הילדה בת 19,5 היא הילדה השישית בבית לדבריהם

הלידה הראשונה היא ילדה בגיל 7,5-8 הגיוני סה"כ, לא?

שמתחתנת.

מאד יכול להיות שהאמא ילדה את השלישה בגיל 29...

והם לא הצליחו להתקדם?

יכול להיות מאד שהאבא התמוטט.

מאד מאד הגיוני.

יש לכם שנים על גבי שנים להיערך למצב הזה ולא נערכתם? סליחה אבל בא לי להגיד בעיה שלכם.

אני מכיר הרבה אנשם שעברו אסונות מזעזעים. נכון זה ממוטט לוקח כמה חודשים עד שנה לחזור לעצמך וממשיכים לחיות.

אם זה כמו שאת מתארת שעברו כ10-12 שנים בין המוות של האמא לחתונה הזאת... וואלה לא מבין מה חשבו לעצמם כל העשור הזה? שכשיגיעו החתונת יבקשו צדקה? זה מקומם.

למקומו.

זה מה שיש לי להגיד.

מי אמר לך מה הם עברו ביום יום? איך הם שרדו אותם בכלל?

תנסה לעבד את הסיטואציה.

אבא לתשעה ילדים ששלושה מהם נמצאים בפגייה לדעתי לתקופה של שלושה חודשים, השיקום שלהם, הגידול שלהם.

אתה יודע מה זה לגדל ילד פג?

לפעמים זה מלווה אותך עד גיל 6 ועד בכלל.

די להיות כאלה ביקורתיים

אני לא ביקורתי סתם כי משעמם לי.

אבל כשמבקשים ממני 'לפתוח את הלב ואת הכיס' ובעיקר את הכיס אני חושב לעצמי. רגע אחד, האם מי שאני תורם לו הביא על עצמו את המצב הזה? כי אם כן יהיה לי מאד קשה לתרום לו כשיש עוד אנשים שצריכים את הכסף שלי בדיוק כמוהו ולא הביאו על עצמם את המצב הזה...

וכן. אל תדאגי, אני תורם, את אותו הסכום, כל חודש, השאלה היא למי. (וכן, זה סכומים גבוהים ב"ה ככה שמספיק להתחלק בין הרבה צרכים ואנשים שונים)

אגיד יותר מכך, כשאני לא יודע מה הסיפור של משפחה יותר קל לי לתרום (לחסדי נעמי, אני לא יודע מה המצב של כל משפחה שמקבלת) אבל כשמציגים לי את הסיפור הפרטני של משפחה ורוצים שאתרום בשבילה זכותי להפעיל שיפוטיות ולהחליט האם הם המטרה הכי טובה לכסף שלי, האם אין עכשיו אנשים אחרים שצריכים יותר את הכסף ואשמים במצב שלהם פחות?  כי בסופו של דבר לתת להם כסף לא יעזור. כי איפה שההתנהלות מקולקלת - לא יעזור גם אם יתנו להם עכשיו חצי מיליון.

אז נכון, אני לא הייתי במקומו אבל ברור לי שאני לא אהיה במקומו. כי לי ברגע שנולדה הילדה הראשונה יש ביטוח חיים. דאגתי שזה לא יקרה. הם לא דאגו לזה. אז בגלל שדאגתי לביטוח חיים (בסיסי לגמרי כשיש לך אפילו "רק" שישה ילדים) אני לא יכול להיות במקומו אז אני לא יכול לדון?

אני לא דיין אבל "עניי עמך מרובים" ומי שמנסה לספר לי סיפור מרגש (ומעוות את הכותרת שישמע כאילו זה טרי ומסתיר את העובדה שעברו שנים ארוכות מאז, כי שם נשמע שיש עוד 3 פגים בבית, - עוד מסחטת רגשות) שידע שכשהוא מביא סיפור יחיד בפני עצמו יש לזה השלכות הפוכות לפעמים כי אנשים לא רוצים לתרום לסיפור כזה

אתה פונה לחברת ביטוח/סוכן ביטוה ומשלם כל חודש סכום (בין שקלים בודדים לעשרות שקלים, תלוי מצב בריאותי גיל והסכום שעליו אתה מחליט לבטח) ואז אם אתה או אשתך או כל מי שביטחת מת - אתה מקבל סכום נאה חד"פ או קצבה חדשית. זהו בגדול. אתה חושב שהצרכים שלך יהיו מיליון? תבטח מיליון שקל. אתה חושב שיספיק לך חצי מיליון? תבטח חצי מיליון. ככה פשוט

אה, וזה בלי להכניס בחשבון פנסיה. בפנסיה מובנה לנו ביטוח חיים. אם אדם שעובד מת המשפחה שלו מקבלת כסף. למשל מי שמרוויח 10000 שח בחודש והוא במסלול ברירת מחדל של הפנסיה - אם הוא ימות אשתו תקבל עד סוף חייה 6000 בחודש והילדים יקבלו את ההשלמה עד גיל 21 ל10000 הווי אומר עוד 4000 שח עד שהילד האחרון מגיע לגיל 21.

אה, מי שעובד בשחור אין לו פנסיה...

כמו כל עובד שיש לו פנסיה - הפנסיה מופרשת מהשכר שלו (ומהמעסיק שלו כחלק מרכיבי השכר) מי שמובטל לא מבוטח ומוזמן לבטח את עצמו באופן פרטי.

למה המדינה צריכה לעשות לאברך ביטוח? אברך זה מישהו עם שכל, נכון? (גילוי נאות אני אברך) אז שיחשוב שניה ויראה שמשתלם לו לבטח ב50 שח בחודש את העתיד שלו אם הוא או אשתו ימותו.

ואם אתה נכנס למה המדינה צריכה לממן את תשאל למה המדינה צריכה לממן את כל המחבלים ואת בני משפחותיהם ואת הלימודים שלהם ועוד.

ולמה המדינה צריכה לממן את כל היישובים המטורפים שנבנים במקומות שמסכנים את כולם ולמה ולמה ולמה.

זה לא ככה, זה אזרח במדינה יהודית שהמדינה מכירה באורח חיים שלו ואבוי לה אם לא וכן היא צריכה לדאו לו, נקודה.

אבל מה לעשות שאנחנו חיים במדינה לא יהודית, שלומדי התורה הם השונאים שלה???

ולגבי כל מה שכתבת בתוכן ההודעה - אין קשר. ביטוח כלאחד עושה לעצמו. או שמקבל מהמעסיק שלו בתור חלק מתנאי השכר. מי שלא עובד לא מקבל

אבל זה ברור שזה עול למדינה הון:

פרויקט מיוחד: כמה עולות ההתנחלויות למשלם המסים

וכמו שאני לא נכנסת לסוגיה אם צריך את היישובים ואת הבעיות הביטחוניות והסיכון שזה מביא שאף אחד לא יכנס לכיס של החרדי ויחליט כמה הוא תורם לגירעון המדיני או כמה פשוט אני ממן אותו מכיסו הפרטי.

זה הכל.

הכל פוליטי לחלוטין.

האם כשהצבא מאבטח ישוב זה רק לטובת היישוב? מה יעשה המחבל אם לא יהיה ישוב? יהיה חסיד אומות העולם או יסע לפגע במקום אחר?

היא להשוות בין ההעלות של חבל עזה לפני ואחרי הגירוש (מזכיר שהיו גם הרבה הכנסות מהגוש)

מהמדינה לא.

המדינה זה לא אלוהים.

בגמרא מוזכר שמי שלומד תורה אינו מחוייב בתשלום מיסים כיוון ש"תורה מגנה ומצלה". אך עדיין בשום מקום לא כתוב שמשלמים לו כסף, המצאה של עשרות השנים האחרונות.

אין צורך במאות אלפי אברכים כדי שתהיה תורה בישראל, אלא כל יישוב/שכונה/עיר "מממן" (באי תשלום מיסים) לעצמו את ה"עשרה בטלנים" שלו. כמובן, מי שיכול לעבוד חצי יום וללמוד חצי יום או שיש לו נכסים שמכניסם לו כסף ולומד כל היום, מבורך.

מה שנקרא "פנסיה תקציבית", הטריק המפאיניקי שעד היום שוחט את תקציב המדינה ואוכל לכולנו את הרווחה האישית שלנו.

התלונה כמובן לא מופנית כלפי אלה שכל חייהם לא חסכו לפנסיה כי המדינה הבטיחה שהיא תדאג להם, ברור שזו לא אשמתם. 

עובדי המשרדי הממשלה שחוץ מלחמם את הכסא לא עושים כמעט כלום, אבל פשוט כלום.

ומקבלים משכורת תפוחות על חשבון הכיס של כולם.

ובכלל פנסיות לא מהעולם הזה..

אפשר לקזז את התקנים של משרדי הממשלה לרבע ועדיין יישארו כאלה בלי עבודה, אז בוא לא נדבר על זה, העיקר לדבר על 5% החרדים שלא מכניסים מיסים למדינה.

מחוכם מאד...

אז זהו שאני בעד כל מה שאמרת.

ובלי קשר אין שום סיבה שהמדינה תחסוך לפנסיה או תבטח אותי (אני אברך) 

עובדי מדינה מיותרים - זה לא טיעון רציני.

Whataboutism – ויקיפדיה

כי הוא לא דאג לעצמו ואז עיוותו את המציאות כדי שהוא יראה יותר מסכן ממה שהוא באמת כדי לפרוט על רגשות של אנשים שיתרמו יותר.

למה הדיון עליהם? כי הם התחילו אותו

צריך לנהל דיון מכובד בנושא.

אך מדוע תמיד הנושא הוא אברכי הכולל, ואף אחד לא מעיז לגעת בערבים או בבדואים? ועל האבטלה הסמויה שיש בצה"ל ובממשלה?

ואני לא מדברת על הדיון פה, אלא על דיון רציני בתקשורת ובמשרדי הממשלה??

כשיש ציבור ש-50% מגבריו לא עובדים (או עובדים בשחור), ההשפעה של זה על התקציב היא דרמטית. תוסיפי לזה את העובדה שמדובר בציבור עם קצב הגידול הגבוה ביותר במדינה, וקיבלת צרה צרורה (לא הגידול חלילה, אלא העובדה שבעוד X שנים הנטל על משלמי המיסים יהיה בלתי נסבל).

מה שאני רואה ומכירה יש ממש האטה בילודה אצל החרדים, ממש אבל ממש לא יולדים כל שנה.

תמיד אצלנו במשרד צוחקים שהחילוניות והדתיות אצלנו יותר עומדות בקצב מהחרדים...

אז אין מצב שהייתי נותן "רק" 4 ילדים לאשה דתית.

אני לא מכיר אף משפחה דתית עם 2 ילדים ומטה (כמובן לא כולל נשים צעירות שעוד לא סיימו ללדת), מכיר ממש מעט עם 3 ילדים, והרוב הגדול עם 4-7. 

הדגשתי במפורש שאני לא מדברת על הדיון פה בפורום

שמתעקשים שהתקציב למלגות לא יהיה בבסיס התקציב של המדינה כחוק אלא רק חלק קטן ממנו והשאר יהיה בהסכמים קואליציוניים כדי שיהיה להם תמיד תירוץ להכנס לכל ממשלה

ולכן כיוון שזה לא בתקציב אלא בהסכמים קואליציונים כל פעם מחדש זה מעורר דיון

על נושאים אלו ברורה, והדיון מיותר.

אם את רוצה תמיכה בנושא את מוזמנת לפתוח שרשור פריקה

ולא נציג כל בחירות מחדש את החרדים כסחטנים.

גילוי נאות: אני משלמת מיסים ולא מקבלת שום הנחה משום עירייה, ואף קיצבה.

ועדיין מעדיפה לממן אברכים, מאשר לממן את אותם אנשים שמחממים כסאות

וכן, אני סופר סת" התמקצעתי בזה ומספיקות לי שעתיים בערב כדי להכניס משכורת יפה

יש לבעלי חבר, יש לו שישה ילדים, הוא אברך ביום שני סדרים מלאים וכותב כל לילה כל לילה ולפעמים כל הלילה, והוא לא מצליח לחיות מזה, הוא ירא שמים בתכלית כך שהוא לא יעגל פינות והוא כותב בדקדוק גדול אבל אין זה לא מספיק (אשתו היא אומנית בתחום הציור, ולא מצליחה להביא גם הכנסה קבועה...).

סתם שאלה התחום הכלכלי משפיע עליך להחליט אם להביא עוד ילדים?

קראתי את זה ביום שישי ואמרתי אני לא מגיבה לו, אבל כל השבת זה כרסם אותי.

זה ממש הזכיר לי את התגובה של ירון לונדון...

כמו בכל מקצוע יש טובים יותר וטובים פחות.

כן אני מכניס יותר מהרבה סופרים אחרית פר שעה.

אני כותב מהר יותר ויפה יותר מהרבה סופרים אחרים. יכול להיות שהוא פשוט לא מתאים למקצוע (מכיר הרבה סופרים יראי שמיים שבזמן שהם כותבים מזוזה אני כותב 2 וחצי) לא כל מי שירא שמיים גם סופר סתם טוב.

ולגבי אשתו.. בעיני כאן הבעיה. את רוצה להיות אשת אברך? אז אין מה לעשות תוותרי על החלום להיות אמנית ותמצאי עבודה קבועה ומסודרת אי אפשר לפסוח על שני הסעיפים. גם להגשים את עצמה וגם שבעלה ילמד. בחירה שלהם (גם שיפסיק ללמוד זו בחירה לגיטימית)

צריך להבין שאברכות זה לא ברירת מחדל. זה אידיאל שעקרונית מעטים אמורים לקיים. מי שלא מצליח זה בסדר להמשיך לעבוד וללמוד כמה שעות ביום.

נ.ב. הוא עובד בשחור או עם קבלות? הוא דואג לפנסיה שלו?

ולא. חד משמעית לא משפיע. 

אני מכניס יותר ממה שחברים שלי מכניסים עם יותר ילדים. זו לא הנקודה...

הנקודה היא שמי שרוצה להיות אברך שידאג לעצמו.

נכון בעולם מתוקן יש עשרה בטלנים בעיר גדולה.

נכון בעולם מתוקן גדולי תלמידי החכמים הם בעלי מלאכה ומקיימים את מאמר חזל גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים 

יש אמנם כנראה כאלו עובדי מדינה.

אבל ממש לא כולם.

רובם עובדים מסורים.

חלק גדול מהם יכול להרוויח יותר בשוק הפרטי ונשאר מכוח השליחות.

לשם הדוגמא: 

עובד שנכנס לעבוד במשרד האוצר, עם תואר שני מהאוניברסיטה, יקבל בשנים הראשונות 6500 שח ברוטו.

ואין קביעויות יותר. חוזים אישיים לשנה שניתן שלא להאריך.

שעושים באלגן כל פעם שמדברים על להוריד קצת את  הפנסיה של מי שמקבל סכומים גבוהים

חובה להפריש להם כמו חוק פנסיה חובה.

אהממה, הם לא מעניינים את המדינה.

אלא שדווקא אלה שטוענים שהחרדים סוחטים את המדינה, ברובם גם אלה שבעד לשלם למחבלים תארים בכלא, ולממן לבדואים את 5 הנשים שלהם.

האם את מקבלת הנחה בארנונה? 

את כמובן לא חייבת לענות

המצוי של שונאי חרדים.

אז אגלה לך בסוד שממש לא.

אני יגלה לך בסוד, שאין כמעט אף אברך חרדי שאשתו לא קורעת את עצמה בעבודה.

ורבים מהאברכים גם משלימים הכנסה פה ושם.

את לא שונה מאף אברך חרדי, א"א באמת לגדל משפחה מהנחה בארנונה ומיקצבת ילד של 120 שקל.

הכסף לא נוזל עליהם מהשמים

את לא מבקשת הנחה זו בחירה שלך, ואת אפילו טוענת שזה רק בגלל הכאב ראש.

אולי רוב האנשים בעד לשלוח את המחבלים לעזעזל, אבל אותם אנשים נוח להם להציג דווקא את החרדים כסחטנים ולא דווקא את אלה שרוצים לרצוח אותנו, תסתכלי על מצע הבחירות של כמה מהמפלגות, את לא תמצאי שם מישהו שמבטיח לבטל את הכספים שמוזרמים לבדואים ולמחבלים, אבל לשלוח את החרדים למזבלה את תמצאי.

את חיה את אותם החיים כמו כל משפחה אברכית חרדית.

הגישה שלך לא משפיעה כלכלית, ועל זה הוויכוח פה.

הצלחת לחדד את ההבדל.

התפיסה

אף אחד לא חייב לי כלום

את צודקת

נשים חרדיות עובדות בהוראה ובהייטק ואף אחת לא מעלימה הכנסות, זו לא דרך החיים.

אני לא חושבת שבאו פה בתלונות למדינה שהיא לא מממנת אברכים, אלא דיברו פה על ניצול קצבאות קיימות. או הנחות בארנונה, אני לא מכירה אף אברך שמתלונן שהמדינה לא מממנת אותו מספיק.

אני גם לא חושבת שהמדינה חייבת לאברכים משהו באתי בטענות לאלה שטענו שהאברכים חיים על חשבון אחרים

לדעתי כל עוד המדינה מאפשרת קצבאות, היא לא יכולה לבוא בתלונות לאלה שמשתמשים בהם, מכל סיבה שהיא.

שתשנה קריטריונים.

שמקבץ נדבות וכל היום בוכה שאין לו כסף

אז לא! הוא עובד קשה מאוד מאוד, ואנחנו מסתפקים במה שיש ומשתדלים לגדל את ילדינו מתוך שמחה והסתפקות במה שיש.

תמורת כמה עשרות שקלים בחודש, במקרה של מוות חס וחלילה, היורשים מקבלים סכום חד פעמי (פטור ממס).

ככל שתשלם יותר - כך סכום הפיצוי יהיה גבוה יותר. 

כאן יש מחשבון של הביטוח, ואפשר לבדוק בו כמה יעלה לך הביטוח:

מחשבון ריסק - רשות שוק ההון

חשוב לשים לב שאלה מחירי המקסימום של כל החברות, ובדרך כלל אפשר במו"מ קצר להוריד את המחיר.

בנוסף, לכל מי שיש קרן פנסיה פעילה, יש ביטוח חיים כחלק מהפנסיה:

במקרה של מוות לפני גיל פרישה (67 לגברים 62 לנשים), בן/ת הזוג מקבל 60% מהשכר המבוטח עד יומו האחרון, והילדים מקבלים 40% עד שהאחרון שבהם מגיע לגיל 21. כלומר בסך הכל, המשפחה תמשיך לקבל 100% מהמשכורת של האדם שנפטר, עד שאחרון הילדים יגיע לגיל 21. לאחר מכן האלמן/ה מקבל 60% עד יומו האחרון.

אחרי שנולד לאדם הילד הראשון, לא לעשות ביטוח חיים זה בגדר פשע לדעתי (אלא אם כן ממילא כבר יש למשפחה ממון רב, והממון הזה יספיק לכל צרכי המשפחה כולל רפואה, חינוך, חתונות וכו' - אבל זה לא מצב שכיח). להיות יתום זה מספיק מבאס גם בלי להיות עני, ולכן החכם עיניו בראשו ישלם מה שצריך בשביל לדאוג למשפחתו.

יש אדם במצוקה וזכותך המלאה להחליט אם לעזור לו או לא, להתחיל לחנך בלי שזה יעזור, עד כאן.

תנו לי את המספר שלהם אני יצעק עליהם.

אגב מי שרוצה אני כן עושה את זה ('מחנך')

הצעתי כאן ובעוד מקומות כעזרה למשפחות ליווי כלכלי שהוא כולל בניית תיק ביטוחי מתאים למשפחה, טיפול בפנסיה, צבירת חסכונות, בניית תקציב למשפחה, תכנון כלכלי קדימה ועוד... וואלה, אני אפילו עושה את זה בחינם. ולא רק לדתיים גם לחרדים וגם לחילונים. לא לוקח כסף, עוזר לאנשים אבל אני לא אכריח אף אחד לבוא ולהקשיב לי.

סתם מעניין אותי, כי לא זכור שגם פעם הערוץ היה מפוצץ בסיפורים כאלה. 

גם תמיד הכתבות הם רק על משפחות חרדיות.. מעניין.

מבלי להיכנס לשאלה האידאולוגית של איך נכון לחיות, תורה עם דרך ארץ או רק תורה. ועם הרבה הערכה לדברים טובים שיש בציבור החרדי:

אתה מפרסם טבלה שבה כתוב ששיעור הגברים החרדים שעובדים נמוך מ 50%. כאשר בכלל האוכלוסיה שאינה חרדית עובדים מעל 80%. אז ברור שפחות חרדים עובדים ביחס לכלל האוכלוסיה, פחות משלמים מיסים (מס הכנסה), פחות מבוטחים בפנסיה מפני נכות/פטירה - וביחס ישיר- עקב מצב סוציואקונומי - מקבלים הרבה יותר תמיכה ותשלומי העברה מהמדינה. אלו הנתונים. טוב או לא- לדיון אחר.

באופן כללי אני חושב שמי שיושב ולומד טוב וברצינות - ישר כוחו ואף יקבל סיוע מהמדינה (ואפילו משמעותי ממה שמקבלים היום). לרוב החרדים, שאינם יכולים לשבת וללמוד לכל חייהם, טוב יהיה שישכילו לאחר שנות הישיבה למצוא מקומות עבודה מתאימים מבחינה דתית ויוכלו לפרנס משפחתם בכבוד תוך קביעת עיתים משמעותית לתורה.

נשים חרדיות עובדות כמעט כמו הנשים בכלל האוכלוסיה. מאוד קשה לדעת מה קורה בעבודה בשחור, אבל עדיין ברור שפחות חרדים עובדים. יש הרבה אברכים שאידאולוגית לומדים ולא עובדים..

שוב, הדיון של מה נכון לא נדון כעת. רק נתונים

הנתונים אודות שיעור התעסוקה הם מחזקים את מה שפשוט אני אומר, כי כאמרו גם שם רואים שיעורי תעסוקה נמוכים.

אבל צריך להבין שגם בית שבוחר לעבוד בחצי משרה או במשרה מליאה אבל עם השתכרות נמוכה בוחר בעצם להסתמך על חשבון משלם המיסים. אפשר להעריך הסתפקות במועט למען חיים אידיאליים, אבל כשהמשמעות האמיתית מאחורי זה היא הסתפקות במעט משלי והרבה משל אחרים כבר אי אפשר להצדיק את זה מוסרית.

לצערים לא ראיתי שעוסקים בנושא בציבור שלנו בצורה רצינית, אין מודעות לכך שהסתפקות במועט משמעותה חיים על חשבון משלם המיסים. אני יכול לומר שהצפתי את הנושא בפני אחד מגדולי הדור והוא אמר שאין ספק שיש כאן עוול מוסרי.

יש כמה וכמה פודקאסים שמדברים על הנושא לעומק, אם מישהו רוצה הפניות אשמח לתת, אבל צריך לקחת בחשבון שמי שלרוב בם מדברים בצורה בוטה כלפי הציבור החרדי - כך שיש כאן צורך לברור את התוכן מתוך הצורה.

פשוט אני העלה טענות רציניות, אם יש לך תשובות רציניות למה אתה כותב כותרת ולא תשובה?

ללמוד ולא לעבוד?
או לעבוד במשכורות נמוכות?
או שמא אתה לא מסכים עם זה שבציבור החרדי יש נטייה להתברך בהרבה ילדים? 

השאלה היא מה הנתונים ביחס לכלל המגזר, ואת זה את יכולה לראות בגרפים ובטבלאות שצורפו

ויותר מזה, כפי שאתה יכול לראות בגרף שפשוט אני הביא לפני כן, גם מי שבוחר לעבוד בלבן אבל להשתכר במשכורת נמוכה ולהקים משפחה ברוכה - בוחר לחיות על חשבון אחרים..

הוא בוחר לחיות בצניעות.

תורה חשובה לו יותר מחופשות בארץ או בחו"ל, ויותר מקוטג' וגבינה צהובה ביומיום.

אף אחד לא בוחר במודע לחיות על חשבון אחרים. הוא בוחר בחיי תורה ואולי מקבל קצבאות שהמדינה מאשרת למי שמשתכר במשכורות נמוכות.

אפשר לחלוק על הבחירה הזו. אני גם לא מאמינה בלגדל ילדים לעניות.

אבל זו זכותם.

לא רק לעשירים מותר להביא משפחות ברוכות

מקבלים הנחה בארנונה, נכון, אז מה? תיכנס לביתר עילית, אילו הוצאות יש שם לעירייה? כמו בתל אביב?

מה שהם מקבלים מהעירייה ,זה פינוי זבל.

בתל אביב מקבלים תרבות, אירועי ספורט ועוד..

משלמים פחות ומקבלים פחות.

ודרך אגב הסתכלות על הוצאות של גידול ילד חרדי בעיניים חילוניות תמיד מצחיק אותי

אתה יודע כמה עלתה לי מטפלת? 700-800 שקל

אתה יודע כמה עולה לחילוני ממוצע להוציא ילד מהבית למטפלת? כמה אלפי שקלים.

אורח החיים שונה מאוד בהכנסות אבל גם בהוצאות.

ילד חרדי שחי עם הורה אברך, לא יצא לעולם לחופשה, מקסימום ההורים נוסעים באוטובוס לאיזה מעיין או לים.

ואם בן אדם בוחר בחיי תורה ומוכן לחיות בעוני עבור זה, זו זכותו.

ואם זה לא מוצא חן בעיניך תבחר במפלגות שמעונינות לשנות את זה, זו זכותך.

עד אז שכל אחד יחיה כראות עיניו.

יש ממש מעט אירועי תרבות, בלי יחס בכלל לאירועי תרבות חילוניים.

אני גרה בעיר חילונית, העירייה מסבסדת בחופש אירועי תרבות שהם בדיחה לעומת מה שקורה בציבור החילוני. ובעיר שלי רוב החרדים עובדים, רוב האוכלוסיה החרדית פה היא מהמגזר החסידי, שברובו עובד, אם אתה לא מכיר.

לא טענתי שהנחה בארנונה היא לא ע"ח הציבור, אבל כל עוד המדינה מאפשרת את זה, אני לא רואה סיבה שאדם שחי בעניות לא ישתמש בהנחה הזו וזו לא משנה מאיזו סיבה הוא עני.

כל עוד זה חוקי, אף אחד לא סוחט אף אחד, לפעמים חרדי משלם עבור קפיצה במוט, או על ריצה למרחק עבור תרבות חילונית ולפעמים חילוני משלם עבור חרדי שיושב בכולל.

והסדר יום שנתת, זה מנקודת מבטך, יש אנשים שהתורה זה העסק שלהם בעולם הזה, והם יעשו הכול בשביל לשבת וללמוד כל היום, ויחיו בעניות גדולה בשביל זה.

לקבל כסף שהמדינה מציעה, זו לא סחיטה ולא התבכיינות.

הרב קנייבסקי לא היה הופ להיות כזה אם היה יוצא לעבוד. 

אני מכירה אברכי משי שחיים בצמצום גול וכשיצאו לעבוד זה יהיה הפסד גדול לכל העם היהודי.

מה שלי מפריע זה שבציבור הליטאי בן אדם שיוצא לעבוד לפרנסתו הופך למוקצה, יש להם אפילו תלמודי תורה שמיועדים רק לאברכים.

בעיניי זה בושה לבייש בן אדם רק כי בחר לפרנס את משפחו.

לגמרי, לא בציניות

הלוואי ונזכה לממן אברכים רציניים שישבו וילמדו תורה.

ושכל מי שבוחר לשתות קפה בכולל שיצא ויפרנס את משפחתו בכבוד.

זה גם יגרום לאברכים להשקיע הרבה יותר בתורה.

ועוד דבר, שילמדו את הגברים איך אפשר לשלב תורה ועבודה, כי בסופו של דבר רוב אלה שיוצאים לפרנס מתקשים בזה מאוד וחבל..

תקציב הרווחה למשל הרבה יותר גדול, וגם בערים חרדיות יש מערכת רווחה.

מתוך תקציב עיריית תל אביב לשנת 2020:

תרבות וספורט: 26 מיליון ש"ח

גני ילדים: 243 מיליון ש"ח

בתי ספר יסודיים: 257 מיליון ש"ח

חינוך מיוחד: 87 מיליון ש"ח

רווחה: 348 מיליון ש"ח (פירוט חלקי בשורות הבאות)

טיפול בקשישים: 21 מיליון ש"ח

טיפול במש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, מה שבעבר נקרא פיגור): 256 מיליון ש"ח

טיפול בנכויות: 42 מיליון ש"ח

בקיצור,

להגיד "אם אין תרבות אז לא צריך ארנונה" זה פשוט לא נכון. העיריות החרדיות לא עומדות בעומס התקציבי, המדינה צריכה לממן אותן, ולכן שרים חרדיים (!!!) מתנגדים להקמת ערים חרדיות חדשות ולהפרדת שכונות חרדיות מתוך ערים קיימות.

למרות שזה אולי נשמע דומה, המשמעות שונה...

כי מאיך שהצגת את הדברים, אפשר להבין שאת אשכרה איחלת עכשיו ליהודי שהוא יהיה מסכן, וזה בוודאי לא יעלה על הדעת שבחורה יראת שמים כמוך תדבר ככה.

קודם כל, אני מעריכה מאוד אברכים שלומדים ברצינות מכל מגזר, חסידי ליטאי ודתי.

בעיניי, המסירות נפש שלהם מחזיקה את עם ישראל.

הדרך של חרדים היא לא להתפרנס? איך אפשר לגדל 8 ילדים בממוצע בלי פרנסה? תגלה לי את הדרך הזו, כי אני לא מצאתי, גם אלה שלא עובדים, הנשים שלהם עובדות קשה מאוד מאוד, אני לא מכירה שום חוק במדינת ישראל שמחייב דווקא גברים לעבוד, ככה שכל עוד אחד מבני הזוג עובד ומפרנס, מה רע? הרי א"א באמת להשתכר מקצבאות, קיצבת ילדים עומדת על בערך 120 שקל לילד,א"א לחיות מזה.

הנחה בארנונה? תחיה כמו אותם אנשים שמרוויחים משכורת נמוכה וזכאים להנחה, אני ראיתי איך הם חיים, בפשטות שבפשטות. זה לא שהם חיים כמו חילוני ברמת אביב ומממנים את אורח החיים הזה ע"ח המדינה.

לא לעשות ביטוח חיים? תבדוק תוכנית "ערבים".

אתה יודע כמה חילונים אני ובעלי מממנים? כמה אירועי ספורט שבעיניי זה בזבוז כסף שלא מועיל לאנושות כלום, למה אני צריכה לממן מישהי שמצליחה לקפוץ מעל מוט? כמה אירועי תרבות שאני מתנגדת אליהם בתוקף?! תבדוק כמה אירועי תרבות יש אצל החרדים ותחזור אליי.

אני מעדיפה לממן תורה, זה מועיל הרבה יותר,אבל אף אחד לא שואל אותי.

אנחנו כחרדים רואים מה קורה אצל הרבה מאחינו הדתיים, העבודה משתלטת להם על החיים, אין פנאי לתורה, התרבות המערבית חודרת לה בלי שישימו לב, ואל תגיד שאני לא מכירה, כל חיי גדלתי בין דתיים, יותר מאשר בין חרדים.

יש הרבה פחות תורה בציבור הדתי, הרבה יותר חוזרים בשאלה בציבור הדתי, ייתכן וזה מגיע דווקא בגלל חוסר הערכה שיש בציבור הדתי לתורה? אני שמעתי את הזלזול של רבים מהם כל חיי. אולי דווקא בגלל ההסתכלות של רבים מהם על הבטלנים שסוחטים את המדינה.

תורה דורשת מסירות נפש

אני כן יכולה להסכים על דבר אחד, שזה לא הוגן שיש אברכים שבאים לחמם את ספסלי הכולל, העיקר שיקראו אברכים.

מי שהוא אברך שימלא את יומו בתורה.

וכן חשוב לחסוך ולהשתדל לעשות ביטוחים בכדי לא ליפול על הציבור.

ואולי בכלל כדאי שכל מיגזר יממן את עצמו. החילונים את התרבות שלהם והחרדים את האברכים. ככה אף אחד לא סוחט אף אחד אחר.

חרדי רוצה תורה, ואם מגיעה לו קיצבה לפי הקריטריונים שהמדינה קבעה, למה זו סחיטה? זה כסף שמגיע לו, מי שלא מעוניין שיעשה הכול בכדי לשנות את החוק.

שנזכה לדון לכף זכות כל אחד מישראל

על תקציבי ענק, ואין השוואה בין הכספים שמוקצים לאירועי תרבות רקים מתוכן (אני נפגשת עם כל גוף וגוף שמקבל את הכסף) לבין גופים תורניים באשר הם. הבדלים של מיליונים (שוב משתנה בין המהות של הגוף המתקצב). גוף תורני יכול לקבל 30 אלף שקל, וגוף חילוני שתי מיליון בשנה  המקום הכי יקר לפעילות ועוד.

העיקר כולם עינם צרה בכסף של החרדים וקצבת ילדים הצרה שמקבלים.

וגם אם יש אברך שנמצא בכולל ולא מצליח כל היום ללמוד והוא מעדיף להישאר במסגרת תורנית זו זכותו, האישה מקבלת את שכרה מהשמים בלי שום קשר.

ולא חסרים מבוטלים חילונים וכאלה שלא עשו צבא.

ואז בדקתי מה פילוח תקציב הממשלה לפי משרדים

וראיתי שתקציב התרבות הינו שולי ואילו רוב התקציבים מגיעים למשרדים שמחולקים לפי גודל האוכלוסיה (חינוך, בטחון , בריאות וכו) 

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.