שרשור חדש
בשעה טובה פרסמנו את מכתב הפתיחה!לפניו ברננה!
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ב 01:15

וסליחה על כל העיכובים
מצרפת אותו גם כאן לנוחות כולן, מי שמחפשת אותו - דרך הטלפון ניתן למצוא אותו בתפריט שבצד שמאל, כשנמצאים בתוך הפורום.


ברוכות הבאות לפורום 'אימהות, השלב הבא'!!

  1. הפורום נועד להיות בית לכל האימהות לילדים בגילאי יסודי ומעלה . אתן מוזמנות להעלות בו שאלות והתייעצויות / התלבטויות ודילמות / פריקות / שיתופים / מחשבות ותובנות שקשורות לשלב הזה של החיים שלנו וכו'.
  2. שימו 💛: זהו פורום לאימהות (גברים, נבקש מכם לכבד את המרחב הנשי ולא להגיב פה. תודה על ההבנה!).
  3. איך נולד פורום 'אימהות, השלב הבא'? פורום 'אימהות, השלב הבא' נוצר עבור: אימהות שעברו את שלב הילודה וככל שהזמן עובר מרגישות פחות ופחות קשורות לפורום 'הריון ולידה' (ביניהן ניקיות וותיקות שכתבו במשך שנים בהריון ולידה וכעת מחפשות לעצמן ''בית-המשך''), אימהות שמסיבה כזאת או אחרת כרגע לא סביב העניינים שקשורים להריון וללידה - ואימהות שרוצות להעלות נושאים שקשורים לשלבים המתקדמים יותר של ההורות (ופחות הרגישו שזה נכון לעשות זאת בפורום שעיקר ייעודו לדון בהריונות ובלידות ).
  4. אנחנו רואות את 'הריון ולידה' ו'אימהות, השלב הבא' כפורומים שמטבע הדברים קשורים קשר הדוק אחד בשני ❤. במידה רבה מאד, מדובר באותה הקהילה ולכן סביר שנשים רבות ימצאו את עצמן שואלות, קוראות, תורמות ונתרמות בשני הפורומים יחד . אפשר לדמות את זה לקהילה שיש בה קבוצות ווצאפ שונות - אחת שמיועדת לטרמפים, אחת שמיועדת למסירות, אחת שמיועדת לוועדת חסד וכו'. לכן, גם לא מן הנמנע שיהיו נושאים חופפים ומשיקים בשני הפורומים . (להרחבה על הנקודה הזאת, ראו את סעיף 6).
  5. מבחינת המשתתפות בפורום הזה – כהמשך לסעיף הקודם, אנחנו מזמינות את כל מי שרואה את עצמה כחלק מן הקהילה המתוקה הנ''ל לקחת חלק בדיונים שיעלו כאן (הכוונה גם למי שעדיין לא אמא בעצמה או למי שאמא לילדים קטנים יותר) . מתוך ניסיון העבר, אנחנו מאמינות שכל אחת יכולה לתרום. מי במילה טובה, מי בתפילה, מי מניסיונה האישי כאימא לילדים גדולים, מי מניסיונה המקצועי ומי מניסיונה בחייה הפרטיים או עם קרוב משפחה שחווה דבר דומה.

וגם להיפך - נבקש מן הקוראות האהובות כאן לא לשכוח את המקום ממנו צמחנו רובנו כקהילה - פורום 'הריון ולידה' - ולהמשיך לתרום מניסיונן גם שם  

פתרון לכל מי שרוצה לקבל מענה משני הפורומים: ניתן לפתוח שרשור באחד מהם ולשים קישור אליו בפורום השני .



מבחינת חלוקת הנושאים – בתור בית לאימהות של ילדים גדולים, אתן מוזמנות להעלות ב'אימהות, השלב הבא' דיונים שקשורים לזוגיות, להתפתחות האישית וכמובן להורות שלכן ❤️. אנחנו מזכירות לכן שהפורום הזה אמנם מיועד לאימהות, אבל הוא בסופו של דבר פורום פתוח. לכן, אין לשתף בו שיתופים אינטימיים אישיים. על מנת לשמור על הייחודיות של הפורום הזה, נבקש שנושאים שקשורים באופן מובהק לתינוקות, פעוטות וילדים קטנים (עד סביב היסודי) יופנו ל'הריון ולידה'.



אנחנו מקוות שהמקום הזה יהיה מקום של העשרה והפרייה הדדית, של אחווה אמתית והכל מתוך כבוד ונועם אחת לשנייה ❤



אוהבות ומאחלות לכולנו הרבה ברכה והצלחה – בפורום, בהורות, בחיים ובכלל חיוך!



כאן למה שצריך..

@יעל מהדרום @מתואמת @לפניו ברננה! המנהלות

@קמה ש. - ההוגה והיוזמת

כללים לגלישה בטוחה בערוץ!!לפניו ברננה!

חשוב להיות מודעים- הבאנו לכן מתוך פורום הו"ל...

 

כולנו רוצים להנות משימוש מועיל ובטוח בערוץ. רוב המשתמשים בערוץ הם אנשים טובים עם כוונות טובות, עם זאת יש לזכור שכמו בכל מקום גם כאן קיימים אנשים העלולים לפגוע ולנצל את תמימותם של אחרים. על מנת שהשימוש אכן יהיה בטוח אנחנו ממליצים:

  1. שימו לב עם מי אתם מדברים, לא לכל מי שפונה אליכם חייבים להגיב. גם אם התחלתם לדבר עם מישהו ובאיזשהו שלב אתם מרגישים שלא נוח לכם להמשיך בשיחה מכל סיבה שהיא - אל תהססו להפסיק את השיחה ואף לחסום. וזיכרו - ותק ומעמד אינם ערובה להתנהגות נאותה, בדקו היטב במי אתם נותנים אמון.
     
  2. הימנעו מדיבור על נושאים שהצנעה יפה להם, בפרט בשיחה עם בן המין השני. לעולם אל תדברו על נושא שלא נוח לכם לדבר עליו, אם מישהו לוחץ עליכם לעשות זאת חסמו אותו מיד.
     
  3. אל תשלחו תמונות שלכם למשתמשים אחרים, בטח שלא בעקבות הפעלת לחץ מצידם. אל תשתפו פרטים מזהים ו/או פרטי התקשרות אישיים (מספר טלפון, מייל וכדו') עם מי שאתם לא מכירים ולא ברורה לכם הכוונה שלו.
     
  4. בכל מקרה של דיבור או העלאת תכנים בעל אופי מיני ללא הסכמה מפורשת מראש מצידכם, או שידול והפעלת לחץ לקיום דיבור כזה בין אם בשיחה אישית בערוץ ובין אם ע''י מעבר לפלטפורמה מקבילה (מייל, וואטסאפ וכדו'), או הפעלת לחץ לקבלת תמונות ופרטים אישיים – חיסמו את אותו הניק ודווחו עליו במסר לאחד מהאחראים לקבלת תלונות על הטרדות או במייל  [email protected]. האחראים: @אלעד,@+mp8 ו@ענבל. כמו כן, בשיחות האישיות ישנה אפשרות לדווח על השיחה. הדיווחים ייבדקו ברגישות ובדיסקרטיות.

 

בברכת שימוש מועיל ובטוח, מנהלי הפורומים.

 

קישור לפורום הריון ולידהלפניו ברננה!

כדי שיהיה נוח לדלג בין הפורומים קורץ

פורום הריון ולידה

משחקים מומלצים לגילאי 8+🙏🙏חזקה בעורף

לקראת החופש מחפשת להעשיר את ארון המשחקים שלנו, בעיקר לגדולים.

אשמח לשמוע המלצות למשחקים מוצלחים במיוחד.

וגם כאלה שאפשר לשחק לבד.


 

מעדיפה לא משחקים יותר מידי תחרותיים (כמו ג'ונגל ספייד) יש להם מספיק רעיונות על מה לריב, לא צריכה להוסיף להם עוד😅

אם יש משחק שכולם נגד המשחק (כמו השועל החמקמק לצעירים...) זה הכי טוב.


 

קצת ממה שכבר יש לנו:

מונפול

קאטן

רמי

אוצרות אוצרות

צוללות

בול פגיעה

קלפים

טאקי 

האי הנעלם - משחק שיתופי, שכולם נגד המשחקיראת גאולה
טיקט טו רייד זה משחק ארוך וכיפי, בסגנון אסטרטגיה. (הוא אמנם תחרותי, אבל אני אוהבת לשחק בלי לספור בסוף נקודות, עד שמגיעים לסוף כבר מתעייפים מלספור נקודות ונהנים ככה מהתוצאה בלי תחרותיות יתר)
האי הנעלם נראה פצצה של משחק!! תודה!חזקה בעורף

לגבי טיקט טוב רייד... (נתן לי קצת הרגשה של שואה🤦😅)

הייתי צריכה להוסיף בהודעה הראשונה שכמה שיותר קצר יותר טוב🤭


בחופש אני אוהבת לשחק איתם, בסוג של זמן אישי, ואין לי סבלנות לארוכים האלה 🙈

לשחק איתם אני אוהבת דאבל, ורייסיראת גאולה

דרך אגב, יש בעלי אקספרס דאבל עם ציורים יהודיים.

גם סבאטור הוא משחק חביב, מיועד לכמה שחקנים, והתחרות לא אישית (כן בין השחקנים, לא כולם נגד המשחק, אבל זה לא אישי).

טיקט טו רייד מוצלח גם אצלנו, בגזרת המשחקיםקופצת רגע
השיתופיים פנדמיק נראה טוב( לנו אין אבל הילדים שלי שיחקו כמה פעמים במשפחה המורחבת ונהנו מאוד)
לגוoo
ספלנדורכתבתנו

פינות (משחק קלפים)

שוקו תות (קלפים)


 

אני במשחקים אובר תחרותיים משתמשת בזמנים שהם בפרץ אנרגיה מוגזם וצריך לתת לזה מסגרת. נגיד כשמתחילים להשתולל סביב שולחן שבת וכד'

בול בפוניאור10

משחק זריזות והבחנה, מעורב מזל, אז לא בהכרח הכי מהיר מנצח. בלי תורות כולם ביחד.

כן תחרותי אבל משחק קצר ומשעשע

חתחתול מתאים גם לגיל צעיר יותר. מוצלח מאדאמהלהאחרונה

ויש גם שרלוק- שזה מבוסס על זכרון ממש מוצלח

עשיתי רשימה של מקומות שמתאימיםשדמות בחולות

לטייל אליהם למשפחות עם מגוון גילאים (גם קל להגיע בתח"צ):

פארק נחל שניר – גליל עליון – מים רדודים לפעוטות – שכשוך וחקר טבע לילדים – מסלול נעים לבני נוער

פארק נחל דן – קיבוץ דן – שבילים נוחים – מעיינות קטנים – מסלול קל ונעים לכל גיל

פארק נחל עמוד – צפון הגליל – הליכה מוצלת – שכשוך ונוף פראי – אתגר קל לנוער

גן לאומי נחל רובין – ליד פלמחים – מסלול קל לעגלות – טבע פתוח ומגוון – תצפיות נוף רוגע

פארקים עירוניים ואזוריים:

פארק הירקון – תל אביב – מדשאות ומשחקים לפעוטות – מתקני משחק לילדים – אפשרות לשיט, מיני גולף או רכיבה לנוער

פארק רעננה – רעננה – גן חיות קטן – סירות פדלים ומתקנים – הופעות קיץ לנוער

פארק נחל לכיש – אשדוד – מסלול רגוע לאורך הנחל – גשרים ופעילות בטבע – שיח וספורט חופשי לנוער

פארק נחל חדרה – חדרה – שבילים נוחים לעגלות – מרחב לחקר טבע – תצפיות ויומן מסע אישי

פארקים מדבריים:

פארק נחל צין / עין עבדת – מדרשת בן גוריון – תצפית מדברית לפעוטות – חקר סלעים לילדים – מסלול קניוני לנוער

פארק נחל ערוגות – עין גדי – מים רדודים וצל טבעי – שכשוך וחיפוש – מסלול נוף מדברי למבוגרים ונוער

 

 

🌟 ירושלים – אטרקציות חינמיות למשפחות 🌟

פארק טדי – מול שער יפו, בסמוך למתחם ממילא – מזרקות מים מוזיקליות, גן פתוח, מרחבים מוצלים – מתאים לילדים קטנים ונוער, אפשר לשלב עם טיול בעיר העתיקה – פעיל גם בערבים, חווייתי במיוחד בימים חמים

גן סאקר – קרוב לקריית הממשלה – מדשאות, מתקני משחק, פיקניק משפחתי – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – נגיש מאוד בעגלה

פארק נחל רפאים – מסלול הליכה ירוק סמוך לעיר העתיקה – נקודת התחלה מומלצת: קרוב לשער יפו – מתאים לכל גיל, כולל עגלות – טבע עירוני, פינות ישיבה, שילוב מושלם עם פארק טדי

טיול סובב חומות ירושלים – מסלול הליכה מקיף סביב העיר העתיקה מבחוץ – עובר דרך שער יפו, שער ציון, הר ציון, שער האשפות ועוד – מתאים לילדים ונוער: צילום, ניווט, תצפיות – מסלול פתוח, חינמי, עם סיפורים היסטוריים ותחנות מרתקות – ניתן לבצע בשלבים, לפי יכולת הגילאים

 

🌟 חיפה – אטרקציות חינמיות למשפחות 🌟

הכרמלית – רכבת תחתית עירונית שמחברת בין העיר התחתית למרכז הכרמל – חוויה תחבורתית לילדים ונוער – מחיר סמלי (כרטיס רגיל: 5.90 ש"ח)

הגנים הבהאיים – גנים מדורגים מרהיבים עם תצפית על המפרץ – סיורים מודרכים חינמיים בהרשמה מראש – מתאים לילדים גדולים ונוער (לא נגיש לעגלות בכל חלקיו)

המדעטק – המוזיאון הלאומי למדע – תערוכות אינטראקטיביות, גן מדעי, פעילויות לגיל הרך – מתאים לכל הגילאים – הכניסה בתשלום, אך לעיתים יש מבצעים או ימי כניסה מוזלים

פארק הכט – פארק ענק עם מתקנים, סקייטפארק, שבילי רכיבה, גישה לחוף שקמונה – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – פתוח 24/7, חינם

גן האם – פארק ירוק במרכז הכרמל עם מתקני משחק, דוכנים והופעות – נקודת יציאה לכרמלית ולגן החיות – מתאים לכל המשפחה

גן הפסלים – גן שקט עם תצפית מרהיבה ו-29 פסלי ברונזה – מתאים לפעילות רגועה, צילום, משחקי "חיקוי פסלים" – חינם, פתוח בשעות היום

פארק הקישון – מסלול הליכה לאורך הנחל, פינות ישיבה, טבע עירוני – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – פתוח בשעות היום, חינם

גן החיות הלימודי – מגוון בעלי חיים, גן בוטני, מוזיאון ארכיאולוגי – מתאים לכל גיל – הכניסה בתשלום סמלי (לרוב עד 25 ש"ח)

פארק הכרמל – שמורת טבע – מסלולי הליכה, תצפיות, פינות פיקניק – מתאים למשפחות מטיילות – חינם, פתוח כל השבוע

המוזיאון הימי הלאומי – תערוכות על שודדי ים, ספינות, ארכיאולוגיה ימית – מתאים לילדים ונוער – הכניסה בתשלום סמלי, לעיתים יש מבצעים

 

ואוו מקסים¡ תודה על השיתוף ❤️לפניו ברננה!
יפה מאדחילזון 123
מהמם תודה רבה!!! רק לעניין התשלום בכרמלית- מחיראמהלה

הנסיעה כבר מזמןןןן לא 5.90. לצערנו המחירים מזנקים כל הזמן. כרגע זה עומד על 8 ש"ח כמו נסיעה באוטובוס.

🔸️קרית גת- מרכז מבקרים "במבה"יעל מהדרום

לק"י


מקום מתוק.

מיועד לילדים מעל גיל 4, סיור של שעה בערך, צריך לקנות כרטיסים מראש.

🔸️אזור ירושלים- עין חמדיעל מהדרוםאחרונה
מהיום אני המנהל של הפורוםעזוב באסה
עוף מפה. באמת. הגזמת לגמרייעל מהדרוםאחרונה
המלצה לסדנת ציור לילדה בת 8.5 ממש מוכשרתמדברה כעדן.
דיגיטלית... תודה רבה! 
את מתכוונת לאיור דיגיטלי או לסדנה מקוונת?-קול ברמה-
סדנה מקוונת, תודה על הדיוק!!!!מדברה כעדן.
אני בקבוצת וואצאפ של מישהי שיש לה קורס כזהאוהבת את השבת

היי אהובות 💛


שולחת לכן הדרכת ציור חינמית, קלילה וכיפית במיוחד! 🎨

מתאימה גם למתחילות וגם לפעילות משפחתית עם הילדים 🧑‍🎨👨‍👩‍👧‍👦


הפעם נצייר *ציור מינימליסטי ענפי לבנדר🪻*–

והנה מה שצריך להכין מראש:

🟡 דף עבה (כדי שלא יקרע מהצבע)

🟠 צבעי אקריליק/גואש

🔵 מכחול

💧 מים

🧻 וטישו לניגוב


📽️ קישור להדרכה:


תהנו מההדרכה!

– יהודית 💛

_________________

💫 נ.ב.

נשארו *8 קופונים בלבד* להצטרפות למועדון שלי ב10 שקלים לחודש הראשון!

הערב בשעה 20:30 מחכה לנו לייב ציור של עין ריאליסטית – הולך להיות מרתק 👁️


אם עדיין לא בפנים – זו ההזדמנות שלך להצטרף עכשיו >>

קוד קופון: 1010

מועדון הציור – עולם הציור והצבע

תודה רבה רבה!מדברה כעדן.
זה עוד עובד הקופון?חילזון 123
אין לי מושג...אוהבת את השבת
יש לשירי כהן המהממת, מותאם לילדים מוכשריםאמהלה

שירי כהן – דף נחיתה – קורס דיגיטלי

 

ממליצה ממש

והרבה נחת

איזה כיף לילדה שלך שראית בה כשרון ואת רוצה לעזור לה להתפתח

כל הכבוד

יש לנתנאל אפשטיין סדנה לציור קומיקס124816
תודה שכתבת, יש לו עכשיו משהו שנראה ממש מוצלחבארץ אהבתי

ובמחיר יחסית לא יקר בכלל.

אני אראה אם הילדים שלי מעוניינים...

אשמח לרעיונות מה אפשר לקנות מתנה לצוות של מורותבכינוי אחר

בכיתה קטנה? יש תקציב של 60 ש''ח לכל אחת

וזה מההורים של הילדים.

להיכנס לנעמן או לפוקס הוםשואלת12

ולנסות להרכיב מתנה נחמדה:

קערת סלט עם כפות הגשה

כוסות ומגבות..

כאלה

^^^ זה נחמד, ואפשר להחליף אם רוציםיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


והכי חשוב, זה התודה מהלב🙏

מחפשת המלצות לספרים למסיימת כיתה א'יעל מהדרום

לק"י


שיהיו מעניינים, אבל לא עם הרבה מלל וכתב קטן.

שיהיה לה מעניין לתרגל את הקריאה (כי בואו נגיד שהספרים של ראשית קריאה ועל הטקסטים למיניהם די משעממים).


ראיתי ספר שנקרא "טפיתי" (משהו כזה). מכירות? ממליצות?

אני אוהבת אותופאף
ממש מתאים בעיני למסיימי כיתה א, הוא קצר, מנוקד, ועם תמונות.
ומעניין!פאף
הבת שלי ממש אוהבת את "מפי הטף"מאוהבת בילדי

כי זה לא הרבה מלל ויש הרבה ציורים, זה גם מצחיק אם היא מבינה את הבדיחה.

חוץ מזה כל הספרים של אמא של לאהלה, דברה בנדיקט, סיפורים קצרים של מנוחה פוקס.

 

אני לוקחת אותה לספריה ושם היא בוחרת מה שהיא רוצה.

תודה! אין לי ספריה זמינהיעל מהדרום
לק"י


אבל לאבא שלי יש מלא ספרים. הזכרת לי לחפש אצלו!

טפיטי מעולה!!! נשמע בול. הבן שלי ממש אוהבטארקו
למרות שהוא ברמה קצת מעבר כבר..


תודה! אולי נקנה אחד וננסהיעל מהדרום
קומיקסים גם מתאים?אין כמו טאטע!
גם אפשריעל מהדרום
אולי 'ג'ורג' הסקרן' יכול להתאיםבארץ אהבתי

אני קניתי אותו למטרה הזו. בסופו של דבר לרוב הקראתי את הסיפורים לילדים.

אבל לאחרונה הבן שלי שסיים כיתה א' התחיל לקרוא אותו לבד לפעמים (הוא ידע גם לקרוא לפני כיתה א', אבל עד עכשיו לא ממש קרא ספרים סתם לעצמו. עכשיו קצת התחיל עם הספר הזה, כי זה יחסית לא הרבה משפטים בכל עמוד אז זה פחות מרתיע).

שווה קניה? כי ספריה זמינה אין לייעל מהדרום
אצלנו לקחנו בהתחלה מהספרייה ואחר כך קנינובארץ אהבתי

בעיני זה שווה. זה הרבה סיפורים חמודים בספר אחד, כיף גם להקראה וגם לראשית קריאה.

והסיפורים חמודים ומשעשעים לטעמי...

זה ספרים שתורגמו מאנגלית, אמא שלי הכירה אותם באנגלית בתור ילדה.

אתם יכולים להקשיב לחלק ניכר מהסיפורים שם ביוטיובבארץ אהבתי

ואז לראות אם הסגנון מתאים לכם...

(בהרבה סרטונים אפשר ממש לראות את הסיפור מתוך הספר)

צפרדי וקרפדתוהה לעצמי
זה ספר ילדים. לא? אני מחפשת משהו קצת יותר ארוךיעל מהדרום

לק"י


לא פירטתי, אבל יותר פרקים/ בהמשכים. אולי ימשוך אותה יותר מספרי ילדים.

אבל תודה. אם הוא מעניין, אולי נקנה אחד.

מקסימום יתאים לקטנים יותר.

דווקא הוא כן קצת יותר.. סיפורים קצרצריםטארקו
יש גם באותה סדרה סיפורים של דובי דובבארץ אהבתי

שתי אלו גם סדרות קלאסיות מתורגמות מאנגלית.

אצל ההורים שלי יש בבית ספר של דובי דוב באנגלית שאמא שלי קיבלה ליום הולדת 3 שלה🙂

 

דובי-דוב

כזה. ויש עוד בסדרה...

 

הם מתוקים. וכיף גם להקריא לקטנים יותר.

אותי עניין בשלב הזהתוהה לעצמי

ועדיין אני חושבת שזה ספר מתוק ממש.. אבל מתאים באמת גם לגיל קטן יותר. סיפורים קצרים. כמו שכתבו בתגובה אחרת כדאי להסתכל בספריה או בחנות.

ו@בארץ אהבתילא הכרתי את דובי דוב, כיף לשמוע שיש עוד בסגנון, נבדוק גם אותו.

מעניין, אני הרגשתי דווקאריבוזום
שצפרדי וקרפד מבחינת התוכן עלול להיות מפוספס חלקית או אפילו לא מתאים כשמדובר בילדים צעירים. יש שם כמה סיפורים שההומור שלהם או הנקודה המרכזית יותר בוגרים. וגם כמה שהם קצת מפחידים...  
מפחידים לא טוב לי....יעל מהדרום

לק"י


אולי כדאי שאלך לחנות ספרים בעצמי ואסתכל שם בספרים.

אז תודה שכתבת!

חפשי את הספר עלילות בנצי, נראה לי שיתאיםמתואמת
וגם היומן של דבי של מנוחה בקרמן.
כן (באמת לא זכרתי את השם במדויק)מתואמת
תודה! זה קומיקס?יעל מהדרום
לא, זה סיפור בשילוב ציורים.מתואמת
טפיטי ממש נחמדאן אליוט
ויש גם את סדרת איזדורה מון. אצלינו הבנות מאוד אוהבות
יודעות אם אפשר לקנות בכרטיס של הסתדרות המוריםיעל מהדרום

לק"י


באתרים של סטימצקי וצומת ספרים?

יש שם מחירים טובים עכשיו 

ספריית מחנייםאמאשוני

יכול להיות שזה טיפה ארוך לסוף א', אבל תמיד אפשר לספר בפעם הראשונה חלק כדי ליצור את הגירוי ואז הם ממשיכים לבד.

חורשים אצלי את הספרים בב-ג.

אפשר לקנות בסופרים של חרדים (יש חסד, רמי לוי ועוד)

תודה!יעל מהדרוםאחרונה
התייחסות לחוצפה של טרום מתבגרת..אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו בת 11.5.

ילדה מקסימה, בוגרת, נבונה מאוד, עוזרת הרבה בבית. אני ממש יכולה לסמוך עליה עם שאר הילדים.


וגם ממש ממש חצופה😬 (לא יודעת מאיפה זה מגיע, אני בחיים לא הייתי מעיזה לדבר ככה להורים שלי)


היא יכולה לכעוס עלי, לצעוק אלי, להאשים אותי בטעויות שלה, לנסות "לחנך" אותי כמו שאני מחנכת אותה. היא אשכרה חוזרת על משפטים שאני אומרת לה, נגדי.  


גיליתי שהדרך הכי נכונה להתייחס אלי זה פשוט להתעלם🤷

לתת לה לצרוח, לכעוס, להאשים, לחנך אותי. ופשוט לשתוק.

אם אני עונה לה, זה רק יותר מעצבן אותה, מוסיף לה עוד סיבות לכעוס ולהתחצף, גם אם אני מדברת איתה בשקט ובהגיון.

כי בסופו של דבר, ברוב מוחלט של הפעמים היא תעשה מה שאני אומרת / מה שצריך לעשות, לא משנה כמה רעש וצילצולים יש מסביב. וגם הרבה מאוד פעמים, אחרי שהיא נרגעת היא יכולה לבוא לבקשה סליחה, להשאיר לי מכתב התנצלות, "להודות" שהיא לא הייתה בסדר (וזה בא לגמרי ממנה, בלי שדרשתי את זה) וכו'...


אבל לאחרונה עלתה לי שאלה חינוכית, האם זה הגיוני פשוט לעמוד בשקט ולספוג את כל הכעס והחוצפה??

משהו מרגיש לי מאוד לא תקין לאפשר לילדה לצעוק/לחנך/להתחצף לאמא שלה, בלי שהאמא מגיבה באותו רגע. כן יוצא לי לדבר איתה על זה לפעמים, אחרי שהיא נרגעת, היא מבינה, היא יודעת שהיא עושה משהו לא בסדר. אבל זה חוזר על עצמו שוב ושוב.


היו פעמים שהרגשתי שהיא ממש חצתה את הגבול. אז ניסיתי לעצור אותה במילים(בדרך כלל היא לא מתייחסת או רק מגיבה ביותר חוצפה)  או פשוט לשלוח אותה לחדר כי "אני לא מוכנה שיהיה דיבור כזה לאמא בבית שלנו" אבל מרגיש לי שהיא כבר עברה את הגיל.


קיצר, תוהה לעצמי איך הכי נכון לפעול. גם באותה רגע וגם אח"כ כשנרגעים.


אשמח לשמוע את דעתכן🙏


פעם שמעתי, בהקשר אחר, ואימצתי לייראת גאולה

בגיל גדול, לומר 'זה לא בסדר' וזהו.

לא להיכנס לדיון או להסברים או להערות,

אבל גם לא לשתוק,

פשוט לומר בקול רגוע - 'ככה לא מדברים לאמא' / 'זו חוצפה לנסות לחנך את אמא' / 'בבית שלנו לא צועקים' או כל משפט אחר שפשוט אומר שההתנהגות הזו לא בסדר.

וזה מספיק להם. היא הרי מבינה בעצמה שזה לא בסדר, לא צריך לענות לה בשביל שהיא תדע את זה...

אבל ככה בעצם הגבת, לא שתקת, היא לא תחשוב שזה מקובל עליך,

ובסוף בסוף אני מאמינה שזה גם מטפטף אליהם.

אם היא עוברת את הגבול, את יכולה לומר משפט כזה או אפילו כמו שכתבת 'אלו משפטים מעליבים, אני לא מוכנה שידברו אלי ככה', וללכת בעצמך! לא לדרוש ממנה להיכנס לחדר, היא גדולה, וזה סתם פתח להתכתשות מיותרת שמסיחה את דעתה מהבעיה האמיתית. אבל את לא צריכה להמשיך לשבת ולהקשיב לדיבורים הלא יפים, אם את הולכת בעצמך, זה לא יגרום לה להסלים את התגובה... לא יהיה למי...

בעינייoo

הדרך הטובה ביותר לחנך ילדים זה 1. לתת להם דוגמא אישית טובה

2. ללמוד להוביל אותם ולא לתת להם להוביל אותך


אם רוצים שהילדה לא תכעס/ תצעק/ תאשים בטעויות/ תנסה לחנך

צריך לא לעשות את זה בתור הורה


בסיטואציות מרגיזות צריך להיות המבוגר האחראי ולהרגיע את הרוחות


אם רוצים להעיר

לעשות בעדינות ובחוכמה


אם רוצים לשים גבול

לשים אותו באסרטיביות מנומסת 

א. היום מתייחסים לגיל הזה כגיל ההתבגרות לכל דבר!❤️קמה ש.

בס"ד


אומרים שזה מתחיל היום בגילאי 9-10….


ב. נראה לי שכן צריך להשתדל להגיב תוך כדי במטרה להפסיק את ההתנהגות. בעיניי זה סביר לשלוח לחדר עדיין בגיל הזה, במקרים חריגים. אבל לכל הפחות לומר בטון חד משמעי "לא מדברים ככה לאמא".


ג. מעבר לזה, לא חושבת שיעיל לנסות להרגיע או לחנך תוך כדי התקף עצבים או חוצפה של ילד. הוא לא פנוי רגשית להקשיב. אבל כן הייתי מנסה לדבר על זה יותר איתה בזמנים שהיא במנוחה רגשית ואת והוא פנויות לזה. ושם להסביר מה מקובל ומה לא, איך אפשר לדבר לאמא ומה לא שייך וכו'. מצד אחד לא חייב אחרי כל אירוע. מצד שני, חינוך הרבה פעמים זה אוסף של מעשים חינוכיים שחוזרים על עצמם, כמו ליטוש של יהלום, אז הגיוני שזה יקח הרבה שיחות.


ד. זה שהיא מעצמה מתנצלת הרבה פעמים זה מקסים!!! מתוקה… זה אומר שהיא מבינה מה נכון ומה לא. היא רק לא תמיד מצליחה ליישם (כמו כולנו, אבל ילדים ונוער מתקשים עם זה עוד יותר). אז במסגרת השיחות האלה אפשר לחשוב איתה על אסטרטגיות לניהול העצבים שלה, כדי שלאט לאט היא תשלוט יותר במה שיוצא לה מהפה.


זה מה שעולה לי…

גם אני מופתעת מהחוצפה של הילדים שלי,

שהיא רחוקה שנות אור ממה שאני הייתי כשגדלתי.

אבל אני רואה שעם זמן ועבודה, יש שיפור ב"ה 🙏🏻


בהצלחה לנו ❤️

בעיני את עושה מה שצריךכתבתנו

ואת לא צריכה לשנות. אי אפשר לריב עם עצמך, ואם את לא משתפת איתה פעולה היא תאבד עניין.

אם היא יודעת שזה לא בסדר ומתחרטת בעצמה, עד כדי בקשת סליחה, נשמע שהכי טוב זה באמת להתעלם/ להגיד איזה משפט שמעמיד במקום ולא מוסיף שמן למדורה. בעיני אפשר לשלוח לחדר גם בגיל כזה. תמיד אפשר להגיד 'אני לא רוצה לשלוח אותך לחדר, את בוגרת ומבינה שזה לא תואם לגיל שלך, אבל אם תמשיכי לדבר באופן הזה אני אעשה את זה בכל זאת'. כלומר, להזמין אותה להרגע בעצמה, אבל אם זה ממשיך ובלתי נסבל אז כן להרחיק את ה'מריבה' ממרכז העניינים.

לא קל, אבל אם זה מנחם, זה מסימני הגאולה..

והיא נשמעת מאוד מיוחדת, מודעת וכנה וגם יודעת לבקש סליחה- תכונות מהממות, היא בע"ה תגיע רחוק, ואשרי הוריה 🧡

למה חייבים להגיב באותו רגע?אמאשוני

חינוך לא נמדד לפי מהירות תגובה אלא לפי תהליך עומק.

זה לא אומר שצריך לתת לה לדבר איך שהיא רוצה כמה שהיא רוצה,

זה אומר שאם מה שמפריע לך זה עצם העיקרון שצריך להגיב מיד, אז לא חושבת שזה נכון וזה בסדר גמור גם להגיב אח"כ.

את מתמללת ומשקפת לה תחושות? ראיתי שהיית מאוד נסערת וכו'.

אם אתם רגילים לשיח הזה אף אפשר לומר לה,

ראיתי שכעסת והיית מאוד נסערת. אני מבינה את זה, באמת קשה כשאת מרגישה שלא רואים אותך או לא מתחשבים בך, לשמור על איפוק.

בואי נחשוב איך אפשר לעזור לך להביע את ההרגשה שלך בלי "לאבד את זה"

אולי להירגע בחדר? אולי מקלחת? אולי לדבר עם חברה בטלפון? אולי לכתוב ביומן? אולי לצאת לסיבוב בחוץ?


אם את מרגישה שאת סופגת את הכעס, אז זה לא תקין. אבל תנסי גם בזמן אמת, להכיל ולא לספוג. להבין שכל הצקות האלו הם רק הדרך שלה לדבר ותו לא. כמו כוחים בקבוק מוגז כבר מצפים מראש לתסיסה ולא "סופגים" את הגזים שמשתחררים בבת אחת, ואח"כ כשנרגע נהנים מהמשקה.

אז אותו דבר,

היא עוברת חוויות, קשה לה לווסת את זה, זה מתפרץ, נרגע ואז אפשר להנות ממנה.

אז בזמן ההתפרצות אפשר לחכות פשוט שירגע בחיוך ולא כספיגה.

אבל כן הייתי שואפת שמפעם לפעם יהיה תהליך למידה כלשהו ולא יתבסס ההרגל שהדרך לשחרר זה בצעקות וכעסים ודברי חוצפה. שתהיה לה אלטרנטיבה אפקטיבית.

קצת בשוק מהתגובות המכילותאור123456

לא!

להגיד באסרטיביות ככה לא מדברים בבית שלנו

להגיד לה להכנס לחדר ואם היא לא נכנסת

לקחת את שאר הילדים ולצאת ( אולי אפילו לאיזה גלידה בלעדיה)


אם התרבות שלכם לדבר גם ככה בצעקות זה לא ממש יעזור אבל אם יש כבוד הדדי אז דיבור אסרטיבי פעם אחת אמור לנער אותה


אין מה להכיל כזה דיבור ...מה גם שהקטנים רואים


הרביעית שלי בגיל הזה ובחיים לא דיברו בחוצפה

פעם אחת הבת 12 טיפה עברה את הגבול אמרתי משפט אחד בקול גבוה שלא משתמע ל2 פנים וזה נעצר במקום ואחרי כמה שעות דיברנו על זה והיא הבינה שזה לא לעיניין

רק שאלה-איזמרגד1

כשאת עונה לה כשהיא מתחצפת, מה את עונה? כי אני חושבת שאם עונים בלנסות להסביר, שהיא מנסה לחנך אותך לדוגמה ואת מנסה להסביר למה, זה מציב אותכם בעמדה שווה של יכולת להתווכח... ונראה לי מה שצריך להגיד במקרה כזה זה כמו שכתבו פה, להבהיר לא מדברים ככה ואן היא רוצה תשובות/ הסברים/ להגיד משהו היא צריכה להגיד בצורה מתאימה ומכובדת.

(ואולי זה בכלל לא מה שקורה, אבל אם כן שווה לחשוב על זה.)

ועוד משהו שאפשר לשאול זה מה היא מרוויחה מזה, ולמה היא חוזרת על זה גם כשהיא יודעת שזה לא נכון ומתנצלת פעם אחרי פעם...

להפריד בין התוכן לצורה.בלוטאחרונה

אני מאמינה שאין רגש או מחשבה שאסור לבטא, אבל צריך לדעת איך לבטא אותם בצורה מתאימה. זה לא משהו שילדים יודעים באופן טבעי, צריך ללמד אותם.

נניח, לא לגיטימי לצעוק שאת תמיד מטילה עליה את המשימות הכי קשות בבית. כן לגיטימי להגיד: אמא, אני מרגישה שאני מקבלת מטלות קשות. תוכלי לתת לי מטלות קלות יותר?

לא לגיטימי להעביר ביקורת על צורת החינוך שלכם, כן לגיטימי לשאול למה אתם מתנהלים בצורה מסוימת ולא בצורה אחרת (אגב, זה שלגיטימי לשאול לא אומר שאת חייבת לענות. יכול להיות שיש לך שיקולים שאת לא רוצה לחלוק איתה).


בפועל, כשהיא צועקת עלייך, את יכולה לומר משהו בסגנון של: אני שמחה שאת משתפת במה שמפריע לך, אבל לא ככה. כשתרגישי שאת מסוגלת לדבר על זה בכבוד, את מוזמנת לפתוח את זה איתי.

אפשר להוסיף גם: אם את צריכה עזרה לנסח את התחושות שלך בצורה מכובדת, את מוזמנת לבקש עזרה.


בגילאים צעירים יותר, ואולי גם בגיל הזה, אפשר להגיב לאמירה לא מתאימה במשפט חלופי. לדוגמה:

אמא: לכו ללבוש פיג'מות.

ילד: אוף, אין לי כוח. אני הולך לישון עם בגדים.

אמא: אמא, קשה לי ללבוש פיג'מה, אפשר בבקשה ללכת לישון עם בגדים?

(את אומרת במקומו את המשפט שהיית רוצה שהוא יאמר. זה מלמד אותו לבטא את עצמו בצורה ראויה.)

רואה את הילד לא שמח במיוחד וזה משפיע עלי...אור123456

בן 15 ילד מדהים מלא חברים אבל רגיש מאד ומידי פעם מזכיר לי שהוא לא שמח במיוחד

יצירתי בשלן על לומד גמרא עם חברים

מתעמל מלא יוצא עם חברים לטיולים וקניןת אבל שם לב שזה כואב לי ואז מידי פעם אומר

היום לא אמר כלום רק לא מחייך וזה מציף אותי ממש ...😔

אחת העבודות הקשות שלנו כהוריםמתואמת

היא ליצור נפרדות מהם...

זה נראה הפוך מההיגיון - הרי הילדים הם ממש חלק מאיתנו, בטח מהאימהות, שממש גידלו אותם בתוך הגוף! אבל זה חשוב, גם בשבילנו וגם בשביל הילדים. לא נוכל לעזור לילדים שלנו אם נהיה מעורבבים איתם יותר מדי - אין חבןש מתיר את עצמו מבית האסורים...

הרבנית רחל בזק מדברת על זה לפעמים, שווה לשמוע שיעורים שלה...

זה קשוחאחינועמית

וצריך לראות אם אפשר לשנות את זה.

ילד צריך להרגיש שההורים הם עוגן ולא יתמוטטו אם קשה לו.

האם זה יושב על רגשות אשמה? או על עצב שיש לך? או חוויות קשות שהיו גם לך בתור נערה? או שגם את רגישה מאוד ופשוט מזדהה איתו?


בני נוער, כמו ילדים ומבוגרים, לא תמיד שמחים... ככה אנחנו כבני אדם.

זה בסדר וזה טבע העולם (אלא אם כן את רואה אצלו משהו קיצוני שדורש התערבות... אבל נשמע מהתיאור שלך שלא).

אז תראי איזו עבודה עצמית את יכולה לעשות כדי להיות שם בשבילו, בלי שזה יערער אותך.


בהצלחה יקרה, זו עבודת חיינו...

רגישה יותר ממנו ומזדהה איתואור123456
כמה כיווניםקדם

תקחי מה שמתאים לך...

קודם כל זה גיל כזה, ההתבגרות מלווה בזמנים כאלה ובדרך כלל זה עובר. אם אנחנו לא נלחצים השדר הזה עובר- וגם הם מקבלים אמון בעצמם. מעבר לזה, מישהי חכמה אמרה לי פעם שאדם צריך ללמוד שהוא אחראי על השמחה שלו, לא בריא להתרגל להיות מסכן ולצפות שמישהו ישמח אותך. מה שכן, לדאוג שהמעטפת טובה לו- שההורים משדרים אכפתיות ואהבה וכו'. אפשר גם לדבר איתו על זה, שהוא נראה לך לא שמח ואיך אפשר לעזור לו, ולהסביר שהכדור אצלו, שהשאלה היא איך הוא עוזר לעצמו ואיך אנחנו יכולים לעזור לו לעזור לעצמו. זה גיל שהאחריות עוברת אליו, לא קל אבל חשוב. ואם צריך אפשר לתת כמה שיחות ייעוץ אצל יועץ/מטפל

תודה!אור123456

הוא אומר שהוא לא שמח מצד שני זה נראה לי ממש דרך לסחוט ממני תשומת לב

כי עם חברים אני רואה שהוא סבבה לגמרי ויוזם איתם מלא דברים


פעם אפילו צחק ממש ואז נעצר ואמר חצי בצחוק אני לא אמור להיות שמח


ילד אינטלגנט בצורה לא נורמאלית

גם רגשית


בע"ה יעבור אני רק חייבת להתנתק ריגשית

להיפךאפונהאחרונה

לא להתנתק רגשית אלא להתחבר.

אם אני קוראת אותך נכון, החוסר שמחה שלו מעורר בך רגשות בלתי נסבלים, את לא מסוגלת לעמוד בחוויה הזו ולכן את חייבת או שהוא ישמח או להתנתק.


הפתרון הוא דוקא להיפך, להתבונן בפנים מה התעורר? מזה אומר לך, אומר עלייך? מה את רוצה בשבילך ובשבילו בסיטואציה הזו? לעשות עבודה שתרגיע אותך ולא תהיי כ"כ מופעלת, ככה תוכלי להיות בשבילו באמת.

ושוב אני תוהה בקשר לתעסוקה לבת שלי, היחידה שבביתמתואמת

עכשיו (הבנים עדיין לומדים, הקטנות בקייטנות, הגדולה עובדת, התינוקת כתמיד בבית).

סיימה כיתה ד'. במשך כל השנים סירבה ללכת לקייטנה, ועכשיו אפילו לא ניסיתי לשאול אותה אם היא רוצה, כי התשובה ברורה.

אז היא תיאמה עם חברות שלא בקייטנה להיפגש איתן (ב"ה היא מאוד חברותית), אבל אני תוהה על שאר הזמן:

האם לדרוש ממנה לבנות סדר יום ולחשוב על רעיונות לפעילויות, כדי למנוע שעמום אפשרי? (שהיא משועממת היא עלולה להיות עצבנית...)

או שאולי כל הכיף שלה בחופש זו הזרימה, ואני צריכה לאפשר לה זאת?

אני חושבת שצריך משהו בינייםחוזרת

מצד אחד - היא בחרה להיות בחופש בלי קייטנה, היא כבר גדולה ויכולה וצריכה לדעת להעסיק את עצמה. ולא צריך לכפות עליה סדר יום או למצוא לה תעסוקות

מצד שני - שיהיו עוגנים. אפילו בתור כללים בבית

למשל - בבית שלנו מתפללים שחרית / תפילה אחת ביום

יש x זמן מחשב / סרטים (ואז למשל - להקליד סיפור שהיא כותבת לא נחשב זמן מחשב)

ארוחות בשעות x y z ולא כל היום

כל יום 2 מטלות בבית (ובחירה שלה מתי)


חוץ מזה

להציע לה אולי קורס או משהו כזה שבסוף החופש היא לא תרגיש שהיא לא עשתה כלום

ולתת לה אחריות על הבחירה שלה להשתעמם. גם בגיל הרבה יותר צעיר אפשר לומר לילדה - את בחרת לא ללכת לקייטנה, תקחי אחריות על הבחירה שלך ואל תסתובבי עצבנית בבית אלא תמצאי דרך להירגע... (גם בגיל גן...)

ממש תודה! עזרת לי מאוד גם בשינוי החשיבהמתואמת
וגם ברעיונות.


באמת נזכרתי שהיא לא התפללה הבוקר🤦‍♀️

מסכימהאחינועמית

שתהיה שעה קבועה לקימה ושעה קבועה לשינה.

שיהיו כמה מטלות קבועות (אפילו פיציות כמו לסדר את המיטה ולחמם לעצמה ארוחת צהריים בשעה מסוימת).


וגם היא יכולה לתכנן לעצמה לו"ז קדימה, למשל מתי הולכת לבריכה או לספרייה, לבקר סבא וסבתא וכו'.

תודה רבה!מתואמת
ענו לך יפה למעלהעוד מעט פסח

לדעתי אם היא בחרה לא ללכת לקייטנה- היא צריכה להנות מזה, וגם לגלות מה המשמעות- שזה השעמום.

בכלל, אני לא מפחדת בכלל משעמום, כל עוד אין מסכים נגישים.

ממה שאת מתארת בדרך כלל, נשמע שהילדים שלך מאוד יצירתיים, ואני בטוחה שעוד יעלו לה רעיונות לראש שאת לא חשבת עליהם מעולם.


ובגזרת העצה הפרקטית-

הבת שלי, הגדולה משלך בשנה, עובדת ברגע זה ממש כבייביסיטר לאישה שעובדת מהבית והמטפלת שלה לא עובדת ביולי. מה שכמובן נותן לה יופי של תעסוקה + כסף שווה.

אולי יש אצלכם גם מישהי שתרצה? בגיל עשר היא בהחלט יכולה לעזור במקביל לנוכחות של האמא, להרוויח כסף, ולקבל סיבה מצוינת לקום בבוקר.

תודה רבה!מתואמת

הבעיה היא באמת שהיא עלולה לברוח למסך אם משעמם לה (אנחנו מאפשרים להם בעיקר לעשות דברים יצירתיים במחשב, אבל גם זה זמן מסך מבחינתנו).

ולצערי אין סיכוי שהיא תרצה לעבוד כבייביסיטר... גם על האחים הקטנים שלה היא אוהבת לשמור רק כשיש לה חשק לזה...

אז את המסך הייתי מגבילהעוד מעט פסח

שתתמודד ותמצא לעצמה פעילויות. כן הייתי לוקחת אותה למקסטוק או משהו בסגנון, כדי לאפשר לה מרחב לפעילות יצירתית.

ומי יודע, אולי מתוך השעמום תחליט לשמור על אחים שלה...

אני אכן מגבילה את זמן המסךמתואמת

אולי באמת אשלח אותה למקס סטוק לקנות חומרי יצירה. למרות שדווקא עשינו עכשיו הזמנה די גדולה של חומרים.

על האחים שלה היא שומרת רק לפי החשק, לא לפי השעמום... (כשהיא שומרת עליהם היא עושה את זה מהמם בד"כ)

מצטרפת לשרשור- הבן הגדול שלי גם סיים כיתה ד'יעל מהדרום

לק"י


אין לו קייטנה.

נרשמנו לקייטנה וירטואלית, בפועל הוא בקושי עושה ממנה משהו (המזל שהסרטונים נשמרים, ונוכל להשתמש בהם שוב בהמשך).

רוב הזמן הוא במחשב. הרבה יותר מידי. הוא אוהב לקרוא, לצייר וכאלה. אבל זה כנראה לא ימלא יום שלם.

וחלק מהימים הוא לבד בבית כי אני עובדת (ובימים שלא, חלק מהיום אני משלימה שעות שינה, ואין לי כח לדאוג לו לתעסוקה. וגם אין לי כ"כ רעיונות).


מאמינה שכשהאחים שלו יסיימו את הקייטנות, אני אגביל יותר את עניין המחשב.


יש לכן רעיונות לתעסוקות לילד בגיל הזה?

הוא אוהב לבנות דברים? יש לכם חצר בסביבה?מתואמת
יש חצר של הבנייןיעל מהדרום

לק"י


לא חושבת שהוא אוהב לבנות, וגם לא יודע להתעסק בכלי עבודה.

הוא כן הכין יום אחד דגם של הר געש (מדפים, כוס חד פעמית), ונהנה מזה. אולי צריך לדרבן אותו לעשות עוד דגמים כאלה.


(בכללי מחשב זו בעיה אצלינו. כי זה בערך הדבר שהכי אוהבים😐 אבל אולי צריך לתת אותו רק אחרי עיסוקים אחרים, שצריך למצוא מה הם...).

נשמע שהוא אוהב ניסוייםמתואמת

אז אפשר לחפש כל מיני רעיונות לניסויים באינטרנט - אם מתאים לך אז תני לו לחפש בעצמו את הרעיונות, ואז כך הוא ישתמש במלשב לצורך חיובי וממוקד.

אם לא - אז תחפשי בשבילו. בטח גם יש חוברות של רעיונות כאלו או אפילו ערכות מוכנות, אם מתאים לך לקנות...

אולי לשבת איתו ולבנות סדר יוםאוהבת את השבת

שהמחשב הוא חלק ממנו אבל מוגדר ומסודר

וגם מגדירים מה עוזר לו להתנתק בסוף הזמן למרות שזה קשה

יש ספר בשם "נסו את זה בבית"דודה שלהם

עם כל מיני ניסויים מדעיים פשוטים לילדים.

בן העשר שלי אוהב מאוד. 

ויש שם גם דברים שדומים למה שתארת פה... 

תודהיעל מהדרוםאחרונה
בגילאים האלה מאוד זקוקים לחברה...אוהבת את השבת

אולי לעדות תורנות עם עוד אימהות

כל יום אצל מישהו אחר?

קשה נראלי למצוא בגיל הזה תעסוקה כל היום

ולהחזיק סדר יום וכזה..

לא מתאים לי לארח פה כמה חברים...יעל מהדרום

לק"י


והוא גם לא מביע הרבה רצון להפגש איתם.

אבל אני כן חושבת להגיד לו שייפגש יותר עם חברים. הבעיה שאין פה הרבה ממש לידינו. ועם חלקם העיסוק הוא בעיקר במחשב🤦‍♀️


אבל צודקת. כדאי שייפגש איתם יותר. כי בסוף הוא כן נהנה מזה.

מה עם בנייה בפלסטלינה?עוד מעט פסח

בערך בגיל הזה גם קניתי לבן שלי עט תלת מימד- זאת תעסוקה ממש מגניבה, אבל קצת יקר (אפשר נגיד כפרס אחרי שיעשה משימות אחרות...).

אצלנו גם אוהבים בנייה של דגמים בקטן- לוקחים קופסת נעליים הופכים אותה לחדר/בריכת שחייה/אצטדיון כדורגל או כל דבר אחר שעולה להם בראש.

הרבה קריאה, אם יש ספרייה זמינה.


נראה לי באמת המפתח הבסיסי הוא הגבלה על שעות המסך.

למשל- להגדיר שמותר לו להיות רק אחרי שהוא עושה את הפעילויות של הקייטנה הוירטואלית. או רק x שעות ביום.

ואם זה לא נגיש- שיתכבד וימצא לעצמו תעסוקה, או שישתעמם. גם זה מותר.

מה זה עט תלת ממד? נשמע מגניבבארץ אהבתי
משהו בין עט למדפסתעוד מעט פסח

מין מכשיר שאת מכניסה לתוכו חוט פלסטיק ארוך.

ובמקום לצייר עם דיו על הנייר, העט מצייר עם פלסטיק, וזה יוצר חפצים קטנים.

כשמשתכללים אפשר להדפיס דגמים ולבנות עם זה ממש בתלת מימד.


הנה דוגמא-

עט תלת מימד - מובייל

תודה לכולכן!! אני באמת צריכה לאמץ את הרעיונות שלכןיעל מהדרום
הוא נשמע ילד מאוד טוביראת גאולה

הוא לא מתלונן, נכון? זו את שרוצה פחות מסך ויותר ניצול זמן, נכון?

הייתי משוחחת איתו. הוא גדול. וביחד מאמצים איזשהו סדר יום שכולל זמן מסך מוגבל ומוגדר, ורעיונות לתעסוקות.

אני אוהבת (גם לעצמי...) לתת כותרות, תחום תעסוקה, וכל יום מוצאים משהו מתאים לקטגוריה שמתחשק היום,

משהו כמו:

8-9 תפילה וארוחת בוקר

9-9 וחצי - זמן לימוד (לימוד תורה או לימוד אחר או שתי קטגוריות כאלו).

9 וחצי - 11 - זמן משחק שקט

11 עד 11 וחצי - עזרה בבית

זמן מסך כמובן

הכנת ארוחה

יצירה

קריאת ספר


בכל קטגוריה עושים יחד רשימת רעיונות שאת מציעה והוא מציע, וכמובן אפשר למצוא פתאום רעיונות חדשים.

אני מרגישה שכתיבת סדר יום וקטגוריות עוזרת להם למצוא רעיונות.


רעיונות נוספים לגיל הזה:

שליחויות לדואר או למכולת או לשכנים

ללמוד ליצור משהו אם הוא אוהב. אפשר ליצור דמויות מפלסטלינה, קיפולי נייר וכדומה.

לאפות

לגו

יצירות - לקנות חומרי יצירה חדשים, או יצירה מובנית כמו יצירת יהלומים (אבל רק אם יש לו המון סבלנות)

תשבצים / סודוקו


לגבי קניית חומרי יצירה וכדומה, לפעמים הם לא מנוצלים עד הסוף ויש תחושה שסתם בזבזתי וקניתי,

אז אני מסתכלת על זה כאילו קניתי תעסוקה ולא כאילו קניתי חומרים. התעסוקה נוצלה והייעוד שלה מומש, גם אם לא הגיעו בסוף לתוצרים המצופים, העיקר שהילד נהנה והיה עסוק.

תודה רבה! הוא באמת ילד טוביעל מהדרום
לק"י


עשית לי סדר.

חולצות 3/4 לבנותאבןישראל

מחפשת לקנות באינטרנט חולצות לילדה בת 10/11

3/4 אבל יפות ולא חולצות בסיס.

אשמח להמלצות 

פטרול, קידי שיק, עדידושחרות
בהצלחה! גם אני מחפשת ואשמח לעוד רעיונות...
בקיווי. לא יודעת אם המידות יתאימו לבנות שלךיעל מהדרום

לק"י


הבת שלי בת 7.5 (נראה לי גבוהה מהממוצע) ולובשת מידה 10.

יש שם עד מידה 14/ 16.

נראה לי שהיא 14אבןישראל
אז תנסי. יש להם דוגמאות יפות. והן עולות 30 ש"חיעל מהדרום
בקיווי/אידישקייט יש מקסימות. גם בקידישיק והדסאמהלה

יש גם בפטרול אבל נורא קשה עם  המידות שם. פעם קניתי שם מידה 18 לילדה בת 12

נראה לי פחות כדאי לקנות שם באתר, עדיף בחנות פיזית ולראות בעין-לא לפי המידה

וקניתי בדיוק אתמול בלידר חולצות ושמלות 3/4 מהממותאמהלה

מבדים נעימים.

יש להם עכשיו גם אתר

ואיך הפתח צוואר שלהן? לפעמים ממש חנוק אצלםיעל מהדרום
לק"י


בקושי נכנס לראש🤦‍♀️

ממש מושלם. קניתי לבת 12 מידה 14/16אמהלה
אנסה להסתכל באתראבןישראלאחרונה

היינו בקיווי ולא מצאנו משהו שאהבה

מקוה שנמצא בקרובב

זקוקה להמלצה לאורתודנט בהסדר עם לאומית בירושליםאמהלה

ממש אשמח אם יש למישהי המלצה או דיס באישי

תודה רבה חברות

ניהול זמן ובעיות קשב וריכוזכל היופי

אשמח לשמוע רק ממי שמתמודדת בעצמה עם קש"ר...


איך אתן מתנהלות עם ריבוי משימות?

האם יש מצב לא להיות בכיבוי שריפות אינסופי?


שואלת בתסכול גדול - דווקא כמי שאין לה קש"ר.

לבעלי ולבת שלי יש.

הבת שלי בלחץ הבגרויות, עבודות להגיש, מבחנים ומתכונות ובגרויות וכמובן גם חיים מסביב.

תמיד ההרגשה היא שהיא ברגע האחרון (או מוותרת כי ממילא מה יעזור שאלמד עכשיו רגע לפני/המורה תוותר לי/זה לא מקצוע כ"כ חשוב)

מאוד חשוב לה לקבל ציונים גבוהים בהכול והיא גם מאוד חכמה אבל היא לומדת לא יעיל.

כל העצות שניסיתי לתת לה לגבי ניהול זמן, סדר עדיפויות וכו' נתקלו בהתנגדות.

מרגישה שאנחנו חושבות שונה.

למשל, אמרתי לה לתחום בזמן את משך הלימוד, לתכנן מראש באיזה יום לומדים לכל מקצוע וכמה זמן.

והיא אמרה לי שהיא לא יכולה להעריך כמה זמן ייקח לה וכמה היא תתקדם אז היא פשוט זורמת. ולומדת כל הזמן (מה שנכון בגדול...)

מה שמוביל להתרסקות לא פעם... חרדות וכישלונות ועבודה אינסופית.


אמרתי לבעלי - אולי אתה תוכל לתת לה עצות, הרי גם אתה באותה סירה.

אז הוא - ב21:00 בערב, מרים עיניים אליי מהמחשב הנייד מהדו"ח שהוא צריך להגיש מחר בבוקר לעבודה - ואומר לי,  אני פשוט זורם. וכל הזמן עובד.


א. אני מרגישה נורא לבד, כי המון פעמים אני היחידה ששמה לב לשעון בבית, ושניהם בעיסוקים נורא חשובים תמיד.

לצורך העניין רק כשרעבים וממש מאוחר נזכרים שכדאי לאכול (אם לא יכולתי להכין, נגיד שאני לא בסביבה).

לפעמים מגייסת את הקטנים יותר ולפעמים יותר קל לי לפעול לבד אבל זה באמת בודד.


ב. אני מתוסכלת בטירוף. לא נשמע לי הגיוני לעבוד או ללמוד מבוקר עד ערב. יש לי המון אסטרטגיות משלי, נכון שאני מצליחה להתרכז אבל זה לא הדבר היחיד שמאפשר לי לתחום את הזמן שלי ולהכניס עוד דברים ללו"ז.

או שכן?...


ג. אני דואגת שבסוף היא תסיים את האולפנה גם בחרדות מהריצה התמידית וגם בלי בגרות. וגם בלי חיי חברה כי לא נשאר לה זמן לנשום.


* הוא לוקח לפעמים טיפול תרופתי כשרוצה מאוד להתרכז במשהו חשוב.

היא לא לוקחת כלום, לא שוללת אבל בעבר זה עשה לה רע.


אז... איך אתן מתנהלות עם ריבוי משימות?

האם יש מצב לא להיות בכיבוי שריפות אינסופי?


אין לי קש"רנקדימון
אבל לאחותי יש, והיא במצב דומה לשלכם.


באיזה שהוא שלב היא החליפה מריטלין לאטנט וזה היה יותר יעיל בשבילה עם פחות תופעות לוואי. שווה לבדוק.

תודה על התגובה, אבל זה פורום לאמהותיעל מהדרום

לק"י


נבקש שגברים לא יגיבו כאן.

ואם במקרה הגעת לכאן מהעמוד הראשי, אני אבקש שיורידו.

באמת לא שמתי לבנקדימון
זה פשוט מופיע בין השירשורים של הדף הראשי של הפורומים.
הבנתי. אני מקווה שיוכלו להסיר את הפורום משםיעל מהדרום
ביקשת שרק מי שמתמודדת תגיבמתיכון ועד מעון

לכן שואלת אם אפשר לתת נקודת מבט של מישהי שמלווה נוער ואת ההורים שלהם בדיוק בסיטואציה כזו?

לא מתמודדת בעצמי

אשמח לשמועכל היופי
אני מרגישה שהתסכול שלך נובע מהפערמתיכון ועד מעון

אני רואה את זה אצל הרבה מטופלים שלי שמגיעים עם מישהו שיש לו הפרעת קשב ולהם אין שהתסכול גדול מאוד, חוסר ההבנה על איך בעל הקש"ר לא מצליח לפתור את הבעיות ולמצוא פתרונות הוא באמת מתסכל. אבל בעיני זו ליבת העניין. כשיש לך תפקודים ניהוליים תקינים שזה חלק משמעותי ממנגנוני הקשב אז היכולת להתנהל לקראת מטלות ברורה, מצליחים לפתח אסטרטגיות יעילות להתמודדות ולבסוף גם חווים הצלחות. כשזה לא קורה אז גם ההתנהלות פחות יעילה כמו שתיארת וגם חווית הכשלון מאוד משמעותית בחיים והרבה פעמים צובעת את חוויות הלמידה או חוויות אחרות.

אני גם מזהה אצל הרבה את הבדידות, הקושי להחזיק הכל לבד כי אחרת דברים יקרסו הוא קשה מאוד, גם מול הבת שלך ובטח מול בעלך שאמור להיות שותף ובפועל כ"כ הרבה נופל עליך.

אני מציעה לשקול טיפול תרופתי, הוא מסייע מאוד. בנוסף, אולי אימון לאסטרטגיות התמודדות עם קשב ועבורכם אני ממליצה על טיפול בהורות אצל פסיכולוג חינוכי.

אם תרצי אוכל להרחיב פה או בפרטי, זה חלק עיקרי מתחום העיסוק שלי

זה מה שאני מחפשתכל היופי

אסטרטגיות התמודדות.

טיפול תרופתי זה אפיק נוסף שאנחנו עובדים עליו במקביל.

אבל רופאת קש"ר אמרה לי שתרופות עוזרות במיקוד ולא עוזרות בתפקודים ניהוליים, וגם תרופות לא משפיעות כל הזמן, כך שנראה לי שצריך לפתח אסטרטגיות בלי קשר (בדיוק כמו שאני, כאדם שכן מתמקד, עדיין צריכה לפתח משמעת עצמית ואסטרטגיות ניהול משימות)

מה לגבי לימוד תפקודים ניהוליים בצורה מסודרת?יראת גאולה

אפשר אצל מרפאות בעיסוק, בשיטת קוג פאן.

אני מניחה שיש עוד סדנאות או הזדמנויות כאלו,

נשמע לי יותר יתקבל בגיל הזה ללמוד בצורה מסודרת, מבעל מקצוע, מאשר לקבל טיפים מאמא שלא מתמודדת בעצמה עם הקשיים.

אשמח לשמוע יותרכל היופי
זה מסובסד דרך קופות חולים?


לא ראיתי לימוד תפקודים ניהוליים ייעודי לבעלי קש"ר אבל זה נראה לי כמו הכיוון הנכון.

לא מסובסדיראת גאולה

זה לא מניסיון אישי.

תגגלי שיטת קוג פאן, זה בדיוק נועד לבעלי קש"ר.

יש אתר עם רשימת המטפלים, פשוט לחפש מי באזור שלכם וליצור קשר לבירור.


אולי אפשר לקבל החזר דרך המושלמים למיניהם.


עוד רעיון שיכול להיות מתאים (בכיוון של ללמוד בצורה מסודרת אצל מישהו מקצועי) -

פוקוס- אימון אישי לקשב וריכוז

אני דווקא ניסיתי לכוון לזה שאת צריכה לעבוד על עצמךמתיכון ועד מעון

על החוויה המתוסכלת שלך שאת רואה אותה.

אני בהחלט חושבת שהיא צריכה ללמוד אסטרטגיה אבל את צריכה ללמוד איפה את מתמקמת כאמא וכבת זוג במשפחה שיש בה הפרעות קשב 

אני לומדת כל הזמןכל היופי

עושה המון עבודת המידות ונושכת שפתיים ועושה מאמץ לא להיכנס למקומות שלא שלי...

וכמובן לא מנהלת או חושבת לנהל את בעלי ודרכי ההתמודדות שלו הן שלו.

(כמובן התמודדויות זוגיות הן עניין נפרד, תקשורת טובה ועבודת המידות וכו')

ועם זאת, חושבת שגם אחריותי כאמא לעזור לבת שלי עם קשיים.

עזר לי פרחי באךלב אוהב
יכולה גם לתת לך את השמות של התמציות שעוזרות למיקוד ולריבוי משימות
יש לך קש"ר מאובחןכל היופי

ופרחי באך עזרו לך?


זה משפיע מיידית לפרק זמן מסוים או לאורך זמן?

על שאלה ראשונה לא...לב אוהב

אבל ייתכן שיש לי כמה מהסתמינים שיש לקשב וריכוז...

בכל אופן גם בלי הבחנה ועצם מה שתיארת פרחי באך יכול לעזור...

זה משפיע על כל אחד אחרת, לי עזר באופן כמעט מיידי...

אבל-גם אם לא תראי מייד תוצאות, שווה לחכות יום יומיים שלוש ולבדוק את זה

יש הבדל גדולכל היופי

בין קושי להתרכז שהוא לא מאובחן ויכול לנבוע מכל מיני סיבות, לבין בעיות קשב וריכוז ש(לפחות ממה שידוע היום למדע) נובעות ממחסור בדופאמין באזורים מסוימים במוח.


ברור שאם אנחנו בלחץ או עצובים או כל עומס נפשי אחר, גם קשה להתרכז ואני הכי בעד טיפולים טבעיים.

אבל אדם שיש לו קש"ר יכול להיות הכי מבסוט בעולם ועדיין לשכוח חפצים, לשים לב למיליון דברים רק לא למה שהוא צריך לעשות, להתקשות במטלות שדורשות שרשרת פעולות ועוד.

אז מן הסתם גם הטיפול הוא אחר, אני בעיקר מחפשת אסטרטגיות (לא תרופות דווקא) ממי שמתמודד בעצמו עם קש"ר.


תודה בכל אופן!

אני מודעת לכל מה שאת מציינתלב אוהב

וזה לא סותר בכלל

ויש אנשים שמתמודדים עם קשב וריכוז ולוקחים פרחי באך...

ומה שעזר לי בכלל לא היה הנקודה של הריכוז יותר עם  התפזרות בריבוי מטלות ודחיינות.

וזה לא קשור למצב רוח ריגשי מה שציינתי.

יש אנשים, שלא מאובחנים עם קשב וריכוז, והם מבסוטים על החיים כמו שציינת אבל עדיין הולכים לאיבוד בין ים המטלות ובסוף, בסוף יום לא הצליחו לעשות כלום ולא כי לא היה להם זמן...

אז לא, לא בהכרח שהטיפול הוא עד כדי כך אחר... ההשפעה אולי אחרת, זה כן...


(ובלי קשר יש מחקרים היום שמראים שזה בכלל לא מדויק כל העניין של חוסרים כימיים במח... אבל זה נושא אחר)


בהצלחה!

אני חושבת שיש מצבאיזמרגד1

ויש דרכים להתנהל גם עם קש''ר... הרבה ממה שאת מתארת אני עדיין מתנהלת ככה, אבל למה שממש הפריע לי מצאתי פתרונות. אבל זה דרכים שהם צריכים לרצות אותם, ולחפש מה נכון להם ולהתנהל איתם.

להם זה מפריע, מה שאת מתארת? הם מחפשים דרך לשנות? 

מרחיבה אחרי שחשבתי על זה עודאיזמרגד1

אפשר לחלק את זה לשניים- מה שמפריע להם והם צריכים עזרה, ומה שלא מפריע להם אלא רק לך

מה שמפריע להם- אני חושבת שממש כדאי לעשות שיחה (כמובן עם כל אחד בנפרד...) ולהבין מה מפריע להם והם ישמחו לעזרה, ואיזה סוג עזרה בדיוק יעזור להם. דוגמה מאצלי- ממש קשה לי להתחיל לסדר את הבית, אז אני מבקשת מבעלי שירכז לי את הבלגן וככה אני מצליחה להתחיל..

ומה שמפריע לך- להפריד בין מה שהוא אחריות שלהם (לדוגמה לחץ מהלימודים, זה אחריות רק שלה בעיני), ואז את תעזרי להם בשמחה אם הם יבקשו אבל זה אחריות שלהם בסוף, ומה שקשה לך והם יכולים לעזור- לסכם איך מנסים להתנהל עם זה יותר חכם בצורה שהן יוכלו לעזור לך.

מקווה שכתבתי ברור, אם לא יכולה לנסות להרחיב עוד...

אני אסבירכל היופי

לה מפריע שהיא בעומס מטורף וכל הזמן בקריסה, אבל היא לא רואה כמוני לאן זה עלול להידרדר ולא רואה אופציה אחרת (לתחושתי) - אני רואה אותה בחרדה ורואה אותה מוותרת על מבחנים ועבודות והיא בעיקר דבקה במירוץ ומקווה לטוב.

כלומר אני מאמינה שיש עוד דרכים להתמודד ולא נראה לי שהיא חושבת ככה.

נכון שלימודים זה אחריות שלה, אבל אם היא בחרדות, בברגשה שלי זו אחריות שלי כאמא, לדאוג לרווחתה הנפשית ולעזור לה להתמודד אם היא לא מצליחה לפתח לבד אסטרטגיות יעילות.


לו מפריע שהוא עובד הרבה, אבל כנראה שלי זה מפריע יותר.

וגם לא חושבת שהוא חושב שיש אופציה אחרת.


ההרגשה שלי היא שבגלל שאני שם אני הרבה פעמים בתפקיד "המצילה" (למשל יש ימים שלמים שהוא לא אוכל עד שאני דואגת לו לאוכל, וגם שאר הבית "מתנהל" כי אני שמה לב לזמנים, והוא לא) וזה ממש מפריע לי.

מפריע גם לו - לא שאני מנהלת, אלא כשאני מסיבה כלשהי לא מצליחה להחזיק הכול בזמן שהוא עסוק בכיבוי שריפות.

למשל שהבית פחות מסודר או כשהילדים הולכים לישון מאוחר מדי לטעמו.

הוא לא פרפקציוניסט ומשתדל לא לבוא אליי בטענות אבל בסוף ההרגשה היא שהוא תמיד עסוק במשהו דחוף או נח מהימים המאוד אינטנסיביים שלו (כיבוי שריפות כאמור)

בשביל לעשות משהו בנדון צריך לראות מראש איך יהיה הלו"ז ולנהל אותו אחרת...

אני חושבת שאם תצליחיאיזמרגד1

לעזור לה לפתח אסטרטגיות, זה יהיה לה מעולה

אבל בתור מתבגרת לא מאוד ממזמן- נורא עיצבן אותי שאמא שלי ניסתה להסביר לי איך ללמוד ומה לעשות😅

תכלס איך הייתי רוצה שיתנהלו איתי: לשבת לשיחה ולהסביר איך היום מתנהל כרגע, איך את חושבת שהמצב האידיאלי יהיה, איך נראה לך ולהם שאפשר לשפר את המצב. לדבר על זה ולראות, ואם הם רוצים עזרה לנסות לעזור עם זה...

לא ממש יודעת מה עוד להגיד🤔

אבל היא כן פונה אליי כשהיא בלחץכל היופי

אני יודעת שהיא תרגיש נורא אם היא לא תצליח להוציא בגרות כמו שהיא רוצה.


אני כן יכולה לתת לה רק הקשבה ולהתאפק לא לתת עצות...

את צודקת שאולי פחות מתאים להגיד לה איך ללמוד, עם כל הקושי שלי ושלה יחד.

אולי היא צריכה ללמוד לבד ולרצות את זה בעצמה...

כיף שהיא פונה אלייךאיזמרגד1

אולי יש לכם פשוט קשר יותר טוב ממה שלי ולאמא שלי היה😂

תכלס אני חושבת- ברגע של לחץ כנראה לתת עצות פחות יעבוד, כי נראה לי קשה מאוד ליישם אותם. אולי יותר יעיל בזמן רגוע יותר לשבת ולתכנן הלאה ביחד איתה...

אני אשמח לשמוע איזה פתרונות מצאתכל היופי
למה שממש מפריע לך
אני חושבת שהרבה עוגניםאיזמרגד1

להצמיד דברים למשהו אחר עד שזה נהיה הרגל.... לדוגמה אוכל- אני אוכלת ארוחת בוקר אחרי שהתינוק נרדם לשנת בוקר, בצהריים כשבעלי חוזר מהעבודה וכו' ואז לא יוצא שאני מדלגת על ארוחות. לנסות להגדיר זמן שהוא לא שעה אלא דבר שקורה, או שעון מעורר קבוע... כי שעה זה באמת משהו שקשה לשים לב אליו.

לשים דברים מול העיניים כדי לא לשכוח- הכביסה נמצאת אצלי באמצע הבית ואז אין מצב שאני מכניסה כביסה ושוכחת ממנה עד שהיא מתעפשת...

רשימת משימות נוחה מול העיניים שאפשר לסמן, אפשר עם לוח מחולק לפי ימים או משהו. (אם הבת תזרום איתך- את יכולה להכין איתה לוח כזה ללימודים, עם הערכה שלך של כמה ימים מראש צריך להתחיל להתכונן לכל מטלה. גם אם זה לא מדויק זה עדיין עוזר.)

ובהרבה דברים האסטרטגיה שלי היא פשוט להנמיך סטנדרטים... לבדוק מה קריטי ומה בונוס ולפעול לפי זה. יותר קל להתמודד כשברור על מה אפשר לוותר ומה חייבים בכל מקרה.

זה מה שעולה לי בינתיים, אם יעלה עוד משהו אני יוסיף...

מה שעזר אצלנו במקרה דומה:פיטוניה

1) הילד קיבל טיפול תרופתי 

2) קיבל שיעורי - עזר במיומנויות אישיות

3) ישבתי איתו פיזית מידי יום ועברתי איתו על הלו"ז. לו עצמו היה קשה לעשות את זה לבד וכן, זה דרש ממני להיות שם עבורו עד שהוא התרגל לרעיון וגם החל ליישם אותם בחייו בלעדיי.

4) למדתי להרפות. אם הוא נלחץ- זה שלו. אם הוא מאחר- זה שלו. 

 

מאובחנת, אבל מאחרי גיל תיכוןמרגול

מן הסתם יש לי מאז ומתמיד.

אני לא הייתי כמו הבת שלך במובן שהייתי לומדת רק לילה לפני, לא כל הזמן. ויש בגרות ואפילו טובה.

בשאר המובנים מבינה אותה לגמרי.

לא התעליתי על הקש"ר אז לא יודעת להמליץ לגמרי. אספר מה עזר לי ומה הנקודת מוצא שלי.

לי קשה להושיב את עצמי נקודה. אני יכולה לא לעשות כלום יום שלם, רק לדחות ולדחות את המטלות, ולהתעייף מזה😂 נשמע שהבת שלך יודעת להושיב את עצמה, והרבה מהקושי הוא ניהול זמן וכו'

לי עזר ללכת לאימון אישי בקשר לזה, אבל בעיקר לתקופה שבה התאמנתי. פיקס אותי לדבר על זה עם מישהי, נתן לי בוסט של מוטיבציה, וזה איכשהו עזר לי לשבת יותר.

לגבי ניהול זמן - אני אוהבת להשתמש בlists (זה של מייקרוסופט, אם יש לך וורד וכו הגיוני שיש לך רישיון גם לזה). זו פלטפורמה ממש נוחה לסווג משימות לפי מקצועות, דחיפות וכו. אפילו אם היא לא יודעת כמה זמן יקח לה כל דבר, היא יודעת כמה נושאים יש לה ללמוד (בתוך כל מקצוע). אז שתרשום נושא נושא, ושתנסה לחלק את המשימות כך שכל משבצת זו משימה ריאלית להשלים בישיבה אחת (למשל בפחות משעה). ככה היא יכולה לחלק את החומר עד המבחן לפי נושאים, לא לפי כמה זמן יקח לה ללמוד. וכמובן לקחת מרווח בטחון (נניח יומיים לפני המבחן זה יום להשלמת חוסרים, יום לפני המבחן תרגול של מבחני עבר).

בנוסף, לי סופר עוזר להשתמש ביומן בפלאפון (רלוונטי אם יש לה סמארטפון). מודה שהתחלתי להשתמש בזה באמת רק כי הלו"ז האוניברסיטאי הוכנס אוטומטית ליומן, אבל מה שטוב זה שהוא מקפיץ תזכורות x זמן לפני האירוע. וגם זה ממקד יותר את הזמן, פחות שוכחים דברים שקובעים מראש וכו.

וגם, להבין שקש"ר זה דינאמי. יום אחד אני יכולה להתרכז 10 שעות ברצף (תלוי איך קמתי, איך התרופה, כמה אני מצליחה להושיב את עצמי וכו), ויום אחרי בקושי לשרוד שעה. ואם לא מצליחים להתרכז למרות שכל התנאים מותאמים ללמידה - לעשות הפסקה, בעדיפות לעשות פעילות גופנית כלשהי (אפילו הליכה של 20 דק), ואח"כ לחזור לזה. אין יותר מייאש מלשבת מול החומר שעה ולהבין שלא הספקת לקרוא אפילו לא עמוד.


אבל כמו שאמרו מעליי - זה מאוד תלוי כמה *היא* רוצה שזה ישתנה. אם היא לא רוצה - לא יעזור מה שתעשי, זה לא יעבוד.

ובהקשר הזה - אני לא יודעת איך את נוהגת כיום, אבל מניסיוני- עדיף שלא תהיי את אחראית למשימות שלה (לתזכר וכו). היא בגיל של בגרויות ז"א שהיא מספיק בוגרת כדי לתחזק את החיים שלה בעצמה בהקשר של לזכור דברים וכו. נכון, היא לא תמיד תזכור, אבל היא תחווה את זה על בשרה וזה יעזור לה לזכור להבא. יתן לה מוטיבציה לנהל את הזמן בצורה טובה יותר. ברגע שאת זו שאחראית עליה, היא יכולה למחוק לגמרי את האירוע מהראש שלה ולחיות בפנאן שלה כאילו זה לא קיים…


אם משהו לא ברור מוזמנת לשאול.

גילוי נאות - אין לי ילדים עדיין. אבל כן מאובחנת קש"ר

תודה רבה!כל היופי

קראתי בקשב רב וזה קצת מעודד... שהצלחת למצוא אסטרטגיות שמתאימות לך, ויש לך עצות טובות.

היא לגמרי אחראית על עצמה, אם הייתי צריכה לעקוב אחרי המבחנים שלה בנוסף למשימות שלי גם אני הייתי הולכת לאיבוד...

כמה דבריםפלספנית

בעזהי"ת

 

א. לתקופות כאלה לא רואה סיבה לא לנסות טיפול תרופתי. יכול להיות מציל חיים, ברמה הרגשית.

 

ב. אסטרטגיות ניהול עצמי. מתפתחות עם השנים ואפשר לנסות ללמוד אותם אבל כשמם כן הם- ניהול *עצמי*, את לא יכולה לנהל אותם בשבילה.. 

 

מה שאני עושה עם ריבוי משימות:

1. רשימות רשימות רשימות 

2. תגמולים עצמיים על כל משימה. צ'ופר על כל משימה שהצלחתי.. ככה יש לי מוטיבציה לסיים. 

3. לא דוחה. עושה מיד.. לקח לי הרבה זמן ללמוד ליישם את זה. היום אני עושה הכל ראשונה. כי אם נתנו בוחן בלימודים- אם אני לא אעשה אותו מיד, אני אשכח שהוא קיים ואזכר באיחור... 

תודה רבהכל היופי
רק אומרת בזהירות......מישהי

לפעמים העצות המדהימות שיש לנו כאמהות לתת נענות באוזניים אטומות.

אותן עצות או דומות להן שיגיעו ממקור חיצוני יתקבלו בברכה ובנכונות לעבודה.

לפעמים לקחת שיעורים פרטיים באסטרטגיות למידה ( עם מישהי שממוחית לכך עם מתבגרים) יותר יעיל ומונע הרבה מריבות וחיכוכים בבית. 

מסכימה, שזה מגיע מאמא זה לפעמים איכשהוא נוגעאוהבת את השבתאחרונה

בנקודה רגישה

לא מעריכים אוצי?

אני לא טובה כמו שאני ? וכזה...

יכולה לשתףבשורות משמחות

שאני גם לא הקשבתי לעצות של אחרים איך להתמודד מכיוון שכל אחד בטוח בדרך ובשיטות שלו, אבל לי זה לא התאים, סיגלתי לעצמי עם הזמן הרגלים שנכונים לי איך להתמודד ורק מהפעמים שנכשלתי למדתי לדייק את הדרכים שלי איך להתארגן נכון

והרבה מהעבודה וה'תגליות' על עצמי הם לגמרי מהשנים שאחרי שסיימתי תיכון בכלל, וגם היכולת לא לחוות את החיים בהתפעלות קיצונית התחדדה עם הזמן וזה גם חשוב לעניין קשב וריכוז וכשאני יותר באיזון בתחום הזה גם הקשב והריכוז מתאזן

חופש עם מתבגריםקדם
מה אתן עושות עם שעות הקימה בבוקר? יש גבולות? (בנות בגילאי תיכון)
אצלי גם ילדי היסודי יכולים לקום בעשריעל מהדרום

לק"י


אז בגילאי תיכון מצידי שיקומו ב-12.

אלא אם כן, הן מתבעסות אחר כך שכל היום שלהן הפוך.

מבחינתי זה חלק מהכיף בחופש, לקום מאוחר.

כשהייתי בתיכוןרקאני

יכולתי לקום גם ב3 או 4 אחר הצהריים

🤭

אני אוהבת שגם בחופש יש שגרה.... בימים הראשוניםאמהלה

קמה המתבגרת לאיטה... מאד מהר עצרנו את הארוע

ואני כן מקפידה גם איתה על שעות שינה תקינות ועל קימה מקסימום עד 9.

זה שומר אותם שפויים יותר

 

למה? 😔אור123456
כשיש שגרה יציבה ומסודרת זה יוצר רגיעה. ולנו כמשפחהאמהלה

זה נותן שלווה, חוסן וחוזקה.

את לא חייבת להסכים איתי.

בבית שלנו סדר יום וקימה/השכבה בזמן השאיר את כולם שפויים ושמחים

עשינו זמנים לתפילה, יצירה, זמן משחק, קצת לימוד, זמן משפחתי. זמני ארוחות קבועים, זה היה ימים של חוויה

ולא ימים מלאי עצבים. כל אחד ידע מה הוא עושה ומתי וכמובן שהיה לכל אחד גם זמן חופשי לעצמו.

ד"א את סדר היום כל אחד הכין לעצמו כשקבענו עוגנים לכולם כגון הארוחות וזמן יצירה משפחתית.

 

בזמנים החופשיים מותר להם לישון צהריים?אור123456
אצלי ואצל הילדים שלי חופש בלי להתפנק בשינה הוא לא חופש
האמת שילדיי לא אוהבים לישון מגיל 0....אמהלה

הם כ"כ עסוקים תמיד שמבחינתם השינה זה בזבוז זמן

גם כשאני רוצה שילכו לנוח זה פשוט בלתי אפשרי.

בגלל שהם ישנים שעות מאד מסודרות הם לא באמת צריכים עוד מנוחה במהלך היום

אז אני רגועה בעניין הזה

אבל לפעמים שוכבים וקוראים וכד'

הבכורה בשבת בד"כ קצת נחה אחה"צ

 

 

אצלינו שונה ממש ...אור123456
מגיל 6 ועד בכלל רק שלא אעיר אותם בבוקר...הם שפוכים מעייפות
זה סוג של משוואה... אם הולכים לישון מוקדם גם קמיםאמהלה

מוקדם.

הם קמים אצלי עם התרנגולות

ובחופש זה באמת סיוטטטטטט

אבל יודעת שזה משתלם לי בכל שאר השנה

כמובן שככל שגדלים, יותר אוהבים להמרח במיטות

והגדולה יודעת לישון, רק כל הבית על גלגלים ככה שאין לה באמת אופציה להתחפר מדי הרבה זמן

זה גם אופי של אנשים ושל ביתאורי8

אצלי ברגע שיש חופש ולא חיבים לקום בבוקר למסגרת כןלם ישנים מאוחר יותר, גם הקטנים.

הבית פעיל עד מאוחר  , אז אין אוירת שינה.

וכמובן קמים מאוחר, גם אנחנו יותר אנשי לילה מבוקר.

לא רואה ענין להלחם בזה, גם נשמע שהמתבגרים שלך עוד לא כ"כ גדולים. יש גיל שבו הם מנהלים את עצמם, נפגשים עם חברים עד מאוחר בחופש, והם לא תמיד חלק מההתנהלות של הקטנים בבית.

אני בעיקר זורמת עם זה , שמה גבולות למתבגרים רק איפה שקריטי לי.  

כמה זה נקרא מבוגר אצלך? היא בת 17...אמהלה

בוודאי שיוצאת וחוזרת מאוחר.

אבל עדיין הולכת לישון בשעה שפויה לכם לא צריכה להמרח במיטה כל היום.

אבל ברור שזה בחירה שלנו איך יתנהל הבית

ובודאי שזה לטוב ולמוטב כמו שאמרתי.

כי גם כשלי מתחשק לבלות במיטה זה בלתי אפשרי כי כולם ערים מוקדם....

טוב, היא באמת גדולהאורי8

מעולה שזורם לכם ככה.

אצלי בגיל  17, אני כבר לא מתערבת בכלל בשעות שינה שלהם. יכולה להמליץ או לומר את דעתי. בעיני זה כבר גיל שבו לא המקום שלנו לשים להם גבולות בענינהם האישים. מקסימום להסביר את גבולות הבית לדוגמא- אם עושים רעש וזה מפריע, או בדברים שנוגעים לאחרים כמו: שאני לא מסכימה לקחת את הרכב בזמנים מסוימים/ מקומות מסוימים.

בענינהם הפרטיים זה יותר שלב בו אני אומרת את דעתי , דנה איתם.

מסכימה לגמרי!!אור123456אחרונה

התערבות בשינה בגיל הזה תגרום לה לחכות שתישנו ולצאת מהבית ללא ידיעתכם

אני חושבת שעדיף לשחרר אפילו מגיל 15 ולהיות מעורבים לגמרי במה הם עושים

אני בכלל מכוונת לזה שהתעסוקות שלהם בשעות האלה יהיו בבית שלנו

השבוע כל המרתף שלי היה מזרונים של בני 15 שישנו שם

כן, יש גבולותשדמות בחולות

גם בשעות הלילה וגם בשעות הבוקר

שישנו כמה שהם רוציםאור123456

בנים אני מזכירה שיש תפילה ואז אחריות שלהם

הם קמים לתפילה וחוזרים לישון


למה שלא יהנו מהחופש?

( ואני מלעבוד בשקט )

יש לי בנים, והגדול בר מצוה כבר שצריך תפילה במנייןפרח חדש

קמנו כולם יחסית מוקדם,

בשעה 8 וחצי כולם לבושים ומתפללים.

זה מאוד עזר לסדר יום שפוי.

 

מבחינתי שיקומו מתי שרוצים בחופש.5+

אני גם אוהבת את השקט של הבוקר, מאפשר לי קצת לחשוב, לסדר, לעבוד אם אני רוצה. כשכולם ערים זה בלתי אפשרי. אבל הילדים שלי רובם כבר ממש גדולים, כבר מזמן לא אומרת להם מה לעשות עם עצמם. מקסימום מציעה.

הבת שלי המתבגרת הכי קטנה, אומרת שכשהחברות שלה מחליטות שעושים משהו זה תמיד יתחיל מאוחר בערב. ומכיוון שאני מאוד רוצה שהיא תהיה עם חברות אני מאפשרת חופשי. (אנחנו גרים במקום קטן והן ילדות ממש טובות, אני לא חוששת ממשהו)

הן קמות כשהן רוצותאורי8

מבחינתי זה חופש , ולא רואה ענין לומר להן לקום מוקדם.

אלא אם כן אני צריכה משהו, כמו לשמור על אחים קטנים.

לפי דעתי בגיל ההתבגרות כדאי לחשב טוב איפה כדאי לשים גבולות , כי זה חשוב לנו מאוד, ואיפה לא קריטי ונשחרר.

גם בן בגיל ההתבגרות , אנחנו לא מתעקשים להעיר בחופש, כן נכנסים לחדר ומידעים מה השעה, פעם- פעמים. וזהו.

גם אם הוא מפסיד תפילה במנין, זה שלו.

זו מסקנה שהגענו אליה אחרי כמה מתבגרים, ואנחנו רואים שכשהנושאים האלה לא הופכים להיות נקודת ויכוח עם ההורים, בסופו של דבר, הם הולכים להתפלל כי הם רוצים, זה שןוה פי מליון, גם אם זה יקרה עוד שנה/ בישיבה הגבוהה/ הסדר/ מכינה.

אם לא השנאתי את זה בגיל ההתבגרות החיבור והרצון יבואו בפשטות.

תודה לכל מי שענתה!!קדם
הבכורה שלי אחראית על עצמהמתואמת

אם היא קמה מאוחר, זה כי היא באמת צריכה את שעות השינה האלה... ואם היא צריכה לקום - היא תקום.

הבנים צריכים לקום גם ככה לתפילה, אז אם הם לא יקומו "נעבוד" קשה כדי שהם כן.

עם השאר אני מעדיפה לזרום... (אני עובדת מהבית, אז מבחינתי כל שעה של שקט בחופש הגדול חשובה...)

אבחון להפרעת קשברק אמונה

היינו אצל פסיכיאטר ונתן שאלון של דף בודד


וואלה נשמע לי הזוי ככה לאבחן קשב פלוס אינטייק ומפגש בודד


יש לנו תור שקבענו מזמן לרופא קשב אסף פרי

חשבתי שבודקים יותר יסודי אני עדיין לא יודעת


השאלה אם כדאי לבטל את התור? מה הולך בדרך כלל באבחונים כאלה?


יצוין כי אבחנו תקשורת באבחון מעמיק ביותר

ושם הרגשתי הרבה יותר מקצועיות.

לפעמיםמדברה כעדן.

זה מצב בולט מאוש וזה מספיק. לפעמים זה מקרה יותר עדין/מבלבל ואז מעמיקים עוד ועוד...

אבל לתת תרופה לקשב זה סיפוררק אמונה

 

זה לא ככה

ונכון שזה מובהק אבל תרופה זה לא צחוק

עם כל החוסר תיאבון

דיברתי על האיבחוןמדברה כעדן.
התרופה זה החלטה של ההורים יחד עם הנוירולוג... 
זה היינו הךרק אמונה
אמממדברה כעדן.
לא הבנתי למה 
מצרפת את דף השאלוןרק אמונה
דף השאלון פה הוא בעצם בדיקת הקריטריונים של קשבמתיכון ועד מעון

כדי שילד יענה על הגדרה של הפרעת קשב הוא צריך לענות על מספר קריטריונים.

הפסיכיאטר בעצם בודק אם הוא עונה על הקריטריונים האלה.

מה ציפית שיהיה? הוא בעצם עשה 2 מפגשים וגם נתן שאלון, מה חשבת שיהיה יותר.

פסיכיאטר לא עושה אבחון פסיכודידקטי הוא עושה אבחון פסיכיאטרי בודק מה האבחנה המתאימה להתנהגות.

אבחון תקשורת הוא אכן אבחון מעמיק ומקיף יותר מאבחון קשב

מישהי יודעת אם רופא קשברק אמונה

זה אותו דבר ו]או יסודי יותר

בכדי לדעת אם לבטל את התור?

לפי מה שאני יודעת פסיכיאטר זה אבחון מעמיק יותראורי8

מה זה רופא קשב? נוירולוג?

בעקרון אבחון של פסיכיאטר הוא מקיף יותר מאבחון של נוירלוג.

הרבה תלוי באדם עצמו, שמעתי על נוירולוגים עם אבחון חפיף, ועל יסודים.

אפשר לנסות ללכת לפסיכיאטר ותראי איך את מתרשמת ממנו , מהאבחון, מהמקצועיות, עד כמה הוא קשוב ומסביר.

וגם כמה הוא זמין אחר כך, כי גם כשמחליטים לתת תרופה, לא תמיד מוצאים מיד את הטיפול המתאים, וכדאי שתהיה אפשרות תקשורת איתו לשינוי מינון או תרופה.

רופא קשב זהרק אמונה

רופא ילדים עם התמחות בקשב

אז פסיכיאטר אמור להיות אבחון כולל ומקיף יותר.אורי8
וכדאי שתנסי לשמע המלצות ספציפיות על 2 הרופאים, ואפשר גם ללכת לשניהם. 
אבחון לקשבבשורות משמחות

עשינו אצל כמה אנשי מקצוע ולא הצליחו לשים את האצבע איפה הבעיה ולתת טיפול מתאים

בסוף הגעתי למאבחנת פרטית שנים במקצוע ודייקה בדיוק את האבחנה ואיך נכון לטפל וזה באמת סוג של מקרה שקל לפספס ולא לתת טיפול בכלל תואם


אם תירצי אוכל לתת לך המלצה בפרטי

אפשר רק כיוון במה מדובר ?אור עולה בבוקר
איזה דיוקים יש בהפרעת קשב? את מתכוונת אולי לעיבוד שמיעה מרכזי? אשמח לשמוע כי אני מתמודדת גם עם קושי באבחנה 
כותבת לך בפרטיבשורות משמחות
מחשש לאוטינג
תודה רבה ובהצלחהאור עולה בבוקראחרונה
אשמח גם לשם שלהקפצתי לבקר

מחפשת מאוד אבחון, ולא רוצה לזרוק זמן וכסף על מישהו שלא יצליח לאבחן.

מקרה לא קלאסי

כתבתי לךבשורות משמחות
במסר בפרטי
תמיד זה מבאס אותי מחדש ששוב חג ושוב לא מוזמניםממתקית

וכל המשפחה יחד ואנחנו לא.
כי יש לי ב"ה הרבה ילדים וקשה לארח אותנו, אז כולם ייהנו ויחגגו, כמו בכל החגים השנה, ואנחנו כבר שנה אם לא יותר לא הוזמנו אפילו לשבת, מהצד של הוריי מתכוונת.
מהצד של בעלי מוזמנים תמיד בשמחה ב"ה הרבה ילדים לא מרגש אותם הגעגוע מנצח.

אבל רוצה גם להיות עם אחיי רוצה שהקטנים יכירו גם את הסבתא השניה שקיימת ב"ה והסבא שלהם הם כזרים.

כשהייתי עם מעט ילדים, הוזמנו לרוב, דווקא עכשיו כשצריכה מעט את השקט, את המילים החמות של אמא, את האוכל של אמא שתמיד טעים יותר מהכל, זה כבר לא קיים. לא נוח לארח אותנו, מרגישה שהפכנו להיות סוג ב'.

לא מבקשת לבוא, לא נעים לשמוע את הקול המבואס שוב :"מה תבואו השבת? למה?"מבינה שיותר נוח לארח משפחות עם 2-4 ילדים אבל למה אף אחד לא אמר לי שעם עשרה ילדים בלי עין הרע כבר לא יספרו אותנו???

אתן גם מרגישות ככה עם הרבה ילדים?? מעניין...

כנראהנקדימון
שבמצב כזה, אתם אלו שתצטרכו להזמין את סבא וסבתא כדי שהנכדים יחוו איתם שבת.


בסופו של דבר, גם במשפחה קטנה באיזה שהוא שלב הדברים יתהפכו, כי לסבא וסבתא כבר אין כח לארח כי הם מבוגרים וקשה להם - ילכן הם יתחיחו ללכת אל הילדים. במקרה שלך, נשמע שלהורים אין כוח כשזה מגיע לאירוח של משפחה כל כך ברוכת ילדים.

נקודה חשובה שלא ציינתי- הם לא מגיעים לאיזור שלנו..ממתקית

בטח לא האחים, ההורים בהחלט מזמינים לעיתים, והם באים לפעמים.
הנקודה כאן שלא יכולה להזמין את אחיי, הם לא יבואו לאיזורנו.
אני אמפטית ומבינה, אבל כשיש כוח לארח משפחה שלמה על כל אחיה שכל הילדים יחד הם יותר מעשרה, ואותנו לא אפילו לבד...זה כבר פוגע וכנראה עניין אחר שאת לא תביני.

בבקשה שגברים לא יגיבו פה. זה פורום לאמהותיעל מהדרום
מחילהנקדימון

טעות שלי

יש לי די הרבה ילדים, אבל פחות ממךמתיכון ועד מעון

וברור לי שלהזמין משפחה של עשר נפשות שחלקם כבר מתבגרים זה משימה כבדה.

ולגבי הצורך בפינוק, ברור שבכל גיל צריך פינוק וכולם רוצים שיראו אותם אבל שאני רוצה שבת להתפנק אני לא מצפה ממישהו אחר לפנק אותי אלא דואגת לאוכל טעים שאני מכינה או קונה ומתפנקת באופן אחר.

אני אדם בוגר, אני בחרתי ללדת הרבה ילדים, יש לבחירה שלי משמעות

ואם אני רוצה שהילדים שלי יחוו משפחה אני אדאג להזמין או ליזום 

זה ממש ממש מבעסיעל מהדרום
לק"י


גם אם תציעו להביא חלק מהאוכל, מצעים, לעזור במהלך השבת וכו', עדיין לא תתקבלו ברצון?

בפועל זה מה שאני מציעה...ממתקית

ץתמיד עוזרים, הכל נשאר נקי
עוזרים עם האוכל.
אני ייקית בהכל.
גם בביתי מלון משאירה נקי אחריי, מקפלת הכל וכו.
אנחנו לא ברברים חלילה
 

אני רק חיבוק 🫂, מבינה את מה שאת כותבת….קמה ש.
מה עם לבוא חלקכם?רק טוב!
מניחה שאם יש 10 ילדים, אז חלקם מתבגרים שיכולים לעשות שבת חברים בבית או לסוע לחבר או לבן דוד. ככה שכל פעם תבואו עם חלק. וגם להביא בעצמכם את המצעים, להתקלח בבית, להביא חלק מהאוכל. אני לא יודעת בני כמה ההורים ומה מצבם, ומה גודל הבית, ואיך הם מארחים את המשפחות האחרות, אבל לארח משפחה של 12 נפשות כולל מתבגרים זה מצריך הרבה כוח.


ובשביל שהילדים כן יחוו את סבא וסבתא אפשר לשלוח אותם לשם לבד באוטובוס. כל פעם ילד או 2 או 3 מידי פעם כשנוח להורים.


עוד אופציה שיכולה לעזור לך- לסוע ביום חול רק את או עם עוד ילד אחד להורים שלך. להנות מהרוגע, לאכול אתם ארוחת ערב, להשאר לישון שם, בבוקר אם הם בבית לאכול איתם ארוחת בוקר. אני עושה את זה לפעמים וזה ממש נחמד. למרות שההורים שלי עובדים ולא נמצאים כל הזמן בבית. 

מתואמת

האמת שאצלנו זה הפוך - אנחנו מעצמנו מעדיפים כבר לא לנסוע לשבתות, כי זה פרויקט גדול בשבילנו...

אז שולחים את הילדים בהרכבים שונים לשבתות אצל סבא וסבתא, ונפגשים מדי פעם באמצע שבוע. ופעם בחצי שנה או יותר באים כולנו לשבת (בדרך כלל שבת משפחתית בהרכב מלא, שגם ככה דורשת לוגיסטיקה).

ניסינו לשלוח חלק מהילדים, הוריי לא זורמיםממתקית

תגובה של: "מה יש להם לעשות פה?"
הלוואי והיינו מוזמנים באהבה אפילו יום אחד באמצע שבוע...
ב"ה בית גדול, הורים מתפקדים,טסים הרבה, נהנים מהכל.
שוכחים אותנו.

ממה שכתבת עכשיומתיכון ועד מעון

נשמע שאת פשוט רוצה ש"יראו" אותך את הצרכים, הרצונות שלך. את הרצון להיות שוב ילדה קטנה של אמא.

מבינה אותך ממש. לא יודעת איפה את ממוקמת במשפחה, אבל זה קורה לפעמים.

מבינה ממש את הרצון הזה להיות שוב הילדה שדואגים לה, אבל לפעמים זה לא קורה או לא קורה איתך ועם אחרים זה כן, בעיני תנסי לשחרר

אני די באמצע...סנדוויץ.ממתקית

יותר רוצה קרבה, משפחתיות (יש לנו בבית ב"ה, אבל המורחבת...גיסים, אחים,אחיינים, סבא סבתא. בצד שלי זה לא קיים.
תודה על התמיכה .

אז לא נשמע שהבעיה היא במספר האנשים שאתםמתואמת

אלא במשהו עמוק מזה. עצוב ממש

מתפללת בשבילכם שמשהו בכל זאת ייפתח אצל הורייך.

ולפחות את יודעת עכשיו איך *לא* להתנהג כשתהיי בע"ה סבתא...❤️

כשאתם שם את דואגת שישאר נקי ומסודר?אור123456

עוזרים עם הכלים?

מביאים מצעים?

אני מאחרת המון אבל הרבה ילדים זה ממש לא קל לארח

קוראת את כולכן, תודה על העצות היפות והחיבוקים.ממתקית

אני בנאדם מאוד אמפתי, ומבינה תמיד את הצד השני, אין לי דרישות, משפחתנו הגדולה מגובשת, נעימה וכיפית.
אין לי בעיה שלא מארחים אותנו, הכל טוב הכל מובן. נכון,אנחנו משפחה גדולה, מתפנקים בבית מלון, בעוגה טעימה ביתית, מסעדה- תודה למי שהציעה, זה קיים ב"ה.
אבל עדיין זה לא כמו משפחה מורחבת, לא כמו אמאואבא, אחים, גיסים.
העניין הוא שכולם יחדיו מוזמנים כולל הנשואים שעדיין ללא ילדים, אני לא מצפה שיזמינו לכל שבת שכולם מגיעים, גם לנו זה קשה ולא הייתי ממהרת להגיע אחת לחודש. אבל לפחות פעמיים בשנה, להזמין, להביע געגוע. כמובן שאם הוריי חלילה לא היו מסוגלים לארח לא הייתי מעלה זאת על דעתי. וכמובן שאני מביאה מצעים, מגבות,אוכל, כל מה שיכול לסייע
יצאתי מקבוצות וואטסאפ משפחתיות כי נמאס לראות בכל מוצ"ש את ההבדלה המשותפת. הסיפורים, הצחוקים, החוויות.(מעט מורכב להסביר את העניין של האירוח אצלנו, כל אחד והסיבה שלו, לא אפרט כדי לא להיחשף חוץ מהוריי ועוד אח לא מגיעים אלינו מסיבותיהם שלהם...).
הורי באים אלינו פעם- פעמיים בשנה, ושולחים לילדיי מתנות, כסף, אבל עדיין הקרבה, השיח איתם הכל חסר.
חוששת מריחוק, שמשנה לשנה מתחיל להתעצם. הילדים מתגעגעים ורוצים גם אני, אבל לא מראה להם את זה...
 

זה מובן לגמרי וכואב מאוד🫂יעל מהדרום
באמת מבאסחילזון 123
ניסית להזמין את עצמך? להגיד במפורש שאתם גם רוצים לבוא לחג?
מפחדת מהתגובה, כמו בפעמים קודמותממתקית

גם ככה פגועה.
מפחדת ממש, פשוט זו ההרגשה- פחד.

אבל ביקשתי לבוא בקיץ... כמובן שנגיע זו כבר לא שאלה, הגדולים ילחצו עלינו ועליהם.(מגיעה גם בלי הזמנה  
אז זו ממש נחמה.

אבל לא חסר לי לבוא כמו לשמוע שמתגעגעים, שאנחנו חסרים
"מתגעגעת ממש, רוצה לראות אותכם אבל קשה לי"...גם משפט מנחם. 

אולי משהו לא זורם בהתנהלותצוףלבוב
פער באורך חיים? 
לא דווקא אין פער. הכל זורם וטוב,גם אין איזו סיבה נממתקית

נסתרת עמוקה.

פשוט למה להזמין משפחה גדולה, כשאפשר להזמין משפחה קטנה יותר??
בשביל מה להשקיע סתם.

ההורים שלי אוהבים טלוויזיה, להרגשתי אירוח שלנו מונע מהם צפיה וזמן שקט. זה מובן, אבל לי קשה לקבל את זה שכולם מגיעים ואנחנו לא.


 

למה את לא מזמינה אלכם?אור123456
אני עם 5 ילדים כבר שנים לא רוצה ללכת לאף אחד ומזמינה אלינו הרבה יותר קל
באים אחת לשנה...פחות מגיעים אלינו מסיבות טכניותממתקית
נשמע מאוד קשה5+

מצד שני, אולי גם להורים שלך קשה.

קודם כל יש את עניין ההזדקנות והכוחות שפוחתים עם הגיל. יכול להיות שלארח משפחה כזו גדולה ב"ה זה עומס לא רק טכני. זה הרבה יותר רעש, התשומת לב צריכה להתחלק עם הרבה יותר אנשים, זה חוץ מהעבודה הרבה יותר. תחשבי שאנשים שהתרגלו לאורח חיים מסויים, לשקט שלהם להרגלים שלהם, פתאום באים ושבת שלמה הם צריכים להתמודד עם דברים שאולי קשים להם, במקום לנוח בשבת, הם עובדים קשה. )פיזית ונפשית) ובגלל שאת אומרת שהם לא רוצים לארח לשבת גם רק כמה ילדים, תנסי לחשוב איפה הילדים היקרים שלך אולי לא מסתדרים עם החוקים/ ההרגלים של הסבים. (אולי קופצים על הספה? אולי רבים או צועקים? אולי לא מקבלים את הבקשות של סבתא? אולי מלכלכים/מבלגנים יותר? אולי הרבה דברים) אבל להסתכל במשקפיים של אמא שלך אולי יעזור להבין אותה.

נראה שאם תביני אותה יותר תוכלי לשוחח איתה עם פחות מטען רגשי והאשמות כלפיה. תוכלי להגיד לה בצורה נינוחה ונקייה מה חסר לך ממנה, תוכלי להגיד שהיחסים ביניכן חשובים לך. להסביר לה יותר את מה שאת מרגישה בלי שהיא תרגיש מאויימת. אולי אם תפתחו את הלב דברים יראו אחרת. נשמע שיותר מהכל את פשוט רוצה להרגיש שאמא שלך אוהבת אותך ורוצה בקרבתך. זה מה שכל בן אדם בכל גיל רוצה מהוריו, לא?

ואולי גם לאמא שלך יש רגשות שהיא תשמח לחלוק?


אני יכולה ממש להבין את ההרגשה. גם אצלינו העניינים הללו לא פשוטים, מסיבות אחרות... אני ממש משתדלת לשחרר. בא לי לצאת מהבית לשבת, נוסעים לחמותי. מזמינה את אחים שלי אלי לפעמים. גם אמא שלי באה לשבת פעם ב... ואנחנו אצלה משהו כמו פעם, פעמיים בשנה... 

אני ממש מודה לכולן על התגובותממתקית

תודה על האמפתיה והכל
אני אחרי, לנסות להבין רגשות, להביא מצעים ואוכל, לדבר עם הילדים להתנהג יפה (שניים אצלי עם אלמות סלקטיבית, כולם ילדים טובים, אפילו קצת חננות, האחרונים לקפוץ על הספה )

הסברת נכון, כל מה שאני רוצה זה סוג של קרבה משפחתית, אהבה, שייכות.
לצאת מהבית לשבת, יש חברות, יש ביתי מלון, יש את הצד של בעלי.
כל אישה רוצה סוג של קרבה לאמא, לאבא שלה. להרגיש מוערכת ושמתגעגעים אליה לכל הפחות.

כשאין את זה, זה חסר.
אהבתי מה שהוספת על שיח אני והיא על מה שמרגישה וכו, אני מאוד מסתכלת דרך העיניים של אמא שלי, מבינה ורוצה שיהיה להם טוב (כי אין צורך להתאמץ בשבילנו) אך באופן טבעי זה גורים לנו לריחוק מהם- ומזה בדיוק אני חוששת.

בטח מרגישה ככהאמ פי 5

ואין לי עשרה ילדים

תודה על השיתוף המנחם...ממתקית
איזה הרגשה רעה זה עושה... מבינה אותך ממשכתבתנו

יצא לי לראות כל מיני דינמיקות משפחתיות, ותדעי לך שלפעמים זה ממש מפתיע איך ההורים מתייחסים לילד אחד כאילו תמיד הוא הקטן והוא צריך עזרה (גם כשכבר יש לו משלו 6-7-8 ילדים), ולילד אחר כאילו הוא לעולם לא אמור בכלל להביע 'נזקקות' וסוג של לחסום כל טענה שנשמעת בכיוון,

או להתייחס לאחד הילדים כאילו הוא החסר שיקול דעת גם כשהילד כבר בן 50 והצליח יפה בחיים ותמיד במבט ביקורתי של הוא לא מבין כלום.

וזה מצער ממש. וזה אנשים שנראים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. ממש תמוה וממש מכאיב.


אם נשמע לך מתאים, יכול להיות שבמקומך הייתי מנסה לברר בעדינות עם אמא על מה ולמה זה ככה. לא בהטחת טענות כמובן, את גם לא נשמעת כזו בכלל, אלא כלפתוח מולה את ההרגשה שלך. בסגנון של, 'מעניין אותי להבין, ואני לא שופטת בכלל, אבל את מארחת גם יותר אנשים מאיתנו בפעם אחת. יש משהו שאנחנו עושים שמרחיק אותך מלהזמין אותנו? חשוב לנו מאוד קשר איתכם, הילדים מתגעגעים ושואלים אם נהיה אצלכם מתישהו, אנחנו כמובן נעשה מה שצריך להקל על הארוח שלנו, אבל אשמח לדעת אם יש משהו שעוצר אותך מלהזמין. בסוף את אמא שלי, אני לא מבקשת להעביר אליך שום אחריות על בחירות שעשיתי בעצמי, אבל אשמח לדעת אם יש מה שאני יכולה לעשות כדי שיהיה ביננו קשר יותר רציף והילדים יחוו יותר סבא וסבתא'


וחיבוק, את נשמעת מיוחדת ממש 🤍


וואו תודה לך עלך התשובה המעודדתממתקית

והעצות.
בהחלט לוקחת לתשומת ליבי.

אני גם היתי ככהש-א-ל-ה

והיתה תקופה שבה האחים הנושאים היו מגיעים לשבת כולם יחד אחת ל..


חוץ ממני ..גם בגלל כמות הילדים..

וחלק חילונים ונוסעים בשבת

אז רק אנחנו נאשרנו מבחוץ

שבת ועוד ועוד וחגים


וגם לי זה היה מעורר תכלס קנאה כי הרגשתי מנותקת


התשדלנו לבקר ביום חול אחת ל

אבל גרנו רחוק

וזה היה רק לפגוש את ההורים

יצא לי לא לראות את אח שלי שנה וחצי בערך!


בסוף הפתרון שמצאתי היה ליזום מפגשים משפחתיים בחגים..יוצא פעם-פעמיים בשנה..

זה עדיין כלום

אבל לפחות משהו

וואו ממש כמו אצלנוממתקית

תודה על הרעיונות...

אני הפוך מרגישהדובדובה

שגם לא נעים לי להעמיס על אמא שלי או חמותי וגם אני ממש מעדיפה להיות בבית שלי כי הילדים חלקם כבר גדלו ולכולם יש את החברים והחברות שלהם...

ונכון פעם בשנה או אפילו פעמיים בא לי להיפגש אצל חמותי, אצל אמא שלי לא... אן סיכוי כי היא טיפוס עצבני ומלא ילדים גורם לה למתח ועצבים עוד יותר ואז לא נעים להיות אצלה.

יוצא לנו פעם גג פעמיים בשנה להיות אצל חמי וחמותי. וזה נחמד וזה גם לא תמיד נסבל אם באים עוד אחים כי כבר צפוף ובלאגן ואני רואה איך חמותי נגמרת. אז מה זה שווה?!?!

לכן אני מזמינה אותה אלינו בשמחה. למה אני אמורה ליפול על מישהו עם כל החבורה שלי?!?!

אם את מתגעגעת ואני הכי מבינה תזמיני את.. אם בא לך להתפנק תקבעי איזה יום לבד לבוא לאימך ולאכול אצלה צהריים. אני קובעת עם אמא שלי בבית קפה ומבחינתי זה הכי אידאלי... פעם ב היא קופצת לפגוש את הילדים. יש בחופשים או בחגים מפגשי משפחות. יש הרבה אלטרנטיבות אבל לארח 10 ילדים??? נראה לי לא הגיוני. אני מעמידה את עצמי במקום אמא שלי או חמותי (לי יש מעל 5. ולא נוקבת כמה בכוונה) ואני אומרת לעצמי אין מצב שאני נופלת עליהן. זה יתיש אותן

לכן אני מאוד מבינה את אמא שלך.. לדעתי את איפשהו צריכה להשלים עם זה במצב הנוכחי ולמצוא אלטרנטיבות אחרות למפגשים.

מקווה שלא ביאסתי. אבל זו המציאות.

בהצלחה אהובה

תודה על התגובהממתקית

הרבה נקודות שהעלית שאלו וכתבו ועניתי.
לא אחפור שוב, הרעיונות היפים שהבאת נוסו והסברתי למה לר רלוונטי שנזמין או ניפגש באמצע שבוע.
מעט יותר מורכב...
אם מעניין אותך, דפדפי אחורה ותראי תגובותיי..
הוריי בריאים ב"ה צעירים בנפשם וגופם, גם את כאמא לא תארח את כל הילדים ובת אחת לא כי לה יש יותר ילדים...סתם נקודה למחשבה.

האמת. ככה זה קורה אצלינו וזה מובן לידובדובה

אני לא נפגעת שהיא מארחת יותר את הצעירים עם מעט הילדים ....

קשה לה שבאים עם הרבה ילדים זה מעמיס עליה. לכן כולנו אלה עם המעל 4 כבר בקושי באים שבת. . .

אני כן רואה בזה משהו לגיטימי...שאץ אלה עם המעט היא מארחת מלא ואותי בקושי. אבל זו ההסתכלות שלי כמובן .. חמותי וחמי הם צעירים מאוד יחסית פחות מ60.

ועדיין נראה לי לא הגיוני להעמיס לא קשור לגיל. אני בת 30 פלוס וקשה לי לארח משפחות עם 4 ילדים ויותר. אז אני מבינה אותם.

שוב זו הסתכלות שלי. אולי מנקודת מבטך לך היה בכיף לארח במקום אמא שלך או חמותך כמות גדולה של אורחים. לי קל להבין אותם כי אני בעצמי מותשת מלארח.

אני מאוד התחברתי לזה שאמא שלך לא מארחת. אני הכי מבינה אותה. לכן כותבת לך מראות עיני. שחווה אותו דבר וכל כך מבינה את חמותי 

את צודקתבשורות משמחותאחרונה

אצל המשפחה של בעלי בדרכ יוזמים פעם/פעמיים בשנה שבת שכולם יחד נפגשים אבל לא בבית של ההורים אלא שוכרים וילה כי באמת כמו שתיארת יש עומס של ילדים וצריך מקום גדול מאוד ב'ה

אז אולי זה יכול להיות פתרון ורק תתארגנו על אוכל ביתי כמו שאמרת שאת רוצה

תגידו,עוד מעט פסח

איפה אתן מאחסנות מחברות/דפדפות ספייר שלא בשימוש כרגע?

מרגישה שיש לי הרבה יותר מדי.

כי כל דבר בא בחבילה של 5, ועכשיו אני עם קצת מחברות מכל סוג (10 שורות, 14, משבצות, חלקות, אנגלית, שלא לדבר על מי שרוצה לעבור לספירלה...).

איפה שמים את זה???

כרגע יש לי ילדה אחת בבית ספרהשם שלי

יש לי סלסלה עם מחברות מיותרות, תיקיות, עטיפות של ספרים ומחברות, מדבקות ואולי קצת מכשירי כתיבה.

זה נמצא מעל לשולחן כתיבה.

יש ארון כתר בחדר הילדים וזה תופס חצי מדף שם.קמה ש.
יש לנו חדר אורחים שמתפקד כמחסן בערךמתואמת

ובמדפים הגבוהים בארון שם אנחנו מאחסנים את כל אלה. ולבעלי יש מגירה ב"חדר העבודה" שבה יש כלי כתיבה חדשים לכל מי שמאבד משהו.

אבל יצא לנו גם למסור דפדפות וכאלה כשראינו שיש יותר מדי...

מגירה גדולה בשולחן כתיבהלפניו ברננה!
בשולחן הסלונישדמות בחולות

במיוחד לאור ריבוי חומרי יצירה, כלי כתיבה וכו'- קניתי שולחן סלוני שהוא כמו תיבה- והכנסנו בצורה מסודרת לתוכו הכל.

הפריט כמעט הכי יקר שקניתי מאיקאה- והכי שימושי בבית 

סקרנת אותי... יש לך קישור לשולחן הזה?מתואמת
האמת שלא, אבל כנסי לאתר של איקאהשדמות בחולות

אני בטוחה שתמצאי פיתרונות נהדרים שם

הסתכלתי שם כמובן לא ראיתי דברים ש"הדליקו" אותימתואמת
אצלנו יש מדף בחדר ילדים שיש בו סלסלאות לציוד ספיירטארקו
במחסן בקרטוןאור123456
מדף בארון לכל מני דברים כאלו וגם לכלי כתיבה ספיירחילזון 123
מעמד קטלוגי בשביל הדפדפות חוצצים....מישהי
קופסת נעליים גדולה על המדף ליד המשולש קטלוגי למחברות. ליד זה קופסא שקופה לציוד משרדי. 
מדף אחד בארון בחדר שלהןפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא מדף נגיש ככ זה לא דברים שאני צריכה בשלוף. יש בו ערימת מחברות מכל הסוגים וכל המינים, ערמת דפדפות-ניילוניות-וספרים שעדיין לא השתמשו בהם השנה (חשבון נגיד יש 5 חוברות ומשתמשים רק באחת כל פעם.. אז הראשונה שולחת לכיתה ו2-5 נמצאים שם), וסלסלה גדולה מחולקת ל2- צד אחד עטיפות ניילון לספרים ומחברות ומדבקות שם, צד שני כל מאגר כלי הכתיבה.. 

יש פה 3 בנות ביסודי ושלושתן קשביות אז יש פה שפע ציוד ושפע ספיירים...

אני מסדרת בשקית וקופסאבשורות משמחותאחרונה
ושמה במחסן כותבת על זה ציוד משרדי
מה הייתן עונות לבן 12 שכל פעם שקורה משהו לא לרוחואביגיל ##

מפרש את הארוע כאילו מכוון כנגדו

דוגמאות למה שהיא אומר:

המורה בכוונה נטפל אליו

אנחנו מעירים רק לו למרות אח שלו עושה אותו דבר

וכד'

אני רוצה שייסתכל באור יותר חיובי על העולם

חושבת שזה גם אצלנו, לפחות בתקופות מסוימותקמה ש.

בס״ד


אולי זה איזשהו ניסיון שלהם להגיד לנו שהם כן מרגישים יותר מדי ביקורת מהסביבה (בית הספר, אנחנו…)?


ואז הם אומרים ״כל הזמן מבקרים רק אותי״

אבל מה שהם באמת רוצים להגיד לנו זה שהם מרגישים לא מספיק מוערכים (ולכן אהובים) כרגע?

ושנסתכל אנחנו באור חיובי יותר עליהם?

מאוד יכול להיות שזה נובע מהסיבה שציינת. הענייןאביגיל ##

שהוא מקבל הרבה פרגון חום ואהבה וכן גם ביקורת

כי באמת יש על מה..

אבל נשים לב יותר למימון

תודה על זה 

❤️קמה ש.
בס״ד


ולגבי מה שכתבת בהמשך בשרשור, בתגובה למתואמת, על החשש שיגדל להיות אדם שכל הזמן מרגיש מותקף -


אני סך הכל רק כמה שנים בדבר הזה שנקרא ׳הורות׳ (הגדול שלי בחטיבה) אבל כבר הספקתי להיווכח הרבה פעמים אצל ילדיי שדברים שהעלו בי חשש שהם יישארו ככה לתמיד נעלמו כלא היו תוך כמה שנים ולפעמים אפילו פחות.


אז נראה לי שאפשר להרגיע את החשש הזה. אפשר להישאר עם יד על הדופק ולהמשיך לעזור ולכוון בעדינות כמובן, אבל לא הייתי נבהלת לגבי העתיד. ואם כבר, אז הייתי אולי אפילו משתדלת לגייס בתוכי אמון ביחד ואמונה בכך שהוא עוד יתגבר על הנטייה הזמנית הזאת. ומשדרת לו את זה, גם ללא מילים, מספיק עם הלב -שאני יודעת שהוא יגדל ושעוד מעט הוא כבר יהיה מסוגל לראות את העולם באור מתון הרבה יותר. זה כיוון שמדבר אלייך?

מוכר לי מאודמתואמת

יש סוג אנשים כזה, שכמה שיסבירו להם ויוכיחו להם שלא - הם יהיו בטוחים שהעולם נגדם...

לצערי עוד לא מצאתי פתרון

מה שאני כן חושבת (אבל עוד לא הוכחתי את זה סופית) שזה נובע מקושי קוגנטיבי כלשהו, כמו קשיי קשב וריכוז. אז אולי תנסי לבדוק אם יש עוד דברים שקשורים לזה, ולטפל בכיוון הזה...

אני באמת חוששת שייגדל להיות איש כזה וזה גורם ליאביגיל ##

לחשוש מזה מאוד

לא פשוט להיות אדם כזה לא לעצמך ולא כלפי הסביבה

אין לו קשיים קוגניטיביים כלשהם. אולי אם כבר יותראביגיל ##
בכיוון רגשי
הכיוון הרגשי משמעותי ממש. כדאי לטפלמתואמת

לא יודעת מה לומר לגבי העתיד... חוץ מתפילות. ולהעצים כל רגע שהוא כן רואה את הטוב. ולתת דוגמה אישית של פרשנות לטובה של מצבים.

הלוואי שנצליח כולנן...

תודה אמן לכולםאביגיל ##
אניoo

מסבירה בקצרה שזה לא בהכרח מכוון

אבל לא מנסה לשכנע בזה

כשהוא רואה שאף אחד לא עושה עסק מהתחושה הזו, הוא ממשיך בחייו ושוכח מהמקרה.


בעיניי הדבר שהכי משפיע על תפיסת העולם של הילד, היא הדוגמא האישית של ההורה, אם ההורה משתף ברגשות חיוביים ושליליים בצורה אופטימלית, הוא מלמד ומכוון את הילד להתנהל נכון רגשית.

איך את מסבירה לו?אביגיל ##
אנחנו באמת לא עושים מזה עניין אבל לא ככ עוזר
אומרת בקצרהoo

זה לא נגדך/ סתם נראה לך ש

וזהו, נותנת לזה לשקוע לבד.


הרבה פעמים אני רק מביעה אמפתיה

לדוגמא הוא חזר מיריד בבית הספר מלא בתלונות על כל מני, רק הנהנתי ואמרתי שזה מבאס, אחרי כמה דקות עבר לו.

ננסה תודהאביגיל ##
מזה לשתף ברגשות חיוביים ושליליים בצורה אופטימליתאוהבת את השבת
אשמח שתרחיבי, זה ממש מעניין מה שכתבת
זה אומרoo

להרגיש את הרגשות בצורה נכונה וטובה ולשתף את הילדים בהם


דוגמא לשיתוף רגש חיובי:

מספרת שקבלתי פידבק חיובי בעבודה וזה שימח אותי והחמיא לי ואני מרגישה שעשיתי עבודה טובה


ככה הילד לומד קבלת פידבקים טובים, הנאה מהם והערכה עצמית טובה.


דוגמא לרגש שלילי:

מספרת שמישהי התלוננה עלי בעבודה וזה הרגיז אותי ופגע בי, אבל החלטתי להיות מקצועית וללמוד מזה מה אני יכולה לעשות אחרת בפעם הבאה וגם לדעת להיזהר בהתנהלות איתה שתהיה מדויקת יותר.


ככה הילד לומד התמודדות עם פידבקים שליליים, להפיק מהם לקחים, לקחת אותם בפרופורציה ולזהות אנשים בעייתיים.

תודה רבה על הפירוט!!אוהבת את השבת
מנסה להביא כיוון קצת שונהתהילה 4

אני חושבת שיש אצל חלק מהאנושות נטייה ברורה של הגנה הכי טובה היא התקפה.


קשה לקבל את הביקורת ולכן משליכים אותה חזרה/ הלאה.

עם כל הכבוד לילד,בטח אם בדר"כ הוא מקבל מחמאות וכד'. צריך ללמד אותו גם לקבל ביקורת.

אני אומרת לילד שבסופו של דבר אנחנו לא יכולים לשנות את העולם ואולי כולם אשמים אבל כנראה שהיה פה משהו לא בסדר והאחריות היא עליו. גן איך לקבל את הביקורת וגם איך להשתפר.


לעיתים אני גם אענה בציניות ש'נכון, כולם נגדך, תמיד' קצת לשקף לו כמה זה מופרך.


נק' חשובה שאני רואה פה, ובטח בגיל הזה שמתחיל להתברר עם עצמו זה באמת לא להיבהל מזה. להכיל את זה ולעבור הלאה. זבש"ך שככה אתה מרגיש. בחירה שלך ו- לתת לו את המקום שלו להתמודד. כשאתם לוקחים את ממנו את ההתמודדות ואתם מנסים 'להסביר' לו שזה לר נכון.  אתם באמת מכניסים את עצמכם למשוואה. במקום לתת לו להבין שזה באמת באמת שלו.




מסכימה וזה מה שעשינו עד כה אבל הוא עדיין ממשיךאביגיל ##
אז חשבנו לשנות כיוון
יש לי גם ילד כזהשדמות בחולות

ומה שאנחנו עושים (תלוי מצב ההלך בבית):

1) מבקשים שיחזור על זה שוב ואז שואלים אותו שאלות שיקוף. לרוב הוא קולט שזה רק דימיון ולא מציאות.

2) אם אין לנו זמן תגובה מיידית, יש לו "פנקס תלונות"- ומדברים על זה כשהמצב רגוע יותר (ערב לרוב)

3) מידי שבוע כולם בבית צריכים להודות לפחות על 5 דברים שקרו להם.

 

פנקס תלונות אהבתי! ונעשה גם פנקס תודות בצמודאביגיל ##

כך שיוכל לראות את שני הצדדים

צעד חשוב

תודה

אהבתי ממש את הרעיון של סבב תודות משפחתי!מתואמת

הייתה תקופה שעשיתי את זה לעצמי, אבל זה רעיון יפה לשתף את כולם.

מקווה שיעזור גם אצלנו

זה תלוי בסיטואציהאמאשוני

אם אני מרגישה שיש גם איזה רגע של קשב ויכולת להסתכל מעבר, אני מחזירה את קביעה בצורת שאלה/ תמיהה,

המורה בכוונה תחילה, נטפל אליך? רק אליך? ממש בכוונה? הוא קן בבוקר והחליט היום להיטפל אליך וזה לא קשור בדום מורה למשהו שעשית/ לא עשית?

אממ מעניין.

כנראה שאתה ילד ממש דומיננטי במחשבות של המורה שמכל התלמידים הוא החליט בכוונה תחילה להיטפל דווקא אליך.

אתה כזה חשוב שהוא לא חשב מה צריך לקנות לילדים שלו, מה הוא צריך לעושת היום, הו אלא חשב האם יש לו אירוע בערב ללכת אליו, מתוך כל הדברים שהוא בחר לעשות היום, הוא בחר להיטפל אליך.


אם סגנון כזה לא מעורר איזה סימן שאלה אפשר לשאול שאלות בסגנון של:

האם החבר x שם לב לזה גם? האם יש עוד ילדים שהמורה נטפל אליהם?

המטרה טיפה להרחיב את הפרספקטיבה. איך אחרים רואים את הסיטואציה. איל אנחנו בזווית אחרת יכולים להסתכל.

אפשר גם להדגיש את הלפני ואחרי. בוא תספר לי מה קרה לפני, מה היה אחרי.

לא במטרה לבטל את מה שהוא אמר, אלא להבין שלאירועים יש התחלה אמצע וסוף והמטרה שלנו לא להיתקע על דברים.


אחרי שטיפה מרחיבים את ההסתכלות, אפשר לדבר על הרגשות, והמחשבות. מה המורה/ הורה מרגיש כלפיך? מה אתה מרגיש כלפיו? לברר אם יש פרשנות שמושחלת לתוך העניין. למשל אם מעירים לו על משהו, זה בגלל שלא מאמינים בו או אולי הפוך בגלל שמאמינים בו, רוצים לדייק אותו.

אהבתי להחזיר אליו את השאלה, לשים סימן שאלה עלאביגיל ##

אמירות שלו יש לי הרגשה שזה יעבוד

ומה שכתבת על הפרשנות זה בול העניין! הוא מפרש ככה שכולם נגדו 

חשוב רק לא להגיד את זה כפקפוק וחוסר אמוןאמאשוני

אלא באמת כתמיהה, כבירור לעומק.

שלא ירגיש שמזלזלים בתחושות שלו, אלא שמנסים באמת להבין לעומק את המקרה והמניעים ומשם לסייע.


אולי השרשור של @קמה ש. על שיטת עבודה עשוי לסייע גם במצב הזה למרות שמדובר פה בילד שלך ולא בעבודה עצמית.

אולי אפשר להשאיל משם עקרונות.


מה שכן, כשילד שלי ממש עומד על כך שהכל היה נגדו, ולא זז מהעמדה הזאת מילימטר ולא משנה איך אני מנסה לאתגר את החשיבה,

אז אני עוצרת את השאלות ורק מביעה הזדהות עם הכאב.

זה באמת נורא שהעולם נגדך, לא נעים בכלל.

רק כשאני מזהה שיש פוטנציאל לצאת מזה, אני מאתגרת בשאלות. בד"כ שה עובד.

תודה רבה לומדת ממך הרבהאביגיל ##
תודה על התיוג 🫶🏼קמה ש.
וואי מכירה מקרובדובדובה

יש לי ילד כזה.

המחנך שלו טוען שזה משהו התפתחותי שיעבור... ואפשר גם להתייעץ עם יועץ בית הספר ולשקף לו בדיוק הכל.

ונראה לי זה מה שנעשה. אולי שווה לכם גם.

מציעה כאן עוד זוית..מורן_שי
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך כ"ח בסיוון תשפ"ה 23:25

היי, 

הרבה פעמים, מאחורי התגובות האלה יש צורך עמוק בהגנה על תחושת הערך העצמי.

 

כאשר ילד שומע שוב ושוב שהוא לא בסדר, או אפילו רק מרגיש שהוא נתפס כך, הוא יכול לפרש את המצב בשתי דרכים - או שהעולם לא הוגן כלפיו (ואז הוא גם לא מקום בטוח עבורו) או שהוא באמת הבעיה. 

שתי הפרשנויות יכולות מאוד להכאיב ולהפחיד ילדים. 

במקרה הזה יכול להיות שהוא מאוד משתדל ומנסה, אבל לא מצליח לו, וזה כואב לו מידי, ואפילו מפחיד, להרגיש שהוא לא מספיק טוב. 

אז הוא מעלה מגננה ופונה לפרשנות הראשונה - שניטפלים אליו, שהעולם אשם. 
העניין הוא שגם שם הוא לא באמת מרגיש ביטחון. כי זו חוויה מאוד בודדה, להרגיש שהעולם "נגדך". ולכן הוא גם מאוד מתוסכל. 

 

מהניסיון שלי, הדרך הכי טובה להגיע אליו במצב הנוכחי היא לא דרך ניסיון לשכנע אותו "לחשוב חיובי" אלא דווקא דרך חיזוק הקשר.

 

קודם כל, לתקופה מסוימת, תנסו להעיר לו פחות. תבדקו עם עצמכם האם אתם מרגישים שאתם באמת מעירים לו יותר מידי? האם יש מקומות שאפשר לשחרר יותר?
וגם - להסתכל עליו בעיניים טובות, לחפש את הכוונות הטובות שלו, מה מסתתר מאחורי ההתנהגות שלו. 

אם יש תקופה שיותר קשה איתו זה אומר שקשה לו. ההתנהגות שלהם באה לספר לנו משהו. 

אולי הוא עייף, מוצף, אולי משהו מציק לו בבית הספר, אולי חבר העליב אותו?

 

ואם בכל זאת יוצא שהוא מגיב בתחושה ש"כולם נגדו" - לא צריך למהר לשכנע אותו אחרת. זה מה שהוא מרגיש וזה חשוב להכיר ברגש הזה:
"זה באמת לא נעים להרגיש שהמורה נטפל אליך."
ורק אחר כך, בעדינות, לפתוח פתח למחשבה נוספת:
"מה אתה חושב שגרם לו להעיר לך הפעם? יכול להיות שהוא ניסה לעזור לך בזה?"
 

כשאנחנו שם עם הילדים שלנו בתוך בחוויה, נותנים להם ולרגשות שלהם מקום בעולם, נותנים להם להרגיש מובנים, שאנחנו מאמינים בהם ולהם - 

הם מתרככים, עולה להם הביטחון בקשר איתנו ואז גם יותר קל לנו גם להשפיע על המחשבות והגישה שלהם. 
 

זה פחות מפחיד ש"העולם נגדי", אם יש לי מישהו שמאמין בי.

ולהאמין בהם זה לא אומר להגיד להם שהם צודקים, והמורה טועה, שהריצפה עקומה וכו'. 
אלא באמת רק לתת תוקף להרגשה שלהם. להיות סקרנים ביחד איתם לגבי מה קרה שם. לתווך להם את הסיטואציה. לרכך להם קצת את התחושה הזאת שהם לא בסדר. להכיר להם בעדינות את המורכבות שבעולם. שלא הכל שחור ולבן. ולהזכיר להם בלי סוף עד כמה הם מיוחדים ומדהימים, גם אם לפעמים הם נופלים. 

 

בהצלחה! 
מורן שי - מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית

את מוזמנת בשמחה להגיב, אבל בלי לפרסם את עצמךיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


או את האתר שלך בתוך ההודעה.

את יכולה להכניס את זה לחתימה שלך למטה.

כספים ומתבגרים. אשמח ממש לשמוע מה אתם עושים בענייןאביגיל ##

הבכור שלנו בן 14 ואחריו בן 12

הם מעוניינים לצאת עם חברים, להיפגש וכד' וכל בילוי כזה מצריך כסף. למשל אתמול בן ה14 נסע עם חברים לעיר הסמוכה- באולינג+אוכל יצא סכום מכובד. במקביל בן ה12 גם יצא עם חברים והזמינו פיצה..

אני מצד אחד לא רוצה להגביל אותם וכן רוצה שיהיו להם חיי חברה מצד שני לא רוצה לשפוך כסף

מה אתם עושים בעניין? אשמח לשמוע מנסיונכן

*באופן כללי אני מעוניינת שיצאו לעבוד להרוויח קצת כסף, מצד שני לא מסכימה לכל עבודה לא רוצה שייחשפו לכל מיני אנשים 

נשמע לי הגיוניאיזמרגד1
להקציב לזה סכום חודשי מסוים שנראה לכם הגיוני, ושהם ישתמשו בו לפי מה שהם רוצים. הם מספיק גדולים בשביל תכנון כלכלי בסיסי.. ואם הם רוצים להוסיף משהו מעבר לזה שיוציאו מהכסף שלהן שהם עבדו עליו...
בגיל 14 לעבוד?אשר ברא

אף מקום לא יעסיק אותו בגיל כזה..

מתחילים להעסיק מגיל 16 לפחות, אבל הוא כן יכול לעשות בייביסיטר.

ואתם יכולים לעשות להם תקציב חודשי של דמי כיס ולפי זה הם יצטרכו להתנהל.

כן יש כאן ילדים מהכיתה שלו שעובדים.. במלצרות,אביגיל ##

בעזרה לגנן היישוביי, עזרה בסיוד וצביעת בתים ועוד כאלה בסגנון

כאמור, אנחנו פחות בקטע

חשבנו על דמי כיס

אבל לא רוצים שיתרגלו וגם אם הסכום לא יספיק להם?

זוכרת כשאני הייתי נערה הייתי פשוט מבקשת מההורים אבל המחירים לא היו כאלה יקרים. היום יציאה אחת עולה כ100₪🫣

ויש משהו נחמד בזה שהם מבקשים מאיתנו כסף כי ככה על הדרך אנחנו יכולים לדעת לאן הם הולכים ועל הדרך לברר עם מי..

אפשר לסכם מולם שהדמי כיס הם לחופשלפניו ברננה!
ובמהלך השנה לתת סכום נמוך יותר או לא לתת


אפשר גם לבקש שיעדכנו לאן הולכים ועם מי גם אם הם המממנים..


אפשרות אחרת היא שאת "תעסיקי" אותם בפרויקטים לבית שאת רוצה לעשות - נשמע לי שכל דבר שהיית לוקחת במיקור חוץ אפשר לשלם עליו גם לילדים שלך. כלומר לא עזרה שוטפת, אבל סיוד וגינון אצלכם בבית בהחלט נשמע לי הגיוני..

אני חושבת שגם אם זה כסף שהוא הרויח בעבודהחילזון 123

זכותכם לדעת לאן הוא הולך ועם מי

ולפעמים גם לא להסכים לשימוש מסויים בכסף

הם יכולים לקחת כלבים לסיבובצוףלבוב

ובכל מקרה צריך לבנות תקשורת בריאה כי עוד שנתיים גדול כן יוכל לעבוד.

הערה בעניין בייביסטר ע"י ילד בתחילת ההתבגרותשלג דאשתקד

זה נשמע קצת לא נעים, אבל לאחרונה עולה הרבה לשיח כל מיני תופעות של סקרנות מינית (בעיקר!! בין בני משפחה או אנשי מאוד קרובים וכדו').

אישית שמעתי והכרתי כמה מקרים של צלקות שלא עברו אחרי שנים, והכל מתחיל מסקרנות ובלבול וקושי להעריך ולשפוט מה טוב ומה הבעיה. וככל שיותר צעירים זה לכאורה יותר בעייתי.

אז רק לשים לב

תודה איזמרגד על ההשקעה בתגובה. עניתי על זהאביגיל ##
בתגובה הבאה
ממש זה מה שחשבתי גם..לפניו ברננה!
אפשר לבקש מהם לעדכן, עכשיו הם בטוח יקשיבו לנואביגיל ##

אבל חושבת שעוד שנתיים שלוש כבר פחות.. ומה לעשות שבעל המאה הוא בעל הדעה...

בעיני יש משהו היקשרותי ובריא שילד נזקק להוריו, כן גם בגיל הזה

בכל מקרה אני מבינה אבל שנצטרך להחליט לכאן או לכאן..

תודה לכל אחת על החשיבה והתגובה

כמה הייתן נותנות לחודש?

אז אולי לשבת ולתקצב את זה?קמה ש.

בס"ד


אצלנו, כשהייתה תקופה של הרבה זעירות סביב ההוצאות שלנו, זה מה שעשינו.


לשבת על החשבונות ולהבין כמה אפשר להרשות להקציב לבילויים של הילדים באופן כללי. ואז לשקף לילדים שמתנהלים לפי תקציב (לא הייתי אומרת להם מהו בדיוק אבל אולי יש כאלה שכן) ולהגיד להם עבור כל דבר אם זה נכנס לתקציב או לא. כשיש תקציב ברור, הרבה יותר קל לקבל החלטות.


אם הם יבקשו משהו שיהיה מעבר לתקציב, יש כמה אפשרויות:


- לצמצם הוצאות בתחום אחר כדי לאפשר את הבילוי המדובר.

- להציע שתשלמו על חלק והם על החלק השני.

- להציע שישלמו על כולו.

- להציע להם להרוויח את הכסף הזה, אם תהיה עבודה שתהיה מקובלת עליכם.

- לבקש מהם לעשות דברים שהייתם לכתחילה מבקשים ממישהו אחר לעשות בתשלום (לשמור על האחים במקום בייביסיטר, לעשות עבודות ניקיון מסוימות שבכללי אתם או המנקה אלה שעושים וכו') ולהציע להם קצת כסף בתמורה.


בהצלחה!!

העניין 'זה לא משהו שידוע מראש.. פתאום החבריםאביגיל ##

מתארגנים על איזה בילוי וקשה לי שהם לא יצטרפו רק בגלל עניין כספי..

אבל כן הייתי רוצה שידעו שיש תקציב וסדר כלכלי, שכן יהיו מחושבים

אולי ניקח אותם לשיחה ונשאל מה סדר גודל של דמי כיס קיץ נראה להם ריאלי

בעקרון התקציב היא מעל ה"לא ידוע מראש" 🙂קמה ש.
בס"ד


זה כל היופי - שהוא זה שקובע אם זה מתאפשר או לא.


בגדול אני חושבת שזה ממש משנה אם יש לכם ממה לממן את כל היציאות האלה בצורה בטוחה מבחינה כלכלית או לא. אם יש לכם, אני בעד לאפשר איפה שאפשר. מן הסתם לא באולינג ברמה היומית, כן? אבל פעם ב יציאה משמעותית כזאת, נראה מקובל וסבבה (לפחות איפה שאנחנו גרים).


אבל אם המצב הכלכלי לחוץ, זה מצריך חשיבה יותר מעמיקה וכאן בניית תקציב כולל יכולה להיות הפתרון להתלבטויות. כשהמספרים ברורים ומבינים אם יש או אם אין כרגע ממה לממן משהו, יותר קל להכריע.


בעצם, האם השאלה שלך היא בעיקר כלכלית? או שמא חינוכית?

תראי תמיד דבר יבוא על חשבון דבר אחר. וזו בדיוקאביגיל ##

הדילמה

בכל אופן אני חושבת שנלך על הרעיון לתת דמי כיס ושיסתדרו בהתאם

צריכים לחשוב כמה

תודה על התובנות והחשיבה

..שבור הדור
עבר עריכה על ידי שבור הדור בתאריך ט"ז בסיוון תשפ"ה 10:50

.

אנחנו מבקשות ממש שגברים לא יגיבו בפורום הזהלפניו ברננה!
מבינה שלפעמים עולה לראשי ומגיבים בלי כוונה אבל נשמח להשתדלותך בעניין 😊


תודה על הרצון לעזור לה.

הילדים שלי עובדיםעוד מעט פסח

מגיל אפילו צעיר יותר (לבת ה-11 כבר יש בייביסיטר קבוע, הולכת פעמיים בשבוע לשכנה לעזור בהשכבות של הילדים. אצל הבנים היה יותר קשה למצוא עבודה קבועה, אבל הם כן עזרו בפינוי גזם מגינות, צבעו פרגולה של שכנים, והיתה תקופה שהבן שלי 'פתח עסק' לגיהוץ, לא זוכרת באיזה גיל).

לדעתי הנושא של לתת להם לעבוד הוא ערך חינוכי משמעותי. אני חושבת שבלי עבודה ממש קשה ללמד התנהלות כלכלית נכונה וערך של כסף.

לא חייבים להסכים לכל הצעת עבודה. אבל שווה להשקיע בשביל למצוא להם משהו.


ולשאלתך הישירה-

ב''ה אני גרה בחברה שאין בה נורמות כמו שאת מתארת.

הם כן מזמינים לפעמים פיצה או יוצאים לפלאפל, אבל לא מעל 20 ש''ח לערב. ואת זה הילדים שלי מממנים מכספם.

בחופש הגדול אני כן מתקצבת להם סכומים יפים, אבל לאו דווקא לבילוי. הם מוזמנים באותה מידה לחסוך את הכסף, או לקנות בו קישוט לחדר. אני לא רואה ערך ספציפי בלהוציא כסף על באולינג, ולכן אתייחס לבקשה כזו כמו שהייתי מתייחסת לבקשה סתם ככה לקנות להם פוף חדש לחדר (כלומר- ככל הנראה בסירוב, ואם הם ממש מתעקשים הייתי מציעה להם לחלוק חצי, ואז אם הם מסכימים גם לשלם זה נותן לי אינדיקציה שהבקשה שלהם באמת חשובה להם).

אבל מסייגת שוב, שאם זה היה גורם לילדים לבידוד חברתי ייתכן והייתי נוהגת אחרת. כי בפגישה עם חברים אני כן רואה ערך, ואם זו היתה הדרך היחידה להיפגש- הייתי מוכנה לשלם על זה. מודה לה' שאני לא בדילמה הזו.

תודה על הדברים!! עזרת לי לדייק לעצמי את הדילמהאביגיל ##אחרונה

מתחברת ללתת להם לעבוד

מחר אקרא שוב

תודה