קבעתי עם חברה שלי שאני אבוא אליה אתמול ואישן אצלה והיום אחזור.
קיצור, היה לי כמה סידורים, ובשמונה וחצי בערב אני מתייצבת בטרמפיאדה לכיוון האיזור שלה שב-ח-י-י-ם לא הייתי בו! סמכתי על אנשים טובים ועל חברה שלי ועל ה' וכו'...
קיצור, מגיע טרמפ לאחד המקומות שחברה שלי אמרה שהוא בסדר, ואעל. (מלשון לעלות).
בטרמפ ישבו שתי נשים עליזות והנעימו לי את הנסיעה (במיוחד בזה שהן עבדו עלי שהן נכנסות לקניון באיזה כפר בדרך לשבת על קפה ומאפה....
)
)טוב...תיחקרתי אותם לגבי אפשרויות הנסיעה שלי בהמשך, והם הורידו אותי בישוב שלהן ואמרו לי איפה לעמוד כדי להמשיך הלאה.
ופה הפואנטה ששינתה לי את הלילה 
. הנהגת אמרה לי "קחי את המספר פלאפון שלי. אם תתקעי, את מוזמנת לבוא". לקחתי...לא יזיק....
. הנהגת אמרה לי "קחי את המספר פלאפון שלי. אם תתקעי, את מוזמנת לבוא". לקחתי...לא יזיק....מחכה.....עשר....מחכה....מחכה....מחכה.....עשר וחצי........אחי מתקשר: איפה את? בישוב הזה. ולאן את מתכננת לקחת טרמפים? ל.... מה את משוגעת?? אה, לשם? טוב....תקווי שיהיה לך טרמפים.... אוי! לא! אבא מתקשר!!!!! מה אני אומרת לו??? חוזרת לאבא שלי ואומרת לו שהגיע הרגע שהוא יכול לרצוח אותי. והוא אכן רוצח, אבל אני מסכימה עם כל מילה. כזה צעד מטורף לא עשיתי הרבה זמן....
אה! לפני כן התקשרתי לאישה מהטרמפ (כדי שיהיה לי לפחות מה להגיד לאבא שלי...
). ואז אמרתי לאבא שלי שאני הולכת לישון אצל החברה של האישה הזו (כי לאישה יש בית קטן). קיצור, חטפתי לאטמה רצינית....
). ואז אמרתי לאבא שלי שאני הולכת לישון אצל החברה של האישה הזו (כי לאישה יש בית קטן). קיצור, חטפתי לאטמה רצינית....הבת של החברה של האישה מגיעה, אני עולה כולי נבוכה ואסירת תודה. מגיעים הביתה, קבלת פנים חמה! רוצה לשתות? לאכול? אה, לישון? אוקי!
חדר מסודר ונעים, מיטה ענקית, מקלחת טובה, וצוללת למעמקי השינה הגואלת......
בבוקר אני קמה לקול דפיקותיה של בעלת הבית (שהציעה לי בבוקר להעיר אותי, כמה נפלא...), מתארגנת, אומרת כמה מילים לה' שהציל אותי, ויושבת לתה החם והטוסט עם גבינה שהיא הכינה לי (הטוסט היה בלי בקשתי! כמו שצריך!
באמת!). מדברות, מכירות קצת, ואז היא אומרת שהיא תקפיץ אותי לטרמפיאדה עוד רבע שעה כי היא צריכה להגיע לגן. (אמאל'ה! אני לא יודעת לאכול כל כך מהר! סתם...). מסיימת לאכול, מתחילה לברך. "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה!!" והיא "אמן"....בסוף אני אומרת לה "הברכה הזו זה הדבר היחיד שאני יכולה לתת לכם" (כל הזמן שהייתי אצלה לא הפסקתי לומר תודה! פשוט היה לי לא נעים בטירוף!!
). זהו.... הקפיצה אותי, הודעת תודה לנהגת של הטרמפ (זאת עם הבית הקטן, טרמפים חזרה הביתה (כמצוותו של אבי הכועס/דואג), ולברוח לחדר כדי שלא לפגוש באבא....למרות שהוא לא כעס עלי שוב...
באמת!). מדברות, מכירות קצת, ואז היא אומרת שהיא תקפיץ אותי לטרמפיאדה עוד רבע שעה כי היא צריכה להגיע לגן. (אמאל'ה! אני לא יודעת לאכול כל כך מהר! סתם...). מסיימת לאכול, מתחילה לברך. "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה!!" והיא "אמן"....בסוף אני אומרת לה "הברכה הזו זה הדבר היחיד שאני יכולה לתת לכם" (כל הזמן שהייתי אצלה לא הפסקתי לומר תודה! פשוט היה לי לא נעים בטירוף!!). זהו.... הקפיצה אותי, הודעת תודה לנהגת של הטרמפ (זאת עם הבית הקטן, טרמפים חזרה הביתה (כמצוותו של אבי הכועס/דואג), ולברוח לחדר כדי שלא לפגוש באבא....למרות שהוא לא כעס עלי שוב...אבל התכלית האמיתית של הסיפור הזה זה להראות איזה יהודים מתוקים יש!! פשוט הכנסת אורחים מדאורייתא! בלי הזמנה, בלי תכנון, פשוט נוחתת אצלך אורחת....מדהים! מדהים!!
נראה לי שזו המטרה של ההיתקעות הזו שלי....פשוט ללמוד את המסר....
שנזכה לראות את הטוב שבכל אחד ואחד ולאהוב כל אחד ואחד!
