אנ'לא מבינה כל שנה שוב ושוב.
יום כיפורים, סוכות, שמחת תורה עיניינים ו- וזהו חוזרים ללימודים.
חוזרים לשיגרה.!
היום הגעתי לזמן הזה עם הרגשה שונה- הזמן שאחרי!!
לא אכלנו, לא שתינו, התפללנו, חשבנו על תשובה, התוודינו, הבטחנו, קיבלנו על עצמינו.
ו-וואו ככה היום עבר לו?
ככה חלף? כאילו מה התכוננו לכל זה איזה חודש וכל לילה סליחות וכל הזמן מלחמות עם היצר ו... ו..... ו....... עם כל המאמץ הזה נגמר ככה?
תמיד אמרתי אין מצב ד' לא שם על התפילות שלי עם כל המאמצים האלה.
לקח לי זמן להבין באמת שהיום הזה הוא בעצם מתנה.
אבל מה?!
עכשיו אחרי יוהכ"פ נחזור למלא את שקי העבירות שלנו בכזאת קלות?
מ-ז-ה לא!
וכשאני אומרת לא אז אני מתכוונת לזה.
אבל איך? עם כל החטאים שלנו והטעויות שלנו???
אז ככה.. אחים שלי אם קיבלתם על עצמיכם משהו לכבוד הזמן הזה, לכבוד השנה החדשה.
ומין הסתם אני בטוחה שכל אחד קיבל על עצמו איזה משהו כדי להשתפר בו.
אז ב'מת- קיבלת על עצמך יותר כוונה בחלק מהתפילה? קיבלת על עצמך צניעות יותר?
קיבלנו משהו? אפילו הדבר ה-כ-י קטן!
זהו!
זה מה שמוריד משק העבירות.
החיזוק הקטן במה שקיבלנו על עצמינו והופ! הצטמצם לו השק.
איזה הרגשה- כיף! משו לונורמאלי רק לדעת שהצלחנו לצמצם משהו.
לגרום מעט נחת בשמיים.
ולהגיע לחגים עם כל המרץ והכוח.. לנצל אותם! ללמוד דברים חדשים להנות מהקדושה של הזמן הזה.
פתאום אני מרגישה שאני חייבת אבל מזה חייבת לשתף אתכם:
יום חמישי זה שהיה לפני יום כיפור הייתי בירושלים- בכותל בלילה.
ברובע היהודי באחד הפינות עמד בחור עם גיטרה ומסביבו עוד כמה בחורים.
אותו הבחור ניגן כ"כ יפה שזה נכנס לי ללב. והבחורים שרו איתו מתנועעים בדבקות!
זה היה פשוט מדהים לראות כזה דבר. זה היה תפילה בניגונים.. עכשיו סתכלו דקה לחתימה שלי
אתם מזה חייבם!
איזה קידוש ד'! איזה שמחה בלב..!
נחתמנו אבל עכשיו נותר לנו זמן עד להושענא רבה שזה הסיום סיום סיום והחתימה הכי גדולה לשנה.
שם- זה הסוף של כל הדין.
יש עוד זמן לתקן ושערי שמיים לא ננעלו. הם כרגע לא פתוחים כמו מקודם אך עדיין פתוחים.
