אין לי מילים - פשוט צודק!!!!

אבל אני חושבת שהוא צריך גם לחשוב קצת על הצד השני, כי בד"כ הנוער הזה, שמה שמכנים-נוער שוליים, לא תמיד פתוח לקבל..

אז שבעז"ה..[[=

שבת שלום! (:

למה הוא מתלונן?

הם רושמים לקראת הסוף שלהם זה לא יעזור אבל הם מדברים בשביל הילדים שגדלים עכשיו ביישוב.

ד"א זה לא אנשים שאני מכירה וזה לא מהיישוב שלי

אבל אין באמת את מי להאשים, אם זה מה שהוא מנסה לעשות.

אבל זה יפה ונכון.

יש לזה מכתב תשובה מהנוער "סוג א",

והמסר שלי לפעולה היה- שא"א להאשים את האחרים בצרות שלך, מה שהנוער סוג ב הזה אומר שהכל באשמת הוהרים, החברחם והאנשים ביישוב ובאמת זה די באשמתם שהם לא רצו לקבל תתשובות ולנסות להבין ולקבל "חם ואהבה" ממי שהכי רצה לתת להם.

באמת הכי קל זה להאשים את האחרים בבעיות שלנו..

את יכולה לעלות גם את המכתב השני ...

וגם ת'מכתב תשובה..]

תודה=]

קודם כל נראה לי שהוא חריג בהתיחסות שלו מכל שאר מה שמכונה "נוער סוג ב'".
אבל בכל מקרה לדעתי זו חוצפה. הוא לא לוקח על עצמו (ועל האחרים כמוהו) אחריות בכלל!

תעלי גם את המכתב תגובה...=)

נוער סוג ב' היקרים או בקיצור "סתם חבר'ה".

קראתי את מה שכתבתם ואמרתי לעצמי: הם צודקים, זה לא אשמתם. וחשבתי איך החינוך הזה הורס כ"כ הרבה אנשים בלי לשים לב, ואז חשבתי עוד קצת ואמרתי- רגע, גם אני חונכתי ככה גם אני למדתי עם כל הילדים האלה ואני לא יצאתי כזה. היום אני בצבא, יש לי כיפה על הראש- והיא תישאר שם. כי זה מה שאני בחרתי לעשות, זו הדרך שבה אני רציתי ללכת. ורבים מחבריי לא בחרו בדרך הזאת כי הם לא רצו.

אני כותב את הדברים האלה מתוך הרבה כאב וקצת כעס, אתם, נוער יקר, לא רציתם. אל תמהרו להאשים את הסביבה- את ההורים, אנשי החינוך, מוסדות החינוך ועוד הרבה דברים שבהם אתם תולים את מצבכם.

בואו נעשה ניסיון קטן. קחו את יד ימין, תושיטו קדימה, ותצביעו על זה שנמצא מולכם. (בצורה שילדים קטנים עושים "אקדח" עם היד) שימו לב: האגודל- מצביע כלפי מעלה, כי בסופו של דבר הכל מגיע משם. האצבע- מאשימה את זה שנמצא ממול כי באמת אולי יש בו משהו לא בסדר. אבל כל שלוש האצבעות הנותרות מכוונות אליכם, נוער יקר, אליך, אלייך, אל כל אחד ואחד- וזה בשביל שנדע קודם כל לחפש את הבעיה אצלנו, כי ההיגיון אומר שאנחנו אחראים למעשים של עצמנו.

נכון זה לא הדבר הי גרוע בעולם- אבל זה גרוע מאוד להתחיל להאשים אנשים אחרים. אז שלחו אתכם למוסדות חינוך שלא התאימו לכם- אז אף אחד לא ציפה שתחזרו עם יראת שמיים שנוטפת מהאוזניים (כי באמת היא לא צריכה להיות שם..) אבל זה ששם התחלתם לעשן, לקלל, לשנוא, לזלזל- זו הבעיה שלכם, כי אי אפשר להיות בלי יראת שמיים ולהישאר בני אדם, עם קצת מוסר אנושי. אתם יודעים לא כל מי שאין לו כיפה על הראש, זה אחד שמעשן, מקלל, מזלזל ושונא- זה כבר משהו שניתן לבחירתו של כל אחד ואחד. ואני הייתי שם וראיתי איך כל אחד בוחר את הדרך שלו מתוך רצון- ואני לא חושב שיש לאנשים האלה זכות להאשים מישהו אחר במשהו שהם בחרו לעשות. אתם גם באים אל החברים שלכם מהילדות, לאן הם נעלמו? אני אגיד לכם. יש לנו דרך חיים, צורת חיים ואין לנו שום בעיה לדבר, לצחוק, לבלות ולהיות חברים טובים של מי שהחליט לא ללכת בדרך הזו ולא לחיות בצורה הזאת, אבל כשהאנשים האלה מחליטים שיחד עם שינוי הדרך, באה גם הסיגריה, באות גם הקללות, באים גם הזלזול והשנאה- אז לי לא נוח להיות בחברת אנשים כאלה, אני לא מרגיש שייך- מה שגם אתם, נוער, לא תורמים הרבה ועוזרים לחברים שלכם להתקרב אליכם.

אבל, גם הזדהיתי איתכם בדברים שאמרתם, כי אחרי הכל, גם אני היייתי שם וגם לי היה חסר קצת יחס אישי ומישהו שידבר איתי בגובה העינים- אבל זה לא אומר שהייתי (אני ועוד רבים מחבריי) זורק הכל ובורח כ"כ רחוק, מאוד רחוק, כמו שאתם ברחתם- וזה לא שווה כל מה שאיבדתם בדרך.

עוד משהו שיש לי לומר זה שידוע שמציאת הבעיה היא כבר חצי פתרון ואתם מצאתם את הבעיה.

אבל, הגעתם למסקנות לא נכונות, מסקנות שמרחיקות אתכם יותר ויותר מהפתרון הרצוי.

קודם כל, יש רק אחד שיכול להחליט מי מאיתנו הוא סוג א' ומי מאיתנו סוג ב', ואין אף אד שיכול לדעת מה הוא החליט או להחליט במקומו.

דבר שני, "אותנו כבר מאוחר מדי לשנות"- זה משפט טיפשי. אין צורך שתקשיבו לאף אחד אחר חוץ מלעצמכם. אבל תקשיבו טוב ותראו שבכלל לא מאור מדי ואפשר עוד לשנות הכל- תלוי מה אתם באמת רוצים לעשות, להוכיח לכולם שדרך החינוך שלהם לא עובדת ולהישאר איפה שאתם, או להוכיח לכולם שאפשר גם אחרת- אפשר גם להגיע לאן שרוצים בלי ללכת בתלם שמכתיבים לנו מלמעלה אלא ללכת בדרך שאנחנו מכתיבים לעצמנו, ואולי זה יהיה הדבר שישפיע הכי הרבה, בעיקר על אלה שעוד 5-10 שנים עלולים להיות כמוכם.

ודבר אחרון מותר לכולם, גם אנשי חינוך, גם הורים, גם חבר'ה שכן הלכו בתלם וגם לכם, נוער יקר, מותר לכולנו, ואף רצוי, לערוך חשבון נפש קטן.

וזו לא תהיה בושה אם נגיע כולנו למסקנה שטעינו. כל אחד במשהו...

מאיתנו, נוער שהוא לא סוג א' ולא סוג ב'

שעדיין אכפת לו- גם מכם

או בקיצור " עוד סתם חבר'ה".

ראתי את שתי המכתבים..

לכל דבר יש 2 צדדים...ותלוי מאיפה הסתכלת...כל מכתב היה לצד אחר לגמרי..

אבל באמת שתי המכתבים האלה נכונים...

אם כי אני יותר מסכים ומחובר לראשון....

כי הוא זה שהפיל את עצמו!! אם הוא היה רוצה הוא היה יכול להיות היום הנוער ה"עילוי" של היישוב.. זה בעיה שלו בלבד שהוא נפל לבור הזה.. הוא היה יכול לעצור את עצמו לפני!!!-זה הוא שפרק מעצמו את הכל, ובגלל זה הוא חושב שהוא סוג ב'.. וחוץ מזה, לא בטוח שאחרים היו מתיחסים אליו כסוג ב' אם הוא לא היה מכנה את עצמו ככה ומוריד לעצמו ת'רמה.. וזה קורה גם ביישוב שלי, כל הנוער"הסוג ב'" עשה את זה לעצמו!!!! הוא גרם לעצמו להיות מחוץ לכלל!! וזה בעיה שלהם!!-אם הם רוצים-יקבלו אותם בברכה,זה תלוי ממש בהם!!

אוףף.. אני נשמעת כאילו אני שאנת אותם.. אבל אני דווקא מהאלה בשבט שתמיד אומרות שלום, חיבוק, נשיקה, מה קורה?!וכו'... ובאמת מעניין אותן מה איתם!! והם באמת חשובות לי!!

מגניב אותי איך תמיד יהיה את הסוג א' שיאשים את מי שהוא סוג ב' באיך שהא ניראה

ואח"כ עוד יגיד שהוא לא קורא לעצמו סוג א'....

כאילו ת'כלס יש ת'אלה שנולדו איך שהם והם ימותו וישאר כל החיים שלהם כמו שהם בלי לעבור שינויים

ויש המן כאלה בציבור הדתי לאומי!!! ואני עכשיו בתקופה הזאת לא הכי מחבב אותם(למרות שזה תלו בי)

וכמו שהם הם בחיים לא יבינו מה עובר על נוער עם שאלות, נוער שלא רוצה לעשות דברים סתם, נוער שרוצה

לדעת למה כל זה?,ויש כבר ת'קטעים שאין לך כבר כח לברר שמרגישים שיש הרבה ליכלוך וחוסר הבנה בציבור...

ואין מה לעושת נטע{= זה ניראה שאת קצת קטנה בשביל להבין את זה(גם אני פעם הייתי ככה) אבל תדעי שזה לא כזה נכון מה שכתבת, ברור שהאשמה היא לא רק באחרים יש גם מה לתקן בעצמנו ובסופו של דבר אנחנו אחראים לעצמנו אבל יש מי שמכווין אותנו והוא לא ממש מבין ויכול להיות שגם לו לא היו כ"כ שאלות אז הוא כ"כ לא מבין!!!

ואין מה לעשות מי שהיה דתי ואח"כ קצת ירד הוא לא היה כמו חילוני מוסרי כי זה כזה יותר מרידה...

סוג א' לא מאשים את סוג ב' הוא רק אומר שלא לזרוק את האשמה עליו אלא להסתכל על עצמך כי עם כל הכבוד סוג א' לא באמת אחראי לזה שסוג ב' הדרדר ואני יודעת על היישוב שלנו שאצלינו גם אלה שמכונים סוג ב' משולבים יפה מאוד

חוץ מזה שהחינוך שאלה קיבלו והחינוך שאלה קיבלו הוא אותו חינוך פשוט אלה בחרו בדרך הזאת ואלה בדרך הזאת אבל זו הייתה בחירה שלהם!! לא לחינם אומרים שיש בחירה חופשית לאדם אם אתה בחרת בדרך כזאת או אחרת אין לך אלא להאשים את עצמך יכול להיות שהיו גורמים שעזרו לזה אבל בסופו של דבר זו בחירה שלך ורק שלך!

אני אישית די מרגיש כמ הסוג ב' לכן אני די מבין את זה, ואני גם מכיר את מי שחושב ת'עצמו סוג א'

(ויש לי חברים כאלה) והם ממש לא מבינים!!! כי הם תמיד ילכו בתלם גם אם הוא לא נכון(לא שאני אומר

שעבודת ה' לא נכון) ... לא מחבבם... אוףף יש קטעים שבכוונה בא להיות סוג ב'.......

ולסוג א' אם קצת מאשימים אתכם אל תקפצו ישר ותגיבו תחשבו על זה יש בזה אמת.....

בהצלחה כולנו..!!

צריך חינוך טוב-ולעומת זה צריך את המוסר האישי שלי.

כלומר-המכתב הראשון צודק במשו. יש מקום לשאול שאלות, יש מקום לבחון את הדרך שלי-וזה אפילו נצרך.

אבל הוא שכח כאן משו-הוא שכח שאדם בין השאר צריך לחנך את עצמו! אני צריכה להיות מוסרית-גם בגלל התורה, זה נכון, אבל גם מעצם היותי אדם. ואת זה הם שכחו.

לעומת זה המכתב השני אומר שהאדם אחראי על עצמו-ואין עניין להאשים את האחר. והוא גם לא צודק-משום שגם האחר משפיע. אדם מושפע מהסביבה בה הוא גדל. וזה משוואה פשוטה להבנה שאדם שקיבל חינוך טוב-יותר קל לו להיות אדם טוב.

אני חושבת שאדם בשביל להיות אדם טוב וירא שמים-צריך לקבל סביבה טובה ומוסר עצמי.

כולנו צכים להשתפר.
(לא קראתי את המכתבים.כי קראתי אותם מזמן ואין לי כח לקרוא שוב.אבל אני רפרפתי ואני זוכרת בערך. תאלצו לסלוח לי )

אז נכון.. לפעמים אולי ההורים טועים.

אבל אני בטוחה שהם ניסו בערך מליון פעם!
ולפעמים הם עשו דברים שלא ידעו אם זה רק יפגע או יעזור..

אל תשפטו אותם. אתם ממש לא במקום שלהם!

ו.. יאללה.. אנחונו צריכים גם ללמוד להסתכל על עצמינו..לא ישר להאשים את האחר (כמו שכבר אמרו כאן) ..

מקווה שהובנתי

יש אנשים שכל מה שתגיד להם הם עוברים לדום ועושים ויש תאלה שצריכים להבין למה ומי אמר ואם זה באמת נכון...יש תאלה עם האמונה התמימה שאם אבא\אמא אמרו לי אז זה נכון ויש תאלה שצריכים להבין כי אבא ואמא בשבילהם זה לא אלוקים....

בחלק מהמשפחות(ואני לא מכלילה!!!!!!!!!!!)ההורים חושבים שברגע שהילד שואל אז משהו באמונה אצלו מקולקל,משו לא טוב,אולי הוא לא כזה צדיק.....אבל,ואת זה אמרה לי הפסיכולוגית שלי שהגעתי אליה בגלל היותי נוער סוג ב'- ריבונו של עולם הוא זה שברא לנו תסקרנות ותרצון לדעת ולילד כזה פשוט צריך להסביר ולעזור אחרת הוא מתעצבן,מרגיש חנוק ופורק כדי להראות דוקא....הנה ,תראו,אני יכול לעשות מה שאני רוצה......!

וברור שזה גם אשמתו אבל זה ברור שאם ההורים היו קצת יותר מתחשבים ומבינים היה יוצא פה משהו קצת יותר מוצלח!!!

בד"כ זה נוצר מהצטברות של הרבה גורמים...

ולכן "נוער סוג ב'" לא יכול להאשים את כולם ,כי אומנם יש להם אחריות מסוימת אבל לא בלעדית..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...