שרשור חדש
כ"א כסלו 01:01
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ב 01:15

וסליחה על כל העיכובים
מצרפת אותו גם כאן לנוחות כולן, מי שמחפשת אותו - דרך הטלפון ניתן למצוא אותו בתפריט שבצד שמאל, כשנמצאים בתוך הפורום.


ברוכות הבאות לפורום 'אימהות, השלב הבא'!!

  1. הפורום נועד להיות בית לכל האימהות לילדים בגילאי יסודי ומעלה . אתן מוזמנות להעלות בו שאלות והתייעצויות / התלבטויות ודילמות / פריקות / שיתופים / מחשבות ותובנות שקשורות לשלב הזה של החיים שלנו וכו'.
  2. שימו 💛: זהו פורום לאימהות (גברים, נבקש מכם לכבד את המרחב הנשי ולא להגיב פה. תודה על ההבנה!).
  3. איך נולד פורום 'אימהות, השלב הבא'? פורום 'אימהות, השלב הבא' נוצר עבור: אימהות שעברו את שלב הילודה וככל שהזמן עובר מרגישות פחות ופחות קשורות לפורום 'הריון ולידה' (ביניהן ניקיות וותיקות שכתבו במשך שנים בהריון ולידה וכעת מחפשות לעצמן ''בית-המשך''), אימהות שמסיבה כזאת או אחרת כרגע לא סביב העניינים שקשורים להריון וללידה - ואימהות שרוצות להעלות נושאים שקשורים לשלבים המתקדמים יותר של ההורות (ופחות הרגישו שזה נכון לעשות זאת בפורום שעיקר ייעודו לדון בהריונות ובלידות ).
  4. אנחנו רואות את 'הריון ולידה' ו'אימהות, השלב הבא' כפורומים שמטבע הדברים קשורים קשר הדוק אחד בשני ❤. במידה רבה מאד, מדובר באותה הקהילה ולכן סביר שנשים רבות ימצאו את עצמן שואלות, קוראות, תורמות ונתרמות בשני הפורומים יחד . אפשר לדמות את זה לקהילה שיש בה קבוצות ווצאפ שונות - אחת שמיועדת לטרמפים, אחת שמיועדת למסירות, אחת שמיועדת לוועדת חסד וכו'. לכן, גם לא מן הנמנע שיהיו נושאים חופפים ומשיקים בשני הפורומים . (להרחבה על הנקודה הזאת, ראו את סעיף 6).
  5. מבחינת המשתתפות בפורום הזה – כהמשך לסעיף הקודם, אנחנו מזמינות את כל מי שרואה את עצמה כחלק מן הקהילה המתוקה הנ''ל לקחת חלק בדיונים שיעלו כאן (הכוונה גם למי שעדיין לא אמא בעצמה או למי שאמא לילדים קטנים יותר) . מתוך ניסיון העבר, אנחנו מאמינות שכל אחת יכולה לתרום. מי במילה טובה, מי בתפילה, מי מניסיונה האישי כאימא לילדים גדולים, מי מניסיונה המקצועי ומי מניסיונה בחייה הפרטיים או עם קרוב משפחה שחווה דבר דומה.

וגם להיפך - נבקש מן הקוראות האהובות כאן לא לשכוח את המקום ממנו צמחנו רובנו כקהילה - פורום 'הריון ולידה' - ולהמשיך לתרום מניסיונן גם שם  

פתרון לכל מי שרוצה לקבל מענה משני הפורומים: ניתן לפתוח שרשור באחד מהם ולשים קישור אליו בפורום השני .



מבחינת חלוקת הנושאים – בתור בית לאימהות של ילדים גדולים, אתן מוזמנות להעלות ב'אימהות, השלב הבא' דיונים שקשורים לזוגיות, להתפתחות האישית וכמובן להורות שלכן ❤️. אנחנו מזכירות לכן שהפורום הזה אמנם מיועד לאימהות, אבל הוא בסופו של דבר פורום פתוח. לכן, אין לשתף בו שיתופים אינטימיים אישיים. על מנת לשמור על הייחודיות של הפורום הזה, נבקש שנושאים שקשורים באופן מובהק לתינוקות, פעוטות וילדים קטנים (עד סביב היסודי) יופנו ל'הריון ולידה'.



אנחנו מקוות שהמקום הזה יהיה מקום של העשרה והפרייה הדדית, של אחווה אמתית והכל מתוך כבוד ונועם אחת לשנייה ❤



אוהבות ומאחלות לכולנו הרבה ברכה והצלחה – בפורום, בהורות, בחיים ובכלל חיוך!



כאן למה שצריך..

@יעל מהדרום @מתואמת @לפניו ברננה! המנהלות

@קמה ש. - ההוגה והיוזמת

כ"א כסלו 01:04

חשוב להיות מודעים- הבאנו לכן מתוך פורום הו"ל...

 

כולנו רוצים להנות משימוש מועיל ובטוח בערוץ. רוב המשתמשים בערוץ הם אנשים טובים עם כוונות טובות, עם זאת יש לזכור שכמו בכל מקום גם כאן קיימים אנשים העלולים לפגוע ולנצל את תמימותם של אחרים. על מנת שהשימוש אכן יהיה בטוח אנחנו ממליצים:

  1. שימו לב עם מי אתם מדברים, לא לכל מי שפונה אליכם חייבים להגיב. גם אם התחלתם לדבר עם מישהו ובאיזשהו שלב אתם מרגישים שלא נוח לכם להמשיך בשיחה מכל סיבה שהיא - אל תהססו להפסיק את השיחה ואף לחסום. וזיכרו - ותק ומעמד אינם ערובה להתנהגות נאותה, בדקו היטב במי אתם נותנים אמון.
     
  2. הימנעו מדיבור על נושאים שהצנעה יפה להם, בפרט בשיחה עם בן המין השני. לעולם אל תדברו על נושא שלא נוח לכם לדבר עליו, אם מישהו לוחץ עליכם לעשות זאת חסמו אותו מיד.
     
  3. אל תשלחו תמונות שלכם למשתמשים אחרים, בטח שלא בעקבות הפעלת לחץ מצידם. אל תשתפו פרטים מזהים ו/או פרטי התקשרות אישיים (מספר טלפון, מייל וכדו') עם מי שאתם לא מכירים ולא ברורה לכם הכוונה שלו.
     
  4. בכל מקרה של דיבור או העלאת תכנים בעל אופי מיני ללא הסכמה מפורשת מראש מצידכם, או שידול והפעלת לחץ לקיום דיבור כזה בין אם בשיחה אישית בערוץ ובין אם ע''י מעבר לפלטפורמה מקבילה (מייל, וואטסאפ וכדו'), או הפעלת לחץ לקבלת תמונות ופרטים אישיים – חיסמו את אותו הניק ודווחו עליו במסר לאחד מהאחראים לקבלת תלונות על הטרדות או במייל  divuah.a7@gmail.com. האחראים: @אלעד,@+mp8 ו@ענבל. כמו כן, בשיחות האישיות ישנה אפשרות לדווח על השיחה. הדיווחים ייבדקו ברגישות ובדיסקרטיות.

 

בברכת שימוש מועיל ובטוח, מנהלי הפורומים.

 

כ"א כסלו 01:07

כדי שיהיה נוח לדלג בין הפורומים קורץ

פורום הריון ולידה

ט"ו אייר 10:52
ב״ה יש משפחה ברוכה, הרבה מתוקים בנים ובנות בגילאי 0-כמעט 14.

אני מרגישה שכל הזמן הם מחנכים אחד את השני, יורדים אחד על השני ובכללי למה לה יש ולי אין וכו.
למשפטים מהסוג הזה אני בדכ מגיבה- לא משנה לי מה יש לו/לה. מה אתה רוצה? רק אם הילד אומר אני רוצה *** בלי ההשוואה לאח הנוסף אני מאפשרת. משתדלת לתמלל להם משפטים חיוביים יותר.

אבל מרגישה בלופ כזה שלא נגמר של חינוך וחוסר פרגון כללי ואני כל כך רוצה לשנות את האווירה ואין לי מושג איך.

ברור לי שזה הרבה בגללי, מצורת הדיבור שלי וההתנהלות שלי מולם. משתדלת לתת הרבה מחמאות במיוחד קונקרטיות, אבל אני ביקורתית בעצמי ואני מניחה שאני הרבה מבקרת אותם בין לבין המחמאות עבורם…
ט"ו אייר 11:50

1) טבעי - נראה לי שזה משהו שקיים בכל הבתים וקודם כל לא להלחץ, יש מריבות וזה קורה

2) אולי מתוך שעמום? למצוא להם עיסוקים יותר מענינים -כמו נגיד אפיה או טיול לפארק? להכין כדורי שוקולד? לקנות דפי יצירה או מדבקות? פאזלים?  אולי לשנות את הסדר של החדר משחקים שיגרה אותם יותר לשחק? להזמין חברים? (ובעיקר לשים דגש על המשועממים/המציקים העיקריים - לפעמים יש ילדים שהם יותר מציקים מכולם)

ברור שלא תמיד יש כח להשקיע אבל לפעמים פתירת השעמום פותר את המריבות, אפילו ברוב הפעמים אם לא בכל הפעמים...

3) להחמיא ולהרגיל אותם לבקש סליחה אחד מהשני, מאמץ אבל בסוף משתלם והם מתרגלים

4) יום אחד הם יגדלו ויפרחו לך מהקן ויפסיקו לריב, אל תדאגי הם ילדים  

אם זיהיתם אותי אשמח לדעת 

ט"ו אייר 12:58

סליחה שמנצלשת

לא שאני באה לייאש אותך או משהו, וכל משפחה זה דינמיקה אחרת

אבל כך היה אצל הוריי כשהיינו ילדים,

ותמיד אמרו שיגדלו ויהיו החברים הכי טובים

אבל זה לא היה ככה, ועד היום כשחלקם נשואים, תמיד יש איבה וקנאה מאד גדולה

זה די מעסיק אותי...

איך גורמים אחרת? רואה את המשפחה של בעלי וזה שונה לגמרי

ט"ו אייר 13:24

כשההורים מדי משתלטים ולא נותנים לילדים עצמאות לפתור בעיות לבד?

יש גם אחים עם "שלום קר" - כמו אצלנו.....

אם זיהיתם אותי אשמח לדעת 

ט"ו אייר 16:40
גם במשפחה הגרעינית שלי עד היום אי אפשר לנהל שיח נורמלי בלי שיתנו לאחד לדבר עד הסוף… תמיד זה מגיע להרמת קול, קוטעים אותך באמצע ועוד. כאילו אין תרבות הדיון…

עדיין ב״ה המצב יותר טוב מאשר היינו קטנים וכולם יחסית חברים טובים. אבל תמיד יש אמוציות בשיחות.

אותו דבר אצלי בבית. ושוב אני מניחה שכביכול העתקתי את הדפוס הזה מהבית. לא יודעת איך להפסיק את זה. אם אני שומעת ילד אומר משהו לא מכבד אני ישר קוטעת אותו. ונראה לי שזה איך שהם למדו שזה הדרך לנהל דיון…

לבעלי זה לא מפריע כל כך. הוא אומר שאצלם בבית לא היו צעקות ולא דיונים כי אמא שלו תמיד רצתה שקט. באמת אין כל כך קשר בין האחים וכו.

ט"ו אייר 20:48

מדי פעם, אבל הלוואי שהיה כל שבת.

יש לנו "קופסת עין טובה", ובה הם מניחים פתקים, או במשך השבוע או באופן מרוכז לפני שבת. כל אחד ואחת כותבים דברים טובים על כל אחד ואחת מהמשפחה. "כל הכבוד ל...על ש..." "תודה ל...ש..." וכו.

זה מאוד משמח אותם ועושה אווירה טובה.

ט"ו אייר 20:54
גם לנו היה את זה בבית...
וכל סעודה שלישית הקראנו את זה בסבב...וכל מי שכתב קיבל שוקולד ציפס בודד על כל פתק..
זה היה כיף לכולם. כיף למי שהקריא,כיף לזה שכתב וכמובן כיף לזה שכתבו עליו....
ט"ו אייר 20:52
נראה לי שתפילות בקטעים האלו הן מאוד משמעותיות...
בפרקטיקה מה שנקרא, אולי לוח ניקוד?
כל מי שמוותר/אומר מילה טובה על אח שלו מקבל מדבקה ובסוף קונים מתנה..?
ט"ו אייר 23:00
א. אל תאשימי את עצמך. יכול להיות שזה קשור לדפוס שאת רגילה אליו ויכול להיות שלא. בכל אופן, לשקוע בהאשמות זה לא עוזר. פתיחת השרשור הזה בהחלט יכולה לעזור
ב. מצטרפת לרעיון של @בת 30 - גם אנחנו עשינו משהו כזה במשך תקופה, וזה באמת מהמם.
ג. "טבלת אהבה" - עוד משהו שעשינו בתקופות שונות. מכינים טבלת מבצע (ומקשטים בלבבות ) ובכל פעם ששני ילדים או יותר מראים זה לזה שהם אוהבים זה את זה (זה יכול להיות גם שאחד הביא כוס מים לאחיו והאח אמר תודה) - מסמנים נקודות בטבלה כמספר הילדים שהיו במקרה הזה (גם אם נגיד כמה ילדים משחקים יפה ביחד בלי מריבות - אפשר לסמן).
כשהטבלה מסתיימת קונים מתנה כיפית לכל האחים ביחד, משהו שיגרום להם להיות עוד יותר ביחד ובאהבה
פרסומת
י"ב אייר 09:18
התחלנו טיפול במינרין ואני קצת מבולבלת…

הרופא אמר שאסור לשתות הרבה לפני נטילת הכדור ואני מפחדת לתת בלילות שבת (אחרי סעודה עם מיצים ומרק) - גם אצלכם זה ככה?

האם התרופה עוזרת רק בזמן שלוקחים אותה או גם לאחר שמפסיקים?

האם התרופה יעילה רק בשימוש רציף או גם אם לוקחים אותה רק במקרים מיוחדים (טיול שנתי, שינה אצל חבר וכדו׳)?

אשמח לשמוע גם באופן כללי מהנסיון שלכם עם התרופה…
י"ב אייר 14:48
לקח בערך שבוע- שבועיים של לקיחה כל ערב כדי שתתחיל השפעה כלשהי. ויהיו באמת לילות יבשים.
בהתחלה הקפדו על הפסקת שתיה בשעות שלפני השינה, וגם לפי ההוראות הלקיחה היתה לא סמוכה ממש לשינה.

אחרי שראינו שיפור עיקבי, כבר פחות שמנו על הכללים. גם לקיחה ממש לפני השינה וגם שתיה לפני ובכ"ז זה עשה את העבודה.

לילה שלא היה כדור היה רטוב...

לאורך הזמן ראינו שיפור מעבר, שלא היה בכלל לפני הץחלת הכדור (לא יכולה לדעת בוודאות שהגיל לא היה עושה את שלו בלי הכדור, אבל אצלנו המציאות הראתה שרק תקופה אחריו התחיל שינוי אמיתי). השינוי האמיתי היו התעוררויות באמצע הלילה להתפנות (כשלםני זה גם אם היינו מעירים זה לא היה יעיל והילד היה חוזר למיטה כמו מגנט או ממשיך לישון בהליכה...) . זה היה תהליך שראינו עם הזמן שיפור. עד שהרגשנו שאפשר יותר לשחרר. לפעמים בלי הכדור היו גם לילות יבשים ולפעמים לא. מחוץ לבית חייבנו כדור. היום בגיל 9 וחצי כבר מזמן אין כדןר. הלילות הרטובים עוד יכולים לקרות אבל זה ממש נדיר. ובא לציון גואל!!! בלי זה היה מאוד מאוד קשה!!!
י"ב אייר 18:52
באיזה גיל התחלתם?
י"ב אייר 18:57
בערך 5. כמובן בהתחלה גם כמה ימים של התמודדות ללמד לבלוע כדור בגיל כזה... אבל באמת שהיה שווה. כבר היינו מתוסכלים נורא.
י"ד אייר 09:32
זה לא עוזר אם לא לוקחים רצוף
בפעם הראשונה שלקחה, ברגע שהפסיקה לקחת חזרו ההרטבות. (הרופא שטיפל בה עזב את הארץ פתאום ולא ידענו למי ללכת)
אחרי כמה שנים ניסינו שוב בהוראת רופא משפחה, הפעם המליצו על לקיחה יומיומית, אח"כ תקופת גמילה שלוקחים פעם ביומיים ואח"כ מרחיקים יותר את הטווח עד שאפשר להפסיק לגמרי. וזהו זה נגמר. אחרי שנים רבות של חוסר נעימות גדולה. שוקלת להתחיל עם ילד אחר עכשיו תוהה אם הוא לא קטן מידי לזה.
י"ד אייר 11:02
אני עם ילד בן 10 עם אותה בעיה, והנפרולוג אמר לקחת מינרין רק כשמתארחים. שזה עוזר רק לאותו יום. הילד ממש לא רצה ומאז לא ניסיתי שוב.
זה בבליעה? כי הרופא אמר לנו שזה מציעה או לעיסה וזה מאד מר ולכן הילד התנגד בתוקף
ט"ו אייר 10:20
יש גם מינרין בנשיפה כמו משאף
תבדקו..
הציעו לי לאחר פרוצדורה רפואית
ט"ו אייר 18:53
ט"ו אייר 21:45
אולי יש את זה רק בבתי חולים..
י"ד אייר 01:13

כמו תלת מימד (שמכניסים מדורה לתוך מדור וזה עומד מכירה?)

מדורה על שני שקפים שצובעים בצבעי אש ובתוכה ממלאי בקריפונים ואפשרגם בממתקים בצבעי אש (במבה אדומה וצהובה)

אפשר שהילדות מציירות את היד שלהן וזה הבסיס למדורה.

אפשר קבר רבי שמעון בר יוחאי מגליל נירה טואלט

ט"ו אייר 11:03
נותנים לילדים לצבוע אצטרובל בגואש בגוונים של אש- יוצא כמו מדורה תלת מימד, מדביקים על קרטון ביצוע/ בריסטול ומסביב מדביקים זרדים קטנים שאוספים מהחצר. יוצא ממש חמוד
כ"ד ניסן 14:47
יש לי ילדה עם שיער ארוך
ואני קצת משתגעת מהטיפוח שלו.

מקלחת אותה כל יום, משתמשת בשמפו ובמרכך של ילדים, מסרקת טוב טוב אחרי האמבטיה, השיער חלק ויפה אבל… למחרת בבוקר, קטסטרופה!

השיער כבר לא חלק ויפה, היא לא אוהבת שאני עושה לה קוקו (שלא לדבר על צמה…. כי כואב לה.

מה הייתן ממליצות לי לעשות?
כ"ד ניסן 15:02
עושה להן קוקו קצר.
מרגע שהן לוקחות אחריות על עצמן - שיאריכו ויסרקו ויטפחו אותו עד ביאת משיח😅

אבל זו אני, חובבת חיים קלים
כ"ד ניסן 17:08
אין סיבה שזאת תהיה חוויה שלילית עבורה
כ"ד ניסן 17:23
אין יש לה תלתלים אולי לקנות איזה חומר שיעזור לה להסתרק בבוקר.

אצלי אןמנם עם חלק ארוך מאד מאד ולסרק אותה ממש כואב בשרירים היא לפעמים מצליחה להסתרק לבד.
אני מנסה לשכנע אותה להסתפר קצת אבל היא ממש לא מוכנה
כ"ו ניסן 21:44
בניגוד לסירוק שזה יומיומי
כמובן שמתוך שיח ודיבור זה הכי טוב
אבל אפשר לגדול להיות אנשים נורמליים (יחסית 😅) גם אם הכריחו אותך להסתפר כמה פעמים.
ממני, שעד כיתה ג' הייתה עם פטריה ושנאה את זה.
אבל אמא שלי אמרה שהיא לא מוכנה להתמודד עם כינים ושער ארוך... (והאמת נשארה לי שריטה. אני שונאת להסתפר עד עצם היום הזה גם אם השיער כבר נראה רע וארוך מדי ומציק...)

@כדוריםבת כמה הילדה?
כ"ו ניסן 22:28
אם הסתפרת אתה רואה את השיער הקצר כל יום....
כ"ו ניסן 22:42
לפחות זה מה שאני זוכרת
אחרי שבוע כבר משלימים עם זה עד לפעם הבאה
כ"ו ניסן 22:52
וגם צחקו עליי....
כ"ו ניסן 23:25
באמת כתבתי מהחוויה האישית שלי.
תמיד רציתי שיער ארוך וקינאתי במי שיש לה אבל האישיו סביב הנושא היה בזמני התספורת..
האמת שזה גם נכנס לתוך תחום של דימוי עצמי ודימוי גוף..
אז לא הייתה כל כך מודעות לנושאים האלו.
אז במחשבה שניה לא יודעת איך הייתי נוהגת..
כ"ז ניסן 19:02
הילדה בת חמש

האמת היא שאני בתור ילדה תמיד חלמתי על שיער ארוך (הייתי קושרת מגבת לשיער ומדמיינת שזה השיער שלי😅😅)
אז אולי זאת שריטה שלי בכלל…

כ"ז ניסן 19:37
להציג לה את הבעיה ולחשוב ביחד מה כדאי?
כ"ז ניסן 19:37
שתבחר
או אפילו לשווק לה את התספורת כמשהו שווה וכיפי.
(אחותי עשתה את זה לאחרונה עם אחיינית שלי באותו גיל. היא התלהבה מזה מאוד)
יש תסרוקות קצרות ומתוקות לילדות, זה לא חייב להיות פטריה מכוערת, וגם אפשר להגיע לאורך ביניים שיהיה נוח.
ובאופן כללי,אצלי תמיד אחרי שמסתפרת יותר קל לטפל בשיער כי זה לא הקצוות שלו שכבר הרוסים אלא חלק בריא של השיער שפחות מסתבך . אז אולי אפילו רק קצוות יספיקו.
כ"ה ניסן 08:35
בבוקר כשהשיער יבש זה כואב אבל מהערב זה לא אמור להפריע לה לא?

וכדי שבבוקר הסרוק יהיה יותר קל אפשר למרוח טיפה מרכך על השיער כשמתחילים להסתרק.
כ"ו ניסן 16:35
הילדה דווקא אוהבת את השיער שלה (למעט כשכואב לה)

אני אנסה לעשות לה צמה ואולי גם אשתמש בשמן

שוב תודה
כ"ז ניסן 23:55

אני עושה צמה שעורה או צמה סנית זה ממש מחזיק טוב.

גם שתי צמות מתוקות מחזיק יפה.

צה רגילה גם מחיק רוב הפעמים אבל הנ"ל יותר.

בבוקר אני שמה ממש מעט קרם סגול של ד"ר פישר מלמעלה וזה נראה מהמם

א' אייר 10:42

לבת שלי יש שיער ארוך ומתולתל. מה שמחזיק ממש טוב אצלה ומצד שני הוא מינימום השקעה (פחות מצמות) - אוספים את השיער שבקדמת הראש בשתי גומיות קטנות (גומיה לכל צד). ואז את ה"קוקואים" הקטנים האלה מחברים ואוספים יחד עם כל השיער שנשאר בגומיה גדולה יותר. מכיוון שאספנו גם את השיער הקדמי שנוטה להתבלגן - כי תמיד יש שיערות קצרות שלא נכנסות לקוקו, זה נשאר מסודר ואסוף גם בבוקר. וזה ממש זריז, וקל מאוד גם לאמא כמוני שלא מומחית לצמות ותסרוקות.

י"ד אייר 09:59
נגיד אורך קצת אחרי הכתף, הרבה יותר קל לטפל בשיער.
אפשר לשים סרט/קשת כדי שהשיער לא יהיה על הפנים. או להראות לה כל מיני תסרוקות ולקנות סיכות יפות ולהפוך את זה לחוויה כיפית של איזה תסרוקת את רוצה היום ואיזה סיכות או גומיות. יש בנות שקשה להן עם אסוף בגיל קטן אז תסרוקת של חצי קוקו או משהו כזה מאוד עוזרת.
העיקר לא להעביר לה מסרים שליליים על השיער. מי אמר שרק שיער חלק זה יפה? לכל שיער יש את היופי שלו.
לסרק שיער יבש זה אכן כואב לכל מי שאין לו שיער חלק. כשהבנות שלי היו קטנות הייתי משפריצה להן על השיער סרקל בבוקר כדי לסרק קצת ולסדר וזה גם עוזר שהוא ישאר מסודר בקוקו במשך היום. מומלץ מאוד. למרות שזה קצת יקר.

יש לי ילדה שביסודי היו לי המון ויכוחים איתה על השיער. היא לא הסכימה להסתרק ולאסוף, בקושי הסכימה לחפוף איזה פעם בשבוע וכל שניה היתה נדבקת בכינים ולא הסכימה שנבדוק לה. סיוט. (ניסינו בזמנו טיפול אצל מרפאה בעיסוק כי חשבנו שזה תחושתי, העצות שלה לא הועילו לנו, למרות שמאוד ניסתה) באיזה שהוא שלב אמרתי לה שאם היא לא מטפלת בעצמה, היא חייבת להסתפר. למרות ששנאתי שיער קצר לבנות, שכנעתי אותה שכך יהיה לה יותר נח ויהיה לנו פחות מריבות. בסוף עשינו זאת. היה לה קרה וזה דוקא היה לה כלכך חמוד. והיא התחילה יותר להסתרק והכל היה הרבה יותר פשוט. בסוף היא גדלה ויש לה היום שיער ממש ארוך והיא למדה לטפל בו והכל טוב.
בהצלחה
י"ד אייר 10:10
למרות שהריח שלו קצת חזק..
יש אנשים שאוהבים את הריח הזה, ואם לא שמים יותר מדי זה לא נורא..
י"ד אייר 19:36
במיוחד עם זה תלתלים ונפוח
פרסומת
ל' ניסן 21:37
א. מאיזה גיל?
ב. כמה כסף?
ג. כל כמה זמן?
ד. האם יש הוראה ברורה מה מותר לעשות עם הכסף?
י"ד אייר 17:22
לא, אני בהייטק
י' אייר 21:15
אני רוצה להפיק משחק קופסה לכבוד בר המצווה של הבן שלי - שבעוד חודש וחצי... משהו שיהיה אפשר להדפיס בכמות כדי לחלק לאורחים.
מכיוון שנזכרתי מאוחר מדי, אני צריכה לעשות משהו פשוט ומהיר. נניח בסגנון משחק לוח, שמקסימום מוסיפים לזה חיילים וקובייה.
נער הבר מצווה מאוד אוהב תנ"ך, לכן חשבתי לעשות משהו שקשור לזה. נגיד עם חידות תנ"כיות או משחק מסלול אל נקודה כלשהי בתנ"ך. וכאמור, זה צריך להיות משהו קל ומהיר להכנה.
איך אני מתקדמת מפה?
יש לכן קצה רעיון איך לנהל את המשחק הזה?

(או שבצוק העיתים איאלץ לוותר... פשוט חשבתי שאם לבת המצווה של הבת שלי הפקתי ספר - אז עכשיו גם כדאי שאעשה משהו. וספר, כמובן, זה יותר מדי...)

תודה לכן!
י"ב אייר 18:18
כ"ב ניסן 22:36

אני מתחרפנת.

ההתנהלות שלה מטריפה אותי.

אני מנסה לאזור כוח ולהיות סבלנית אבל לפעמים פשוט נגמר לי. ואז היא נפגעת ממני. לפעמים אני מבקשת סליחה, לפעמים לא. לפעמים היא מבקשת סליחה ולפעמים לא.

אבל הענין שמטריד אותי זה שעצם ההתנהגות שלה- כאילו משהו עצמי שלה- ממש משגע אותי.

גם הטונים שבהם היא מדברת או שרה לפעמים פשוט משגעים אותי, בעיקר כשאני עייפה, שזה המצב שלי לרוב בשעות הערב.

היא נוטה לשאול שאלות כביכול בתמימות למרות שהיא יודעת את התשובות

היא מורחת זמן ברמות שאף פעם לא ראיתי

היא מתחייבת לי על זמנים שהיא תעמוד בהם והיא אף פעם לא עומדת בהם

היא מרגישה מקופחת כל הזמן, מרגישה לא אהובה

היא מתייחסת בצורה תוקפנית לעיתים אל אחיותיה ואחיה הצעירים ודורשת מהם דרישות שאין לה באמת סמכות לדרוש אותן ואז היא כועסת שהם לא עומדים בדרישות שלה ונפגעת מהם.

שבוע שעבר אחותה הקטנה אמרה לה "אם ככה את מתנהגת אלינו כל הזמן אז איך את רוצה שנאהב אותך". 

כמובן שיש גם הרבה זמנים יפים, והיא מאוד יצירתית ומאוד מוכשרת בתחום הציור, וגם עשתה קייטנה לילדי גנים ביום של בדיקת חמץ וכל האמהות הודו לה בלי סוף וזה עשה לה טוב ממש.

אבל.

אני כל הזמן בעימותים מולה. כל פעם על משהו אחר. זה מתיש אותי וגורם לי להיות אפילו פחות סבלנית.

אני מנסה לתת לה זמן איתי- לקחת אותה איתי לקניות מידי פעם וכד'. 

אבל לעיתים די רחוקות אני מרגישה שנוצרת בינינו קרבה ממש.

וזה כואב לי.

אני מרגישה שאנחנו פשוט הפוכות באופי בצורה מאוד מהותית. (היא דומה לאבא שלה.....)וזה מאוד מאוד מקשה עלי להתנהל איתה בזרימה. כל הזמן משהו נתקע. על שטויות. 

זהו.

לא יודעת מה אני מבקשת.

לפרוק.

אולי עיצה, למרות שבטח אני יכולה לתת לעצמי כל מיני עיצות נחמדות אבל אין לי כוח בכלל לחשוב על זה.

י"א אייר 10:12
בטיפול רגשי, היא העלתה את הנקודה הזו? כאילו לא רואים אותה ולא שומעים את הקול שלה ובגלל זה היא קולנית בבית
פרסומת
ל' ניסן 13:52
ובכללי, נראה לי שפשוט גאים ביהדות שלנו.
א' אייר 12:47

ראיתי פעם ראיון עם ההורים של אהוביה והתרגשתי מהעוצה של אהבת הארץ שהם הצליחו להנחיל לילדים שלהם

ותמהתי, איך עושים את זה? וגם איך מגדלים את ילדינו שיהיו גאים ביהדות שלהם, מול העולם שבחוץ שמנסה לרמוס כל זכר ליהדות וגס בה?!

י' אייר 23:17
אבל כל אחד פוגש את זה במקום אחר. אין תשובה אחידה לכולם
י"א אייר 00:51
זה מגיל מאוד קטן, ממש מזמן שיודעים לדבר ומבינים אנחנו מדברים איתם על אמונה. לבקש מהשם, להודות להשם, בכל מקום שזה פוגש אותנו. למשל בין הילדים - נתקלתי במעשה לא יפה שאחד ציער את השני - מדברים על 'ואהבת לרעך כמוך' ועל ' מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך'. ככה נוהגים יהודים. אנחנו עושים חסד ואוהבים את זולתנו.
כמה השם אוהב את השלום
אם אני מרגישה שמשו נתקע אצלי, אפילו משו פשוט כמו לא להצליח לפתוח בקבוק אז אני מבקשת מהשם בקול רם לידם - השם תצמיח לי ישועה ותעזור לי. וכשמגיע הפתרון מודה להשם ומשבחת אותו. זה עושה הרבה רושם
כבוד לתשמישי קדושה - ספרים, מזוזות, תפילין, ציצית, טלית, כיפה
ברכות בקול רם
אם יש להם שאלות על כל מיני דברים אני תמיד עונה. גם אם לא באותו רגע בדיוק. אצלי הולך חזק עכשיו שאלות על ברכות הנהין ואני יושבת עם הספר ומסבירה

שירים

והכי חשוב בעיניי, מעבר לזה -
1. תפילה
2. שהכל יעבור באווירה טובה ובשמחה סביב הנושא. השם אוהב אותנו ואנחנו הבנים שלנו ואין כמו להיות קרובים למלך. והדרך לקרבה עוברת בעשיית מצוות בעיקר.
אין כעס סביב אי עשיית מצוות או עבירת עברה. יש על זה צער ופספוס כי זה חשוב לנו. כי התורה היא תורת חיים וזכינו להיות העם הנבחר. סחפרנו להם גם את הסיפור על קבלת התורה ואומות העולם

הם עוד קטנים אצלי אבל בהחלט שמחים להיות יהודים וילדים של השם
י"א אייר 08:36
תודה למה לא123 אחרונה

מקסים ממש

ל' ניסן 14:15

לצערי השיחה אישית לא עובדת לי!

*** אם אפשר לשלוח מסר אני אשמח.

א' אייר 12:49


ל' ניסן 18:03
לילד לבחור בכל הנוגע להיותו יהודי, ולא כופים עליו.
ל' ניסן 18:07
אלא כדי לא ליצור התנגדות...
חשוב גם לספר לו כמה ערך יש למעשים שלו, למצוות שהוא מקיים. חיזוקים חיוביים.
לא לדכא רגשי קודש שיש לילד, אם הוא מתלהב ממשהו בקדושה - להתלהב גם ביחד איתו, ולזרום איתו.
ובאמת באמת - אם זה קיים אצל אבא ואמא זה עובר גם לילדים...
ל' ניסן 18:19
היא דת מאד יפה, אם היא נעשית בלי כפיה.
שבתות, חגים, בית כנסת, בין אדם לחברו וכו׳.

בעיני אין צורך לעודד או לתת חיזוקים, זה מגיע לבד, צריך רק לא להרוס.
א' אייר 12:48


א' אייר 12:49

בלי קשר ליהדות

ודוגמא אישית זה החינוך הכי טוב

הכי חשוב שארגיש גאווה וממילא זה יעבור לילדים, אבל יחד עם זאת, חשוב לי כן להוסיף עוד נדבך מעשי לדוגמא האישית שלי

ולכן שאלתי

א' אייר 00:30

סיפורי צדיקים

סיפורי חז"ל

ובכלל, מדברים על זה.

מדברים על הדברים הטובים של עם ישראל.

לפי מה שקורה אצלכם או במדינה.

איך כולם התגייסו להתפלל או לתרום למשהו מסוים

איך אנשים מוסרים נפש על כל מיני דברים

איך עושים חסד

וכו' וכו'

א' אייר 12:49


א' אייר 16:53
מחמיאים להם על הפאות
מדי פעם יש שיח: אנחנו עושים כך.../יהודים מתנהגים כך...

(למשל ביום השואה היה שיח קצר ובו עלה שהגרמנים חשבו שהם הכי חשובים ולכן כולם צריכים למות. אמרתי שהיהודים חשובים, אבל בגלל זה הם עוזרים, מפיצים אור, ולא הורגים אחרים.)
ב' אייר 00:30
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך ב' באייר תשפ"ב 00:47
>תודה לך על השאלה. כבר כמה ימים אני חושבת עליה.
קודם כל- אני מאד מעריכה את זה שאת חושבת ומחפשת. באמת צריך לחשוב על החינוך.ולא להתנהל מכוח האינרציה.
כותבת לך כמה מחשבות שעלו לי.
למה הכוונה "גאווה יהודית"?
האם זה דווקא גאווה במראה החיצוני? או שמא זה משהו פנימי של גאוות יחידה כזו.
ב"ה בימינו אין חשש ללכת ברחוב במראה יהודי,לכן מרגיש לי שזו צריכה להיות השקעה יותר עמוקה.
אמונה זה הבסיס לכל. ילד שמקיים מצוות בלי אמונה שונה לגמרי מילד שיקיים מצוות מתוך אמונה.
אז אולי כדאי לבנות את האמונה.
בכל דבר להכניס את היותנו בנים של ה' ושהוא בחר בנו.
לדוג'- פסח אפשר לספר רק שאוכלים מצות כי במקום של אבותינו לא הספיק להחמיץ,ושעם ישראל עבדו עבודת פרך.
ואפשר לספר שה' קיים את ההבטחה מברית בין הבתרים.שאנו בניו של ה'. ובמצריים בחר בנו שוב. והגאולה היתה כדי שנהיה עבדי ה'. וזה ממשיך את מעשיו של אברהם אבינו שרצה להפיץ את האמונה בה'.
ואפש
וכשמדגישים את היותנו בני העם הנבחר. זה כבר הופך לגאוות יחידה.
ואני לא סתם נבראתי- ה' בחר בי באופן מיוחד ויש לי תפקיד ואני בן של מלך אז אתנהג בהתאם, כמו שמתאים לבן של מלך.

עוד כיוון- יש ספר הכל לאדון הכל.
הבת של הרב הרמן כותבת עליו. המוטו שלו היה- ה' הוא הבוס של העולם ואנחנו חיילים שלו.
הרבה פעמים היו לו דרישות חינוכיות לכאורה "קשות" מהם. אבל גם הוא הסביר תמיד שכך חייל של ה' צריך להתנהג. וגם העניק להם הרבה אהבה.
זו עוד נקודה חשובה- לתת לילד הרבה חום ואהבה שיהיה לו כיף ושווה להשתייך לעם ולמשפחה הזו ( נראה לי שלילד אין כל כך הבדל בין משפחה לעם)

ועוד משהו שקשור לימים האלו- גאווה לאומית.
לחדד את זה שזכינו להיוולד בדור של גאולה-
אז קודם כל מבחינת האמונה- זה מעצים כל כך את האמונה שכתבתי למעלה- כי רואים איך ה' מקיים את הבטחתו לאברהם אבינו. ואת ההבטחות בנביאים- ושבתי את שבות עמי. אז זה מחזק את הבחירה של ה' בנו ושאנו חלק ממשהו גדול. ולא מקרי בכלל- הכל מכוון מלמעלה. ואני צריך להתנהג כחלק מהעם הנבחר וכמו שמצופה מבן של ה' שה' זוכר אותנו ומנהיג אותנו יד ביד כל הזמן.

וגם לחפש מה התפקיד שלי בדור של גאולה. איפה אני תורם למדינה/ לצבא/ לקול התורה במדינה/ לבניין הרוחני / הגשמי של המדינה.
וכשיש לי תפקיד זה כבר נותן לי ערך מיוחד וגאוות יחידה

והכי הכי חשוב-שורש הכל- תפילה. אנו רק עושים השתדלות. ומתפללים לסייעתא דשמיא


ב' אייר 01:27
ב' אייר 09:25

כתבת נפלא

אקרא את זה שוב פעם

 

ב' אייר 17:03
כשעושים מצוות מתוך כוונה ולא כהרגל.

לפני כמה שבתות אחרי הדלקת נרות הבת שלי בת 6.5 אומרת: איך אני אוהבת את שבת יש שקט כזה והכל חגיגי...
זללתי אותה.
והבנתי שזה דברים שאני אומרת הרבה ביומיום: איזה כיף לנקות לפסח, מה היינו עושים בלי שבת, איזה יופי של ירקות בצבעים ככ יפים שהשם ברא... כשנגמר חג - אומרים מה העה הכי כיף בו ומה החג הבא ומתחילים לחכות לו וכו. זה יוצר קשר לה' ועושה הרגשה שהכי כיף לנו להיות יהודים והשם בחר בנו וכו...
משתדלים "לעשות עסק" ממצוות ולכבד את שבת. בקיצור לשים לב.
ועוד משו: כל לילה כשאומרים קריאת שמע על המיטה, אומרים בסוף (במנגינה כזאת): x אומרת תודה לה' על: ואז היא אומרת מה שבא לה. כך כל ילד בתורו. וזה ככ מחבר...
ב' אייר 22:05

במיוחד הק"ש, ללמד ילדים להודות, מעלה גדולה

ד' אייר 00:34
שהדרך הכי טובה לגדל ילד להיות
היא להיות כזה בראש ובראשונה.
תפתחו בעצמכם כל דבר שתרצו בילדיכם
גאווה יהודית
שמחה
בטחון עצמי
ובע"ה גם הם יהיו.

בנוסף אפשר לעשות דברים שמתחברים לזה מבחינתכם.
אם זה ללכת לחזק כל מיני אירועים, או לעזור במבצעים או להשתתף בהפגנות או עצרות.
מה שמדבר ומבטא מבחינתכם- קחו אותם איתכם ותדברו על זה איתם כדבר אדם אל אדם...
ב' אייר 09:41
ילד מתוק בכיתה א. חברותי וחי. יש לו זכרון מעולההההה.
אממה. הוא לא זוכרת לעשות שיעורי בית.
וזה הפך להיות התפקיד שלי. וזה מעצבן אותי.
אני מצפה שהוא יבוא ויגיד לי שיש לו שיעורים.
כי את הערב כיתה אתה זוכר. ואת הסיפורים היסטוריה אתה זוכר. ואת מה עשיתי לפני שלוש שנים אתה זוכר ואת זה לא.

והיום יש לי יום שאני בבית
וקמתי מאוחר. ואמרתי לו. מה זה אתה יודע לקרוא שעון. תבוא תגיד לי. אמא כבר רבע לשמונה אני צריך ללכת לבית הספר.

והוא לא בא ולא אומר. ולא מזכיר שיש לו שיעורים. ולי יש יםםםםם משימות על הראש ואני לא זוכרת את זה. וזה סופר חשוב. במיוחד תרגול קריאה.
ושחוזרים מהבית ספר גם אני חוזרת מהעבודה ואני גמורההההה ונותנת צהריים והולכת לישון. כי אם לא אני מפלצת. אז אני בכלל לא זוכרת שיש שיעורים אז..

אוף. כעסתי עליו הבוקר.
ואולי אני מגזימה אבל הוא ילד סופר מפוקס וסופר אחראי וסופר עצמאי. אז מה קרה?

מה אתן עושות אחרת????🙏🙏🙏🥱
ב' אייר 10:16
שיעורים זה לא כיף
ואחריות זה משהו שלוקח זמן ללמוד אותה
יש כל מיני דרכים
אבל שבר ראשון זה לא מוזר ולא משונה ולא יוצא דופן. נשמע כמו ילד נורמלי לגילו ולכעוס מאד זה מיותר
גם הקטע של הבוקר את מצפה ממנו לאחריות שלא תואמת גיל בכלל.
את האמא את אמורה להתעורר הוא בכלל לא אמור לחשוב על הכיוון של להעיר אותך.
את יכולה להסביר יפה שפעם הבאה אם הוא רואה שלא התעוררת החל מהשעה שבע הוא יכול להעיר אותך.
אבל לצפות ממנו שיחשוב על זה לבד ולהתעצבן לא שייך.

נשמע שאת מאד עמוסה טרודה ועייפה, שזה לגמרי לגיטימי, אבל את מצפה שהוא יוריד ממך עומס איכשהו, וזה לא עובד ככה , הוא הילד פה.

לגבי שיעורים אפשר להחליט שעד שהוא לא בא ומראה לך את השיעורים של אותו יום אז אי אפשר לרדת לגינה/לשחק במשחק כלשהו שהוא אוהב או משהו דומה.
אבל חשוב שתביני שבד״כ שיעורים בכיתה א תמיד אמא או אבא יושבים עם הילד. זה די נתון. לפעמים כמה דקות מכוונים ומסבירים לפעמים יותר מזה ממש יושבים, אבל בכיתה א קודם מרגילים את הילד בכלל לרעיון של לעשות שיעורים.
בכיתה ב וג מעבירים את האחריות אליו
את צריכה לקחת צעד אחורה פה ולזכור שזה באמת ילד קטן גם אם הוא הבכור שלך , את מצפה ממנו לדברים שלא ממש תואמי גיל.
י' אייר 22:08
ב' אייר 10:41
לק"י

לשחק ולעשות דברים אחרים ולא להכין ש"ב.

הבן שלי בכיתה א', ואני שואלת אותו אם הכין שיעורים, ומזכירה לו שצריך.

מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:

יש לי 2 מתכונים - בישול ומתכונים

ב' אייר 10:50
במיוחד לקום בבוקר ;)
ב' אייר 10:57
אם את יודעת שהוא מסוגל תני לו להתמודד עם המורה..שהיא תעניש פעם פעמיים והוא כבר יזכור

יש לי כמה ילדים..2 היו צריכים ליווי צמוד וה2 שאחריהם התנהלו לגמרי לבד גם בגיל הזה ואם שכחו זה עיניין שלהם מול המורה( כמעט לא קרה)
אני כמובן זמינה להם ועוזרת כשצריך
ב' אייר 11:02
ב' אייר 11:58
הם לא זוכרים.
אצלינו רק עכשיו מתחילים בכלל לכתוב ביומן. עד עכשיו המורה הייתה שולחת לנו בקבוצה מה השיעורים.
גם להתעורר בבוקר, זה אחריות שלך. זה נחמד אם הם זוכרים ושמים לב, אבל אין מה לצפות מהם
ב' אייר 13:31
אבל הוא באמת ילד אחראי.
והיה לי פשוט לילה זוועה. קמתי מלא בלילה לילדים ואחכ לא הצלחתי לישון... קיצר זה לא תירוץ. אבל אני אדבר איתו על זה היום
ב' אייר 13:35
זו באמת צפיה גדולה
לא תמיד הילדים גם מפוקסים על חופשים / שביתות / סגר...
במיוחד שהוא רואה שאת ישנה... זה נותן הרגשה של חופש.

הבת שלי בכיתה א' חנונית על, נראה לי עוקפת אותי, מכינה בקפדנות בגדים ומערכת ליום הבא, מסרבת להגיע בלי שיעורי בית לבית ספר, מתלבשת בזריזות לבד, ועדיין אין שום סיכוי בעולם שתתארגן מיוזמתה לבית ספר בלי שנאותת לה שצריך להתלבש... וגם שיעורי בית צריך לוודא.

אז הילד שלך נשמע לי מתנהג ממש סביר לגילו!
ב' אייר 14:35
זה כן באחריות הילד.
אני נכונה לעזרה בשמחה בשעות אחה"צ, אבל האחריות לפנות אלי ולבקש אם צריך - היא של הילד.
ודאי אם את מדברת על ילדים אופי אחראי ובוגר.
( יש לי ילדה אחת קצת פחות אחראית שאלה אני כן אשאל במהלך אחה"צ האם הכינה ש.ב)
כנ"ל לקום לביה"ס, להתלבש ולהתארגן - כמובן אם יודע לקרוא שעון.
בקיצור, זה לא מופקע בכלל. וזה אפשרי ואנחנו מוצאים בזה מעלות רבות.
י' אייר 22:09
ב' אייר 14:40
בפודקאסט "לב ההורות" ש@תיתי2 המליצה עליו, בפרק השני אם אני לא טועה, היא מדברת על זה שלהתחיל בפעולה זה השלב הכי קשה. (אגב גם לנו.. מי לא מכירה את הסיטואציה שהיא מרוחה על הספה ויש לה מלא מה לעשות אבל אין לה כוח, וברגע שהיא מתחילה פתאום יש לה מלא מרץ וכוח לתקתק הכל?) ולכן, לפתוח עם הילד חוברת, לתת לו עיפרון ולעשות איתו שאלה ראשונה עוזר להניע אותו, ומפחית מתחים סביב זה.
לדעתי די ברור שילד חייב תזכורת שיש שיעורי בית. גם בכיתה ד' רוב הילדים עוד צריכים.
ב' אייר 15:02

הגיוני מאוד שהוא בוחר "לשכוח" משיעורי הבית כי הוא פשוט לא רוצה לעשות אותם

 

אבא שלי לצורך העניין גילה שאני לא מכינה שיעורי בית רק באסיפת ההורים

זה בסדר להגיב לי תמיד, אלא אם כן ציינתי אחרת

ב' אייר 17:06
אפשר להעביר אחריות. מתי בדיוק? תלוי ילד. שלי בכתה ג' עוד זקוק לי כדי לזכור. אבל נראה לי שהבת ב-א' תהיה אחראית יותר בגילו.
בכל מקרה ב- א' אמור להיות תרגול קריאה בכל יום. אז סביר שיש לו. ותבדקי את חשבון גם.
ב' אייר 18:40
אין לילדים שלי יומן, ולא כותבים מה שעורי הבית...
מהם שעורי הבית יודעים אך ורק מהודעת הוואטסאפ שהמורה שולחת להורים 😏
הילד שלך נשמע אחראי הרבה מעבר לגילו, אצלנו כיום (כיתות ב' וד') אני מסתפקת בלתזכר - עכשיו מכינים ש"ב ומקריאה מההודעה אילו עמודים. כשהיו בכיתה א', היה צריך ממש לשבת איתם...
ב' אייר 23:02
גם לילד, שצריך להסתגל למערכת כללים חדשה לגמרי, וגם להורה, שצריך לעזור לו בזה.
וכן, אין ברירה, סכיתה א' צריך לעזור באופן צמוד, גם בהתארגנויות ללימודים וגם בשיעורי הבית. ילד שמצליח לעשות לבד אפילו חצי משיעורי הבית - זה דבר גדול ונדיר.
אכן, קשה להיות בכיתה א'... ולנו, ההורים, זה קשה אפילו יותר, כי אנחנו צריכים לעבור את זה כמה פעמים...
מאחלת לך שהבן שלך יגיד לך יום אחד (או מישהו מהילדים הבאים) כמו שהבכורה שלי אמרה לי בזמנו כשהייתה בכיתה א': "אמא, את יודעת שאת ממש אמא טובה? לכל החברות שלי קשה עם שיעורי הבית כי האימהות שלהן לא מזכירות להן לעשות, ואת כן מזכירה לי..."

(אל דאגה, מאז כבר עברתי עוד כמה ילדי כיתה א', והפכתי לאמא הרבה פחות טובה...)
ה' אייר 01:38

אבל אני חייבת להגיד שאצל ילדת כיתה א' שלי השנה אני זה שונה, כי כבר כולן בתוך שגרת בי"ס, אז היא זורמת גם. אני בקושי יושבת איתה על שיעורי בית. 

ה' אייר 09:36
אולי זה קשור לזה שיש בנות מעליה?
אצלנו הבכורה כבר אחראית לגמרי על עצמה ועל לימודיה (ובדרך כלל מעדיפה ללמוד עם חברות), השני חוזר ממש מאוחר (ואין להם שיעורי בית, רק מבחנים), והתאומים חוזרים גם יחסית מאוחר ואין להם הרבה שיעורי בית. לפעמים הם עוזרים לילדת א' בשיעורי הבית שלה (אם יש להם כוח וסבלנות), אבל לרוב זה נופל על כתפיי...
י' אייר 21:17

נראה לי שהיא פשוט קולטת מהר, ילדה חכמה כזאת. 

למדה חיש קל לקרוא, וגם בחשבון זורם לה. אז מידי פעם אני קצת יושבת איתה, אבל לא באופן קבוע.

י' אייר 21:26
אצלנו דווקא הגדולים היו (ועדיין) חכמים, אבל עדיין בכיתה א' היה צורך לשבת איתם, ולו כדי לשמוע אותם קוראים, לפי הוראות המורים... (אבל זה לקח הרבה פחות זמן ממה שלוקח עכשיו )
י' אייר 22:10
ד' אייר 00:31
1. לפעמים לוקח זמן לזכור ולהכנס לאחריות הזאת, בפרט לילד בכיתה א'.
2. ממליצה שיהיה זמן מובנה בלו"ז שעושים את זה.
לדוגמא: חוזריל מבי"ס, אוכלים צהריים, עושים שיעורי בית ומערכת- אצלנו זה הזמן שבו אני נגישה לעזרה בתחום, ואז אפשר ללכת לשחק/חברים/החוצה וכו'.
אם יש לו זמן קבוע שמיועד לזה ולו רק נשאר לזכור מה היה זה יותר פשוט.
ממליצה גם בימים הראשונים אם הוכ לא זוכר לעבור יחד איתי על המערכתשיעור ראשון היה תורה- מה למדתם? היו שיעורים? שיעור שני חשבון וכן הלאה.
בתקווה שדי מהר הוא ידע לעשות את זה בעצמו וגם לקחת על זה אחריות..
י' אייר 22:07
זה סופר לגיטימי. הוא לא רוצה לעשות את השיעורים, אז הוא שוכח. זה לא בראש מעייניו.
כ"ד ניסן 09:39
הבת שלי בת 4 בגן טט"ח.
מאוד חברותית, צמאה לחברות, מאוד אוהבת לשחק עם חברות וכו'...
בקושי הוא שהיא מתפעלת את הילדים סביבה כל הזמן-מחלקת פקודות, אומרת מה לעשות, נותנת הוראות ומתנהגת כאילו היא הגננת/ אמא שלהם.
ברור שיש כאן קושי רגשי ובעייה של חוסר ביטחון עצמי.

איך כאמא אני יכולה לתמוך ולמגר את הבעיה הרגשית? איך אפשר לעזור לה בקשרים החברתיים שיהיו טובים יותר?

הפחד הכי גדול שלי שבסוף ילדים יבינו וישנאו אותה, שהיא תהיה בודדה ובלי חברים אמיתיים בבית הספר.

אשמח לעצות ותובנות מבעלי ניסיון.
כ"ד ניסן 09:44
אבל כשאת רואה את זה תזרקי לה שאלות לאוויר..
מה את אומרת? אולי x מעדיפה לשחק במשהו אחר?
אולי הפעם משהוא אחר יבחר משחק?
להכניס לה למודעות שיש עוד דעות להתחשב בהם.
לא רואה פה שום בעיה רגשית רק צריך לנתב אותה שתקח את המנהיגות שלה לכיונים טובים
כ"ד ניסן 11:20
אולי מנהיגות?
ילד שלא בטוח בעצמו לא יעיז לומר מה הוא חושב ובטח לא לצפות שיקשיבו לו..
כ"ד ניסן 17:54

מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:

יש לי 2 מתכונים - בישול ומתכונים

כ"ד ניסן 15:56
והיא היום בת 9 וחצי. אוהבת להוביל, להחליט, לקבוע.. אני רואה אותה לפעמים עם חברות ותוהה לעצמי איך הן בכלל ממשיכות להיות חברות שלה, אבל עובדה- כל היום, כל יום מגיעות אליה חברות והיא אהובה מאוד! אני מנסה להגיד לה שהיא לא המחליטה היחידה, והיא צריכה לשאול אותן מה הן רוצות וכו' אבל לא תמיד זה עוזר.. בעלי אומר שהן פשוט רואות גם כמה היא טובת לב, ונעימה מעבר לשטלתנות...
אז לא יודעת לענות לך על קושי רגשי אבל לא בטוח שזה יגרום לחברה להתרחק ממנה...
ועוד דבר נוסף- לבת הזו שלי יש הפרעת קשב וריכוז )מטופלת( לא יודעת אם קשור אבל אולי..
ט' אייר 21:16
יש לי ילד מתוק עם אופי דומה, גם אוהב להחליט ולקבוע וכו' עם לב טוב ומנהיג
הוא אהוב על חבריו אבל כן לעתים קרובות מגיע לקונפליקט וקשה לו להבין את הצד השני.
והוא גם עם הפרעת קשב וריכוז, אני חושבת שזה קשור (אצלו לפחות) כי חלק מהביטויים של ההפרעה זה אימפולסיביות וקושי בדחיית סיפוקים, ולכן כשהוא רוצה משהו מאוד קשה לו לוותר ולהבין שזה כדאי לו על מנת לשמור על יחסים טובים עם חברים.
מתוך החוויה האישית שלי עם הבן שלי אני כן יכולה להבין למה הפותחת מקשרת את זה לחוסר ביטחון, כיוון שיש ילדים (וגם מבוגרים) שמחפים על חוסר בטחון בהתנהגות שהיא מבטאת בטחון גבוה, החוויה שלהם היא כביכול שאם לא מקשיבים להם אז אין להם ערך בכלל.

אני לא מאבחנת, לא אשת טיפול ולא מבינה גדולה בתחום.
רק כותבת מהחוויה שלי.
לפותחת- אולי שווה להתייעץ עם הגננת/פסיכולוגית הגן/שפ"ח וכדו' רק כדי להבין אם זה נורמטיבי או דורש התערבות, ואם כן- ככל שזה יהיה מוקדם יותר מה טוב.
כ"ד ניסן 23:35

כי נראה לי שלקבוע שיש לה בעיה רגשית זה ממש ממש מרחיק לכת.

יש לה כנראה אופי חזק ומנהיגותי ועם השנים היא תצטרך ללמוד איך להשתמש בו בטוב.

אבל כאמור, רחוק מלהיות חוסר בטחון עצמי.

כ"ה ניסן 23:28
בבית/בגינה נוטה לבכיינות יתר, מכל דבר קטן.
היא עם איחור שפתי אך דיי הדביקה את הפער והיא מקבלת גננת שילוב
כ"ו ניסן 09:58
לק"י

בבית ובגן שונה), אבל לא נשמע שזה קשור ל"מנהיגות".

מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:

יש לי 2 מתכונים - בישול ומתכונים

כ"ו ניסן 10:41
ולאו דווקא נובע מבעיה רגשית. אולי היא פשוט צריכה תיווך איך להתנהג בצורה שנעימה לכולן.

כ"ח ניסן 02:11

מאד מסכימה ומעריכה את הגישה שלך- שבין אם זו בעיה רגשית ובין אם לא- ייתכן שלך כאמא יש דרכים לעזור ולפתח את היכולות החברתיות.

בתור אמא את יכולה לזרוק מדי פעם באזניה את השימוש במושג "כובעים".

נניח מי שאומר לאחרים מה לעשות, זה כובע של אמא או של גננת.

מי ששואל מה את רוצה לעשות? זה כובע של חבר או חברה או אחות.

מי ששומר על אחרים שישמרו על הכללים זה כובע של שוטר.

ואז אפשר לזרוק כזה בצחוק- אויש בטעות לבשת כובע של אמא?

תראי אם זה מתאים לגיל שלה... אני השתמשתי בגיל 5 בערך.

(שמעתי ממישהי מומחית בתחום, אני לא בטוחה אם הסבתרי את זה מספיק טוב)

מה שבטוח, שילדים כשהם תקועים על משהו, מתקשים לתפוס מושגים מופשטים

לכן היא כנראה לא תבין ביטויים כמו "זה לא נעים לחברות" "זה לא מתאים".

יש האומרים שאם אי אפשר לצייר בדמיון את המשפט שאמרת- סימן שהוא לא מספיק מוחשי...

ועוד משהו - לא יודעת לאיזה גיל מתאים... אבל אולי יחלחל. 

אם יש הזדמנות שמישהו בבית שואב או מתחשב בדעתו של מישהו אחר, להתפעל בקול-

ואוו, איקס נותן גם ל... להחליט מה לשחק...

בטח החברים שלו אוהבים אותו... 

איקס אומר ל... שהיא מציירת יפה... זה תכונה של מנהיגים!

איקס הוא כל כך חכם... כי הוא שם לב שהעיניים של... מסתכלות על הבייגלה אז הוא נתן לו מהבייגלה שלו... איזה חכם איך קראת את העיניים שלו?

 

 

 

כ"ח ניסן 09:55
אין לה בעיה רגשית ולא חוסר בטחון עצמי, מוקדם מדי לכל זה.
היא ילדה רגילה, שתופסת עמדת אחריות ושליטה בסיטואציה החברתית (ואני מניחה שזה מופיע בבית גם מולך) באופן שהוא לא מיטיב איתה ועם הסביבה.
זה דבר שקורה לילדים, ובוודאי לילדים בכורים.

ולמה זה קורה?
כי כנראה שהיא לא מרגישה מספיק מנוחה נפשית
ולגיטימציה
להיות מי שהיא, ילדה.
ומתוך הלחץ להיות בוגרת, להתנהג יפה, לעמוד בציפיות, לרצות את הדמויות הבוגרות בחייה,
היא לוקחת עמדה בוגרת שאינה בשלה.
את רוצה שהיא תהיה ילדה? ילדה שמשחקת בתום, בלי צורך בשליטה?
תקבלי את זה שהיא ילדה
שהיא מבלגנת
שהיא צועקת
בוכה
מתנהגת לא לעניין
לא מקשיבה לפעמים
עושה שטויות
קצת יותר להסכים לה לעשות טעויות, להתנהג כמו ילדה, להיות ילדה.
היא תגיע למנוחה שתאפשר לה להיות נוכחת במשחק החברתי ולזרום עם הדינמיקה הגמישה, השינויים, הרצונות של אחרים,
בלי צורך שהכל יסתדר כל הזמן לפי מה שהיא רואה לנכון.

כמובן שבאופי שלה יש שורש טוב ומבורך, תקראי לזה מנהיגות, אולי משהו אחר, כרגע אנחנו רואים ומרגישים את הפוטנציאל העוצמתי של האישיות. וכמו כל אישיות, כדי שהיא תצמח לאילן יפה ומקסים, צריך לעדור מסביב, לדשן, לתת תנאים נכונים וטובים לצמיחה פנימית של הגרעין המיוחד.
דורש הבנה הורית של מה שקורה כאן. והתייחסות בהתאם.
כדאי לך לשקול הדרכת הורים.
לא כי יש פה בעיה רגשית חמורה, אלא כדי לעזור לכם ולה לצמוח.

מציעה הקשבה, לב, תובנה

פרטים במסר ובכרטיס האישי

פרסומת
ו' אייר 21:39
וסת זה דבר גנטי?
כלומר אם אני קיבלתי בגיל יחסית מאוחר זה אומר שסבירות גבוהה שגם הבת שלי תהיה ככה?
וגם מבחינת סדירות וכו' יש קשר בין איך שהגוף שלי מתנהל עם זה לאיך שיהיה לבת שלי?
ברור שלא מחייב, בוודאות. אבל כן מעניין אותי לדעת אם זה קשור, אם יש לזה סיכויים גבוהים.
ו' אייר 22:09
מה שאומר שיש סיכוי בערך של חצי שתקבל מאוחר אבל יכול להיות גם שקיבלה מהאבא גנים שונים (ואת זה קצת קשה לדעת, אולי לפי סבתא ודודות...).

בנוסף מאוחר יחסית, זה ביחס לדור וגיל הווסת נהיה מוקדם יותר עם הדורות.
ז' אייר 01:39
אבל וסת ובכללי גדילה ממש מזדרזת ככל שאוכלים יותר מזון מעובד.
ובכללי ממה שאני יודעת תמיד מקבלים קצת לפני ההורה.
ז' אייר 10:31

אבל ממה שאני יודעת זה כמו ש@124816 אמרה זה גנטי מ2 הצדדים

כך שלבנות שלי למשל הסיכוי בין גיל 11 ל16...

(גנטי זה גם יכול להות מה שהיה לסבתא)

ולגבי מזון מעובד- זה לא מדוייק.

מה שקורה שבשנים האחרונות גיל ההתחלה ירד מאוד והרבה משייכים את ה לצריכת מזון מעובד ולהורמונים המוצפים בהם שזה הגיוני.

אבל מצד שני גם ילדים בדורינו חשופים הרבה יותר לתכנים כאלה מה שגם מעלה את ההורמונים...

ח' אייר 15:15
עבר עריכה על ידי רק טוב=) בתאריך ח' באייר תשפ"ב 15:36
אבל היות שהגנטיקה של הבת שלך מורכבת גם משל בעלך, זה גם משמעותי לעניין הזה..
אז אם את קיבלת מאוחר ובצד של בעלך גם קיבלו מאוחר, סביר להניח שגם הבת שלך תקבל מאוחר..
בכל מקרה, וסת זה אחד הדברים האחרונים שקורים בתהליך הזה, לכן אם עדיין לא הופיעו עוד סימנים מקדימים תוכלי לדעת שכנראה יקח עוד קצת זמן.. (שלבי טאנר וכו')
ח' אייר 20:40
אבל כנראה עוד גורמים משפיעים
ואולי, כמו שכתבו, לא רק מהצד של האם
בכל אופן, אצלנו הבת שלי קיבלה מאוחר ממני בשנה וחצי הבדל
ח' אייר 23:46
שנה וחצי אחרי.
ואמא שלי קבלה הרבה יותר מאוחר ממני.
ט' אייר 17:07
אבל בפועל, אצלינו כל אחת מהבנות קיבלה בגיל אחר וכולן מוקדם ממני...
ח' אייר 17:23
מאמר מynet

האם אימהות בריאה לנפש?
"אימא טובה" מציבה את צרכי ילדיה ומשפחתה מעל לצרכיה, מתאימה את חייה ואת זהותה כמטפלת מועדפת, וכמובן אחראית עיקרית למצב הרגשי, החברתי והלימודי של הילדים. מהם המחירים הרגשיים - ומה הקשר לארון הבגדים?

לצד מחקרים שמצביעים על היתרונות שאימהות מעניקה לבריאות הנפש שלנו, מחקרים רבים מצביעים על המחירים הכבדים שנשים משלמות ברמה הנפשית על הכניסה לאימהות. שבוע המודעות לבריאות הנפש של אימהות שחל עתה הוא הזדמנות להציף גם את הקשיים שנשים חוות סביב ההיריון, הלידה וגידול הילדים.

הסטטיסטיקה מצביעה על כך שנשים סובלות יותר מגברים מדיכאון ומחרדה, ואימהות אינטנסיבית מגבירה אותם. "אימהות אינטנסיבית" היא מונח שטבעה החוקרת שרון הייס לפני שנים רבות (Hays 1996) ועדיין נמצא בשימוש במחקרים עדכניים - כי למרות כל השינויים החברתיים, אימהות אינטנסיבית בהחלט נותרה רלוונטית.

זו הציפייה החברתית מ"אמא טובה" - להציב את צרכי ילדיה ומשפחתה מעל לצרכים שלה, להתאים את חייה ואת זהותה על מנת להיות המטפלת העיקרית והמועדפת, להיות מושקעת לחלוטין מבחינת זמן ואנרגיות באימהות שלה. כמובן, "אימא טובה" גם אחראית עיקרית למצב הרגשי, החברתי והלימודי של הילדים.

מדהים לראות שהאידיאולוגיה הזו משותפת לנשים ללא קשר לגזע, מוצא אתני, מצב מערכת יחסים, חינוך מעמד חברתי, מספר ילדים או סטטוס עבודה (Forbes et al, 2020). ככל שאישה מזדהה יותר עם האימהות האינטנסיבית - בריאות הנפש שלה משלמת מחיר כבד יותר.

ארון הבגדים מספר את סיפור האימהות
"להפוך לאימא" זה מסלול משנה חיים, שבסופו אנחנו לעולם לא חוזרות להיות מי שהיינו קודם. אפילו לא לאופן שבו נראינו בעבר (Taylor-Kabbaz, 2019). זה מסלול מתמשך, שעקבותיו ניכרות לא רק בנפש, אלא בגוף שלנו - ובארון הבגדים.

בגדים מסמלים זהות, מגדר, תפקידי חיים. המעבר לאימהות מוציא משימוש חלקים נכבדים מארון הבגדים - פריטים שמייצגים את חיינו הקודמים, מיניות, מקצוע, תחביבים, וכמובן דימוי הגוף הקודם שלנו. אימהות טריות רבות יגידו "אין לי מה ללבוש", תחושה שמתעוררת כבר בהריון עצמו.

מחקרים הראו שנשים בהריון מנסות "למשוך" את השימוש בבגדים הישנים שלהם כמה שניתן, וששביעות הרצון העצמית מהגוף בטרימסטר השלישי - יורדת. וכששביעות הרצון מהגוף יורדת, נשים מחפשות להסוות את עצמן עם בגדים.

אחרי הלידה, העומס הפיזי והרגשי הוא אדיר, ואין ממש אנרגיה להחלטות לבוש. שיעורים גבוהים של דיכאון אחרי לידה מעלים את השאלה בשביל מה לטרוח להתלבש. הפסיכולוגיה של הלבוש משמעותית בהבנת הקשר בין לבוש לבריאות נפש.

לבוש ומצב רגשי
זה מתחיל כבר בפיג'מת בית החולים במחלקת היולדות, וממשיך עם ההגעה הביתה. בגדים הם חלק מההסתגלות למציאות החדשה. התלבשות בבוקר היא טקס מארגן ומנרמל, שמאותת לנו שגרה ומסוגלות (על אף שיש רגעים, עם ילדים ברקע, שהטקס הזה מרגיש בלתי אפשרי).

בגדים משפיעים על תהליכי חשיבה ורגש, בתהליך שנקרא "קוגניציה מבוססת בגד". כלומר, המשמעות שאנשים מעניקים לבגדים שלהם, משפיעה עליהם בהתאם. אם נלבש יום אחרי יום פיג'מה, חולצה שהתינוק פלט עליה או כל בגד שיש לו משמעות לא נעימה עבורנו, לא נעזור לעצמנו.

חשוב לציין: אין פה המלצה להשקעה אינטנסיבית בסטיילינג, כמו המסרים הביקורתיים סביב המראה החיצוני והציפייה הלא ריאלית "לחזור לעצמנו" אחרי הלידה. יש כאן המלצה לבדיקת הקשר "מה לבשתי ואיך הרגשתי", כי בגדים הם חלק מהיחסים שלנו עם עצמנו, גם בתקופות ש"עצמנו" זו הגדרה עמומה.

וזהו רק חלק אחד. בריאות הנפש של אימהות היא מסלול חיים ולא תקופה נקודתית. האימהות שלנו מלווה אותנו במקביל לזוגיות, לחברויות, לעבודה ועוד. בריאות הנפש שלנו ניזונה מהיכולת לשמר את כל תחומי החיים שלנו ולא ליפול למלכודת האימהות האינטנסיבית. בגדים יכולים לסייע לנו בכך. יש בגדים לזמן עם הילדים, בגדים לזמני עבודה ולשאר מרחבי החיים.

בגדים מייצרים גבולות, תקשורת, הם מבטאים חלקים באישיות שהאימהות יכולה להשכיח, הם משמחים ומייצרים משחקיות - שהיא הסימן המובהק ביותר לבריאות הנפש.

האם אימהות בריאה לנפש?
ח' אייר 17:31
את המושג "אימהות אינטנסיבית״ , במבט לאחור אין לי ספק שזה היה הגורם העיקרי לדיכאון שחוויתי. סילוק כל סממן של אינטנסיביות מהאימהות שלי, גרם לדיכאון להעלם.

גם בנושא הביגוד ראיתי שככל שאני מקפידה יותר ללבוש בבית ומחוץ, רק בגדים שאני אוהבת, יש לכך השפעה משמעותית על הנפש.
ובגדים נראלי עולים פחות מטיפול פסיכולוגי או סוג אחר.
ח' אייר 21:01
רק צרם לי שהכל נותב בסוף לבגדים. זה הרבה יותר עמוק מזה...
ח' אייר 21:22
@קופצתלמשל ש"אימהות אינטנסיבית" מדי עלולה להביא לדיכאון (ולו רק כי פתאום יש עוד מישהו לדאוג לו, ולא סתם - זה גם מישהו שאת *חייבת* לדאוג לו),
וכמו למשל שאישה שנשארת בפיג'מה בבוקר - יש סיכוי שהיא בדיכאון.
אבל גם אני, כמו @קופצת, לא חושבת שהבגדים הם חזות הכול.
בתור אחת שחוותה דיכאון אחרי לידה (ועניין הפיג'מה היה לגמרי אחד התסמינים) - אני לא מרגישה שמפריע לי שהבגדים שלי עברו שינוי במהלך השנים. מאז ומתמיד לא ייחסתי חשיבות לבגדים שלי - לבשתי מה שאמא שלי קנתה לי, או מה שמצאתי בחנות והיה נוח וצנוע. הקושי היחיד שלי בשינוי בבגדים היה כשגיליתי שהגוף שלי (שאני שמחה בו ובחיים שהביא!) לא מתאים לרוב הבגדים שבחנויות... אבל זה לא שהתסכול הזה גרם לי לדיכאון.

אולי הכתבה הזו מנסה לגעת רק בנקודה של בגדים בהקשר לדיכאון אצל נשים, אבל נשים הן עם הרבה יותר רחב מזה...
(באופן אישי, אצלי הדיכאון נבע מדאגות הקשורות בילדים וגם מ"חוסר מימוש עצמי". אם עושים כתבה על דיכאון נשי, כדאי להתייחס לעוד אפשרויות שמובילות אליו...)
ח' אייר 22:02
הקשורות בילדים וחוסר מימוש עצמי, זה בדיוק האימהות האינטנסיבית. זה מושג אחד שכולל בתוכו את כל הבעיות שנוצרות עקב התמסרות יתר לתפקיד האימהות..
את ו@קופצת צודקות שהיא התמקדה בביגוד, כמובן שיש עוד דרכים ואופציות.
ח' אייר 22:19
אבל הוא לא מתבטא רק בבגדים.
ועדיין, לדעתי אפשר ללמוד איך להיות גם אמא אינטנסיבית וגם אישה אינטנסיבית...
ח' אייר 22:24
לרוב אינטנסיביות זה דבר שלילי
ח' אייר 22:25
מה דעתך על מסירות? מסירות אימהית ומסירות אישית?
ח' אייר 22:29
כמה מסורים, והאם זה בא ע״ח הבריאות הנפשית.
ט' אייר 08:26
כמו בכל דבר - צריך מינונים. אבל לא צריך לפרוק עול לגמרי בשם החשש מאימהות אינטנסיבית...
ט' אייר 07:16
מאווווד אוהבת אופנה וניראות.
מאוד חשוב לי איך אני נראת ומשקיעה בזה.


אבל לענין בריאות נפש של אמהות: אם כבר הייתי מציבה בראש הפירמידה את המצפון המיותר הזה שמכרסם שעות נוספות, את חוסר השחרור והעברת אחריות לילדים כמה שיותר. ולטעת חזק את ההבנה וההרגשה שאני כאמא רק שליחה לעזור לילד לגדול - אין לי שליטה על הבחירות שלו/מסלול חייו...
ט' אייר 08:29
אם אפילו את אומרת את זה, אז כנראה שהכתבה פספסה פה משהו...

(אגב - היה לי חלום על בגדים! *לי*! זה היה ברגעים האחרונים של הלילה, כשידעתי שאני כבר צריכה לקום - אז חלמתי את עצמי מתלבשת... אבל משום מה מצאתי בארון איזו עליונית בסגנון סבתא - שדווקא הייתה יפה בעיניי - והחלטתי ללבוש אותה... )
ט' אייר 11:48
אני באמת חושבת הרבה על הנקןדות האלו לאחרונה.. כן מרגישה פתאום חזק את האחריות החינוכית שלי לעשות הכי טוב שהילדים יצאו ישרים (לא רק במובן של שקר, אלא יותר במובן של עץ שגדל ישר ולא עקום) ואת זה שאני צריכה לעשות השתדלות הכי טובה לזה- אולי תפילות, אולי הדרכת הורים ולמידה מתמדת- אבל בסוף תמיד השחרור הזה, וההבנה שאני רק כלי, והם אחראים על הבחירות שלהם זה מודעות חשובה מאוד מאוד.
אצלי עוזר (למדתי את זה מאמא שלי) גם להכניס את המימד של השותף השלישי. כלומר זה לא שאני זורקת אותם לאחריות שלהם ולעזאזל, אלא איפה שהשלב שלי נגמר זה האחריות והתחום של השותף השלישי....
ח' אייר 23:40
הכי כיף לי בחופשות לידה למשל להשאר כל היום בפיז'מה.
אבל אם לא יהיה לי זמן לקרוא /לאכול/לשוחח עם חברה אז זה יכול לגרום לי לדכדוך.
כך שנראה לי שזה ממש אינדיבידואלי.
ט' אייר 12:01

לא לבושה מספיק יפה, זה לא משפיע עליך? עלי כן משפיע

אני מרגישה הרבה יותר טוב כשאני לבושה יפה יותר....

נכון שלאכול ולקרוא ולשוחח עם חברה נותן, אבל לצאת מהבית כשאני לבושה מכוער נותן לי הרגשה לא טובה , כאילו אני לא מכבדת את עצמי מספיק.. קשה להסביר  

אם זיהיתם אותי אשמח לדעת 

ט' אייר 12:32
ט' אייר 12:00

שאמהות ממש בריאה לנפש אם את מסתכלת על זה בתור שאת אישה עוצמתית ולקחת לך פרויקט /שליחות לגדל ילדים שמחים ובריאים בנפשם, זו ממש זכות!

 

ברור שזה קשה ואינטנסיבי וצריך ממש להשתדל לעשות מאמץ -  להוריד סטנדרטים בנקיון כדי להשאר שפויים, לישון יותר, לאכול יותר טוב 

 

אבל בגדול - מה יש לנו לעשות פה בעולם הזה? תחביבים ? עבודה? נו באמת הכל ריקני כל כך בסופו של דבר.....

לגדל ילדים זה אושר וזה לראות את ההתפתחות שלהם ואין דבר יותר ממלא מזה!

ברור שהכל באיזון, וגם אני מחכה בסוף יום לשקט שכולם יירדמו ועייפה ותשושה מהדרישות האינסופיות

אבל בגדול הם ממש משמחים

יותר מאיזה כלב או חית מחמד שזה לא אמיתי - זה יותר למשחק, פה זה נשמות זה אמיתי ,את לא יכולה למסור ילד לוועדה למען בעלי חיים כי נמאס לך פתאום - זה ממש מחויבות ואחריות וזה גורם לך לפתח את הנפש שלך בעצמך - להיות אדם יותר אחראי, לתעדף משימות, אני חושבת שאין כמו גידול ילדים לחיזוק האישיות שלי בעצמי! באמת הם נותנים לי המון משמעות וסיפוק לחיים

תחשבו על זה, זה עמוק... מקווה שהועלתי  

אם זיהיתם אותי אשמח לדעת 

ט' אייר 12:02


אם זיהיתם אותי אשמח לדעת 

ט' אייר 12:33
ט' אייר 12:59
שגידול ילדים נותן משמעות אתגר וסיפוק, כך גם תחביבים ועבודה נותנים את שלהם.

לא מרגישה שהחיים שלי מעבר לאימהות שלי ריקניים, הם מלאים בדברים שגידול ילדים לא יכול לספק לנפש.

לפי המאמר הזה, הענין של פגיעה בנפש הוא מחקרי, אז כנראה זה לא רק ענין של איך מסתכלים, אלא טריגר אמיתי לפוטנציאל לדיכאון.
ט' אייר 13:13
אני כל הזמן אומרת לעצמי, בזמנים של קושי עם היריונות וילדים, שאם הייתי כעת רווקה חסרת עול וכאבים, הייתי עוד יותר בדיכאון... בגלל החוסר...
ט' אייר 13:24
יכולים להיות הרבה טריגרים, ולכן כדאי למלא את החיים בדברים שעושים אושר, ולדאוג שאופן האימהות לא יהיה זה שיגרום לדיכאון.
ט' אייר 14:13
ח' אייר 13:09
אז ככה..
אני כבר כמה שנים מגדלת את הילדים בבית.. כל פעם מסיבה אחרת.. בגדולים הארכתי חופשת לידה עד גיל שנה ואז כבר התקרבה הלידה הבאה ובשנתיים האחרונות ממש רציתי כבר לצאת לעבוד אבל בעלי בקבוצת סיכון לקורונה אז העדפנו לא לשלוח את הילדים למסגרות ונשארתי איתם.

בעיקרון אני ממש נהנית מלהיות איתם ושמחה והרבה פעמים מודה לה' שכך יצא ואני איתם, מרגישה שזה ממש זכות! וכיף לי להיות איתם כל הזמן ולהרגיש שאני ממש מלווה אותם כל רגע בשנים הראשונות..

אבל מהצד השני לפעמים יש לי רצון בוער גם קצת לצאת ולממש את עצמי ולהיות בעשייה מחוץ לבית, לפני שילדתי את הראשונה הייתי חלק מעשייה חינוכית מאוד אינטנסיבית ומאוד נהניתי מזה.. להרגיש שאתה יכול להשפיע ולגעת בילדים בכל מיני מצבים, וגם להיות בעמדה משמעותית בחיים של הרבה ילדים, ממש אהבתי את זה ונהניתי מזה ..

ולגבי עכשיו ממש, אנחנו עדיין לא שולחים למסגרות עד סוף השנה הנוכחית ואני בגדול ממש נהנית עם הילדים ומזדהה עם ההשארה בבית בשביל הבריאות אבל...

בגלל שב"ה ב"ה אני בהריון בחודש חמישי, אני יודעת שבתחילת שנה הבאה (בעזרת השם!!!) אלד אז קשה לי המחשבה שהנה אהיה בבית גם שנה הבאה עם תינוק קטן שתלוי בי ולא אוכל לצאת.. כי מאוד קשה לי לשחרר אותם בגיל צעיר ולרוב רק בגיל 9 חודשים כזה- שנה התחלתי להשאיר יומיים בשבוע וכזה בשביל לימודים וכאלו..

אז אני מנסה לחשוב אולי להספיק לעשות משהו בארבעה חודשים ב"ה שנשארו עד הלידה.. בעלי יכול לפנות אותי ליומיים בערך בשבוע.. ולא כ"כ מוצאת כיוון מה אפשר. כי אני גם לא רוצה משהו שהוא בחשיפה גבוהה לקורונה..

כי אני חוששת שאם לא אעשה את זה לקראת הלידה ואחריה אהיה בבאסה של להיות בבית, במיוחד שזה בתחילת חורף ואני לא רוצה להיות באנרגיות שליליות סביב הלידה.. שצריך הרבה כוחות..
וגם בחורף תמיד הילדים שלי חולים מלא אז יש לי חששות מחורף קשוח עם ילדים קטנים שחולים הרבה מאוד ותינוק/ת קטן ובעל שעובד אינטנסיבית כי כבר כמה שנים הוא המפרנס היחיד. . בקיצור חוששת מחןפשת לידה קשוחה...

ומצד שני, אני מתלבטת אולי הדבר הנכון הוא בזמן הפנוי המועט שלי לנוח הרבה בחודשים האלה, לארגן את הבית ,לעשות קניות וכאלה.. (כי אני סובלת גם מכל מיני כאבי הריון..)
ובסוף אחרי הלידה אהנה מהתינוק החדש ויהיה בסדר..

ואיפה שהוא אני אומרת לעצמי שאולי זה פשוט עניין של עבודה עצמית וזה סתם ג'וק כזה בראש.. של לצאת כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה, וכי זה מהשכולם עושים אז יש לי תחושה שאני לא שווה אם אני לא גם..
ואם אעבוד על עצמי ואבין את החסד הגדול שאני חיה בו פשוט אשמח מלהיות בבית ולגדל את הקטן שנה הבאה עם האתגרים של הילדים "הגדולים" יותר.. ושזה יותר עניין של להרגיש שלימה עם הבחירות שלי בחיים שאני שלימה איתם אבל זה תמיד עבודה להזכיר לעצמי שזה הדבר הנכון.. אני לא לגמרי מצליחה להסביר אבל כשאני ממש מצליחה להתפלל וכזה אני פתאום אומרת לעצמי מה חסר לי? אני זוכה להיות עם הילדים, זוכה לגדל אותם ולהוסיף למשפחה עוד ילד בעזרת השם!!! אז אולי זה סתם מחשבות שלא צריך להתייחס אליהם יותר מדי..

מצד שני, אלמלא האילוצים של הקורונה ממזמן הייתי יוצאת ואין לי ספק שזה הדבר שנכון לי, פשוט תוהה בגלל האילוצים כמה לנסות להשקיע בזה עכשיו בארבעה חודשים שיש לי עד הלידה..

יצא ממש ארוך ומקווה שהצלחתי להסביר..ואני יודעת שזה התלבטות סבוכה ואולי יותר מתאים להתייעץ מסודר עם מישהי מקצועית אבל אשמח לשמוע את דעתכן❤❤
ח' אייר 13:12
כי אני ממש מבולבלת...
ח' אייר 13:33

כן לצאת מהבית, וזה בכלל לא עניין לדעתי של חוסר השלמה או אי הודיה אלא זה רצון מאוד טבעי לפגוש עוד אנשים ולעסוק בדברים נוספים חוץ מענייני הבית. אז קודם כל לבדוק מאיפה נובע הרצון. אם זה באמת רק ממקום של להיות כמו כולם עדיף לוותר כי סה"כ נשמע שנח לך אבל אם זה באמת צורך נפשי לצאת לא הייתי מבטלת אותו. 

לא יודעת איזו עבודה את יכולה למצוא עכשיו (יש לך תואר? או נסיון בעבודה כלשהי?) אבל אם את צריכה את היציאה כדי להטעין את עצמך תמצאי למה לצאת, בעיניי זה חשוב.

(סליחה שיצא קצת מבולבל, אני קצרה בזמן אבל זה נגע בי...)

ואת נשמעת אמא מהממת!

ח' אייר 14:11
אני מרגישה שזה באמת רצון מאוד חזק אצלי,
מה שכתבתי על להיות כמו כולם זה יותר ספקות שאולי לא צריך להתאמץ לצאת והרצון לצאת הוא סתמי אבל את עוזרת לי לחדד שהרצון לצאת הוא באמת ולמצוא עוד משמעות מחוץ לבית הוא באמת מבפנים ..

ותודה על הדברים האחרים שכתבת זה מאוד עוזר לי,
כיא ני צריכה אומץ לקפוץ למים ולחפש עבודה לחודשים שישי עד תשיעי סתם בשביל הנפש.. זה נשמע כאילו מופרך מבחוץ..
ח' אייר 14:09
וזה מה שאני רוצה לעסוק בו.. מרגישה שחסר לי תחושת העשייה והמשמעות .. אבל אולי אם זה משהו שאני אדע שיעזור לי בעתיד אז זה גם ימלא אותי.. אבל סתם ללמוד משהו אין לי כוח.. איזה דברים למשל התכוונת?
תודה על ההתייחסות ♡♡
ח' אייר 14:15
אבל גם אם יש לך תואר כבר עברו מלא שנים
בחינוך בכלל נראה לי השתלמויות מעלות את השכר לא?
ויש מלא דברים נחמדים שמוכרים
ואפשר לקחת קורסים ביעוץ חינוכי וכד

תראי אם את יכולה לצאת רק אם את מביאה. משכורת נוספת אז זה לא מתאים
אבל אם יש לך אפשרות לצאת בלי להביא הכנסה לכמה חודשים, תנצלי אותה! עבדת מספיק קשה כל השנים עם הילדים בבית תפרגני לעצמך משהו כיפי לפני שתחזרי לשוק העבודה בע״ה
ח' אייר 14:50
אני באמת לא חייבת להביא הכנסה.. עדיף שכן, אבל ברור שלא מה שמנחה אותי עכשיו בחלון זמן הקצר ..
אבל אין לי כוח ללמוד בשביל להעלות שכר בעתיד.. אני רוצה משהו שימלא אותי.. ונראלי אני באמת יותר בכיוון של עבודה עם ילדים/אנשים ממש..
ח' אייר 21:33
לצאת למדרשה יום בשבוע?
או אם למדל יש לך תחביב כלשהו להתמקד בו? למשל אם את אוהבת אמנות אז קורסי ציור, או תכשיטנות וכדומה?
ט' אייר 01:07
בשנים האחרונות שמעתי בכמה מקומות על "בקר נשים" - גם שיעורים,גם ארוחת בקר יחד ,וגם סדנאות.
שילוב של מה ש@אן אליוט כתבה.

אולי טיולים?- אפשר להצטרף לסיורי היסטוריה כדי שלא יהיה מדי קרבי.
יש המון סיורים במיוחד בחודשים האלו של יום העצמאות,ירושלים וזה נמשך גם כל הקיץ.
יש דברים חינמיים ולא יקרים ( כרגע עולה לי- עמיתים לטיולים,אבל יש גם של עיריות ומועצות )

והיה כיף לקרוא מה שכתבת - איזה אמא טובה! שזורמת בשמחה עם המציאות שה' גלגל ומתבוננת בעיניים פקוחות על מה נכון לעשות. איזה כיף לילדים שלך!
ח' אייר 14:11

בס''ד

 

הי אוהבת את השבת המקסימה!

 

אני כ''כ מזדהה עם כל הדברים שהעלית!!!

 

גם אני כבר כמה שנים בבית (אומנם עם ילד אחד כל פעם, ולא שניים - אם כי היו לנו המון בידודים וסתם מחלות חורף אז יצא לא מעט בשנתיים האחרונות שהבית היה די מלא........ אבל בהגדרה אני רק עם אחד). וגם אני נהינת מזה ממש ומודה על הזכות כל-כך! ועדיין, באופן אישי באיזשהו שלב הרגשתי שאני לא אוכל להמשיך ככה עוד הרבה זמן ולשמר רמה מספיקה של שמחה וסיפוק. בסופו של דבר, התחלתי לעבוד על איזשהו פרויקט מהבית שמאד מספק אותי ב''ה ותקופה אחר-כך גם חזרתי לעבור בחוץ, ברמה של כמה שעות בשבוע. באופן אישי, אני מרגישה שזה הרבה יותר מאוזן ושמח לי ככה.

 

לעניות דעתי, התחושות שלך אמתיות וכדאי לשמוע להן, בעיקר שיש לך עכשיו חלון הזדמנות מוכן ומזומן! זה מקסים ממש שבעלך יכול לפנות לך יומיים בשבוע ואני הייתי ממליצה לך ללכת על זה. זה שעד עכשיו היה לך מספיק כיף וממלא בבית, זה נהדר! עכשיו הלב דורש דיוק מסוג אחר, וגם זה נהדר ❤

 

בהנחה שיש לנו אופי די דומה (כמו הקושי להשאיר תינוק קטן והרצון להישאר איתו עד שהוא יגדל קצת, ההנאה מלהיות בבית ולראות אותם גדלים מקרוב וגם - הצורך לממש עוד חלקים מהאישיות שלנו), לי נראה אידיאלי לחזור לעשות משהו אחר ביומיים האלה (או רק ביום אחד, אם עדיף לכם איכשהו). בסופו של דבר את עדיין תישארי עם הילדים ברוב רובו של הזמן ואת תמלאי את עצמך בעוד דברים שמשמחים אותך בע''ה.

 

בקריאת הדברים שכתבת, לא התרשמתי שזה מהלך שמעניין אותך בגלל לחץ חברתי (מה חושבים עלייך וכו'). את נשמעת לי ממש מרוצה ומסופקת מהבחירה שלך להיות בבית עד עכשיו. לי נשמע יותר (מוזמנת לתקן אותי אם זה לא נכון) כמו חשש שחלקים אחרים וטובים של ''אוהבת את השבת'' ילכו לאיבוד חלילה. כי זה יהיה עוד שנה בבית בע''ה. ואולי אחריה תגיע עוד אחת... ואולי עוד אחת... . אם לא, לפי דעתי אם כבר יש לך אפשרות לעשות משהו בשבילך, תעשי את מה שבאמת עשוי למלא אותך!

 

 

מה את יכולה לעשות תכלס? אני לא יודעת אם מה שעשית לפני הכניסה לאימהות מסתדר עם חשיפה כמה שיותר מועטת לאנשים אחרים. אולי איזשהו תהליך פרטני מול ילד אחד / ילדים בודדים? אולי היגוי וכתיבה של תוכן חינוכי? הדברים האלה יכולים להיות תמורת שכר אם תמצאי עבודה לימים האלה או בהתנדבות (אם עיקר העניין הוא הצורך בהגשמה, גם זה יכול להשיג יפה מאד את המטרה). אולי ללמוד משהו כמו ש@מיואשת****** מציעה. ואולי ללמד אחרים את הדברים שאת יודעת לעשות (בתחום החינוכי או בכל תחום אחר [כמו הניסיון שלך בחינוך ביתי?]) - לפתוח בלוג, לבנות קורס דיגיטלי...

 

המון בהירות הדרך, ברכה והצלחה יקרה!!!!! ❤

***פוסט אחרון*** - זוג צעיר, דיכאון ומי שמסביב

(מוזמנות להפיץ את הבלוג: כי נפלתי קמתי 🙏🏻)

ח' אייר 14:39
תודה על כל מילה ומילה, על כל פסקה ופסקה!!!!

ממש שימחת אותי, כיף שככה את מבינה אותי ואת הסיטואציה השלימה! זה ממש משמעותי בשבילי!
תודה את מחזקת אותי ואת מאוד מדוייקת- באמת יש לי את החשש שאם אני אצא עכשיו אני אהיה אמא פחות נוכחת וכו וחוששת מהשינוי הזה..

אבל באמת מרגישה וחוששת שזה יכול לעלות לי ביוקר אם לא אצא בהרבה פחות שמחה וסיפוק ברמה שלא אתפקד כאמא שמחה כמו שהייתי רוצה להיות.. או יותר מזה.. חוששת אפילו מדיכאון סביב הלידה ואחריה..

אז תודה! את עוזרות לי למצוא כוחות לקפוץ למים..



אני אקרא את זה עוד כמ פעמים בזמן הקרוב♡♡♡
ח' אייר 21:51
בס״ד

וזכות גדולה שזה דיבר אלייך, ב״ה!

זה נכון שלהכניס עבודה עלול להכניס גם עומס מסוים וכתוצאה מכך פחות פניות באופן נקודתי. כי צריך להגיע בזמן למקום העבודה או כי חייבים להכין או להגיש משהו וכו׳. וגם כי לעבוד זה יכול להיות מעייף .

אבל כשמדובר בעבודה שאוהבים, זה גם מביא איתו חיוּת מסוג אחר, שמחה ואנרגיות טובות. הדברים האלה הם תרומה לא רק לעצמך אלא לבית כולו!

בטווח המיידי כי לפעמים דווקא הנתק הקצר הזה מייצר געגוע בריא לילדים שלנו וגורם לנו לחזור דווקא עם יותר פניות.

ובטווח הבינוני-ארוך, זה חשוב ממש שהילדים יזכו באמא שכמה שיותר מסופקת. הילדים שלך קטנים עדיין אז אולי עכשיו-עכשיו זה עדיין לא ידבר אלייך. אבל עוד מעט הם יגדלו ובחירות כאלה, שאת רגע שמה את עצמך ״לפני השאר״, הן מתנה לילדים שלומדים שחשוב בחיים לעשות דברים שממלאים אותנו ושחשוב להיות מחוברים לרצונות, חלומות ואהבות שלנו. זה מסר גדול... 🙂

ואם את חוששת שלא לצאת עלול להתנקם בך חלילה בדיכאון לקראת הלידה או אחריה, אז זה בכלל מבטל את כל הספקות בעיניי. הדבר הכי גדול שאת יכולה לתת לילדים שלך, עוד לפני העניין של הנוכחות (שהוא חשוב ממש!) - זאת אמא בריאה, מאוזנת ושמחה! כי זה הבסיס להכל. כשיש שמחה, איזון ובריאות, אפשר להגיע גם לנוכחות. בעוד שעם דיכאון חלילה, כל הנוכחות המדהימה שיש לנו בדרך כלל עלולה להעלם כלא הייתה... (שלא תדעי בע״ה!)



המון הצלחה יקרה!!!! 🧡🧡🧡

***פוסט אחרון*** - זוג צעיר, דיכאון ומי שמסביב

(מוזמנות להפיץ את הבלוג: כי נפלתי קמתי 🙏🏻)

ח' אייר 22:07
כמה שכל מילה שלך מדוייקת בשבילי!!
באמת איזה מתנה את לעולם, לפורום ולי♡♡♡
תזכי להמשיך להשפיע טוב בעולם
אין כמוך!!!
ט' אייר 12:43

בס''ד

 

איזה כיף שזה היה לך מדויק, ב''ה ממש ששולח מחשבות ומילים!

ותודה על כל המילים הטובות, שימחת אותי! ❤

 

אני שמחה שבמבט שני את יותר רגועה בהקשר של מה יהיה סביב הלידה!

באמת שבפעם הקודמת התמודדת עם הרבה בבת אחת!

בע''ה שהכל יהיה בקלות מכל מבחינה אפשרית 🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼

***פוסט אחרון*** - זוג צעיר, דיכאון ומי שמסביב

(מוזמנות להפיץ את הבלוג: כי נפלתי קמתי 🙏🏻)

ט' אייר 01:12
אני לא יודעת אם הגזמתי לגבי הדיכאון.. אבל אפילו חשש מזה מצדיק באמת לעשות השתדלות לקפוץ למים!

הדיון פה באמת הצליח לחדד לי יותר את הדברים..

שבאמת הכל מושפע מחששות שיש לי לקראת הלידה ונראלי בעיקר יושבים על זה שהתקופה אחרי הלידה הקודמת הייתה ממש קשוחה, כי כולם היו פיצים וגם היה סגר וחורף .. ובעז"ה בלידה הקרובה הם יהיו כבר הרבה יותר גדולים אז לא נרלאי שיהיה כזה קשוח בעז"ה!
ח' אייר 15:00
אלו דברים דומים למה שאני חשבתי לכתוב, אבל מתוך ניסיון שזה הרבה יותר טוב 🙂
ט' אייר 12:43
🥰❤ קמה ש. אחרונה

בס''ד

 

תודה יקרה!

***פוסט אחרון*** - זוג צעיר, דיכאון ומי שמסביב

(מוזמנות להפיץ את הבלוג: כי נפלתי קמתי 🙏🏻)

ח' אייר 14:43
מרגישה שעזרתן לי לקבל כוחות לצאת..
תודה על זה!!!!


ולגבי מה אשמח להתייעץ גם...

אני עדיין בהתלבטויות כזה..
אם יש למישהי כוח לעזור לי לחשוב על זה..
אני יותר בעניין של מגע עם הילדים עצמם.. ופחות כתיבה של משהו או ללמוד משהו..

ויש לי כמה כיוונים כללים בראש..
אולי שיעורים פרטיים- אני מאוד אוהבת מתמטיקה, אבל לא נגעתי בזה מאז התיכון חח
ואולי ביולי להחליף מחנכת או גננת לחודש שהוא יותר משמעותי.. (שזה יהיה משמעותי אבל אולי קפיצה מעל הפופיק כי אני אהיה בחודש שמיני, ואני עם סימפיזיוליזיס וספק צניחת רצפת אגן או ורידים שממש מקשים, לא יכולה לעמוד הרבה..)


ח' אייר 15:01
את יכולה לקחת ספר מתמטיקה של תיכון ולעבור עליו כדי לרענן לעצמך את הזיכרון, לא צריך יותר מזה.
ח' אייר 15:06
אבדוק את הכיוון, מקווה שיתן לי סיפוק..
ח' אייר 22:15

אם את עושה לילדים ביסודי הגיוני שתצליחי בהרבה מקצועות להיות טובה...

להחליף מחנכת זה באמת יותר משמעותי ומאתגר אבל תחשבי אם זה לא יותר מדי, במיוחד שאת לא רגילה לכמות גדולה כזו של ילדים.

אם יש עוד משהו שאת טובה בו אולי את יכולה להעביר איזה חוג/סדנה לילדים בחופש

ט' אייר 01:00
לרכז או להדריך בקייטנה / בית הספר של החופש הגדול/ סמינריון / מחנה קיץ...
ט' אייר 01:09
אבל היום קצת יותר העמקתי בזה בעקבות התשובות כאן..
והבנתי שהגוף שלי פשוט לא יעמוד בזה.. כבר הערב צלעתי בסוף היום אחרי סתם יום בבית.. אלא אם כן המצב של הסימפיזיוליזיס ישתנה ב180 מעלות ואז באמת זה ממש הדבר שאני הכי רוצה לעשות, תודה על המחשבה!
פרסומת
כ"ה ניסן 18:40

יצא ארוך אבל ממש אשמח לעזרתכן... אני ממש נסערת...

 

שלשום קיבלתי שיחה מהמחנכת של הבן שלי בכיתה ד', ילד מקסים עם המון איכויות ולב זהב... וגם קצת קושי רגשי (מטופל) ועניין של ויסות חושי. המורה הייתה די נסערת והיא רצתה שאבוא לאסוף אותו באמצע היום כי הוא לא הקשיב לה כבר שני שיעורים, סירב לעבוד, להוציא יומן וגם פטפט בסוג של התרסה כשהיא ביקשה את תשומת ליבו. בכנות, אלולא השרשור של @באר מרים מלפני כמה שבועות והגובות שהיו, כנראה שהייתי עוזבת הכל ואוספת אותו. אבל במקום זה אמרתי שאם זאת החלטה סופית, אגבה אותה ואגיע אבל כן תמהתי על חומרת העונש (הילד לא עודכן שהוא צריך לחזור הביתה. היא קודם רצתה לבדוק איתי שאני יכולה לבוא לאסוף אותו). היא שאלה אותי במהירות איזו תגובה אני מציעה במקום ואמרתי שזאת שאלה טובה ושכדאי שנשוחח בנחת על מה שהיה כדי שנגיע לתגובה הכי מתאימה. היא הייתה בתורנות חצר ומיהרה ודי דחפה שאני אשלוף פתרון חילופי. ואני ביקשתי שוב שנדבר על הכל כשיהיה לה זמן.

 

בצהריים דיברתי עם הילד. הוא סיפר את הדברים השונים שהיו והסביר לי למה הוא הגיב כמו שהוא הגיב. הוא סירב לעבוד כי המורה שמה ברקע נעימות ש'שיגעו אותי' ולא נתנו לו להתרכז. הוא סירב להוציא את היומן כי לפני כמה חודשים נשכחו תפוחים בתיק שלו שנרקבו על חלק מהיומן ומאז הוא נגעל ממנו. שיקפתי לו את כל מה שהמורה ניסתה לבוא לקראתו: היא נתנה לו לעבוד בחוץ במקום בכיתה (אבל הוא עדיין שמע את הנעימות..) ובסוף היא אמרה לו להשלים בבית. זה אומנם היה בסוג של ייאוש, אבל בשלב הזה היא עדיין ניסתה להכיל את הסיטואציה. היא ביקשה להוציא את היומן כדי שהוא ירשום שהוא צריך להשלים את העבודה בבית. הסברתי לבן שלי שאם יש משהו שמפריע לו יש לו שתי אופציות. או להסביר למורה מה מפריע לו כמו להגיד שהוא לא אוהב לגעת ביומן כי הוא התלכלך פעם. או לציית למה שהיא מבקשת. אבל לסרב לעשות את מה שהיא אומרת בלי להסביר למה, זה דבר שנתפס כחוסר כבוד למורה וזה לא עובד ככה. ביקשתי שהוא יחשוב על הדברים.

 

הילד כתב פתק התנצלות וישב להשלים את העבודה. הוא עבד בחדר שלו למשך שעה שלמה, בריכוז וכתב שני עמודים במקום אחד. זה היה נראה שהוא מאד מסופק מהתהליך שהוא עשה.

 

תוך כדי, המחנכת התקשרה ודיברתי איתה. הסברתי לה את מה שהבן שלי הסביר לי וסיפרתי לה מה עניתי לו לגבי החשיבות של לתקשר את מה שהוא מרגיש במקום לסרב בלי לתת הסבר. הזכרתי לה שהוא ילד שמתמודד עם קשיים רגשיים ועם ויסות חושי. וגם שבאותו הלילה הוא ישן מעט שעות כי היינו בדיוק אחרי פסח והוא הלך לישון מאוחר יחסית, עד שכל הילדים התקלחו וכולי. וגם שידוע לכולנו שהוא פחות חזק במעברים, כולל מעברים מחופשה לשגרה. ושצריך לזכור שכשהילד חוזר לבית הספר, הוא גם מתמודד עם כל מיני דברים בקשר לחברים. ב''ה הוא ילד מקובל בסך הכל אבל לדוגמה לאחרונה יש שני ילדים שמפריעים לו ואומרים לו דברים לא יפים. המורה ביקשה לדעת מי הילדים ובהתחלה היה לי קשה להגיד לה בלי לבקש רשות מהבן שלי. כשהיא אמרה שזה חשוב וכו' אמרתי לה מה השמות וביקשתי ממנה שהיא תטפל בזה ממש בדיסקרטיות. המורה הציעה שאני אשכנע את הבן שלי לפנות אליה ושהוא יספר מעצמו, וככה היא תוכל לטפל בזה בלי חשש. אהבתי מאד את הפתרון וסיכמנו ככה. היא עדיין רצתה לתת תוצאה לבן שלי ושאלה מה אני מציעה. עניתי שנגבה כאמור כל תוצאה אבל כדאי לחשוב מה אפשר לעשות כדי שהמשך השנה תעבור בצורה טובה, בעיקר לאור העובדה שהוא כתב פתק התנצלות והשלים את השיעורים. בסוף היא סיימה את השיחה ב''טוב, אני מקבלת. בסדר גמור'' ואני הודיתי לה מאד על כל העבודה שלה. יצאתי מהשיחה עם רווחה ממש גדולה. איך מכמעט פיצוץ הייתה לנו שיחה איכותית ככה. איך אני הצלחתי לשמור על קור רוח ואיך היא שיתפה פעולה איתי בצורה כזאת. שמחתי והודיתי לשם.

 

חזרתי לבן שלי ואמרתי לו שאני מבקשת בכל לשון של בקשה שעד סוף השנה, הוא יעשה מאמץ מאד גדול להתנהג כמו שצריך מול המורה. אמרתי לו שאני מבינה שזה לא קל ושאני רוצה לעודד אותו. ולכן אני מוכנה לעשות לו מבצע עם תחנה בסוף כל חודש. הזכרתי לו משהו שהוא רצה ואמרתי לו שאני מוכנה לקנות לו אחרי החודש הראשון. הסברתי שזה לא יהיה כ'תלשום' אלא כדי לעודד אותו. הוא הסכים והיה נראה מוכן להתאמץ. ואז אמרתי לו שהזכרתי בשיחה עם המחכנת שהוא מתמודד פה ושם עם עניינים עם החברים ושהמורה מזמינה אותו לספר לה כדי שהיא תעזור לו. הבן שלי היה נבוך כי מדובר בקללות ולכן הוא ביקש ממני אם אני יכולה לכתוב מייל בשמו למורה עם הפרטים של מה הילדים עשו. הוא ביקש מהמורה שהיא לא תגלה לאחד הילדים שהבן שלי הלשין עליו כי אותו הילד סוג של הכריח אותו לכרות ברית שאוסר על שניהם להשלין למורים והוא לא רוצה להסתבך איתו. המתוק הזה היה ממש נבוך ואמר לי שהוא יודע שלא כורתים בריתות כאלה אבל הוא לא ידע איך לצאת מהסיטואציה. כתבתי למורה מייל עם הבקשה של הבן שלי, וגם סיפרתי לה שהוא עשה את כל העבודה בחריצות ואפילו כתב יותר מהנדרש. בסוף גם הצעתי לה את הרעיון של המבצע ושאלתי אותה אם היא תהיה מוכנה לחתום על מחברת קשר באופן יומי. הבן שלי הלך לישון עם תחושת הקלה ענקית מכל מה שהיה. ממש יכולתי לראות איך הוא שמח שהעניינים הסתדרו ובעיקר שהמורה הולכת לעזור לו מול אותם הילדים. הוא הודה לי ויכולתי לראות כמה זה עושה לו טוב להרגיש שהדברים מטופלים.

 

ואז.. הכל סוג של התהפך. המורה לא הגיבה למייל שלי

בכיתה הבן שלי הגיש לה את העבודה והיא שאלה איפה הדבר השני שהיה עליו להכין. הבן שלי לא ידע במה מדובר והיא ענתה לו ''אתה רואה? בגלל זה צריך לכתוב ביומן''. ואז שלחה אותו ועוד חבר שגם היה צריך להשלים עבודה לעונש על העבודה החסרה בכיתה המקבילה כדי שהם ישלימו את העבודה השנייה. 

ולגבי הסיפור עם החברים, הוא ניגש לשני הילדים (כולל הילד שהבן שלי כ''כ רצה שהוא לא יידע שהמידע ממנו) ודיבר איתם בצורה גלויה ואז קבעה שהשלושה, הבן שלי והשניים, צריכים לעבוד על פרויקט משותף. בתכלס, הבן שלי אמר לי שההצקות פסקו לעת עתה ושהם שוב חברים. אבל מצד שני, הוא סיפר לי הרגיש פגיעה באמון שהיא לא כיבדה את הבקשה שלו, שכ''כ הדגשנו. 

 

ואני? אני רותחת האמת..

ממש כואב לי שהיא לא ענתה למייל שלי, כולל להצעה שלי שנעשה מבצע. שהיא הענישה את הילד שלי על העבודה החסרה, במקום לראות את המאמצים הגדולים שהוא עשה כדי להתיישר. וכמובן שהיא לא כיבדה את הבקשה מהילד שפתח לה את ליבו ושבמקום לשמור על דיסקרטיות גילתה הכל לחבר. ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות. יש בי חלק שרוצה להתקשר או להיפגש איתה פנים אל פנים כדי ללבן את הדברים וגם להראות שאני עוקבת אחרי מה שקורה. לנסות להבין מה שהיה שגרם לה לפעול ככה כי אולי יש הסבר. ואם אין הסבר משכנע אז לבטא שזה מאד מתסכל אותי. זה צד שרוצה להגן על הילד ולנסות עוד קצת לפעול כדי שהגישה שלה אליו תשתנה.

מצד שני, אני קצת מרגישה שאם היא לא הפנימה את הדברים עד עכשיו, זה כנראה חסר סיכוי. ושזה עלול רק להחריף את הדברים. אולי כמה שהיא זרמה איתי בשיחה בסופו של דבר (וזה לא מובן מאליו כאמור כי יש לה אופי די חזק), בלב זה נורא עצבן אותה שאני לא ממלאה אחרי דרישותיה בקלות ומזמינה אותה ככה לראות גם את הצדדים האחרים. ואם זה ככה, אני מפחדת שאם אני אצור קשר איתה כדי לברר מה היה ואיך זה שהיא הפרה את הדברים שסיכמנו, אז בסוף זה יתנקם ביחס שלה לבן שלי. יש בי מקום שמרגיש שמכסת הדיבורים שהיא יכולה להכיל נגמרו ושעוד שיחה איתי לא תבוא לה בטוב.

אני מרגישה שאני ממש נקרעת בין שתי האופציות האלה.

כל הסיפור הזה עושה אותי עצבנית, כועסת. מאוכזבת. וגם דואגת לגבי מה יהיה עד סוף השנה.

 

מה הייתן עושות במקומי?

(ואפשר גם סתם חיבוק, תכלס).

כ"ה ניסן 19:14
נשמע לי מתסכל ומורכב😕
הלוואי שיסתדרו העיניינים...
את מהממת איך שאת ככה רואה מצד אחד ממש את הבן שלך ומהצד השני גם מבינה את המורה...
❤❤❤❤
כ"ה ניסן 19:36
אבל בגלל השכר הנמוך ובגלל כמות החופשות אחוז גדול ממי שהולך להוראה לצערי ממש לא משהו ( מכירה כמה שממש על גבול בעיית תקשורת)

כמובן כמובן שלא כולם ויש הרבה מורים מדהימים שעושים עבודת קודש!!

אבל בזמן האחרון פחות ופחות אנשים איכותיים לומדים הוראה מתוך שליחות אלא מהסיבות הלא נכונות ועד שהממשלה לא תתעורר אלו התוצאות וחבל ☹
כ"ה ניסן 19:39

אשמח שלא נמשיך לדון בטיב המורים היום כי כמו שכתבת, זה נושא די טעון ולא הייתי רוצה שזה יסית את השרשור לשם...🙏🏼🙏🏼

כ"ה ניסן 19:52
כמעט כל המורות של הילדים שלי מדהימות ממש.
כ"ה ניסן 20:41
לא יהיה רלוונטי יותר אם יעבור זמן משמעותי.. תודה נשים יקרות!
כ"ה ניסן 20:54
את נשמעת אמא באמת מדהימה, איך שהצלחת לנהל את הסיטואציה בצורה שמכבדת גם את המורה וגם את הילד. ושהצלחת גם לתקן את הטעויות שהמורה עשתה עם הילד, ולנווט אותו למקום שרוצה לתקן ולהצליח.

אני מאוד מבינה את התסכול שלך ממה שקרה בסוף.
וגם מאוד מבינה את ההתלבטות שלך, אם לפתוח את הדברים או שזה רק יפגע בקשר וביחס שלה לבן שלך.
אני חושבת שצריך קודם כל להבין מה המטרה של שיחה כזאת. ואז לחשוב איך להשיג את המטרה בצורה שזה באמת יקרה.
כי לפעמים כשמשהו מתסכל ומכעיס אותנו, חלק מהרצון להגיד את זה, הוא כדי לפרוק את התסכול, להראות שאנחנו לא מרוצים. אבל ברור שההשלכות של זה רק יפגעו בילד.
אני הייתי חושבת אם יש משהו שאת רוצה שתכלס יקרה בעקבות השיחה. כי במה שכתבת, את כותבת שהיית רוצה לדבר איתה כדי 'ללבן את הדברים וגם להראות שאני עוקבת אחרי מה שקורה', ו'לבטא שזה מאד מתסכל אותי. זה צד שרוצה להגן על הילד ולנסות עוד קצת לפעול כדי שהגישה שלה אליו תשתנה'.
ומצד שני, בהמשך הדברים הסברת למה אם תדברי איתה שוב, יש יותר סיכוי שזה יפגע ביחס שלה לילד, ולא יגרום לה לשנות עוד את הגישה שלה. וזה שהיא תראה שאת עוקבת אחרי מה שקורה - אני חושבת שהיא כבר מודעת לזה שאת עוקבת ופועלת, אבל השאלה אם שיחה כזאת תוסיף לעניין או דווקא תפגע.
אני לא מכירה את המורה ואת הדינמיקה מולה. אבל לפי מה שכתבת, נשמע שאת חושבת ששיחה כזאת לא תעשה טוב.

ומצד שני, כן אפשר לחשוב מה בכל זאת אפשר לעשות.
נשמע לי ממה שאת כותבת, שאת מרגישה שאי אפשר לסגור כך את הדברים, ושאת צריכה לעשות משהו.
אני הייתי מנסה לחשוב מה למעשה חשוב לך שיקרה עכשיו, מה חשוב לך שיקרה מול המורה, מה חשוב שהמורה תדע, או אולי שאת רוצה לבקש מהמורה. ואחרי שתגדירי לעצמך את הדברים, יהיה אפשר לחשוב איך לעשות את זה בצורה שבאמת תשיג את המטרה (כשמה שברור לי שיכול לעזור, זה לפנות למורה עם הרבה פרגון. להראות לה קודם כל כמה את מעריכה את כל מה שהיא היתה מוכנה לבוא לקראתך, ואת העבודה בשיתוף פעולה ביניכן, וכמה את רואה שההקשבה שלה והגמישות שלה עושות טוב לילד, וכו', ורק מתוך כך אפשר לפנות למה שהיית רוצה שעוד ישתנה).

מקווה שהדברים שכתבתי היו בכיוון. מוזמנת לקחת רק מה שמתאים...
וחיבוק❤️❤️
כ"ה ניסן 21:01

זה קצת הקושי שלי. אני לא יודעת מה אני רוצה שיקרה מעכשיו. את חושבת שתוכלי לעזור לי לדייק את עצמי כדי שאוכל לשים את האצבע על מה חשוב לי? לפרוק זה נהדר אבל אולי כבר עשיתי את זה פה ואולי זה יספיק לי. מקווה לפחות..

תוכלי אולי לתת לי דוגמאות של דברים שהייתי רוצה שיקרו איתה? ואנסה לזהות איפה אני מול האפשרויות השונות של רצונות... זאת בקשה קצת מוזרה, אני מקווה שהיא יוצאת ברורה..

כ"ה ניסן 21:41
אם אני מבינה נכון, את כותבת על כמה דברים שהפריעו לך:
1. עצם זה שהמורה לא הגיבה למייל
2. חוסר התגובה שלה לרעיון שלך של המבצע
3. זה שאחרי כל המאמץ של הבן שלך, היא לא פרגנה וכעסה על החלק שלא נעשה
4. זה שהיא לא כיבדה את הבקשה שלכם בעניין החברתי שהעליתם מולה, ופגעה באמון של הבן שלך

אני חושבת שכדאי לחשוב באילו מהדברים יש חשיבות לדבר איתה עכשיו, ובאילו מהם את צריכה להסיק לעצמך מסקנות לפעם הבאה, ושיחה איתה עליהם לא תועיל בשלב הזה.
אני מתייחסת לנקודות שכתבתי קודם אחת אחת, לפי מה שנשמע לי. כמובן שאת יכולה לתקן אותי ולהגיד איך הדברים מרגישים עבורך.

1. זה שהמורה לא הגיבה למייל - האם זה אומר שזו דרך תקשורת פחות נוחה מולה? יצא לכם קודם לתקשר דרך מייל? באופן אישי אני יודעת על עצמי שלא פעם קרה לי שקיבלתי מייל ולא הגבתי עליו מיד, ואחר כך הוא נעלם לתחתית הדף מהר מידי ופשוט שכחתי להגיב עליו.
יכול להיות שאת יכולה להסיק מזה בעצמך שעדיף להתנהל מול המורה בדרך אחרת - שיחה ישירה, או אולי וואטסאפ.
או יכול להיות שזה כן נושא שחשוב לך לבדוק מולה - להגיד לה ששמת לב שהיא לא ענתה לך למייל, והיית רוצה לדעת איך הכי נוח לה שתפני אליה.

2. חוסר היחס שלה לרעיון של המבצע - כאן יש עניין מעשי. את רוצה לעשות את המבצע, ויש לך תלות מסויימת בתשובה שלה. בלי לדעת אם היא מוכנה לשתף פעולה או לא, את לא יודעת אם את יכולה לעשות את המבצע במתכונת שתכננת.
פה גם את יכולה לבחור. אם את חושבת שזה שהיא לא ענתה זה כי זה לא מתאים לה, או שאת מרגישה שלא מתאים לך לפנות אליה שוב, אפשר להחליט לעזוב את החלק שלה, ולעשות את המבצע בצורה שלא תלויה בשיתוף הפעולה שלה (יכול להיות שאפשר לסמוך על הילד שהוא יגיד לך בכל פעם האם מגיע לו לקבל נקודה? וכמובן שאם את שומעת מהמורה משהו אחר - אז זה מה שקובע?).
אבל אפשר גם להחליט כן לחזור עם זה למורה, להגיד לה שחשוב לך לדעת האם תהיה לה אפשרות לשתף פעולה, ובאיזה אופן יהיה לה נוח (אולי מחברת קשר זה מסורבל בשבילה? אולי עדיף שתשלחי לה הודעה כל יום לשאול איך היה והיא רק תצטרך לענות? או שלה יהיה רעיון שמתאים לה יותר?).

3. על הכעס שלה על הבן שלך - קודם כל, אני מסכימה לגמרי עם הגישה שלך. אחרי כל הרקע שהיה, לדעתי בהחלט לא היה צריך לכעוס עליו, גם אם היה משהו שהוא פספס ולא עשה.
אבל פה אני חושבת שזה עניין של גישה חינוכית שקשה לשנות אצל אחרים. נשמע שהעניין של היומן גם היה עקרוני לה, וזה שהוא לא זכר בגלל שלא הסכים לכתוב ביומן גרם לה לרצות להדגיש לו את החשיבות של הכתיבה ביומן, ולכן היא כעסה עליו.
אני באופן אישי חושבת שלא הייתי פותחת את זה מולה, כי מהתיאור שלך נשמע שהיא רק תקבל את זה בתור ביקורת שמערערת על הגישה שלה, וזה יכעיס אותה ולא יגרום לה לשנות גישה.
כן הייתי חושבת איך לפתור את העניין של היומן (אולי אפילו לקנות מחברת שבה הוא יוכל לכתוב את שיעורי הבית. אולי כדאי לוודא עם המורה שזה בסדר מצידה).
ואולי גם לעתיד, כדי למנוע ממצב כזה לקרות שוב - כדאי לשים לב להיות מתואמת עם המורה על כל הפרטים. כי זה באמת פספוס שאחרי כל השיחות שדיברתם, לא היה תיאום לגבי מה הוא צריך להשלים, והיה צריך לסמוך רק על הזיכרון של הבן שלך…

4. הפגיעה באמון של הבן - גם פה אני מתלבטת מה נכון לעשות. כי ברור לי שאת צודקת שזה לא היה נכון לעשות מה שהיא עשתה. ומצד שני, נשמע שלא היו לה כלים להגיב אחרת, והיא ניסתה לפתור את הבעיה בדרכים שהיא מכירה, ולא הצליחה למצוא דרך יצירתית לעשות את זה באופן שביקשתם.
סה"כ הכוונה שלה היתה לעזור, וזה היה לה חשוב. ולמעשה היא באמת הצליחה לעזור, וזה שהיא עשתה את זה באופן הזה בכל זאת לא פגע בבן שלך (מצד החבר).
אז גם פה אני לא בטוחה שנכון לפתוח את זה מולה.
אבל אולי כדאי לדבר על זה עם הבן, כדי לשקם את האמון שלו. וגם אם הוא כבר לא יסמוך עליה באותה מידה ולא ירגיש בטוח לפנות אליה עם קשיים, חשוב שלפחות האמון שלו בך לא יפגע, והוא ירגיש בטוח לשתף אותך בלי חששות.
אז הייתי משקפת לו קודם כל את הרצון של כולם לעזור לו. וגם משקפת לו את זה שבסופו של דבר המורה כן הצליחה לעזור, וזו היתה הדרך שלה לעזור, וכנראה שהיא ידעה שזה יהיה בסדר והחבר לא יפגע בו למרות ה'ברית' ולכן היא עשתה את זה באופן הזה.
והייתי גם אומרת לו שבכל מקרה הדבר הכי חשוב הוא שהוא ישתף אותך בקשיים שיש לו, ואם יהיה עוד מצב כזה שוב, אתם כבר תחשבו ביחד איך ואת מי לשתף (אולי אפשר בפעם אחרת לשתף את היועצת ושהיא תנחה את המורה איך להתנהל?)

כתבתי פה הרבה כיוונים. מקווה שהדברים קלעו. קחי רק מה שמתאים לך….
כ"ה ניסן 22:00

ותודה שכתבת ליד כל נקודה איפה את באופן אישי היית מעלה משהו ואיפה היית בוחרת להחליק את הנושא. התגובה שלך ממש עוזרת לי. מעריכה ממש שלקחת את כל הזמן הזה בשבילי. ה' יברך אותך!

כ"ה ניסן 23:01
בהצלחה רבה!
את באמת אמא משקיעה ומיוחדת. הבן שלך זכה...
כ"ה ניסן 22:13

מהחכמה וההתייחסות הבהירה לבעיה כל-כך מתסכלת. ובעיקר מההשקעה והחשיבה הרבה בשביל לעזור כל-כך לאמא אנונימית אחרת שמעבר למסך...!

כ"ה ניסן 23:01
הפורום הזה הוא באמת מקום של חסד אמיתי. לפעמים אני מהמקבלות, ושמחה להיות גם מהנותנות... וכיף שמעריכים
כ"ז ניסן 09:01

וואו!

אני קוראת אותך ומתפעמת ממש!

 

איזו אישה טובה את, איזו יכולת ניתוח מופלאה, יכולת דיוק מופלאה, יכולת הסברה ברהיטות ובבהירות את הדברים, שמסודרים בצורה כזו נפלאה ומתיישבים בדיוק גם על הראש וגם על הלב.

 

דעי לך שיש לך יכולות מיוחדות ונדירות מאוד מאוד ואני מאוד מעריכה אותך ❤

לקפוץ למים ולצאת מהאנונימיות לגמרי זה צעד מרגש, ומפחיד, ומאתגר, ומרגש כבר אמרתי?

אז יש כרטיס אישי חדש 😊

ויש סדנא להעצמת הזוגיות חדשה גם היא (ברחובות ובבאר שבע) 🤗

כ"ז ניסן 10:46
תודה רבה!
גם אני תמיד אוהבת לקרוא אותך, עם המילים המדויקות שלך, ההכלה וההקשבה שיש לך, והנתינה האינסופית שלך פה בפורום...😍
כ"ז ניסן 12:49

ותודה גם לך יקרה על כל המילים הטובות 🙏❤

לקפוץ למים ולצאת מהאנונימיות לגמרי זה צעד מרגש, ומפחיד, ומאתגר, ומרגש כבר אמרתי?

אז יש כרטיס אישי חדש 😊

ויש סדנא להעצמת הזוגיות חדשה גם היא (ברחובות ובבאר שבע) 🤗

כ"ה ניסן 22:04
בהצלחה בהכל😳
כ"ה ניסן 22:04
בטעות יצא לי 😳
כ"ו ניסן 14:34
כ"ו ניסן 01:05
קודם אני חושבת שמה עשית מדהים ומשמעותי
גם אני נתקלת בלא מעט מורים שהנושא של שילוב ולפעמים הכוונה מההורים באיך להתמודד עם הילדים שלהם
ממש משמעותי ועוזר.

למורה הספציפית הזאת כן הייתי חוזרת לנסות להבין מה היה בסוף עם מה שסיכמתם ולבקש קודם לשמוע מה היה מצידה.
אחרי זה להעביר את החוייה של הבן ושלך ולנסות לשים דגש על דברים משמעותיים.
אם ילך מה טוב, ואם לא תתעודדי שסוף השנה מתקרב...

לדעתי שווה עוד צ'אנס ולו כדי לדעת שעשית מה שביכולתך.
כ"ו ניסן 14:22
על הפרגון ועל שיתוף זווית הראייה שלך. אני פשוט חוששת שהיא לא תגיב לזה טוב. זה נראה לי התסריט הסביר יותר לצערי. אבל מעניין אותי: למה כתבת שלמורה הספציפית הזאת כן היית מדברת? מה מתוך מה שכתבתי נתן לך את ההרגשה הזאת?
כ"ו ניסן 14:50
קודם כל היה נשמע שזו מורה שכן מנסה ללמוד להיות בקשר ויש לה קשב.
נראה שבנית הרבה על המייל שאם היא לא הגיבה אליו יש סיכוי רב שהיא בכלל לא ראתה אותו ולא קראה אותו ולא בהכרח יודעת מה כתוב בו...
(וזה שהיא התנהלה איך שהתנהלה רק מוסיף לכיוון הזה).

ובכל מקרה אני מאמינה ביחסים על השולחן.
קודם כל- באמת לנסות לברר, יכול להיות שהיא באמת לא קראה וזו לא דרך תקשורת טובה לדברים חשובים ובהולים (אולי לשלוח במקביל ווטסאפ שבו תכתבי ששלחת מייל חשוב ותשמח שתקרא).
יכול להיות שהיא שכחה או שבאמת היא התעלמה.
חשוב מאד לדעת מה בדיוק קרה בשביל הבן שלך ובשביל לדעת איך להתנהל איתה נכון להבא.

וכן, זה חשוב לתת משוב ותוקף לסיכומים שיש עם מורים. בסוף למורים יש כוונות טובות אבל גם הרבה על הראש ולא תמיד זוכרים או מספיקים הכל.
כשיש ילד שהעניין שלו במעקב ובתקשורת הם לרוב ישימו לב יותר לעניינים שלו.
כ"ו ניסן 15:16
היא ככל הנראה קיבלה את המייל, אם היא הלכה לדבר עם הילדים... אבל אני מתחברת לדברים שכתבת בכללי, תודה!
כ"ו ניסן 16:44
את נשמעת אמא נפלאה
כ"ו ניסן 12:17
עברת חוויה לא נעימה. ומאוד מעריכה אותך שאת קודם כל בצד של ילד שזה הכי חשוב.
מצד שני יש לי כמה נקודות שאולי כדאי שתחשבי עליהן.
1. גם אם ילד לא אוהב מנגינה מסוימת הוא לא יכול להפסיק להשתתף בכיתה. תמיד יש רעשי רקע , אם לא מנגינה אז ילדים אחרים או אפילו כתה אחרת או שיפוץ מעבר לכביש.
2. לגבי יומן. קצת מוזר שעברו כמה חודשים והוא המשיך להסתובב עם יומן נגוע רקבון תפוחים. אתם לא ניקיתם תיק לפסח? מי אחראי על סדר בתיק שלו?
כנראה הוא צריך עזרה בזה. מה לגבי שאר ציוד?
נראה שאת או בעלך צריכים לעקוב ולעזור לו לסדר תיק בערב, לבדוק אם עשה ש''ב , האם יש את כל הציוד, להוציא אוכל מהתיק, לא לתת אוכל שהוא לא אוהב.
3. לגבי חבר. אם זה ריב בינהם כנראה אי-אפשר לפתור את זה בלי להזכיר את הבן שלך. אולי זה די ברור שהוא זה שסיפר כי הוא היה שם.
יכול להיות גם שחברים פירשו את המצב קצת אחרת.
או מורה רואה את זה קצת אחרת.
היה לי מקרה עם בן שלי בכיתה ד' שהוא חזר כולו שרוט , רק שלא ידעתי שילד שני חזר הביתה עם כמה חבורות.
גם אני וגם אמא של ילד אחר ראינו רק את הילד שלנו כמובן וכל אחת מאיתנו כעסה מאוד על הילד השני.

4. לא נראה לי שמורה יכולה לעמוד במחברת קשר יומית. כנראה זה עמוס לה מדי. את יכולה לעשות מבצע גם בלי השתתפות של המורה.

הייתי בודקת עם מורה האם יש פער בחומר לימוד, אולי עדיף לו לשבת עם חבר אחר בכיתה , אולי מחליטים מה עושים במקרים דומים. עד כמה ילד צריך לקחת אחריות בעצמו . האם הוא יכול לעשות את זה?
כ"ו ניסן 14:18
א. זה לא היה האוכל שלו וזה לא היה בתא של האוכל.
ב. התינוקת הכניסה פעם תפוח לתיק שלו, בתא של הספרים. גילינו אחרי כמה ימים וכמובן שניקינו הכל מיד.
ג. אבל לילד עם ויסות חושי וכו׳ זה עדיין מעורר בו גועל מסוים, המחשבה שפעם תפוחים נרקבו לא רחוק מהיומן.

לגבי החברים, תודה שהעלית את הנקודה הזאת אבל לא נראה לי שזה מה שקרה בסיפור הספציפי הזה. נוכחתי לראות הרבה מאד פעמים שהוא מאד מדייק כשהוא מספר דברים וכאן הייתה הצקה די חד צדדית.

לגבי מחברת הקשר, לא מדובר במחברת לעדכונים על הפן הלימודי אלא רק לחתום פעם ביום באם היום עבר בסדר מבחינת התנהגות כללית כלפי המורה... 🤷🏻‍♀️

כ"ו ניסן 17:43
איך הצלחת לקחת מצב מורכב כל כך לנקודת זינוק! הלוואי אצליח להגיב כמוך 🤭

לגבי הנקודה שכתבת מכאן הכל התהפך -
א. יכול להיות שהמורה בכלל לא קראה / קיבלה את המייל? (סליחה אם התייחסת לזה בתגובות, לא קראתי תגובות)

ב. לגבי הדיבור הפתוח עם הילדים - לא הייתי לוקחת את זה קשה כל כך. ייתכן שהמורה פספסה כאן (לא יפה, לא נעים, אבל אפשר לדון אותה לכף זכות), אבל איכשהו נשמע לי שהיא כן 'הסוותה' את הפניה שלה. ולא בטוח שהילדים האחרים תפסו את זה כמו שהבן שלך חושש. הוא רק ילד, לא בטוח שקלט את הסיטואציה מכל הכיוונים, אולי כדאי להתקשר להתעניין אצל המורה באמת ממקום מתעניין ושואל.
יש לך ניסיון איתה עם שיחות 'רציניות' כבר מלפני כן? אני מאוד מקווה שמורים נורמליים לא מתנקמים בילדים כי ההורים משוחחים איתם... גם אם השיחה לא באה להם בטוב... או שאולי התכוונת שגם עם מידע אחר היא עלולה להתנהל בצורה שגויה שבסופו של דבר תפגע בילד?

את נשמעת אמא מהממת אכפתית מעורבת מרגישה את הילד שלה ומנהלת שיח בריא ופתוח עם הילד, עם כזו אמא הוא עוד יגיע רחוק 💖💖
ל' ניסן 00:06

על כל הכוח שנתת לי עם התגובה הזאת. המשפט האחרון שלך עשה לי ככ הרבה טוב.. 

 

א. היא ככל הנראה קיבלה את המייל, היות שהיא הלכה לדבר עם הילדים. 

לגבי ב., תודה על מה שכתבת, זה עזר לי לראות את הדברים קצת אחרת ובאמת להפעיל יותר עין טובה על כל ההתנהלות.

מבחינת ניסיון קודם של שיחות איתה, כבר דיברנו כמה פעמים מתחילת השנה. לרוב יצאתי עם הרגשה מעורבת. פחות התכווונתי שהיא הייתה מתנקמת באופן מודע חלילה. יותר שהיא כבר תהיה עם 'בטן מלאה' ועם פחות סבלנות כלפיו. אבל באמת התחברתי לעניין של לדון לכף זכות ואני מרגישה שקידמת אותי עם המילים האלה.

כ"ז ניסן 08:59

זה הדבר הכי מרכזי שכ"כ בלט לי מכל ההודעה שלך,

שאת פשוט אמא מתנה!

זכה ילדך וזכו ילדייך!

 

התחלתי לקרוא קצת תגובות וראיתי שענו לך כ"כ כ"כ מדהים,

אז רק אכתוב נקודות קצרות שעלו לי מן הקריאה:

 

א. משהו בתקשורת בינך לבין המורה טלפונית היה הרבה יותר יעיל ומקדם ביניכן מאשר תקשורת דרך המייל.

יכול להיות שסוג התקשורת הספציפי הזה (מייל) לא כ"כ מוציא מהמורה את כל הפן הרחב של הדברים, לכן לנסות ללמוד מכך ומכל הקושי למצוא נקודות שניקח אותן כלימוד (כמובן שהתסכול מובן הכי הכי והוא במקום לגמרי, זה לא במקומו, אלא כנדבך נוסף עליו).

אולי במקרים שיש דחיפות בעניין - לנסות לתקשר יותר ישירות כאשר יש אפשרות גם למורה להגיב מיידית ולשמוע מיידית.

 

ב. הבן שלך כזה מדהים.

אני חושבת על מה הוא עבר וחשב  בכל ההתנהלות הזו - ודעי לך שהדבר הראשון שניכר לי לפחות מן הקריאה - זה שבנך חש בצורה הכי חזקה שלו שאמא שלו איתו!

שיש לו תמיד כתובת!

שהוא יכול לשתף!

שיש לו הקשבה!

שיש לו הבנה!

שמנסים יחד איתו לחתור גם לפתרונות!

וזה מדהים מדהים וכל כך חשוב בעיניי!

 

ג. גם המקרה עצמו מראה אישיות רגישה וטובה כ"כ של בנך, הוא לא "סתם" עושה דברים, ובטח שלא "כדי לעצבן את המורה" (לא שאת חושבת זאת כמובן, אלא אולי לפעמים המחשבה יכלה לעבור אצל המורה אולי), אלא הוא פועל *בשביל טובתו*

אם לא נעים או יש ריח של מקולקל - לא אשתמש ביומן כי זה לא נעים לי

אם החבר הזה לא נעים לי - אתרחק

אם יש מנגינה שלא נעימה לי - אנסה להיות בקשיבות לעצמי ולנהוג בהתאם.

 

ז"א שכל "חטאו" של הבן המתוק שלך זה שהוא קשוב לעצמו...

וזו תכונה נפלאה! וכמה חשוב לכולנו ללמוד ממנה לפעמים!

אז לראות את השורש הטוב הזה שבכל ההתנהלות שלו זה גם נפלא וחשוב

 

ד. להתחזק בסמכות שלך כאמא.

לצאת מתוך נקודת הנחה שאת לא "מטריחה" את המורה או חלילה תגרמי להרעה בטיב הקשר בינה לבין בנך (על אף שאני מבינה מאוד מאוד את החשש וכמובן יש לו מקום!!!)

אלא להתחזק בכך שאת מכירה הכי טוב את הילד שלך,

את אמא שלו

וזה הכי הכי לגיטימי ומעולה ליצור תקשורת רציפה עם המורה בכל הנוגע אליו.

כן, גם אם תשלחי הודעות סמס כל יום של איך היה

הרבה פעמים למורים שעושים עבודת קודש אין פניות לזכור כל דבר ודבר, ודווקא כאשר ההורה מעורב הם מעריכים אותו וגם זוכרים יותר לשים לב לדברים הספציפיים.

כך שקשר רציף עם המורה, בצורה מכובדת כמובן - הוא מעולה בעיניי.

 

ה. התקשורת בינך לביןם ילדך מקסימה

ואיך שאת משקפת לו דברים

והפתיחות ביניכם

וכל מה שנעשה - זה פשוט מרגש אותי

וכן, כתבתי את את זה קודם אבל מרגישה צורך לכתוב זאת שוב

 

ו. לגבי השורה המדהימה הזו:

"הילד כתב פתק התנצלות וישב להשלים את העבודה. הוא עבד בחדר שלו למשך שעה שלמה, בריכוז וכתב שני עמודים במקום אחד. זה היה נראה שהוא מאד מסופק מהתהליך שהוא עשה." -

וואו!

 

לקרוא אותה שוב ושוב ולראות איזה איזה ילד מדהים!

 

לוקח אחריות

מביע התנצלות!

יושב להשלים!

שעה שלמה!

כותב שני עמודים במקום אחד

וממש ניכר שהוא מסופק מהתהליך שעשה!

 

טוב זו שורה של נחת כזו גדולה אפילו לי, אז בטח שלך כאמא של האוצר הזה איזה כיף! ב"ה!!!

 

ז. גם השיחה בינך לבין המורה משקפת *כל כך* הרבה איכויות ***בך*** כאמא וכאדם!

ממש כל מילה שכתבת, כל הדקויות ששמת לב אליהן אצל ילדך, כל ההשפעה של המעברים, השינויים ויתר הדברים -מראים גם על רגישות ועומקים אדירים גם אצלך אז עכשיו מובן יותר מאיפה בנך ירש את כל הנ"ל ואת פשוט מדהימה!!!

(אולי אני נשמעת "מתלהבת" כזו, אבל זה בכנות מרגש אותי)

 

ח.  אני חושבת, שבעיקר לאור כל האיכויות הללו שבך, אין רק שתי אפשרויות של או לשוחח עם המורה והיא תכעס ותתנקם בבנך חלילה, או לשתוק ולספוג הכל -

אלא יש כאן בעיניי בהחלט דרך שלישית מעולה!

כיוון שאת כזו מדהימה

וכיוון שאם יש מישהי שיכולה להתנסח בצורה הכי מכבדת שיש, הכי עדינה שיש, ויחד עם זאת הכי ברורה ובהירה ומקדמת שיש -

אני בהחלט חושבת שלקבוע פגישה פנים מול פנים (או לכל הפחות טלפונית) - מאוד מאוד יכול להועיל ולקדם גם עבורך, גם עבור בנך וכמובן עבור המורה.

 

ואין לך יקרה כלל על מה להתנצל!

הלא רק טובתו של בנך אל מול ולנגד עינייך בכל שנייה ושנייה ומתוך כך את פועלת!

 

אם תצרי קשר עם המורה ותדברי איתה ככה, מהלב המדהים שלך, אני בטוחה שרע זה לא יעשה!!!

 

מחזקת אותך בכל מי שאת ובכל ההתנהלות המדהימה שלך,

אם תרצי לעדכן כאן מה ואיך קרה ממש אשמח לשמוע

 

חיבוק ענקי ואלף כוחות 🙏❤

 

לקפוץ למים ולצאת מהאנונימיות לגמרי זה צעד מרגש, ומפחיד, ומאתגר, ומרגש כבר אמרתי?

אז יש כרטיס אישי חדש 😊

ויש סדנא להעצמת הזוגיות חדשה גם היא (ברחובות ובבאר שבע) 🤗

ל' ניסן 00:14

איזה הודעה! ממש תודה על כל הטוב שהדגשת.. זה ממש מרגש ונותן כוחות. קראתי פעמיים את התגובה המעצימה הזאת שלך 🌷

 

כרגע למעשה היא חותמת על המחברת שהבן שלי מביא לה. בסוף, החלטתי להחליק את שאר הדברים כי אני לא חושבת שזה מאד יעזור להתעכב על זה וכי אני ממשיכה לחשוב שזה כן עלול להרגע. אני חושבת לשלוח וואצאפ השבוע ולשאול איך הולך מאז השיחה שהייתה, בעיקר כדי להראות שאני עוקבת. 

א' אייר 15:59


לקפוץ למים ולצאת מהאנונימיות לגמרי זה צעד מרגש, ומפחיד, ומאתגר, ומרגש כבר אמרתי?

אז יש כרטיס אישי חדש 😊

ויש סדנא להעצמת הזוגיות חדשה גם היא (ברחובות ובבאר שבע) 🤗

א' אייר 12:08
השארת אותי פעורת פה.
אין לי משהו חכם להגיד (אולי עוד אחשוב על משהו) אבל כרגע אני רק מאחלת לעצמי להיות אמא לביאה מחנכת ומגנה על הילדים שלי כמוך! אשרייך
ה' אייר 14:32
את לא יודעת כמה חיזקת.

בעיקר שהיום היה עוד משהו 😢. קבענו פגישה, מקווים שיועיל...
ו' אייר 22:48
פגישה עם מי?
ח' אייר 22:20

מתפללת שיהיה מועיל

ט' אייר 04:16
קודם כל שולחת לך חיבוק. את משקיעה את כל כולך, עם הרבה הבנה ורצון טוב עבור הילד שלך, ואת חווה גישה מעט שונה מצד המחנכת שלו. זה לא כיף...

אני חושבת שעם כמה שהיא חזקה ודעתנית, גם את יכולה לבחור להיות כזאת.
אלו מקרים שמותר בהם להתחנף.
מצד אחד תעמדי על שלך, ומצד שני תעשי את זה בסוג של פוליטיקלי קורקט...

בסופו של דבר גם לה חשוב למצוא חן בעיני אלו שמעליה. היא רק המורה שלו, היא לא המנהלת של העולם.
והיא במובן מסויים שליחה שלך.
כבדי אותה, העבודה שלה קשה, אבל גם למילים ולדעות שלך יש מקום.

שלחי לה הודעה ששלחת לה מייל ותשמחי לתגובה שלה.
אל תבואי בגישה שהיא עושה לך טובה. אתן בעלות אותו מעמד, כל אחד מהמקום שלה. ❤
כ"ג ניסן 14:44

שלום אימהות יקרות. לילד הקטן שלנו יש פזילה. הפזילה באה לידי ביטוי במצבים מסוימים, כשהוא מסתכל בכיוונים מסויימים. עד לא מזמן, הילדים הגדולים יותר לא ממש שמו לב אבל לאחרונה הם קלטו שהאח שלהם פוזל. זה מעורר בהם דחייה מסוימת, שאני יכולה להבין, ואני חושבת שזה מעורר בם גם דאגה כלשהי. אנחנו משוחחים על הדברים. אני אומרת להם שהם יכולים לשתף אותנו ההורים בכל רגש שיש להם ונשמח תמיד לדבר על זה איתם. אני גם הסברתי להם שאת השיחות האלה נקיים באופן דיסקרטי כי זה לא נעים לדבר על אחד האחים מול כולם. כשהם שואלים אם נוכל לתקן את זה אני עונה להם שיש סיכוי שבעתיד נוכל לעשות לו ניתוח אבל שום דבר לא וודאי כרגע ושכדאי שנתפלל שזה יעבוד.

 

עכשיו, בימים האחרונים קרה כמה פעמים שהם גם צחקו עליו או אמרו שהוא מכוער. לרוב זה היה בהקשר של מריבה איתו. ישר הרמתי את הטון ואמרתי בצורה מאד ברורה שאני לא אאפשר שום צחוק או אמירה פוגענית על זה. הם הפסיקו אבל בתכלס, אני חוששת שאם אני אמשיך להגיב ככה, זה רק ייצור 'כפתור' שהילדים ירצו ללחוץ עליו דווקא. אז אני מוצאת את עצמי קצת חסרת אונים ותוהה איך נכון להגיב להבא. האם יש כאן מישהי שהתנסתה בניסיון דומה אולי?

ניק אנונימי לפורום "אימהות, השלב הבא".

הסיסמה אצל המנהלות. רק ניקיות מוכרות יקבלו את הסיסמה.

ח' אייר 12:59

רק תוהה כמה זה ידבר אליהם למעשה..

ניק אנונימי לפורום "אימהות, השלב הבא".

הסיסמה אצל המנהלות. רק ניקיות מוכרות יקבלו את הסיסמה.

ה' אייר 13:40
אז הגעתי למסקנה שכדאי שאטפל בעצמי גם אם המצב לא חמור אבל יש לי משקעים מהילדות שמלוים אותי עד היום וחרדה חב.רתית. אשמח מאוד לשמוע קודם כל אישה טיפול יעיל ומהיר אתן מכירות. שמעתי על cbt . מישהי יכולה להסביר מה זה, האם זה מומלץ? האמת שאני מאוד מוגבלת כלכלית- אני יודעת שזה חשוב לכן אני לא צונעת את זה מעצמי אחרי שנים שכן אבל כן מחפשץת משהו שלא יקרע לי את הכיס ולא יתמרח על פני המוון זמן..
כמו כן, מה עליי לחפש ולבדוק אצל מטפל- תעודה של פסיכולוג או מעמותה כלשהי?? בבקשה תעזרו לי בזה. ושוב אם יש מישהי מומלצת שמעצימה ממש או גוף מסויים אמין שאתן ממליצות לחפש שם- אשמח לדעת. באזור נתניה.
תבורכו🙏
ה' אייר 14:55
ה' אייר 14:55
ה' אייר 15:12
חרדות או דברים אחרים ולא מחפשת חפירה לשנים ארוכות.

הרעיון של שיטת הטיפול הזו היא שינוי ״קוגניטיבי התנהגותי״ כלומר שינוי מחשבתי שמוביל לתוצאות מעשיות.

בבסיס השיטה עומד הרעיון שלפני כל תגובה חולפת לנו מחשבה שגורמת לנו לתגובה. אם המחשבה היא חיובית- התגובה תהיה חיובית. אם המחשבה שלילית היא תגרום לתגובה שלילית. לכן, אם נשנה את המחשבה, ממילא התגובה תשתנה גם.

בעיקרון למדתי את זה למשך שנה אצל מורה מעולה מרחובות, אבל זה לא קרוב לנתניה כל כך…

הייתי מחפשת מישהו עם המלצות ושעוסק בזה כבר תקופה.

בהצלחה רבה!
ה' אייר 15:55
ה' אייר 16:01
אם את מוגבלת כרגע כלכלית הייתי מתמקדת בספרים טובים כמו: מלחץ להצלחה
מפחידים את הפחד

ואם זה מצב שקשה להתמודד ממש תשקלי תרופות
אולי גם שיחות של פסיכולוג יקלו קצת.
גם לי את יכולה לכתוב בפרטי..יש לי מעל 20 שנה של התמודדות עם זה ☹️
ה' אייר 16:59

איך לבחור מטפל? איך לבחור מטפל/ת? | יואל בלום | חברי הקהילה

שליחת פניה לטיפול פסיכולוגיה עברית מציגה יישום חדש למציאת טיפול | שפיות זמנית

 

טיפול סיביטי הינו טיפול המתבסס על הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. 

מטרת הטיפול תהיה ממוקדת בשינוי של התנהגויות ומחשבות המפריעות לתפקודך בהווה הנוכחי.

בדכ משך הטיפול יהיה קצר וממוקד במטרה, לדוגמה - להצליח להיות עם אנשים במסיבה. פחות מתעמק אחורה לעבר וכו'. 

טיפול דינמי לעומתו מתמקד בהבנת הסיבות להתנהגות ולרגשות שלך בהווה על סמך התבוננות פנימה ואל העבר. אירועים משמעותיים שהשפיעו עלייך, חוויות שעיצבו דפוסים מסויימים ועוד. 

מדובר בטיפול ארוך יותר, בד"כ זה תהליך שלוקח זמן, אבל גם השינויים פעמים רבות הם עמוקים יותר ומהותיים יותר. 

 

מבחינה כלכלית, לפעמים ממש יכול להיות שווה ללכת פשוט לפסיכולוגית מקופת חולים,

כך שיש סבסוד משמעותי לעלות הפגישות. גם מבחינה מקצועית ואמינות אפשר להיות יחסית רגועים.

ישנן עמותות שונות המציעות טיפולים במחיר מונגש יותר

טיפול נגיש/מאגר מטפלים ארצי במחיר מוזל- טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה, טיפול בהבעה ויצירה, פיזיותרפיה, קלינאי תקשורת, דיאטנים קליניים, ריפוי בעיסוק, רפואה משלימה, הכנה ללידה ולאחר לידה, ועוד

 

אישית, ממליצה ללכת לאשת\ איש מקצוע שיש לו לכל הפחות תואר שני בעו"ס\ פסיכולוגיה\טיפול באומנות\ טיפול ביצירה והבעה\טיפול במוזיקה. 

בנוסף, חשוב לבדוק:

האם מקבל הדרכה חיצונית?

האם מחוייב לסודיות?

האם מתנהג באתיות?

האם יש לו נסיון בתחום הרלוונטי?

כימיה אישית- הכי חשוב.

אפשר להיפגש פגישה אחת, 2, 3 ולראות האם יש התאמה, ואחר כך להחליט. 

 

מוזמנת לדבר בפרטי אם תרצי.

ז' אייר 10:36

מאוד מאוד חשוב לבחור איש מקצוע נכון.

משהו שלמד ויודע מספר שיטות טיפול.

משהו שמלווה בהדרכה.

משהו עבד בעבר בשירות ציבורי למשל זה דוגמא למשהו שיש לו תעודות שמקובלות על משרד הבריאות.

יש המון מטפלים שלמדו קורס קצר וזה ממש לא מומלץ ולא יעיל הרבה פעמים אז חבל על הכסף...

ברעיון יש היום טיפולים חינם בקופות חולים למרות שיש תורי המתנה ארוכים למדי אולי במקרה שלך זה שווה כי נשמע שזה לא ממש דחוף אלא מקום שחשוב לך ללשנות אז מקסימום תתחילי עוד שנה.

הבעיה בטיפולים בקופה זה שאת לא יכולה לבחור מטפל.

יש קופות שיש להם רשימה של מטפלים שאז פגישה עולה כ150 ש"ח ואז את יכולה לשחור מתוך הרשימה. איזה קופה את? יכול להיות שאוכל לברר לך על מטפלים מסויימים אם תרצי

פרסומת
ה' אייר 13:29
רציתי מקום טוב ומומלץ לעשות עגילים, כי לבת שלי נקרע בעבר סביב החור...
ה' אייר 13:48
קודם כל איפה שהיה חור או איפה שנקרע אסור לעשות עוד חור
מה שאומר שאם שוב יקרה משהו אז לעולם היא לא תוכל לעשות חור שלישי כי לא ישאר איפה…
בגיל צעיר יותר התנוך רך ופחות שמים לב אם העגיל נתפס במשהו ועוד…
אז מי שכבר קרה לה משהו כזה סביר מאד שיכול לקרות שוב
הייתי מחכה עד גיל 11 כזה שיש יותר אחריות והעור פחות עדין. זה מה שאני עשיתי
ה' אייר 15:01
לבת שלי נקרע החור, כי מבנה האוזן שלה קצר באזור שם, ובניתוח אסתטי תפרו לה את זה.

לאחר מכן עשינו חור במיקום גבוה יותר
ה' אייר 15:15
שהייתה קטנה הרופאה המליצה לא לעשות כלום ולחכות כמה שנים. זה גם לא נקרע עד הסוף
ט"ז ניסן 21:45
ואני מסרבת. הוא ממש אוהב כדורגל, מארגן ליגות בביס וזה
לפני שבוע ראיתי שהוא חיפש ביוטיוב סרטוני משחק. דברנו על זה ואמרתי לו שאם אנחנו לא מרשים משהו אז כמובן שלא עושים מאחורי הגב שלנו, הוא ענה שממש קשה לו ו"זה מושך אותי". מפה לשם הרשנו לו לראות משחק אחד. ועכשיו אנחנו מתלבטים מה נעשה בהמשך- לתת לו לראות או לא
מצד אחד לא אוהבת את זה,זה לא מתאים לחינוך שלנו
מצד שני מה עדיף שהוא יחפש וירדוף אחרי זה? אז אולי כן כדאי לתת לו בנוכחותנו
ט"ז ניסן 22:36
אני חושבת שכל רב חרדי מתון יגיד לכם לתת לו לראות כמובן בפיקוח
ט"ז ניסן 23:31
אני לא רואה בעיה. אבל זו גישה שלי.
אתם מרשים יוטיוב? דווקא יש שם הרבה דברים לא טובים, הרבה יותר גרועים מכדורגל.
מחר 00:05
אולי תקבעו מינון שמתאים לכם.
אולי תאפשרו לראות תקצירים.
או כצפייה יחד עם אבא.
נסי לחדד מה מפריע לך בזה ובהתאם לאפשר מה שכן "עובר" מבחינתך.
מחר 13:59
שייחשף אליה. עקרונית אני מסכימה עם ענין המינון אבל עדין לא שלמה עם זה
היום זה כדורגל, מחר לא יודעת מה עוד יירצה וגם זה שאנחנו כן מרשים לו לראות, זה סוג של אמירה. של תוכן שלא הייתי רוצה שייכנס הביתה, בטח שהקטנים יותר שומעים ורואים
בקיצור, מרגישה במלכוד- מצד אחד רוצה לאסור מצד שני מבינה שאין לי ברירה כי הוא יחפש את זה במקום אחר.. ואם כבר הוא יחפש מעדיפה שזה יהיה בנוכחותנו ובהסכמתנו
מחר 22:38
אבל אני חושבת שעל כל דבר אפשר להגיד- היום זה זה, מחר זה משהו גרוע יותר. צריך להחליט איפה עובר הקו האדום שמפריד בין הבסדר לגרוע יותר ולבחור מלחמות.
אפשר לנצל את זה לשיח של למה לדעתכם זה משהו שאתם פחות מעוניינים להכניס לבית, איפה התרבות הזו מתנגשת עם הערכים שחשובים לכם, לשתף אותו בהתלבטות שלכם, הוא הרי גדול ומבין. ולחשוב יחד איתו עם פתרון שיהיה מקובל לשני הצדדים.
מחר 23:10
מעבר לזה זה שישב וחיפש משהו שהגדרתם שאתם לא מרשים ותירץ ב- קשה לי, זה לא משהו שהייתי מקבלת.
דרוש שיח מאד ברור (אם זה חשוב לכם כמובן )
מה עושים אם אבא ואמא לא מרשים
אפשר לבוא לדבר שוב
אפשר לבקש
אפשר אפילו לכעוס
אבל מאחורי הגב זה לא התנהגות קבילה וזה פתח בעייתי.
אגב אצלינו המחשב נמצא בנקודה מרכזית בבית, לא בחדר , בלי דלת, כך שאין אפשרות להתעסק בו בהיחבא. מה שעושים כולם רואים
י"ח ניסן 20:51
תודה! הערה חשובה
י"ח ניסן 20:52
שזו דריסת רגל מסויימת
פתחתי איתו דיון, מתחילה להבין שיש לי לי ילד מתבגר בבית
מפחיד ומרגש כאחד
י"ט ניסן 00:24
אכתוב את הגישה שלי-
לא נכון להלחם על כל דבר שלא נראה לכם מתאים.
זה עלול להפך את משחקי הכדורגל ל" פרי אסור" ומושך מאוד, והוא כבר ימצא איפה לראות...
כדאי לברר עם עצמכם מה הקוים האדומים שלכם, על מה " תלחמו" ועל מה לא. יכולה לומר על עצמנו, שהקווים האדומים שלנו הם ההלכה.( לא - לא מתאים/ מה יחשבו/ לאן זה יגרר / זה לא לטעמנו).
האם הלכתית מותר לראות משחק כדורגל? כנראה שכן.
אפשר להגביל לפעם ב... אפשר לראות עם אבא. אפשר לדבר על התרבות של משחקי הכדורגל ומה הדברים הבעיתיים שיש בה, עדיף כשיחה עם הילד, לשמע מה הוא אוהב בזה, ולומר מה בעיתי בעינכם ולהגיע יחד להחלטה של מינון וכו... והכי טוב שהוא גם יבין את הקוים האדומים ויזדהה איתם, אם תגבילי משחקי כדורגל, והוא לא יבין למה, זה לא יחזיק להרבה זמן והוא ימצא איך לראות.
לא לתת כי זה יפתח פתח לעוד דברים, דוקא עלול להכניס אותו לדברים האלה כשיראה בלי ידיעתכם אצל חבר. ולעומת זאת דיון בוגר איתו על העניין יתן לו כלים, לקחת את מה שמעניין אותו במשחקים ולזהות את הבעיתי ואת הקווים האדומים כשיתקל בהם.
ובכלל לשתף אתכם אם נתקל במשהו בעיתי, כי אם אתם בכלל לא מרשים לראות כדורגל והוא בכל זאת ראה אצל חבר, ויהיה משהו בעיתי , איך הוא יפנה וישאל, מבחינתכם הכל אסור.
מחר 23:39
כל כך הרבה תכנים שאת לא מעוניינת שיחשפו יש שם, שאין הצר שווה בנזק המלך…
י"ח ניסן 20:50
מזה
אבל עכשיו מבינה שכדאי
י"ח ניסן 23:10
זה באמת עדיף על פני זה שהוא יראה מאחורי הגב שלכם.
כ"ב ניסן 22:26

שתשבו לראות איתו...

א' אייר 00:12

אני זוכרת איזה גיל שהייתי מקשיבה למשחקי כדורסל ברדיו. לא היתה טלוויזיה וכמובן לא אינטרנט. אבל יש בזה קטע שאם נכנסים לזה אז זה באמת מעניין...

כל הכבוד לך. בטח הוא היה מבסוט

ל' ניסן 21:43
א' אייר 20:54

שהייתי מתאמצת מאוד בלהסביר למה לא, מה עומד מאחורי זה, ומה דעת התורה על זה

"מושך" יכול להיות בהרבה תחומים, כי זה יצר האדם....

אם כדורגל זה בשבילך קו אדום כמו שחלילה היה אומר שמושך אותו לראות תכנים של 18+, או מושך אותו דם וכו (סתם דוגמאות) בתור הורה לא הייתי מוותרת אפילו לפעם אחת.

 

חנוך לנער על פי דרכו

תראו למה הוא אוהב לראות משחקי כדורגל ותנסו לנתב את זה למקום כשר ואחר

ג' אייר 09:39
רק אמרתי לו שזו תרבות שלא מתאימה לנו ושאנחנו רואים סרטים שנותנים לנו מוסר השכל ומלמדים אותנו דברים חשובים(מרשה להם פעם בשבוע לראות מכון מאיר)
ג' אייר 22:03
כ״חוקות הגויים״

הסברנו מהם הערכים שהתורה מחנכת אותנו, לאן אנחנו שואפים להגיע כיהודים טובים, על מה שמים פוקוס ואיזו אווירה צריכה להיות

וראינו איך שכל התרבות של המשחקי ספורט וכו מזכיר יותר את המתיוונים וכדו, מגיע מפוקוס על הגוף ולא הנפש. כמובן שספורט בשביל הבריאות זה משהו אחר, ויש להם כל מה שצריך גם לספורט וכו אבל לא כצריכת תרבות.

אני יודעת שהגישה שלנו די קיצונית אז אולי זה לא מתאים כהשקפת עולם לכולם, אבל לפותחת נשמע שזה די מתאים.