אני אתן בינתיים דעה כללית:

לא התרגשתי במיוחד.

הספר נכנס אצלי לקטגורית

"כיצד תשנה את חייך לחלוטין במהלך פשוט אחד"

כמו העכבר שמכר את הפרארי שלו,

או הנזיר שהזיז את הגבינה שלו,

ואני לא כל כך קונה את זה...

אבל

הסיפור הקצר שמופיע בעמוד שלפני הראשון -

על נרקיס וכו' -

הוא סיפור מדהים ממש.

יש בו לדעתי מסר חזק יותר מכל הספר.

(מה שמעורר מחשבה על טיבם של סיפורים ארוכים וקצרים...)

כמו שאמר האלכימאי - "איזה סיפור יפה..."

במדויק. (אם כי הייתי מעדן את הציניות בפסקא 1, אבל בגלל שזה לא אני, אני מתענג..)

אני נרשמתי והזמנתי את הספר מהספריה והוא עדיין לא הגיע...(מקום 2)

טווח הזמן באמת קצרצר מאיפה לעזאזל אני אמצה פה ת'ספר הזה(אומנם שמעתי עליו הרבה אבל לאפחד אין אותו) ולסוע את טבריה בשביל ללכת לספריה...ב-ח-ו-פ-ש-?!  אני עצלנית מידי..

אז אם למישו בא לשלוח לי ת'זה לביתי שיפנה אלי ..

או שינתן עוד שבוע כארכה ואנוכי אשתדל להגזיז את עצמותי הלאות טבריינה..

חנוכה שמייח

אנא-קל - תציל ת'מצב!

תכתוב משהו...

אין אפילו אחת מהקבוצה שהצליחה לקרוא את הספר?

מותר גם למי שקרא פעם להגיב!

(ואני מתחיל להתלבט אם להעלב...))

אני אענה על השאלות שלי..

דבר ראשון קפץ לי אוי נו עוד ספר שלוקח משלים ומנסה לשלב אותם בסיפור

כאילו כולנו מכירים את המשל על הגשר (נראלי עשיתי על זה בגרות)

וקואלו הצליח למרות הכל למרות שכל הספר אמור להסתובב על פי המשל הזה

הוא פשוט התעלם ממנו מדי פעם מוזכר אבל לא יותר מדי..

הדמות הכי שולית והכי משפיעה היא מוכרת הערמונים נראלי אם לא היה לו את הדחף ההתחלתי

לדעתי הוא היה נשאר רועה רגיל כאילו הוא חיכה שנה שלמה לפגוש אותה וזה מה שבכלל גרם לו לחפש 

את השאלה אל המלך שמדבר עם ה' זה קטע שאף פעם לא הבנתי אז חשבתי שאולי אתם תבינו..

וכמו שאני הבנתי את מוכר כלי הזכוכית אם זה היה סרט הוא היה מת כשהוא היה מגיע למכה

כאילו העיקר זה הדרך לא?

אז למה ללכת בואו נשאוף אם אין לנו דרך לסיים את המשימה בחיים

למה לא מיסרשתם לכל חברי הקבוצה? לא שמתי לב בכלל

אולי כדאי לתת עוד קצת זמן? עד שנשיג את הספר ונקרא? (אין לי בעיה לקרוא תוך שבוע, אבל להשיג.. זה כבר קצת יותר זמן )

אבל שלא יהיה פדיחות תכינו את התשובות בסדר?

זה היה די מבאס 

והסנה תודה על העצה..

היא רק כדי שזה לא יעבור עמוד, או שאמורים כבר להגיב על הספר?

החלום הראשון- מיד ידעתי שמזה מתפתחת כל העלילה, אז ניסיתי לשים לב לפרטים..

לא הבנתי את השאלה השניה..

דמות שבלעדיה לא היה סיפור.. אולי.. המוכר בדולח? סתאם שחבתי עליו, שהוא כזה נחמד וחביב.. קשישי..=[

את הקטע עם המלך לא הבנתי לעומקו. הוא היה קצת. מוזר ולא מובן. אבל אני חשובת שהוא דווקא הוסיף הרבה לעלילה.

אם הייתי במקום מוכר הבדולח- אני חושבת שכן.. אהבתי את הטענה שלו למה לא ללכת.. אבל בכל זאת, חלומות לא מתגשמים, חלומות מגשימים!!

מחכה כבר לקבוצת הקריאה הבאה..=[

בה"צלחה לכולם (מי שעוד לא קרא..)

באופן כללי נהנתי ממנו. הוא ספר נחמד זורם קליל. מעין אגדה מודרנית (בשל שימוש בחלק מהציולזציה המודרנית...)

מצד שני אי אפשר לומר שהוא  הרשים אותי בצורה חזקה.

הוא די קלישאתי בתוכנו ולי הוא הזכיר בעיקר את 'הסוד' וגם כל הפולחן הניו אייג'ינגי של הגשמה עצמית /ייעוד וכו'.

וכמובן הוא מזכיר את הסיפור האידי המפורסם 'האוצר מתחת לגשר'  ואולי מתבסס עליו...

כשהנער חלם את חלומו הראשון התייחסתי אליו בביטול, לא העלתי בדעתי שהוא המוטיב בראשי של הספר.

דמות ראש השירה. בלעדיו הספר לא היה אותו הספר.

לא זכור לי כרגע אותו מונולג שנהיל המלך עם הבורא....

אני מן הסתם הייתי יוצאת למסע. באופן כללי אני מאמינה ביציאה למסעות ייעודים וכד' אבל כסף לא נמצא ברשימת המטרות הייעודיות שלי.

אהבתי את הספר. לא אכפת לי אם הוא קלישאתי.הוא יפה. הספר קיבל אצלי בונוס בגלל שהגיבור הראשי הוא רועה צאן.

רועי צאן בהכללה הם עם טוב.

לא הזיז לי הרבה החלום שלו-לא היה נראה לי שהוא משמעותי.כן הזיז לי שבהתחלה הוא "מלכלך" על הצוענים ובסוף "חוזר"בו מהעניין. באופן כללי,הוא ניסה להיות נחמד עם כל הדתות,וגם עם מי שלא.

האלכימאי של המדבר הוסיף הרבה, וגם הנער שגנב אותו.

השיחה של ה"מלך" עם "הבורא" היא סתם עבודה זרה.

את האמת, לא חשבתי שהנזיר יביא לנער את הזהב שהאלכימאי השאיר לו.אבל אולי בגלל שאני לא סומכת על נוצרים.

הסופר כנראה שכן..

חבל שהיעוד בסוף היה כסף וזהב.

וזה שקוראים לו הנער,זה אולי כדי שיהיה יותר קל להזדהות איתו,בלי שם שחוצץ.לא הפריע לי לקריאה.

נכשלנו או לא?

קבוצת קריאה 16 משתתפים ו...

5 ענו? זהו נו באמת מה איתכם חפרתי? סתם לא היה לכם כח? מה קרה?

מבחינתי הפורום הוגדר רשמית כיבשן (ואם אתה לא עונה על ההודעה הזאת אז אתה יבשן.)

סתם נו אוף פשוט ביאסתם זה הכל..

הצלחה אדירה!

30% השתתפות!

זה ממש יפה במקומותינו.

אין יאוש!

על מה שאמרו פה...אני לא יכתוב סתם תגובה שחוזרת פה על כמעט כל הדברים....

וחוץ מזה, תלוי מה אתה מגדיר הצלחה של הקבוצת קריאה...

(ולא ממש ניסיתתי להשיג)

מתנצל (לא ממש...)

את כל התשובות התובנות והרהורים והכל נמחק. ימח שם המחשב!

(אולי זאת הסיבה שאפחד לא מגיב.)

ננסה לשחזר:

מוטיבים, אומרים שיש מסרים נוצרים מוסווים, לא מצאתי חוץ מהקטע של המלך שיוצר זיקה תנכית מגמתית. ובכלל כל העניין שלו הוא מגמתיות, כפי שאמר המלומד על הפאררי והעכבר. בנערה ה2 העלה לי אסוצאציות של איסלאם (מוות, נשים, גבורה?)

הדמות הם הכבשים (והתובנות שלו). בעצם, החליל. לא, הספר. כן, הספר. וקצת יין.

במקום המוכר הייתי יוצא, המסע שאליו הוא יוצא מוגדר, ודי מסודר, לעומת הנער שיוצא על סמך חלומות.

(ואופס, לא זוכר את החלום הראשון. כנראה שהוא לא עבר לי בראש ולא היה מרכזי אצלי.)

ומעניין להיות רוח. והסיפור האידי מוזכר ברבי נחמן ובעוד חסידות (זה היה בבגרות...)

וזהו.

לילה טוב.

(לא שיש לי הרבה ברירה... )

טוב, האלכימאי-

ספר מדהים, מלא רעיונות ממש יפים. לדעתי זה דווקא ספר של חיפוש אמיתי ולא כמו רוב השטויות שיש היום.

יש בו נקודות שכולם יכולים ללמוד מהם.

תהיה- מה אכפת לי אם יש שם נקודות מנצרות או איסלם פה ושם? למה זה אמור להפריע לי? מטרת הספר היא לעורר את הקורא למחשבה, ולא שיקבלו אותו כמובן מאליו. אז אם יש שם נקודות שלא מתאימות לי אני לא אקח אותם, אני אקח רק את מה שאני רוצה ומבינה מהספר.

לשאלות- החלום הראשון, אני ממש אוהבת לשמוע על חלומות ולספר חלומות, זה דבר ממש מיוחד לדעתי...(אם חלמתם איזה משו מעניין-מוזמנים) אז ממש התעניינתי בחלום וניסיתי לנחש לאן זה מוביל. (לא הצלחתי..) אבל זה משך אותי להמשיך.

אין לי כוח לשאלה השניה,

דמות שולית- יש את הקטע שהוא הולך לדוכן של מוכר הכרטיסים לאפריקה ואומר שהוא רק בא להסתכל ואז שהוא הולך המוכר כרטיסים אומר עוד בעל חלומות אחד. אז אומנם הוא לא משפיע ישירות על הנער אבל זו נקודה יפה- שאדם יכול לבחור ברגע אם הוא רק בעל חלומות או שהוא כבר מגשים אותם.

האמת שגם לא ממש הבנתי את המלך....

ואם הייתי במקום מוכר הבדולח...זו שאלה טובה... אני ממש מקווה ורוצה להאמין שהתשובה היא כן...

וזהו בערך (נראלי מספיק, לא? )

ורק עוד נקודה חשובה- תמיד הדברים החשובים באמת קורים ב-

מ ד ב ר

(ולא רק בספר הספציפי הזה) 

פשוט אין כמותו! (הייתי חייבת...)

לילה טוב!

אם האתר מעלה הודעות בלי תוכן, אל תשלחו את זה עוד פעם.

תתנתקו מהאינטרנט, תתחברו שוב, ואז תשלחו.

אצלי זה עובד.

קראתי את הספר ואמרו לי שהוא על אותו בסיס של האוצר מתחת לגשר, אז כשהנער חלם את החלום הראשון חשבתי שבעקבותיו הוא יצא למסע של גילוי האוצר.

הסיפור באמת מזכיר את האוצר מתחת לגשר, ואת הרעיון המרכזי שבו.

ומלכיצדק את המלך המקראי בשם הזה, דיברו כבר על זה...

דמות שולית שבלעדיה הסיפור לא היה סיפור- פטימה. 

אני לא זוכרת את השיחה של המלך עם הבורא.

אני לא חושבת שאם הייתי במקומו של מוכר כלי הזכוכית היה לי כוח לקום ולצאת למסע, היכולת לקום ולשנות היא דבר עצום וקשה. כולנו מעדיפים לשבת במקום ולא לנפץ את השגרה שמגינה עלינו.

ובנוסף הידיעה שאתה חי בשביל חלום מסויים גורמת לך לא להגשים אותו כדי שלא תאבד את הטעם לחיים, אז חוסר רצונו של המוכר לצאת הוא מובן מאוד לאור זה.

והקטע שאני אהבתי הוא הסיפור על נרקיס בפתיחה.

ואני ממש מתנצלת על האיחור, הספר היה מושאל בספריה, ולקח לי זמן לתפוס אותו .

מהסוף די התאכזבתי- כי למרות שהוא היה יפה בפני עצמו, זה זעק לי 'הי, זה כמו הסיפור על היהודי והאוצר מתחת לגשר'! וחבל. עוד סיפור שעלו לי אליו השוואות- זה הנסיך הקטן. הספר הרגיש לי איפושהו קצת מנסה להיות כמוהו (מדבר סהרה, למשל). היו גם כל מיני 'משפטי מחץ' ('הדברים הפשוטים בחיים הם המיוחדים ביותר', וכיו"ב), שקצת התלבטתי אם הם משתלבים יפה בסיפור או קצת מלאים ונדחפים מדי.

הרועה צאן, המדבר, כלי הבדולח, הפשטות- זה ממש עשה את הספר מדהים, וגרם לי לאהוב אותו. .

הקטע הכי יפה, היה לדעתי הקטע של ה'התגלות', הסערה- זה היה ממש מרגש.

אבל הסוף לדעתי היה לא טוב, כל הספר הייתי ב-ואו, מדהים- ואז הוא ישר מגיע לפירמידות- והופ. כל הספר חיפשנו אחרי האוצר, תן לנו קצת להינות מהגילוי שלו.

גם הדיבור על אהבה- לנערה בתחילת הספר, הוא נותן קצת יותר משקל לדעתי מאשר מפטימה- עליה הוא לא מדבר מספיק, ועל הקשר ביניהם.

אהבתי את כל הקטע של 'שפת העולם', 'הכל נובע ממקור אחד', וכו'.

דמות משנה חשובה בסיפור- כל הדמויות היו חשובות, כי הן העצימו והעלו עוד נק' בדמות של הגיבור. אבל אם צריך לבחור אחת, אז לדעתי זה המלך בהתחלה- שבעצם פתח את הראש של הנער לחשיבה קצת שונה.

לצאת למסע כזה? עכשיו אולי כן, אבל אחרי שיש לך כבר חיים מקובעים (כמו המוכר) זה כ"כ קשה...

עוד משהו שאהבתי זה את הסיפור בהתחלה על נרקיס, ואת התוספת עם האגם.

בסה"כ ספר טוב, אפילו טוב מאוד.

סליחה על החפירה

תודה!

בס"ד

קראתי תספר מזמן (קראתי 5 פעמים, כל פעם שהתחלתי לא עזבתי אותו מהיד עד שסיימתי....),אבל עבר מלא זמן ואני כבר לא זוכרת במדויק מה היה ומה חשבתי... לכן לא כל כך מתאים לי לענות על השאלות אז פשוט אגיב תגובה פתוחה

אני אוהבת ממש את הספר הזה, כי הוא מזכיר לנו את עצמנו, את מי שאנחנו באמת. כאילו, אני מתכוונת... כל החיים אנחנו במירוץ אחרי מטרות והשגים (שיכולים להיות נעלים ומהממים), אבל הרבה פעמים אנחנו שוכחים לעצור ולהקשיב לעצמנו, לאמת האמיתית שלנו.

אוף  זה נשמע כמו קלישאה שלא מבינים מה הקשר, אבל אני רואה את זה על עצמי... כשאני נמצאת בעיר חנוקה ופעילה-אין זמן לחשוב, אין זמן לנשום. פתאום כשמגיעים לנוף פתוח-ים/הרים/מדבר.. הדעת כאילו מתרחבת, המילים פתאום נהיות כל כך קטנות וחסרות ערך מול הגדול והאינסופי, ופתאום אפשר לנשום ולהרגע....

הספר לוקח אותנו למדבר, לשיא הפשטות, כל דבר שקורה בספר רק מראה לנו איך הרבה פעמים (אם לא תמיד), אנחנו חושבים שאם יש משהו גדול-הוא נמצא רחוק, צריך ללמוד הרבה/ללכת הרבה הכל הרבה הרבה, כשבעצם אם נעצור שניה נמצא את התשובה והפתרון אצלנו.

אולי זה נשמע לכם מנותק, בייחוד כשלא הבאתי דוגמאות מהחיים, אם למישו בא להבין יותר למה אני מתכוונת מוזמנ/ת באישי!

וואו חפרתי ואני אפילו לא בטוחה שזה קשור לקבוצת קריאה אבל אם כבר הזכרתם את הספר...

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.