כן חברים. עברנו את (תאריך 
) הבגרות. רק משהו קטן אני חייב להגיד לכל המתבאסים -
) הבגרות. רק משהו קטן אני חייב להגיד לכל המתבאסים -זו הייתה בגרות קשה. וגם לאלה שלא הלך להם טוב,
ת'כלס, באמת לא נורא. סה"כ דף מסכן שאפשר בהחלט לשפר ת'ציון שנכתב שם... 
קיצור, השבוע יש בעז"ה 3 ד"ת קצרצרים. כמה שתקראו, סבבה.
העיקר ש - וואחד תהנו, לפחות מאחד מהם...
העיקר ש - וואחד תהנו, לפחות מאחד מהם...
האא, וגם בבקשה להקפיץ לטובת האחרים...
אז התחלנו? יאלה, פנימה ---->
"וכי תבואו מלחמה בארצכם וכו' והרעותם בחצצרות וכו' ונושעם מאיביכם" (פרשת בהעלותך)
מול הפסוק הזה, כולנו מכירים ת'פסוק הזה:
"כי תצא למלחמה על אויבך וכו' ונתנו ה' אלוקיך בידך".
משמע שעם ישראל לא יצטרך לעשות מאמץ מיוחד בשביל לנצח. ואילו מהפסוק בפרשה שלנו משמע -
שכן צריך לעשות מאמץ מיוחד בשביל לנצח - "והרעותם בחצצרות"...
שכן צריך לעשות מאמץ מיוחד בשביל לנצח - "והרעותם בחצצרות"...
אה? רגע, אז כן נצטרך מאמץ מיוחד - או שיהיה לנו מאוד פשוט אפילו בלי מאמץ מיוחד?
לכאורה, סותרים הפסוקים...
אלא, אומר הקוצקר -
ידוע שככה הוא דרך המלחמות. שאתה תוקף את האויב בשטח שלו - הרבה יותר קל לך לנצח.
ואילו כשאתה נתקף בשטח שלך, הרבה יותר קשה לנצח את המלחמה.
ממילא, הפסוקים מסתדרים נפלא: 
בפסוק בפרשה שלנו > כתוב: "כי תבואו מלחמה בארצכם", כלומר מדובר שעמ"י לא יצא להתקיף את האויב, אלא האויב בא אליו לתקןף --- ממילא = צריך מאמץ מלחמתי מיוחד = "והרעותם בחצצרות"...
לעומת זאת, בפסוק השני שהבאנו כתוב: "כי תצא למלחמה", מדובר פה שעמ"י יצא אל האויב - התקיף אותו ראשון --- ממילא, עמ"י לא צריך מאמץ מלחמתי מיוחד....
חמוד הא?
אבל חכו עוד שנייה - ממשיך הקוצקר -
אבל חכו עוד שנייה - ממשיך הקוצקר -
כך בדיוק עובדת גם מלחמת היצר.
אם תפתח לו פתח להכנס אליך, ווא ווא, בשביל לנצח אותו - יהיה לך מאוד קשה.
אבל לעומת זאת אם תתן לו בום בראש ראשון ולא תתן לו פתח להכנס אליך - אז אתה בקלות תנצח...
עזבו אתכם, הנבלה הזה טפש.
בואו נשמור אנחנו על ה - "מגרש הביתי" שלנו.
בואו נשמור אנחנו על ה - "מגרש הביתי" שלנו.
אם נצא משם - מהבית שלנו, למלחמה -
תמיד ננצח בעז"ה...
תמיד ננצח בעז"ה...
"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם"
לא מבין. לא מבין איך משה מסוגל לכתוב על עצמו - "אני עניו"...
זו הרי ממש גאווה. מזה זה?!...
כך, זו הייתה המחשבה שלי לפני כמה שנים.
מסתבר, שטעיתי. לא הבנתי ת'מושג הזה ענווה.
מי שחושב שלהגיד על עצמו שהוא טמבל, חסר שכל, וכלום - זו ענווה, אז....
לא. זו לא ענווה. ממש לא ענווה.
ענווה = לדעת שאני כשרוני בדבר מסוים, יודע לנגן, טוב במת', עוזר להורים הרבה בבית, יודעת לצייר וכדו' -
אבל לזכור שהכל זה מלמעלה. לא לשים את עצמי (!) במרכז, אלא את הקב"ה.
אגב, מותר גם להגיד לעצמי "יישר כח" על התפילה החזקה היום. מזה מותר? צריך להגיד יישר כח על זה
שב"ה לקחתי מישהו טרמפ, אבל לזכור - כל הכוחות שלי הם מה'. ממילא, אין לי מה להתגאות על אחרים.
ה' נתן, ה' גם יכול לקחת. להם הוא לא נתן? מסתבר שהוא דורש ממני יותר = זו מחוייבות. זו עבודה.
אני קבלתי יותר כוחות מה' = אני צריך יותר לתת לעם. להתלהב על אחרים בכוחות שיש בתוכי?...
מיותר, לא רצוי, טפשי ו - גאווה, בקיצור. לזכור "ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך"...
אוו. עכשיו גם מובנת הגמרא הזו -
משמת רבי בטלה (בעולם) ענוה: (סוף מסכת סוטה)
אמר (ליה) רב יוסף לתנא (לת"ח) לא (אל) תיתני (תכתוב שבטלה) ענוה (בעולם) דאיכא אנא (שהרי אני פה) ....
אמר (ליה) רב יוסף לתנא (לת"ח) לא (אל) תיתני (תכתוב שבטלה) ענוה (בעולם) דאיכא אנא (שהרי אני פה) ....
הזוי הא?
לא, דוקא ממש לא...
אחרון ושיא הקצרצר >>
"מקברות התאוה נסעו העם חצרות"
אמר פעם הקוצקר לחסידים שלו -
אתם חושבים שאתם תבואו לפה, ואני אנקה אתכם מכל העבירות שלכם כאילו יש לכם ביטוח?!...
ממש לא. קודם כל תתנקו אתם מהעבירות, ואז רק תבואו לפה.
הרי זה רמוז בתורה במפורש --->
רק לאחר שהאדם "קובר את התאוה",
רק אז הוא רשאי לנסוע ל - "חצרות" הצדיקים...
רק אז הוא רשאי לנסוע ל - "חצרות" הצדיקים...
נו, איזה אחד הכי אהבתם?...
חברים וחברות, שתהיה לנו בעז"ה שבת מלאה בשמחה, שבת של קדושה אמיתית עם שיא ההנאה.
שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל!
א-מ-ן-!
