במאמר הזה, בפשטות, הנקודה איננה של התרעמות על מישהו אחר, אלא של מידת ה"כעס".

כמו "המשבר כלים בחמתו".

אדם שמאבד את הראש. משועבד לכעסו.

כאילו אינו כפוף לאף כללים של התנהגות נורמלית.

היא שאלה על זה שאדם מתרעם על מישהו אחר שעשה עוול (כך אני מבין), האם התרעומת עליו היא כאילו על הקב"ה..

כשמרגיעים את הכעס כי ה' אמר לו לעשות, זה אהבת ה'

אבל כעס הוא התנהגות טבעית, ואם כל התגובות המיידיות והטבעיות שלנו היו מופנות ישירות כלפי ה' - אז או שאנחנו חיים בעולם מדהים שאנחנו רואים רק טוב (בין אם זו המציאות ובין אם לא), או שהמצב גרוע מאד

לא לגמרי שולל את .... - צעירים מעל עשרים אבל בפרופורציות

אני שואלת מבחינת המהות... ברגע שמבינים את זה יותר קל לא לכעוס...

אבל אני לא מצליחה להסביר את עצמי

תודה בכל מקרה!

אלא אם כן המישהו הזה הוא ה'

אם מישהו עושה לך עוול - את כועסת עליו (בליבך. אח"כ חשבון מה ואיך אומרים). טבעי. מה הבעיה. 

מה את רוצה? לבלבל בין רע לטוב? להרוס לך את התחושות בין טוב לרע?

על גבי זה, יש מקום להבחנה:

ראשית, ש"כעס" זו מידה רעה. לא לאבד את הראש. כמו שאומר המסילת ישרים, רגע קט בין התעוררות הכעס, עד שהשכל מתעורר כנגדו שלא "לאבד את הראש". אבל מסתבר שאת לא מדברת על זה, אלא על  עצם תחושת התרעומת, האם זו תרעומת כלפי ה'.

אח"כ, יש מקום למדרגות נוספות. כמו שהמס"י מביא, הלל הזקן שכלל לא היה מתעורר בו כעס.

יש מקום להתרגלות של "תרעומת", מחאה פנימית נגד הרע, ולא "כעס", שזה לא בריא.

יש מקום לחשוב בסגנון שאמר דוד המלך ע"ה, "ה' אמר לו קלל"... כלומר, ה' מגלגל את הכל. אהיה מעל זה ואראה מה אני יכול להוסיף טוב.

אבל לדעתי, לא צריך לבלבל מדרגות. גם מי שיודע שהכל מה', עדיין מותר לו להתרעם על מי שעושה עוול, "השליח" בעל-הבחירה - מגלגלים חובה ע"י חייב - גם אם יחשוב אח"כ למה ה' הביא עליו את זה..

מדרגה שפשוט לא מתרשם מכלום - "נשתוון" בלשון הראשונים - זו "מדרגה". לא ברור שהסדר הנכון זה לקפוץ אליה מיידית.. 

צריך התבוננות פנימית, לא בשעת-מעשה, בגנות של "איבוד הראש" במידה זו או אחרת, של הכעס - לעומת התחושה המוצדקת של התקוממות מול עוול וכד'.

להגיע למצב שאדם אינו מתרשם כהו זה, לא מתשבחות ולא מההיפך - ולא בגלל שהוא חסר רגש - זו מדרגה גבוהה... כוי קל להגיע לזה?

וגם צריך לראות שמתקדמים בהדרגה, שלא להדחיק של בזמן הרגשות שיש להן מקום. אלא להתעלות למקום גבוה יותר.

כמובן, להפנים שהכל מה', בידיעה ברורה, זה דבר שבהחלט אפשרי. זה עדיין לא אומר שלא תהיה תרעומת על מי ש"ביצע את השליחות"... הרי יש לו בחירה בד"כ..

תנסי להבין שוב.

שלב אחרי שלב..

מה אני מבינה? -עדיף לך שזה לא יהיה באחריותך....

יש שאלות שתלויות בדברים עמוקים שצריך ללמוד ולהפנים וזה לא חכם לשאול אותן נקודתית. יום אחד אני אבין את זה.

תודה

כל זמן שלא ביררת איתי שלמשהו מדויק התכוונתי - לא אחריותי...

אבל עצם זה שאת חושבת על דברים כאלה, בצורה חיובית, פרודוקטיבית, זה כבר טוב.

ואמרת דבר נכון מאד: באמת לפעמים הפנמה והבנה של דברים, זה ענין של תהליך - ולא רק "אינפורמציה נקודתית".

זו עצמה כבר הבנה לא קטנה...

(הקלדתי בעצמי, אז עדיף להסתכל במקור, שמא נפל טעות בשעת ההקלדה.. במיוחד שזהו רק קטע קטן מאגרת ארוכה, ומומלץ להסתכל בכלל האגרת להשלמת ההבנה.)

''והוא בהקדים מארז''ל כל הכועס כאילו עובד עכו''ם וכו'.

והטעם מובן ליודעי בינה לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו לא היה בכעס כלל ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו אעפי''כ על הניזןק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום ולא עוד אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה' ורוח פיו יתברך המחייהו ומקיימו וכמ''ש כי ה' אמר לו קלל והיכן אמר לשמעי אלא שמחשב זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ורדה מאת ה' ורוח פיו המחיה כל צבאם החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו לדוד כי אילו נסתלק רוח פיו ית' רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה''

(תניא, אגרת הקודש)

שהנקודה היא ה"כעס".

מה שעליו נאמר "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".

כי ההנחה היא שגם זה מאת ה', מבחינת מה שנתחייב הניזוק.

אבל עדיין המזיק, "חייב בדיני אדם ובדיני שמיים" כלשון בעל התניא.

ודוד המלך עצמו - על המקרה הזה, של שמעי בן גרא, שאמר עליו "ה' אמר לו קלל", ציוה את שלמה בנו שידאג להורידו בדמים שאול.

כלומר, אדם יכול לומר לעצמו, הכל מה'. יש סיבה שבגללה התחייבתי להגיע לכך. לכן לא יאבד את הראש, לא יכעס. 

אבל לומר שאסור שתהיה לו תרעומת על מי שעל ידו התגלגל הענין הזה, מבחינה אנושית, האדם בעל-הבחירה הזה?..

הרי משנה מפורשת, בענייני ממונות מסויימים שאין בהם חייבות תשלום, "אין להם זה על זה אלא תרעומת". נו? הכיצד "תרעומת"? הרי ה' נתן לו את האפשרות לגרום נזק..

וכן בהלכות סליחה, יום כיפור. "עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירַצה את חבירו". אז האם הכוונה שזה רק מבחינת הפוגע, אע"פ שלצד הנפגע אין שמץ תרעומת?... לכאורה, קשה מאד לומר כך. הרי אם הצד הנפגע כבר מחל לגמרי  - בפשטות כבר אין עבירה על הפוגע (צריך עיון, האם מבחינת התשובה של עצמו צריך בכ"ז לבקש סליחה. לכאורה אם יודע שהשני לגמרי מחל - אז יש רק התשובה בין אדם למקום על זה).

ובדברים ששייכים לפגיעה נפשית, לא ממונית, יש מחלוקת האם יש על זה "לא תיקום ולא תיטור" (עי' באנצי' תלמודית). נו, אם אסור שתהיה לו תרעומת - אז מאיפה שייך "נקימה ונטירה", וכי זה משהו "טכני"?... 

הקיצור, לענ"ד צריך להבדיל בין מידות חסידות לבין עצם הדין. ובין מידת הכעס לתרעומת על הפוגע. ובין ידיעה שהכל מסובב מה', לבין התייחסות אל מי שפגע.

יש חסידי עליון, שבגלל ידיעתם שהכל מסובב מה', והכל לטובה, לא יתעורר אצלם כלום כלפי מי שנהג כלפיהם שלא כהוגן. הוא בשבילם שום דבר... מסתכלים על המהלכים האלוקיים, הוא סתם "בורג"... נו, אשרי חלקם.

אבל מי שמנסה בכח להעמיד פנים שהוא כך - ובפנים מלא צער על על הפגיעה, מוטב יאחז בעצם הדין. ידע שאכן מן הסתם הכל מסובב לטובתו מה' - לזיכוכו או לתיקונו או כפרת עוונות או מה שיהיה - לא "יכעס" באופן ששוכח שיש מי שמנהל את העולם, אבל אכן אפשר שתהיה לו תרעומת על הפוגע, עד שיעשה תשובה ויבקש את סליחתו באמת (וגם זה לא תמיד פשוט. יש פגיעות שכבר גרמו נזק. לא בקלות בקשת סליחה תתקן מה שכבר נעשה. מי אומר שחייב לסלוח על מה שאין הפוגע יכול לתקן?.. הרי אינו מסיר את הנזק. אלא מה? צריך מאד להתאמץ בכל זאת, אם הפוגע באמת מבקש סליחה).

כך נראה לענ"ד.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי