לא שהחשש הזה חס וחלילה מוצדק.

בדרך כלל הם מנסים לעדן את זה במילים אחרות, אבל אם ממש מורידים את כל העידונים, זה מה שהם חושבים.

אני ממש לא חושבת שזה נכון או מוצדק כאילו שכל הבנים פדופילים אנסים.

וגם אני לא נראה לי שמתקפה אישית ובוטה כזאת היא דרך הוגנת במיוחד לבקש את ההברה הזאת.

קראתי את התגובה של אריק וחשבתי שהוא צוחק (למרות שזה לא מצחיק ולא ראוי)

אבל אני רואה שאשכרה מחזקים את התגובה שלו

איזה שטות!

לזהות את כל הבנים כחיות טרף מושפעים יותר מדיי מחיים ולדר שר"י 

אם הוא היה אומר שעדיף כבר לא להעסיק בנות בתור שמטרפיות כי יש מלא תחקירים שמראים גננות מתעללות גם את זה היית מקבלת?

השכל הישר אומר שלא משליכים ממקרי קיצון על הכלל זה נראה לי ממש עוול!

תשובה לפותח השירשור:

כי בנות יותר מחוברות לזה מאשר בנים, אז כן ברור שיש גם בנים שהם כאלה אבל לרוב לא.

לבנות יש יותר טאצ' לתחום הזה.

זה הכל

עדיין מזועזע מהתגובות כאן

באמת סליחה שאני לא קורא שירשור של 200 תגובות לפני שאני מגיב לך

איך העזתי?

קצת יותר השקעה מרק לקרוא רק את שתי השורות הראשונות ימנע ממך מלהאשים אנשים בדברים מזעזעים.

אף אחד לא ביקש ממך לעשות דוקטורט, רק שתחפש את ההקשר של משהו לפני שאתה קופץ למסקנות ומגיב מול כל העולם.

אבל אין לך מה להתרגש, זה סגנון השיח והתגובות של אריק.

חבל על ההתרגשות והעצבים, תשמור לעצמך על הלב...

האם החשש הזה מוצדק?

בגילאי תיכון בנים יעדיפו לעבוד בעבודות פיזיות יותר, משלוחים וכאלה

וזה היה משהו שהייתי צריך להסתיר ולהתבייש בו כי ה"מה יגידו"
היה חזק יותר מכל דבר אחר... היום אני מבין שבמובנים מסוימים הייתי
"פורץ דרך" ומאז במהלך חיי יצא לי לשבור שוב ושוב "תקרות זכוכית גבריות"
על אף כל הקושי, החשדנות והקלות שבה מילה של מישהי שלא מצאת חן בעיניה
יכולה להרוס את חייך...

אני רוצה להאמין שכיום ברחבי הארץ יש לא מעט בנים בגילאי בית הספר שנמצאים בחוגי אומנות
ללא חשש שילעגו להם...

אז נכון, מהפכות לא מתרחשות ביום אחד
ועדיין יש הרבה עבודה לפנינו
אבל עלינו לסלול את הדרך לבאים אחרינו...

אז נכון, כיום אני אחד מ200 גברים ו19,000 נשים
שעוסק בגננות
אבל אני רוצה להאמין שבעוד 10 שנים הדברים יראו אחרת לגמרי...

הלוואי.
אני מאמין שזה לגמרי אפשרי.

זה פחות התיקון של הזכרים בעולם 

אני לא מבינה את הקביעות הנחצות כאילו כל הבנים יש להם אופי כזה וכל הבנות רק אופי כזה.

ברור שיש מגמות כלליות ותפוסי חשיבה ופסיכולוגיה שנפוצות אצל כל מין, אבל זה לאו דווקא אומר שחובה שיהיו אתם אצל כל אחד.

יכולה להיות אישה קרה ושכלית ויכול להיות גבר רגשן, והם לא עשו שום דבר לא בסדר רק בעובדה שזה האופי שלהם.

איזה ממזר המחשב הזה 

ברור שלא, גם אני שמרתי על אחיינים שלי.. אבל בדרך כלל יבקשו מאחותי או אחיינית ולא ממני.

הבנים ירימו אותם ויעשו קולות וחיקויים, והם גם לא פוגשים הרבה בנים מבוגרים אז זה יותר יוצא דופן.

(כשאני ניסיתי לסובב ילד בן 5 פעם, כמעט פרקתי לו את הכתף )

שיחקנו ביחד במשחקי מחשב ברשת, קליעות למטרה עם האקדחי צעצוע שלהם 

ובסוף גם ביקשו שאני אישן איתם והיה שיחות אל תוך הלילה (תכלס נרדמו אחרי עשר דקות בלי להתריע אפילו חח)

אבל מה, לא יודע עדיין זה היה קצת הרגשה מוזרה כאילו אני לא שייך לשם 

פעם ילד שאל אותי לאן הכוכבים נעלמים ביום, וכל מה שעניתי גרר עוד שאלות, קיצור מצאתי את עצמי מעבירה שיעור באסטרונומיה לילדים.

הוא היה כל כך חמוד 

ולגביי חוסר השייכות- גם בתור בת לפעמים אני מרגישה ככה, נראה לי שזה פשוט בגלל שאתה לא אבא שלהם.

כשיהיו לך ילדים משלך בטח תרגיש הכי שייך שיש.

אני לדוגמא אשמח להסביר לאחיין שלי דברים,

אבל למרות שהוא חמודי והכל, ההרגשה היא יותר בקטע יותר שכלי שאני תורם לו מידע

נראה שבנות יותר מתחברות לילד עצמו - חמוד וזה חח

מן הסתם כשאני אהיה אבא ברור שיהיה לי אכפת יותר

אבל גם אצל ההורים שלהם האמא היא יותר זאת שתדאג, ותדבר על הלב שלהם במקרה של תלונות וכו'

יש לכן כישרון כזה נו..

כמובן יכול להיות גם בנים שיש להם תכונות כאלה, וגם בנים שישמרו על ילדים, בין אם יהיה להם את התכונות הנדרשות או לא

וכמובן יכולות להיות גם בנות, ואפילו כאלה שישמרו על ילדים בפועל, שחסרות את התכונות האלה

אבל בדרך כלל זה נתפס כמלאכה נשית וממילא בדרך כלל בנות עושות את זה.

בנים גם יודעים לשחק עם ילדים קטנים אבל תהיה להם פחות סבלנות לשמור עליהם

למשל באריאל יש המון סייעות מבוגרות שנמצאות בגנים רק כי אין להם
שום ברירה אחרת ורואים את זה בכל ההתנהלות שלהן מול הילדים...
הן כועסות, עצבניות ואת כל התסכול שלהן הן מוציאות על הילדים...

מעולם לא הרמתי קול על ילד, בכל הגנים שבהם הייתי
כולל גנים עם אקוסטיקה זוועתית
עד כדי כך שהכינוי שלי אצל הילדים הוא "הגנן שלא צועק"...

ועדיין- כל פעם שאני מספר שאני גנן אני נתקל בהרמת גבות,
ועדיין אני אתקל שוב ושוב בסטיגמות, חשדנות ודעות קדומות
ועדיין בכל ההתנהלות מול צוות שרובו המוחלט הוא נשים
אני אצטרך להלך על ביצים
כי בישראל 2022 מילה של אישה שווה פי מליון מזאת שלך,
ולך עכשיו תשבור את "תקרת הזכוכית הגברית"...

בהצלחה לנו😏

לעבוד בכיף כבר כתבתי לא פעם...

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.