מי זאת נוסעת לירושלים ומפחדת מהצל של עצמה!

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

מי זאת נוסעת לירושלים ומפחדת מהצל של עצמה!פסידונית

אני זקוקה לתמיכה נפשית
מדהים איך כל המקומות הבטוחים פשוט התאיידו ומתו
הכל השתנה

המקום המוכר היחיד שיכולה לחשוב עליו זה הכתיבה שליפסידונית

משל לנוסע בספינה שמצאוה שודדים וכו'
הכל בראש כזה
אבל גם הראש השתנתה אז מה נעשה
לא נורא. ישנה הכתיבה.
אנסה

אני גם קצת מפחדת שם... פשוט להיזהר ומה שצריך לקרות קורההרמוניה

לא מכירה את המשל... מעניין, איך הוא הולך?
וכתיבה זה דבר חזק ביותר! מאוד פנימי! זה מומחיות לגעת בנפש ע"י זה.
ושיהיה לך בהצלחה ותזכרי שה' איתך לגמרי;) למרות שבטח הגעת כבר

לא פחדתי בטחונית אלא חברתית 😅פסידונית

אבל תודה

אהה😅 אופסיתהרמוניה

וב' היה גם עם היהודים בשואה, לא עוזרפסידונית

מה פירוש לא עוזר ברור שכןהרמוניה

אולי את המציאות זה לא בהכרח שינה, (אולי כי בטוח היו להם שם ניסים וה' התנהג איתם ברחמים למרות מה שנגזר), אבל כל השאלה היא איך הם עברו את זה
מי שיודע שה' איתו עובר דברים בלי פחד
צריך אמונה חזקה אבל בהחלט היו כאלה שהייתה להם...
סורי על החפירות אגב...
מכירה את זה שאת לא עונה על שרשורים כשאת קןראת אותם ואז כשאת באה לענות זה כבר "עבר זמנו"..?
אבל אני צריכה לענות לכולם... עדיין לא חזר לי הכוח לעשות זאת
יואו אני גם חופרת לך וגם פורקת עליך, יופי

זהו אני לא עונה לעוד אנשים שלא יצא אסון כמו ההודעה הזאת
ביי...

😅 הכל טוב. מעניין לקרוא אותך.פסידונית

חלקם הגדול אכן לא שרד ומת
ואני לא רואה איך זה עוזר, גם למי שכן שרד.
מה פירוש 'את המציאות זה לא שינה'?
הוא לא צריך לשנות מציאות, הוא יצר אותה

הרמוניה

כי זה לא ממש עניין שלי אם ה' משנה את המציאות או לא, אני משאירה לו את התכניות שלו... אבל הקשר עם ה' נותן לנו את הביטחון לעשות עם המציאות את הדבר הנכון שנועד להיעשות
כאילו, לנסות לגלות את המשמעות והסיבה שה' הביא אותנו לסיטואציה כזאת...

ממליצה בהקשר הזהריבוזום

על ספר מדהים בשם "הרוח שגברה על הדרקון" (אולי לתשעה באב)

הזכיר ליחדשכאן

פעם חילוני שאל את חבר שלי בצבא שאלה מפוצצת באמונה: איפה אלוקים היה בשואה?!
אז חבר שלי ענה לו: מזתומרת?! הוא עשה אותה!
החילוני: 😳😳😬

⁦

⁩

חחחחחהרמוניה

בדיוקפסידונית

לא עוזר למי? 😁חדשכאן

לכל מי שמת 😬פסידונית

או סבל

מי אמר?שום וחניכה

הוא עזר להם למות ולסבול.

😅פסידונית

(עם חברים כאלה)

הייתי רציני.שום וחניכה

שנייה אחרי שהם מתו, הם הבינו הכל והודו לה' כי טוב.

והילדים שלהם?פסידונית

ומה לגבי הסבל?

אמרתי לך כבר בעברשום וחניכה

מדברי החסד לאברהם, שהילדים שלהם, טרם ירידתם לעולם, ראו את זה שהם יתייתמו בנסיבות טרגיות, הנפש שלהם תיפגע בצורה אנושה, והמשך החיים שלהם יהפך לסיוט מתמשך, ירטיבו בלילה ויקומו מתוך צעקות אימה - הבינו איך סצינת החיים הזאת היא כמו פסיק בתכנית הפרטית והכללית, ואיך אי אפשר בלעדיה, חייכו ואמרו: ככה טוב וככה אני רוצה, יללה בא נרד לעולם. שנייה אחר כך, כיבוי 'אורות', נשמה כלואה בתוך חומר מעיק, ומה שיכול להאיר מאיר רק דרך קילו וחצי של תאי עצב. עולם מפחיד ומאיים ולא ברור.

רגע,חדשכאן

ואי אפשר להתחרט? אולי הם חשבו שיצליחו לסבול את זה
אבל לא

שאלה מעניינת. אני חושבשום וחניכה

שמה שמראים להם זה לא כמו לראות סרט, אלא גם להיות חלק ממנו ולהרגיש את העליות ומורדות, דזיל בתר טעמא של ההימלכות עם הנשמה, אם אין הבנה מלאה של מה שמראים לה, מה הטעם בכל זה, זאת סתם רמייה.

ובכלל אני חושב שיש מעין פירמדה בצורת קרן אור כזאת כזאת ביחס לאלוהות, שככל שהולכים ומתרחקים ממנה, הדברים מתפרדים ומתפרטים, וככל שמתקרבים הדברים מתאחדים עד לקצה הפירמידה שהוא אחד פשוט וכו' כמבואר בספרי הראשונים. וכמו שנכון הדבר לאובייקטים עצמם, כך נכון הדבר לכל מיני דברים שהתרגלנו בעולם שהם מובחנים. כמו ביחס לעניינו: יש אני יודע, ויש אני מרגיש. אני חושב ששם אין את ההבחנה הזאת - אני יודע משמע אני מרגיש ותופס את הדבר על כל היבטיו. וכעין מה שכתב הרמב"ם לגבי הוא היודע והוא המדע וכו'.

מסכיםחדשכאן

אני יותר רוצה לדעת (ע"פ המקור) אם יש לה באמת בחירה להחליט אם היא רוצה את זה או לא?

מה קורה אם לא? ממציאים לה מסלול אחר?

עוד משהו, בעצם המסלול צריך לכלול בחירה. כי כל נ.צ. חייב להיות ע"פ ההחלטות שקדמו לו.
ואז זה קונטרה לשאלה הראשונה..

ממה שעולהשום וחניכה

מהמקור משתמע שיש לה ממש את האפשרות והזכות להחליט מה טוב לעצמה. אלא מאי? מכיוון שיכולת התפיסה שם גדולה לאין ערוך ממה שכאן, והכל נהיר ממש, אין כ"כ מקום להתלבטויות (חוץ ממה שפירט שם) וחרטות.

לגבי השאלה השנייה, ברור שהיא נוגעת ופוגעת בשאלה עתיקת היומין, שאמנם בעיקרה הופנתה כלפי ידיעת האל, אך כמובן שאפשר למצוא אותה בכל אופן של ידיעה שכוללת בתוכה עתיד. מבלי להיכנס ליותר מדיי תסבוכות, אפשר לומר שהתסריט של ליבת החיים הוא זה שמגלם בתוכו את המשמעות והתיקון העיקריים, וממילא הוא הסרט היחידי שמראים בבירור ובבהירות. כל השאר הם תסריטים משניים אפשריים, יותר כמו 'תומכי בחירה' שכאלו, והידיעה שלהם לא קריטית להשלמת התפקיד, אן אפילו להיפך - אי הידיעה שלהם קריטי.

אני שומעחדשכאן

וזה מעניים כי אתה בעצם אומר שהכוח האלוקי הזה לשלב ידיעה ובחירה,

זה כוח שיש גם לנשמה

ברור.שום וחניכה

מאן דנפח וכו' חלק אלוה וכו'.

חדשכאן

חשבתי על זה..
אף פעם לא תפסתי את ככה.

אתה נכנס כאן לשאלה של מי זה אניפסידונית

ישות כלשהי, שאני לא מודעת לקיומה אבל הייתה בעבר ובחרה בשבילי

באיזה מובן זו אני?

(מן הסתם גם על זה דיברנו)

נכון, דיברנו על זה בקישור ששלחתי אליו.שום וחניכה

אני סברתי שאין הכרח לקשור בין ה'אני' למאגר הזיכרון (הנגיש) שלי.

איפה הקישור?פסידונית

בהודעה שלי למטה: "נקודות החיכוך"שום וחניכה

תודה!פסידונית

מדהים איך שום דבר לא השתנה.
חוץ מהעובדה שהיום אני פתוחה (ומקווה) למצוא הסבר אחר.
כלומר, מודעת לאפשרות שהתזה שלי תשתנה יום אחד.
כלומר, קצת יותר ענווה

זה המון.שום וחניכה

ואגב, אני חושב שתמיד יהיה לנו בתור בני אנוש ערפל מסויים סביב הסוגייא הזאת. הערפל והמבוכה שיש סביב משמעות הרע בעולם הם לא 'תקלה', הם חלק מהתכנית עצמה, לא פחות מהרע עצמו. לכן זה כמעט מובנה שלא נצליח לפצח את זה לגמרי, וזה בסדר, כי כנראה שאם נבין את המשמעות, הרע - עם או בלי מירכאות, לא יהיה באמת רע, ואז תוחטא המטרה.

פרדוקסלי משהופסידונית

בהנחה שתזת הערפול כחלק מהתוכנית נכונה, הרי שאין ערפול והלכה התוכנית

(לא בדיוק, אני יודעת. ובכל זאת שועשעתי)

אל דאגהשום וחניכה

הקושי והסבל האנושי הם כ"כ מורגשים ומוחשיים, שלרוב, הסברים שכליים לא יוכלו לפצות ולהקל על כאב רגשי, והוא יתקומם וידחה כל נסיון להסביר, והבן אדם אכן יסבול, וחזרה התכנית למקומה.

מלבד זאת, אולי נוצרה בהירות כלשהי בדבר תבנית מסויימת, אך לאף אחד עדיין אין מושג לגבי ההסברים הספיציפים למה כך ולמה לי ולמה עכשיו וכו'. ובמבחן המציאות - ככל שההסבר כללי, כך האפקט שלו יותר חלש.

והראיה הגדולה ביותר שלא הלכה התכנית - רוב העולם עדיין סובל...

הם באמת לא יכוליםפסידונית

ואני אגיד לך יותר מזה, בעולם שלנו המושתת על מילים ולוגיקה המילים (והלוגיקה) מנצחות תמיד, ואם הן לא משכנעות אנחנו מתייחסים לזה כאל 'משבר'. 'הוא לא מסוגל כרגע להאמין בזה כי קשה לו מידי'.

אבל אני חושבת שאולי דווקא ההרגשה והמוחשיות הם הדבר הנכון יותר, והלוגיקה מחווירה לעומתם. אולי לפעמים הם הדבר האמיתי.

נשמע ממש הגיוני!חדשכאן

איך שאני תופס אינטואיציה, אני חושב שהחוויות שלנו והרגשות הם הגיוניים גם כן. לאת תמיד אנחנו מצליחים לתרגם אותם או להשליך מהן כמו שצריך, אבל הם בודאי קיימים בגלל סיבה טובה.
באמת הרבה פעמים אנחנו מגיעים לתובנות דרך חשיבה למה הרגש הוא כזה או אחר, או דרך חוויות שאנחנו חווים באופן מסויים.

אני לא יודע בקשר לאמיתי או לא אמיתישום וחניכהאחרונה

מה שכן, אני איתך בזה, וכתבתי את זה גם בשבוע שעבר בפורום אחר, שהפסיכולוגיה, כלומר הנחות הנפשית של האדם, חזקה מהכל. היא תעצב את מה שהוא יגדיר או ירצה להגדיר כאידיאולוגיה שלו.

יפה!חדשכאן

אני חושב שבאופן כללי אני פחות מוטרד ממש משאלות כאלה בדיוק בגלל שאני מבין שכנראה יהיו דברים שמובנים ככאלה שאני לא אצליח להבין..

⁦

⁩חדשכאן

וואי אמאלהחן,

ואיך אתה מסביר את מי שנפשו קרסה כי היא לא עמדה בחיים כאן?
או שגם לזה הוא הסכים? אז למעלה?

את לא חזרת על מה ששאלתי בעצם? 🤔חדשכאן

לא בטוחהחן,

אבל חושבת על זה וקצת מתקשה לדייק
אולי כשאתה מדבר על מי שמתחרט זה עדיין כשהוא בדעה צלולה
ואומר גדול עלי ומחפש דרך לצאת מזה

אני חשבתי על אנשים שהתפרקו ואיבדו את הדעת בגלל הקשיים כאן
כאלו שקרסו נפשית ואיבדו את החיים המודעים כאן

ואולי זה פשוט מגיע שלב אחרי שלב
בהתחלה אתה רואה שהחיים כאן גדולים עליך
ואז אתה נמלט מהם למשל כשאתה קורס נפשית

ויש כאן עוד משו
כל הדבר הזה שהוא מתאר זה משו שצריך להאמין בו
אנחנו לא זוכרים את זה
אין לנו דף כתוב מטופס חתימת ההסכם
זה מתבסס נטו על אמונה ולא על ידיעה

כן..חדשכאן

התכוונתי מתחרט יותר בקטע שיש חזרה מההסכמה הראשונית.

וזב בעצם מה שאת כתבת.. לא התכוונתי דווקא במודע. יותר חרטה נשמתית כזו..

לגבי האמונה במה שכתבשום וחניכה

את צודקת שמאוד קשה להאמין בדבר שאין לנו ידיעה ודאית שזה מה שקורה. אסביר לך את זה איך שאני מסביר לעצמי: יש לי לגבי זה 3 ראיות נסיבתיות, שאמנם אין בכח כל אחת כשלעצמה להניח את הדעת, אך לאחר שכולן מצביעות לכיוון אחד, מתחזקת התובנה שאכן כך הוא.
א. כך כתב צדיק גדול שלאורך כל ספרו 'מתיימר' לומר בצורה מפורטת מאוד שהוא יודע מה קורה במימדים הנסתרים מאיתנו.

ב. הכיוון הזה מניח את הדעת מהרבה שאלות תיאולוגיות-מוסריות בדבר קיום האדם ותהפוכותיו.

ג. עברו כמה שנים מאז שקראתי את דהרי החסד לאברהם, ואז שמעתי כמה סיפורים של אנשים שטוענים שהם כן היו שם, מה שנקרא מוות קליני, מתוכם גם גויים שספק גדול אם אי פעם שמעו על הספר הזה, ולמרבה ההפתעה כאשר הסבירו לקהלם את ה'קטע' בחיים לאור חוייתם השמיימית, תיארו תהליך דומה ממש למה שמתרחש טרם ירידת הנשמה.

זאת לא הוכחה מתמטית, אבל האינטואציה שלי (לא במובן המיסטי) אומרת שדברים בגו.

כמובן שמראים רקשום וחניכה

את הדברים המובנים שאין לאדם בחירה בהם, וכמו מאמר חז"ל הידוע: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. את נקודות החיכוך של הבחירה מן הסתם לא מראים (וכמדומה שזה מפורש שם בספר חסד לאברהם).
מי שנפשו קרסה, בסופו של דבר בחר לסיים את חייו. ואם באמת זה היה מצב בלתי אפשרי, שבאמת גם כלפי שמיא גלוי שאי אפשר לעמוד בזה, אז אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וממילא אין הדבר בגדר 'יראת שמים', ואזי מסתבר שגם את זה הראו לו.

תודה ואם אפשר, למה אתה קורא נקודותהחיכוך של הבחירה?חן,

ואני יכולה לבקש ממך להעלות את המקור שאתה מצטט ממנו?

נקודות החיכוך של הבחירהשום וחניכה

הם כל מה שקשור למצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, כל אחת לפי 'נקודת הבחירה' שלו בהתאם לנתוני הפתיחה.

והציטוט הובא כאן:
זאת ה-שאלה. מי אמר שלא רצינו - חשבתם שיהיה טוב?!

אני מבינה.. ממש תודה!חן,

היייי!חדשכאן

פסידו!! ירושלים זה לא מפחיד!
נחמד פה מאוד 🤗
איפה תהיי?
מקווה שתהיה לך שבת טובה!

היי חזרה!פסידונית

הייתה אחלה שבת, האמת
תודה על כל הברכות והאיחולים
ולא ידעתי שאתה ירושלמי

איזה כיף!חדשכאן

לומד בירושלים..
למה לא תקפצי לפה יותר? 🙂

אקפוץפסידונית

האמת שבקרוב קופצת כדי להישאר

חדשכאן

חשבתם שיהיה טוב?!תתעלמו ממני

הצחקתם אותי...