שהחסרים הגופניים מחביאים חסרים נפשיים יותר גדולים, שניתן למלא אותם על ידי ההתגברות.

אם זו פריקה, ולא שאלה שכלית, ובכל מקרה, אני מבין אותך לגמרי, זה באמת קשה.

אומר הרב וולבה בספרו "עלי שור":

"אנו מורכבים מנשמה וגוף. המורגש לנו ביותר הוא גופנו. אם נתייחד רק בעולמנו הפנימי וחיי הנשמה ולא נשתף גם את הגוף בעבודתנו, הננו מרמים את עצמנו! אם לא נכניס גם את הגוף לתוך העבודה – עדיין בחוץ אנחנו עומדים, כלל לא נכנסנו פנימה, אף אם נדמה לנו כי יש לנו עולם פנימי."

ע"י הייסורים גם..

ביטוי של פיזור או ביטוי של מיקוד

אך סוף סוף הוא רק ביטוי ולכן כדאי לתעדף את העיקר.

מוסיף שבנות דתיות, שהכניסו את התחום המדובר לכספת בגיל הנערות (ואולי שכחו את הקוד לכספת...), בונות לעצמן דימוי וחיפוש קשר עם גבר, כמו עם בנות חברות, כמו שהן התרגלו שנים רבות עם בנות בעולם המילים והתקשורת

וגם

שהתחום המדובר, למרות שהוא אסור שנים

מגיעות שנים שהופך למותר ולחובה ולמצוה!!!!!!!!!!!

מצוות נועדו לקרב בני אדם לשלמות הנפשית הרגשית נשמתית וכו

הרבנים והמורות מגיל תיכון יושבים שם בפנים שנים שנים ולא משחררים את הקוד לכספת

למעבר מאסור, למותר לחובה למצוה לקדושה לאלוקות לדרך חיים

מבחינה תודעתית שאיפתית

דרך אגב יש בעיות נוספות שממשיכות מהבעייתיות הזו, אחרי חתונה, ח"ו, לא נרחיב

או שנמאס בגיל מסוים, ונוגעים

או נכנעים ומרפים מנסיונות מודרנים להתמלא

בתחום המדובר בנות דתיות יותר בהדחקה (כי לבנים לא קל להדחיק את התחום שנים שנים).

לא מאשימים, אולי הן צודקות, אבל צריך חכמה להבין את הענין בשביל להתקדם בחיים לחתונה ולחיים מלאים שאותם רוצים ושאי אפשר להשיג לפני חתונה

לא מקדמים מעשים

תודה רבה!

נסיון למילוי חסרים נפשיים לפני חתונה זה דמיון של מלאות ארעית חסרת מנוחה,

זה סבל, זה עינוי לבנים, זה לא בר השגה לבנות שומרות הלכה.

לא דומים חיים (כולל רגשיים) מתוך הראש והלב , לפני חתונה, לחיים מלאים מתוך הגוף אחרי חתונה

הנסיון למילוי ריגשי לפני חתונה (- המצאה של דורנו), מעכב ודוחה מילוי אמיתי של חתונה וחיי גוף

[הייתי נשוי כמה שנים, אפשר להאמין לבעל נסיון...]

משלים את הקשר ומחכים להגיע למליאות נפשית לפני. לא זיכיתי. רק אמרתי שלא מכיר את תהופע,לא הכחשתי את עצם הדברים

אבל לא הבנתי מה הפואנטה? מה אתה רוצה שנעשה? שנפסיק לשמור נגיעה ונעבור על הציווי של ה'?
חוץ מזה בגלל שכמו שאמרת באחת התגובות הגוף הוא היותר מורגש, אז הטעות בו היא יותר חזקה וקריטית.

אני טיפה מקבל את זה שהרווק נמצא בהרבה מובנים בין הפטיש לסדן. ועם הרבה אמונה ודיוק עצמי צריך פשוט לצלוח את הדרך הזאת ולחכות לנס הנקרא זיווג לבוא

ואולי פשוט לא הבנתי אותך נכון...

דהיינו מלאות רגשית ללא חיי גוף ובית (יכול להיות לא ככ קל, מצריך הכנעה להבנה, לאמת),

להסתפק במה שמספיק להכרעה לחתונה, להרפות מעולם המילים ולקדם מעשים, חתונה 

אחרת סכנת הפרוד קרובה

נשמע שאתה מדבר מתוך חוויה מסוימת, לא באה לשלול אותה חלילה

אבל זאת לא הנקודה, לפחות משיחות עם בנות,

לא מסיימים קשר כי לא הגענו לאיזה נקודת מלאות רגשית שציפינו לה טרם חתונה. ממש לא.

אבל טוב הדיבורים האלו לא יקדמו אף אחד כנראה, רק תפילות... 

הרגשיות הנקביות, חסרות המעש, לפני חתונה

כי גבר רוצה לשמח אישה וכו

פעם כשסיפרתי לחסיד שעוסק בנפש, איך הדברים הולכים (ונמרחים) בציבור הדתי, הוא הגיב בזעזוע ואמר שזה עושה נזק לגברים וממילא וכו

ועייני ברב וולבה שהובא לעיל

והן מחפשות זאת, כמו שהיה להן עם חברות.

בנים לא רגילים לאינטימיות רגשית.

והם רוצים, אינטימיות, של מגע וכו, לא רק עבורם, גם ואולי יותר עבורה

עכשיו,

בנוסף לזה שלבנות יש תשעה קבין ולבנים קב אחד...

אז מה אנחנו רוצים יותר?

ללמד את החתול לנבוח אחרי עשרות שנים שלא ידע מהי אינטימיות רגשית עם בת?! (עינוי...)

או אפשרות שניה ללכת על האינטימיות המשותפת בקדושה

ומתוכה תיפרח האינטימיות הנקבית יותר

כי הרבה בנים לא יכולים (זה ממש פיזי טבעי), להגיע לאינטימיות רגשית ללא הגופנית, ברמות שונות כמובן.

כן, להזדכך ("זכו שכינה ביניהם"), הכוונה להזדכך גם מצרכים רגשיים (להעזר בחברות, רבניות, אמהות ועוד שיש להן תשעה קבין), לא להזדכך רק מצרכים גשמיים

לדתיים הרווקים הנקודה הזאת בדורנו היא קריטית

להתמקד בצרכים המשותפים, המאחדים ולא במפרידים , השונים

הוא חושב שהגיע הזמן לעשות כמו אחינו החסידים, בירורים-פגישה אחת/שתיים- ווארט-אירוסין-חתונה

עכשיו יהיה זמן טוב לומר שאני ממש מסכימה עם מה שכתבת בשרשור, דברי חוכמה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.