יעני שאחרי שקראתי אותם הפכתם קצת לאדם אחר
ולא דווקא סיפרי קריאה😊
יעני שאחרי שקראתי אותם הפכתם קצת לאדם אחר
ולא דווקא סיפרי קריאה😊
הדמות של דגן גרמה לי לרצות יותר להשקיע ולשקוד על התורה
לא קראתי אותו... מעניין, אולי אני ינסה
ובאמת מלא ספרים על חיילים נוגעים ממש לחיים
הספר הרבי הקדוש מלעלוב של הסופר יאיר וינשטוק הפיח בי הרבה יראת שמיים
לשמוע על צדיקים מוסיף הרבה ליר"ש
גרם לי להרגיש שבכל מקום בו אני נמצאת יש בו שליחות עבורי
וספר לא קריאה אלא עיון- חוברת קטנה בשם- מי אתה ומה אתה עושה כאן באמצע הרחוב- שגרמה לי לחפש משמעות ולמצוא אותה.
יש לי את לוחמי התמורות וניסתי לקרוא אותו ממש פעם אבל הוא היה לי קשה כזה לקריאה..(;
כפירה...
אשכרה
זה ספר עם רקע ברסלבי, לא ?
מכיר קצת? "בעל התמורות" "מחולל התמורות" "היכל הגוונים המשתנים"?
היכל הגוונים המשתנים נשמע לי כמו מסך LED ענק או סמים.
זוכרת שקראתי אותו עד קטע מסוים שממש הפריע לי אמונית והחלטתי להפסיק. אבל יחד עם זאת תהיתי שמא לא הבנתי היטב את כוונת המשורר כי זה היה נחשב ספר ממש בסדר ממה ששמעתי וקראתי עליו.
אני די משתמשת בזה אינטואיטיבית במחשבות שלי
הנה תקציר ערכים לפי הבנתי:
מחולל התמורות- הקב"ה
בעל התמורות- רבי נחמן
היכל התמורות- הנשמה
היכל הגוונים המשתנים- המקום בנפש ממנו נובעים הרצונות הכי פנימיים ועמוקים
התאחדות- התבודדות
של הרב מניס פרידמן? ממליצה.
וגם "להיות יהודי" על הרב יצחק זילבר זצ"ל. הרגשתי אז שאני לא יכולה
להישאר באותו מצב, מבחינת מסירות נפש על היהדות. לצערי, ההרגשה
הזו עברה לי. סליחה השם.
"לך לך בני", של חיים שפירא ז"ל, קראתי כחמש שש פעמים. לא יאומן.
אגב, אם מישהו קורא גם ספרים מהספריה הציבורית, ורוצה לצחוק קצת,
ולא חושש מהומור קצת וולגרי, ממליצה על "משפחות וחיות אחרות" של
הזיאולוג ואוסף בעלי החיים - ג'ראלד דארל.
תיאורי הנוף שלו גם, כל כך יפים ופיוטיים. משהו. וזה אדם שהיה לא
עדין ולא מוסרי, כך נראה לי , בלשון עדינה, אבל הכתיבה שלו....משהו.
אם אתם אוהבים מסעות לאיסוף בעלי חיים, ממש הרפתקאות,
אפשר לקרוא שני ספרים נוספים שלו:
חברברי הסוואנה (אפריקה)
היער השיכור (דרום אמריקה)
יש לו גם ספר על מסע איסוף באוסטרליה אבל לא משהו.
ספרים אחרים שלו - שומר נפשו ירחק.
יש ספר קלאסי של עם עובד, "אל תיגע בזמיר" - הרפר לי. הרקע, עיר
דרומית בארה"ב, סניגור לבן שמוכרח להגן על אזרח שחור שלא ביצע
מה שייחסו לו. מנקודת מבט של ילדה - בת הסניגור. ספר קטן, רגיש
ומאוד אנושי. מאוד יפה. אגב, המחברת היא בת משפחה של הגנרל
לי שהיה בראש צבא הקונפודציה (?), הצבא הדרומי שהתנגדו לשחרור
העבדים. גם אותו קראתי פעמים מספר.
ספר נוסף על נושא דומה, גם באחת הערים הדרומיות בארה"ב
"העזרה". קצת בוטה ויש קטע לא כל כך יפה....אבל לא לשמה
ולא על בינו לבינה. חושבת שיש בו יסוד אוטוביוגרפי.
אהבתי.
זה ספר כבד אבל מעניין למרות שאני לא קורא ספרים עיון (זה לא עיון אבל גם לא ממש קריאה פשוטה) בדרך כלל קראתי אותו כמה פעמים..
ספרי תכנות. הגעתי אליהם בגיל 9,10 ופשוט מצאתי (אז) את שחפצה נפשי.
מאת דייב רמזי
עזר לי להבין קצת פסיכולוגיה של
בחירות/ מנגנונים / הצלחות וכשלונות
ליצור לעצמי הרגלים טובים
למצוא דרכים לעבוד על שבירת הרגלים רעים
הרגלים פיזיים/ רגשיים
בעדיפות ראשונה: "ספר האהבה והשיגעון" של מרדכי גרנביץ'.
שניה: "האם יש סיכוי לאהבה" של דוד בן יוסף.
שלישית: "תנ"ך" מאת ה' (לקרוא כסיפור ארוך).
רביעית: "בת הדיין" של גליה נוקד.
חמישית: "חזון ופיגיון" ד"ר מיכאל בן ארי (חובה לכל מי שחי במזרח התיכון).
שישית: "עם כלביא יקום" יאיר אנסבכר (אותו כנ"ל ובכללי הוא יהודי מיוחד מאין כמותו)
למרות שזה לא אמיתי ולא מבוסס, עדיין זה עשה לי טוב לנפש...
בת הדיין.
לגמרי יצאתי בנאדם אחר אחרי הקריאה שלו, עצבנית ועם גירודים בכל הגוף בגלל איך שהוא כתוב.
אני חושב שבמקום הראשון זה הספר נפשינו חיכתה של אמונה אילון. לא רק מצד הכתיבה אלא גם מצד הדיוק בפרטים, בת דודה (רחוקה) יקרה למה לא לדייק בסיפור של סבא רבא ???
אז שום ספר בעולם לא נחשב נקי
וקצת עגנון ושלום עליכם
בבת הדיין הסופרת חוזרת בתשובה, ולכן זה משולב עם עולם אחר.
הולכים הרבה יותר לקיצון.
בסוף זה סיפור אהבה, אם אהבה נחשבת בשבילך לא נקי, זה כבר עניין אחר.
אבל פה היא שילבה את העולם החילוני שאותו היא מכירה, ואת עולם החרדי.
וסיפור אהבה באמת יכול להחשב לא נקי, ובמיוחד בספרות חרדית קלאסית שקיימת מאן דכר שמיה (לפי מה שידוע לי ושקראתי)
ואגב אני בתור כותב יש לי מלא שאלות הלכתיות על איך לכתוב ספר עם סצנות של שידוך מה מותר ומה אסור לכתוב
אבל אחרי שקראתי ספרות אחרת קשה לי לקרוא ספרות חרדית
ולכן חזרתי למקורות
בסוף אין כמו סיפורים על יהודים ישרים ותמימים
מלבד זו על השואה, שלענ"ד, פשוט אי אפשר לקרוא עליה
מכותבים חילוניים. אין להשוות ספרים חרדיים על השואה
לספרים חילונים; הזוועות אותו דבר, אבל ההתייחסות,
ההסתכלות, האמונה.... אין דבר כזה.
שמעתי אבל שהספרות החרדית השתפרה לאין ערוך.
וגם לגבי הספרות הזרה, אני משתדלת לבחור בזהירות.
לא ל קחת את הזבל שמוצג על פי רוב במדפים בכניסה
ובכלל, רוב הספרים, לענ"ד, הם לא בבחינת ספרות.
כל אחד יכול לכתוב היום ספר.
הספרות משקפת על פי רוב את הלך הרוח של התקופה.
ולהיפך.
וכדאי אני סבורה, להתפלל על זה כשהולכים לקנות או
להחליף ספר בספריה; לבקש מהשם שיראה לנו ספר
טוב. כמו בכל דבר, רצון וסד"ש ותפילה. לא?
שזה כן סיפור אהבה. רואה?
אין בעיה עם סיפור אהבה, אבל יש בעיה עם תיאורים
שהנפש סולדת מהם. הנפש היהודית התכוונתי.
בכל אופן, אמורה לסלוד מהם. ואם היא לא, אז, יש,
בעיה.
מתכוונת בכל אופן לעצמי. הלוואי והייתי חרדית
קלאסית. כזו שנפשה סולדת ונרתעת מתיאורים
שבדרך כלל, כל תכליתם - למשוך את הקורא,
ולמכור את הספר טוב. ברוח הזמנים האלה.
לצערנו.
נדמה לי שכבר המלצתי על "זאת הפעם.."
זוכר? נקי לגמרי. וכן. סיפור אהבה.
אני אשאל את החברה שוב, כי היא, כמוני, לא חרדית קלאסית,
ובשום אופן לא היתה אומרת כך על סיפור אהבה "נקי".
וגם בדקתי על הסופרת. (כשקראתי אותו זה כבר היה נראה לי מוזר שבאמת חרדייה כתבה את זה)
וייזר נולדה למשפחה דתית לאומית קלאסית בשכונת ארמון הנציב בירושלים, למדה באולפנת חורב ושירתה שנה בשירות לאומי בקריית־שמונה. את לימודי התואר הראשון בפילוסופיה ויהדות עשתה באוניברסיטת בר־אילן, ובסיום התואר כל חברותיה כבר היו נשואות והיא לא. עבדה כדיילת באל־על במשך שנתיים, ואז שש שנים בסוכנות היהודית כאחראית משאבי אנוש.
(ד"א היא בעצמה נשואה לחילוני וזה הקונספט גם בסיפור)
חרדית קלאסית היא לא.
מקווה שלא טעיתי בספר, זאת הפעם - ספר מודפס או דיגיטלי
על אהבה.
של הבחור ומעשיו, לא היה גלאט כושר....
הראשון שיהיה שם זה "בתגובה אל", אם תלחצי עליו תראי שהוא מוביל אל התגובה של אורי ציון שאליה הגבת.
(אגב אם תבדקי את הגובה הישיר, תראי שזה יוצא בדיוק מתחת לתגובה שלי, שהגיבה לאותה הודעה של אורי ציון, מה שאומר שהיא ההמשך ושזה אכן התגובה שאליה הגבת)
זה מראה את ההשתלשלות מה מגיב למה.
הוא הרי בחור חילוני, וגם הסופרת מוציאה אותם הכי רע שיש כדי להראות את הקונטרסט ביניהם לבין המשפחה החרדית.
אבל לא זה מה שהופך ספר ללא נקי, דיי יש גבול.
את השלישי עוד לא סיימתי,
אבל כולם שינו בי משהו גם אם קטן מאוד.
(חמישית ושישית לא היה לי כוח לקרוא)
שמינית: "מיתרי הלב" שמעון ברייטקופף (אולי הוא היה צריך להיות במקום רביעי בעצם הוא הרבה יותר...).
האם יש סיכוי לאהבה- יש בו דרך חיים מאד עמוקה. למדתי ממנו הרבה
ואהבתי ספר אחר של יאיר אנסבכר- "כצל ציפור". הוא כותב בו על ההכשרה הצבאית שעבר
הראשון
הוא כן הכיר לי צורה אחת כזו, ויותר הבנתי את הגישה ודרך העבודה מספר אחר של דוד בן יוסף- "זרימה שוטפת"
אבל מה שבאמת הכניס אותי לעולם של עבודה עצמית היה ההכרח שהיה עבורי במציאות.
אולי זה המקום לציין ספר אחר ששינה משהו בחיים שלי- "גופנפש" של קן דיכטוואלד,
שהוא פתח לי את העולם של העבודה העצמית במובן של גוף ונפש.
אומרת ש"המציאות היא לטובתי". כלומר אם המציאות כופה עליי משהו זה אומר שאני צריך לעבור אותו. זה יכול לקרות בטוב ויכול לקרות בפחות טוב.
באותו הקשר הספר "כוחו של הרגע הזה" (אבל כשקראתי אותו כבר היה לי רקע, אז הוא לא היה "מהפיכה").
ולכן אם יש הזדמנות "לחטוף" אותו במקום רחוק עם אנשים שלא אכפת לי מהם, זה הזדמנות. כי אחרת נחטוף את אותו דפוס במקום יותר כואב.
(חטפתי עכשיו מכה קטנה, לא סוף העולם, אבל יהיה לה מחיר כבד על איך שהיומיים הקרובים שלי יראו).
עומד לפעמים במבחן המציאות, אחרי, שלמשל, פעם אחר פעם, מישהו מסויים עושה אותו דבר
מעצבן, מבלבל, פוגע, עולה על העצבים, פעם אחר פעם..... ואתה עוד טעון מכל מיני דברים
שהתרחשו יומיים קודם לכן.....בינתיים, ז ה לא מצליח להרגיע אותי. אולי בעולם הבא זה
יסתדר איכשהו, לאחר מירוק רציני. נו, מילא. שיהיה.
אחרי ראש השנה, אחרי כל מ יני קבלות יפות, הכל התמוסס והתרסק ברגע אחד של
תסכול מייאש...... ויש הרי דברים הרבה הרבה גרועים יותר, שאנשים עומדים בהם
כל כך באומץ ובכבוד....
מעצבנים.
לפחות 500 סימנים. מה מפעיל אותך שם ולמה זה כל כך מעצבן.
שזה אולי ( בעזרת השם, אולי...) טוב לפעם הבאה, אבל הפעם הראשונה
היא כולה על טהרת הקטסטרופה. אולי דברים שמצטברים, שמדחיקים,
אולי מרצון להיות יותר, ולא להשלים או יותר טוב, לחיות בשלום עם מה
שאתה, אולי החשש או אי הבטחון להעמיד דברים על דיוקם כבר בתחילה
("תשמע/י, אני לא יכולה להכיל את זה, למרות שאולי אני אמורה,
אל תשתפ/י אותי הזה, אל תיכנס/י הביתה עם מצב רוח כזה)
או למשל: אל תתיימרי לרצות יותר מאשר את יכולה להכיל , מבחינה
רוחנית.... אל תקשיבי לשיעורים נהדרים ועמוקים אבל כל כך דורשים
מבחינה מוסרית רוחנית, שעושים לך חלישות דעת, וכאלה...
חג סוכות שמח. לכולכם כולכם כולכם. באמת.
הפעם הראשונה קטסטרטפה זה בסדר. זה נקודת מוצא. השאלה לאן את מתקדמת ממנה.
אלא שברגע האמת, לצערי, היא לא משככת את הסערה, העצבים, הכעס,
האכזבה וכו' וכו'.......אצלי לפחות.
למדתי מזה בעיקר על מה זה אומר להיות בצבא.
זה לא ממש חולל בי שינוי אבל כן השפיע. אני מעריכה אותו כאדם
שהוא ספר חשוב וממליצה לכל מי שחושב על פירוד וגם איך להעמיק ולשפר את הזוגיות, לקרוא
או לפחות לעיין בו.
התבלבלתי. יותר עמוק ומקצועי מהספר של בעלה של שגרירת ישראל בבריטניה (לזה התכוונת, נכון?)
בוחרים להרגיש טוב - ד"ר ברנס
פרויקט האושר של גרטשן רובין - אשה מוכשרת שהחליטה להעצים את האושר
שלה, ומכל הטוב הזה שיש לה, להעלות עוד ועוד... משמעת עצמית, משהו מיוחד,
עבדה כל פעם בדייקנות ודקדקנות על משהו אחר. ממליצה. למרבה הצער, נשואה
ליהודי. אבל באמת אשה מיוחדת מאוד. שווה לקרוא ויכול לתת עידוד למי שרוצה
ויש לו מספיק משמעת עצמית לעבוד כמוה.
אבל הספר "האם יש סיכוי לאהבה" הוא לא של רן וובר...
זו מילה תנ"כית שיהושע בן נון השתמש בה (יהושע כג, טו). האקדמיה ללשון ברוב חוצפתהּ הכריזה עליה כצורה שגויה של 'אתכם', אך אני בצד של יהושע בן נון.
אני בצד של ה'
אני בצד של ה'
שרובינו מדברים כך:
אני יגיד.
יגיד מתייחס הרי לגוף שלישי.
צ"ל: אני אגיד.
יש עוד ספרים רבים שהשפיעו, אבל הספר הזה חדמ"ש שינה ועיצב אותי
הגיבורה
חלק פשוט הגיעו בזמן המתאים
אבל בטופ.
"מקימי" ו"שירה גאולה"-נועה ירון דיין.
"החיים כניגון"- אהרון רזאל.
"נשמה"-הרב שטיינזלץ.
"לא ביקשתי לבוא לעולם"- הרב מאניס פרידמן וד"ר אלעד בן אלול.
וחשבתי שהיה לה אומץ להתייחס לזה ככה.
מה שהוא עושה שם לסוכני ביטוח זה עוול רצחני ושקרי. לא רק שהמון ממה שהוא אומר לא נכון (למשל, הידעתם שכל מפקח על הביטוח שמתחלף מנמיך עוד ועוד את העמלות שמותר לחברה לשלם לסוכן הקטן? זה כמו חוק החניונים של לזימי, פיגור ורוע), גם את מה שבפשטות יש בו אמת אפשר להגיד על אמסטרדמסקי עצמו.
ובבית יש רק באנגלית אז אני עוד יותר מתעצלת…
את אל תגע בזמיר אהבתי לא בגלל הגזענות, אלא בגלל האבהות הנהדרת של האב שם (אטיקוס?)
דמות מהממת.
אבל מהסרט מאוד נהניתי. הרגשתי שאין שם מילה אחת מיותרת.
קראתי אותו פעמיים, למרות שהוא לא נקי פראקסלנס. אבל הוא
לא נקי במובן רגיל של לא נקי. הוא ספר טוב. אהבתי אותו.
הכל אהבתי ב"אל תיגע בזמיר"; האיטיות בעצלתיים שלו
שמתאימה לעיירה הדרומית המתנהלת בעצלתיים כזה;
הנושא, האנושיות של אטיקוס והיחס המכבד והרגיש
לילדים שלו. הרמזים לצביעות המתחסדת אצל הנשים
במפגש הביתי של המסיון. זוכרת?
ספר כל כך אנושי.
והעלילה שבתוך העלילה, עם השכן המסכן
ה"דפוק" הזה. זוכרת? שהטמין להם כל מיני
דברים נחמדים בתוך חלל בעץ, והמתח
לקראת הסוף, כשהילדים שבו בלילה מהמסיבה
בבית הספר (לא רוצה לפרט יותר, לא לקלקל
למי שרוצה לקרוא). קראתי אותו כמה פעמים
ואף נתתי לו לילדי לקרוא, גם לבנים, למרות
נושא המשפט.
בכל זאת, ממליצה לך לקרוא את העזרה.
קראתי מזמן. כמעט ולא זוכרת פרטים מהעלילה (רק ממש בקוים כלליים).
זוכרת שזה על איש מבוגר, ומלא באנושיות.
קלאסיקה
הי, בתור אוהב קריאה וותיק (ומתכנת עם קצת זמן פנוי לפעמים), סוף סוף הגעתי לפרוייקט שמזמן רציתי להקים. יצרתי מנוע חיפוש לספרי יד שנייה, אפשר לחפש ספר לפי שם, סופר או נושא ואז לראות איזה חנויות ואנשים מציעות אותו ובאיזה מחיר. מוזמנים לנסות
"את יהודיה" - אינגה דויטשקורן. היתה עיתונאית של מעריב בבון, גרמניה.
היא מספרת על עצמה ומשפחתה שהיתה "מגורמנת" לגמרי, ואיך התחיל
כל הנאציזם מהתחלה. מאוד מעניין. הם לא הגיעו למחנות ריכוז כך
שזה לא מזעזע. אבל מעניין מבחינה היסטורית - איך זה התבטא יום יום בברלין.
"הסקרנות הרגה את החתול - למה להיכנס לנסיונות? האם אני בדרגה כל כך גבוהה בבטחון
ואמונה בהשם, שאני יכולה להרשות לעצמי לקרוא ככל העולה על רוחי? כמו כל נסיון -
צריך לשים לעצמנו סייגים. אנו רק בני אדם, אחרי הכל.
לבזות ככה אומן בלי שום רחמים.
לחתול יש 9 נשמות. זה קודם כל. הוא לא מת מכל ציוץ ציפור.
דבר שני והכי חשוב.
את לא חייבת לקרוא את כל הספר. או לעשות עליו 1002 חזרות.
שבת שלום
ןלא מכירה מי כתב את הספר, אבל השם לכשעצמו מעיד אולי עליו....לא כך?
לחתול יש אמנם תשע נשמות אבל רק ...קיבה אחת!
זה בדיוק העניין, ה"מעיד עליו" הזה.
יש אנשים שחונכו אחרת, והמעמד הכלכלי שלהם שונה.
וכדי להכניס משהו לקיבה הם צריכים ספרים כמו,
עלובי החיים, סידהראתה, אפיקורוס בעל כורחו וכ''ו.
הסקרנות שונה מאדם לאדם, והחתול רוצה רק קצת טונה.
במטרה להזדהות עם מה שאת קוראת?
אנחנו קוראים כל מיני דברים ומפתחים ביקורת על מה שקוראים.
לא כל דבר מוצא חן בעיני ואני מסנן ודווקא הסיפור שם הוא מאוד אנושי בעיני ומעניין אותי לקרוא את זה.
ביררתי על מה הוא ומצד שני לא מצאתי בקלות אז שואל עד כמה הוא שווה את המאמץ ומה ההתרשמות בכללי
איזה? ומה חושבים על זה
והזוי שאשכרה היינו במציאות הזאת לפני שנה...
ובאמת יש מלא מה ללמוד מהחטופים, מלא אמונה
אבל קראת נגיד את יום אחד באוקטובר? (נראלי ככה קוראים לו🙈...)
כשיש אמונה בספר (כמו ספרי שואה של מחברים שומרי מצוות), זה אחרת. אבל לקרוא על זוועות..
זה מדכא?
אבל כן סדרה ועוד חלק מסדרה שעסקה בזה
וגם הרצאה בנושא
זה נושא שחשוב לי להעמיק בו לשמוע אנשים שחוו וחווים
סיטואציה של ספרים שמורה אצלי לפאן ולא לדברים מורכבים
אז פחות
אבל כן דו"חות מפורטים.
בסופו־של־ּדבר גיבשתי דעה מוצקה ביחס לעניין ואינני רואה כיצד החוויה הסובייקטיבית יכולה לתרום לי.
יום אחד באוקטובר ו-גיבורים מול חמאס
אני חושבת ש
א. זה מספיק לקרוא ספר אחד או שניים כדי להבין מה עבר על אנשים שגרים בעוטף עזה או שבאו להילחם ולעזור.
ב. זה עדיין טרי. אנחנו רק בתחילת ההבנה של מה קרה מכל הבחינות ואיך זה משפיע הלאה בתור פרט וכלל
ולכן
ספרים שמתארים עדות של מה קרה לאדם פרטי- כדאי לקרוא או לפחות להיות מודעים לסיפורים ולאופיים
ספרים שמנתחים את המצב ואת ההשלכות- עדיין אין את כל התמונה ולכן זה חלקי
אני מחכה לספרים של עוד 10 שנים
לראות את הדברים מפרספקטיבה קצת יותר רחבה..
שאלה
אני קורא את הספרים של
יוחנן אליחי ואת קטעי השמע גם
מאוד אוהב את הסגנון..
אך אינני מוצא פרקטיקה איך לתרגל
את הערבית בשטח..
יש למישהו רעיון ?
יש מישהו בפורום שגם לומד בצורה הזו ערבית מדוברת?
בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך
בכל פרק יש עוצר מילים
אבל הוא משני לקטעי דו-שיח
פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו
וזה כבר משהו הנקודה היא
שקשה לחבר את הנקודות ללא
דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח
למשל ללכת בשוק הערבי
ולנהל משא ומתן עם הסוחרים
או דיבור בקבוצה או בחבורה
חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו
שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק
בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך
לבית ספר חחח 😅😅
מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,
אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם
כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.
נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.
ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.
כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.
הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....
חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -
הן רכות כאלה, זורמות....
הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...
לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)
מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.
גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -
רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.
לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....
בשם בסמה.
כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)
בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.
נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...
אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.
גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית
אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).
אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.
היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.
אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂
דירוג: 4.75 מתוך 5.
סופר ספרי אימה, עם ניצנוצים של פעולה שוזר במומחיות רבה מיתולוגיה אירופאית קלאסית עם מוטיבים יהודיים בשילוב מודרנה.
הספר הראשון שלו שקראתי "בנפול תרדמה" פוצץ לי את המוח, טוויסט גאוני ובלתי צפוי עם רמזים אליו לאורך הספר.
לאחר מכן כתב וכותב עדיין ספרים מעולם "יחידת האוב" ניתן לרכוש בבוקפוד.
עד כה נכתבו בעולם "יחידת האוב" הספרים: קציני האוב, זאבי ציון, קוד אלישע, בת שאול.
כרגע הוא עובד על ספר נוסף בשם "מעצבי הסיוטים" ומוציא כל יום פרק בפייסבוק שלו.
ממליץ.
אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.
אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.
אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.
הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.
יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים
אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?
אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום
שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.
אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...
לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,
הספר לא ייקרא.
קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);
כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....
ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?
אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.
אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)
אז:
ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.
לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)
מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה
שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה
ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!
לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם
מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.
יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית
של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון
אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.
פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!
דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..
וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...
אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...
את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).
לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...
מן הסתם הרבה מכירים ובכל אופן:
בקצרה: בדר"כ ליונה ספיר יש גיבור אחד ראשי כל-יכול שמתמודד איכשהוא עם כל דבר שנופל עליו בהצלחה.
בהארכה: לאותו גיבור יש חברים קרובים, מספרי שתיים ושלוש, אך לעיתים רחוקות הוא בודד (המצולע).
בסדרה "דופליקטים" הכרכים 1, 2, 3 נגמרים בצורה רעה, אני מתכוון שהגיבור נכשל והנבל מצליח ועולה ומשיג את מטרותיו בזו אחר זו.
אם כי הסדרה דופליקטים אינה באמת פנטזיה אלא מדע בידיוני (בהתחשב בכך שהסופרת חרדית, חסידת גור אם אינני טועה זה די הגיוני), היא מוצגת כ"פנטזיה" אך איננה כזו.
מרגל להשכרה היא סדרה ארוכה עם מבנה חד גוני שבכל אופן מעניין וכיף לקרוא, עם טוויסט קטן ומפתיע מאוד בכרך האחרון שהגיבור ה"כל יכול" כבר איננו כל יכול...
ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.
במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים
כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.
אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא
מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא
מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.
אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה
לי כך.
אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק
כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.