[אני פותחת שרשור חדש כי זה נושא אחר לגמרי.]
כל החיים שלי חייתי בנפרד מבנים. בגן היינו ביחד, ברור, ובבית הספר הכתות היו נפרדות אבל היו בנים, ובסניף- הסניף מעורב אבל השבטים נפרדים. בגלל שהייתי משולי החברה, אף פעם לא יצא לי להיות קרובה במיוחד לבנים.
אני לא מגדירה את עצמי דוסית, אבל ככה יצא.
אתמול הייתי בריקודגלים, ובאמת שאין לי מילה לתאר את מה שהלך שם.
אני לא מדברת על בנים ובנות שעומדים ומדברים.
אני מדברת על בן שיושב בבית קפה עם חבורה של בנות,
על בנות שיושבות על בנים בשיא הטבעיות, על חיבוקים ונשיקות שעפו שם בלי סוף-
וכולם [או רובם] בכיפות וחצאיות.
אולי אני שמרנית, אולי כבר עזבתי את גיל ההתבגרות, אולי ואולי, אבל אני באמת שואלת- מה נהיה מהנוער שלנו?!
)
