באמת יש דיני קדימה בנתינת צדקה.

קודם כל עניי ביתך, אח"כ עניי עירך, לא זוכרת את הסדר המדוייק.

אבל יש עניין לתת קודם כל למי שקרוב אליך.

והכי טוב לא דרך ארגון אלא ישירות, או דרך גבאי צדקה שאתה סומך עליו.

לא רוצה לכתוב כאן שמות, אבל יש כל כך הרבה שהכסף שלך ייבלע מהר מאד.

לא יודע כמה מהכסף הולך לניהול, אבל בדרך כלל במוסדות הגדולים לדעתי אין משכורות מוגזמות למנהלים

חסדי נעמי, קופת העיר בני ברק, יד שרה, ערוץ היוטיוב shiezoli (דרך סופר צ'אט או Super Sticker) 

לא לתרום ל: איחוד הצלה, עזר מציון, שומרים בני ברק, מד"א,

במיוחד שעם כל צפיה מרוויחים מיוטיוב.
 

שירים של מוטי שטיינמץ ומעמד הדלקת נרות חנוכה בכל מיני מקומות, זה לא הפצת יהדות.

אם זה יותר ראוי מאשר משכורות לעובדים של עזר מציון, אני לא בטוח שאנחנו על סולם ערכים

את "שומרים בני ברק" אני לא מכיר

וכמובן שבהנהלה תמיד יש עובדים. אבל זה הגיוני כשרואים את סדר הגודל של הארגון.

עזר מציון לא, ערוץ יוטיוב כן? מה הרעיון?

זה שיש להם עובדים לא אומר שהם לא צריכים תרומות

בדיוק כמו שארגון צדקה קונה אוכל לעניים, ולא מייצר את האוכל בעצמו, עזר מציון מתפעל מרכזים שונים למטרות שונות ומשלם לאנשים שעובדים שם כחלק מהפעילות של הארגון.

רק לדוגמה - נהגי המשאיות שמספקים אוכל לחסדי נעמי לא עובדים בחינם

אם אתה נותן למישהו כסף כדי שישלם לרופא, אתה משלם על משכורות של רופא

במה זה שונה?

ואגב, עוד לא הוכחת כמה כסף מהתרומות הולך למשכורות. ומי אמר שהסכום לא סביר (שוב, יש משכורות גם לנהגי משאיות של חסדי נעמי)

לא מעניין אותי עובדים.
ילד חולה מקבל שוקו חינם? הם ראויים בעיניי. אני אתרום.

ממש לא בסדר.
לטפל בעניין תרומות מח העצם זה היה אמור להיות אחריות של משרד הבריאות, אבל הכיסוי ההתנדבותי שעזר מציון מספקים להם מסייע להם להתחמק מכך.
זה לא שהם לא מצילים חיים וזה לא שהם אינם מושיעים אנשים במצוקה, הם בהחלט כן.
אבל הם חיים על פתרון של זמן שאול, גיוס מאסיבי של אינסוף תרומות, ים ללא סוף וחבית ללא תחתית (אני הפסקתי לתת אחרי שגיליתי שנה אחת שבטעות כבר עברתי יותר מחמש מאות שקל חדש כי התקשרו פעמיים), וביום שפתרון כזה לא יעבוד הרי הנושאים שהמדינה התחמקה מלעסוק בהם ייפלו על הקרשים.
זה לתת לדייג עוד ועוד דגים במקום לדפוק על שולחן ולהכין חכה.

מי אמר מה התפקיד של משרד הבריאות/המדינה? אני ממש לא בטוח שהדברים האלה צריכים להיות באחריותם. זה לגמרי משהו שאני יכול להבין למה נמצא במסגרת התנדבותית.

אני תורם להם יותר מחמש מאות בשנה, כבר כמה וכמה שנים. בהוראת קבע (כן, שייך גם לפינת ה"גילוי נאות" בדיון הזה)

אם יש לך פתרון יותר טוב זה נפלא ואני מציע שתקדם אותו.

אם כל התלונה שלך זה על זה שהם לא במסגרת ממשלתית - אני לא רואה מה הנזק כאן. עזר מציון הוא גוף שעובד יפה ומוצלח ומועיל, לדעתי גוף כזה תחת מימון ממשלתי היה נעשה מסורבל ומושחת.

בנוסף - קח בחשבון שמימון ממשלתי הוא מימון של כספי משלם המיסים. לא באמת הרווחת, פשוט הפכת את זה לתשלום כפוי.

תשלום כפוי כמו משכורות כבאים?
תשלום כפוי כמו משכורות חיילים?
בוא לא נתעסק בדיון הזה בכלל.
נכון להיום יש משרד בריאות ויש שירותי בריאות ציבוריים, כולל ביטוח בריאות "כפוי" ומס בריאות "כפוי" לצורך היצע שירותי בריאות "כפויים".
אם אתה ממש לא אוהב את כל זה, תארגן הפגנה ברחובות נגד שירותי בנק הדם הציבורי, שנכון להיום אם אוטובוס דורס אותך אתה מקבל אוטומטית עירוי דם מ"קופת הבנק" הציבורית.
אני זה שלא רואה שום הבדל מדוע שירותי מח עצם לא יסופקו במסגרת הציבורית כל עוד היא קיימת בכלל, אבל שירותי דם ופלסמה כן.
ברור שמשרד ממשלתי, כמוהו ככל ספק של כל שירות באשר הוא, שמח שפוטרים אותו מאחריות היכא דאפשר.
כשהכל יופרט - ואני מתפלל גם בשבילי וגם בשבילך שהיום ההוא לא יגיע - אז עזר מציון מוזמנים לטפל במח עצם דרך תרומות, עד אז מבחינתי סוף דיון.

מבחינתי אין כאן נושא לדיון.
אבל הבמה חופשית וכל אחד יוכל לומר כל דבר, ברשות המנהלים.

למה דם כן ומח עצם לא? באמת אין לי סיבה. אין הבדל ביניהם.

אבל ההנחה ששניהם צריכים להיות ממשלתיים, אני לא מקבל.

יש דברים מסוימים שהם בהגדרה חייבים להיות ממשלתיים - צבא ומשטרה. אבל אין שום הכרח ששירותי בנק הדם יהיו ממשלתיים.

אני לפחות לא חושב שזה יתרון. לא מאמין שהממשלה תעשה את זה יותר טוב מגוף פרטי, ולכן לא מפריע לי שגוף פרטי לקח את זה על עצמו. מצד שני, אם יש משהו שהממשלה לקחה על עצמה, ואין גוף פרטי שעושה את זה, אז הגיוני להשאיר את זה בידי הממשלה.

ולגבי מס בריאות - הרי זה לא שכמה שאשלם יותר מס בריאות אהיה בריא יותר.

מצד שני, ההחלטה על פיזור הכספים מסורה בידי קבוצות לחץ שונות ומשונות.

ולכן בפועל אין יתרון דווקא לממשלה על פני ארגון פרטי.

נכון, אם הממשלה היתה תמיד מחליטה רק מקצועית, אז יכול להיות שרגולטור ממשלתי היה יכול להועיל בפיזור הכספים כדי להגיע לנצילות מקסימלית. 

גם אילון מאסק השמיע רעיונות "ליברטריאניים" מהסוג הזה רק לאחרונה, כולל שימוש ממש בשפתך במונחים כגון "פיזור הכספים" (capital allocation).
רעיונות אלו מופרכים, מפוזרים ומתבדרים ללא תקנה, חסרי כל משמעות וכיוון, סדר או מטרה, והם במפורש וברוב המקרים במודע אנארכיסטיים, ניאו-אוטוריטריאניים, קונספירטיביים ובאופן ביזארי גם משולבים באמונות ניאו-שמרניות (neocon), שמבחינתי אין שום צורך לדון בהן או במשוגותיהן, כשליהן ופירכותיהן.

יש גם אנשים שעייפו מהוויכוחים ומבחינתם כל השיח מיותר.
יש משרד בריאות ממשלתי שמספק שירות ציבורי. כמובן, זה נעשה באופן מורכב דרך מיסוי בריאות ושירותי בריאות מבטחים לאמור "קופות החולים". חלקן מפעילות מרכזים רפואיים בבעלותן, בזמן שמרכזים רפואיים אחרים עדיין בבעלות מדינה.
כל אחד מוזמן לדמיין לעצמו אלטרנטיבות. כשאני מדמיין כמה מהאלטרנטיבות אני נחרד, אבל אין לי שום משאבים או אנרגיות להסביר את החרדה הזו הלאה לאחרים שכנראה מדמיינים לעצמם את המציאות באופן אחר.
וזה בטח לא אומר שהמשרד או השירות הציבורי חסין מביקורת באיזה עניין שיהיה, ההיפך. אבל ההתייחסות ל"מימון ממשלתי" כאל בעיה בהכרח היא להבנתי שגיאה מהותית, כאמור בכל הנוגע לאלטרנטיבות.
הנקודה היחידה שאוסיף על כך היא שמבנה החברה המודרנית ממילא לא מעכל ולא מכיל דמיונות ליברטריאניים מהסוג שאליהם התייחסתי. הקונספט (שכלשעצמו רחוק מבהירות ועקיבות) שהציגה איין ראנד נחשב דיסטופי ולא בר קיימא. ולכן כל ניסיון לייצר "איים" מבודדים של אוטרקיה, כגון בתחום שאליו התייחסתי, ממילא גם טובע במציאות שאינה מתאימה לכך כלל.

למה שכתבת לפני זה באמת לא היה טעם להתייחס.

כשאני מתעייף מויכוח אני פשוט לא מגיב, ולא מטיח האשמות.

ובכן - אני לא חושב שחייבים להפריט הכל. מצד שני, גם לא חייבים להלאים הכל. זה בסדר שיהיו מוסדות צדקה שאינם בניהול המדינה. בדיוק כמו שאני יכול לתרום כסף ואוכל לעניים בצורה פרטית בלי התערבות של המדינה, אני יכול גם לתרום לעזר מציון בלי התערבות של המדינה. זה הגיוני, זה קורה בכל חברה בריאה, זה מאפשר לארגונים לצמוח מהשטח.

אם אתה טוען שהכל-הכל-הכל באחריות המדינה - אני לא מסכים איתך. זה קיצוניות קומוניסטית. צריך להיות מרחב של תחרות ושוק חופשי, בדרך כלל העולם מתנהל יותר טוב כשהוא לא מנוהל על ידי ועדות. וזה נכון גם לעמותות צדקה (או עזרה לחולים), שפועלות יותר טוב כשהן קטנות, ממוקדות, ומכירות את השטח.

נכון, טוב שיש גם תמיכה של המדינה, אבל כתמיכה וככיסוי למה שצריך (או ניהול, לדוגמה כדי למנוע קצירת איברים וכדומה).

בקיצור, ההנחה ש"המדינה צריכה לעשות הכל" זאת גישה שאני לא מסכים איתה. יש אחריות לכל אדם על הסביבה שלו.

לגבי מימון ממשלתי, פיזור כספים, תרומה כפויה - כמו שאני לא רוצה לשלם מס אוכל מבוסס הכנסה שנתית ולקבל אוכל לפי בחירה של המדינה, כך אני לא רוצה לשלם מס בריאות ולקבל שירותי בריאות לפי בחירה של המדינה. נכון, יש כיסוי מסוים שהמדינה מעניקה, גם בתחום הבטחון הכלכלי וגם בתחום הבריאותי, וזה חשוב וטוב, אבל אדם רוצה שיהיה גם לו שליטה במסלול שהכסף שלו עובר מהרגע שזה יוצא ועד הרגע שזה חוזר אליו. "פערים סוציו אקונומיים" קורים גם במישור של הכסף שיש לך - עשירים מול עניים, וגם במישור של מה אתה נותן למדינה ומה אתה מקבל בחזרה - ושם אין מספיק שקיפות, וזה מתסכל. אם הייתי יודע שמאותו מס בריאות ששילמתי, הלך סכום כזה לבנק הדם, סכום כזה למשכורות רופאים, סכום מסוים להשתלת ריאות של סאיב עריקאת - לפחות אני יודע מה קורה עם הכסף שלי. כרגע המצב הוא שאני לא שולט בזה ואפילו לא יודע.

איפה ראית?
למה לייצר טיעון איש קש?
ואין כאן שום הטחת האשמות, יש כאן טענות ביקורתיות שאפשר לקבל ואפשר לדחות.
יש טענה שהחזון הליברטריאני הוא גם דיסטופי וגם מנותק מהמציאות הממשית.
ובעצמי הבהרתי כבר, אם אתה ממש רוצה הפרטה מוחלטת של רפואה אז קדימה. הכן תוכנית מלאה לצורך כך ונהל מאבק פוליטי ליישומה. אבל תשתדל על הדרך לא לדרוך על אנשים שיכולים לשלם פחות מאחרים. שלא נגיע מדי מהר למצב שהרופא ירשום אקמול במקרה של היזקקות לטיפול נמרץ. מובן שלהבנתי, הרעיונות שלך יובילו לשם בסופו של דבר.

עזר מציון עוסקים בנושאים שפוטרים את המדינה מאחריותה. - צעירים מעל עשרים

כאן טענת שחובתה של המדינה לדאוג לתרומות מח עצם. איפה החובה הזאת נגמרת? מה כבר לא חובתה של המדינה?

לזה הגבתי, ועל זה הדיון. זה לא איש קש, זאת טענה שלך.

ההנחות שלך הן קונספט שמפיל את עצמו מעצמו. - צעירים מעל עשרים

כאן הטחת האשמות בלי להוסיף שום טיעון, חוץ מהעובדה שאילון מאסק - אדם חכם מאד - משתמש באותו ביטוי כמוני (לא לקחתי את זה ממנו).

איפה אתה רואה אותי כחוזה ליברטריאני? אתה נכשל באותו כשל שבו אתה מאשים אותי, רק שאתה גם מתבטא בשצף קצף על דברים שאתה חושב שהתכוונתי לומר.

אתה פתחת את הדיון בטענה שעזר מציון הם *לא בסדר* כי הם פוטרים את הממשלה מאחריותה לדאוג לתרומות מח עצם.

אני הגבתי:

1 לא מסכים שתרומת מח עצם זאת אחריות הממשלה באופן מובהק. הממשלה יכולה לטפל בזה אבל אם לא זאת לא הזנחה

2 לא בטוח שהממשלה תעשה את זה טוב יותר מאשר עזר מציון

3 אני מעדיף לתרום (ותורם) לעזר מציון ישירות, ולשלוט בכל שקל, ולא דרך מיסוי

אלה שלש הטענות שלי, ואני עקבי בהן.

אתה כן טוען, והייתי צריך להתאמץ כדי למצוא את הטיעון הזה בתוך ים של זעם, שאם הרפואה תהיה פרטית ולא ציבורית, אנשים מעוטי יכולת לא יצליחו להשתמש בשירותי רפואה.

נכון, זאת בעיה - שאגב קיימת כבר במצב היום. לא רק זה, תמיד יהיו עניים שצריכים כסף כדי לשפר את איכות החיים שלהם לרמה בסיסית. יש אנשים בלי בטחון תזונתי, בלי אפשרות לממן טיפול נפשי, ועוד. 

ויש גם תרופות שאינן בסל הבריאות. למה? כי התקציב הוא תמיד מוגבל ואי אפשר לממן הכל. אבל זה תמיד יהיה כך. זאת שאלה של פחות ויותר. אז נכון, רפואה ציבורית פותרת חלק מהבעיה, אבל אף פעם זה לא ייפתר באמת.

יש הרבה נסיונות של המדינה לשפר את המצב, חלקם משפרים וחלקם לא (חלקם אפילו גורמים לבעיות). אין לי פתרונות, אבל גם לך אין.

לטעון שאין הבדל בין אספקת דם ציבורית לאספקת מח עצם ציבורית, וש***אם*** עושים את זה ***אז*** נכון לעשות גם את זה, זה ***לא*** לטעון שבהכרח צריך לעשות מי מהן באופן ציבורי.
זה חד משמעית טיעון איש קש להציג זאת כאילו טענתי ***שבהכרח*** טוב יותר שהכל יהיה ציבורי, ללא סייגים, ואני ***ועוד איך*** השארתי אפשרות שתוצג תכנית ששירותים כאלו יינתנו רק בדרכים פרטיות.

שאלתיו אם להנות בזה לבני ביתי (מכספי הצדקה)? ואמר (הגר''ח) שהוא הקיל בדבר, עד שבזמן לא כביר כילה ממונו, ותלה בחז''ל "כל העושה כך, סוף בא לידי כך".

(בבא מציעא: "אבידתו קודמת לאבידת כל אדם, שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון – שלך קודם לכל אדם. וכל המקיים כך, סוף בא לידי כך". כלומר שיבוא לידי עניות. וראה שם ברש''י שאולי נראה מדבריו שזה דווקא במי שעושה רק תמיד ופורק עול גמ''ח מעליו)

מה עדיף - שאתה תתרום לעניים אחרים, והקרובים שלך ילכו לאסוף צדקה מאנשים אחרים, וככה כולם יתעשרו?

זה נוגד את העקרון ההלכתי של "עניי עירך קודמים", ושל "מבשרך לא תתעלם", שניהם שיקולים *הלכתיים*

וכאמור, תבקש ממנו מקור. - צעירים מעל עשרים

להוציא ישיבות דת"ל..

שלום חבר, שמי איזבלה איתן, ואני רופאה ואני בת 45. אנא קרא את עדות חיי האמיתית שלי, יש לי כוונה חיובית שהמידע הזה יעזור למישהו שקורא את המאמר הזה, תוך יומיים לשקם נישואים מקולקלים ולשקם את יחסי האהבה האבודים. אחרי שנים של מערכת יחסים עם פול, הוא נפרד ממני, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להחזיר אותו לאהוב אותי, אבל כל מה שעשיתי היה לשווא, כל כך רציתי אותו בגלל האהבה שיש לי אליו , שאלתי אותו עם הבטחתי לכל מה שהיה לי, אבל הוא סירב. הסברתי את הבעיה לעמית שלי בעבודה והיא הציעה לי לפנות לאשף אהבה שיוכל לעזור לי להחזיר לו את האהבה, אבל אני מסוג האנשים שמעולם לא חשבו שחלק מכשפי אהבה קיים או עובד, לא היה לי בחירה אבל לנסות את זה, שלחתי מייל לערוץ הקסם והוא אמר לי שאין בעיה שהכל יהיה בסדר לפני שלושה ימים, שהאקס שלי יחזור לפני שלושה ימים, הוא זרק לחש אהבה לאוויר באופן מפתיע היום השני היה בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר. המאהב לשעבר התקשר אליי בנייד, כל כך הופתעתי שעניתי לשיחת הטלפון וכל מה שהוא אמר זה שהוא כל כך מצטער על כל מה שקרה שהוא רצה שאחזור אליו על כך שהוא אוהב אותי כל כך. כל כך שמחתי ולכן התחלנו לחיות באושר ביחד. בדרך זו אתה יכול ליצור איתו קשר אם אתה צריך עזרה כלשהי אתה יכול ליצור איתו קשר עם כתובת הדוא"ל הזו: dralaba3000@gmail.com או ליצור איתו קשר בוואטסאפ / viber עם המספר הזה: +1(425) 477-2744 ... . . .. .. .. . .

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.