום לו כשיש עוד אנשים שצריכים את הכסף שלי בדיוק כמוהו ולא הביאו על עצמם את המצב הזה...

וכן. אל תדאגי, אני תורם, את אותו הסכום, כל חודש, השאלה היא למי. (וכן, זה סכומים גבוהים ב"ה ככה שמספיק להתחלק בין הרבה צרכים ואנשים שונים)

אגיד יותר מכך, כשאני לא יודע מה הסיפור של משפחה יותר קל לי לתרום (לחסדי נעמי, אני לא יודע מה המצב של כל משפחה שמקבלת) אבל כשמציגים לי את הסיפור הפרטני של משפחה ורוצים שאתרום בשבילה זכותי להפעיל שיפוטיות ולהחליט האם הם המטרה הכי טובה לכסף שלי, האם אין עכשיו אנשים אחרים שצריכים יותר את הכסף ואשמים במצב שלהם פחות?  כי בסופו של דבר לתת להם כסף לא יעזור. כי איפה שההתנהלות מקולקלת - לא יעזור גם אם יתנו להם עכשיו חצי מיליון.

אז נכון, אני לא הייתי במקומו אבל ברור לי שאני לא אהיה במקומו. כי לי ברגע שנולדה הילדה הראשונה יש ביטוח חיים. דאגתי שזה לא יקרה. הם לא דאגו לזה. אז בגלל שדאגתי לביטוח חיים (בסיסי לגמרי כשיש לך אפילו "רק" שישה ילדים) אני לא יכול להיות במקומו אז אני לא יכול לדון?

אני לא דיין אבל "עניי עמך מרובים" ומי שמנסה לספר לי סיפור מרגש (ומעוות את הכותרת שישמע כאילו זה טרי ומסתיר את העובדה שעברו שנים ארוכות מאז, כי שם נשמע שיש עוד 3 פגים בבית, - עוד מסחטת רגשות) שידע שכשהוא מביא סיפור יחיד בפני עצמו יש לזה השלכות הפוכות לפעמים כי אנשים לא רוצים לתרום לסיפור כזה

אתה פונה לחברת ביטוח/סוכן ביטוה ומשלם כל חודש סכום (בין שקלים בודדים לעשרות שקלים, תלוי מצב בריאותי גיל והסכום שעליו אתה מחליט לבטח) ואז אם אתה או אשתך או כל מי שביטחת מת - אתה מקבל סכום נאה חד"פ או קצבה חדשית. זהו בגדול. אתה חושב שהצרכים שלך יהיו מיליון? תבטח מיליון שקל. אתה חושב שיספיק לך חצי מיליון? תבטח חצי מיליון. ככה פשוט

אה, וזה בלי להכניס בחשבון פנסיה. בפנסיה מובנה לנו ביטוח חיים. אם אדם שעובד מת המשפחה שלו מקבלת כסף. למשל מי שמרוויח 10000 שח בחודש והוא במסלול ברירת מחדל של הפנסיה - אם הוא ימות אשתו תקבל עד סוף חייה 6000 בחודש והילדים יקבלו את ההשלמה עד גיל 21 ל10000 הווי אומר עוד 4000 שח עד שהילד האחרון מגיע לגיל 21.

אה, מי שעובד בשחור אין לו פנסיה...

כמו כל עובד שיש לו פנסיה - הפנסיה מופרשת מהשכר שלו (ומהמעסיק שלו כחלק מרכיבי השכר) מי שמובטל לא מבוטח ומוזמן לבטח את עצמו באופן פרטי.

למה המדינה צריכה לעשות לאברך ביטוח? אברך זה מישהו עם שכל, נכון? (גילוי נאות אני אברך) אז שיחשוב שניה ויראה שמשתלם לו לבטח ב50 שח בחודש את העתיד שלו אם הוא או אשתו ימותו.

ואם אתה נכנס למה המדינה צריכה לממן את תשאל למה המדינה צריכה לממן את כל המחבלים ואת בני משפחותיהם ואת הלימודים שלהם ועוד.

ולמה המדינה צריכה לממן את כל היישובים המטורפים שנבנים במקומות שמסכנים את כולם ולמה ולמה ולמה.

זה לא ככה, זה אזרח במדינה יהודית שהמדינה מכירה באורח חיים שלו ואבוי לה אם לא וכן היא צריכה לדאו לו, נקודה.

אבל מה לעשות שאנחנו חיים במדינה לא יהודית, שלומדי התורה הם השונאים שלה???

ולגבי כל מה שכתבת בתוכן ההודעה - אין קשר. ביטוח כלאחד עושה לעצמו. או שמקבל מהמעסיק שלו בתור חלק מתנאי השכר. מי שלא עובד לא מקבל

אבל זה ברור שזה עול למדינה הון:

פרויקט מיוחד: כמה עולות ההתנחלויות למשלם המסים

וכמו שאני לא נכנסת לסוגיה אם צריך את היישובים ואת הבעיות הביטחוניות והסיכון שזה מביא שאף אחד לא יכנס לכיס של החרדי ויחליט כמה הוא תורם לגירעון המדיני או כמה פשוט אני ממן אותו מכיסו הפרטי.

זה הכל.

הכל פוליטי לחלוטין.

האם כשהצבא מאבטח ישוב זה רק לטובת היישוב? מה יעשה המחבל אם לא יהיה ישוב? יהיה חסיד אומות העולם או יסע לפגע במקום אחר?

היא להשוות בין ההעלות של חבל עזה לפני ואחרי הגירוש (מזכיר שהיו גם הרבה הכנסות מהגוש)

מהמדינה לא.

המדינה זה לא אלוהים.

בגמרא מוזכר שמי שלומד תורה אינו מחוייב בתשלום מיסים כיוון ש"תורה מגנה ומצלה". אך עדיין בשום מקום לא כתוב שמשלמים לו כסף, המצאה של עשרות השנים האחרונות.

אין צורך במאות אלפי אברכים כדי שתהיה תורה בישראל, אלא כל יישוב/שכונה/עיר "מממן" (באי תשלום מיסים) לעצמו את ה"עשרה בטלנים" שלו. כמובן, מי שיכול לעבוד חצי יום וללמוד חצי יום או שיש לו נכסים שמכניסם לו כסף ולומד כל היום, מבורך.

מה שנקרא "פנסיה תקציבית", הטריק המפאיניקי שעד היום שוחט את תקציב המדינה ואוכל לכולנו את הרווחה האישית שלנו.

התלונה כמובן לא מופנית כלפי אלה שכל חייהם לא חסכו לפנסיה כי המדינה הבטיחה שהיא תדאג להם, ברור שזו לא אשמתם. 

עובדי המשרדי הממשלה שחוץ מלחמם את הכסא לא עושים כמעט כלום, אבל פשוט כלום.

ומקבלים משכורת תפוחות על חשבון הכיס של כולם.

ובכלל פנסיות לא מהעולם הזה..

אפשר לקזז את התקנים של משרדי הממשלה לרבע ועדיין יישארו כאלה בלי עבודה, אז בוא לא נדבר על זה, העיקר לדבר על 5% החרדים שלא מכניסים מיסים למדינה.

מחוכם מאד...

אז זהו שאני בעד כל מה שאמרת.

ובלי קשר אין שום סיבה שהמדינה תחסוך לפנסיה או תבטח אותי (אני אברך) 

עובדי מדינה מיותרים - זה לא טיעון רציני.

Whataboutism – ויקיפדיה

כי הוא לא דאג לעצמו ואז עיוותו את המציאות כדי שהוא יראה יותר מסכן ממה שהוא באמת כדי לפרוט על רגשות של אנשים שיתרמו יותר.

למה הדיון עליהם? כי הם התחילו אותו

צריך לנהל דיון מכובד בנושא.

אך מדוע תמיד הנושא הוא אברכי הכולל, ואף אחד לא מעיז לגעת בערבים או בבדואים? ועל האבטלה הסמויה שיש בצה"ל ובממשלה?

ואני לא מדברת על הדיון פה, אלא על דיון רציני בתקשורת ובמשרדי הממשלה??

כשיש ציבור ש-50% מגבריו לא עובדים (או עובדים בשחור), ההשפעה של זה על התקציב היא דרמטית. תוסיפי לזה את העובדה שמדובר בציבור עם קצב הגידול הגבוה ביותר במדינה, וקיבלת צרה צרורה (לא הגידול חלילה, אלא העובדה שבעוד X שנים הנטל על משלמי המיסים יהיה בלתי נסבל).

מה שאני רואה ומכירה יש ממש האטה בילודה אצל החרדים, ממש אבל ממש לא יולדים כל שנה.

תמיד אצלנו במשרד צוחקים שהחילוניות והדתיות אצלנו יותר עומדות בקצב מהחרדים...

אז אין מצב שהייתי נותן "רק" 4 ילדים לאשה דתית.

אני לא מכיר אף משפחה דתית עם 2 ילדים ומטה (כמובן לא כולל נשים צעירות שעוד לא סיימו ללדת), מכיר ממש מעט עם 3 ילדים, והרוב הגדול עם 4-7. 

הדגשתי במפורש שאני לא מדברת על הדיון פה בפורום

שמתעקשים שהתקציב למלגות לא יהיה בבסיס התקציב של המדינה כחוק אלא רק חלק קטן ממנו והשאר יהיה בהסכמים קואליציוניים כדי שיהיה להם תמיד תירוץ להכנס לכל ממשלה

ולכן כיוון שזה לא בתקציב אלא בהסכמים קואליציונים כל פעם מחדש זה מעורר דיון

על נושאים אלו ברורה, והדיון מיותר.

אם את רוצה תמיכה בנושא את מוזמנת לפתוח שרשור פריקה

ולא נציג כל בחירות מחדש את החרדים כסחטנים.

גילוי נאות: אני משלמת מיסים ולא מקבלת שום הנחה משום עירייה, ואף קיצבה.

ועדיין מעדיפה לממן אברכים, מאשר לממן את אותם אנשים שמחממים כסאות

וכן, אני סופר סת" התמקצעתי בזה ומספיקות לי שעתיים בערב כדי להכניס משכורת יפה

יש לבעלי חבר, יש לו שישה ילדים, הוא אברך ביום שני סדרים מלאים וכותב כל לילה כל לילה ולפעמים כל הלילה, והוא לא מצליח לחיות מזה, הוא ירא שמים בתכלית כך שהוא לא יעגל פינות והוא כותב בדקדוק גדול אבל אין זה לא מספיק (אשתו היא אומנית בתחום הציור, ולא מצליחה להביא גם הכנסה קבועה...).

סתם שאלה התחום הכלכלי משפיע עליך להחליט אם להביא עוד ילדים?

קראתי את זה ביום שישי ואמרתי אני לא מגיבה לו, אבל כל השבת זה כרסם אותי.

זה ממש הזכיר לי את התגובה של ירון לונדון...

כמו בכל מקצוע יש טובים יותר וטובים פחות.

כן אני מכניס יותר מהרבה סופרים אחרית פר שעה.

אני כותב מהר יותר ויפה יותר מהרבה סופרים אחרים. יכול להיות שהוא פשוט לא מתאים למקצוע (מכיר הרבה סופרים יראי שמיים שבזמן שהם כותבים מזוזה אני כותב 2 וחצי) לא כל מי שירא שמיים גם סופר סתם טוב.

ולגבי אשתו.. בעיני כאן הבעיה. את רוצה להיות אשת אברך? אז אין מה לעשות תוותרי על החלום להיות אמנית ותמצאי עבודה קבועה ומסודרת אי אפשר לפסוח על שני הסעיפים. גם להגשים את עצמה וגם שבעלה ילמד. בחירה שלהם (גם שיפסיק ללמוד זו בחירה לגיטימית)

צריך להבין שאברכות זה לא ברירת מחדל. זה אידיאל שעקרונית מעטים אמורים לקיים. מי שלא מצליח זה בסדר להמשיך לעבוד וללמוד כמה שעות ביום.

נ.ב. הוא עובד בשחור או עם קבלות? הוא דואג לפנסיה שלו?

ולא. חד משמעית לא משפיע. 

אני מכניס יותר ממה שחברים שלי מכניסים עם יותר ילדים. זו לא הנקודה...

הנקודה היא שמי שרוצה להיות אברך שידאג לעצמו.

נכון בעולם מתוקן יש עשרה בטלנים בעיר גדולה.

נכון בעולם מתוקן גדולי תלמידי החכמים הם בעלי מלאכה ומקיימים את מאמר חזל גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים 

יש אמנם כנראה כאלו עובדי מדינה.

אבל ממש לא כולם.

רובם עובדים מסורים.

חלק גדול מהם יכול להרוויח יותר בשוק הפרטי ונשאר מכוח השליחות.

לשם הדוגמא: 

עובד שנכנס לעבוד במשרד האוצר, עם תואר שני מהאוניברסיטה, יקבל בשנים הראשונות 6500 שח ברוטו.

ואין קביעויות יותר. חוזים אישיים לשנה שניתן שלא להאריך.

שעושים באלגן כל פעם שמדברים על להוריד קצת את  הפנסיה של מי שמקבל סכומים גבוהים

חובה להפריש להם כמו חוק פנסיה חובה.

אהממה, הם לא מעניינים את המדינה.

אלא שדווקא אלה שטוענים שהחרדים סוחטים את המדינה, ברובם גם אלה שבעד לשלם למחבלים תארים בכלא, ולממן לבדואים את 5 הנשים שלהם.

האם את מקבלת הנחה בארנונה? 

את כמובן לא חייבת לענות

המצוי של שונאי חרדים.

אז אגלה לך בסוד שממש לא.

אני יגלה לך בסוד, שאין כמעט אף אברך חרדי שאשתו לא קורעת את עצמה בעבודה.

ורבים מהאברכים גם משלימים הכנסה פה ושם.

את לא שונה מאף אברך חרדי, א"א באמת לגדל משפחה מהנחה בארנונה ומיקצבת ילד של 120 שקל.

הכסף לא נוזל עליהם מהשמים

את לא מבקשת הנחה זו בחירה שלך, ואת אפילו טוענת שזה רק בגלל הכאב ראש.

אולי רוב האנשים בעד לשלוח את המחבלים לעזעזל, אבל אותם אנשים נוח להם להציג דווקא את החרדים כסחטנים ולא דווקא את אלה שרוצים לרצוח אותנו, תסתכלי על מצע הבחירות של כמה מהמפלגות, את לא תמצאי שם מישהו שמבטיח לבטל את הכספים שמוזרמים לבדואים ולמחבלים, אבל לשלוח את החרדים למזבלה את תמצאי.

את חיה את אותם החיים כמו כל משפחה אברכית חרדית.

הגישה שלך לא משפיעה כלכלית, ועל זה הוויכוח פה.

הצלחת לחדד את ההבדל.

התפיסה

אף אחד לא חייב לי כלום

את צודקת

נשים חרדיות עובדות בהוראה ובהייטק ואף אחת לא מעלימה הכנסות, זו לא דרך החיים.

אני לא חושבת שבאו פה בתלונות למדינה שהיא לא מממנת אברכים, אלא דיברו פה על ניצול קצבאות קיימות. או הנחות בארנונה, אני לא מכירה אף אברך שמתלונן שהמדינה לא מממנת אותו מספיק.

אני גם לא חושבת שהמדינה חייבת לאברכים משהו באתי בטענות לאלה שטענו שהאברכים חיים על חשבון אחרים

לדעתי כל עוד המדינה מאפשרת קצבאות, היא לא יכולה לבוא בתלונות לאלה שמשתמשים בהם, מכל סיבה שהיא.

שתשנה קריטריונים.

שמקבץ נדבות וכל היום בוכה שאין לו כסף

אז לא! הוא עובד קשה מאוד מאוד, ואנחנו מסתפקים במה שיש ומשתדלים לגדל את ילדינו מתוך שמחה והסתפקות במה שיש.

תמורת כמה עשרות שקלים בחודש, במקרה של מוות חס וחלילה, היורשים מקבלים סכום חד פעמי (פטור ממס).

ככל שתשלם יותר - כך סכום הפיצוי יהיה גבוה יותר. 

כאן יש מחשבון של הביטוח, ואפשר לבדוק בו כמה יעלה לך הביטוח:

מחשבון ריסק - רשות שוק ההון

חשוב לשים לב שאלה מחירי המקסימום של כל החברות, ובדרך כלל אפשר במו"מ קצר להוריד את המחיר.

בנוסף, לכל מי שיש קרן פנסיה פעילה, יש ביטוח חיים כחלק מהפנסיה:

במקרה של מוות לפני גיל פרישה (67 לגברים 62 לנשים), בן/ת הזוג מקבל 60% מהשכר המבוטח עד יומו האחרון, והילדים מקבלים 40% עד שהאחרון שבהם מגיע לגיל 21. כלומר בסך הכל, המשפחה תמשיך לקבל 100% מהמשכורת של האדם שנפטר, עד שאחרון הילדים יגיע לגיל 21. לאחר מכן האלמן/ה מקבל 60% עד יומו האחרון.

אחרי שנולד לאדם הילד הראשון, לא לעשות ביטוח חיים זה בגדר פשע לדעתי (אלא אם כן ממילא כבר יש למשפחה ממון רב, והממון הזה יספיק לכל צרכי המשפחה כולל רפואה, חינוך, חתונות וכו' - אבל זה לא מצב שכיח). להיות יתום זה מספיק מבאס גם בלי להיות עני, ולכן החכם עיניו בראשו ישלם מה שצריך בשביל לדאוג למשפחתו.

יש אדם במצוקה וזכותך המלאה להחליט אם לעזור לו או לא, להתחיל לחנך בלי שזה יעזור, עד כאן.

תנו לי את המספר שלהם אני יצעק עליהם.

אגב מי שרוצה אני כן עושה את זה ('מחנך')

הצעתי כאן ובעוד מקומות כעזרה למשפחות ליווי כלכלי שהוא כולל בניית תיק ביטוחי מתאים למשפחה, טיפול בפנסיה, צבירת חסכונות, בניית תקציב למשפחה, תכנון כלכלי קדימה ועוד... וואלה, אני אפילו עושה את זה בחינם. ולא רק לדתיים גם לחרדים וגם לחילונים. לא לוקח כסף, עוזר לאנשים אבל אני לא אכריח אף אחד לבוא ולהקשיב לי.

סתם מעניין אותי, כי לא זכור שגם פעם הערוץ היה מפוצץ בסיפורים כאלה. 

גם תמיד הכתבות הם רק על משפחות חרדיות.. מעניין.

מבלי להיכנס לשאלה האידאולוגית של איך נכון לחיות, תורה עם דרך ארץ או רק תורה. ועם הרבה הערכה לדברים טובים שיש בציבור החרדי:

אתה מפרסם טבלה שבה כתוב ששיעור הגברים החרדים שעובדים נמוך מ 50%. כאשר בכלל האוכלוסיה שאינה חרדית עובדים מעל 80%. אז ברור שפחות חרדים עובדים ביחס לכלל האוכלוסיה, פחות משלמים מיסים (מס הכנסה), פחות מבוטחים בפנסיה מפני נכות/פטירה - וביחס ישיר- עקב מצב סוציואקונומי - מקבלים הרבה יותר תמיכה ותשלומי העברה מהמדינה. אלו הנתונים. טוב או לא- לדיון אחר.

באופן כללי אני חושב שמי שיושב ולומד טוב וברצינות - ישר כוחו ואף יקבל סיוע מהמדינה (ואפילו משמעותי ממה שמקבלים היום). לרוב החרדים, שאינם יכולים לשבת וללמוד לכל חייהם, טוב יהיה שישכילו לאחר שנות הישיבה למצוא מקומות עבודה מתאימים מבחינה דתית ויוכלו לפרנס משפחתם בכבוד תוך קביעת עיתים משמעותית לתורה.

נשים חרדיות עובדות כמעט כמו הנשים בכלל האוכלוסיה. מאוד קשה לדעת מה קורה בעבודה בשחור, אבל עדיין ברור שפחות חרדים עובדים. יש הרבה אברכים שאידאולוגית לומדים ולא עובדים..

שוב, הדיון של מה נכון לא נדון כעת. רק נתונים

הנתונים אודות שיעור התעסוקה הם מחזקים את מה שפשוט אני אומר, כי כאמרו גם שם רואים שיעורי תעסוקה נמוכים.

אבל צריך להבין שגם בית שבוחר לעבוד בחצי משרה או במשרה מליאה אבל עם השתכרות נמוכה בוחר בעצם להסתמך על חשבון משלם המיסים. אפשר להעריך הסתפקות במועט למען חיים אידיאליים, אבל כשהמשמעות האמיתית מאחורי זה היא הסתפקות במעט משלי והרבה משל אחרים כבר אי אפשר להצדיק את זה מוסרית.

לצערים לא ראיתי שעוסקים בנושא בציבור שלנו בצורה רצינית, אין מודעות לכך שהסתפקות במועט משמעותה חיים על חשבון משלם המיסים. אני יכול לומר שהצפתי את הנושא בפני אחד מגדולי הדור והוא אמר שאין ספק שיש כאן עוול מוסרי.

יש כמה וכמה פודקאסים שמדברים על הנושא לעומק, אם מישהו רוצה הפניות אשמח לתת, אבל צריך לקחת בחשבון שמי שלרוב בם מדברים בצורה בוטה כלפי הציבור החרדי - כך שיש כאן צורך לברור את התוכן מתוך הצורה.

פשוט אני העלה טענות רציניות, אם יש לך תשובות רציניות למה אתה כותב כותרת ולא תשובה?

ללמוד ולא לעבוד?
או לעבוד במשכורות נמוכות?
או שמא אתה לא מסכים עם זה שבציבור החרדי יש נטייה להתברך בהרבה ילדים? 

השאלה היא מה הנתונים ביחס לכלל המגזר, ואת זה את יכולה לראות בגרפים ובטבלאות שצורפו

ויותר מזה, כפי שאתה יכול לראות בגרף שפשוט אני הביא לפני כן, גם מי שבוחר לעבוד בלבן אבל להשתכר במשכורת נמוכה ולהקים משפחה ברוכה - בוחר לחיות על חשבון אחרים..

הוא בוחר לחיות בצניעות.

תורה חשובה לו יותר מחופשות בארץ או בחו"ל, ויותר מקוטג' וגבינה צהובה ביומיום.

אף אחד לא בוחר במודע לחיות על חשבון אחרים. הוא בוחר בחיי תורה ואולי מקבל קצבאות שהמדינה מאשרת למי שמשתכר במשכורות נמוכות.

אפשר לחלוק על הבחירה הזו. אני גם לא מאמינה בלגדל ילדים לעניות.

אבל זו זכותם.

לא רק לעשירים מותר להביא משפחות ברוכות

מקבלים הנחה בארנונה, נכון, אז מה? תיכנס לביתר עילית, אילו הוצאות יש שם לעירייה? כמו בתל אביב?

מה שהם מקבלים מהעירייה ,זה פינוי זבל.

בתל אביב מקבלים תרבות, אירועי ספורט ועוד..

משלמים פחות ומקבלים פחות.

ודרך אגב הסתכלות על הוצאות של גידול ילד חרדי בעיניים חילוניות תמיד מצחיק אותי

אתה יודע כמה עלתה לי מטפלת? 700-800 שקל

אתה יודע כמה עולה לחילוני ממוצע להוציא ילד מהבית למטפלת? כמה אלפי שקלים.

אורח החיים שונה מאוד בהכנסות אבל גם בהוצאות.

ילד חרדי שחי עם הורה אברך, לא יצא לעולם לחופשה, מקסימום ההורים נוסעים באוטובוס לאיזה מעיין או לים.

ואם בן אדם בוחר בחיי תורה ומוכן לחיות בעוני עבור זה, זו זכותו.

ואם זה לא מוצא חן בעיניך תבחר במפלגות שמעונינות לשנות את זה, זו זכותך.

עד אז שכל אחד יחיה כראות עיניו.

יש ממש מעט אירועי תרבות, בלי יחס בכלל לאירועי תרבות חילוניים.

אני גרה בעיר חילונית, העירייה מסבסדת בחופש אירועי תרבות שהם בדיחה לעומת מה שקורה בציבור החילוני. ובעיר שלי רוב החרדים עובדים, רוב האוכלוסיה החרדית פה היא מהמגזר החסידי, שברובו עובד, אם אתה לא מכיר.

לא טענתי שהנחה בארנונה היא לא ע"ח הציבור, אבל כל עוד המדינה מאפשרת את זה, אני לא רואה סיבה שאדם שחי בעניות לא ישתמש בהנחה הזו וזו לא משנה מאיזו סיבה הוא עני.

כל עוד זה חוקי, אף אחד לא סוחט אף אחד, לפעמים חרדי משלם עבור קפיצה במוט, או על ריצה למרחק עבור תרבות חילונית ולפעמים חילוני משלם עבור חרדי שיושב בכולל.

והסדר יום שנתת, זה מנקודת מבטך, יש אנשים שהתורה זה העסק שלהם בעולם הזה, והם יעשו הכול בשביל לשבת וללמוד כל היום, ויחיו בעניות גדולה בשביל זה.

לקבל כסף שהמדינה מציעה, זו לא סחיטה ולא התבכיינות.

הרב קנייבסקי לא היה הופ להיות כזה אם היה יוצא לעבוד. 

אני מכירה אברכי משי שחיים בצמצום גול וכשיצאו לעבוד זה יהיה הפסד גדול לכל העם היהודי.

מה שלי מפריע זה שבציבור הליטאי בן אדם שיוצא לעבוד לפרנסתו הופך למוקצה, יש להם אפילו תלמודי תורה שמיועדים רק לאברכים.

בעיניי זה בושה לבייש בן אדם רק כי בחר לפרנס את משפחו.

לגמרי, לא בציניות

הלוואי ונזכה לממן אברכים רציניים שישבו וילמדו תורה.

ושכל מי שבוחר לשתות קפה בכולל שיצא ויפרנס את משפחתו בכבוד.

זה גם יגרום לאברכים להשקיע הרבה יותר בתורה.

ועוד דבר, שילמדו את הגברים איך אפשר לשלב תורה ועבודה, כי בסופו של דבר רוב אלה שיוצאים לפרנס מתקשים בזה מאוד וחבל..

תקציב הרווחה למשל הרבה יותר גדול, וגם בערים חרדיות יש מערכת רווחה.

מתוך תקציב עיריית תל אביב לשנת 2020:

תרבות וספורט: 26 מיליון ש"ח

גני ילדים: 243 מיליון ש"ח

בתי ספר יסודיים: 257 מיליון ש"ח

חינוך מיוחד: 87 מיליון ש"ח

רווחה: 348 מיליון ש"ח (פירוט חלקי בשורות הבאות)

טיפול בקשישים: 21 מיליון ש"ח

טיפול במש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, מה שבעבר נקרא פיגור): 256 מיליון ש"ח

טיפול בנכויות: 42 מיליון ש"ח

בקיצור,

להגיד "אם אין תרבות אז לא צריך ארנונה" זה פשוט לא נכון. העיריות החרדיות לא עומדות בעומס התקציבי, המדינה צריכה לממן אותן, ולכן שרים חרדיים (!!!) מתנגדים להקמת ערים חרדיות חדשות ולהפרדת שכונות חרדיות מתוך ערים קיימות.

למרות שזה אולי נשמע דומה, המשמעות שונה...

כי מאיך שהצגת את הדברים, אפשר להבין שאת אשכרה איחלת עכשיו ליהודי שהוא יהיה מסכן, וזה בוודאי לא יעלה על הדעת שבחורה יראת שמים כמוך תדבר ככה.

קודם כל, אני מעריכה מאוד אברכים שלומדים ברצינות מכל מגזר, חסידי ליטאי ודתי.

בעיניי, המסירות נפש שלהם מחזיקה את עם ישראל.

הדרך של חרדים היא לא להתפרנס? איך אפשר לגדל 8 ילדים בממוצע בלי פרנסה? תגלה לי את הדרך הזו, כי אני לא מצאתי, גם אלה שלא עובדים, הנשים שלהם עובדות קשה מאוד מאוד, אני לא מכירה שום חוק במדינת ישראל שמחייב דווקא גברים לעבוד, ככה שכל עוד אחד מבני הזוג עובד ומפרנס, מה רע? הרי א"א באמת להשתכר מקצבאות, קיצבת ילדים עומדת על בערך 120 שקל לילד,א"א לחיות מזה.

הנחה בארנונה? תחיה כמו אותם אנשים שמרוויחים משכורת נמוכה וזכאים להנחה, אני ראיתי איך הם חיים, בפשטות שבפשטות. זה לא שהם חיים כמו חילוני ברמת אביב ומממנים את אורח החיים הזה ע"ח המדינה.

לא לעשות ביטוח חיים? תבדוק תוכנית "ערבים".

אתה יודע כמה חילונים אני ובעלי מממנים? כמה אירועי ספורט שבעיניי זה בזבוז כסף שלא מועיל לאנושות כלום, למה אני צריכה לממן מישהי שמצליחה לקפוץ מעל מוט? כמה אירועי תרבות שאני מתנגדת אליהם בתוקף?! תבדוק כמה אירועי תרבות יש אצל החרדים ותחזור אליי.

אני מעדיפה לממן תורה, זה מועיל הרבה יותר,אבל אף אחד לא שואל אותי.

אנחנו כחרדים רואים מה קורה אצל הרבה מאחינו הדתיים, העבודה משתלטת להם על החיים, אין פנאי לתורה, התרבות המערבית חודרת לה בלי שישימו לב, ואל תגיד שאני לא מכירה, כל חיי גדלתי בין דתיים, יותר מאשר בין חרדים.

יש הרבה פחות תורה בציבור הדתי, הרבה יותר חוזרים בשאלה בציבור הדתי, ייתכן וזה מגיע דווקא בגלל חוסר הערכה שיש בציבור הדתי לתורה? אני שמעתי את הזלזול של רבים מהם כל חיי. אולי דווקא בגלל ההסתכלות של רבים מהם על הבטלנים שסוחטים את המדינה.

תורה דורשת מסירות נפש

אני כן יכולה להסכים על דבר אחד, שזה לא הוגן שיש אברכים שבאים לחמם את ספסלי הכולל, העיקר שיקראו אברכים.

מי שהוא אברך שימלא את יומו בתורה.

וכן חשוב לחסוך ולהשתדל לעשות ביטוחים בכדי לא ליפול על הציבור.

ואולי בכלל כדאי שכל מיגזר יממן את עצמו. החילונים את התרבות שלהם והחרדים את האברכים. ככה אף אחד לא סוחט אף אחד אחר.

חרדי רוצה תורה, ואם מגיעה לו קיצבה לפי הקריטריונים שהמדינה קבעה, למה זו סחיטה? זה כסף שמגיע לו, מי שלא מעוניין שיעשה הכול בכדי לשנות את החוק.

שנזכה לדון לכף זכות כל אחד מישראל

על תקציבי ענק, ואין השוואה בין הכספים שמוקצים לאירועי תרבות רקים מתוכן (אני נפגשת עם כל גוף וגוף שמקבל את הכסף) לבין גופים תורניים באשר הם. הבדלים של מיליונים (שוב משתנה בין המהות של הגוף המתקצב). גוף תורני יכול לקבל 30 אלף שקל, וגוף חילוני שתי מיליון בשנה  המקום הכי יקר לפעילות ועוד.

העיקר כולם עינם צרה בכסף של החרדים וקצבת ילדים הצרה שמקבלים.

וגם אם יש אברך שנמצא בכולל ולא מצליח כל היום ללמוד והוא מעדיף להישאר במסגרת תורנית זו זכותו, האישה מקבלת את שכרה מהשמים בלי שום קשר.

ולא חסרים מבוטלים חילונים וכאלה שלא עשו צבא.

ואז בדקתי מה פילוח תקציב הממשלה לפי משרדים

וראיתי שתקציב התרבות הינו שולי ואילו רוב התקציבים מגיעים למשרדים שמחולקים לפי גודל האוכלוסיה (חינוך, בטחון , בריאות וכו) 

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.