בהתחלה חשבתי שיהיה סוף טוב אידיאלי אבל מהסוף אני מבין שזו תגובה למציאות היום יומית הקשה?

באסה מצד אחד. מצד שני, זה יפה שהתחלת בטוב וגם הרוב אומר טוב ואפילו השם של השיר אומר חיוביות.

אחדד את המסר - נראה לי שלא לגמרי ירדת לסוף דעתי בשיר...

ובאמת תודה על התגובה!

הדגשתי מס' פעמים - 

"אל תראוני שאני שחרחורת"

כלומר שאני (בזכות הקב"ה כמובן... מעל הכל...) כבנאדם משמחת  ואחראית כביכול לאושרם של הילדים

לבריאותם הנפשית , הפיזית וכו'

ובסוף - נותרת מרוקנת

אז - מי שרואה אותי במצב של עייפות, שיבין שאני אחרי הוצאת המון אנרגיות עצומות של שמחה וריקודים וסבלנות אינסופית אליהם

שלא יחשוב שאני איזו מסכנה או דכאונית , אלא שיבין שאני כולה עייפה כי הוצאתי מלא אנרגיות

וההוכחה : שמחת החיים של הילדים - מכוחי ! (בזכות הקב"ה כמובן, אך אני בהשתדלות כבנאדם..)

מקווה שהבנת תודה 

המסר של השיר הוא לגמרי חיובי, בעיניי כלומר אין פה טיפת שלילי, התיאור של העייפות הוא בכוונה כדי להדגיש את האבסורד, שאני אמנם *נראית* עייפה וחלשה, אך זה רק בגלל שהוצאתי כ"כ הרבה אנרגיות של שמחה וכוחות עצומים של סבלנות וריקודים והתלהבות עם הילדים וכו' - ודווקא מרוב השמחה העצומה, אני כ"כ עייפה וחלשה, כי הוצאתי הרבה אנרגיות

מקווה שהסברתי ברור שנה טובה

אני חושב שמההתחלה דווקא כן הבנתי בדיוק כמו שהסברת עכשיו.

וזה מה שהתכוונתי ב"מצד שני", שבאמת השיר חיובי ומראה על הצד הטוב של הדבר.

אבל בסוף בסוף את פונה לאנשים אחרים. הרי אם זה היה רק אמירה מאושרת שאת אומרת לעצמך, פנימה, אז לכאורה לא היה צריך את השתי פסקאות האחרונות.

אלא, הן באות ואומרות לאנשים חיצוניים (ואולי גם לעצמך באיזשהו מקום פנימי?): תראו, מה שאתם חושבים זה לא נכון ["אל נא תשפטו את העייף או החלש"].

כלומר, יש דיסוננס בין התחושה הפנימית לאיך שזה מתבטא בחוץ. לפחות ככה זה נשמע כי הסיומת מאוד מדגישה דווקא את התוצאה החיצונית. וזה מה שקצת עצוב פה.

אבל העיקר שאת שמחה, באמת. 

מה אני מבין... סומך על הנסיון שלך, לא משהו שחוויתי או יצא לי לחוות חח

 בדיוק, זה ענין של חוויה, תודה! 

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.