שאלה. נשמע לי מאוד הגיוני שבנות רבות מן הסתם מחפשות (ובצדק) משהו שיש בו מלבד נועם, דרך ארץ וסבלנות גם תכונות נוספות כמו ביטחון עצמי, עוז (כמו בביטוי עוז וענווה.) גבורה והובלה. השאלה שלי היא
א. במה למשל מתבטאים התכונות האחרונות שנכתבו (גבורה, ביטחון עצמי, עוז)? (לאו דווקא אצל בנים, ולאו דווקא ביחסי בעל ואשה.. אולי אגלה שאני כן שייך לשם יןתר ממה שאנ חושב).
ב. אם אכן אתם מחפשים את שתיהם גם מידות טובות מהסוג של דרך ארץ וסבלנות. וגם מהסוג של - עוז, וגבורה. אתם מחפשים את שניהם באותה מידה או שאתם כן נותנים יותר משקל למידות מהסוג הראשון?
ג. אם אני סבור שאצלי התכונות הללו באישיות הרבה פחות דומיננטיות (כמובן שצריך תמיד לעבוד גם על זה, ולא להתייאש משיפור בנושא) האם הנכון הוא להשלים עם זה ולחפש בנות שיכולות יותר להכיל את זה? וגם איך מציגים את זה בבירורים/בקשר עצמו? מקווה שברור.
ביטחון עצמי פנימי, זה מה שחשוב לדעתי, וזה מתבטא בכמה שפחות להיות מושפע לרעה מפידבקים חיצוניים ההשפעה החיצונית אמורה להניע אותנו להתקדם ולא לבאס או להקטין או לייאש אותנו הידיעה שאנחנו טובים מעצם קיומנו וכל הפידבקים נועדו לעשות אותנו טובים יותר לא חלילה לשקף לנו שאנחנו לא טובים. איך זה יתבטא? שלא כל אמירה או התנהגות של מישהו כלפיו תערער את המקום שלו ושידע לבקש ולהגיד מה הוא צריך ומה הוא רוצה שלא יצא מפרופורציה כשחושבים אחרת ממנו, זה לא אמור לסתור את עמדתו. ושלא יתבייש מעצם קיומו. וכן שלא יקנא- מה שיש לו זה החלק הכי טוב בשבילו.
ושוב ביטחון עצמי זו עבודת חיים, אני לא מצפה שיהיה מושלם בזה אבל כן יש רמה מינימלית שלדעתי היא קריטית בשביל לחיות בזוגיות ולנהל בית.
בגדול אני חושבת שזה לא שתי דברים נפרדים, המידות הטובות תלויות בביטחון העצמי. לדעתי בן אדם שהמידות שלו צולעות זה מגיע מאיזה שהוא חיסרון בביטחון העצמי. (הכל מתחיל ונגמר באמונה)
ג. מודעות חשובה, אנחנו לא מושלמים, זה עבודת המידות. בהצלחה!
אני שונא שלוקחים את נושא הביטחון שנשים מחפשות בגבריםכלי פשוט
תכלס כי חסר להם כזה או שזה מה שמושך אותן והופכים את זה לחסרון בבחור. גם אם זה נכון שביטחון עצמי קשור גם להערכה עצמית זה עדיין לא אומר שאתן מחפשות ביטחון בגלל זה. אם יש לכם צורך בביטחון זה לא בושה להודות שיש לכם צורך כזה. לא צריך להפוך צורך שלכן לחיסרון בבחור או משהו שהוא צריך לעבוד עליו (זה אותו דבר), זה בריחה
לא הבנתי אז מה אתה שונא. לגבי מה שרשמתי על ביטחון עצמי, אני לא חושבת שזה שונה בין גברים לנשים. בן אדם צריך להיות בטוח ושלם על עצם קיומו. מעבר לזה לדעתי זה חסרון. לא קשור בין גברים לנשים
חיפוש ביטחון בקשר זה צורך נשי מובהק. אין שום סימטריהכלי פשוט
עוז וגבורה זה לא רק להיות החייל הכי קרבי, ולא להיות הדמות הכי מחוספסת וגברית זה לא מי שעושה הכי הרבה רעש, הכי חסון וכו'.
גבורה זה גם מי ששקט ורואה את הצרכים של האישה שלו, עוז זה גם מי שבעת משבר יודע להכיל בשקט ובשלווה.. ביטחון עצמי - זה לדעת לראות את האחר ואת עצמי, לדעת לוותר ולדעת גם להתעקש במה שקריטי לי, לדעת להגיד את הצרכים שלי..
ומניחה שהכיוון מובן..
ב. משנה מה אתה צריך לא? באופן כללי בנות יחפשו קודם כל דרך ארץ וסבלנות
ג. להשלים מלשון השלמה של מי שמתאימה לך בהחלט
איך מציגים?
מציגים את מי שאתה, אפשר לתת דוגמאות לשם הבהרת הסמנטיקה
להאיר את הנקודות החזקות שלך
וספויילר יש המווווווווווווווווון בנות. לכל אחת יש רצון וצורך אחר
מה שהכי חשוב לכללל הבנות- שתהיה שלם עם עצמך , שתקבל את עצמך
א. ביטחון עצמי מתבטא בעיני ביכולת להישאר רגוע גם מול ביקורת, לבטא את הדעות והרצונות שלנו בלי לחשוש. בפועל התנהלות רגועה אבל עם אסרטיביות במקרה הצורך.. לא חייב לסתור עדינות..
ב. באופן אישי, בהחלט נותנת הרבה יותר משקל למידות מהסוג הראשון, אבל זקוקה גם ליציבות וביטחון.
ג. אני לא חושבת שצריך להציג את זה, זה משהו שרואים וחווים, וגם יכול להחוות אחרת אצל כל אחת.. ונראה לי שעצם זה שיש מודעות לכך ורצון להתקדם, וזה שאתה כותב על כך, זה מעיד על זה שיש בך שייכות לזה..
אבל בכל אופן אי אפשר להשוות... לבנות יש מציאות אחרת ומיקום אחר בזוגיות ובכלל
בדיוק. אי אפשר להשוות. המיקום שלהן בזוגיות הוא רק לקבלכלי פשוט
ולפנק את עצמן. בשביל הדוגמא אז כמו בשרשור של הכסף- אם יש לכם 770 ש"ח תוציאו את זה על בגדים. אנחנו נוציא את זה על דלק ועל הדייט. הבדל דק. עבודת המידות היחידה(!) של בחורה זה לקבל את עצמה כמו שהיא. רק אנחנו צריכים לקרוע את עצמנו בעבודה כל הזמן. תמשיכו לחיות בסרט לגבי עצמכן שאתן מושלמות והכל
שאתה לא יודע למי אתה עונה מה שאתה עונה. אם מישהי אומרת לך שהעבודה שלה זה לדעת לקבל תאמין שזה באמת אבל באמת ככה. אני מבינה שאתה כותב מה שאתה כותב מתוך חוויות לא פשוטות שעברת אבל זה לא אמור לסתור כבוד לאחרים ולמה שהם אומרים.
אני מאמין שזה העבודה שלכן. לקבל. לא אמרתי אחרתכלי פשוט
את יודעת מה? גם העבודה של עם עצמי זה שתתנו לי מאה דולר. לא נשמע לך מגוחך? אבל ככה בנות מתנהלות היום. טמטום ואגו. לא קשור ליהדות
היה לי בעבר קשר עם בחור שהיה נפגע ממני לא מעט..אני הרגשתי קושי מאוד גדול לשנות דפוס התנהלות די מוטבע אצלי..וזה באמת יצר קושי..לדוג' הוא ליווה אותי בקור ואני ביקשתי לוותר על הליווי כי דאגתי שמא קר לו ,היה לי לא פשוט לעשות את הסוויץ' הזה בראש שהוא רוצה ללוות שהוא רוצה להיות איתי,הבחור כל הזמן הרגיש שאני דוחה את הנתינה שלו.היו לנו לא מעט שיחות על זה. מי שרגיל להיות בעמדה של לתת לאחרים בהמון סיטואציות בחיים עלול לחוות קושי גדול בלהיות נותן כמקבל. יכול להיות שיצאת עם המון בנות ואולי לא יצא לך להתקל בדברים מעין אלה אבל תאמין שיש דבר כזה. תחשוב רגע איך מרגיש אדם שבאמת יש לו קושי לקבל ..ויש מקום לטפל במקום הזה במקרים מסויימים..שאתה מטיח בו שהוא רק מבקש לקבל? למה לא לכבד את זה שיש כאלה ויש כאלה.. ושלא מתאים להטיח האשמות בכולן בגלל שאולי לך היו חוויות אחרות עד עכשיו?
זה לא קשור לחוויות אישיות רק. אפשר לשים בצד.כלי פשוט
כאדם שעובד על המידות אני עובד כל הזמן גם על הצד של לתת וגם על הצד של לקבל. זה שבנות רק מקבלות כל הזמן ולא עובדות על הנתינה והרגישות זה לגמרי בעיה שלהן. ולצערי זה מאפיין היום את כולם
פוזה והרגשת מגיע לי בתק' הדייטים בחלק מהמקרים כי ככה החברה המערבית (וגם הדתית-חרדית)מחנכת והרבה הרבה נתינה אחרי הנישואין.במשפחות היותר מסורתיות-פטריאכליות הגבר הרבה פעמים מפרנס אמנם אבל לא יותר מדי מעבר,לעומת זאת האישה-גם וגם וגם וגם וגם. אל תעשה מהתק' הזאת חזות הכל.
דייטים זה התקופה הכי שלילית והכי רעה שיכולה להיות, הרבה בגלל זה. האגו של בחורות בתקופה הזאת בשמים. אני כבר בכלל לא מצפה להתנהגות הולמת בדייטים מצד הבחורות שאני נפגש איתן. אם הן מתנהגות ברגישות ועם בן אדם לחברו מתוקן זה בונוס נדיר שחבל לבנות עליו. ככה זה כשהמחשבה היחידה שלהן כל הזמן זה על עצמן וזהו בקשר. ובאמת יפה שאת מודה שזה תרבות מערבית ולא קשור לתורה
אה וזה לא קצת קצת פוזה. זה המון המון פוזה. אתן פשוט חושבות שאתן מושלמות מדי ועדיין חושבות שזה נקרא ענווה. בורות בעבודת המידות זה ממש חבל.
הקשר שבין איש לאישה נמשל לקשר שבין הקב"ה לעם ישראל. הקב"ה כל הזמן משפיע ונותן בלי תנאים ובלי להתמרמר.. צריך להדמות להקב"ה,לתת בשמחה.נכון שמדויטת זאת לא אישה עדיין אבל כדאי לעבוד על שריר הנתינה בכל הזדמנות שיש ,לא רק בדייטים,כמובן כשזה נכון ומתאים..כדי שזה יהפוך לטבע אחרי הנישואין.ומי שיש לו קושי לקבל גם כן צריך לאמן את השריר הזה. כולנו צריכים להתמקד בעבודה שלנו.
חלאס כבר להגיד את זה כל הזמן כלפי בחורים שגם ככה נותנים מלא רק שאו שאתן לא יודעות כמה או שהוא בחיים לא יוכל לעמוד בציפיות ההזויות שלכן ולכן אתן לא מחשיבות את זה בכלל כנתינה כי הוא לא קרע את עצמו בדיוק כמו שציפית
אם לא איכפת לך בבקשה תכתוב מה אתה עושה בדייטים שבת לא עושה. מתקשר.מה עוד? אם אתה עושה דברים בגלל שזה מקובל אבל מריר מבפנים זאת הבעיה שלך, בנות באמת לא מעריכות ולא רוצות נתינה כזאת. תעשה רק מה שאתה רוצה ואולי תראה ישועה.
מה הבנות עושות לא טוב? אתה מדבר על תחילת קשר,נכון? בתחילת קשר באמת יש מוסכמה חברתית שהבן יוצר קשר ראשון,שהוא יוזם את השיחות הראשונות. אח"כ נשאר רק להפגש במקום מוסכם ואז כל אחד עושה את השיקולים שלו אם מתאים להמשיך או לא.במה כבר אפשר לפקשש בשלב כזה? מה בדיוק מפריע לך? מרגיש לי שאתה מדבר בהמון סיסמאות שבנות רוצות רק לקבל אבל לא הצלחתי להבין מה הבנות עושות רע. לגבי החלטה אם להמשיך או לא אין הרבה מה לעשות,גם בנות מקבלות 'לא' מבנים.
לא עושות רע. פשוט מצפות ממך הגבר לכ"כ הרבה,כלי פשוט
בעוד שהן לא מחויבות ולא נדרשות לבערך כלום ממה שהן מצפות מהבחור ולכן גם לא צריכות לתת בפועל. בכל מישור, גם מבחינת רגישות ובין אדם לחברו ברמה היותר בסיסית, גם את זה אני מחשיב לנתינה (מה שבד"כ בחורות לא מעריכות ולא רואות כנתינה. מרוב שהדרישות גבוהות, כל מה שמתחת לזה לא נחשב לנתינה בעיניכם)
בדייטים עצמם כמו שישלם,שיבוא עד אליה,שיתקשר וכו' או ברמת התכונות שהן מחפשות? גם לך לא מתאימה כל אחת אז גם לבנות לא כל אחד מתאים. ומה זה שלא נדרשות לכלום? הבחורים בוחנים גם אותן בדייטים ומחליטים אם להמשיך איתן או לא. הבחינה והציפיות בדייטים הן הדדיות לשני המינים אבל פשוט שונות כי בכל זאת כי היא אישה והוא איש. אישה מחפשת איש ואיש מחפש אישה.ב"ה,לא ברור מאליו בימינו.
כמוני עוד הרבה בנות שלא חותכות מהר בכלל,למרות שלפעמים כן היה צריך.. אולי כדאי לתת המון המון מידע מראש כדי לחסוך פגישות מיותרות? לפחות שמחתי לראות שהבנות הן לא שטן גדול כמו שאתה גורם לאחרים לחשוב בתגובות שלך. אתה מודע לזה שאתה מתאר בנות באופן שלילי ביותר למרות שאתה בעצמך לא חושב את זה?
ללמוד לקבל זה משהו אחד. ולפעמים כשלא כ"כ נעים או כשלא כ"כ נצרך, עדיין מקבלים כי זה עושה טוב לאדם שאיתך.
ויש עוד עניין. וזה לעשות חשבונות של אחרים. אהמ @מיונז
אשתמש בדוג' שהבאת.. אם פחות נעים לך שילווה אותך או שאת לא רואה בזה צורך, הגיוני. וצריך לחשוב אם בכ"ז כדאי לאפשר (זה בהחלט נתון לשיקול הדעת, וזה המקום של העבודה שדיברת). אבל אם הסירוב נובע מהמחשבה על האדם השני, זה, לא. פשוט לא. הוא יכול להחליט על עצמו. אפשר, ואף רצוי ונכון, להעריך, להגיד שזה בסדר, להודות בסוף וכו' (אפילו להוסיף בסוף שהיה נחמד לך שעשה את זה..). אבל לא להחליט בשבילו.
שוב, לא באתי לסתור. כתבת נכון 🙂
(ובכלל תמיד אפשר להסביר מה סיבת הסירוב. אם תגידי שלא ילווה כי אפילו שזה יכול להיות נחמד, אין צורך וכי קר, הוא לא ירגיש דחוי..)
הבעיה שיש אנשים שעושים דברים כי צריך ומקובל אבל בפנים ממורמרים ומרגישים פראיירים,קצת קשה לדעת מתי יש רצון פנימי אמיתי ומתי לא.לפעמים שני הדברים מתערבבים יחד.
גבר נותן אשה מקבלת. גבר נותן כדי לקבל. אשה מקבלת כדי לתת. דוגמאות ? גבר מעניק לאשתו "אזון אפרנס אכלכל אסובר אכסה וכו'" אשה כפרה עליה מתמלאת חום והעצמה אישית ומגדלת עם זה את הילדים מניקה מנקה כיבוס בישול גיהוץ כל עבודות הבית. וזו דוגמא זוטרה של אדם רווק אבל נשים של אברכים כל שכן שהן נשות חיל נפלאות וכל מה שהן מקבלות הן מכילות את זה פי כמה וכמה. למדנו מבריאת האדם- איש נותן תא זרע, אשה מולידה תינוק.
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.