בסיעתא דשמייא!!

בפרשת השבוע שלנו [עקב] כתוב:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם -
ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"

נשאלת השאלה: למה כתוב דווקא 'עקב תשמעון'?

למה לא כתוב נגיד 'והיה אם תשמעון'?!
אלא שחז"ל עונים על השאלה הזאת שכתוב דווקא עקב, כי מדובר כאן על המצוות שהאדם 'דש בעקביו'.
ודווקא אם נשמור את המצוות האלה - ה' ייתן לנו את כל הברכות שמתוארות בפסוקים.

אבל בעצם מה אכפת לה' מכל מה שאני עושה?!
למה התורה נכנסת לנו לכל פרט קטן בחיים?! 
זה באמת משנה לה' אם אני קושרת קודם את נעל ימין או את נעל שמאל?
למה בעצם יש את המצוות הקטנות האלו, שבד"כ אנחנו 'דשים בעקבינו' ולא כ"כ מתייחסים אליהן?

תחשבו שנייה מה היה קורה אם בכביש לא היו חוקים -
אלא רק היו אומרים לנו 'סעו בזהירות ושימו לב למה שקורה סביבכם',
נראלכם שזה היה מחזיק מעמד?!
בטוח שהיו יותר תאונות דרכים ממה שיש היום, ושהכביש היה מקום הרבה יותר מסוכן.
אבל למה זה ככה?
הרי יש כלל שממש מקיף את כל מה שצריך להיות כדי שלא יהיו תאונות!

אלא שבני אדם לא יכולים להסתדר רק עם חוקים בסיסיים והנחיות כלליות.
אנחנו צריכים שממש יפרטו לנו מה צריך לעשות.
וכמו שאי אפשר לנסוע בכביש בלי חוקים - ככה גם אי אפשר לחיות בלי ממש חוקים ברורים.
אחרת, אנחנו לא נוכל לחיות בצורה שהכי נכונה והכי טובה לנו.

ועכשיו, מה זה משנה לה' אם אני הקטנה מדליקה אור בשבת!?
הרי הוא כ"כ גדול ועצום שזה לא צריך להפריע לו שאדם כ"כ קטן, מסכן וחסר חשיבות [לכאורה] יעשה איזו עבירה קטנה.
אבל כמו שלהבדיל הגדולה של האדם נמדדת דווקא באיך שהוא מתייחס לאנשים שפחות 'נחשבים' ממנו -
ככה אנחנו רואים שהגדלות של ה' היא דווקא זה שאכפת לו באמת מכל אדם בעולם שלו ו שהוא מייחס חשיבות לכל מעשה הכי קטן שלנו.

אז עכשיו אפשר להבין למה באמת ה' נותן שכר כ"כ גדול למי שדווקא מקיים את המצוות הקטנות האלה, שנראות כ"כ חסרות חשיבות -
כי רק אדם שהוא באמת גדול, יקיים גם את המצוות הקטנות האלה, שבד"כ לא מתייחסים אליהן.
ודווקא לאדם כזה מגיעות כל הברכות שמופיעות בפסוקים - כי הוא באמת שם לב גם לדברים הקטנים, ומנסה כמה שיותר להידמות לבורא עולם.

יש משפט של הרב קוק, שממש מסכם את כל הקטע הזה -
"האנשים הגדולים ביותר, באים למבוקש הקטן ביותר בדרכים של גדלות".
 

אז אחים שלי, 
פעם הבאה שאתם באים להתחמק מאיזשהי מצווה -
תחשבו קצת על הקטע הזה, ועל זה שדווקא לפרטים הקטנים יש חשיבות כ"כ גדולה.
אחח.. שנזכה בעז"ה באמת להיות מהאנשים הגדולים האלה 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!! 

הלוואי שכל הזמן היו מעלים דברי תורה!!

בסיעתא דשמייא!! 

זה ממש משמח לראות את הפרגון שלכם!
ובבקשה כל מי שיכול - שיקפיץ.
שיהיו בעז"ה לעמ"י עוד קצת זכויות בשמיים, שיגנו עלינו מכל ההתקפות.

שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...