בסיעתא דשמייא!!

השבת פרשת חוקת.
כולנו יודעים שפרה אדומה מטהרת את כל האנשים שטמאי מת.
אבל שמתם לב שמי שמטהר את הטמאי-מת הופך להיות טמא?
קצת מוזר.. לא?
 

הרבי מליובאוויטש לומד מכאן שיש מצבים בחיים שבשביל לעזור לאנשים אחרים, אנחנו צריכים קצת לרדת ממה שיכולנו להגיע אליו.
כלומר, כמו שכשאנחנו נותנים כסף לקבצן ברחוב, אנחנו מפחיתים מהעושר שלנו - ככה בהרבה מקרים שבהם אנחנו עוזרים לאחרים, אנחנו צריכים לוותר קצת מעצמנו בשבילם.
ודווקא זה המבחן האמיתי שלנו.
כי אנחנו צריכים לחיות את הסיסמאות של 'אהבת ישראל' גם כשזה קשה, וגם כשזה כרוך בויתור מעצמי בשביל האחר.

אז בפעם הבאה שחברה מבקשת ממני עזרה יום לפני מבחן -
אני לא אנפנף אותה ואחשוב רק על עצמי. אלא אני אהיה מוכנה לוותר ואולי לקבל 80 במבחן, אבל שהחברה הזאת תקבל לפחות 70, ובשבילה זה יהיה הציון הכי טוב שהיא קיבלה השנה.

אחים שלי, 
אנחנו חיים בדור שמתעסק יותר מדי בעצמו, אפילו לחטיפים קוראים 'ביסלי', 'כיפלי',
לעומת פעם שהיה - 'רוגעלך', 'קניידעלך'.. 
אז בואו נשנה את זה, וניתן קצת יותר לחברים שלנו, לאחים שלנו.
וככה נגרום לעולם הזה להיות מקום שטוב יותר להיות בו 

[בבקשה תכתבו אפילו * בתגובה, כדי שהשרשור יקפוץ לו למעלה..]

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

שוכייח=) ראיתי שהוספת קישור לגרסת הבייני"שים במייל... תודה=) 

אבל שתדעי שכל פעם מחדש את מעוררת אצלי נקודות.. הרהורי תשובה

וכיף לי לקרוא את מה שאת רושמת! הכל מאהבה את כותבת וזה מדהים.

ד' ישלם שכרך מתוקונת..

|מתרגש|

שזה ביסלי גריל, והרעיון שטמון בזה שאנחנו צריכים להיות מאוחדים בעמ"י כמו שהביסלי מלופף אחד בשני.. וכשקראתי את הסוף התחדדה לי העובדה שתמיד אפשר לראות משהו משני הכיוונים. אז תחשבו על זה חח

ותודה רבה מאוד על כל מה שאת כותבת, שכוייח עצום.

בסיעתא דשמייא!!

ב"ה זה כ"כ מחזק ומשמח לראות את התגובות האלה..
באמת נותן את הכוח להמשיך לכתוב ולהשקיע! 
אין עליכם, אתם מדהימים!!

בבקשה תמשיכו להגיב, ותכתבו אפילו אות אחת בתגובה בשביל שהרשור יקפוץ, ועוד אחים שלנו יוכלו לקרוא
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

אתמול קראתי בלימוד יומי של הרב רונן חזיזה את הדבר הבא:

א. אתמול למדנו, שהאדם צריך לדאוג לעצמו בטרם ידאג לזולתו. ודבר זה רמוז בתורה הקדושה שאמרה: "ואהבת לרעך - כמוך!" התורה לא צותה לאהוב את השני יותר מאת עצמו, אלא רק כמו שאני אוהב את עצמי. דין זה חל הן בעניני ממון, והן בשאר ענינים. עד היכן הדברים מגיעים? נוכל ללמוד מדברי הגמרא במסכת בבא מציעא (דף סב') וכך נאמר שם: שני אנשים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד מהן ספל עם כמות קטנה של מים, אם  שותים  שניהם -  מתים,  ואם  שותה  אחד  מהן - מגיע לישוב ונצל. מה יעשו? דרש בן פטורא: מוטב  שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי  עקיבא  ולמד:  "וחי  אחיך עמך" - חייך קודמים לחיי חברך!"

ב. הדברים מדהימים ויש לכך השלכות רבות בחיי היום יום, כגון: אם מותר לאדם מבוגר לתרום כליה לאחר, ולסכן מעט את חייו? או, האם מותר לאדם לקפוץ לתוך הים הסוער ולהציל את חבירו שטובע ולסכן את חייו? וכן, האם חיל חייב לחזור לשדה הקרב להציל את חבירו ולסכן את עצמו? ועוד שאלות רבות ומסובכות. אנו לא נכנס לכך בחוברת זו, אולם, באופן כללי ופשוט הדברים מוסכמים בהלכה (ובימינו גם בחוק) שכל אדם מחויב להציל את חיי חבירו, אולם, אם ההצלה כרוכה בסכנה - אין עליו חובה להצילו.

ג. מכאן נלמד גם לדברים הרוחניים. כל אדם צריך לדאוג גם לגופו וגם לנשמתו. וגם כאן, הכלל הוא: "חייך קודמים". לא פעם, מבקשים מהאדם שיבוא לעזור במצוה מסוימת, וזה נופל על חשבון שעות הלמוד שלו, עליו לדעת שעם כל הכבוד לאחרים - אסור לו לפגוע בנשמתו ובתורתו.

אני הבנתי מהנא' למעלה, שנכון צריך לעזור לאחרים, אך כל עוד זה לא על חשבוננו,מה שקצת סתר את דברייך למעלה...

אם מישהו כאן יבקשו ממנו עזרה במשהו על חשבון לימוד התורה שלו, כמה שזה חסד - אסור לו לפגוע בנשמתו ובתורתו.

הרי זה מה שלמדתי אתמול וכתבתי לך את זה למעלה...

אם מישהו פה חבר שלו יבקש ממנו ללמוד איתו גמרא, והוא לא טוב לו ללמוד עם חברים (ויש כזה דבר!!!!! אנשים שכשהם לומדים עם אחרים הם לא קולטים שומדבר!!)

אז הוא לא צריך ללמוד איתו,

לא יודעת זה הסתבך לי בראש...

מקווה שהובנתי

יומטוב...

בסיעתא דשמייא!!

לכאורה, את שיא הצודקת - יש כאן סתירה!
בציטוט שהבאת כתוב: "לא פעם, מבקשים מהאדם שיבוא לעזור במצוה מסוימת, וזה נופל על חשבון שעות הלמוד שלו, עליו לדעת שעם כל הכבוד לאחרים - אסור לו לפגוע בנשמתו ובתורתו."
 

אבל בעצם.. מי אמר שזה שאני עוזרת עכשיו לחברה שלי זה לא מצווה חשובה יותר ממה שהייתי אמורה לעשות במקום זה?!
כי אם אנחנו באים ממקום שבאמת אנחנו חושבים שכל עצם החיים שלנו זה לעבוד את ה' בכל דבר - כל דבר שאנחנו עושים יכול להיות ממקום של קדושה. וכן, גם עצם זה שאני עוזרת עכשיו לחברה שצריכה אותי זה שיא החשוב ושיא המקדש שם שמים, כי זה בא ממקום של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - שאני עכשיו באה ועוזרת לחברה שלא כ"כ טוב לה עכשיו, כמו שאני הייתי רוצה שיעזרו לי אם אני נקלעת למצב כזה.

ומה עם הלימוד תורה שאפשר לעשות בזמן הזה?!
חבר שקשה לו עכשיו וצריך עזרה - לא יכול עכשיו ללמוד תורה, כי הוא לא פנוי לזה מבחינה נפשית.
אבל אם אנחנו נבוא ונעזור לו במה שהוא צריך [לא משנה אם זה עידוד או עזרה במתמטיקה..] - הוא עצמו יוכל ללמוד תורה יותר בראש שקט.
וככה הרווחנו גם את הלימוד תורה של עצמנו, וגם את הלימוד תורה של החבר.
שווה, לא?

אפשר לראות דוגמא לזה ממשהו שמסופר על הרב קוק:
היה איזה בעל חנות אחד ביפו ש.. איך נגדיר את זה היום? היה שיא החופר.
ז'תומרת שכל פעם שמישהו היה עובר ליד החנות שלו הוא היה בא, מושיב אותו ומתחיל לספר לו מלא דברים, ולהרצות לו על כל החיים.
ובגלל זה היו הרבה חבר'ה שבכוונה הלכו דרך דרכים אחרות - העיקר לא לעבור דרך אותו אדם, כי הם ידעו שככה הם מתעכבים לאיזה חצי שעה.
אבל הרב קוק פינה לו חצי שעה ביום או בשבוע [מצטערת, אני לא ממש זוכרת..] כדי לבוא במיוחד ולדבר עם אותו האיש. כדי להראות לאיש הזה שהוא חשוב, ושיש אנשים שרוצים לשמוע אותו ומתייחסים ברצינות למה שהוא אומר.
ותכל'ס ב"ה לרב קוק היה הרבה מה לעשות בחיים - במקום ללכת ולדבר עם האיש הזה הוא היה יכול נגיד ללמוד תורה, או לכתוב עוד ספרים. 
אבל מה? הרב קוק אמר שלא. הוא מפנה את החצי שעה הזאת בשביל האיש הזה, כי הוא יודע שגם זו מצווה. גם זה תורם לעם ישראל.

מקווה שזה ענה לך
אם לא - אשמח בעז"ה לענות [רק יש מצב שזה יהיה עוד כמה ימים..].
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

לא בכל מצב!!

זה תלוי על חשבון מה זה....

האי פעם תזדהי?

תודה רבה!!

: )

תודה!!

בשבת עשינו קפה דילמה ועלתה השאלה הנ"ל:

אם יש לי חבר, שאני יודע שאני משפיע עליו לטובה, ומצד שני, אני מושפע ממנו לרעה.

להישאר חבר שלו, או לעזוב אותו?

או לדוג' מי שהולך להדריך בסניף ש 90% יוריד את הרמה הרוחנית שלו,

מה יעשה? ילך או לא ילך?                                                                                                              בבקשה תענו רציני. תודה.

כן, ללכת...

נכון, אתה מושפע לרעה אבל אתה עושה למישהו אחר טוב...

לפעמים גם זה שאתה מדבר איתו סתם עושה לו טוב...

וגם אפשר ללכת לעשות דברים תורניים תוך כדי וככה לשמור על הגבול שלך...

[לי היה מקרה כזה..אולי טיפ טיפה התדרדרתי אבל ראיתי איך נהיה טוב לצד השני...]

שצריך ללכת לעזור לאחרים רוחנית ,גם על חשבון הצמיחה הרוחנית שלך,אני זוכרת את הד"ת הזה שאמר הרב גבריאל הולצברג הי"ד (נדמה לי בדרשת הבר מיצווה-מצמרר),על יעקב אבינו שהיה תם יושב אוהלים,ונאלץ ללכת לחרן -מקום חרון אף של ה',הוא אמר שצדיק לפעמים צריך לעזוב את החממה (במילים שלי) של הקודש,ולרדת למקום שלילי-חרונו של ה',כדי לעזור לאיזה נשמה יהודית נידחת.והוא קיים את זה לגמרי,ה' יקום דמם.

אני חושבת לענ"ד אבל, שאסור לאדם להפקיר את עצמו,גם הוא חשוב לה'.הוא צריך קודם להתחזק בצורה כזאת שהוא לא ינזק אלה יחזק.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...