בכל מגדר יש קיצוניים ויש מאוזנים.

סתם, התכוונתי באופן כללי, לא באופן ספציפי וכמו שכתבתי תתקפו כי פריקה

כי חלק מהבנים שהכרתי היו רגישים וחכמים.

היה גם אחד רגשן מתוסבך וואכסה.

אלא א"כ התכוונת לרגשנים (מתרגשים מכל מיני דברים) ואז זה לא כ"כ מעלה בעיני אלא סתם תכונת אופי.

השאלה עד כמה הם מתנהלים אצלו בהרמוניה.

מה שכתבתי פה שלבנים יש נטיה לקחת את אחד מהם כשליט על ולבנות יותר קל להתנהל עם שתיהם בשיתוף.

הגיוני שיהיה רגיש וחכם יש שכלתניים רגישים מאוד. ויש רגשניים חכמים מאוד השאלה מה מנהל אותך.

וכמה עבודה לוקח לך בשביל שיהיה הרמוניה בין השניים.

אני אדגיש שיש הבדל בין רגיש לרגשן ובן חכם לשכלתן.

בתחומים אחרים, (כמו להכיל את ההתמודדות של הגברים🤦‍♀️😌)
מה שבטוח שמי שעדיין כאן יש לו עבודה.

נטיה טבעית* לכן גם כתבתי שזה עבודה של שנים למתן אותה. לא מאשימה, רק פורקת

גם בעצמי ובטבע שלי יש לי דברים שקשים לי ואני פורקת עליהם לפעמים. לא באתי לבקר אף אחד ואף אחד לא צריך להתנצל על הטבע שלו.

באמת קשוח. "ברוך שלא עשני גבר"

רוב הבנים לא קיצוניים. אצל כל אחד יש איזון שונה בין השכל לרגש, אך ממש לא בקיצוניות. גם לא יצא לי לפגוש בחורה שיש אצלה איזון מושלם. אצל כל אחד ואחת זה מתבטא באופן שונה. 

כן אפשר לומר באופן מכליל שבנים יותר נוטים לשכל, ובנות יותר נוטות לרגש. אך בסוף באופן טבעי שני הכוחות לוקחים חלק משמעותי בחוויה של האדם. לכן אנשים שנמשכים אחרי צד אחד בקיצוניות, הם יחסית מעטים. ובדרך כלל זה מבוסס על טראומה או חוויה מסוימת שהפרה אצלם את האיזון הטבעי. וזה עלול לקרות גם לבנות, זה לא משהו שמאפיין רק בנים.

כנראה יצא לך לפגוש כמה בחורים לא מאוזנים. בעז"ה שהבנים הבאים שתפגשי יהיו מאוזנים יותר.

גם יכול להיות שלפעמים הסיטואציה של הדייט, שהיא מרגישה לא טבעית לחלק מהאנשים, עלולה לגרום לאדם להתנהג באופן פחות טבעי ולהימשך אחרי צד אחד בקיצוניות. בעוד ליד חברים ואנשים שהוא מכיר, שהוא יותר משוחרר וטבעי איתם, הוא יתנהג באופן מאוזן יותר.

זה היה פריקה על הבנים שאני נפגשתי איתם(ולא רק בדייטים)

נכונה גם השכלתן יוכל למצוא את הרגש שבו ולהתאזן (אם כי אולי זה יותר קשה...)

והרגשן המתוסבך זה נראה מתוסבך מהצד כי פשוט אין לו הכוונה..

אם היה מישהו שמסביר לו מה שהוא מרגיש וחווה ומפרש לו את זה נכון, היה לו בהירות וסדר בראש....

כי כנראה הכל שם בערבוביה... 

צריך ממש לבקש בהירות הדעת, איזון הרמוניה. הדרכה והכוונה מה'.

ה' מכוון אותנו, באמת. את כולנו. רק צריך לבקש

שואל באמת, לא בציניות

עצם המחשבה ש"רוב הבנים יהיו או שכליים קיצוניים או רגשניים קיצוניים מתוסבכים, יקח להם עבודה של שנים למתן את זה." היא עוזרת לה. האמירה הזאת נותנת לה מענה ריגשי כלשהו ואני שואל מה המקום הזה ברגש שהמענה הזה עוזר לו ומשחרר אצלו

המחשבה לא כזה מעניינת כאן כמו המטען הרגשי שמלווה אליה

עצם השיתוף משחרר כאב מסוים. כי יש כאן כאב... 

פריקה הוא שוברת את כל המחסומים ואם יש עדיין מחסומים אפשר לפרוץ גם אותם ולהרגיש טוב יותר

זה לא פשוט בכלל.

אם אני מרגיש שהפריקה של מישהו פוגעת בי זה משמעותי. לא צריך להתעלם מזה

צריך לדעת באופן גורף וכללי

שיש נטיה כשאנחנו בתסכול להכליל את כל האנשים תחת אותה קטגוריה של אותו אדם ספציפי שאנחנו בבאסה ממנו.

אם נבין שזה נטיה טבעית. אז אין ממה להפגע

הוא לא באמת מאשים וכועס על כולם. ברור שזה משהו ספציפי

אבל יותר משחרר להכליל...

ומי שלא מבין את זה, זה פוגע בו. עובדה.

וגם אנשים שמבינים את זה - לא תמיד מד הסבלנות שלהם שווה.

וגם לאורך השירשור שזו פריקה ואני מצפה שיתקפו אותי עליה.
צודק אולי באמת היא לא הייתה מספיק לגיטמית.
מתנצלת בפני הנפגעים🙏

אשתדל לא לחזור על זה שוב

ואני מאוד מבין אותם...

אין לי שום דבר רע נגד פותחת השרשור להיפך - מאוד נוגע בי הכאב שלה.

יחד עם זאת - יש פה מורכבות כלשהי שיכולה לייצר התנגשות.

לא תמיד דברים כאלה מתקבלים טוב ויש לזה סיבה.

לא צריך להצדיק ישר כל דבר שנאמר בגלל שהוא 'פריקה'.

הזכרי בפורום!

מה זה עוזר לך להגיד שרוב הגברים ככה? - לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי כדאי לדייק מה מפריע לך

דווקא בשונה מאיך שראו את זה כאן.
זה סוג של לימוד זכות. הטבע שלהם שונה משלי- הם נוטים לצדדים ולכן ההתנהגות ככה וככה.

עוזר לי להכיל ולהבין את המקום שלהם יותר.

לכתוב את זה כאן זה שיתוף בהתמודדות הלא פשוטה שלי עם ההכלה של הזכרים שניפגשתם איתם

דוגמא אולי? לא מובן על מה את מדברת..

זה באמת היה פריקה בעל מה. לא התכוונתי לדוש בזה.

אבל תודה!

אתה בעצם אומר שהבעיה היא היכולת הגדולה אצלכם להדחיק(שיש ביכולות הזו גם יתרונות)

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה