אדם נכנס למבחן החיים דוקא כשהוא נטול פיקוח...

גמני מחזיקה אותך

בס"ד

 

תחשבי על חניכות שלך,מה הם יחשבו אם הם יראו אותך עושה משהו שאת בפעולה אמרת להם בדיוק הפוך,ועזבי לא בפעולה בכללי בתור מדריכה,את דמות ייצוגית.

זה כמו חו"ח כמו לדוגמא מורה פתאום אתה תופס אותו לא שומר נגיעה ממורה אחרת סתם דוגמא,את ותוכלי לקבל ממנו פעם הבאה(תורה,) לא ! את אפילו "תגעלי",לפחות שמלכתחילה יראה שהוא כזה,אבל שלא יהיה צבוע!(כך את תראי)

 

פן אחר:

חופש,

עם ישראל יצא ממצרים מעבדות לחירות-

אבל או'פ דווקא כשזה הזמן שאמורים להגיד לו זהו נגמר לך כל המכות,זהו אתה חופשי לעשות מה שבאל'ך,לפרוק תראש-

דווקא אז בזמן הזה בו-ם נופלים עליו עם עכשיו חוקים פי 100 יותר מסובכים(ביצה שבושלה בשבת,מישהו כיבה לך את האור בשבת,חיללת שבת מוות,צניעות,בינו לבינה וכד'...) מה חופש בזה לעזזאל?עדיף כבר להישאר במצרים.

אם החוקים הקשים שאחרי שנגמרים זהו בבית תעשה מה באל'ך תעבוד אלילים,ג"ע,וכד'...

 

לא אז כנראה אנחנו לא מבינים מהו מהותו של החופש,

מי אמר שחופש מוגדר דווקא כמשהו שהוא בלי מסגרת? בלי חוקים,בלי שום 'פיקוח' מסוים.

חייל שיוצא ל"שבת" עדיין נחשב חייל,הוא בתוך מערכת החוקים של הצבא,אז אנחנו=דתיים,כל החיים חיילים!מערכת החוקים היא התורה.

כל החיים אנחנו חייבים בחוקים שלנו(גם אם אנחנו מדי פעם מבריזים,ואנחנו מבריזים,זה לא טוב,אנחנו צריכים להבין את זה שזה לא טוב)ולכן גם בחופשות אנחנו לא נוותר על עקרונות.

 

 

וואי אני לא מאמין שאני כתבתי את זה

בהצלחה

 

 

 

אחרי כאב עינים משווע.. =)

 

אתה בעצם אומר שנניח אני מחליטה שהשאיפה שלי היא להיות דוסה.. אז זה בסדר ללכת פתאום עם מכנסים כי אני יודעת שבסופו של דבר אני שואפת לדוסיות? שאני זוכרת שלשם אני רוצה להגיע?

לא נתתי הכשר על "מכנסים" לבנות. אדרבה - זה פסול כי ההלכה אוסרת.

מה שכן, גם א-ם כן תלכי עם מכנסיים [= תפלי מבחינת הלכתית], ברגע שתהיה
המטרה מולך, את בעז"ה תצליחי כן להקפיד על ההלכה ולהפסיק ללכת.

 

בקיצור, עכשיו זה הזמן להחליט - אני דתייה או חילונייה.

אם החלטת אחרי בדיקת האמת (אנחנו משתדלים ללכת ר-ק ע"פ האמת) שאת דתייה,

אז זו ההחלטה שתחזיק אותך. את מתחילה עכשיו להקפיד על ההלכה יותר מפעם,

ומשתדל כמה שיותר. אבל את  יודעת, זה מחייב - לחשוב. וממילא, להבין שיש דברים שאם כן עשית אותם עד עכשיו והם היו אסורים, עכשיו את פשוט מפסיקה איתם?

פשוט? ממש לא. אבל הרעיון צריך להיות מאוד פשוט - אני שואפת לאבאל'ה, ע"פ ההלכה - לא שיש באמת דרך אחרת - אבל כמה שיותר להקפיד.

במישור של הת'כלס, של הבפועל יש מצב שתפלי. לא פותח פה וגם (!!) לא מתיר לך

עכשיו ליפול בגלל 'שאמרו לי שאני אפול, אז הנה קיימתי את זה'. רק מכין אותך לנפילות שגם אם כן תפלי, אז לא תרגישי ש - זהו, אני לא מסוגלת יותר דת ולכן אני הולך לכיוון האחר עד הסוף - לכיוון החילוניות. אז נכון, לברך לאבאל'ה ולהודות לו את תמיד תהי, אבל צניעות - שזה מעיקרי היהדות, אם תפלי ותחליטי שאת הולכת בגלל שאין לך מצב - בגלל שאת מיואשת - את הולכת לצד השני, זה אסון. לכן כולה הכנתי ואמרתי שמן הסתם כן יהיו נפילות. א-ב-ל, ברגע שאת תזכרי שאבאל'ה אוהב גם אחרי שנפלנו, ברגע שתזכרי שיש לך מטרה והיא כמה שיותר להתקרב לאבאל'ה ואת משתדל כמה שיותר,

אז למרות הנפילות - מזה למרות? הן, אותן הנפילות יהיו לך קרש קפיצה לשמור על עצמך באמת.

 

 

בקיצור?

עכשיו זה הזמן, פשוט להחלטה סופית ופשוטה - איפה את - אני בשמירת תורה ומצוות.

בפועל - יהיה קשה מאוד. אז אני מזכיר שגם אם יש נפילות, את תצליחי בעז"ה.

אבל עזבי עכשיו את הבפועל, זה עניין אחר. קודם כל ההחלטה. אין כזה דבר אני "לא דוסה" (יענו מתביישת שאת רוצה לשמור תורה כמו שצריך) או אני דתי אבל לא שומר נגיעה או אני דתייה אבל יש לי חבר. זה, נקרא בד"כ "דתי לייט", ואת יודעת בדיוק
ש - "לייט", זה לא טעים. לא החלק של ה - "פחות קלוריות" טעים, ובכלל, הקולה לא טעימה. קיצור - אין לייט - בהחלטה. זה או דתייה, או חילונייה. האא, רק אם תבחרי באמת להיות חילונייה, אז ורק אז עדיף להיות לייט, לפחות לטעום קצת מהקולה ולא רק "ממתיקים מלאכותיים"...

אבל שוב, זה לא שום היתר להיות לייט. מי שלייט הוא מסכן ויקבל את מה שמגיע לו שם למעלה. לכן עכשיו זו החלטת א-מ-ת, מסתבר שתחליטי שאת דתייה. אבל אין עוד התפשרויות על כלום אם היו. זו הדרך שאת דוגלת בה - א-י-ן התפשרות. אבל רגע, בנתיים אני כן הולכת לחוף מעורב וההלכה אוסרת, אז זה כמין סתירה פנימית בדבריי?...

בכל זאת. תגידי שאת נופלת - קורה. אבל תזכרי שיש מקום שהוא הטהור שלשם את שואפת להגיע בלי שום בושה. אבל עדיין לא מקפידה מספיק על חולצה כמו שצריך? אז מה את אומרת שאת שואפת להלכה? מי שישאל אותך את זה, תגידי לו שאת משתדלת כמה שאת יכולה, אבל נופלת.

אבל תזכרי שההשתדלות היא מחוייבת, ובאמת כמה שאת יכולה.

אבאל'ה שם למעלה אוהב ויודע כמה את משקיעה בכדי להיות קרובה אליו.

לא לייט, לא בלי קודש. רק חיבור התורה לחיים עד הסוף בלי פשרות.

זו ההחלטה שיא הפשוטה. היישום שלה קשה מאוד, בכבוד, בהצלחה אחות.

אבל הכי חשוב זה שאיפה שלא תהי, תזכרי שאת שואפת לשיא האמת, לשיא ההלכה, שאת עדיין דוגלת בהחלטה הפשוטה של "הלכה עד לאבאל'ה". קשה? קשה, לכן את לא מצליחה להקפיד על הכל - למרות שאת באמת משתדלת.

כך, ורק כך את תוכלי לשמור על עצמך.

יודעת מה? גם כך יהיה לך בעל לא חפפיניק = הילדים שלך בעז"ה לא יורידו את הכיפה. הנכדים יהיו קשורים לדת ולא יהיו שם במועדונים.

נראה לך הזוי ששלך יהיו במועדונים?! כן, גם לכולנו זה נראה הזוי. אבל אם הדרך היא פושרת, אז כלי שני - כבר לא מבשל...

בשביל לבשל את עצמך בקודש, בשביל לקבל את בעלך רותח מקדושה (ולא, ממש לא חייב להיות שהוא יהיה עם פיאות, יכול להיות גם אחד וואחד חתיך עם ג'ינס...) בשביל שתוכלו באמת לחמם את הילדים בקדושה, אז כמו שבהלכות שבת, רק דבר "שהיד סולדת בו" מבשל, כך את חייב להיות - "יד סולדת", במובן של רותחת, משאיפה לקדושה.

 

 

 

 

 

 

 

כי הייתי תחת סוג של עין מיקרוסקופית,אבל לא דברים קיצוניים.

 

תוכלי לתת דוגמא?

חח מוזר לכתוב דברים כאלה כי זה כאילו לכתוב "אני מתכוונת ליפול ב... " כאילו.. מי מתכוון ליפול בדברים?

 

אבל האמת חשבתי על הנושא של צניעות יותר.. (לא שעכשיו אני בשמים)

מה רצית לעשות...?????

עד עכשיו היית מדריכה לדוגמא - ובינינו - היית מדריכה ותשארי כזו בשביל החניכות שלך.. קחי בחשבון! גם אחרי שיצאת מההדרכה...

את חושבת על עניין של צניעות וממש לא מעניין אותי בדיוק מה... אז אני מחזירה לך בכיוון הזה.. ונראלי שאפשר לקחת את זה לכל כיוון.

עד עכשיו הלכת עם חצאית אחרי הברך בשביל האולפנא? בשביל החניכות? הלכת עם פתח סגור יותר ממה שהיית רוצה כי רואים אותך... וכו' וכו'... (נשארת עם מספר החורים באוזן ולא יותר כי מסתכלים עלייך..   סתם כי הייתי חייבת )

אז תראי.. מה שאני חושבת.. ואני לא אומרת שזה מחייב! כך נראה לי שזה היה עוזר לי.. אני מקווה שגם לך.

 

תבדקי את עצמך, מה את חושבת שאת הולכת לשנות בקיץ. חצאית אחרי הברך? את יודעת למה צריך לעשות את זה? - כן, בטח! אסור שיראו את הברך.. ועדין! זה לא מספיק מושרש אצלך, כי אם כן - לא היית חושבת על זה! אז תלכי תבררי, תקראי - למה?? למה צריך את זה? מה הרעיון? למה צריך להיות צנועים, מה זה נותן לעומת מה זה גורע, כמה אני רוצה את זה? תפתחי לעצמך את הצניעות שבתוכך! זהו. מעכשיו אני לא צנועה בשביל אף אחד אלא בשבילי.. לא בשביל החניכות ולא בשביל האולפנא.. רק ב-ש-ב-י-ל-י.. ואת מבינה למה את עושה מה שאת עושה מעכשיו.. מה שאומר שאת לא תוותרי על הערכים האלה כ"כ מהר!

איזה כייף?...

 

חוץ מזה! את בת של מלך!! את הולכת ברחוב.. איזה קידוש ה' את יכולה לעשות במראה החיצוני שלך!.. אנשים שלא שומרי תורה ומצוות רואים אותך, רואים בחורה דתיה, הם רוצים לראות - זה נכון מה שאנחנו יודעים על הדתיים, מה שהם מספרים לנו, או שזה בלושק - או, במילים אחרות - שטויות במיץ.. תחשבי על זה!! כל אדם כזה שעובר ורואה אותך צנועה ועדינה מקבל רושם טוב על הדת, על היהדות, על מי שעובד את זה.. את מייצגת משהו! תעמדי בזה אחות..

 

ואל תשכחי -

את עדיין מהווה דוגמא לכל מי שהסתכל עליך פעם כדוגמא - חניכות וחברות..

 

יאללה אחותתתתת! לעבודה ולמלאכה.. אני בטוחה שיש פה חבר'ה מדהימים שיעזרו לך - וגם לי.. להבין את כל הדברים האלה שאנחנו עושים בשביל האולפנא והחניכות.. אנחנו עוד נבין את זה! ונעשה את זה בשביל עצמינו... בהצלחה נשמה!

 

[סורי על המגילה ]

שקלתי מה לכתוב,מה לייעץ ומה לומר,ואז ראיתי שהתשובה נמצאת בדברים שלך,זותומרת-את כתבת כבר בדברים שלך את התשובות:

 

מצד אחד:

 

-"מצד אחד אני רוצה לנסות מלא דברים.."

-"מצד שני העניין הזה של חופש זה פיתוי כזה גדול!! "

-"הנושא של צניעות יותר.."

 

מצד שני:

 

-"מצד שני לא עשיתי אותם עד עכשיו כי כנראה יש בהם משו לא בסדר"

-" ואני לא רוצה כי אני יודעת שזה לא נכון.."

-"חח מוזר לכתוב דברים כאלה כי זה כאילו לכתוב "אני מתכוונת ליפול ב... " כאילו.. מי מתכוון ליפול בדברים?"

-" (לא שעכשיו אני בשמים)"

 

אם שמת לב,כל משפט ב"צד ראשון" הוא חצי משפט,ואיפה נמצא החצי השני של המשפט? ב"צד שני".תסתכלי אחד אחד.

 

עכשיו חשבתי-מה זה אומר?

 

והגעתי למסקנה-בעצם,לכמה מסקנות-

 

א.אם תסתכלי-כל המשפטים ב"צד ראשון" רומזים על זה שאת רוצה לעשות את הדברים כי זה היצר שמושך אותך לעשות את זה.הדגשתי את המילה 'פיתוי'-ואת זה את כתבת,לא אני.היצר מפתה,מאוד (בעצם,זאת ממש לא מסקנה שאני הסקתי,אלא רק ראיתי אותה במוכח בדברים שלך..).

 

ב.וזו ה-מסקנה-הפיתרון נמצא בתוכך! את ראית שהמשפטים משלימים אחד את השני.על כל "צד ראשון" יש את ה"צד שני"-הצד שעונה למה ל-א לעשות את זה.למה לא כדאי ולא טוב.בסופו של דבר,את יודעת שזה לא נכון,רק אולי קצת קשה לך להפנים את זה,לקבל וליישם.ומכאן נובעת המסקנה השלישית והאחרונה>>

 

ג.נתת לדוג' את הצניעות בתור נק' קושי (מאמינה שהכוונה יותר לביגוד..)-שזה באמת אחד ה-דברים הקשים אצל בנות..-אז אני אתייחס לזה.כשלא יודעים-או יודעים וקשה להפנים-הפיתרון היחיד הוא קריאה על זה,שוב ושוב,מכל הכיוונים,מכל המקורות,את כל הרבנים,ו..לאט לאט זה יחלחל,וזה ייקלט.תקראי על הצניעות,על מעלתה וחשיבותה,על נחיצותה,על יופיה וטובה שוב ושוב,מכל הווראציות,עד שזה ייקל,שזה יופנם ויהיה לך קל לקיים את זה,את תתחברי לזה.

כתבתי על צניעות,אבל קחי את זה לכל תחום שתרגישי שהולכת להיות לך נפילה בו..(ותזכרי-"כי נפלתי-קמתי" : מתוך הנפילות והקשיים צומחים,ואת יכולה תמיד לקום [עייני בשירשור עם הקטע של דניאלה..],ואת תצליחי להבא!).

 

ב"הצלחה נשמתי!

שנצליח כולנו,כל אחד במקומו ובקשייו.

 

 

אם תרצי הרחבה או משו,פה או באישי,אשמח!

 

ממש עזרתם לי =)

 

אני יודעת שיש בעיתיות.. אני אפילו מבינה את  הבעיתיות..

 

אבל אני מרגישה שהבעתיות הזאת לא כ"כ מעניינת אותי

 

נניח אני יודעת ששמירת נגיעה זה חשוב ואני מבינה את הסיבות וב"ה אני שומרת נגיעה מלא זמן.. מצד שני - מה אכפת לי לנסות לא לשמור נגיעה? נכון, זה יזיק.. אבל שורדים ואנשים עדיין חיים טוב גם אם הם לא שומרים

 

 

הדוג' היתה להמחשה בלבד.. בעז"ה אני אמשיך לשמור אז לא להגיב על העניין של השמירה =)

כן,המצב הזה מוכר לכולם,כאילו-"עכשיו אין לי כח לזה! נמאס! עוד כמה דק' אני אחזור.וזהו".

 

 

וגם זה נקנה על ידי הפנמה,אם קוראים וחושבים על העניין שוב ושוב,ומטפחים את הלימוד עליו,לאט לאט הקושי יורד.היצר נסוג.

 

וזה שבעיניים הבשרניות שלנו זה נראה שהאנשים שחוטאים בדבר עדיין חיים טוב ואפשר לשרוד את זה וכו' וכו',גם זה-עצת היצר הרע.הראייה השטחית של עיניים גשמיות,שרואות הכל חיצונית,כאן ועכשיו,שלא מבינות שהאנשים האלו באמת נפגעים מזה,שהם מפסידים,והם יתחרפנו כשהם ידעו עד כמה הם מפסידים,והם יראו שהם היו מעדיפים לא לשרוד,העיקר לא להפסיד מזה כ"כ..

 

וזהו.אין מה להוסיף.כביכול.כי עכשיו אנחנו "מבינים".אנחנו יודעים שזה בעייתי וכו'.

אבל פתאום-שוב נפילה,ו..איך זה קרה? הרי ידעתי..

אז זהו,שלא מספיק לדעת,צריך להפנים.וזה לוקח..הרבה..וצריך לדוש בזה שוב ושוב..כדי שיכנס..

 

טוב,אין לי מה להוסיף,צריך להוסיף עוד ועוד שכבות ידע כדי להצליח ולא ליפול ב"זה לא מעניין אותי עכשיו"..

 

ב"הצלחה לכולנו.

 

 

 

 

 

 

 

מקשיבה? גם חז"ל מסכימים איתך. באמת, לא עובד עלייך.

הם אומרים ככה - לכי תעשה כל החיים שלך מה שאת רוצה.

עובד עלייך? נו הנה, תראי: "שוב יום אחד לפני מיתתך".

מה הבעיה, נחשב מתי את תמותי, עכשיו תעשי מה שאת רוצה,

ואז ביום האחרון תחזרי בתשובה. ישאלו אותך בשמיים, תגידי "חז"ל אמרו"...

הא, נשמע טוב. אז יאלה, חבל לבזבז ת'זמן, היום את באה איתי לפאב בת"א, סבבה? היום בערב יש לי רכב, באמת שמעניין אותי מה הולך שם.

טוב, בואי רק נעשה ת'חישוב, ואז נוכל ללכת חופשי.

אז אמרנו שחוזרים יום אחד לפני שמתים - אז חוזרים בתשובה,

אז...

רגע, מתי נמות? את יודעת?

אופס, אם לא יודעים מתי נמות - אז אולי ח"ו נמות מחר, ואז צריך להתחיל את התשובה כבר מהיום?...

אופס! חכמים האלה מעצבנים. כבר חשבתי יביאו קצת חופש מרחב. קיצור - קבלי ביטול לגבי היום בלילה. כי לא יודע מתי נמות, ואם ח"ו נמות בלי תשובה, אז ווא ווא
כ-ל החיים הנצחיים שלנו הלכו. לזה אני לא מוכן. אני מוכן לקבל עולם הבא, שיחתמו לי עליו, ואז אני עושה עכשיו את כל השטויות שבעולם. אבל...

 

 

 

אהה. מסתבר שחכמים היו חכמים. אבל מאוד מאוד חכמים.

"שוב יום אחד לפני מיתתך",

קרי - הרגע. כי אם תמות בלי תשובה, אז אכלת אותה.

זו נקודה אחת למה לא - "מה אכפת לי לנסות? אנשים עדיין חיים טוב".

זה היה על החלק הראשון במשפט.

 

 

עכשיו בואי נגע בחלק השני - "אנשים עדיין חיים טוב".

אם את מביאה הסבר אחר לאחוז הגירושין הכ"כ ענק בארץ ובעולם במדינות שיש בהן מתירנות - חוץ משלא סתם המילה "ריגושים" קרובה למילה "גירושים", אם את מבינה לי הסבר אחר, אז...

אנשים לא חיים טוב. גם מה שנראה - זה הרבה מאוד מאוד "רק" נראה.

חוץ מזה שהרבה יותר נראה לא טוב מאשר טוב.

אין אדם בחיים שיהיה לך בעל נורמלי, אמיתי, נאמן וקרוב למושלם,

אלא אם כן הוא שומר תורה ומצוות. כן, אני יודע שיש מלא מאוד חילונים טובים וכו',

אבל עדיין, בשביל להיות קרוב לשלמות, חייב דבר שמעל שלימות המציאות, התורה.

וכאן טיפ שאתם הולכת ל - "דייטים". תזהרי מבנים. הם כועסים הרבה מאוד ואל תעשי טעויות. הרבה נשים נופלות. תבחרי רק אחד בעל מידות טובות - לא קשור ליהדות -

כי אחרת, את תהי בצרות. בנים לפעמים זה עם עצבני, מסוכן. בודדים הבאמת גברים שעובדים על מידותיהן ויכולים להיות שלך, איתך ומולך תמיד גם ברגעים הקשים.

תזכרי מה שאמרתי. לא הרבה יגידו ויעיזו לומר את זה, אבל אמרתי.

 

א"א למחוק תמונות מהראש.

את תראי את כל הזבל, תרצי לחזור לאבאל'ה, אבל...

התמונות לא נמחקות. הזכרונות פועמים בימים ובלילות. זה לא אינטרנט שאפשר לעשות "מחיקת הסטוריה", שם ההסטוריה - שהתמלא בשיא הגועל נפש של פריצות - הכל יהיה לך בראש. עמוק בראש. חרוט שם ולא יצא. לעולמים.

עוד דבר, חוץ מהתמונות וכל הזבל שיהיה בראש ואת הרי כן רוצה מתישהו לחזור בתשובה בשביל לא לקבל בשמיים דבר רע - ההשוואות יהרגו אותך בעתיד. יהרגו אותך בעתיד. את לא תהי רק עם בעלך במחשבות. ברגעים הקשים יקפצו כל האחרים. יד שנייה בחיים לא עדיפה על יד ראשונה.

 

 

 

אבאל'ה אוהב אותך ומחכה לך. למה את בורחת ממנו? נכון שקשה,

אבל לפחות תזכרי איפה המטרה. תזכרי שזה ג-ר-ו-ע ללכת רק לשנייה לצד השני.

אם תחשבי באמת שזה "חפיף", אז את תצאי בסוף חפיף. מיטל, אבאל'ה מחכה לך
ממש עכשיו וכ"כ אוהב אותך. אל תפני לו גב. אל לא מסוגלת לעשות לו את זה.

הוא מחכה, הידיים שלו פתוחות רק בשביל שתבואי ותדבקי בו ותגידי שאת איתו
לעולמים. תסתכלי, הוא מחכה לדמעה הראשונה שתצא מהעיניים שלך והוא יוכל לאסוף אותה אליו. לקחת אותך, לשמור עלייך ולחבק אותך חיבוק חם לעולמים.

חיבוק של אבאל'ה בשמיים שאין לו שום תחליף בחיים בשום מקום אחר.

 

 

 

 

 

 

 

 

.נקודה למחשבה.