בהתחלה חשבתי שיהיה סוף טוב אידיאלי אבל מהסוף אני מבין שזו תגובה למציאות היום יומית הקשה?

באסה מצד אחד. מצד שני, זה יפה שהתחלת בטוב וגם הרוב אומר טוב ואפילו השם של השיר אומר חיוביות.

אחדד את המסר - נראה לי שלא לגמרי ירדת לסוף דעתי בשיר...

ובאמת תודה על התגובה!

הדגשתי מס' פעמים - 

"אל תראוני שאני שחרחורת"

כלומר שאני (בזכות הקב"ה כמובן... מעל הכל...) כבנאדם משמחת  ואחראית כביכול לאושרם של הילדים

לבריאותם הנפשית , הפיזית וכו'

ובסוף - נותרת מרוקנת

אז - מי שרואה אותי במצב של עייפות, שיבין שאני אחרי הוצאת המון אנרגיות עצומות של שמחה וריקודים וסבלנות אינסופית אליהם

שלא יחשוב שאני איזו מסכנה או דכאונית , אלא שיבין שאני כולה עייפה כי הוצאתי מלא אנרגיות

וההוכחה : שמחת החיים של הילדים - מכוחי ! (בזכות הקב"ה כמובן, אך אני בהשתדלות כבנאדם..)

מקווה שהבנת תודה 

המסר של השיר הוא לגמרי חיובי, בעיניי כלומר אין פה טיפת שלילי, התיאור של העייפות הוא בכוונה כדי להדגיש את האבסורד, שאני אמנם *נראית* עייפה וחלשה, אך זה רק בגלל שהוצאתי כ"כ הרבה אנרגיות של שמחה וכוחות עצומים של סבלנות וריקודים והתלהבות עם הילדים וכו' - ודווקא מרוב השמחה העצומה, אני כ"כ עייפה וחלשה, כי הוצאתי הרבה אנרגיות

מקווה שהסברתי ברור שנה טובה

אני חושב שמההתחלה דווקא כן הבנתי בדיוק כמו שהסברת עכשיו.

וזה מה שהתכוונתי ב"מצד שני", שבאמת השיר חיובי ומראה על הצד הטוב של הדבר.

אבל בסוף בסוף את פונה לאנשים אחרים. הרי אם זה היה רק אמירה מאושרת שאת אומרת לעצמך, פנימה, אז לכאורה לא היה צריך את השתי פסקאות האחרונות.

אלא, הן באות ואומרות לאנשים חיצוניים (ואולי גם לעצמך באיזשהו מקום פנימי?): תראו, מה שאתם חושבים זה לא נכון ["אל נא תשפטו את העייף או החלש"].

כלומר, יש דיסוננס בין התחושה הפנימית לאיך שזה מתבטא בחוץ. לפחות ככה זה נשמע כי הסיומת מאוד מדגישה דווקא את התוצאה החיצונית. וזה מה שקצת עצוב פה.

אבל העיקר שאת שמחה, באמת. 

מה אני מבין... סומך על הנסיון שלך, לא משהו שחוויתי או יצא לי לחוות חח

 בדיוק, זה ענין של חוויה, תודה! 

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

כל אחד רואה את עצמו בפרשנות שהוא מביא

אני מאוד אוהב את הקטע הזה ולכן נמנע מלתקן או לומר מה באמת היתה הכוונה מבחינתי

לא בטוח שזה שיר

גירושין יכול להבין איפה מצאת את זה

לא מוצא בזה הרבה קלאס

אולי כשהייתי סוּפֶּר צעיר

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

אפיק לקחים לגיליון הבא

ראשית זה מאוד יפה.

קראתי כמה וכמה פעמים, והרגשתי מעין יופי חד/מרוסק כזה. מצד אחד השיר עוסק בתיאור דמותו של "איש של חורף", אבל הדמות לא מתגבשת לכדי משהו קוהרנטי וברור, אלא יותר כמו וינייטות קטנות, הצצות קצרות אל מבעד לפרגוד. רב הנסתר על הגלוי.

גם מאוד אהבתי את השורות המצומצמות למילים בודדות.

מה שקצת הציק לי, ברמה האסתטית בלבד, הוא חיבורי מילים עם משמעות פחות או יותר זהה: "תהום הצללים", "כאב הזעקה". כלומר אחת משתי המילים בזוג מבטאת בכל מקרה את מה שחברתה אומרת, וזה הופך את זה קצת ל-overly. כמובן זה לא "אופל החושך" או "ייסורי העצב" או משהו כזה, אבל עדיין, הייתי רוצה משהו קצת יותר "מחודש".

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

נוגע

באמת מורכב.