עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ט"ו באדר תשפ"ב 17:19
- כמובן שכאשר צריך לקחת כדורים - חשוב מאוד לקחת אותם, וכל זאת כמובן בליווי של בעל מקצוע מוסמך כמו פסיכיאטר או רופא משפחה...
אין לי היכרות עם הכדור או עם הפן הזה, לכן חשוב מאוד להתייעץ עם רופא המשפחה שלך או הפסיכיאטר שרשם לך ולראות בדיוק מה וכיצד לנהוג.
ורוצה להתייחס בבקשה גם לעוד צד של החרדה.
כתבת "לפני כמה חודשים קרה מה שקרה"
ה"מה שקרה" הזה הוא גם מרכיב מאוד מאוד מאוד חשוב כאן.
חווית בגללו גם התקף חרדה, שזה באמת לא פשוט לחוות דבר כזה, ממש הרגשה שכאילו אנו עומדים למות חלילה... פחד מוות הדבר הזה...
ואתה צודק מאוד, מצבי לחץ ו"טריגרים" כאלה ואחרים בהחלט יכולים לעורר שוב את החרדה ואף להביא להתקפי חרדה, לכן חשוב לטפל בחרדה עצמה *מהשורש*.
וכמובן שטיפול כזה ייעשה ע"י פסיכולוג קליני שמוסמך לטיפול בחרדות, וב"ה שיש היום הרבה מאוד שיטות ואנשי מקצוע *שמומחים* *ומורשים* לכך.
מעבר להנ"ל (וממש לא במקום), מנסה קצת להרחיב על החרדה:
כאשר יש חרדה כדאי לנסות לעשות הפרדה בין מה שיש לנו עליו שליטה, לבין מה שאין לנו עליו שליטה.
לעשות ממש רשימה.
למשל- על אנשים אחרים אין לנו שליטה. גם אין אפשרות לדעת מה הם יבחרו ויעשו בכל זמן נתון. ולכן אין טעם לפחד או להיות חרד מכך.
הפחד והחרדה מניעים אותנו לזהירות ולפעולות המנעות, אבל לא משנה כמה אני אזהר ואפחד תמיד יהיו בעולם הזה אנשים ויהיו גם אנשים שיהיו בסביבתי.
לכן כאשר מעמיקים ומבינים שאין לנו שליטה על אנשים אחרים אפשר לשחרר זאת מרשימת הפחדים.
וכך לעבור ולהמשיך דבר דבר ברשימה.
על מה שיש לך שליטה – לרשום איך אתה יכול להיזהר ולבנות מערך פעולות שירגיע אותך
ועל מה שאין לך שליטה, להבין למה אין לך שליטה עליו ולשחרר אותו מרשימת הפחדים.
חשוב גם להבין שבתוך חרדה, הקושי הגדול ביותר הוא חוויות חוסר האונים ואיבוד השליטה, ואילו שניהם רגשות שמעוררים את מנגנוני ההישרדותשלנו, וזה מאוד מתיש ומעייף להיות בהישרדות מתמדת.
רשימה של הדברים שיש לנו שליטה ואין לנו שליטה יכולה להפחית את החוויות האלה כי היא מחזירה לנו את השליטה והניהול של החיים שלנו.
אפשר גם לשים על החרדה סימני שאלה.
לשאול: האומנם?
האומנם מה שאני מפחדת ממנו כעת באמת ככה?
כי הרבה פעמים החרדה גורמת לנו לעשות הכללות –"הכל רע" וכן הלאה,
וכאשר אנו מצליחים להוריד את הדברים לרמה *הספציפית* - הספציפיות הזו נוגדת חרדה, כי היא יוצרת לנו הבחנה ומופרדות.
לכן ננסה לפרק את ה"הכל רע" הזה לכמה שיותר פירוטים וחלקים ספציפיים וזה יכול לעזור.
אני אשתף אותך שגם לי היו בעבר חרדות, אבל במקום אחר. החרדות אצלי היו בעיקר פחד קיומי על הילדים שלי.
ולאחר שאבי היקר ז"ל נפטר (לפני 4 וחצי שנים), החרדות האלה התעצמו בי.
אני ממש זוכרת שהיו לי התקפי חרדה, בעיקר מתוך שינה.
הייתי קמה מהשינה מבועתת ועם דפיקות לב חזקות, וממש מרגישה כאילו לא יהיה אותי עוד רגע.
כאילו אני נעלמת, כאילו אני מתה כבר.
וזה באמת מאוד מאוד קשה
החרדה היא מנגנון פיזיולוגי שעוזר לנו לשרוד.
שיש התקף חרדה זה מאוד דומה למערבולת בים –
צריך לא להיאבק בים, לא לשחות בכוח ולנסות בכוח לצאת ממנה – אלא לזרום וללכת *יחד* עם זה.
לשחרר!
ואז – הגל יקח אותנו איתו ויוציא אותנו מזה מכיוון ובמקום אחר.
לא לפחד מדי מהגל של החרדה והתקף החרדה וכל התחושות האלו בתוכו.
לדעת שזה גל!
ומטבעו הוא עובר!
דווקא להתחבר אליו, והגל בטוח יעבור, כי ככה הוא בנוי!
צריך גם להרגיש *בגוף* את הגל של התקף החרדה, לזרום איתו יחד, עד שיעבור לאט לאט. לדבר אותו, לדבר איתו, להרגיש מה קורה בכל איבר בגוף, *להיות שם*, זה עובר בסוף!
לא להתעלם אלא הפוך להיות עם זה ביחד! ולאט לאט הגל עובר.
ואיך עוד אפשר להרגיע את החרדה?
יש עוד הרבה דברים שיכולים להרגיע אותה.
- למשל ע"י ספורט. פעילות גופנית מפרישה אצלנו בגוף חומרים שהם נוגדי דיכאון וחרדות בצורה מופלאה.
- להכיל את החרדה. לא לפחד ממנה (קל להגיד קשה לעשות 
)
לדעת שהיא מסמלת רק רגש וזהו,
היא לא באמת מלמדת כלום על המציאות.
- "דאגה בלב איש - ישיחנה" - לשוחח עם בן/בת הזוג / עם חבר טוב וכן הלאה.
- לכייל לגוף את החרדה ולמקם אותה, כלומר, לבחון עם עצמי באיזה מקום בגוף אני מרגיש את זה? (ואז, היא לא חרדה כללית ענקית שנמצאת בלי שליטה ומשתלטת על כל הגוף והנפש...)
- לדבר עם החרדה אחרי שהיא נרגעה. לשאול למשל: מה קרה? מה הרגשתי? ממה פחדתי?
לתת מקום וחיבוק לחלק האנושי שלנו,
לחלק שחרד בנו.
ולענות לפחד הזה, ככה בפשטות:
"שמעתי אותך.
אוקיי.
באמת זה מפחיד ל____
אבל אתה יודע מה?
כך וכך יקרה (ולפרט את הטוב והאופטימי)"
ואז החרדות ימשיכו לפלפל "אבל כך ואבל כך ואבל כך"
ואתה תענה להם - בפשטות, במנטרה קבועה:
"זה ככה (להוסיף מה שענינו לפחד) וזהו"
"זה ___ וזהו"
"זה ככה וזהו"
ככה עד שימאס להן לשמוע והן יעברו לראש הבא המסכן שהן יחפרו לו...
או לענות: אוקיי אני בחרדה כי אין עכשיו מסגרות לילדים.
מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות מזה? האם בהכרח זה ימשך לתמיד?
האם אני יכול לחשוב על פתרונות שיכולים לעזור כבר עכשיו?
האם אני יכול לקבל את התרחיש הכי גרוע שיקרה אם לא יהיו מסגרות אף פעם? (קבלה מאוד מרככת)
- חשוב גם להבין שהחרדות הן כמו גל - גל שעובר בסוף.
לזרום עם הגל, לא ללכת נגדו, להבין שהוא מתחיל, ממשיך ומסתיים.
יש לו התחלה, אמצע וסוף.
- כשיש את המחשבות האלה אפשר לנסות לצאת קצת מההשתבללות רק בעצמי ובראש ולצאת קצת החוצה -
לאוויר
לראות אנשים
לשמוע רעשים
להריח ריחות
לראות מראות
טבע
חיים,
תזוזה בחוץ.
זה מוציא אותנו קצת מהאני אל העולם ויכול מאוד לעזור בזה.
- דבר נוסף שיכול לעזור גם כשזה קורה ללכת בצורת "אינסוף/8" ממש עם הגוף ללכת על 8 מדומיין בריצפה -
ובכללי אלכסונים בגוף -
יד ימין נוגעת ברגל שמאל,
יד שמאל נוגעת ברגל ימין -
זה גם עוזר קצת להוציא ולהתנער מהחרדות שבאות האלכסונים.
- אפשר גם להשתעל קצת. זה גם יכול טיפה לשחרר.
- אפשר לומר בקול רגוע או בראש בקול רגוע:
"הכלל בסדרר (במלרע, ועם שהייה על האות האחרונה בכל מילה)
"אניי בסדרר (כנ"ל)
לפחות 3 פעמים בטון הכי רך ומרגיע שיש לך.
אפשר לכווץ הכי חזק את האגרופים ולשחרר אותם ישר ולהוסיף את האמירה מהסעיף הקודם או בלי אמירה - רק לנשום ולהוציא אוויר בשיחרור.
לפעמים כל מה שמנסים לבד לא מספיק ואכן יש ב"ה טיפולים מאוד טובים שיכולים לעזור ולתרום לאיכות חיים נהדרת וחבל סתם לסבול, CBT למשל נמצא מאוד יעיל נגד חרדות, ויש עוד הרבה טיפולים. רק חשוב לשים לב כאמור שהולכים לאיש מקצוע *מקצועי* לטיפול בחרדות, כמו פסיכולוג קליני.
- עוזר גם לדבר את זה.
לפרוק את זה.
כאן בפורום,
לקב"ה
לחבר טוב,
לאח,
לכתוב את זה,
לצייר את זה,
להוציא את זה.
- להתפלל על זה
- מקלחת חמה ומפנקת,
- מוזיקה
- שתיית מים קרים בלגימות קטנות
- לנשום עמוק עמוק ולהכניס אוויר מהאף ולהוציא לאט לאט מהפה.
צריך גם לא לתת לחרדות ולפחדים להשתלט עלינו ולגרוס ולמחוק כל חלקה טובה שיש לנו בחיים רק כי אנחנו חוששים מה יקרה אם ומה יהיה אם בעתיד.
צריך לחיות בכאן ועכשיו.
זה בידיים שלנו!
האושר הוא בידיים שלנו!
אנחנו קובעים אותו.
אנחנו מכתיבים אותו.
אנחנו גורמים לו להיות.
אנחנו עושים שהוא יהיה!
אז אני למשל - מזכירה לעצמי שכרגע הילדים שלי ואני כאן בעולם הזה.
וכל שנייה טובה וחשובה.
אז אני אנצל את החיים האלה כל עוד אני יכולה הכי טוב שאפשר.
אז אני ארעיף עליהם ואוהב אותם והם אותי.
אז אני אתרכז במה *כן* אפשר לעשות,
באיך כן לחיות ולהשקיע ביש ולא בפחד מהאין,
אז לצאת איתם, לספר להם סיפורים, לנשק ולחבק אותם, להרגיש אותם.
אנחנו הרי לא יודעים מה יקרה.
אבל אנחנו כן יכולים כל יום שניתן לנו לעשות בו כל מה שאנחנו רוצים וחושבים לטוב!
מה יעזור לי לפחד?
עדיף שאשקיע בטוב, ביש, בקיים.
וב"ה בתקווה שישאר עד 120 שנים טובות ומאושרות!
