אני לא דואג אני איתך

חודש יולי מוכר לכולנו בתור ה-חודש של הארי פוטר. ב-31 ביולי הוא חוגג יומולדת, וכך גם רולינג עצמה, שנתנה להארי את תאריך יום ההולדת שלה.

רוב ה"חילוצים" הקסומים של הארי מהדארסלים אל עולם הקסמים מתרחשים בכלל באוגוסט (המכונית המעופפת בספר השני, האוטונוס בספר השלישי, הוויזלים באח החשמלית ברביעי וחברי המסדר על מטאטאים בחמישי), ובכל זאת ביולי יש לנו שלושה "חילוצים" מאוד מעניינים: על ה"חילוץ" של האגריד בספר הראשון ביומולדת של הארי בבקתה בים כבר דיברנו רבות, וכך גם על שבעת הפוטרים בספר השביעי, אז בואו נדבר היום דווקא על דמבלדור, שמגיע לאסוף את הארי מהדארסלים בתחילת הספר השישי.

המפגש הזה בין דמבלדור לדארסלים מאוד מעניין, לא רק בגלל שהוא מזכיר לנו את הפעם הקודמת שבה דמבלדור הגיע לדרך פריווט מספר 4, עם הארי התינוק.

דקי האבחנה ישימו לב שדמבלדור מתנהג קצת אחרת ממה שהתרגלנו - העליצות שבה הוא מדבר אל הדרסלים, התעלול עם כוסות היין המוטחות בראשם, ובעיקר הנזיפות הישירות כלפיהם על איך שהם התייחסו להארי. זה כבר לא דמבלדור עם השאלות הסוקרטיות החידתיות והאיפוק, אלא נימה ישירה, בוטה, מתוך התבוננות שלו לאחור על מעשיו שלו.

 בקריאה השניה שלנו בספר השישי אנחנו כבר יודעים שדמבלדור יודע שיש לו פחות משנה לחיות (אחרי שסנייפ "פקק את המוות" וכלא את הקללה בתוך ידו), וזה כנראה המפגש האחרון שלו עם הדארסלים.

מקסים לראות את הכתיבה המתוכננת של רולינג, ואת היכולת שלה לכתוב דמויות ולשנות אותן בהתאם להתקדמות העלילה.

גם המסע של הארי עם דמבלדור אל סלאגהורן, מיד אחרי המפגש עם הדארסלים באותו 12 ביולי 1996, מעניין במיוחד, כי הוא חלק מהמבנה הכיאסטי המורכב של הספר השישי.

אפשר למצוא הקבלות רבות בין המסע הזה של דמבלדור והארי לבין המסע שלהם ביחד אל המערה בים בסוף הספר השישי: גלימת ההיעלמות שדמבלדור מבקש מהארי ללבוש; גלימת המסע השחורה של דמבלדור; הדם שסלאגהורן מתיז על קירות הבית בו הוא נמצא, לעומת הדם הניתז של דמבלדור והארי בכניסה וביציאה מהמערה; החייזלים שמוזכרים במסע הראשון, לעומת החייזלים שמופיעים וכמעט הורגים את הארי במסע השני; המשקה שדמבלדור שותה בהנאה עם סלאגהורן "לזכר ימים עברו", לעומת השיקוי שהוא שותה במערה ונזכר בכאב בימים עברו; האות האפל ששכח סלאגהורן לשגר כדי לרמות את דמבלדור שמישהו נרצח בדירה, לעומת האות האפל שמשגר מאלפוי מעל מגדל האסטרונומיה כדי לרמות את דמבלדור שמישהו נרצח בהוגוורטס.

קצרה היריעה בשביל לכתוב כאן את כל ההקבלות המקסימות בין שני המסעות, שאחד נגמר באיחוד מוקדם מהצפוי עם חבריו של הארי והשני מסתיים במותו של דמבלדור.

אבל יש הקבלה אחת ספציפית שהיא אולי המרגשת ביותר, ומסמלת יותר מכל את ההתבגרות של הארי ואת היכולת שלו להמשיך במשימה שדמבלדור "הוריש" לו.

כשהם יוצאים מהדרסלים בתחילת הספר השישי והארי חושש פן יותקף, אומר לו דמבלדור: "אני חושב שאין סיבה לחשוש שתותקף דווקא הערב (...) כי אתה איתי." (עמ' 57-58 בתרגום גילי בר הלל כאן ובהמשך).

וממש ממול באותו הספר, לקראת סופו, כשיוצאים הארי ודמבלדור מהמערה ודמבלדור חולה וחלוש מהשיקוי ששתה, אומר לו הארי לא לדאוג. בתשובה עונה לו דמבלדור: "אני לא דואג הארי, אני איתך" (522).