זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

כן.

לפעמים ויתור שכלי על משהו 'לא חשוב' גורר מחירים לאחר שנים.

שקורים הרבה פעמים בקשר, כי הרי אין  מישהו מושלם...

טיפ שנתנה יועצת נישואין.

הכותרת היתה: מן הזהירות, לא להיזהר יותר מדי.

כדאי לקרוא. בתחילה יש שם מודעות אירושין אחדות ואחר כך הטיפ שלה והמקרה שטיפלה בו

עם בחורה מקסימה שראתה יותר מדי...

המסר שלה שצריך ללמוד לעגל פינות. לא תמיד . היא אומרת שזו עבודה מאוד עדינה, אבל

חשובה.  ממליצה לקרוא את זה.

אגב, אין לי שום נגיעות בעניין. פשוט יש לפעמים טיפים טובים שמעניין וחשוב לקרוא

אותם. גם אני נתקלת בעין חדה מדי אצלי וגם אצל אחד הילדים שכבר למעלה מ30.

קשה.

לרגע לא חשבתי שיש לך נגיעות אישיות 💖

זכותך המלאה להרגיש את זה כלפי בחורה שאתה יוצא איתה,

וזו בדיוק המטרה לשמה אתה נפגש - כדי לבחון, לבדוק אם זה מתאים לך.

ובכל הנוגע לנשיאת חן, אתה צריך לשאול רק את עצמך, ולא את הסטנדרטים המקובלים בעולם.

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מידי ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

לק"י

בשביל אנשים אחרים

בטח כשמדובר בכמה וכמה דברים. לא במשהו נקודתי ספציפי.

1.

נראה לי שהרצון לסגנון/מראה מסויים 'איך אני רוצה להיראות' מגיע משני צדדים.

א. רצון להרגיש מטופח/חפשי.

ב. רצון להראות XYZ בעיני אחרים.

מה קורה בהתנגשות?

תלוי מה חזק יותר. תלוי בטאקט, תלוי באישיות.

2.

גם הרצון להרגיש XYZ נבנה ברמה מסויימת ממה שהסביבה קובעת, זה בונה 'דימוי יופי/XYZ' מסויים.

3.

אני מכיר אנשים שהיו הולכים 'זרוק', עד שהם פגשו את האחת, וזה השתנה, וזה לא שהם 'מקריבים'. הם היו 'זרוקים' לא מסיבה עקרונית, אלא כי לא ראו בזה חשיבות, אבל אם זה חשוב לה אז זה בהחלט חשוב להם.

4.

כנראה שהיא מתארגנת לפני פגישה. גם אם לא 'שישה חדשים בשמן המור וכו'', ולא רק כדי להרשים, אלא מתוך רצון לכבד ולהרגיש רצויה. היא כנראה תשמח לשמוע הכוונה, במה היית שמח אם היא היתה משקיעה יותר, כי זה באמת חשוב לה.

איך אומרים את זה?

אולי לנצל 'הזדמנות' (מי היה מאמין שזו יכולה להיות הזדמנות) שיש לה הרבה שיער בפנים ולשאול אותה כבדרך אגב אם השיער לא מפריע לה, למה היא לא מעבירה אותו אחורה, ומשם להתגלגל.

הוא התכוון, עד כמה שהבנתי, לשיער הצומח ע  ל   הפנים...רק תאר לעצמך שהוא ישאל אותה למה היא לא מסיטה אותו אחורה.......

ויצאתי קצת גבר...
ייתכן שה בגלל שנפגשתי לא מזמן עם מישהישעפו לה שערות על הפנים כל הזמן ולא הבנתי איך זה לא מפריע לה.

בכל מקרה, אני לא נכד שלך.

סליחה על הפנייה אליך כאילו היית ילד - פגעתי בך. סליחה.

אבל אני דווקא מתפעלת מהנקיות, מהנפש הלא מקולקלת שלכם,

מזה שאינכם מעורים בכל מיני דברים לא נקיים (בלשון המעטה) מההצטדקויות

הרגישות המלוות שאלות או הרגשות והדרך העדינה והמהוססת להעלות אותן...

אבל באמת, לכנות בחור "מתוק" זה לא באמת לעניין. סליחה!

ולא יעזור אם אתנצל ואומר שבמידה מסויימת אתם בעיני

ילדים (ביחס אלי, בוודאי!) ולו בגלל שאתם בהתחלת

החיים, ושמורים, ודתיים - אני בגילכם הייתי במקום

אחר לגמרי. לדאבוני.

אז סליחה. באמת. אני אעשה תשובה על זה, בלי נדר.

אישה תיפגע מאוד אם יעירו לה על כך.

מלבד זאת - לרוב אישה שלא "מטפחת" את עצמה עושה זאת מבחירה, כך שלא יועיל לומר לה להשתנות. 

מחוסר מודעות, חינוך מסויים, וחושבת שכן אפשר להשתנות כשיש סיבה מספקת.

להסיר שיער מיותר, למרוח קצת מייקאפ, שפתון, וכו' - לא סוף העולם. (כשחוזרים

הביתה, מסירים באנחת רווחה את המסיכה  ושבים להיות עם פנים נקיות.

הרי לא הולכים לישון עם איפור. והבעל לא נמצא, יש לשער, כל היום

בבית, אז לקראת בואו...... לא נורא בכלל. אפשרי.

אז לא מתפקידו של הבחור שהיא יוצאת איתו לחנך אותה בעניין... זו צריכה להיות חברה או אישה בוגרת כלשהי שהיא בקשר איתה, לא שום גבר מכל סוג שהוא (גם לא בעל עתידי).

אבל לדעתי רוב הסיכויים שזה מבחירה מודעת, ואם לא מתאים לו הסגנון הזה - אז זה הזמן לחתוך, אם כל הצער...

לחצי. אם עדיין לא הגיבו לתגובתך, את י כולה לערוך את תגובתך מחדש. (תודה נקדימון).

לו מותר לרצות את זה, ולה מותר "להגיד" (גם אם זה רק בהתנהגות) שזה לא מתאים.

יש בנות שלא אוהבות את ההתעסקות הזאת וזה לא מתאים להן.

יש מקומות שבהם ניתוח פלסטי או בוטוקס זה בסיסי. מסכימה עם זה?

מה נחשב התעסקות מוגזמת ומה נחשב בסיסי תלויה בחברה, סדר עדיפויות בחיים ושלל גורמים כאלו, אין תשובה נכונה או נכונה. ולגיטימי לחלוטין לא לכסות את הפנים בשכבה עבה של צבע כל הזמן.

הפריעה לי ההנחה של התגובה שלך כאילו בחורה שלא מתחברת לדברים האלו צריכה לעשות את זה בכוח בשביל הבעל ולזלזל בהסתייגות שלה כ"לא סוף העולם" ו"לא נורא בכלל". ("כמה זריקות של בוטוקס זה לא נורא בכלל"?)

גם יש הבדל גדול בין בעל, לבחור שהיא יוצאת איתו חודש. דווקא עם הבעל בבית הפרטי שלהם היא לא חייבת להיות מוכנה לצילומי דוגמנות כל הזמן.

במיוחד שלא כל הגברים אוהבים דווקא את המראה המאופר, בחורה שזה לא מתאים  לה יכולה למצוא בחור שזה גם הסגנון שלו, ובא לציון גואל. בלי שום התחפשות מיותרת לשני הצדדים.

הורדת שיער מיותר, נראה לי (אולי את צודקת וזה עניין של כל אחת) - בסיסי.

אינני מזלזלת בהסתייגות שלה, כדברייך, כי לא נוכחנו עדיין שיש לה הסתייגות. לא ייתכן שהיא בחוסר מודעות מסויים?

כשכתבתי מסיכה, התכוונתי אפילו לאיפור מינימלי - למי שמפריע לה . לא לשכבות צבע....

אולי זה תלוי באמת בחברה, כי אני חושבת שרוב הגברים כ ן  אוהבים אשה מטופחת.

דווקא בבית (ולא ברחוב), צריכה (ואין זו דעתי , גדולים וצדיקים ממני כותבים ומדברים על זה)  אישה

להשתדל להיות נאה ומושכת לבעל. שוב, לא מדובר על למרוח צבעי מלחמה אינדיאנים על פניה.....

אבל כן להשקיע בעצמה, ולו מעט;  לא להסתובב עם חלוק דהוי, מטפחת שמוטה....

אחרי הכל, היא אשתו היחידה. והיא צריכה למצוא חן בעיניו. ולצערנו, ברחוב אפשר לראות נשים

צעירות מאוד מטופחות ומושכות..... (מדובר בזמנים שמותר וגם כשלא - לא להזניח..)

(אם תגידי: הוא צריך לשמור ברחוב על העיניים, אפילו. יש לו עיניים, הוא גבר וד"ל.)

ועדיין - לא הבנו בדיוק מה הסיפור פה; אם זה מתאים מהרבה בחינות, לא חושבת שנכון

להציע לחתוך, כל כך מהר. בואי...

אם עם המן ירדו גם בשמים וכו' - זה אומר משהו, לא?

בין שאר הדברים שעליהם יש להתפשר, גם על זה. לא נכון, לענ"ד, להיות

בגישה של, לא מתאים לו, לא צריך.....תמיד אנו מתפשרים קצת, לא?

זו לא התפשרות כל כך גדולה....

אבל צריך לבדוק. לא לחתוך מהר מדי.

ואולי את צודקת. אולי זה לא בר שינוי ועלול להפריע לאורך כל הדרך. לא יודעת. 

ותפילה. להשם. שיראה מה לעשות, מה לאמר, איך לבדוק דבר כזה...

זה תמיד.

מה הכוונה חוסר מודעות? ככל הנראה היא לא מודעת להעדפות של הבחור שהיא יוצאת איתו כי הנושא לא עלה בניהם. האם המראה שלה הוא החלטה מודעת, או שזה לא עקרוני לה והיא תשתנה בכיף אם תהיה סיבה? אין לנו דרך לדעת. אבל אין כאן איזו אמת אחת של "המראה הנכון" שאפשר להיות מודעת אליו או לא. כל אחת והבחירה שלה.

איפור מינימלי הוא גם כן ממש לא חובה, ואין שום דבר רע בפנים הטבעיות שהקב"ה נתן לנשים שממש צריך לצייר עליו. גם אם זה מנימלי.

שוב, "אישה מטופחת" זו רק אישה שעושה פעולות א' ב' ג'?  אישה יפה תיחשב כזאת גם בלי איפור.

שוב, בחברות בהן זה לא מקובל, הגברים גם לא מצפים לזה. 

מי אמר שזו התפשרות גדולה או קטנה? כרגע הנתון הוא שהבחור אומר מה מפריע לו מול הבחורה. שתי האפשרויות מנקודת המבט שלו הן או לבקש שהיא תשתנה או לקבל אותה ככה. למה השינוי חייב להיות רק אצל הבחורה כדי לרַצוֹת את הבחור?

יכול להיות שהבחור ישתנה קצת, הבחורה תשתנה קצת, כי לשניהם באמת חשוב הקשר, והם יחיו באהבה ובשמחה והכל טוב. אבל אם לא וזה תנאי סף מהותי, בהחלט אין סיבה להישאר להישאר בקשר שאין בו משהו משמעותי שמחפשים בצד השני. הם עוד לא התחתנו.

לגבי המראה של אישה בפני בעלה, זה נושא אחר שלא קשור לזוג בדייטים. אבל אני לא אוהבת את ההנחה שהמראה של האישה הוא איזה תנאי למנוע מהגבר לשוטט בחוץ. הבית הוא המקום שגם האישה צריכה להרגיש בבית, היא לא עציץ יפה לקישוט. כמובן שיש מקום להתקשטות בזמנים מסוימים ובהחלט הגבר יכול לבקש והאישה יכולה להיענות בשמחה, אבל הנחת הבסיס היא לא שומרת שלו ולא אחראית על חטאים למינהם (ואין כאן המקום להרחיב)

זוגיות היא הרבה יותר מיחסי תן וקח שהאישה נותנת מראה נחשק והגבר ברוב טובו נותן מה שנותן. מדובר בשני בני אדם והקשר בניהם והמקום של כל אחד ואיפה הוא מרגיש בנוח ומה הוא רוצה. האישה לא "צריכה למצוא חן בעיניו", יותר משהגבר "צריך לסחוב קניות כדי שהיא לא תלך ותחפש מישהו אחר שיעשה את משימה". זה אחד הדברים המשמחים ונעימים בתוך קשר זוגי וכל זוג יקבע לעצמו מה הנורמות שלו מתוך תקשורת ופתיחות ושמיעת שני הצדדים.

ולא הבנתי מה הכוונה במשפט "אם עם המן ירדו גם בשמים וכו' - זה אומר משהו, לא?"

לא אמרתי שבכך תלויה מערכת היחסים בין איש לאשתו.

גם לא טענתי שאם היא לא אז הוא......

אבל זה כן חשוב. נשיאת החן יכולה להתבטא גם בזה. לא רק בזה כמובן.

וזה כנראה באמת תלוי; בבחור, בחברה שגדל/נמצא בה, בבית.

התכוונתי, שאם עם המן (חושבת שזה מדרש, לא נראה לי שיכולתי להמציא כזה דבר)

ירדו גם אמצעי טיפוח (קצת או הרבה כבר תלוי במי השתמש בכך וכמה...) - זה אומר

שזה דבר טבעי לאשה. להתייפות. לרצות גם להראות יפה. והיות ומדובר בקשר

בין איש לאשה - אז זה גם חשוב לאיש. 

לא כל בחורה חייבת להתאפר. ברור כשהיא יפה, היא יפה גם כך. אבל

בכל זאת, גם בחורות יפות מתאפרות. מעט אפילו.

בעצם, בגיל צעיר, אין צורך להוסיף כלום. אבל מוסיפים. 

איני מכירה היטב את המגזר הלאומי-דתי, כך שמאוד ייתכן

שבמגזר הזה יש יותר דגש על פשטות. בעיני זה יפה מאוד.

אבל אינני איש. אולי נשאל כאן את הבחורים, מה ה ם

חושבים?

(ראיתי תגובה אחת על ...שפם אבל משום מה היה נראה

לי שהיא היתה קצת מבודחת).

גם אני, בגילכם, חשתי התקוממות כששמעתי

שזה חשוב, כאילו, מה, זה מה שחשוב? אני

צריכה להיות בובת ראווה וזהו?!

עכשיו אני רואה את זה קצת אחרת....

לוקחת בחשבון שכולנו בני אדם

וללכת על אידיאלים, לא תמיד תואם

את המציאות...

ואולי, אני טועה.

בפורומים (אם הכוונה לפורומים כאן)? לא ראיתי.

נורמות הטיפוח אצל חרדים שונות מאצל דתיים, ככה שאין פה עניין "חשוב" באופן אחיד לכל סוגי המגזרים. יש בחורות יפות שמתאפרות, יש כאלו שלא, בחורות לא יפות שמתאפרות, יש גם בנים שמתאפרים (לא עלינו). אין בזה שום הכרח לחייב אף אחד להשלים עם מה שהוא מרגיש לא בנוח איתו.

זה לא קשור לאידאלים. בחור דתי לאומי מתנחל ביישוב גדל כל החיים שלו עם אחיות שלו ובנות סביבו בבית כנסת או אפילו בסניף נראות בצורה מסוימת ולזה הוא רגיל טוב לו. בחורה מאופרת עם עקבים ולק ג'ל מושלם היא לא דרישת מינימום מבחינתו כי זו לא הנורמה בסביבה שבה הוא חי. בחור אחר יבוא עם ציפיות אחרות. לבחורות יש ציפיות מעצמן, תלויות גם בחברה שבה הן גדלו ובטעם אישי.

לגבי המדרש הזה שהזכרת בצורה מעורפלת, חיפשתי ויש קטע בגמרא ביומא "אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה - אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שירד להם לישראל עם המן תכשיטי נשים: דבר שנידוך במדוכה" ורש"י מפרש שהכוונה לבשמים שטוחנים אותם. (כל הקטע עונה על השאלה הראשונית למה בפסוק כתוב לכאורה שהיה צריך לדעוך, כלומר למעוך, את המן.)

דבר ראשון, מדובר על בשמים או על תכשיטים, לא על איפור. וגם אם זה היה איפור, איך זה מלמד שאיפור זה דבר טבעי לאישה?

אם הכוונה להתקשטות באופן כללי, מה בין זה שיש נטייה לנשים להתקשט באפון כללי (שיש מקורות הרבה יותר טובים להוכיח אותה מאשר הקטע הזה, גם בתוך הגמרא) לבין לכפות על בחורה שלא מעוניינת בכך להתקשט באופן מסוים?

גם בחורה שלא מתאפרת או מורידה שיער בכל מקום בדרך כלל בוחנת את עצמה במראה ויוצאת מרוצה. אין שום סיבה שהיא תשנה את המראה שלה אם היא לא רוצה, גם לבחור. באותה מידה שבחור לא חייב לוותר על הצפיה שלו למראה מסויים והוא מוזמן לחפש מישהי שעונה על הציפיה הזו.

מסכימה שאפשר לשאול גם בנים לדעתם, אבל זה לא מוחק את העובדה שגם בנות יכולות להחזיק בדעה שלהן, בין אם הן אוהבות להתאפשר ובין אם לא.

עדיין לא הגענו למצב של לכפות. לא מכירים אותה. לא יודעים מיהי, אם היא רוצה קצת לטפח או

לגמרי לא.

דבר נוסף, אולי זה קשור למגורים בעיר ולמגורים בישוב. חקלאי יותר, כפרי יותר, פשוט יותר (במובן הטוב). אולי.

ועוד משהו: איני יודעת מה הן נורמות אצל המגזר החרדי. יש כאלו ויש כאלו.

אצלנו בבית, כהולכים לפגישה, מתאפרים מעט מאוד.

ביום רגיל, לא.

אני גם גדלתי במקום כפרי וגם לי האיפור לא היה לי טבעי. אפילו מפריע.

דבר נוסף הוא שלא תמיד הייתי חרדית, או נדייק, שייכת למגזר החרדי,

ואיפור לא נכלל בקטיגוריה של הדברים שניסיתי להתחזק בהם....

יש לי שכנות שהן חרדיות מהבית ולא עושה רושם שהן מתאפרות

(צעירות ממני הרבה).

איכשהו הדיון הזה בינינו, עובר לפסים של "לכפות" ; לא מדובר על זה

בכלל. לנסות לכוון מעט לכיוון שקצת להתייפות בשביל בחור שמוצא

חן, נקרא לכפות?

זה נשמע כמעט כמו התנועה לשחרור האשה......

ואני ממש לא בקטע הזה כבר. באמת שלא.

רק שלחתוך ככה ולהפסיק קשר מבלי לברר קודם

מה חשוב לו מה חשוב לה, ואם אפשר ללכת זה

לקראת זו או ההיפך - לא נראה לי.

באשר למקורות נוספים בגמרא, אשמח לשמוע,

סתם, כי זה מעניין. ובאמת, אמרתי שאיני יודעת

הרבה לגבי המדרש.

ואם במגזר הד"ל לא נהוג להתאפר, אז השאלה

של הבחור היתה מיותרת לגמרי והתשובות היו

צריכות להיות בהתאם.

שבוע טוב! לכולם.

אני חושב שהייתי יכול להסתדר. או אסקימואית (סליחה, אינואיטית. או אלאוטית). בעיקר אינואיטית, כזאת עם מעיל פרווה ענקי שצדה דגים ומגדלת דובים. יוצאת בבוקר להפליג בים הגדול וחוזרת עם ערב לאיגלו. הקטע של הדגים חשוב (כי אני חתול זמני). למרות שכל הקטע הזה של בוקר וערב קצת בעייתי בגרינלנד... למרות שבאזור של נווק זה עוד איכשהו סביר.

אחר כך, איך מגשרים את זה הלאה, זה נושא אחר.

איך אני חולה על בנות שלא שמות קצוץ על איך שהן נראות. בדרכ הן הכי יפות גם

וההכי חשוב- הבפנוכו שלהן צנוע ןיפה

בלי כל האגו והשיט

לפני שנים רבות מאוד, חי מלך ב...

לא לא. סליחה. 

אני מתחילה שוב:

לפני שנים הרבה, היתה לי חברה אמריקאית, ממוצא יווני.

דקה, קטנה, עם עור בצבע זית ושיער חלק ארוך ושחור וגם עיניים כהות.

היה לה חוש הומור ושמחת חיים..משהו.

בכל אופן, יום אחד שוחחנו והיא סיפרה לי שמישהו

הטיח בה:

"יש לך שפם!"

"נכון מאוד", ענתה, "אבל אני יכולה להוריד אותו, אבל אתה לא יכול לגדל שפם על הפנים החלקות שלך!"

בחורה בריאת נפש. 

ולכל אלה ואלו שיש וגם לאלה ואלו שאין,

שבוע טוב וחודש טוב!

או להעיר דרך צד ג בעדינות .. חברה או שדכנית

היא לא צריכה להעיר ישירות אלא לרמוז עליך שחשוב לך טיפוח

או להיפרד אם זה בלתי נסבל

אמיתי זה הדבר הכי חוזר חלילה

אני הערתי לחברה על זה וב"ה היא התחתנה 

אבל ממש לא הייתי מעירה לכל אחת. 

זה פשוט שיש בנינו קשר כמו של אחיות ואנחנו אומרות אחת לשניה הרבה עצות .. אם הייתי יודעת שהיא תעלב הייתי סותמת 

אגב היא לקחה את זה ממש סבבה רק ביקשה מספר של קוסמטיקאית וזהו 

(וכנראה שאנחנו דומות במראה שלנו), הייתי שמחה שהיית חותך ודי.

כי אני לא מעוניינת בגבר שמחפש 'אישה מטופחת'.

וואלה, איזה כיף לי שבעלי אוהב אותי גם עם שערות בפנים. ושאפילו לא שם לב מתי הורדתי שערות ברגליים ומתי לא.

ותודה לאל שהוא לא רוצה שאני אעשה לק ג'ל או אתאפר, כי בעיניי זה דוחה (התאפרתי בחתונה שלנו, כי אמא שלו ממש לחצה עלינו. מאז עברו 20 שנה ולא חזרתי על הטעות).

ובתפיסה שלי, אני ממש לא 'מוזנחת'. כי אני משקיעה בעצמי מכל כך הרבה בחינות אחרות. אני פשוט חופשיה מהעולם הזה של 'טיפוח'.

זה חלק ממי שאני. ואפילו חלק שאני אוהבת בעצמי.

כמובן, אני לא יודעת אם היא כמוני. רק קח בחשבון שיש גם נשים כאלו.

ו-וואלה, אני מה זה נשית! ברף הגבוה של הנשיות! בדרכי שלי 🙂

אכן רעייתי כשהתחתנתי איתה לא הייתה מתאפרת ולא עושה לק ועדיין היא מאוד יפה בעיניי.
באחת הפגישות המתקדמות היא שאלה אותי אם לא מפריע לי שהיא לא מתאפרת ואמרתי שלא.
למען האמת אז זה כן הפריע לי אבל ראיתי שאני נמשך אליה אז שיניתי מפני השלום.
בחתונה היא התאפרה ולענ"ד אני חושב שהיא הייתה פחות יפה ממה שהיא בלי איפור.
היום היא לא מתאפרת והיא מאוד יפה בעיני.
אני מאמין שצריך לשים פס על מה שאתה חושב שהעולם חושב.
שורה תחתונה אם היא מוצאת חן בעיניך מה זה אכפת לך אם היא מתאפרת או לא?!
 

וזה לגיטימי לגמרי. מה שייך שלכם זה לא מפריע? (אגב, זה כן

הפריע לך בפגישות subb16.....(

בכלל, נראה לי שסטינו קצת מהנושא והרחבנו כיד הלא יודעת מה

הטובה עלינו. לבחור מפריע וזה הכי טבעי בעולם.

אולי אחרי כך וכך שנים אחרי החתונה זה כבר לא יפריע

לו ומצידו שתגדל זקן עד הברכיים (כמו בשיר פורים ידוע) -

אבל בינתיים, זה מפריע לו.

וזה נורמלי. וזה טבעי. וזה בסדר. לא מכירה את הנערה -

היא בטח מקסימה - אבל אין ספק שיש בחורים שלא

היו יוצאים לפגישה שניה....

ולא שאני נותנת לגיטימציה לגישה כזו, אבל זה

נ ו ר מ ל י!!!!!!!!! לגמרי!!!!!

ובא נאמר שלמלאכי עליון זה לבטח לא היה מפריע

ויש כאן כמה כאלה, אבל עדיין לא כולם מסתדרים

עם כנפיים...מה לעשות.

חודש טוב פורום נכבד!

לק"י

לפתוח את הראש לעוד דיעות.

אין עניין לנזוף במי שמגיב אחרת ממה שפותח השרשור חושב כרגע.

שמה שהוא חושב/מרגיש זה לא ראוי.

חשוב מאד שלא תהיה תחושת דחיה, ולכן כדאי מאד שתברר מולה על נושאים שונים שקשורים בטיפוח ותראה מה הדעה שלה בעניין.

כמובן שהעניין צריך להיות מדובר ביניכם בעדינות רבה, מתוך תחושת קבלה, כנות, וכבוד!

אם משתמע מדבריה שהיא תוכל להוסיף קצת טיפוח אחרי החתונה, אז זה כיוון טוב, וכדאי שתשקף מולה את הציפיות שלך והדברים שאתה אוהב (ואפילו כדאי שתציין דברי טיפוח שמוצאים חן בעיניך וכבר קיימים בה עכשיו).

אם משתמע שלא וזה חד משמעי, כדאי שתשקול אם באמת בתור בעל, תוכל לאהוב אותה כמו שהיא.

כי בסופו של דבר, חלק מהקשר הזוגי, הבעל צריך לתת לאשתו הרגשה שהיא אהובה ורצויה בעיניו תמיד, ואם לא תוכל לקיים את זה, הרי זה עוול להתחתן כך.

(כך גם כמובן לגבי נשים, אישה חייבת לתת לבעלה הרגשה שהוא מכובד ומוערך בעיניה יותר מכל אדם אחר, ואם היא לא תהיה מסוגלת לזה, כדאי למצוא אדם אחר שהיא כן מעריכה ומכבדת).

בחורה שהיתה עם אישיות מיוחדת שהתחברתי אליה, אבל לא היתה מטפחת את עצמה. אני באופן אישי לא להוט אחרי איפור, רק משהו קל שנעשה טוב..

אבל אצלה היא לא הורידה שיער פנים שזה הפריע לי בהחלט . במהלך הדייטים הכימייה שלנו הייתה במרכז ופחות התמקדתי במראה שלה (לפעמים אני מתפעל את הדייט, ורק אחר כך חושב על איך היה והאם היא יפה בעיניי), אבל אני זוכר שבדייט שלישי התלבטתי אם זה שייך בכלל כי אני לא מרגיש משיכה כלפיה, והיו גם רגעי דחיה. אפילו אמרתי לשדכנית..

אבל בדייט רביעי הכל התהפך אצלי ונמשכתי אליה. אפילו בהתכתבויות התרגשתי.

היו דברים במראה שכן משכו אותי, התסרוקת שלה וגם המשקפיים היו יפות לה.

לא המשכנו אחר כך מסיבות אחרות..

דעתי היא אם אתה מוצא בה דברים יפים במראה, אפילו קטנים, אז תן לזה קצת זמן. זה יכול להשתפר. זה לא חארטה של יועצי זוגיות, חוויתי על בשרי.

עצם ההתלבטות שלך מראה שאתה מוצא בה משהו (מידות, תכונות, חיבור), אחרת היית כבר חותך על המראה (שזה הכי לגיטימי)..

אם זה בכל זאת משמעותי לך, ואתה רוצה להשפיע עליה להשתפר בנושא, אני רואה רק דרך אחת.

כמו שאמרו פה: דרך גורם שלישי: חברה, שדכנית, אחות.

והכי טוב בצורה עקיפה וחיובית, שהחברה תגיד לה שממש יכול להיות לה יפה משהו מסויים, או לשמוח איתה שהיא בקשר עם בחור ולומר: יואו את חייבת להשקיע בשביל דייט מתקדם! וגם אתה יכול להחמיא לה בעדינות (תלוי בשלב שלכם)

-לדבר איתה ישירות זה סיכון גדול. או שהיא תתייפיף מאילוץ וריצוי (והיא כנראה לא באמת יודעת להתאפר טוב, יכולה סתם להגזים בשביל 'שלום בית')

או שהיא תעלב עד עמקי נשמתה וזה ילווה את הקשר ואפילו יחתוך אותו.

אני חושבת שלא שייך לדבר על זה איתה האמת.. בפגישות זה כזה - זה המוצר מבחינתך. לוקח או לא?

ככה בעיניי לפחות

חוץ מזה שלהערות של גבר על ענייני טיפוח יכולות להיות השלכות עתידיות בנפש האישה

אגב, אני בעד כן להגיד לשדכנית אם היא נורמלית שתעיר לה בעדינות אחרי תקופה. אולי היא לא מודעת..? לא בטוח שזה מבחירה.

בניגוד לאחרות שכתבו על זה, לדעתי יש הבדל בין זמן שידוכים לזמן שאת אמא שלא תמיד מספיקה לטפח. והאמת שרק פה בפורומים נתקלתי בנשים שלא מדאיג אותן העניין הזה בכלל

וטיפוח לא קשור רק לציפורניים או איפור. לא להיתפס לזה לדעתי

אני מבחירה לגמרי מעולם לא עשיתי שום דבר בציפורניים והתאפרתי (בניגוד לרצוני) רק בחתונה.

אז כן, יש נשים כאלה

ציפורניים ממש לא, גם איפור לא חייב.

זה לא נשמע בהכרח חוסר מודעות

אלא אולי פחות מעקב אחרי שיער בפנים

אם מישהי משאירה שפם ממש בולט זה בעיה בסיסית

אבל אם מישהי מורידה פעם בחודש ולא כל פעם שמבצבצת שערה

בעיניי זה סבבה לחלוטין 

אם במשך חודש לא עושים ויוצא שאיזה שבועיים וחצי מסתובבים עם שיער - לא יודעת, פחות עובר לי בגרון (לי)

אבל זהרק שגעון שלי כנראה. ועם עצמי גם. 😅

בעלי לא רואה את הדברים האלה בכלל וזה לא מעניין אותו

עם שיער

גדלה שערה פה שערה שם

קשה להבחין בזה במבט רגיל

ההקפדה הזו ששום שערה לא תצוץ

זה סטנדרטים קצת קפדניים

שנובעים בין השאר מתחושה שנותנים לנשים שהן תחת זכוכיות מגדלת

ומסתבר שהן לפעמים אכן תחת זכוכית מגדלת

אבל לא חייבים להסכים עם זה

למי שלא מתאים לה

יש מספיק גברים שלא עושים את זה

ומי כן מתאים לה

גם סבבה

שלך איטי. לא אצל כולן זה ככה🤷

ואני לא מרגישה תחת זכוכית מגדלת בכלל. אני עושה את זה כבר יותר מ20 שנה כי ככה אני רוצה וטוב לי. חשובה *לי* הנראות שלי ושיערות בפנים זה חלק מזה. לא כי זה חשוב לבעלי

ובדיוק בגלל השורה האחרונה כתבתי לו שיוותר. כי אם הוא כגבר שם לב לזה,  זה יפריע לו גם בהמשך ולהעיר על לא שייך בעיניי

לעור הפנים. מציעה לכולן לחבוש כובע בקיץ היוקד שלנו.

בארצות הצפוניות, נשים חובשות כובע למרות השמש האנמית

גם במזרח הרחוק מקפידים על כך.

אצלנו, אם הולכים עם כובע (שמש, עם תיתורת רחבה), אנשים

מביטים עלייך כאילו נטרפה עלייך דעתך, רחמנא ליצלן....

ילדי, כשהיו קטנים, היו עוברים למדרכה השניה, ליתר בטחון....

גם היום הם לא שמחים על כך במיוחד (בלשון המעטה)...

טיפוח מצריך המון כסף והשקעה ובכללי סגנון מסוים. זה כמו שתבקש מגבר להתחיל לשים קרם פנים שמן זקן לסדר את זה לתקן את זה, מי שזה לא בא לא בטבעי, זה לא יבוא לו במלאכותי.

בהחלט מבין שיש משהו מקסים בנשים מטופחות כמו דיילות יפיפיות אבל תחשוב עם עצמך באמת עד כמה זה נדרש. במיוחד שאחרי החתונה תיאלץ לראות אותה בבוקר עם שיער מבולגן שקים שחורים מתחת לעיניים וימים שאין לה כוח לטיפוח איפור וכל העניינים ראה הוזהרת.

לא יודע מה איתך אבל אני קצת יותר נשי בעניין הזה במובן שמשיכה אצלי נבנית מאוד מאוד לאט. וברגע שאני קשור רגשית למישהי אז בעיניי היא יפיפיה שלא תיאמן, גם אם בהתחלה לא חשבתי ככה.

אם זה קריטי אז תחתוך אין טעם לבזבז זמן לבנות ישראל החמודות בדרכן הטבעית.

אני אישה ואני לא כמוך

או שאין נשים שעובדות אחרת, (במיוחד לא @Lavender – סתם)

פשוט למיטב זכרוני משיכה "נבנית" היא תכונה יותר נשית.

כן אבל זה לא נפוץ גם אצל נשים שמישהו שמאוד לא לטעמן יהיה לטעמן בסוף התהליך. זה לא הגיוני לי.

מהנשים שהכרתי, לא הכרתי הרבה שמיד חשבו על מישהו "וואו, איזה חתיך הוא, אני ממש נמשכת אליו", בניגוד לגברים שזה מצוי מאוד.

מי שלא לטעמן כלל, מן־הסתם לא יעזור כלום. אני מדבר על אזור אפור באמצע.

נראלי שעיקר ההבדל זה שנשים לא נותנות חשיבות למראה ברמה שגברים נותנים. שהדגש שלהן ומה שגורם להן לרצות בן אדם זה לא החיצוניות אלא הפנימיות. ואצל גברים זה קודם כל החיצוניות. לא מה שאמרת.

אם הטעם שלך הוא לפי מראה חיצוני או לפי הדבר החמקמק של "אנרגיה". זה שני דברים שונים לגמרי גם אם לפעמים מבחוץ הם נראים אותו דבר.

שאמרתי בהתחלה ואי הוא נראה ממש טוב ודייט אחרי .. מזה מה קרה לי שחשבתי שהוא נראה טוב.

או שאמרתי לא אין מצב!!!!! ואז דייט אחרכ פתאום ראיתי אחרת 

מה אני אגיד לך מופתעת מעצמי

אני לגמרי יכולה לדמיין גבר נשוי שסבבה עם זה שאשתו נראית כמו שהיא נראית כשהיא רק קמה מהמיטה וטרם צחצחה שיניים, ובכל זאת יהיה לו חשוב שכשהם יוצאים, לחתונה למשל, היא תדע לטפח את עצמה.

ומצופה מאישה שיוצרת לדייט שגם תטפח את עצמה ברמה מסוימת, שאם היא לא עומדת בה כנראה היא לא תעמוד בה גם בהמשך החיים (בזמנים בהם זה כן 'נדרש' לפי סטנדרטים מסוימים).

אם לפותח חשוב העמידה בסטנדרטים האלו, בזמן שלבחורה זה לא- זה בהחלט פער שהם יפגשו איתו גם בהמשך החיים.

מי שזה מעניין אותו ירצה שהיא תהיה מטופחת ביום היום (טוב בסדר, להוציא את שלב הקימה מהמיטה), כמה פעמים בשנה כבר הולכים לחתונה? ומה כזה קריטי להתלבש בומבה? שואו?

לגבי ציפיות מהאישה, ציפיות יש רק לכריות (כריות: תבואו עם ציפיות!), זה סגנון מסוים שיש כאלה שזה חשוב להם ויש כאלה שלא כל־כך ויש כאלה שבכלל לא

מה שכן את צודקת שאם לפותח השרשור העניין הזה חשוב ולה לא אז זה בהחלט פער

על זה מבלי לפגוע.

לדעתי זה שלב מוקדם מדי בקשר.

שיער פנים זה כבר לא עניין של טיפוח, לרוב האנשים זה נוגע יותר בתחומי ההיגיינה, וזה כבר עלול להוביל לדחייה.

יש הבדל בין לשים או לא לשים לק, שזה נטו טיפוח, לבין ציפורנים מלוכלכות.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...