הדמות של דגן גרמה לי לרצות יותר להשקיע ולשקוד על התורה

לא קראתי אותו... מעניין, אולי אני ינסה

ובאמת מלא ספרים על חיילים נוגעים ממש לחיים

הספר הרבי הקדוש מלעלוב של הסופר יאיר וינשטוק הפיח בי הרבה יראת שמיים

לשמוע על צדיקים מוסיף הרבה ליר"ש

גרם לי להרגיש שבכל מקום בו אני נמצאת יש בו שליחות עבורי

וספר לא קריאה אלא עיון- חוברת קטנה בשם- מי אתה ומה אתה עושה כאן באמצע הרחוב- שגרמה לי לחפש משמעות ולמצוא אותה.

יש לי את לוחמי התמורות וניסתי לקרוא אותו ממש פעם אבל הוא היה לי קשה כזה לקריאה..(;

כפירה...

אשכרה

זה ספר עם רקע ברסלבי, לא ?

מכיר קצת? "בעל התמורות" "מחולל התמורות" "היכל הגוונים המשתנים"?

היכל הגוונים המשתנים נשמע לי כמו מסך LED ענק או סמים.

זוכרת שקראתי אותו עד קטע מסוים שממש הפריע לי אמונית והחלטתי להפסיק. אבל יחד עם זאת תהיתי שמא לא הבנתי היטב את כוונת המשורר כי זה היה נחשב ספר ממש בסדר ממה ששמעתי וקראתי עליו.

אני די משתמשת בזה אינטואיטיבית במחשבות שלי

הנה תקציר ערכים לפי הבנתי:

מחולל התמורות- הקב"ה

בעל התמורות- רבי נחמן

היכל התמורות- הנשמה

היכל הגוונים המשתנים- המקום בנפש ממנו נובעים הרצונות הכי פנימיים ועמוקים

התאחדות- התבודדות

של הרב מניס פרידמן? ממליצה.

וגם "להיות יהודי" על הרב יצחק זילבר זצ"ל. הרגשתי אז שאני לא יכולה

להישאר באותו מצב, מבחינת מסירות נפש על היהדות. לצערי, ההרגשה

הזו עברה לי. סליחה השם.

"לך לך בני", של חיים שפירא ז"ל, קראתי כחמש שש פעמים. לא יאומן.

אגב, אם מישהו קורא גם ספרים מהספריה הציבורית, ורוצה לצחוק קצת,

ולא חושש מהומור קצת וולגרי, ממליצה על "משפחות וחיות אחרות" של

הזיאולוג ואוסף בעלי החיים - ג'ראלד דארל.

תיאורי הנוף שלו גם, כל כך יפים ופיוטיים. משהו. וזה אדם שהיה לא

עדין ולא מוסרי, כך נראה לי , בלשון עדינה, אבל הכתיבה שלו....משהו.

אם אתם אוהבים מסעות לאיסוף בעלי חיים, ממש הרפתקאות,

אפשר לקרוא שני ספרים נוספים שלו:

חברברי הסוואנה (אפריקה)

היער השיכור (דרום אמריקה)

יש לו גם ספר על מסע איסוף באוסטרליה אבל לא משהו.

ספרים אחרים שלו - שומר נפשו ירחק.

יש ספר קלאסי של עם עובד, "אל תיגע בזמיר" - הרפר לי. הרקע, עיר

דרומית בארה"ב, סניגור לבן שמוכרח להגן על אזרח שחור שלא ביצע

מה שייחסו לו. מנקודת מבט של ילדה - בת הסניגור. ספר קטן, רגיש

ומאוד אנושי. מאוד יפה. אגב, המחברת היא בת משפחה של הגנרל

לי שהיה בראש צבא הקונפודציה (?), הצבא הדרומי שהתנגדו לשחרור

העבדים. גם אותו קראתי פעמים מספר.

ספר נוסף על נושא דומה, גם באחת הערים הדרומיות בארה"ב

"העזרה". קצת בוטה ויש קטע לא כל כך יפה....אבל לא לשמה

ולא על בינו לבינה. חושבת שיש בו יסוד אוטוביוגרפי.

אהבתי.

זה ספר כבד אבל מעניין למרות שאני לא קורא ספרים עיון (זה לא עיון אבל גם לא ממש קריאה פשוטה) בדרך כלל קראתי אותו כמה פעמים..

ספרי תכנות. הגעתי אליהם בגיל 9,10 ופשוט מצאתי (אז) את שחפצה נפשי.

מאת דייב רמזי

עזר לי להבין קצת פסיכולוגיה של

בחירות/ מנגנונים / הצלחות וכשלונות

ליצור לעצמי הרגלים טובים

למצוא דרכים לעבוד על שבירת הרגלים רעים

הרגלים פיזיים/ רגשיים

בעדיפות ראשונה: "ספר האהבה והשיגעון" של מרדכי גרנביץ'.

שניה: "האם יש סיכוי לאהבה" של דוד בן יוסף.

שלישית: "תנ"ך" מאת ה' (לקרוא כסיפור ארוך).

רביעית: "בת הדיין" של גליה נוקד.

חמישית: "חזון ופיגיון" ד"ר מיכאל בן ארי (חובה לכל מי שחי במזרח התיכון).

שישית: "עם כלביא יקום" יאיר אנסבכר (אותו כנ"ל ובכללי הוא יהודי מיוחד מאין כמותו)

למרות שזה לא אמיתי ולא מבוסס, עדיין זה עשה לי טוב לנפש...

בת הדיין.

לגמרי יצאתי בנאדם אחר אחרי הקריאה שלו, עצבנית ועם גירודים בכל הגוף בגלל איך שהוא כתוב.

אני חושב שבמקום הראשון זה הספר נפשינו חיכתה של אמונה אילון. לא רק מצד הכתיבה אלא גם מצד הדיוק בפרטים, בת דודה (רחוקה) יקרה למה לא לדייק בסיפור של סבא רבא ???

אז שום ספר בעולם לא נחשב נקי

וקצת עגנון ושלום עליכם

בבת הדיין הסופרת חוזרת בתשובה, ולכן זה משולב עם עולם אחר.

הולכים הרבה יותר לקיצון.

בסוף זה סיפור אהבה, אם אהבה נחשבת בשבילך לא נקי, זה כבר עניין אחר.

אבל פה היא שילבה את העולם החילוני שאותו היא מכירה, ואת עולם החרדי.

וסיפור אהבה באמת יכול להחשב לא נקי, ובמיוחד בספרות חרדית קלאסית שקיימת מאן דכר שמיה (לפי מה שידוע לי ושקראתי)

ואגב אני בתור כותב יש לי מלא שאלות הלכתיות על איך לכתוב ספר עם סצנות של שידוך מה מותר ומה אסור לכתוב

אבל אחרי שקראתי ספרות אחרת קשה לי לקרוא ספרות חרדית

ולכן חזרתי למקורות

בסוף אין כמו סיפורים על יהודים ישרים ותמימים

מלבד זו על השואה, שלענ"ד, פשוט אי אפשר לקרוא עליה

מכותבים חילוניים. אין להשוות ספרים חרדיים על השואה

לספרים חילונים; הזוועות אותו דבר, אבל ההתייחסות,

ההסתכלות, האמונה.... אין דבר כזה.

שמעתי אבל שהספרות החרדית השתפרה לאין ערוך.

וגם לגבי הספרות הזרה, אני משתדלת לבחור בזהירות.

לא ל קחת את הזבל שמוצג על פי רוב במדפים בכניסה

ובכלל, רוב הספרים, לענ"ד, הם לא בבחינת ספרות.

כל אחד יכול לכתוב היום ספר.

הספרות משקפת על פי רוב את הלך הרוח של התקופה.

ולהיפך.

וכדאי אני סבורה, להתפלל על זה כשהולכים לקנות או

להחליף ספר בספריה; לבקש מהשם שיראה לנו ספר

טוב. כמו בכל דבר, רצון וסד"ש ותפילה. לא?

שזה כן סיפור אהבה. רואה?

אין בעיה עם סיפור אהבה, אבל יש בעיה עם תיאורים

שהנפש סולדת מהם. הנפש היהודית התכוונתי.

בכל אופן, אמורה לסלוד מהם. ואם היא לא, אז, יש,

בעיה.

מתכוונת בכל אופן לעצמי. הלוואי והייתי חרדית

קלאסית. כזו שנפשה סולדת ונרתעת מתיאורים

שבדרך כלל, כל תכליתם - למשוך את הקורא,

ולמכור את הספר טוב. ברוח הזמנים האלה.

לצערנו.

נדמה לי שכבר המלצתי על "זאת הפעם.."

זוכר? נקי לגמרי. וכן. סיפור אהבה.

אני אשאל את החברה שוב, כי היא, כמוני, לא חרדית קלאסית,

ובשום אופן לא היתה אומרת כך על סיפור אהבה "נקי".

וגם בדקתי על הסופרת. (כשקראתי אותו זה כבר היה נראה לי מוזר שבאמת חרדייה כתבה את זה)

וייזר נולדה למשפחה דתית לאומית קלאסית בשכונת ארמון הנציב בירושלים, למדה באולפנת חורב ושירתה שנה בשירות לאומי בקריית־שמונה. את לימודי התואר הראשון בפילוסופיה ויהדות עשתה באוניברסיטת בר־אילן, ובסיום התואר כל חברותיה כבר היו נשואות והיא לא. עבדה כדיילת באל־על במשך שנתיים, ואז שש שנים בסוכנות היהודית כאחראית משאבי אנוש.

(ד"א היא בעצמה נשואה לחילוני וזה הקונספט גם בסיפור)

חרדית קלאסית היא לא.

מקווה שלא טעיתי בספר, זאת הפעם - ספר מודפס או דיגיטלי

על אהבה.

של הבחור ומעשיו, לא היה גלאט כושר....

הראשון שיהיה שם זה "בתגובה אל", אם תלחצי עליו תראי שהוא מוביל אל התגובה של אורי ציון שאליה הגבת.

(אגב אם תבדקי את הגובה הישיר, תראי שזה יוצא בדיוק מתחת לתגובה שלי, שהגיבה לאותה הודעה של אורי ציון, מה שאומר שהיא ההמשך ושזה אכן התגובה שאליה הגבת)

זה מראה את ההשתלשלות מה מגיב למה.

הוא הרי בחור חילוני, וגם הסופרת מוציאה אותם הכי רע שיש כדי להראות את הקונטרסט ביניהם לבין המשפחה החרדית.

אבל לא זה מה שהופך ספר ללא נקי, דיי יש גבול.

את השלישי עוד לא סיימתי,

אבל כולם שינו בי משהו גם אם קטן מאוד.

(חמישית ושישית לא היה לי כוח לקרוא)

שמינית: "מיתרי הלב" שמעון ברייטקופף (אולי הוא היה צריך להיות במקום רביעי בעצם הוא הרבה יותר...).

האם יש סיכוי לאהבה- יש בו דרך חיים מאד עמוקה. למדתי ממנו הרבה

ואהבתי ספר אחר של יאיר אנסבכר- "כצל ציפור". הוא כותב בו על ההכשרה הצבאית שעבר

הראשון

הוא כן הכיר לי צורה אחת כזו, ויותר הבנתי את הגישה ודרך העבודה מספר אחר של דוד בן יוסף- "זרימה שוטפת"

אבל מה שבאמת הכניס אותי לעולם של עבודה עצמית היה ההכרח שהיה עבורי במציאות.

אולי זה המקום לציין ספר אחר ששינה משהו בחיים שלי- "גופנפש" של קן דיכטוואלד,

שהוא פתח לי את העולם של העבודה העצמית במובן של גוף ונפש.

אומרת ש"המציאות היא לטובתי". כלומר אם המציאות כופה עליי משהו זה אומר שאני צריך לעבור אותו. זה יכול לקרות בטוב ויכול לקרות בפחות טוב.

באותו הקשר הספר "כוחו של הרגע הזה" (אבל כשקראתי אותו כבר היה לי רקע, אז הוא לא היה "מהפיכה").

ימימה אביטל.

ולכן אם יש הזדמנות "לחטוף" אותו במקום רחוק עם אנשים שלא אכפת לי מהם, זה הזדמנות. כי אחרת נחטוף את אותו דפוס במקום יותר כואב.

(חטפתי עכשיו מכה קטנה, לא סוף העולם, אבל יהיה לה מחיר כבד על איך שהיומיים הקרובים שלי יראו).

עומד לפעמים במבחן המציאות, אחרי, שלמשל, פעם אחר פעם, מישהו מסויים עושה אותו דבר

מעצבן, מבלבל, פוגע, עולה על העצבים, פעם אחר פעם..... ואתה עוד טעון מכל מיני דברים

שהתרחשו יומיים קודם לכן.....בינתיים, ז ה לא מצליח להרגיע אותי. אולי בעולם הבא זה

יסתדר איכשהו, לאחר מירוק רציני. נו, מילא. שיהיה.

אחרי ראש השנה, אחרי כל מ יני קבלות יפות, הכל התמוסס והתרסק ברגע אחד של

תסכול מייאש...... ויש הרי דברים הרבה הרבה גרועים יותר, שאנשים עומדים בהם

כל כך באומץ ובכבוד....

מעצבנים.

לפחות 500 סימנים. מה מפעיל אותך שם ולמה זה כל כך מעצבן.

שזה אולי ( בעזרת השם, אולי...) טוב לפעם הבאה, אבל הפעם הראשונה

היא כולה על טהרת הקטסטרופה. אולי דברים שמצטברים, שמדחיקים,

אולי מרצון להיות יותר, ולא להשלים או יותר טוב, לחיות בשלום עם מה

שאתה, אולי החשש או אי הבטחון להעמיד דברים על דיוקם כבר בתחילה

("תשמע/י, אני לא יכולה להכיל את זה, למרות שאולי אני אמורה,

אל תשתפ/י אותי הזה, אל תיכנס/י הביתה עם מצב רוח כזה)

או למשל: אל תתיימרי לרצות יותר מאשר את יכולה להכיל , מבחינה

רוחנית.... אל תקשיבי לשיעורים נהדרים ועמוקים אבל כל כך דורשים

מבחינה מוסרית רוחנית, שעושים לך חלישות דעת, וכאלה...

חג סוכות שמח. לכולכם כולכם כולכם. באמת.

הפעם הראשונה קטסטרטפה זה בסדר. זה נקודת מוצא. השאלה לאן את מתקדמת ממנה.

אלא שברגע האמת, לצערי, היא לא משככת את הסערה, העצבים, הכעס,

האכזבה וכו' וכו'.......אצלי לפחות.

למדתי מזה בעיקר על מה זה אומר להיות בצבא.

זה לא ממש חולל בי שינוי אבל כן השפיע. אני מעריכה אותו כאדם

שהוא ספר חשוב וממליצה לכל מי שחושב על פירוד וגם איך להעמיק ולשפר את הזוגיות, לקרוא

או לפחות לעיין בו.

התבלבלתי. יותר עמוק ומקצועי מהספר של בעלה של שגרירת ישראל בבריטניה (לזה התכוונת, נכון?)

בוחרים להרגיש טוב - ד"ר ברנס

פרויקט האושר של גרטשן רובין - אשה מוכשרת שהחליטה להעצים את האושר

שלה, ומכל הטוב הזה שיש לה, להעלות עוד ועוד... משמעת עצמית, משהו מיוחד,

עבדה כל פעם בדייקנות ודקדקנות על משהו אחר. ממליצה. למרבה הצער, נשואה

ליהודי. אבל באמת אשה מיוחדת מאוד. שווה לקרוא ויכול לתת עידוד למי שרוצה

ויש לו מספיק משמעת עצמית לעבוד כמוה.

אבל הספר "האם יש סיכוי לאהבה" הוא לא של רן וובר...

זו מילה תנ"כית שיהושע בן נון השתמש בה (יהושע כג, טו). האקדמיה ללשון ברוב חוצפתהּ הכריזה עליה כצורה שגויה של 'אתכם', אך אני בצד של יהושע בן נון.

אני בצד של ה'

אני בצד של ה'

שרובינו מדברים כך:

אני יגיד.

יגיד מתייחס הרי לגוף שלישי.

צ"ל: אני אגיד.

יש עוד ספרים רבים שהשפיעו, אבל הספר הזה חדמ"ש שינה ועיצב אותי

הגיבורה

חלק פשוט הגיעו בזמן המתאים

אבל בטופ.

"מקימי" ו"שירה גאולה"-נועה ירון דיין.

"החיים כניגון"- אהרון רזאל.

"נשמה"-הרב שטיינזלץ.

"לא ביקשתי לבוא לעולם"- הרב מאניס פרידמן וד"ר אלעד בן אלול.

וחשבתי שהיה לה אומץ להתייחס לזה ככה.

מה שהוא עושה שם לסוכני ביטוח זה עוול רצחני ושקרי. לא רק שהמון ממה שהוא אומר לא נכון (למשל, הידעתם שכל מפקח על הביטוח שמתחלף מנמיך עוד ועוד את העמלות שמותר לחברה לשלם לסוכן הקטן? זה כמו חוק החניונים של לזימי, פיגור ורוע), גם את מה שבפשטות יש בו אמת אפשר להגיד על אמסטרדמסקי עצמו.

ובבית יש רק באנגלית אז אני עוד יותר מתעצלת…

את אל תגע בזמיר אהבתי לא בגלל הגזענות, אלא בגלל האבהות הנהדרת של האב שם (אטיקוס?)

דמות מהממת.

אבל מהסרט מאוד נהניתי. הרגשתי שאין שם מילה אחת מיותרת.

קראתי אותו פעמיים, למרות שהוא לא נקי פראקסלנס. אבל הוא

לא נקי במובן רגיל של לא נקי. הוא ספר טוב. אהבתי אותו.

הכל אהבתי ב"אל תיגע בזמיר"; האיטיות בעצלתיים שלו

שמתאימה לעיירה הדרומית המתנהלת בעצלתיים כזה;

הנושא, האנושיות של אטיקוס והיחס המכבד והרגיש

לילדים שלו. הרמזים לצביעות המתחסדת אצל הנשים

במפגש הביתי של המסיון. זוכרת?

ספר כל כך אנושי.

והעלילה שבתוך העלילה, עם השכן המסכן

ה"דפוק" הזה. זוכרת? שהטמין להם כל מיני

דברים נחמדים בתוך חלל בעץ, והמתח

לקראת הסוף, כשהילדים שבו בלילה מהמסיבה

בבית הספר (לא רוצה לפרט יותר, לא לקלקל

למי שרוצה לקרוא). קראתי אותו כמה פעמים

ואף נתתי לו לילדי לקרוא, גם לבנים, למרות

נושא המשפט.

בכל זאת, ממליצה לך לקרוא את העזרה.

קראתי מזמן. כמעט ולא זוכרת פרטים מהעלילה (רק ממש בקוים כלליים).

זוכרת שזה על איש מבוגר, ומלא באנושיות.

קלאסיקה

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

קראתי בעבר חלק ממנו, אבל לא זוכר כ"כ.

קראתי לפני המון שנים, למעלה מעשור.

אגב, קוראים לו מסעב חסן יוסוף.

יש גם ערך בויקיפדיה.

את הספר השני שלו, לא חושבת שכדאי לקרוא. מן הסתם מלא נצרות. הוא הרי התנצר.

הלך לכיוון השני, לדת ה"אהבה"......

חבל.

חושבת שהוא מעכל את עצמו עם הרצון להראות את האמת. אין טעם. עשיו שונא ליעקב. אלא שהוא לא יודע

את זה. אנחנו כבר רגילים ודי מחוסנים....לצערנו.