אם בנאדם באמת משתדל להקפיד ומאמין שצריך לקיים הכל, אבל כרגע זה במלחמה להגיע לשם.

החשש הוא,

שאם לוקחים לפי המעשים הרי אי אפשר לחנך את הצד השני אז אולי זה יסגור את הפתח לשאיפות איך יראה הבית

הכוונה לבנאדם שכבר היה בדרך של עליה ודווקא כן שמח לקיים מצוות בטח שלא מתכוון לעבור עבירות בכוונה

(בטח לא להכשיל מישהו אחר, להפך הוא ישכנע אחרים לא לעשות עבירות..)

אבל יש כמה דברים שיש בהם נפילה כרגע כמו תפילות וכו' 

שלרוב זה בא בעסקת חבילה עם כאלה שמחפשים אדם דתי.

השאלה אם להציג את עצמי במצב של כרגע ולחפש מישהי שמתאימה לזה או במצב של השאיפה...

מקווה שהסברתי טוב. 

ועם הזמן שנפתחים לאט לאט אז בצורה אגבית להעלות קשיים והתמודדויות.

להגיד את האמת במילואה אם אתה נשאל על כך אבל בד"כ לא להעלות מיוזמתך.

של האישיות ולא רק 'אוסף של פרטים'...

אז החולשות תופסות מקום פרופורצינאלי ביחס למכלול הבנאדם.

אופי בעיקר מה שגורם לאנשים להיות ביחד אחד עם השני. ככה נראה לי.

תודה.. אז אני אענה 

אם אני אנסה להגדיר נכון את המצב..

יש קו של מינימום - להתנהג לפי ההלכה ולא פחות מזה וגם שהבית יהיה כזה

המעשים הם כרגע למטה מהקו הזה

והשאיפה היא להיות לפחות בקו הזה ומשם אם אפשר לעלות

אגב, זה קצת מורכב העניין כי זה מניעות שכרגע בגללם ממש קשה לי

לא שסתם לא בא לי.

מצד אחד, מתחברים (ומתחתנים) לבן אדם כפי שהוא כרגע.

מצד שני, מקווים להשאר נשואים לעשרות שנים... וזה משהו שאפשר לקחת בחשבון

אז אם רואים שהוא לא חי בסרט אלא שהשאיפות שלו ברות קיום + הוא מנסה לממש אותן - זה נראה לי מספיק.

[מנסה לממש = עפ"י נסיון עבר שהוא אדם כזה שמתקדם. או שההסתכלות הכללית שלו היא קדימה ואיך להשתפר וכו']

זה נוגע למי שאתה מחפש. אם אתה שואל על עצמך, נראה לי שצריך לחשוב איך הגענו למצב כזה שהשאיפות הריאליות (להבדיל מחלומות ורצונות, שהם פסגת השלמות לדעתך) נמצאים בפער כזה גדול מהמציאות.

אבל לרוב, לפי מה שאני מרגיש,

כשמחפשים בן זוג הולכים לפי מה הוא מקיים עכשיו ולא לפי מה הוא מתכנן לעשות.

או שאני טועה וסתם מפחד לחשוף את החסרונות שלי..

ואני צריך להתחיל לאמץ את המילים שלכם...

"התמודדות" "אתגר"  זה כל כך משנה את ההרגשה לעומת מילים כמו "חסרון" "בעיה" וכו'

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.