האמת, חשבתי על זה האם לפרסם את זה בפורום הזה,
כי פה יש דוסים כאלה שדיי לא בקטע של 'מאמוש', אלא יוצאים לדייטים וכו',
שזה שואב הרבה מאוד כוחות. ובכל זאת, החלטתי לפרסם,
קודם כל כי חשוב שנדע את זה ונוכל להעביר גם לאחרים, וגם כי יש בנינו שצריכים את זה.
אם את מתקרבת לגיל,
צאי לדייטים. זה לא סותר את זה שאת ה - 'מאמי' וכו', אל תוציאי מהפה.
אנחנו חייבים להשתדל כמה שיותר לשמור את הלב נקי, כן - גם אחרי דייט.
אצל צעירים יותר, הקשר הוא כולו רגש, השכל כמעט ולא עובד שם.
בדייט - אמנם גם יש 'שחיקת רגש',
אבל גם כי יותר גדולים וגם כי הקשר הוא גם שכלי,
השחיקה יכולה להיות הרבה פחות. חוץ מזה, שלדייט, חובה לצאת,
הרי מתישהו כן חובה להתחתן, לעומת קשרי אהבה של צעירים, שמיותר לגמרי.
אגב, אם כבר העלנו ת'נקודה, כדאי לקרוא פה:
עוד נקודה. כדאי לא לצאת לכל פגישה שמציעים לנו,
אלא קודם כל לבדוק התאמה, לבדוק הרבה, בשביל לחסוך צלקות מיותרות...
לא אמרתי שנשאר בבית,
אלא אדרבה, כן לצאת להתחתן מתי שאת מרגישה מוכנה.
לחפש, לבדוק - למצוא, בעז"ה.
לא סותר ש - 'מאמי, נשמתי' וכו', לא אמור להגיע בזמן הפגישה.
ככה גם תשחקי הרבה פחות רגש.
אני מוסיף פה קטע שפעם כתבתי. אמנם למישהי צעירה בקשר 'מיותר', ולא קשור לדייט,
אבל תשאבי משם ת'עקרון. שווה הרבה מאוד. מאוד.
תקשיבי רגע מהלב. יודעת למה אנחנו יכולים ללכת לישון בשקט בלילה למרות שכל העולם מטורף עלינו? בגלל האמונה שיש לנו בקב"ה. אנחנו נוהגים לדבר על אמונה שהיא בקשר לעם שלנו, או שאין לנו מה לעשות עוד אז כולם צועקים אמונה. אבל דוקא, שוכחים להכניס את הקב"ה למקומות הכי קטנים שיש בעולם. דוקא למקומות שאנחנו מרגישים שהנה אנחנו מסתדרים, אנחנו שוכחים פתאום לרגע מי מסדר את העולם. מי מזווג זיווגים בעולם הנפלא הזה ומי קרע את ים סוף אז.
יש מדרש מדהים, את מן הסתם מכירה אותו אבל אני חייב להראות לך אותו שוב עכשיו:
'אלהים מושיב יחידים ביתה'. מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו ודא הוא אומנתיה (זו העבודה שלו?), אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא (למחר באו אליה, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה זה רגלו שבורה) אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא(אמרה להם מה לכם, זו אומרת איני רוצה לזה וזה אומר איני רוצה לזו). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת. אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
לפעמים, לפעמים אנחנו שוכחים להכניס את אלוקים לדברים הפרטיים שלנו. את יודעת, אם אלוקים יושב ומסדר את ההוא להיא, אותי לזו, ואותך למישהו אחר - אז בעצם אנחנו לא צריכים לדאוג בכלל. הקטע הזה של "אנחנו עכשיו לחתונה, אני מפחדת שהוא יברח" או כל מיני מחשבות אחרות, אם זה עולה בליבך, זה פשוט לא אצלינו. אצלינו יש את הכלל שארבעים יום קודם יצירת הוולד. אם היית אחותי אחת מאלה שלא מאמינים, אז הייתי אומר לך - פססט, שומעת? תשמרי עליו חזק שלא יברח לך. העניין הוא שאת כמוני, כולנו קשורים למקום אחד שרק משם אנחנו יונקים. זה ההוא שם למעלה שעכשיו חושב את מי לסדר לך בדיוק. אבל בטח הוא מסתכל ביומן שלך ורואה שאת עכשיו בקשר עם אביתר ואת לא רוצה לסגור את הקשר גם בגלל שאת מפחדת שהוא לא יהיה שלך יותר מאוחר. בואי רגע ננסה לחשוב מה אלוקים עכשיו חושב. מה היא עושה שם למטה? היא מתערבת בעיניינים שלא לה? אומר אלוקים למלאכים מסביביו. ואז קם איזה מלאך לסנגר ואומר: לא, הקב"ה, היא לא מבינה מה היא עושה. סה"כ היא דוסה, אפילו מדריכה חניכות לדרכך. היא פשוט לא מבינה באמת את המשמעות. תשלח לה רמז אחד, עוד אחד, אלוקים, בבקשה. חכה, בנתיים אל תעשה שום דבר, בבקשה הקב"ה, תן לה רמז שהיא מתעסקת בדברים לא שלה. מולו קם המלאך הקטגור ואומר שמה פתאום, היא אמורה לדעת את זה כבר אחרי כל הפעולות שהיא העבירה בב"ע, וחוץ מזה הרי היא קוראת לעצמה דוסה. אהה. הבחורה גם נפלה בשמירת נגיעה. היא נגעה בבן, אלוקים, מה שאתה אמרת שאסור. היא פשוט עברה על זה. האא ואם זה לא מספיק בשביל לא לעזור לה אז עכשיו היא מתלבטת והיה לה צד של מחשבה האם שוב להכנס לכפפה שלך אלוקים ולצפצץ עליך. אני חושב חד משמעית לא לשלוח לה שום סימן ו - "תן לרשע וימות". אבל אבאל'ה רחמן ורחום אומר למעלה, אני אתן לבת שלי עוד צ'אנס, אשלח לה סימן ונראה בדיוק מה היא תעשה עם הדברים. ואז פתאום עולה לך בראש לשלוח הודעה שבעצם את שואלת ככה במילים אחרות - קשה לי מאוד במצב, מה לעשות? התשובה, חד משמעית את יודעת מה היא. הבחור לא יברח. ואם כן, טוב שכך כי הוא לא שלך. אנחנו אחותי להבדיל מהשאר, מאמינים שאם ה' יושב שם למעלה ומזווג זיווגים, אז אם זה הגבר שלך, אז הוא שלך והוא יבוא אפילו מסוף העולם בשביל להתחתן איתך. חד משמעית אין פה בכלל עניין להמשיך קשר, במיוחד לא בגיל שכזה. כששוכחים להכניס את מי שאחראי על הכל, אז אפילו בלי לשים לב שבגלל זה אנחנו דואגים, זה באמת מדאיג. אם רק נדגיש לעצמינו שאם הוא שלך אז הוא יגיע מסוף העולם, יעבור 8000 דייטים עם הבחורות הכי מדהימות שיש ולא יהיה שלהם. אם רק נאמין שיש אחראי חתונות בעולמינו, אז נבין גם שהדאגה מיותרת. לא רק שמיותרת, אלא במיוחד הורסת.
לפעמים עולה הטענה של: אם ניפרד הסיכוי שלא נתחתן ענק. פה אחותי, במשפט הזה פשוט נכנסנו לנעליים שלא שלנו. בואי נשאיר את הדברים שיעשו ע"י הטוב ביותר בעולם, בואי לא נפריע לו לעשות עבורינו את העבודה. אם תפרדו, הסיכוי שתתחתנו? אם הוא שלך, אז אתם תתחתנו ואפילו הוא יעבור לסין. אם אבאל'ה שם למעלה יחליט שהוא לא שלך, אז אפילו שתהיו ככה ביחד, ככה קרובים אחד לשני, אתם פשוט לא תתחנו. את העבודה הקשה, נשאיר להוא שם למעלה. וחייב לסיים במשפט הזה מהמדרש: אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. אנחנו דף בקושי יכולים לקרוע אז ודאי שלא ים. להכנס ל'נעליים' של אלוקים עבודה קשה ומסובכת מידיי בשבילנו. בואי נעצום עיניים ביחד ונומר - אבאל'ה, אתה אמרת, אז אנחנו מאמינים באמונה שלימה "אמרה לו לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת". לא לחינם המדרש נכתב. אותה אשה למדה את זה בדרך הקשה, לנו יש אמונה של נצח. בואי נקח אותה ונכניס את ה' דוקא למקומות שנראה לנו שאנחנו מבינים בהם הכי הרבה. דוקא למקומות הכי פרטיים בחיים שלנו. דוקא שם, את האמונה הגדולה שנמצאת בלב שלנו.
בהצלחה ענקית בעז"ה.
כולנו מתפללים, כן, גם עלייך. שתקבלי בעז"ה את החתן הכי טוב,
הכי מתאים והכי משלים, בשבילך. א-מ-ן-! 
