באמת יש דיני קדימה בנתינת צדקה.

קודם כל עניי ביתך, אח"כ עניי עירך, לא זוכרת את הסדר המדוייק.

אבל יש עניין לתת קודם כל למי שקרוב אליך.

והכי טוב לא דרך ארגון אלא ישירות, או דרך גבאי צדקה שאתה סומך עליו.

לא רוצה לכתוב כאן שמות, אבל יש כל כך הרבה שהכסף שלך ייבלע מהר מאד.

לא יודע כמה מהכסף הולך לניהול, אבל בדרך כלל במוסדות הגדולים לדעתי אין משכורות מוגזמות למנהלים

חסדי נעמי, קופת העיר בני ברק, יד שרה, ערוץ היוטיוב shiezoli (דרך סופר צ'אט או Super Sticker) 

לא לתרום ל: איחוד הצלה, עזר מציון, שומרים בני ברק, מד"א,

במיוחד שעם כל צפיה מרוויחים מיוטיוב.
 

שירים של מוטי שטיינמץ ומעמד הדלקת נרות חנוכה בכל מיני מקומות, זה לא הפצת יהדות.

אם זה יותר ראוי מאשר משכורות לעובדים של עזר מציון, אני לא בטוח שאנחנו על סולם ערכים

את "שומרים בני ברק" אני לא מכיר

וכמובן שבהנהלה תמיד יש עובדים. אבל זה הגיוני כשרואים את סדר הגודל של הארגון.

עזר מציון לא, ערוץ יוטיוב כן? מה הרעיון?

זה שיש להם עובדים לא אומר שהם לא צריכים תרומות

בדיוק כמו שארגון צדקה קונה אוכל לעניים, ולא מייצר את האוכל בעצמו, עזר מציון מתפעל מרכזים שונים למטרות שונות ומשלם לאנשים שעובדים שם כחלק מהפעילות של הארגון.

רק לדוגמה - נהגי המשאיות שמספקים אוכל לחסדי נעמי לא עובדים בחינם

אם אתה נותן למישהו כסף כדי שישלם לרופא, אתה משלם על משכורות של רופא

במה זה שונה?

ואגב, עוד לא הוכחת כמה כסף מהתרומות הולך למשכורות. ומי אמר שהסכום לא סביר (שוב, יש משכורות גם לנהגי משאיות של חסדי נעמי)

לא מעניין אותי עובדים.
ילד חולה מקבל שוקו חינם? הם ראויים בעיניי. אני אתרום.

ממש לא בסדר.
לטפל בעניין תרומות מח העצם זה היה אמור להיות אחריות של משרד הבריאות, אבל הכיסוי ההתנדבותי שעזר מציון מספקים להם מסייע להם להתחמק מכך.
זה לא שהם לא מצילים חיים וזה לא שהם אינם מושיעים אנשים במצוקה, הם בהחלט כן.
אבל הם חיים על פתרון של זמן שאול, גיוס מאסיבי של אינסוף תרומות, ים ללא סוף וחבית ללא תחתית (אני הפסקתי לתת אחרי שגיליתי שנה אחת שבטעות כבר עברתי יותר מחמש מאות שקל חדש כי התקשרו פעמיים), וביום שפתרון כזה לא יעבוד הרי הנושאים שהמדינה התחמקה מלעסוק בהם ייפלו על הקרשים.
זה לתת לדייג עוד ועוד דגים במקום לדפוק על שולחן ולהכין חכה.

מי אמר מה התפקיד של משרד הבריאות/המדינה? אני ממש לא בטוח שהדברים האלה צריכים להיות באחריותם. זה לגמרי משהו שאני יכול להבין למה נמצא במסגרת התנדבותית.

אני תורם להם יותר מחמש מאות בשנה, כבר כמה וכמה שנים. בהוראת קבע (כן, שייך גם לפינת ה"גילוי נאות" בדיון הזה)

אם יש לך פתרון יותר טוב זה נפלא ואני מציע שתקדם אותו.

אם כל התלונה שלך זה על זה שהם לא במסגרת ממשלתית - אני לא רואה מה הנזק כאן. עזר מציון הוא גוף שעובד יפה ומוצלח ומועיל, לדעתי גוף כזה תחת מימון ממשלתי היה נעשה מסורבל ומושחת.

בנוסף - קח בחשבון שמימון ממשלתי הוא מימון של כספי משלם המיסים. לא באמת הרווחת, פשוט הפכת את זה לתשלום כפוי.

תשלום כפוי כמו משכורות כבאים?
תשלום כפוי כמו משכורות חיילים?
בוא לא נתעסק בדיון הזה בכלל.
נכון להיום יש משרד בריאות ויש שירותי בריאות ציבוריים, כולל ביטוח בריאות "כפוי" ומס בריאות "כפוי" לצורך היצע שירותי בריאות "כפויים".
אם אתה ממש לא אוהב את כל זה, תארגן הפגנה ברחובות נגד שירותי בנק הדם הציבורי, שנכון להיום אם אוטובוס דורס אותך אתה מקבל אוטומטית עירוי דם מ"קופת הבנק" הציבורית.
אני זה שלא רואה שום הבדל מדוע שירותי מח עצם לא יסופקו במסגרת הציבורית כל עוד היא קיימת בכלל, אבל שירותי דם ופלסמה כן.
ברור שמשרד ממשלתי, כמוהו ככל ספק של כל שירות באשר הוא, שמח שפוטרים אותו מאחריות היכא דאפשר.
כשהכל יופרט - ואני מתפלל גם בשבילי וגם בשבילך שהיום ההוא לא יגיע - אז עזר מציון מוזמנים לטפל במח עצם דרך תרומות, עד אז מבחינתי סוף דיון.

מבחינתי אין כאן נושא לדיון.
אבל הבמה חופשית וכל אחד יוכל לומר כל דבר, ברשות המנהלים.

למה דם כן ומח עצם לא? באמת אין לי סיבה. אין הבדל ביניהם.

אבל ההנחה ששניהם צריכים להיות ממשלתיים, אני לא מקבל.

יש דברים מסוימים שהם בהגדרה חייבים להיות ממשלתיים - צבא ומשטרה. אבל אין שום הכרח ששירותי בנק הדם יהיו ממשלתיים.

אני לפחות לא חושב שזה יתרון. לא מאמין שהממשלה תעשה את זה יותר טוב מגוף פרטי, ולכן לא מפריע לי שגוף פרטי לקח את זה על עצמו. מצד שני, אם יש משהו שהממשלה לקחה על עצמה, ואין גוף פרטי שעושה את זה, אז הגיוני להשאיר את זה בידי הממשלה.

ולגבי מס בריאות - הרי זה לא שכמה שאשלם יותר מס בריאות אהיה בריא יותר.

מצד שני, ההחלטה על פיזור הכספים מסורה בידי קבוצות לחץ שונות ומשונות.

ולכן בפועל אין יתרון דווקא לממשלה על פני ארגון פרטי.

נכון, אם הממשלה היתה תמיד מחליטה רק מקצועית, אז יכול להיות שרגולטור ממשלתי היה יכול להועיל בפיזור הכספים כדי להגיע לנצילות מקסימלית. 

גם אילון מאסק השמיע רעיונות "ליברטריאניים" מהסוג הזה רק לאחרונה, כולל שימוש ממש בשפתך במונחים כגון "פיזור הכספים" (capital allocation).
רעיונות אלו מופרכים, מפוזרים ומתבדרים ללא תקנה, חסרי כל משמעות וכיוון, סדר או מטרה, והם במפורש וברוב המקרים במודע אנארכיסטיים, ניאו-אוטוריטריאניים, קונספירטיביים ובאופן ביזארי גם משולבים באמונות ניאו-שמרניות (neocon), שמבחינתי אין שום צורך לדון בהן או במשוגותיהן, כשליהן ופירכותיהן.

יש גם אנשים שעייפו מהוויכוחים ומבחינתם כל השיח מיותר.
יש משרד בריאות ממשלתי שמספק שירות ציבורי. כמובן, זה נעשה באופן מורכב דרך מיסוי בריאות ושירותי בריאות מבטחים לאמור "קופות החולים". חלקן מפעילות מרכזים רפואיים בבעלותן, בזמן שמרכזים רפואיים אחרים עדיין בבעלות מדינה.
כל אחד מוזמן לדמיין לעצמו אלטרנטיבות. כשאני מדמיין כמה מהאלטרנטיבות אני נחרד, אבל אין לי שום משאבים או אנרגיות להסביר את החרדה הזו הלאה לאחרים שכנראה מדמיינים לעצמם את המציאות באופן אחר.
וזה בטח לא אומר שהמשרד או השירות הציבורי חסין מביקורת באיזה עניין שיהיה, ההיפך. אבל ההתייחסות ל"מימון ממשלתי" כאל בעיה בהכרח היא להבנתי שגיאה מהותית, כאמור בכל הנוגע לאלטרנטיבות.
הנקודה היחידה שאוסיף על כך היא שמבנה החברה המודרנית ממילא לא מעכל ולא מכיל דמיונות ליברטריאניים מהסוג שאליהם התייחסתי. הקונספט (שכלשעצמו רחוק מבהירות ועקיבות) שהציגה איין ראנד נחשב דיסטופי ולא בר קיימא. ולכן כל ניסיון לייצר "איים" מבודדים של אוטרקיה, כגון בתחום שאליו התייחסתי, ממילא גם טובע במציאות שאינה מתאימה לכך כלל.

למה שכתבת לפני זה באמת לא היה טעם להתייחס.

כשאני מתעייף מויכוח אני פשוט לא מגיב, ולא מטיח האשמות.

ובכן - אני לא חושב שחייבים להפריט הכל. מצד שני, גם לא חייבים להלאים הכל. זה בסדר שיהיו מוסדות צדקה שאינם בניהול המדינה. בדיוק כמו שאני יכול לתרום כסף ואוכל לעניים בצורה פרטית בלי התערבות של המדינה, אני יכול גם לתרום לעזר מציון בלי התערבות של המדינה. זה הגיוני, זה קורה בכל חברה בריאה, זה מאפשר לארגונים לצמוח מהשטח.

אם אתה טוען שהכל-הכל-הכל באחריות המדינה - אני לא מסכים איתך. זה קיצוניות קומוניסטית. צריך להיות מרחב של תחרות ושוק חופשי, בדרך כלל העולם מתנהל יותר טוב כשהוא לא מנוהל על ידי ועדות. וזה נכון גם לעמותות צדקה (או עזרה לחולים), שפועלות יותר טוב כשהן קטנות, ממוקדות, ומכירות את השטח.

נכון, טוב שיש גם תמיכה של המדינה, אבל כתמיכה וככיסוי למה שצריך (או ניהול, לדוגמה כדי למנוע קצירת איברים וכדומה).

בקיצור, ההנחה ש"המדינה צריכה לעשות הכל" זאת גישה שאני לא מסכים איתה. יש אחריות לכל אדם על הסביבה שלו.

לגבי מימון ממשלתי, פיזור כספים, תרומה כפויה - כמו שאני לא רוצה לשלם מס אוכל מבוסס הכנסה שנתית ולקבל אוכל לפי בחירה של המדינה, כך אני לא רוצה לשלם מס בריאות ולקבל שירותי בריאות לפי בחירה של המדינה. נכון, יש כיסוי מסוים שהמדינה מעניקה, גם בתחום הבטחון הכלכלי וגם בתחום הבריאותי, וזה חשוב וטוב, אבל אדם רוצה שיהיה גם לו שליטה במסלול שהכסף שלו עובר מהרגע שזה יוצא ועד הרגע שזה חוזר אליו. "פערים סוציו אקונומיים" קורים גם במישור של הכסף שיש לך - עשירים מול עניים, וגם במישור של מה אתה נותן למדינה ומה אתה מקבל בחזרה - ושם אין מספיק שקיפות, וזה מתסכל. אם הייתי יודע שמאותו מס בריאות ששילמתי, הלך סכום כזה לבנק הדם, סכום כזה למשכורות רופאים, סכום מסוים להשתלת ריאות של סאיב עריקאת - לפחות אני יודע מה קורה עם הכסף שלי. כרגע המצב הוא שאני לא שולט בזה ואפילו לא יודע.

איפה ראית?
למה לייצר טיעון איש קש?
ואין כאן שום הטחת האשמות, יש כאן טענות ביקורתיות שאפשר לקבל ואפשר לדחות.
יש טענה שהחזון הליברטריאני הוא גם דיסטופי וגם מנותק מהמציאות הממשית.
ובעצמי הבהרתי כבר, אם אתה ממש רוצה הפרטה מוחלטת של רפואה אז קדימה. הכן תוכנית מלאה לצורך כך ונהל מאבק פוליטי ליישומה. אבל תשתדל על הדרך לא לדרוך על אנשים שיכולים לשלם פחות מאחרים. שלא נגיע מדי מהר למצב שהרופא ירשום אקמול במקרה של היזקקות לטיפול נמרץ. מובן שלהבנתי, הרעיונות שלך יובילו לשם בסופו של דבר.

עזר מציון עוסקים בנושאים שפוטרים את המדינה מאחריותה. - צעירים מעל עשרים

כאן טענת שחובתה של המדינה לדאוג לתרומות מח עצם. איפה החובה הזאת נגמרת? מה כבר לא חובתה של המדינה?

לזה הגבתי, ועל זה הדיון. זה לא איש קש, זאת טענה שלך.

ההנחות שלך הן קונספט שמפיל את עצמו מעצמו. - צעירים מעל עשרים

כאן הטחת האשמות בלי להוסיף שום טיעון, חוץ מהעובדה שאילון מאסק - אדם חכם מאד - משתמש באותו ביטוי כמוני (לא לקחתי את זה ממנו).

איפה אתה רואה אותי כחוזה ליברטריאני? אתה נכשל באותו כשל שבו אתה מאשים אותי, רק שאתה גם מתבטא בשצף קצף על דברים שאתה חושב שהתכוונתי לומר.

אתה פתחת את הדיון בטענה שעזר מציון הם *לא בסדר* כי הם פוטרים את הממשלה מאחריותה לדאוג לתרומות מח עצם.

אני הגבתי:

1 לא מסכים שתרומת מח עצם זאת אחריות הממשלה באופן מובהק. הממשלה יכולה לטפל בזה אבל אם לא זאת לא הזנחה

2 לא בטוח שהממשלה תעשה את זה טוב יותר מאשר עזר מציון

3 אני מעדיף לתרום (ותורם) לעזר מציון ישירות, ולשלוט בכל שקל, ולא דרך מיסוי

אלה שלש הטענות שלי, ואני עקבי בהן.

אתה כן טוען, והייתי צריך להתאמץ כדי למצוא את הטיעון הזה בתוך ים של זעם, שאם הרפואה תהיה פרטית ולא ציבורית, אנשים מעוטי יכולת לא יצליחו להשתמש בשירותי רפואה.

נכון, זאת בעיה - שאגב קיימת כבר במצב היום. לא רק זה, תמיד יהיו עניים שצריכים כסף כדי לשפר את איכות החיים שלהם לרמה בסיסית. יש אנשים בלי בטחון תזונתי, בלי אפשרות לממן טיפול נפשי, ועוד. 

ויש גם תרופות שאינן בסל הבריאות. למה? כי התקציב הוא תמיד מוגבל ואי אפשר לממן הכל. אבל זה תמיד יהיה כך. זאת שאלה של פחות ויותר. אז נכון, רפואה ציבורית פותרת חלק מהבעיה, אבל אף פעם זה לא ייפתר באמת.

יש הרבה נסיונות של המדינה לשפר את המצב, חלקם משפרים וחלקם לא (חלקם אפילו גורמים לבעיות). אין לי פתרונות, אבל גם לך אין.

לטעון שאין הבדל בין אספקת דם ציבורית לאספקת מח עצם ציבורית, וש***אם*** עושים את זה ***אז*** נכון לעשות גם את זה, זה ***לא*** לטעון שבהכרח צריך לעשות מי מהן באופן ציבורי.
זה חד משמעית טיעון איש קש להציג זאת כאילו טענתי ***שבהכרח*** טוב יותר שהכל יהיה ציבורי, ללא סייגים, ואני ***ועוד איך*** השארתי אפשרות שתוצג תכנית ששירותים כאלו יינתנו רק בדרכים פרטיות.

שאלתיו אם להנות בזה לבני ביתי (מכספי הצדקה)? ואמר (הגר''ח) שהוא הקיל בדבר, עד שבזמן לא כביר כילה ממונו, ותלה בחז''ל "כל העושה כך, סוף בא לידי כך".

(בבא מציעא: "אבידתו קודמת לאבידת כל אדם, שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון – שלך קודם לכל אדם. וכל המקיים כך, סוף בא לידי כך". כלומר שיבוא לידי עניות. וראה שם ברש''י שאולי נראה מדבריו שזה דווקא במי שעושה רק תמיד ופורק עול גמ''ח מעליו)

מה עדיף - שאתה תתרום לעניים אחרים, והקרובים שלך ילכו לאסוף צדקה מאנשים אחרים, וככה כולם יתעשרו?

זה נוגד את העקרון ההלכתי של "עניי עירך קודמים", ושל "מבשרך לא תתעלם", שניהם שיקולים *הלכתיים*

וכאמור, תבקש ממנו מקור. - צעירים מעל עשרים

להוציא ישיבות דת"ל..

שלום חבר, שמי איזבלה איתן, ואני רופאה ואני בת 45. אנא קרא את עדות חיי האמיתית שלי, יש לי כוונה חיובית שהמידע הזה יעזור למישהו שקורא את המאמר הזה, תוך יומיים לשקם נישואים מקולקלים ולשקם את יחסי האהבה האבודים. אחרי שנים של מערכת יחסים עם פול, הוא נפרד ממני, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להחזיר אותו לאהוב אותי, אבל כל מה שעשיתי היה לשווא, כל כך רציתי אותו בגלל האהבה שיש לי אליו , שאלתי אותו עם הבטחתי לכל מה שהיה לי, אבל הוא סירב. הסברתי את הבעיה לעמית שלי בעבודה והיא הציעה לי לפנות לאשף אהבה שיוכל לעזור לי להחזיר לו את האהבה, אבל אני מסוג האנשים שמעולם לא חשבו שחלק מכשפי אהבה קיים או עובד, לא היה לי בחירה אבל לנסות את זה, שלחתי מייל לערוץ הקסם והוא אמר לי שאין בעיה שהכל יהיה בסדר לפני שלושה ימים, שהאקס שלי יחזור לפני שלושה ימים, הוא זרק לחש אהבה לאוויר באופן מפתיע היום השני היה בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר. המאהב לשעבר התקשר אליי בנייד, כל כך הופתעתי שעניתי לשיחת הטלפון וכל מה שהוא אמר זה שהוא כל כך מצטער על כל מה שקרה שהוא רצה שאחזור אליו על כך שהוא אוהב אותי כל כך. כל כך שמחתי ולכן התחלנו לחיות באושר ביחד. בדרך זו אתה יכול ליצור איתו קשר אם אתה צריך עזרה כלשהי אתה יכול ליצור איתו קשר עם כתובת הדוא"ל הזו: dralaba3000@gmail.com או ליצור איתו קשר בוואטסאפ / viber עם המספר הזה: +1(425) 477-2744 ... . . .. .. .. . .

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה