הילדה בת 19,5 היא הילדה השישית בבית לדבריהם

הלידה הראשונה היא ילדה בגיל 7,5-8 הגיוני סה"כ, לא?

שמתחתנת.

מאד יכול להיות שהאמא ילדה את השלישה בגיל 29...

והם לא הצליחו להתקדם?

יכול להיות מאד שהאבא התמוטט.

מאד מאד הגיוני.

יש לכם שנים על גבי שנים להיערך למצב הזה ולא נערכתם? סליחה אבל בא לי להגיד בעיה שלכם.

אני מכיר הרבה אנשם שעברו אסונות מזעזעים. נכון זה ממוטט לוקח כמה חודשים עד שנה לחזור לעצמך וממשיכים לחיות.

אם זה כמו שאת מתארת שעברו כ10-12 שנים בין המוות של האמא לחתונה הזאת... וואלה לא מבין מה חשבו לעצמם כל העשור הזה? שכשיגיעו החתונת יבקשו צדקה? זה מקומם.

למקומו.

זה מה שיש לי להגיד.

מי אמר לך מה הם עברו ביום יום? איך הם שרדו אותם בכלל?

תנסה לעבד את הסיטואציה.

אבא לתשעה ילדים ששלושה מהם נמצאים בפגייה לדעתי לתקופה של שלושה חודשים, השיקום שלהם, הגידול שלהם.

אתה יודע מה זה לגדל ילד פג?

לפעמים זה מלווה אותך עד גיל 6 ועד בכלל.

די להיות כאלה ביקורתיים

אני לא ביקורתי סתם כי משעמם לי.

אבל כשמבקשים ממני 'לפתוח את הלב ואת הכיס' ובעיקר את הכיס אני חושב לעצמי. רגע אחד, האם מי שאני תורם לו הביא על עצמו את המצב הזה? כי אם כן יהיה לי מאד קשה לתרום לו כשיש עוד אנשים שצריכים את הכסף שלי בדיוק כמוהו ולא הביאו על עצמם את המצב הזה...

וכן. אל תדאגי, אני תורם, את אותו הסכום, כל חודש, השאלה היא למי. (וכן, זה סכומים גבוהים ב"ה ככה שמספיק להתחלק בין הרבה צרכים ואנשים שונים)

אגיד יותר מכך, כשאני לא יודע מה הסיפור של משפחה יותר קל לי לתרום (לחסדי נעמי, אני לא יודע מה המצב של כל משפחה שמקבלת) אבל כשמציגים לי את הסיפור הפרטני של משפחה ורוצים שאתרום בשבילה זכותי להפעיל שיפוטיות ולהחליט האם הם המטרה הכי טובה לכסף שלי, האם אין עכשיו אנשים אחרים שצריכים יותר את הכסף ואשמים במצב שלהם פחות?  כי בסופו של דבר לתת להם כסף לא יעזור. כי איפה שההתנהלות מקולקלת - לא יעזור גם אם יתנו להם עכשיו חצי מיליון.

אז נכון, אני לא הייתי במקומו אבל ברור לי שאני לא אהיה במקומו. כי לי ברגע שנולדה הילדה הראשונה יש ביטוח חיים. דאגתי שזה לא יקרה. הם לא דאגו לזה. אז בגלל שדאגתי לביטוח חיים (בסיסי לגמרי כשיש לך אפילו "רק" שישה ילדים) אני לא יכול להיות במקומו אז אני לא יכול לדון?

אני לא דיין אבל "עניי עמך מרובים" ומי שמנסה לספר לי סיפור מרגש (ומעוות את הכותרת שישמע כאילו זה טרי ומסתיר את העובדה שעברו שנים ארוכות מאז, כי שם נשמע שיש עוד 3 פגים בבית, - עוד מסחטת רגשות) שידע שכשהוא מביא סיפור יחיד בפני עצמו יש לזה השלכות הפוכות לפעמים כי אנשים לא רוצים לתרום לסיפור כזה

אתה פונה לחברת ביטוח/סוכן ביטוה ומשלם כל חודש סכום (בין שקלים בודדים לעשרות שקלים, תלוי מצב בריאותי גיל והסכום שעליו אתה מחליט לבטח) ואז אם אתה או אשתך או כל מי שביטחת מת - אתה מקבל סכום נאה חד"פ או קצבה חדשית. זהו בגדול. אתה חושב שהצרכים שלך יהיו מיליון? תבטח מיליון שקל. אתה חושב שיספיק לך חצי מיליון? תבטח חצי מיליון. ככה פשוט

אה, וזה בלי להכניס בחשבון פנסיה. בפנסיה מובנה לנו ביטוח חיים. אם אדם שעובד מת המשפחה שלו מקבלת כסף. למשל מי שמרוויח 10000 שח בחודש והוא במסלול ברירת מחדל של הפנסיה - אם הוא ימות אשתו תקבל עד סוף חייה 6000 בחודש והילדים יקבלו את ההשלמה עד גיל 21 ל10000 הווי אומר עוד 4000 שח עד שהילד האחרון מגיע לגיל 21.

אה, מי שעובד בשחור אין לו פנסיה...

כמו כל עובד שיש לו פנסיה - הפנסיה מופרשת מהשכר שלו (ומהמעסיק שלו כחלק מרכיבי השכר) מי שמובטל לא מבוטח ומוזמן לבטח את עצמו באופן פרטי.

למה המדינה צריכה לעשות לאברך ביטוח? אברך זה מישהו עם שכל, נכון? (גילוי נאות אני אברך) אז שיחשוב שניה ויראה שמשתלם לו לבטח ב50 שח בחודש את העתיד שלו אם הוא או אשתו ימותו.

ואם אתה נכנס למה המדינה צריכה לממן את תשאל למה המדינה צריכה לממן את כל המחבלים ואת בני משפחותיהם ואת הלימודים שלהם ועוד.

ולמה המדינה צריכה לממן את כל היישובים המטורפים שנבנים במקומות שמסכנים את כולם ולמה ולמה ולמה.

זה לא ככה, זה אזרח במדינה יהודית שהמדינה מכירה באורח חיים שלו ואבוי לה אם לא וכן היא צריכה לדאו לו, נקודה.

אבל מה לעשות שאנחנו חיים במדינה לא יהודית, שלומדי התורה הם השונאים שלה???

ולגבי כל מה שכתבת בתוכן ההודעה - אין קשר. ביטוח כלאחד עושה לעצמו. או שמקבל מהמעסיק שלו בתור חלק מתנאי השכר. מי שלא עובד לא מקבל

אבל זה ברור שזה עול למדינה הון:

פרויקט מיוחד: כמה עולות ההתנחלויות למשלם המסים

וכמו שאני לא נכנסת לסוגיה אם צריך את היישובים ואת הבעיות הביטחוניות והסיכון שזה מביא שאף אחד לא יכנס לכיס של החרדי ויחליט כמה הוא תורם לגירעון המדיני או כמה פשוט אני ממן אותו מכיסו הפרטי.

זה הכל.

הכל פוליטי לחלוטין.

האם כשהצבא מאבטח ישוב זה רק לטובת היישוב? מה יעשה המחבל אם לא יהיה ישוב? יהיה חסיד אומות העולם או יסע לפגע במקום אחר?

היא להשוות בין ההעלות של חבל עזה לפני ואחרי הגירוש (מזכיר שהיו גם הרבה הכנסות מהגוש)

מהמדינה לא.

המדינה זה לא אלוהים.

בגמרא מוזכר שמי שלומד תורה אינו מחוייב בתשלום מיסים כיוון ש"תורה מגנה ומצלה". אך עדיין בשום מקום לא כתוב שמשלמים לו כסף, המצאה של עשרות השנים האחרונות.

אין צורך במאות אלפי אברכים כדי שתהיה תורה בישראל, אלא כל יישוב/שכונה/עיר "מממן" (באי תשלום מיסים) לעצמו את ה"עשרה בטלנים" שלו. כמובן, מי שיכול לעבוד חצי יום וללמוד חצי יום או שיש לו נכסים שמכניסם לו כסף ולומד כל היום, מבורך.

מה שנקרא "פנסיה תקציבית", הטריק המפאיניקי שעד היום שוחט את תקציב המדינה ואוכל לכולנו את הרווחה האישית שלנו.

התלונה כמובן לא מופנית כלפי אלה שכל חייהם לא חסכו לפנסיה כי המדינה הבטיחה שהיא תדאג להם, ברור שזו לא אשמתם. 

עובדי המשרדי הממשלה שחוץ מלחמם את הכסא לא עושים כמעט כלום, אבל פשוט כלום.

ומקבלים משכורת תפוחות על חשבון הכיס של כולם.

ובכלל פנסיות לא מהעולם הזה..

אפשר לקזז את התקנים של משרדי הממשלה לרבע ועדיין יישארו כאלה בלי עבודה, אז בוא לא נדבר על זה, העיקר לדבר על 5% החרדים שלא מכניסים מיסים למדינה.

מחוכם מאד...

אז זהו שאני בעד כל מה שאמרת.

ובלי קשר אין שום סיבה שהמדינה תחסוך לפנסיה או תבטח אותי (אני אברך) 

עובדי מדינה מיותרים - זה לא טיעון רציני.

Whataboutism – ויקיפדיה

כי הוא לא דאג לעצמו ואז עיוותו את המציאות כדי שהוא יראה יותר מסכן ממה שהוא באמת כדי לפרוט על רגשות של אנשים שיתרמו יותר.

למה הדיון עליהם? כי הם התחילו אותו

צריך לנהל דיון מכובד בנושא.

אך מדוע תמיד הנושא הוא אברכי הכולל, ואף אחד לא מעיז לגעת בערבים או בבדואים? ועל האבטלה הסמויה שיש בצה"ל ובממשלה?

ואני לא מדברת על הדיון פה, אלא על דיון רציני בתקשורת ובמשרדי הממשלה??

כשיש ציבור ש-50% מגבריו לא עובדים (או עובדים בשחור), ההשפעה של זה על התקציב היא דרמטית. תוסיפי לזה את העובדה שמדובר בציבור עם קצב הגידול הגבוה ביותר במדינה, וקיבלת צרה צרורה (לא הגידול חלילה, אלא העובדה שבעוד X שנים הנטל על משלמי המיסים יהיה בלתי נסבל).

מה שאני רואה ומכירה יש ממש האטה בילודה אצל החרדים, ממש אבל ממש לא יולדים כל שנה.

תמיד אצלנו במשרד צוחקים שהחילוניות והדתיות אצלנו יותר עומדות בקצב מהחרדים...

אז אין מצב שהייתי נותן "רק" 4 ילדים לאשה דתית.

אני לא מכיר אף משפחה דתית עם 2 ילדים ומטה (כמובן לא כולל נשים צעירות שעוד לא סיימו ללדת), מכיר ממש מעט עם 3 ילדים, והרוב הגדול עם 4-7. 

הדגשתי במפורש שאני לא מדברת על הדיון פה בפורום

שמתעקשים שהתקציב למלגות לא יהיה בבסיס התקציב של המדינה כחוק אלא רק חלק קטן ממנו והשאר יהיה בהסכמים קואליציוניים כדי שיהיה להם תמיד תירוץ להכנס לכל ממשלה

ולכן כיוון שזה לא בתקציב אלא בהסכמים קואליציונים כל פעם מחדש זה מעורר דיון

על נושאים אלו ברורה, והדיון מיותר.

אם את רוצה תמיכה בנושא את מוזמנת לפתוח שרשור פריקה

ולא נציג כל בחירות מחדש את החרדים כסחטנים.

גילוי נאות: אני משלמת מיסים ולא מקבלת שום הנחה משום עירייה, ואף קיצבה.

ועדיין מעדיפה לממן אברכים, מאשר לממן את אותם אנשים שמחממים כסאות

וכן, אני סופר סת" התמקצעתי בזה ומספיקות לי שעתיים בערב כדי להכניס משכורת יפה

יש לבעלי חבר, יש לו שישה ילדים, הוא אברך ביום שני סדרים מלאים וכותב כל לילה כל לילה ולפעמים כל הלילה, והוא לא מצליח לחיות מזה, הוא ירא שמים בתכלית כך שהוא לא יעגל פינות והוא כותב בדקדוק גדול אבל אין זה לא מספיק (אשתו היא אומנית בתחום הציור, ולא מצליחה להביא גם הכנסה קבועה...).

סתם שאלה התחום הכלכלי משפיע עליך להחליט אם להביא עוד ילדים?

קראתי את זה ביום שישי ואמרתי אני לא מגיבה לו, אבל כל השבת זה כרסם אותי.

זה ממש הזכיר לי את התגובה של ירון לונדון...

כמו בכל מקצוע יש טובים יותר וטובים פחות.

כן אני מכניס יותר מהרבה סופרים אחרית פר שעה.

אני כותב מהר יותר ויפה יותר מהרבה סופרים אחרים. יכול להיות שהוא פשוט לא מתאים למקצוע (מכיר הרבה סופרים יראי שמיים שבזמן שהם כותבים מזוזה אני כותב 2 וחצי) לא כל מי שירא שמיים גם סופר סתם טוב.

ולגבי אשתו.. בעיני כאן הבעיה. את רוצה להיות אשת אברך? אז אין מה לעשות תוותרי על החלום להיות אמנית ותמצאי עבודה קבועה ומסודרת אי אפשר לפסוח על שני הסעיפים. גם להגשים את עצמה וגם שבעלה ילמד. בחירה שלהם (גם שיפסיק ללמוד זו בחירה לגיטימית)

צריך להבין שאברכות זה לא ברירת מחדל. זה אידיאל שעקרונית מעטים אמורים לקיים. מי שלא מצליח זה בסדר להמשיך לעבוד וללמוד כמה שעות ביום.

נ.ב. הוא עובד בשחור או עם קבלות? הוא דואג לפנסיה שלו?

ולא. חד משמעית לא משפיע. 

אני מכניס יותר ממה שחברים שלי מכניסים עם יותר ילדים. זו לא הנקודה...

הנקודה היא שמי שרוצה להיות אברך שידאג לעצמו.

נכון בעולם מתוקן יש עשרה בטלנים בעיר גדולה.

נכון בעולם מתוקן גדולי תלמידי החכמים הם בעלי מלאכה ומקיימים את מאמר חזל גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים 

יש אמנם כנראה כאלו עובדי מדינה.

אבל ממש לא כולם.

רובם עובדים מסורים.

חלק גדול מהם יכול להרוויח יותר בשוק הפרטי ונשאר מכוח השליחות.

לשם הדוגמא: 

עובד שנכנס לעבוד במשרד האוצר, עם תואר שני מהאוניברסיטה, יקבל בשנים הראשונות 6500 שח ברוטו.

ואין קביעויות יותר. חוזים אישיים לשנה שניתן שלא להאריך.

שעושים באלגן כל פעם שמדברים על להוריד קצת את  הפנסיה של מי שמקבל סכומים גבוהים

חובה להפריש להם כמו חוק פנסיה חובה.

אהממה, הם לא מעניינים את המדינה.

אלא שדווקא אלה שטוענים שהחרדים סוחטים את המדינה, ברובם גם אלה שבעד לשלם למחבלים תארים בכלא, ולממן לבדואים את 5 הנשים שלהם.

האם את מקבלת הנחה בארנונה? 

את כמובן לא חייבת לענות

המצוי של שונאי חרדים.

אז אגלה לך בסוד שממש לא.

אני יגלה לך בסוד, שאין כמעט אף אברך חרדי שאשתו לא קורעת את עצמה בעבודה.

ורבים מהאברכים גם משלימים הכנסה פה ושם.

את לא שונה מאף אברך חרדי, א"א באמת לגדל משפחה מהנחה בארנונה ומיקצבת ילד של 120 שקל.

הכסף לא נוזל עליהם מהשמים

את לא מבקשת הנחה זו בחירה שלך, ואת אפילו טוענת שזה רק בגלל הכאב ראש.

אולי רוב האנשים בעד לשלוח את המחבלים לעזעזל, אבל אותם אנשים נוח להם להציג דווקא את החרדים כסחטנים ולא דווקא את אלה שרוצים לרצוח אותנו, תסתכלי על מצע הבחירות של כמה מהמפלגות, את לא תמצאי שם מישהו שמבטיח לבטל את הכספים שמוזרמים לבדואים ולמחבלים, אבל לשלוח את החרדים למזבלה את תמצאי.

את חיה את אותם החיים כמו כל משפחה אברכית חרדית.

הגישה שלך לא משפיעה כלכלית, ועל זה הוויכוח פה.

הצלחת לחדד את ההבדל.

התפיסה

אף אחד לא חייב לי כלום

את צודקת

נשים חרדיות עובדות בהוראה ובהייטק ואף אחת לא מעלימה הכנסות, זו לא דרך החיים.

אני לא חושבת שבאו פה בתלונות למדינה שהיא לא מממנת אברכים, אלא דיברו פה על ניצול קצבאות קיימות. או הנחות בארנונה, אני לא מכירה אף אברך שמתלונן שהמדינה לא מממנת אותו מספיק.

אני גם לא חושבת שהמדינה חייבת לאברכים משהו באתי בטענות לאלה שטענו שהאברכים חיים על חשבון אחרים

לדעתי כל עוד המדינה מאפשרת קצבאות, היא לא יכולה לבוא בתלונות לאלה שמשתמשים בהם, מכל סיבה שהיא.

שתשנה קריטריונים.

שמקבץ נדבות וכל היום בוכה שאין לו כסף

אז לא! הוא עובד קשה מאוד מאוד, ואנחנו מסתפקים במה שיש ומשתדלים לגדל את ילדינו מתוך שמחה והסתפקות במה שיש.

תמורת כמה עשרות שקלים בחודש, במקרה של מוות חס וחלילה, היורשים מקבלים סכום חד פעמי (פטור ממס).

ככל שתשלם יותר - כך סכום הפיצוי יהיה גבוה יותר. 

כאן יש מחשבון של הביטוח, ואפשר לבדוק בו כמה יעלה לך הביטוח:

מחשבון ריסק - רשות שוק ההון

חשוב לשים לב שאלה מחירי המקסימום של כל החברות, ובדרך כלל אפשר במו"מ קצר להוריד את המחיר.

בנוסף, לכל מי שיש קרן פנסיה פעילה, יש ביטוח חיים כחלק מהפנסיה:

במקרה של מוות לפני גיל פרישה (67 לגברים 62 לנשים), בן/ת הזוג מקבל 60% מהשכר המבוטח עד יומו האחרון, והילדים מקבלים 40% עד שהאחרון שבהם מגיע לגיל 21. כלומר בסך הכל, המשפחה תמשיך לקבל 100% מהמשכורת של האדם שנפטר, עד שאחרון הילדים יגיע לגיל 21. לאחר מכן האלמן/ה מקבל 60% עד יומו האחרון.

אחרי שנולד לאדם הילד הראשון, לא לעשות ביטוח חיים זה בגדר פשע לדעתי (אלא אם כן ממילא כבר יש למשפחה ממון רב, והממון הזה יספיק לכל צרכי המשפחה כולל רפואה, חינוך, חתונות וכו' - אבל זה לא מצב שכיח). להיות יתום זה מספיק מבאס גם בלי להיות עני, ולכן החכם עיניו בראשו ישלם מה שצריך בשביל לדאוג למשפחתו.

יש אדם במצוקה וזכותך המלאה להחליט אם לעזור לו או לא, להתחיל לחנך בלי שזה יעזור, עד כאן.

תנו לי את המספר שלהם אני יצעק עליהם.

אגב מי שרוצה אני כן עושה את זה ('מחנך')

הצעתי כאן ובעוד מקומות כעזרה למשפחות ליווי כלכלי שהוא כולל בניית תיק ביטוחי מתאים למשפחה, טיפול בפנסיה, צבירת חסכונות, בניית תקציב למשפחה, תכנון כלכלי קדימה ועוד... וואלה, אני אפילו עושה את זה בחינם. ולא רק לדתיים גם לחרדים וגם לחילונים. לא לוקח כסף, עוזר לאנשים אבל אני לא אכריח אף אחד לבוא ולהקשיב לי.

סתם מעניין אותי, כי לא זכור שגם פעם הערוץ היה מפוצץ בסיפורים כאלה. 

גם תמיד הכתבות הם רק על משפחות חרדיות.. מעניין.

מבלי להיכנס לשאלה האידאולוגית של איך נכון לחיות, תורה עם דרך ארץ או רק תורה. ועם הרבה הערכה לדברים טובים שיש בציבור החרדי:

אתה מפרסם טבלה שבה כתוב ששיעור הגברים החרדים שעובדים נמוך מ 50%. כאשר בכלל האוכלוסיה שאינה חרדית עובדים מעל 80%. אז ברור שפחות חרדים עובדים ביחס לכלל האוכלוסיה, פחות משלמים מיסים (מס הכנסה), פחות מבוטחים בפנסיה מפני נכות/פטירה - וביחס ישיר- עקב מצב סוציואקונומי - מקבלים הרבה יותר תמיכה ותשלומי העברה מהמדינה. אלו הנתונים. טוב או לא- לדיון אחר.

באופן כללי אני חושב שמי שיושב ולומד טוב וברצינות - ישר כוחו ואף יקבל סיוע מהמדינה (ואפילו משמעותי ממה שמקבלים היום). לרוב החרדים, שאינם יכולים לשבת וללמוד לכל חייהם, טוב יהיה שישכילו לאחר שנות הישיבה למצוא מקומות עבודה מתאימים מבחינה דתית ויוכלו לפרנס משפחתם בכבוד תוך קביעת עיתים משמעותית לתורה.

נשים חרדיות עובדות כמעט כמו הנשים בכלל האוכלוסיה. מאוד קשה לדעת מה קורה בעבודה בשחור, אבל עדיין ברור שפחות חרדים עובדים. יש הרבה אברכים שאידאולוגית לומדים ולא עובדים..

שוב, הדיון של מה נכון לא נדון כעת. רק נתונים

הנתונים אודות שיעור התעסוקה הם מחזקים את מה שפשוט אני אומר, כי כאמרו גם שם רואים שיעורי תעסוקה נמוכים.

אבל צריך להבין שגם בית שבוחר לעבוד בחצי משרה או במשרה מליאה אבל עם השתכרות נמוכה בוחר בעצם להסתמך על חשבון משלם המיסים. אפשר להעריך הסתפקות במועט למען חיים אידיאליים, אבל כשהמשמעות האמיתית מאחורי זה היא הסתפקות במעט משלי והרבה משל אחרים כבר אי אפשר להצדיק את זה מוסרית.

לצערים לא ראיתי שעוסקים בנושא בציבור שלנו בצורה רצינית, אין מודעות לכך שהסתפקות במועט משמעותה חיים על חשבון משלם המיסים. אני יכול לומר שהצפתי את הנושא בפני אחד מגדולי הדור והוא אמר שאין ספק שיש כאן עוול מוסרי.

יש כמה וכמה פודקאסים שמדברים על הנושא לעומק, אם מישהו רוצה הפניות אשמח לתת, אבל צריך לקחת בחשבון שמי שלרוב בם מדברים בצורה בוטה כלפי הציבור החרדי - כך שיש כאן צורך לברור את התוכן מתוך הצורה.

פשוט אני העלה טענות רציניות, אם יש לך תשובות רציניות למה אתה כותב כותרת ולא תשובה?

ללמוד ולא לעבוד?
או לעבוד במשכורות נמוכות?
או שמא אתה לא מסכים עם זה שבציבור החרדי יש נטייה להתברך בהרבה ילדים? 

השאלה היא מה הנתונים ביחס לכלל המגזר, ואת זה את יכולה לראות בגרפים ובטבלאות שצורפו

ויותר מזה, כפי שאתה יכול לראות בגרף שפשוט אני הביא לפני כן, גם מי שבוחר לעבוד בלבן אבל להשתכר במשכורת נמוכה ולהקים משפחה ברוכה - בוחר לחיות על חשבון אחרים..

הוא בוחר לחיות בצניעות.

תורה חשובה לו יותר מחופשות בארץ או בחו"ל, ויותר מקוטג' וגבינה צהובה ביומיום.

אף אחד לא בוחר במודע לחיות על חשבון אחרים. הוא בוחר בחיי תורה ואולי מקבל קצבאות שהמדינה מאשרת למי שמשתכר במשכורות נמוכות.

אפשר לחלוק על הבחירה הזו. אני גם לא מאמינה בלגדל ילדים לעניות.

אבל זו זכותם.

לא רק לעשירים מותר להביא משפחות ברוכות

מקבלים הנחה בארנונה, נכון, אז מה? תיכנס לביתר עילית, אילו הוצאות יש שם לעירייה? כמו בתל אביב?

מה שהם מקבלים מהעירייה ,זה פינוי זבל.

בתל אביב מקבלים תרבות, אירועי ספורט ועוד..

משלמים פחות ומקבלים פחות.

ודרך אגב הסתכלות על הוצאות של גידול ילד חרדי בעיניים חילוניות תמיד מצחיק אותי

אתה יודע כמה עלתה לי מטפלת? 700-800 שקל

אתה יודע כמה עולה לחילוני ממוצע להוציא ילד מהבית למטפלת? כמה אלפי שקלים.

אורח החיים שונה מאוד בהכנסות אבל גם בהוצאות.

ילד חרדי שחי עם הורה אברך, לא יצא לעולם לחופשה, מקסימום ההורים נוסעים באוטובוס לאיזה מעיין או לים.

ואם בן אדם בוחר בחיי תורה ומוכן לחיות בעוני עבור זה, זו זכותו.

ואם זה לא מוצא חן בעיניך תבחר במפלגות שמעונינות לשנות את זה, זו זכותך.

עד אז שכל אחד יחיה כראות עיניו.

יש ממש מעט אירועי תרבות, בלי יחס בכלל לאירועי תרבות חילוניים.

אני גרה בעיר חילונית, העירייה מסבסדת בחופש אירועי תרבות שהם בדיחה לעומת מה שקורה בציבור החילוני. ובעיר שלי רוב החרדים עובדים, רוב האוכלוסיה החרדית פה היא מהמגזר החסידי, שברובו עובד, אם אתה לא מכיר.

לא טענתי שהנחה בארנונה היא לא ע"ח הציבור, אבל כל עוד המדינה מאפשרת את זה, אני לא רואה סיבה שאדם שחי בעניות לא ישתמש בהנחה הזו וזו לא משנה מאיזו סיבה הוא עני.

כל עוד זה חוקי, אף אחד לא סוחט אף אחד, לפעמים חרדי משלם עבור קפיצה במוט, או על ריצה למרחק עבור תרבות חילונית ולפעמים חילוני משלם עבור חרדי שיושב בכולל.

והסדר יום שנתת, זה מנקודת מבטך, יש אנשים שהתורה זה העסק שלהם בעולם הזה, והם יעשו הכול בשביל לשבת וללמוד כל היום, ויחיו בעניות גדולה בשביל זה.

לקבל כסף שהמדינה מציעה, זו לא סחיטה ולא התבכיינות.

הרב קנייבסקי לא היה הופ להיות כזה אם היה יוצא לעבוד. 

אני מכירה אברכי משי שחיים בצמצום גול וכשיצאו לעבוד זה יהיה הפסד גדול לכל העם היהודי.

מה שלי מפריע זה שבציבור הליטאי בן אדם שיוצא לעבוד לפרנסתו הופך למוקצה, יש להם אפילו תלמודי תורה שמיועדים רק לאברכים.

בעיניי זה בושה לבייש בן אדם רק כי בחר לפרנס את משפחו.

לגמרי, לא בציניות

הלוואי ונזכה לממן אברכים רציניים שישבו וילמדו תורה.

ושכל מי שבוחר לשתות קפה בכולל שיצא ויפרנס את משפחתו בכבוד.

זה גם יגרום לאברכים להשקיע הרבה יותר בתורה.

ועוד דבר, שילמדו את הגברים איך אפשר לשלב תורה ועבודה, כי בסופו של דבר רוב אלה שיוצאים לפרנס מתקשים בזה מאוד וחבל..

תקציב הרווחה למשל הרבה יותר גדול, וגם בערים חרדיות יש מערכת רווחה.

מתוך תקציב עיריית תל אביב לשנת 2020:

תרבות וספורט: 26 מיליון ש"ח

גני ילדים: 243 מיליון ש"ח

בתי ספר יסודיים: 257 מיליון ש"ח

חינוך מיוחד: 87 מיליון ש"ח

רווחה: 348 מיליון ש"ח (פירוט חלקי בשורות הבאות)

טיפול בקשישים: 21 מיליון ש"ח

טיפול במש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית, מה שבעבר נקרא פיגור): 256 מיליון ש"ח

טיפול בנכויות: 42 מיליון ש"ח

בקיצור,

להגיד "אם אין תרבות אז לא צריך ארנונה" זה פשוט לא נכון. העיריות החרדיות לא עומדות בעומס התקציבי, המדינה צריכה לממן אותן, ולכן שרים חרדיים (!!!) מתנגדים להקמת ערים חרדיות חדשות ולהפרדת שכונות חרדיות מתוך ערים קיימות.

למרות שזה אולי נשמע דומה, המשמעות שונה...

כי מאיך שהצגת את הדברים, אפשר להבין שאת אשכרה איחלת עכשיו ליהודי שהוא יהיה מסכן, וזה בוודאי לא יעלה על הדעת שבחורה יראת שמים כמוך תדבר ככה.

קודם כל, אני מעריכה מאוד אברכים שלומדים ברצינות מכל מגזר, חסידי ליטאי ודתי.

בעיניי, המסירות נפש שלהם מחזיקה את עם ישראל.

הדרך של חרדים היא לא להתפרנס? איך אפשר לגדל 8 ילדים בממוצע בלי פרנסה? תגלה לי את הדרך הזו, כי אני לא מצאתי, גם אלה שלא עובדים, הנשים שלהם עובדות קשה מאוד מאוד, אני לא מכירה שום חוק במדינת ישראל שמחייב דווקא גברים לעבוד, ככה שכל עוד אחד מבני הזוג עובד ומפרנס, מה רע? הרי א"א באמת להשתכר מקצבאות, קיצבת ילדים עומדת על בערך 120 שקל לילד,א"א לחיות מזה.

הנחה בארנונה? תחיה כמו אותם אנשים שמרוויחים משכורת נמוכה וזכאים להנחה, אני ראיתי איך הם חיים, בפשטות שבפשטות. זה לא שהם חיים כמו חילוני ברמת אביב ומממנים את אורח החיים הזה ע"ח המדינה.

לא לעשות ביטוח חיים? תבדוק תוכנית "ערבים".

אתה יודע כמה חילונים אני ובעלי מממנים? כמה אירועי ספורט שבעיניי זה בזבוז כסף שלא מועיל לאנושות כלום, למה אני צריכה לממן מישהי שמצליחה לקפוץ מעל מוט? כמה אירועי תרבות שאני מתנגדת אליהם בתוקף?! תבדוק כמה אירועי תרבות יש אצל החרדים ותחזור אליי.

אני מעדיפה לממן תורה, זה מועיל הרבה יותר,אבל אף אחד לא שואל אותי.

אנחנו כחרדים רואים מה קורה אצל הרבה מאחינו הדתיים, העבודה משתלטת להם על החיים, אין פנאי לתורה, התרבות המערבית חודרת לה בלי שישימו לב, ואל תגיד שאני לא מכירה, כל חיי גדלתי בין דתיים, יותר מאשר בין חרדים.

יש הרבה פחות תורה בציבור הדתי, הרבה יותר חוזרים בשאלה בציבור הדתי, ייתכן וזה מגיע דווקא בגלל חוסר הערכה שיש בציבור הדתי לתורה? אני שמעתי את הזלזול של רבים מהם כל חיי. אולי דווקא בגלל ההסתכלות של רבים מהם על הבטלנים שסוחטים את המדינה.

תורה דורשת מסירות נפש

אני כן יכולה להסכים על דבר אחד, שזה לא הוגן שיש אברכים שבאים לחמם את ספסלי הכולל, העיקר שיקראו אברכים.

מי שהוא אברך שימלא את יומו בתורה.

וכן חשוב לחסוך ולהשתדל לעשות ביטוחים בכדי לא ליפול על הציבור.

ואולי בכלל כדאי שכל מיגזר יממן את עצמו. החילונים את התרבות שלהם והחרדים את האברכים. ככה אף אחד לא סוחט אף אחד אחר.

חרדי רוצה תורה, ואם מגיעה לו קיצבה לפי הקריטריונים שהמדינה קבעה, למה זו סחיטה? זה כסף שמגיע לו, מי שלא מעוניין שיעשה הכול בכדי לשנות את החוק.

שנזכה לדון לכף זכות כל אחד מישראל

על תקציבי ענק, ואין השוואה בין הכספים שמוקצים לאירועי תרבות רקים מתוכן (אני נפגשת עם כל גוף וגוף שמקבל את הכסף) לבין גופים תורניים באשר הם. הבדלים של מיליונים (שוב משתנה בין המהות של הגוף המתקצב). גוף תורני יכול לקבל 30 אלף שקל, וגוף חילוני שתי מיליון בשנה  המקום הכי יקר לפעילות ועוד.

העיקר כולם עינם צרה בכסף של החרדים וקצבת ילדים הצרה שמקבלים.

וגם אם יש אברך שנמצא בכולל ולא מצליח כל היום ללמוד והוא מעדיף להישאר במסגרת תורנית זו זכותו, האישה מקבלת את שכרה מהשמים בלי שום קשר.

ולא חסרים מבוטלים חילונים וכאלה שלא עשו צבא.

ואז בדקתי מה פילוח תקציב הממשלה לפי משרדים

וראיתי שתקציב התרבות הינו שולי ואילו רוב התקציבים מגיעים למשרדים שמחולקים לפי גודל האוכלוסיה (חינוך, בטחון , בריאות וכו) 

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?