ויש לי חניכים שקטנים ממני ב7 8 שנים ועם חלקם אני טיפה בקשר.

גיליתי שזה גם תלוי באיך החניכים תפסו אותך פעם.

מי שתפס אותי פעם בתור גננת - פאדיחה לו חחח

מי שתפס בצורה יותר משמעותית יש על מה לדבר.

נטו מה שמרגיש לך... ברור שרשמי העבר והגיל עושים את שלהם.

אין נכון או לא נכון. זה ממש אינטואטיבי.

לגבי חלקם הייתי גם בתפקיד סמכותי כלשהו, אבל אני לא מאד סמכותי באופי אז בסופו של דבר היינו חברים.

למרות שאצל חלקם עדיין נשאר דיסטנס מסוים

והן בנות 14-16 כן? 

למה לא? שידעו שגם אני בן אדם, וגם לי יש קשיים .. 

לי זה לא קרה- אבל אולי בעתיד כן יקרה.. אי אפשר לדעת.. 

אם זה זורם לך, אז אחלה!

כי נקשרת אליהן ריגשית בצורה מסויימת ומערכת היחסים שלכן היא מסויימת. לשנות אותה זה טיפה קשה ריגשית וגם לא חייב לקרות בצורה פתאומית.

יכול להיות שהדיסטנס הולך ומצטמק והוא גם יכול להגיע לפתיחות כזאת. זה תלוי בך ותלוי בהן.

אם את רוצה אולי אם הזמן זה יכול להיות יותר ויותר קשור אם את לא רוצה (כי אולי הם לא בשלב שלך בחיים ואת לא מרגישה בנוח) אז הגיוני גם שלא.

נראה לי שזה בעיקר מבוכה שמגיעה מקצת גאווה, לא? (לא אומר כביקורת בכלל בכלל! זו ממש "שמינית שבשמינית" ודבר טבעי ואנושי....) 

אבל אולי באמת אפשר להתבונן ולהסיר את המכשול הזה, ואז זה יכול להיות ממש סבבה, בטח אם יש כאלו שאת באמת רוצה להיות חברה שלהן - אז ממש שווה!

כי גם אני בתוך הדילמה הזאת... חניכות מזירות שונות בחיים שהייתי בגדר המשפיעה והנותנת והקשר שינה צורה לחברי עם השנים ועם היציאה מאותה המסגרת של מדריכה-חניכה...

יש לי במקומות האלה תמיד שאלה אם נכון בכלל להגדיר חניכה כחברה כשאני יודעת שעם כל הכבוד לקשר הקרוב והחברי שלנו אני דמות משמעותית וקצת משפיעה מבחינתה עד עכשיו, וגם אם מאוד בא לי לשחרר אני שואלת את עצמי אם זה נכון ואם שיקולים חינוכיים צריכים ללוות אותי עד עכשיו בקשרים כאלה..

לפחות יכולה לומר לך שהדילמה הזאת מפצלת כלכך הרבה מהמדריכות שאני מכירה והיו דברים שממש אכלתי את עצמי עליהם עד שגיליתי שמדריכות לשעברניקיות ובהווה מלאות כמעט בהכרח טעויות חרטות ומצפונים כרימון...

זה באמת מוזר, אבל קיים. - צעירים מעל עשרים

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.