שרשור טיפים למוגנותמכחול
איך מדברים עם ילדים? באיזה גיל?
באיזה ספרים השתמשתן כדי להעלות את הנושא?

הגדולה שלי בת 5, ועוד לא התחלתי. אני יודעת שאני צריכה, אבל מפחדת להכניס לה פחדים לראש 🙁
במקלחת. לברר אם את יכולה לקלח אותה.נפש חיה.
לדבר על זה שהגוף שלה הוא שלה. ומותר לה לא להרשות שייגעו בה (לא רק באיברים מוצנעים- שזה בעצמו סימן אזהרה)
שאבא ואמא תמיד פה בשביל לשמור עליה שיהיה לה טוב
ועוד בטח יהיו טיפים.


בהצלחה!
לשאול ילדה בת חמש אם אני יכולה לקלח אותה???קופצת
נשמע לי נסחף ולא טבעי
אולי תוך כדי מקלחת, להסביר על הגוף וכו'נפש חיה.
אבל כן לומר שיהיה לה במודעות
שהגוף שלה הוא מקסים וטוב אבל הוא רק שלה.
דווקאסליל
נשמע לי הגיוני.
אני לא שואלת את הבן שלי אם אני יכולה לקלח אותו (בן שלוש וחצי). אבל אני כן אומרת לו - עכשיו אני שמה לך שמפו וחופפת לך ראש. ובאיברים אינטימיים אני שואלת אותו - אתה מעדיף שאני אסבן אותך או אתה?

זה מה שהתכוונתי ,יצא צולע....נפש חיה.
את זה גם אני עושה, תודה!מכחול
זה משהו אחר. נשמע הגיוניקופצת
מגיל 3 שהם כבר יכולים ללמוד להסתבן לבד אני מעבירה להם את האחאם ל3+
לומדים לסבן את כל הגוף ואני או בעלי עוזרים בשטיפה
הם לומדים שזה הגוף שלהם וכן, גם לאבא ואמא אין זכות לגעת בו סתם.
זה בסיסי בעיני, במיוחד לאור העובדה ששומעים שהרבה פגיעות הן בתוך המשפחה.
ככה גם אם דודים שומרים על הילדים או בייביסיטר אני יותר רגועה על עניין המקלחות שהם עצמאיים ומרגיש לי שזו נקודת תורפה רצינית.

וחוץ מזה לעודד פתיחות עם הילדים, לשתף גם במה שעובר עלינו כדי לייצר שפה משותפת
אהבתי מאדנפש חיה.
אני נותנת לבן 3 וחצי לסבן את האיברים הפרטיים שלוטארקו
זה מאוד טבעי לנו וזה מאוד מכניס למודעות בעיני.
אני מלמדת את הילדים שלי מגיל קטן יותרתמיד להודות
שבאברים המוצנעים רק הם נוגעים והם מסבנים את עצמם שם ולא אני
אפשר גם להדגיש שרק לאמא ואבא מותרנעמי28
אבל אני ממש משתדלת לשאול את בן ה3.
לא היה לי טבעי בהתחלה אבל דיי התרגלתי.
לפני חיבוק או נשיקה אני תמיד שואלת אם אפשר, אם הוא מסכים.
ולאחרונה גם במקלחת התחלתי לשאול - אתה מרשה לי לשטוף לך את הטוסיק או לבד?
עדיין קשה לי לשחרר במקלחת, אני פיקית בניקיון, למרות שהוא מאד יסודי.
אבל באמת מנסה לעשות כל דבר שיתן לילד שלי הרגשה שהגוף הוא שלו בלבד.
התחלתי לשאול את בן ה4 מדי פעםמחי
אם אני יכולה לתת לו נשיקה, אבל מזה קשה לי כשהוא אומר לא 🙈 מכבדת כמובן... אבל לא תמיד שואלת, כי מתאים לו תמיד להגיד לא, בדווקא
וואי ממשנעמי28
מזל שהם בגיל שיש יותר כן מ- לא
זה ממש קשה
אבל דווקא ב-לא זה הלימוד הכי גדול.
אני חושבתסליל
שזו לא שיחה מסודרת שעושים בגילאים האלו, אלא לאט לאט מוצאים הזדמנויות לדבר על זה.
למשל, שני הילדים שלי התקלחו ביחד (שנה ושלוש וחצי) הקטן נגע לגדול באיבר המין. נכון שהוא לא מבין, אבל הגדול כן. אז הזזתי את היד של התינוק ואמרתי לו בחיוך "אנחנו לא נוגעים באיברים פרטיים של מישהו אחר". ככה הגדול שומע ומבין שיש מקומות פרטיים שלא נוגעים בהם.

משתדלת לא לעשות דברים לילדים שלי, בלי לעדכן אותם לפני כן. אפילו לתינוק אני אומרת "עכשיו אנחנו נחליף טיטול". ולפי שאני עוזרת לילד הגדול להתפשט אני מעדכנת אותו ולא סתם ככה מורידה לו מכנסיים.

עכשיו אנחנו כבר מתחילים לדבר עם הילד שלנו שלא מסתובבים ערומים בבית, כי זה לא מכובד ויש איברים פרטיים שאנחנו לא מראים לכל אחד.

אם אנחנו מדגדגים אותו והוא מבקש להפסיק, מפסיקים מיד.

משתדלת שלא תהיה התניה במשפחה בין ממתק לבין חיבוק. (נגיד הוא רוצה עוגיה, אז סבתא אומרת תן לי חיבוק ותקבל עוגיה. זה אני לא אוהבת שקורה ומשתדלת להעיר בשקט). או אם מבקשים ממנו חיבוק והוא לא מוכן, אז מבקשת לא ללחוץ עליו ממי שמבקש.

אין כאן אף מקום שאני באה ואומרת לו - אתה יודע, יש אנשים שעלולים כעת בך, אז תדע שאסור ותגיד להם לא. זה עוד לא השלב וזה באמת מלחיץ ולא כל כך מובן. אבל כן אפשר לטפטף את המסר הזה בכל מיני דרכים.

גם מסרים שלא קשורים באופן ישיר להטרדה מינית, הם חשובים. למשל: הוא חוזר מהגן ומספר שמישהו הציק לו, או שיש ילד שמדבר לא יפה. אז אנחנו חוזרים ואומרים - אם משהו לא נעים לך או עושה לך לא טוב, אתה יכול להתרחק. זה בסדר! אתה לא צריך להישאר אם משהו עושה לך רע.

עוד דוגמה, היינו אצל הרופא והרופא היה צריך לבדוק משהו במקום מוסתר אצל הבן שלי. אז הרופא אמר לו- אני עכשיו בודק אותך, ומותר לי לעשות את זה רק כי אמא פה, אבל תדע שאם אמא לא נמצאת, אף אחד לא יכול לבקש ממך את זה. ואם מישהו מבקש תלך ותספר מיד לאבא / אמא / לגננת. זה כן עליית מדרגה וקצת יותר מידע, זו הייתה בחירת המילים של הרופא, ועדיין זה היה יפה וחשוב בעיניי שהוא מתייחס לזה
אהבתי מאדנפש חיה.
תודה רבה!מכחול
וכל הכבוד לרופא!
מתחברת מאוד לתגובה שלך! ניסחת יפהאם ל3+
זה צריך להיות ממש בשיח וההתנהלות שלנו בבית
ולא כשיחה חד פעמית

גם אצלי הגדולים כבר מתלבשים במקלחת ולא בחדר
כשהקטנים כבר מבינים יותר ורוצים להתקלח ביחד זה עם תחתונים, כמו בריכה.
מה זה הקטנים? בני כמה הם?לפניו ברננה!
אני בנוהל מקלחת את שני הבנים ביחד
ועכשיו כשנולדה לנו תינוקת - הגדול נורא הופתע והתפעל מהעובדה שהגוף שלה שונה.
דיברנו על זה, אבל לפעמים אני רואה שהוא מתבונן בה כשאני מחליפה לה טיטול.
מתלבטת אם לומר לו משהו או לא, בסוף זה קצת הנורמליות של החיים שהוא ידע ויכיר שיש פה משהו שונה, וברור שזה מסקרן אותו, ואם אגיד לו לא להסתכל זה גם יכול ליצור שריטות.. לא?
בני 3.5 ו4אם ל3+
כשהם היו קטנים יותר התקלחו ביחד כרגיל, אבל כשגדלו והתחילו לנסות לשחק אחד בשני כשגילו את השוני, שינינו מדיניות.

וממש חשוב בעיני שיכירו את השוני במקום הטבעי, כמו שכתבת להסתכל בהחלפת טיטול זה ממש לגיטימי בעיני
הוא גם ילמד שאת מנגבת מטפלת וסוגרת את הטיטול.
בן ובת?לפניו ברננה!
זה באמת שונה.. אצלי שני הבנים בני 4 וחצי ושנתיים.
כשהיה ניסיון לתפוס לאח באיבר הודעתי שכל אחד והגוף שלו ולא ונגעים אחד לשני באיברים פרטיים.
כן , בן ובת. זה בהחלט שונה אם שניהם מאותו מיןאם ל3+
וגם מכיתה א' נראה לי שהם כבר גדולים בשביל להתקלח שניים יחד.
(הגדול שלי בב' בסה"כ)
אני בגיל הזה דווקא הראיתי והסברתימיואשת******
אחלה הזדמנות להסביר על ההבדלים בין בנים לבנות בצורה לא מביכה
היא תינוקת , מחליפים לה טיטול. הוא מסתכל, תדברי ותסבירי
(אצלי ״שאלתי אחיינים״ והחלפתי להם טיטול בכוונה כשי שיראו וישאלו ונדבר על זה. אחרת איפה הם יראו בדיוק? זה בריא לראות את ההבדלים בגיל צעיר וחוסך הרבה שאלות ומבוכה בעתיד)
מסכימה ממש...בארץ אהבתי
אנחנו שלוש בנות גדולות, כשנולד אחרינו אח היה לנו מוזר שהאיבר שלו שונה משלנו. האחות הבכורה וה'יודעת כל' הסבירה לנו שככה זה אצל תינוקות ואחר כך כשגדלים זה משתנה הופך להיות כמו שאנחנו מכירות...🤭
כמובן שאמא שלי סיפקה את ההסבר הנכון 🙂
🤣🤣🤣🤣🤣מיואשת******
כשהיינו אצל ההורים שבת והזכרנו את הסיפור הזהלפניו ברננה!
אחותך התפדחה 😅 זכרה את זה רק במעומעם..
ואמא שלך אמרה שנראה לה שהיא התבלבלה עם חבל הטבור...
חחחח יכול להיותבארץ אהבתי
למרות שבגיל 5.5 לא מופרך שהיא באמת תטעה... זו לא כזאת טעות מביכה לגיל כזה.
😅😅😅לפניו ברננה!
את אישה חכמה..
מה יש להסביר חוץ ממה שהוא רואה? 🤭🤔
לא הרבה מיואשת******
שזה מה ששונה בין גברים לנשים, ומפה יוצא הפיפי
זה בערך כל ההסבר הנחוץ לגילאי שלוש ארבע
לגמרימצטרפת למועדון
תמיד חשבתי איך מי שאין לה אחים קטנים מקבלת מושג על השונות הזאת בצורה טבעית..
בדרך כלל הם נחשפים בגןכן אני
במעון/ משפחתון, בעיקר סביב הגמילה.
ומה שראיתי, גם בגן של גיל 3 (אם יש בנים ובנות). יש לפעמים פספוסים, או סתם ילד שלא סוגר את הדלת בשירותים. בגיל גדול יותר כבר יותר מקפידים על פרטיות.
לא כולם נמצאים בגנים מעורביםמצטרפת למועדון
בגיל שאפשר לזכור ממנו משהו..
איזה רופא מלך!בשבילך..
גם אצלנו בערך ככה עם בן 3 וחצי.טארקו
וואו. יפה שככה הרופא דיבר!חדשה ישנה
כתבת ממש טוב. תודהאורוש3
הבן שלי בן חמשבשבילך..
אני משתדלת לדבר איתו בדברים שקשורים לחיי יום יום..
לדוגמא במקלחת הוא מסבן לעצמו.. ואנחנו מדברים על זה שאף אחד לא אמור לגעת שם חוץ ממנו ומההורים או הרופא.. וגם אז צריכים לבקש ממנו רשות..

דווקא הפרשה שהתפוצצה עכשיו ממש מזמנת דרך לשיחה..

לפני שבועיים הילדים רצו שאקריא להם סיפור של חיים ולדר ואמרתי להם שכרגע אנחנו לא קוראים מהספרים שלו כי כנראה הוא עשה דברים לא טובים לילדים ואנחנו לא רוצים להיות קשורים למי שעושה דברים לא טובים..

מתוך זה אפשר ממש לצאת לשיחה על מה מתאים ומה לא מתאים, על זה שגם אם מישהו נוגע וגם אם זה נעים צריך לבוא לספר לאבא או אמא..

תקבלי את הדברים בפשוט וגם הם יקבלו בפשטות..
דברים שאני חושבת:קמה ש.

ה' שפתי תפתח

 

 

אני מאד מזדהה עם כל מי שכתבה ששרותים, מקחלות, זמנים שמתלבשים וביקורים אצל רופאים הן הזדמנויות מצויינות להתחיל להעלות את המודעות לנושא של ''הגוף שלי הוא פרטי''.

 

בגזרת הספרים, יש לנו ספר חמוד ובעיניי ממש מוצלח בשם ''מה שבטוח-בטוח''. יש לו כמה גרסאות (אאל״ט לציבור הדתי, לציבור החרדי ולציבור החילוני). ספר חביב כתוב בחרוזים שמתייחס למגוון גדול מאד של מצבים שיש בהם סכנה (ממים רותחים עד חציית כבישים, דרך מוגנות). עשו את זה ככה על מנת ללמד את הדברים מחד ומאידך לא להפחיד את הילדים בכך שהיו מבודדים את נושא המוגנות (מפגיעות מיניות) ומתייחסים רק אליו. מתאים לפי דעתי מגיל 4-5 והאלה, כולל שנות היסודי.

 

 

 

חוץ מהדבים האלה, רציתי להתייחס לעוד נקודה והיא נקודת השיח והשדר בבית. בהקשר הזה, אני מאד התחברתי למה ש@סליל יקרה כתבה. לפני כמה שנים קראתי ספר מדהים (באנגלית) של ד''ר יוכבד דבו שמדבר כולו על השאלה איך מנגישים את הנושאים הצנועים לילדים שלנו? שם היא כותבת בדיוק את מה שאמרת. הסוד הוא הטפטוף לאורך השנים (לעומת איזושהי שיחה ממוסדת ורשמית על הנושא).

 

תחשבו על כל הנושאים האחרים בהם אנחנו מחנכים את הילדים שלנו. בריאות הגוף, נימוסים, קיום המצוות כמובן, איך להתנהג עם חברים, חשיבות הנתינה, ניהול הרגשות החזקים וכו'. כל זה לא קורה במסגרת שיחות ממוסדות ורשמיות כאלה. אלא כדרך אגב, לפי הדברים שעולים במהלך החיים. ככה אנחנו לאט לאט משפיעים על עיצוב האמונות וההתנהגויות שלהם. משפט פה, הארה שם, הסבר ברגע אחר...

 

מה שד''ר דבו אומרת, זה שאותו דבר צריך להנחות אותנו לגבי נושאים כמו מחזור, התפתחות הגוף (שיער, ריח, חזה), אישות, משיכה בין המינים, התמודדות עם שמירת הברית או עם צפיית תכנים בעייתיים ומוגנות.

 

 

זה נכון מכמה סיבות:

 

1) כי ככל שחוזרים על מסרים יותר פעמים (שוב, באגביות ובמינונים קטנים כל פעם), כך הדברים מחלחלים בצורה יותר עמוקה.

2) כי אם אנחנו לא נקדים את השיח הזה, הילדים שלנו ישמעו את הדברים מבחוץ (ובדור של היום זה קורה בגילאים ממש מוקדמים).

3) כי דווקא הגיל הקטן של הילדים הרבה פעמים מאפשר שיח הרבה יותר זורם מאשר עם מתגברים שכבר מובכים מכל העניינים האלה, אחרי שהם כבר שמעו או ראו כל מיני דברים.

4) כי כל הזדמנות של שיח פשוט כזאת פותחת את הדלת לשיח הבא. ככל שילד רואה בנו כותבת לשאלות שלו בכל הנושאים האלה, כך הוא מרגיש יותר שאנחנו הכתובת שלו לבירורים מהסוג הזה. אם נושא לא ידובר אף פעם בבית, סיכוי טוב שהילד יחוש בצורה אינטואיטיבית שההורים שלו לא בעניין של לשוחח איתו עליו, ושהוא יחפש מקורות מידע מבחוץ.

 

 

 

מה שד''ר דבו עוד מסבירה, זה באיזה מינון ובאיזה רמת פירוט להסביר את הדברים. הכלל שהיא תובעת הוא ללכת עם הילד. (זה מאד מתחבר למה שהרבנית זיווה מאיר כתבה בראיון שצורף בשרשור על איך לדבר לילדים על מה שהיה עם חיים ולדר). כל פעם שילד שואל משהו, כדאי קודם כל לעצור רגע ולנסות להבין מה הוא כבר יודע ומה הוא בעצם רוצה לדעת. אפשר לשאול אותו ''מה אתה חושב?'' ולפי זה להבין יותר טוב איפה הוא נמצא בסולם המידע. ואז, העיקרון הוא כל פעם לתת תשובה כמה שיותר פשוטה וכללית. אם הילד יסתפק בזה, סימן שזה מה שהוא היה מעוניין לדעת, על פי יכולת קבלת האינפורמציה שלו. אם הוא ישאל עוד, נענה לא עוד קצת. וככה נתקדם איתו צעד אחר צעד בלי להסתכן יותר מדי בלהציף אותו במידע שלא רלוונטי עדיין בשבילו ועלול להעמיס עליו רגשית כשהוא עדיין לא בשל לזה. בעצם הילד הוא מורה הדרך שלנו בשיחות כאלה. 

 

לדוגמה, ילד שמצא חבילת פדים:

 

- מה זה?

- זה פדים

- אה. (ואז הולך לשחק)

 

>> כנראה שהמידע הקצר הזה הספיק לו לעת עתה.

 

...

 

שעה אחר-כך הילד חוזר:

 

- אמא, איך קוראים לקופסה הזאת?

- איזו קופסה?

- זאת ששאלתי אותך מקודם.

- פדים.

- כן, פדים. מה זה פדים? 

- זה משהו שמגן על התחתונים כדי שהם לא יתלכלכו.

- מגן ממה?

- שאלה טובה מתוק, מה אתה חושב? מה נראה לך?

- המממ... מפיפי.

- תשובה חכמה. אבל במקרה הזה, זה מגן מדברים אחרים.

- כמו מה?

- יש לך מושג?

- לא.

- זה מגן מדם.

- מדם? למה שיהיה דם בתחתונים? זה אם נופלים ומקבלים מכה? זה כמו פלסטר?

- לא בדיוק. לבנות הגדולות ולנשים יש קצת דם שיוצא כל חודש מבין הרגליים, ולכן שמים את הפדים, כדי להגן על התחתונים.

- מה? באמת??

- כן

- זה כואב?

- בדרך כלל זה לא.

- אבל למה יש את זה??

- זה חלק מהדבים הנפלאים שה' ברא בגוף האשה כדי שיוולדו תינוקות.

- מה התינוקות נולדים בגלל הדם הזה?

- זה יותר מורכב מזה. הדם הוא חלק מאיך התינוקות נולדים.

- אה. אני רעב. אפשר טוסט?

 

>> כנראה שעד כאן יכולת קבלת האינפורמציה של הילד לאותה השיחה. הוא לא מעוניין לדעת יותר כרגע. ענינו לו למה שהוא רצה לדעת עד כאן. שידרנו לו שזה בסדר שהוא שואל שאלות ושאין לנו בעייה לענות לו. בפעם הבאה שהוא יפגוש שאלה מהסוג הזה, סביר שהוא יחזור למי שכבר ענתה לו לשאלות קודמות. 

 

[מותר ורצוי להכין לעצמינו תשובות לשאלות אפשריות של הילדים שלנו מבעוד מועד. אבל אם קורה והם תופסים אותנו לא מוכנים אפשר לגמרי להגיד ''אני רוצה לחשוב על התשובה ואני אחזור אליך''. ולחזור אליו לשיחת המשך אחרי שנברר בינינו לבין עצמינו מה אנחנו רוצים לענות].

 

 

 

הבאתי את הנקודה הכללית הזאת בגלל שבעיניי היא נוגעת באופן ישיר לנושא הזה של המוגנות. ככל שנהיה בית שבו הילדים מרגישים שהם יכולים לשאול אותנו שאלות, ככה עולים הסיכויים שהם גם ישתפו אותנו אם וכאשר משהו בעייתי יעלה בחיים שלהם.

 

הרבה פגיעות הן פגיעות שלא קורות בבת אחת אלא שמתבצעות בהמשכים. בהרבה מקרים הפוגע מתקרב לאט לאט, עובר גבול דק, ואז עוד אחד, ועוד אחד. בזכות תקשורת פתוחה בין הילדים לבין הוריהם, עולים הסיכויים שבכל אחת מהשלבים האלה הילד יגש לאמא או לאבא שלו ויספר לו מה קורה איתו. בזכות תקשורת פתוחה גם עולים הסיכויים שאחרי פגיעה ממשית (חס ושלום!) הילד יגש ויספר להוריו. זה ממש משמעותי כי אחד הדברים הכי נוראים בעניין הזה זה כשיש מצב של פגיעות חוזרות. זה עלול לקרות אם הילד מרגיש שאין לו את מי לשתף.

 

 

 

***

 

 

מאיזה גיל לדבר על כל זה? לגבי פרטיות במקלחות, שרותים וכו' - מהגיל שהם מדברים מספיק כדי להבין הוראות כאלה. ומה עם כל המסביב? שאלה גדולה ממש.

 

* תשובה אפשרית אחת היא ללכת לפי השאלות של הילדים, שזה מהגיל שהם מדברים בעצם.

 

* תשובה נוספת היא ליזום אנחנו נושאים מסויימים. לדוגמה אם אנחנו רוצים ללמד אותם כללי בטיחות חדשים כשהם מתחילים לחזור לבד מבית הספר (סביב כיתה ג'-ד'). או אם רוצים לתווך להם משהו מהאקטואליה (כמו שהיה השבוע) כי אנחנו מאמינים שזה חשוב (אני בסוף דיברתי על הדברים עם בן ה-9 שלי כי הוא היה קורא דברים שלו וכי הנחתי שהוא ישמע על זה. לא סיפרתי לבת ה-7 שלי כי היא לא הכירה את חיים ולדר).

 

 

***

 

ואני רוצה גם להתייחס לחשש להכניס פחדים לראש של הילדים שלנו. וואי, כמה-כמה אני מזדהה עם זה!!!

 

אבל כמה שאני לא מתבוננת על הדברים מכל זווית אפשרית, אני כל הזמן חוזרת למסקנה שהאלטרנטיבה יותר גרועה ומסוכנת. אני יכולה לשתוק או להתחמק. זה הרי יותר נוח. אבל המחירים עלולים להיות גדולים חלילה. אז אני מרגישה שבדור שלנו, אין לי אפשרות אמתית לבחור בשתיקה כדי להגן על הנפש הרכה שלהם. אני מדברת איתם בראש ובראשונה *כדי* להגן על הנפש הרכה הזאת שלהם.

 

וכאן באמת עוזר לי לפתוח כל שיחה או הסבר כזה עם הילדים ב''ה' שפתיי תפתח''. שאזכה ללמד בלי להפחיד ולתווך בלי להעמיס. 

 

ושוב - העיקרון הנ''ל של ''ללכת עם הילד'' מרגיע במידה רבה מהבחינה הזאת. אני לא תמיד מרגישה ביטחון מלא כשאני מדברת איתם. זה נעשה בזהירות ובתפילה ממש. אבל אני מרגישה שזה כן עיקרון ברור שעושה לי סדר ועוזר לי.

 

 

 

 

 

שה' ישמור לנו ולכל עם ישראל על הילדים הטהורים שלנו ושנדע תמיד רק טוב!!!

 

 

תודה רבה רבה!מכחול
ממש התחברתי לתשובה.

אני לא בטוחה שהבנתי את החלק של שיחות יזומות. איך עושים את זה.
הרי מה שאמרת על "ללכת עם הילד" רלונטי רק כשהילד שואל משהו.
הילד לא יבוא מיוזמתו לשאול "מותר לי ללכת עם מישהו זר שמציע לי סוכריה", אז איך אני מעלה את הנושא הזה?

ושוב תודה!
אפשר דרך קריאת ספרים בנושאמחי
למשל הספר שקמה הציעה, מה שבטוח בטוח.
מדברים על זה בטבעיות תוך כדי הקריאה.
אני לא יודעת אם זה אותו ספר, הקראתי לילדים שלי באנגלית את הספר let's stay safe, ממש אותו רעיון של כל מיני מצבים מסוכנים ואיך אנחנו נזהרים ומתנהגים בצורה בטיחותית, ומוזכר שם גם לא ללכת עם זרים, לא לקחת ממתקים ותמיד לבוא לספר לאבא ואמא אם מישהו עשה לנו משהו לא נעים, ואם אנחנו לא בטוחים שמשהו שקרה היה בסדר (חשוב להדגיש את זה, כי להגיד רק שמישהו נגע בנו בצורה לא נעימה זה בעייתי, כי מה אם המגע כן היה נעים?) תמיד אפשר לבוא ולהתייעץ עם אבא או אמא ונחשוב על זה ביחד.
באמצע הקריאה אפשר לעצור ולהעלות כל מיני נושאים שחשוב לך לשים עליהם דגש. כמו שבמקרה של שריפה עצרתי ודיברנו על זה, לכן אמא לא מרשה לגעת בגפרורים, ובואו תראו לי איך אתם מתגלגלים על הרצפה כמו שכתוב בספר שצריך לעשות אם אש נוגעת בבגדים. ככה גם במקרה של מוגנות עצרתי ואמרתי להם לכן חשוב לאבא ואמא שבבית כנסת תשארו ליד אבא, ואם אתם הולכים לשחק אבא צריך לדעת איפה אתם, אסור להיעלם. ואם איקס (חבר של בעלי מבית הכנסת שמאוד אוהב ילדים ואני מאמינה שהוא אדם נורמלי, אבל קצת בחרדות מכל הסיפורים שיש) מדגדג אותכם ובטעות נוגע בכם באברים הפרטיים, תגידו לו מיד שאסור וזה לא נעים לכם ותבואו לספר לאבא ואמא. האמת שהם קטנים בשביל זה (בני 3 ו4), אבל אני מעדיפה להתחיל לדבר איתם עכשיו כי זה זורם לי יותר, ומקווה שכשהם יגדלו זה כבר יהיה חלק מהשיח
תודה, עזרת לי ממש!מכחול
בשמחה, שמחה שזה עזר ב''ה. דוגמאות לגבי השיחות היזומות:קמה ש.

בס''ד

 

* כשאנחנו יוצאים למקומות הומי אדם, אני אומרת לילדים לשים לב כל הזמן שנישאר ביחד וכו' ושגם אנחנו נשים לב כל הזמן עליהם. אבל אם חלילה קורה והם לא מוצאים אותנו, שהם יפנו לאמא לילדים שנראית להם נחמדה ויבקשו עזרה כדי למצוא אותנו. זה כלל שחזרנו עליהם כמה וכמה פעמים בהזדמנויות שונות. בחלק מהפעמים שאלו למה דווקא אמא וכו' וזאת הזדמנות להתחיל לענות ולהרחיב, שוב לפי השאלות שלהם ומה שהם כנראה מסוגלים לשמוע. שיחה כזאת מתחילה מאמירה ש*אנחנו* אמרנו אותה. (= המטרה העיקרית של האמירה הזאת היא ללמד אותם מה לעשות תכלס עם הם לא יראו אותנו ח''ו. בדרך אגב זה גם עשוי להוות הזדמנות לשיחה יותר רחבה על הנושא, אם הם ישאלו שאלות).

 

* כשהשתתפתי בסדנה להגנה עצמית, סיפרתי לילדים לאן אני הולכת ולימדתי אותם את שלושת הלמ''דים: לרוץ (לברוח), לצעוק (לעזרה), לספר (את מה שקרה למבוגר שסומכים עליו). ואז תרגלנו כמו בסדנה את צעקת ה''לא!''. זה היה יזום ממני.

 

* כשהבן שלי יצא פעם ראשונה לבד מהבית, אמרתי לו שיש כלל שהוא צריך להכיר וזה שאם במקרה מישהו או משהי מבקשים ממנו להתלוות אליהם, הוא בשום פנים ואופן צריך לסרב. כולל אם מישהו מציג את זה כבקשת עזרה (''ילד, תוכל לעזור לי לסחוב את השקית הזאת, אני גרה ממש ממול''). זה כלל שהצגתי לו באופן יזום.

 

* כשהפרשה של חיים ולדר התפוצצה, סיפרתי מיוזמתי (אחרי הרבה לבטים כאמור) שיש עכשיו האשמות נגד חיים ולדר על כך שהוא פגע באנשים. הוא שאל מה הוא עשה ועניתי שהוא נגע בנשים ובילדים ללא רשותן.

 

* כנ''ל אחרי ההתאבדות שלו. פניתי אליו מיוזמתי (אחרי עוד יותר לבטים) וסיפרתי לו את מה שהיה. זה הוביל לשיחה שלמה על הרבה נושאים, לפי השאלות שהוא העלה. אבל אני זאת שפתחתי, כשעדכנתי אותו במה שקרה.

 

* ומתחברת למה ש@מחי כתבה. גם קריאה בספר (כן, זה אותו ספר חיוך) היא הזדמנות מעולה לפתוח דברים או לגרום להם לשאול שאלות.

 

 

זה יותר ברור לך? 🙂

 

 

שוב מסיימת בתפילה כי אנחנו כ''כ זקוקים לזה - שה' ישים בפינו את המילים הנכונות ושימור מכל משמר על כולנו.

תודה רבה רבה קמה, ממש עזרת!מכחול
והלוואי שכל הדיבורים האלה יהיו מיותרים ולא נצרכים....
וואי תודה! עזרת לי ממש!קופצת
חידות לי דברים ואפילו חידשתי.
תודה❤️
תודה על התגובה!!לפניו ברננה!
עשית ממש סדר.
כתבת מהמםשחרית*
מסודר וברור מאוד.
תודה רבה!!!
קופצת, לפניו ברננה!, שחרית* - תודה על תגובותיכן!קמה ש.אחרונה
בס״ד

שמחה מאד שזה עזר ומודה לכן שעצרתן להגיב. ותודה לה׳ ששולח את המילים.

שנדע רק טוב בע״ה ♥️
לשיים את האיברים מאוד חשוב. להדגיש שהם פרטייםבתי 123
לאף אחד אחר אסור לגעת או להסתגל וגם לילד אסור לגעת לאחר.
לתת סבון על היד ולומר לו שיסבן שם בעצמו. כי רק לו מותר.
תודה!מכחול
אנחנו גם משתדלים לדבר על זה בשוטףקורדיליה

תראי מה כתוב באתר של "לתת פה" על איך לדבר בלי להפחיד -

https://www.latetpe.org.il/blank-35

יש להם הסברים יפים

תודה רבה!מכחול
נראה אתר מצוין.


יש שם דוגמאות למשפטים שאפשר להגיד לילדים בגיל הרך, ולמרבה הזעזוע אחד מהם הוא

"הלב הוא לא מחסן - לעודד שיתוף (משפט נהדר של סופר הילדים חיים ולדר)."

אוווווווווווף!
עוקבת אחרי השרשור מאז שנפתחפה לקצת
ועכשיו נזכרתי שקיבלתי את זה באחת הקבוצות בוואטסאפ ואולי יעניין מישהי.
(לא מכירה ואין לי שום קשר אליהם)



*הדרכת חירום להורים ומחנכים עקב פרשיית חיים ולדר.*
*מארגון 'לוקחים אחריות' -חשוב להפיץ*

כולם מתעסקים בזוועה הנוכחית ושוכחים
את השאלה העיקרית...
*איך מדברים על זה עם הילדים ומכינים אותם לדבר איתנו כדי שנוכל לעזור להם?*

*במוצאי שבת הקרובה בשעה 21:00*

נעלה להדרכת חירום מיוחדת בחינם עם :
אלעד חמיאל- קרימינולוג קליני ,
מטפל מיני ומרצה, על פגיעות מיניות, והימנעות מהן.

*בהדרכה החשובה נלמד:*
-איך מדברים עם הילדים על הנושא הטעון הזה מבלי לפגוע בהם?
- איך נותנים לילדים כלים שיעזרו להם לזהות פגיעה?
- איך נמנעים מלהגיע לפגיעה, ולומדים לייצר שיח בנושא?

*נרשמים להדרכה כאן:*

כדי שההדרכה תתקיים אנחנו צריכים
לפחות 1000 נרשמים. אז רגע לפני ההרשמה,
*שתפו את ההודעה הזו* בקבוצות של הורי הכיתה,
הגן, המורים וכל מי שהמידע החשוב הזה יכול לסייע לו.

גם מי שלא יוכל להגיע יקבל הקלטה
של השידור אז כדאי להירשם בכל מקרה.
נרשמים בלחיצה כאן:


מחכים לפגוש אותך,
משפחת לוקחים אחריות.
מסתבר שאי אפשר לשלוח כאן את הקישור להרשמהפה לקצת
אם מעניין מישהי מוזמנת לכתוב לי בפרטי ואנסה אולי שם זה יתן לשלוח
תודה!מכחול
גם אני קיבלתי את זה
יש גם את זה - עם סיוון רהב מאיר ואילה ברנעבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ו בטבת תשפ"ב 15:46



פה נרשמים-
ערב פתוח בנפגשות 2.1.22
מישהי מכירה את הארגון?לא כרגע
או את המרצה?
גם אני קיבלתי, רק רוצה להיות בטוחה לפני שנרשמת..
במפגש עם סיוון רהב-מאיר אני מכירה את המרצה (אילה ברנע)בארץ אהבתי
היא מעולה, שווה לשמוע אותה.

במה ש@פה לקצת שלחה אני לא מכירה.
תודה!לא כרגע
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...