בסיעתא דשמייא!!

"צריך לתת הכל, גם עכשיו וגם בעבר, אם אתה אוהב אז אתה אוהב עד הסוף, אם אתה חבר, אז אתה חבר עד הסוף, ואם אתה בצבא, אז אתה שם ונותן את הכל, וגם אם כל אלו באים על חשבונך האישי. אם זה על יצאות בשבת מהצבא ואם זה לא לישון ולהתקמצן קצת לגבי עצמך בשביל שיהיה לך כסף לקנות משהו לחברה.
זה מה שנקרא במילים גבוהות ולא יודע אם אתה תאהב את זה- מסירות נפש - וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה!! והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה ידי פעם, אלא כל הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה".

אחח.. שנזכה בעז"ה!
שבת שלום ומבורכת, חברים!

בסיעתא דשמייא!!

בפרשת השבוע [ואתחנן] מופיע הפסוק:

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"
ונשאלת השאלה -  איך זה הגיוני שה' מצווה אותנו לאהוב?!
אהבה זה רגש, לא איזה פעולה טכנית כמו להדליק נרות שבת. 
אז איך אפשר לומר לי פתאום להרגיש אהבה?

השפת אמת עונה לשאלה הזו שאם ה' ציווה אותנו לאהוב אותו - זה אומר שהאהבה הזאת כבר נמצאת בתוכנו!
כי הרי לא יכול להיות שבורא העולם יצווה אותנו משהו שבלתי אפשרי.
אבל המצווה של 'ואהבת' פה היא - שנמצא בתוכנו את הנקודה שבה אנחנו אוהבים את ה', ואז נוכל להגדיל אותה ובאמת להרגיש את האהבה שלנו לה'.

ועכשיו, בואו נתייחס למילים - 'בכל נפשך'.
כולנו יודעים שזה אומר שצריך לאהוב את ה' במסירות נפש.
אבל אפשר לחשוב שהכוונה היא שרק אם אנחנו מתים על קידוש ה' אנחנו יכולים באמת לאהוב את ה' במסירות נפש.

אבל זה לא נכון.
מסירות נפש מתחילה דווקא מכל מעשה קטן שלנו.
מסירות נפש זה בעצם להקריב קצת מעצמי בשביל איזשהו ערך שאני מרגישה שהוא חשוב יותר.
לאהוב את ה' במסירות נפש זה אומר להשתדל תמיד לקיים את המצוות.
ו'תמיד' זה אומר גם כשאין לי כוח, וגם כשיש לי את כל התירוצים בעולם לא לעשות משהו - 
אני דווקא אמסור את הנפש שלי על הדבר הזה ואתעקש לעשות אותו.

וכמו שאהבת ה' כבר נמצאת בתוכנו, ואנחנו רק צריכים למצוא את הנקודה הזאת בתוכנו -
ככה גם היכולת 'למסור את הנפש', כלומר לעשות מה שבאמת צריך, ולא מה שמתחשק לנו, נמצאת כבר בתכונו.
ואם תנסה קצת להיזכר - תראה שגם אתה - כן, כן, אתה - 'מסרת את הנפש' לפחות פעם אחת בשביל איזה משהו שהיה לך חשוב יותר.

יש פה בתגובה קטע שכתב אלירז פרץ הי"ד על מסירות נפש, שממש מתאים. 
אני אישית הצטמררתי כשקראתי אותו, אז באמת כדאי לקרוא 

אחח.. אחים יקרים שלי,
שנזכה בעז"ה באמת למצוא בתוכנו את הנקודה של אהבת ה',
ושנוכל באמת למסור את הנפש בשביל הערכים שחשובים לנו.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכ--ל עמ"י!! 

זכית וזיכית את כולנו.

שבת שלום מלאה באור ושמחה לכווולם.

בסיעתא דשמייא!!

זה אחד הד"תים שאני ממש אוהבת, וזה יכול ממש לשנות את החיים שלנו -
להפוך אותם לטובים יותר, מועילים יותר וקדושים יותר
יאללה, 2 דקות בשביל הנ-ש-מ-ה!! 
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י בעז"ה! (:

יש גם את המכתב של גד עזרא לגלית חברתו שגם שם הוא מדבר על מסירות נפש:

בסיעתא דשמייא!!

איזה אנשים צדיקים יש בעולם.. 
אחח.. שנזכה, בעז"ה!

בסיעתא דשמייא!!

בפעם הבאה אשתדל בעז"ה יותר.
תודה רבה על ההארה!

ממש יפה!!!

התכוונת ד"ת..

שבת שלום

אשרייך נשמה! לא נסחפת ואפילו לא קצת..

שבוע טוב.

בס"ד

כי אם כן, איך יכול להיות שנצטווינו לאהוב את הקב"ה?

איך אפשר לתת לו?

ההצעה שלי (שמבוססת על דברים חכמים ששמעתי פעם), היא שאהבה זה בעצם להרגיש חיבור למישהו בגלל שהוא חלק ממני, ולכן הנתינה גורמת לאהבה, כי נתתי לו חלק מתוכי...

וככל שהנתינה גדלה האהבה מתעצמת (לדוגמא הורים וילדים).

ובמקרה שלנו עם הקב"ה, הנשמה שלנו היא אלוקית ושייכת לו, והיא היא החיבור שלנו עם הקב"ה. 

לפי זה, הדרך לאהוב את הקב"ה היא לפתח את הקשר איתו =לטפח את הנשמה...

יהודי שבאמת רוצה לקיים את "ואהבת", שיסתכל בהוראות היצרן ...

שנזכה!!

אבל זה מזעזע! למה הוא מת? למה?  הוא לא היה צדיק מספיק? ואולי בגלל זה? 

איך אדם כזה חי פה בישראל ולא זכה לגאולה!? 

הדבר תורה נורא יפה ומאיר! תודה רבה!

השבת בשיחה של סעודה שלישית שמעתי שנותנים לקב"ה... אבל אני לא זוכר איך, זה היה מהלך ארוך...

בס"ד

שהסיבה שהקב"ה ברא את העולם היא שהאלוקות מושלמת ומה שחסר זה רק חסד, שיכול להתבצע רק כשיש משהו חסר, שכל הזמן משתלם, שזה בעצם אנחנו.

כך שהתפקיד שלנו בעולם הוא להשלים את ה"חסר" באלוקות, פשוט לקבל...

וגם אז זה עקיף..

אשמח אם תסביר לי למה התכווונת

בגמ' בקידושין (י: אאל"ט) יש דיון על אשה שנתנה שווה פרוטה ע"מ לקדש, והגבר קידש (הרי את וכו'); האם היא מקודשת?

אז התוס' כותבים שם שישנם אנשים, שקבלתם היא נתינתם, כלומר, הכבוד שהנותן מקבל כשהוא נותן להם את אותו חפץ, הוא קבלה, ולא נתינה. והם מביאים שם דוגמה של אדם עשיר, שאם תתן לו חפץ מסויים, לא תסייע לו מאומה; אך אם תקבל ממנו חפץ, אז תתן לו את הכבוד של הנתינה לך. 

משמע מהתוס' שישנם אנשים שנתינתם שווה יותר מקבלתם, וממילא התהפכו המונחים לדידם. 

מכאן נוכל להבין שאנו נותנים לד' בכך שאנו מקבלים ממנו, הרי אין לנו שום דבר להביא לד', שכן הכל שלו. אז בכ"ז, איך אנו נותנים לו? ע"י קבלה של דברים שהוא נותן לנו.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...