בס"ד לק"י
קודם כל נבין מהי ההפך מאהבה עצמית, וכמובן, זו היא "שנאה עצמית".
מהי שנאה עצמית?
אדם לא "מרוצה" מעצמו. מרגיש לפעמים כעס כלפי עצמו, או אשמה, והוא מרגיש כ"כ אשם עד כדי כך שהוא שונא את עצמו.
יש עוד סיבה, שהאדם פשוט רואה את כל החסרונות שלו, והוא מתייאש מעצמו ו"חושב" שעם איך שהוא עכשיו, הוא לא יוכל להתקדם.
ואם כבר נכנסנו לזה, בוא נמשיך.
אז בעצם, יש הרבה אנשים ששונאים את עצמם, כי הם אינם מרוצים מעצמם.
האם אפשר לצאת מזה? וגם אם כן, איך?
אז בוא נתחיל מההתחלה ובקצרה, אמרנו שהאדם מגיע לשנאה עצמית מכיוון שהוא לא מרוצה מאיפה שהוא עכשיו. יש לו רגשות אשם וכעס כלפי עצמו.
עד כאן ברור? 
יפה. עכשיו, מה רע בזה בעצם? פשוט.
האדם אוהב לתרץ תירוצים. אנחנו אוהבים סיבות. תשובות.
למה איחרתי לבית ספר, למה שיקרתי, למה לא חיכיתי וכו'.
ולמה אנו מתרצים את עצמנו?
כי זה נותן לנו קצת "להירגע", כי אני יודעים שיש "סיבה". זה לא סתם כך.
אותו דבר גם פה.
כאשר בנאדם מגיע לשנאה עצמית, הוא מתחיל למצוא סיבות "למה? ולמה?".
וכאשר הוא מוצא אותם, הוא נרגע, למה? כי יש לו סיבה "לשנוא" את עצמו!
הוא מרגיש "סבבה" לחלוטין, הסיבות גורמות לו להרגיש יותר טוב.
אבל, איך מגרשים בעצם את השנאה האיומה הזאת ממנו?
-
תוסיף אור, החושך יסתלק.
כמה שזה נשמע קיט'שי ומוכר. זה נכון.
תנסו למצוא נקודות חיוביות בכם שתוכלו לפתח אותם. תוציאו אותם מן המחשבה לפועל. מהכח אל הפועל. תאמינו בעצמכם.
תגידו לעצמך שהשנאה לא גורמת לנו להתקדם בחיים אלא להפך, היא גורמת לנו להישאר תקועים.
אז, איך מגיעים לאהבה עצמית? [יותר לעומק]
לנסות להבין את עצמך. לא לשנוא כי אין לזה כל טעם. זה לא ישפר או יעזור.
לאהוב את עצמך פירושו להכיר בתכונות, באופי, גם הטובים וגם הפחות, ולהוכיר בהם.
לא להתעלם מהתכונות הפחות טובות, למרות שתמיד אפשר לנתב כל תכונה לטוב.
לנסות לדון את עצמך כל פעם לכף זכות.
ולא פתאום לבוא לעצמך ולהגיד "יאללה אני מתחיל לאהוב את עצמי" ולעבוד על עצמכם.
זה שקר, זה לא אמיתי. אז מה כן לעשות?
לבוא לעצמך ופשוט לנסות להבין את עצמך יותר טוב. יותר חיובי.
לא להפוך את הדברים הרעים לטובים כי זה שקר.
להתבונן, לבדוק מה הכי טוב, מה האמת.
ואדם שמכיר את עצמו, או לפחות מנסה בצורה חיובית, הוא יאהב את עצמו.
תנסה להבין את עצמך, להכיר את עצמך, להבין את רצונותיך, מחשבותיך. למה דווקא לבחור בזה ולא באחר.
ויודעים משו, חשבתי על זה פעם, בנאדם לא צריך סיבה לאהוב את עצמו.
"אני אוהב את עצמי כי אני ילד טוב, ילד חמוד, ילד חתיך וכו'.."
לא צריך סיבה.
בעצם, האדם מטבעו אוהב את עצמו.
אפילו הבנאדם שנראה לנו שהכי שונא את עצמו הוא אוהב את עצמו, לדוג', בנאדם שמתאבד.
הרי ניראה לנו שהוא מתאבד כי הוא שונא את עצמו. ויש לו גועל נפש של חיים. לכן הוא רוצה להתאבד.
אבל, אם נעמיק בזה נראה שאפילו הוא אוהב את עצמו. כי הוא חושב שמה שטוב לו עכשיו זה המוות. הוא חושב שהמוות יותר טוב מהחיים.
וזה נובע מכך שהוא אוהב את עצמו והוא רוצה שיהיה לו טוב.
ראיתם? לא צריך סיבה.
מאמינה בכם.
