אני אתן בינתיים דעה כללית:

לא התרגשתי במיוחד.

הספר נכנס אצלי לקטגורית

"כיצד תשנה את חייך לחלוטין במהלך פשוט אחד"

כמו העכבר שמכר את הפרארי שלו,

או הנזיר שהזיז את הגבינה שלו,

ואני לא כל כך קונה את זה...

אבל

הסיפור הקצר שמופיע בעמוד שלפני הראשון -

על נרקיס וכו' -

הוא סיפור מדהים ממש.

יש בו לדעתי מסר חזק יותר מכל הספר.

(מה שמעורר מחשבה על טיבם של סיפורים ארוכים וקצרים...)

כמו שאמר האלכימאי - "איזה סיפור יפה..."

במדויק. (אם כי הייתי מעדן את הציניות בפסקא 1, אבל בגלל שזה לא אני, אני מתענג..)

אני נרשמתי והזמנתי את הספר מהספריה והוא עדיין לא הגיע...(מקום 2)

טווח הזמן באמת קצרצר מאיפה לעזאזל אני אמצה פה ת'ספר הזה(אומנם שמעתי עליו הרבה אבל לאפחד אין אותו) ולסוע את טבריה בשביל ללכת לספריה...ב-ח-ו-פ-ש-?!  אני עצלנית מידי..

אז אם למישו בא לשלוח לי ת'זה לביתי שיפנה אלי ..

או שינתן עוד שבוע כארכה ואנוכי אשתדל להגזיז את עצמותי הלאות טבריינה..

חנוכה שמייח

אנא-קל - תציל ת'מצב!

תכתוב משהו...

אין אפילו אחת מהקבוצה שהצליחה לקרוא את הספר?

מותר גם למי שקרא פעם להגיב!

(ואני מתחיל להתלבט אם להעלב...))

אני אענה על השאלות שלי..

דבר ראשון קפץ לי אוי נו עוד ספר שלוקח משלים ומנסה לשלב אותם בסיפור

כאילו כולנו מכירים את המשל על הגשר (נראלי עשיתי על זה בגרות)

וקואלו הצליח למרות הכל למרות שכל הספר אמור להסתובב על פי המשל הזה

הוא פשוט התעלם ממנו מדי פעם מוזכר אבל לא יותר מדי..

הדמות הכי שולית והכי משפיעה היא מוכרת הערמונים נראלי אם לא היה לו את הדחף ההתחלתי

לדעתי הוא היה נשאר רועה רגיל כאילו הוא חיכה שנה שלמה לפגוש אותה וזה מה שבכלל גרם לו לחפש 

את השאלה אל המלך שמדבר עם ה' זה קטע שאף פעם לא הבנתי אז חשבתי שאולי אתם תבינו..

וכמו שאני הבנתי את מוכר כלי הזכוכית אם זה היה סרט הוא היה מת כשהוא היה מגיע למכה

כאילו העיקר זה הדרך לא?

אז למה ללכת בואו נשאוף אם אין לנו דרך לסיים את המשימה בחיים

למה לא מיסרשתם לכל חברי הקבוצה? לא שמתי לב בכלל

אולי כדאי לתת עוד קצת זמן? עד שנשיג את הספר ונקרא? (אין לי בעיה לקרוא תוך שבוע, אבל להשיג.. זה כבר קצת יותר זמן )

אבל שלא יהיה פדיחות תכינו את התשובות בסדר?

זה היה די מבאס 

והסנה תודה על העצה..

היא רק כדי שזה לא יעבור עמוד, או שאמורים כבר להגיב על הספר?

החלום הראשון- מיד ידעתי שמזה מתפתחת כל העלילה, אז ניסיתי לשים לב לפרטים..

לא הבנתי את השאלה השניה..

דמות שבלעדיה לא היה סיפור.. אולי.. המוכר בדולח? סתאם שחבתי עליו, שהוא כזה נחמד וחביב.. קשישי..=[

את הקטע עם המלך לא הבנתי לעומקו. הוא היה קצת. מוזר ולא מובן. אבל אני חשובת שהוא דווקא הוסיף הרבה לעלילה.

אם הייתי במקום מוכר הבדולח- אני חושבת שכן.. אהבתי את הטענה שלו למה לא ללכת.. אבל בכל זאת, חלומות לא מתגשמים, חלומות מגשימים!!

מחכה כבר לקבוצת הקריאה הבאה..=[

בה"צלחה לכולם (מי שעוד לא קרא..)

באופן כללי נהנתי ממנו. הוא ספר נחמד זורם קליל. מעין אגדה מודרנית (בשל שימוש בחלק מהציולזציה המודרנית...)

מצד שני אי אפשר לומר שהוא  הרשים אותי בצורה חזקה.

הוא די קלישאתי בתוכנו ולי הוא הזכיר בעיקר את 'הסוד' וגם כל הפולחן הניו אייג'ינגי של הגשמה עצמית /ייעוד וכו'.

וכמובן הוא מזכיר את הסיפור האידי המפורסם 'האוצר מתחת לגשר'  ואולי מתבסס עליו...

כשהנער חלם את חלומו הראשון התייחסתי אליו בביטול, לא העלתי בדעתי שהוא המוטיב בראשי של הספר.

דמות ראש השירה. בלעדיו הספר לא היה אותו הספר.

לא זכור לי כרגע אותו מונולג שנהיל המלך עם הבורא....

אני מן הסתם הייתי יוצאת למסע. באופן כללי אני מאמינה ביציאה למסעות ייעודים וכד' אבל כסף לא נמצא ברשימת המטרות הייעודיות שלי.

אהבתי את הספר. לא אכפת לי אם הוא קלישאתי.הוא יפה. הספר קיבל אצלי בונוס בגלל שהגיבור הראשי הוא רועה צאן.

רועי צאן בהכללה הם עם טוב.

לא הזיז לי הרבה החלום שלו-לא היה נראה לי שהוא משמעותי.כן הזיז לי שבהתחלה הוא "מלכלך" על הצוענים ובסוף "חוזר"בו מהעניין. באופן כללי,הוא ניסה להיות נחמד עם כל הדתות,וגם עם מי שלא.

האלכימאי של המדבר הוסיף הרבה, וגם הנער שגנב אותו.

השיחה של ה"מלך" עם "הבורא" היא סתם עבודה זרה.

את האמת, לא חשבתי שהנזיר יביא לנער את הזהב שהאלכימאי השאיר לו.אבל אולי בגלל שאני לא סומכת על נוצרים.

הסופר כנראה שכן..

חבל שהיעוד בסוף היה כסף וזהב.

וזה שקוראים לו הנער,זה אולי כדי שיהיה יותר קל להזדהות איתו,בלי שם שחוצץ.לא הפריע לי לקריאה.

נכשלנו או לא?

קבוצת קריאה 16 משתתפים ו...

5 ענו? זהו נו באמת מה איתכם חפרתי? סתם לא היה לכם כח? מה קרה?

מבחינתי הפורום הוגדר רשמית כיבשן (ואם אתה לא עונה על ההודעה הזאת אז אתה יבשן.)

סתם נו אוף פשוט ביאסתם זה הכל..

הצלחה אדירה!

30% השתתפות!

זה ממש יפה במקומותינו.

אין יאוש!

על מה שאמרו פה...אני לא יכתוב סתם תגובה שחוזרת פה על כמעט כל הדברים....

וחוץ מזה, תלוי מה אתה מגדיר הצלחה של הקבוצת קריאה...

(ולא ממש ניסיתתי להשיג)

מתנצל (לא ממש...)

את כל התשובות התובנות והרהורים והכל נמחק. ימח שם המחשב!

(אולי זאת הסיבה שאפחד לא מגיב.)

ננסה לשחזר:

מוטיבים, אומרים שיש מסרים נוצרים מוסווים, לא מצאתי חוץ מהקטע של המלך שיוצר זיקה תנכית מגמתית. ובכלל כל העניין שלו הוא מגמתיות, כפי שאמר המלומד על הפאררי והעכבר. בנערה ה2 העלה לי אסוצאציות של איסלאם (מוות, נשים, גבורה?)

הדמות הם הכבשים (והתובנות שלו). בעצם, החליל. לא, הספר. כן, הספר. וקצת יין.

במקום המוכר הייתי יוצא, המסע שאליו הוא יוצא מוגדר, ודי מסודר, לעומת הנער שיוצא על סמך חלומות.

(ואופס, לא זוכר את החלום הראשון. כנראה שהוא לא עבר לי בראש ולא היה מרכזי אצלי.)

ומעניין להיות רוח. והסיפור האידי מוזכר ברבי נחמן ובעוד חסידות (זה היה בבגרות...)

וזהו.

לילה טוב.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אם האתר מעלה הודעות בלי תוכן, אל תשלחו את זה עוד פעם.

תתנתקו מהאינטרנט, תתחברו שוב, ואז תשלחו.

אצלי זה עובד.

קראתי את הספר ואמרו לי שהוא על אותו בסיס של האוצר מתחת לגשר, אז כשהנער חלם את החלום הראשון חשבתי שבעקבותיו הוא יצא למסע של גילוי האוצר.

הסיפור באמת מזכיר את האוצר מתחת לגשר, ואת הרעיון המרכזי שבו.

ומלכיצדק את המלך המקראי בשם הזה, דיברו כבר על זה...

דמות שולית שבלעדיה הסיפור לא היה סיפור- פטימה. 

אני לא זוכרת את השיחה של המלך עם הבורא.

אני לא חושבת שאם הייתי במקומו של מוכר כלי הזכוכית היה לי כוח לקום ולצאת למסע, היכולת לקום ולשנות היא דבר עצום וקשה. כולנו מעדיפים לשבת במקום ולא לנפץ את השגרה שמגינה עלינו.

ובנוסף הידיעה שאתה חי בשביל חלום מסויים גורמת לך לא להגשים אותו כדי שלא תאבד את הטעם לחיים, אז חוסר רצונו של המוכר לצאת הוא מובן מאוד לאור זה.

והקטע שאני אהבתי הוא הסיפור על נרקיס בפתיחה.

ואני ממש מתנצלת על האיחור, הספר היה מושאל בספריה, ולקח לי זמן לתפוס אותו .

מהסוף די התאכזבתי- כי למרות שהוא היה יפה בפני עצמו, זה זעק לי 'הי, זה כמו הסיפור על היהודי והאוצר מתחת לגשר'! וחבל. עוד סיפור שעלו לי אליו השוואות- זה הנסיך הקטן. הספר הרגיש לי איפושהו קצת מנסה להיות כמוהו (מדבר סהרה, למשל). היו גם כל מיני 'משפטי מחץ' ('הדברים הפשוטים בחיים הם המיוחדים ביותר', וכיו"ב), שקצת התלבטתי אם הם משתלבים יפה בסיפור או קצת מלאים ונדחפים מדי.

הרועה צאן, המדבר, כלי הבדולח, הפשטות- זה ממש עשה את הספר מדהים, וגרם לי לאהוב אותו. .

הקטע הכי יפה, היה לדעתי הקטע של ה'התגלות', הסערה- זה היה ממש מרגש.

אבל הסוף לדעתי היה לא טוב, כל הספר הייתי ב-ואו, מדהים- ואז הוא ישר מגיע לפירמידות- והופ. כל הספר חיפשנו אחרי האוצר, תן לנו קצת להינות מהגילוי שלו.

גם הדיבור על אהבה- לנערה בתחילת הספר, הוא נותן קצת יותר משקל לדעתי מאשר מפטימה- עליה הוא לא מדבר מספיק, ועל הקשר ביניהם.

אהבתי את כל הקטע של 'שפת העולם', 'הכל נובע ממקור אחד', וכו'.

דמות משנה חשובה בסיפור- כל הדמויות היו חשובות, כי הן העצימו והעלו עוד נק' בדמות של הגיבור. אבל אם צריך לבחור אחת, אז לדעתי זה המלך בהתחלה- שבעצם פתח את הראש של הנער לחשיבה קצת שונה.

לצאת למסע כזה? עכשיו אולי כן, אבל אחרי שיש לך כבר חיים מקובעים (כמו המוכר) זה כ"כ קשה...

עוד משהו שאהבתי זה את הסיפור בהתחלה על נרקיס, ואת התוספת עם האגם.

בסה"כ ספר טוב, אפילו טוב מאוד.

סליחה על החפירה

תודה!

בס"ד

קראתי תספר מזמן (קראתי 5 פעמים, כל פעם שהתחלתי לא עזבתי אותו מהיד עד שסיימתי....),אבל עבר מלא זמן ואני כבר לא זוכרת במדויק מה היה ומה חשבתי... לכן לא כל כך מתאים לי לענות על השאלות אז פשוט אגיב תגובה פתוחה

אני אוהבת ממש את הספר הזה, כי הוא מזכיר לנו את עצמנו, את מי שאנחנו באמת. כאילו, אני מתכוונת... כל החיים אנחנו במירוץ אחרי מטרות והשגים (שיכולים להיות נעלים ומהממים), אבל הרבה פעמים אנחנו שוכחים לעצור ולהקשיב לעצמנו, לאמת האמיתית שלנו.

אוף  זה נשמע כמו קלישאה שלא מבינים מה הקשר, אבל אני רואה את זה על עצמי... כשאני נמצאת בעיר חנוקה ופעילה-אין זמן לחשוב, אין זמן לנשום. פתאום כשמגיעים לנוף פתוח-ים/הרים/מדבר.. הדעת כאילו מתרחבת, המילים פתאום נהיות כל כך קטנות וחסרות ערך מול הגדול והאינסופי, ופתאום אפשר לנשום ולהרגע....

הספר לוקח אותנו למדבר, לשיא הפשטות, כל דבר שקורה בספר רק מראה לנו איך הרבה פעמים (אם לא תמיד), אנחנו חושבים שאם יש משהו גדול-הוא נמצא רחוק, צריך ללמוד הרבה/ללכת הרבה הכל הרבה הרבה, כשבעצם אם נעצור שניה נמצא את התשובה והפתרון אצלנו.

אולי זה נשמע לכם מנותק, בייחוד כשלא הבאתי דוגמאות מהחיים, אם למישו בא להבין יותר למה אני מתכוונת מוזמנ/ת באישי!

וואו חפרתי ואני אפילו לא בטוחה שזה קשור לקבוצת קריאה אבל אם כבר הזכרתם את הספר...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!