וגם בביצוע של אפרת גוש. אם כי קודם מאיר אריאל, כי הוא שר ספונטני, וכל מילה משתרבבת לו בדיוקבדיוק. ולמה, כי זה שיר מדהים מדהים, שכל מילה או תו מטלטלים אותו, מאפטמים אותי, גורמים לי להרים מבט ל"עתידות עתידות" ש"טופפות לקראתנו", להסתכל על השמים, על עצמי, על כמה אני קטן וכמה לא אכפת לי מזה, כי אני הרי חי, ומודה. ואז אני שואף את כל השמים לבפנים שלי.
גם אפרת גוש, בדרכה שלה, מהקצעת את המילים, מבודדת אותן, אחת אחת, שימו לב למילה "בראת", שומעים שזאת אפרת (בדיוק כמו "בדידותי", של לראות את האור), ושומעים שזה נכון, ליבי, אנושי, קרוב.
אחר כך, אני מתאר לעצמי שאני יעבור לאהרון רזאל, מהדיסק החדש, לשירים שגרמו לי ממש לדמוע, שהם "מחכה לאור" יחד עם יונתן רזאל, שכל תו שם מוליך אותי למקומות שלא הכרתי, ואת "ותחזינה עיננו", בייחוד בפזמון, "דומעות בתוכינו".
בכלל בשבועיים האחרונים צפו בי המון שירים של אהרון רזאל מפעם, ככה, פתאום התנגנו בי, "סוף דבר הכל נשמע", "מזמור לדוד", "יושב בסתר" וכהנה, והיה מפעים.
זהו. לעת עתה.
ע וֹלָ ם