אם את רוצה את מזומנת באישי.

תתעודדי מתוקה זה עובר אני מבטיחה לך.

מוכר עד כאב..

יש לך אבא שבשמיים שכל כך אוהב אותך! כל כך!

יהיה טוב, חברה, יהיה טוווב!

יש לך כוחות!!

חיוך

מוזמנת לפרוק באישי...

מה זה עוזר לפרוק?

כבר פרקתי כ"כ הרבה פעמים, וזה לא הועיל בכלום.

כשזה היה מישהו שנתן עצות- אז סבבה. למרות שגם זה לא עזר בסופו של דבר..

אבל סתם ככה. מה זה עוזר?

פריקה לה'- יעני תפילה- עוזרת. לפחות את זה אני יודעת.

חלקית, אבל בכ"ז תשובה.
ואני אשמח אם תעלה קישור..

דיברתי עם מישהי על זה, סתם כי היא הציעה לפרוק באישי.

ותוך כדי זה הגעתי למסקנה מאד חשובה.

השאלה היא מה אני אעשה איתה, אבל זה כבר לא חשוב..

מכירים את השיטה הזאת- שיקוף? אחד הטובים..

מישהו מספר על בעיה שיש לו למישהו אחר.

המישהו השני לא מייעץ לו מה לעשות, אלא רק חוזר על מה שהוא שמע.

כדאי לזכור כמה שיותר פרטים.

ידוע שלכל אדם שיש לו בעיה, יש לו גם את התשובה עמוק בפנים.

הוא רק צריך איכשהו למצוא אותה.

אז כשהמישהו השני חוזר על הבעיה, זה נותן מבט קצת אחר.

ואולי אפילו יעזור למצוא את הפיתרון.

עשיתי את זה עם מישהי, וחזרתי על מה שהיא אמרה לי.

ופתאום היא אומרת: הנה, זה הפיתרון.

קודם היא אפילו לא שמה לב שהיא אמרה את זה..

גם אני הגעתי אתמול למסקנה תוך כדי דיבור..

תנסו גם..

"עשיתי את זה עם מישהי, וחזרתי על מה שהיא אמרה לי.

ופתאום היא אומרת: הנה, זה הפיתרון.

קודם היא אפילו לא שמה לב שהיא אמרה את זה.."

היא אמרה את הפתרון ולא שמה לב שהיא אמרה אותו?

זה מה שמגניב, כי אמרנו שהפתרון נמצא בפנים, נכון?

אז היא אמרה אותו בלי לשים לב.

וכשאני חזרתי, נתתי לזה יותר דגש, ופתאום היא הבינה.

אבל כלוםכבר לא עוזר. והכי לא עוזר זה לפרוק לכל העולםם

אני רק צכה לדבר עם מישי אחת. שאני אוהבת. אני צכה שהיא תחבק אותי חזקק ותעזור לי. אבלללללל.. היא לא. לא. לאאאאאא.

אוךךךךךךךךך

קודם כל, צאי מערוץ 7.

להסברים - באישי.

עד כמה שזה לא ניראה לנו,וזה ניראה שסתם אנשים פורקים פה-זה משפיע גם עלינו.

במיוחד שזה ווירטואלי,ואתה לא אוביקטיבי במיוחד.

שאני הייתי בדיכאון והייתי פה שעות,זה הייתה בריחה מהבעיה.

אני חושבת ששלב ראשון זה טוב לפרוק פה,אבל ממש לא מספיק.

וחרות,תעשי משהו שנותן לך סיפוק. אותי זה ממש הוציא מדיכאון..

ולפרוק זה לא באמת עוזר,אם לא מחלטים לעשות משהו! ורק את יודעת מה..

הרבה ב"הצלחה! מאמינה שבע"ה תצאי מיזה הרבה יותר גדולה וחזקה!

מוזמנת לאישי

יש כאלה אולי שאצליהן זה יהיה בריחה מהמציאות אבל אצלי למשל מה לעשות?

אין לי אפשרות במציאות לדבר עם בנות שנמצאות איתי ביישוב, אז אני נמצאת פה או שאני מדברת עם אנשים בפלא' אבל גם זה זה אנשים מפה.

אולי זו בריחה אבל אני חושבת שגם כשנמצאים פה אפשר לצאת מהדכאון או ממה שזה לא יהיה לפעמים גם מדברים עם אנשים פה וזה ממש עוזר.

באמת מניסיון רק אתמול דיברתי עם כמה אנשים פה (טוב זה גם היה קשור לכינוי מפה ) והם מאוד מאוד עודדו אותי! באמת! לפעמים גם להיות פה זה עוזר.

לראות תגובות מחזקות, מעודדות, מפרגנות.

אולי לכן זה לא אבל לי ואני חושבת שלעוד כמה זה כן עוזר ואתם לא יודעים עד כמה!!!!

כשיש סתם מצברוח רע, ואין עם מי לדבר, כן - זה בהחלט נחמד.

יש פה אווירה כיפית ואנשים מתוקים.

אבל אם יקרה לך פעם, ובמשך חודש פלוס מינוס תרגישי עצובה,

א. אם זה בחופש, כנראה שהסיבה לכך נעוצה דווקא בפורום.

ב. תמיכה וירטואלית לא תעזור ואולי גם תזיק.

אחרי הכל - זה עולם וירטואלי!

כשאת בוכה את רוצה חיבוק, וכשאת צריכה תמיכה - כדאי לדבר פנים אל פנים עם אדם שמכיר אותך ביום-יום...

אני אגיד משהו מעצבן:

כשתגדלי תביני .

(לא מלשון שאת קטנה, אלא מלשון שבאמת לא בילית פה מספיק ולא הכרת מספיק כדי להבין כמה אנחנו צודקות.

התלבטתי אם לכתוב את התגובה הזאת, אבל חשבתי שאולי זה יכנס לך לאי אלו תאים אפורים, וכשזה יקרה ל-ך - לא תעברי את תקופה קשה לחינם כמו שאחרים עוברים)

הפורום תרם לי מלא. קבלתי עדוד פה ותמיכה והכל.

אבל לפני כמה זמן מצאתי את עצמי בוכה ושתפתי משהיא מהפורום וזה עזר אבל את יודעת כמה הייתי רוצה חיבוק באותו רגע? חיבוק אמיתי!! זה יכל לעזור לי הרבה יותר ממילות עידוד.

לא צריך לוותר על הפורום ועל התצמיכה שמקבלים מכאן, אבל גם לא לוותר על התמיכה מהעולם האמיתי שקרוב פיזית אלינו.

אז עדיף את זה מלא כלום.

וכן תתפלאו לי למשל אין מישהי שתהיה לידי ותחבק אותי כשאני עצובה בשביל זה כנראה אצטרך לחכות שאתחתן.

אז עדיף לי להיות פה גם אם אני עצובה חודש וזה קרה כבר.

לא חובה שהסיבה נעוצה בפורום אולי במישהו\מישהי קשור\ה לפורום אבל לא חובה שזה בגלל הפורום!

זה את הסקת בעצמך.

אני חושבת שמי שאין לו למי לפרוק שיפרוק פה כי זה עדיף מלא לפרוק בכלל, מי שצריך לבכות ואין לו מי שיהיה איתו אז שיצא החוצה ויבכה וידבר עם אבאלה שבשמיים כי הוא המאזין הכי טוב שהיה לי אי פעם.

תמיכה וירטואלית יכולה להועיל ועוד איך! אולי לך לא אבל את לא יכולה לשלול אפשרות כזאת.

ולומר שגרתי ב****, והבעיה שלי היתה עוד הרבה יותר חריפה, כי זה לא ישוב תורני עם 100 משפחות... (וואי וואי איזה אאוטינג, מקווה לא להתחרט על זה)

ועדיין.

הפורום הוא פתרון נפלא בשבילך - ממלא לך בצורה כלשהיא את החסר בחברה.

אבל צריך לזכור שהוא רק פתרון זמני וקטן.

ואסור לחשוב שהוא ממלא יותר מ20% ממה שחברה אמיתית ממלאת אותך.

והוא בהחלט יכול להזיק. גם בגלל האשליה שהוא עוזר...

ולכן -

אולי כדאי לעבור לאולפנא?

או למצוא חברה בוגרת מהישוב? (מומלץ מאוד!!!)

או לפתח קשרים שעד עכשיו לא חשבת עליהם?

או להתנדב בארגון שפוגשים בו הרבה אנשים מכל הארץ?

או ליסוע הרבה למרכז?

אני לא חושבת שפורום זה רע (עיניך הרואות - אני כאן), הוא אפילו יכול מאוד לעזור לפעמים, ובסה"כ זה כיף ונחמד.

אבל כל אדם שנמצא פה הרבה, צריך להיות מודע על איזה חוסר בנפש הוא מפצה בכך שהוא פה.

ולחפש לזה פתרונות אמיתיים - לא לברוח!

אחרי שהוא מוצא פתרון, הפורום כבר לא כ"כ מרכזי בחיים שלו... וזה סימן טוב.

 אני גרה ביישוב בנחשב דוס ואני גרה בגולן ככה שהאפשרות של נסיעה למרכז הרבה זה לא ממש רלונטי.

יש לי חברות אמיתיות רק שהן מפה (הן מציאותיות אבל הכרתי אותן פה) והמרחק הגאוגרפי ביננו גדול אבל הן החברות הכי טובות שהיו לי אי פעם!.

לעבור לאולפנה- לא בא בחשבון אני הקטנה ואני לא יכולה להשאיר את אימא לבד

למצוא חברה בוגרת מהיישוב- אף אחת לא מבינה אותי כי אני קצת שונה (קצת הרבה) ותאמיני לי שדיברתי עם הרבה.

לפתח קשרים שלא חשבתי עליהם- מה ההבדל בין זה לבין השאלה הקודמת?

להתנדב- אני בגולן לחזור על זה עוד פעם?

לנסוע הרבה למרכז-עניתי ועל זה וגם אוסיף שאני נוסעת כל הזדמנות שיש לי אני לוקחת אבל מה לעשות שזה עולה לי כסף והרבה כסף?

כשכל נסיעה לי-ם עולה לי 71.4 ש"ח הלוך וחזור ועוד אני צריכה בתוך העיר ואוכל ושתייה וכו' יוצא לי כמעט 150 ש"ח כל פעם תלוי לכמה זמן אני נוסעת ומה אני עושה שם תסכימי איתי שאי אפשר לנסוע כל כך הרבה? גם נסיעה לנתניה נגיד עולה לי המון או לתל אביב.

אולי את צודקת אם היו לי חברות פה כנראה שהייתי פה פחות אבל אין מה לעשות אין לי כאלה חברות.

הפורום עוזר לי ברמות מטורפות והחברות שפה עוזרות לי המון!

אני לא חושבת שזה דבר רע להיות פה ושחברותי יהיו מפה כל עוד האפשרות השניייה היא להיות לבד.

שאת עוד לא מבינה את מה שאנחנו אומרות לך.

ואם פעם אולי במקרה זה יקרה גם לך - אז תדעי שלכל דבר אפשר למצוא פתרון -

אם רוצים, ואם לא ננעלים על פתרון מסוים ביותר.

זה בהחלט לא קל לגור איפה שאת גרה,

וזו בהחלט זכות גדולה!

אבל גם אני, וגם אורושקוש ואולי גם טובי (לא יודעת) -

עברנו בדיוק ואולי יותר את מה שאת עברת.

אז זה אפשרי!

אני מבינה שעכשיו קצת נראה לך רחוק מה שאנחנו אומרות, וקצת מיותר - למה לי להשתגע כל כך הרבה כשטוב לי פה?

אז שוב - העיקר שתהיי מודעת.

בהצלחה! אולי יום אחד אני אגור בגולן... (זה מן שאיפה של כל יושבי המדבריות... אחחח, פעם אחת נעבור לגולן... כן, בטח)

ועברתי תהליך.

גם אני חשבתי שאין לי עם מי לדבר, במיוחד אחרי שעברתי דירה וחשבתי שהמקום שאליו הגעתי הוא מקופ דפוק והאנשים שם מעצבנים. ואז הגעתי לפורום והכל היה טוב ויפה. והיו לי חברות מפה, וקבלתי כל מה שהייתי צריכה (ככה חשבתי).

אבל לאט לאט הבנתי שהפורום הוא לא כל העולם שלי.

ואז גם גיליתי שיש גם אנשים נחמדים במקום שעברתי אליו ולא הכל כ"כ רע.

וגם אני חשבתי שבגלל שאני גרה בגולן בסוף העולם אז אין לי עם מי להתחבר ומה לעשות. אבל ב"ה אחרי תהליך ארוך וכן, גם לא קל החברות שלי הן לא רק מהפורום.

לא צריך להתנתק לגמרי מהפורום רק תמיד לזכור שזה אף פעם לא תחליף.

ככה שאני מכירה ויודעת שאין פה מישהי שהייתי יושבת לשחנש איתה על דברים שמציקים לי.

לא אמרתי שהן לא נחמדות! הן מאוד מאוד נחמדות! אבל לא מתאימות לשחנשים!

אני לא חושבת שבגלל שאני גרה בגולן בסוף העולם (אגב אצלי זה יותר סוף העולם מאצלך ) אין לי עם מי להתחבר אבל אני מצינת עובדה שאין לי ביישוב שלי עם מי לדבר.

אוסנת- ממש לא חובה שאחווה את זה אולי אתן חויתן אבל לא כולם חיבים לחוות את זה.

אני יודעת מה זה העולם האמיתי, אני מכירה את המציאות בה אני חיה ואני לא בורחת ממנה כי רע לי אלא כי אני משתעממת בה תחשבו שאתן יושבות בבית כל היום בחוסר מעש לא תשתגעו?!

אני כן אשתגע! ולכן אני פה.

הפורום עוזר לי ואני לא רואה בהיותי כאן שום פסול.

נשמה-

וכדברי השיר המפורסם- תחשוב טוב, יהיה טוב תאמין בעצמך תחשוב טוב יהיה טוב אלוקים אוהב אותך!!!!

 

 

שיהיה לך המון בהצלחה, פה תמיד בשבילך-

שמע קולי

ב"ה. אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב. אפילו אפשר להגיד

הרבה יותר חיה מהרגיל.. ז"א לעומת החודש האחרון.

בעיקר בגלל משהו שקרה שהיה קשור לזה,

אבל גם, הרבה מאד, בגלל התגובות שלכם.

זה באמת עושה טוב, שאנשים מגיבים, ומביעים הזדהות,

ומבינים. וגם בגלל שנעניתי לכמה מההזמנות פה לאישי..

ואולי גם בגלל שפרקתי, מסתבר שיש בזה תועלת..

תודה לכולם!!!רציני, עזרתם לי.

ובקשה קטנה, מי שכ"כ טרח לעודד אותי, שישים לב לכל אלו 

שכתבו שהם מזדהים איתי. אולי גם הם צריכים עזרה?

מי שרוצה יכול לפנות גם אלי, ואני אשתדל לעשות מה שאני יכולה..

תודה גם לריבונו של עולם.. תתפללו אליו, זה עוזר!

אני רק מקווה שזה יימשך, לא כמו בפעם הקודמת ששוב נפלתי לעצבות.

אם כן, תצטרכו לסבול אותי מחדש..

חודש טוב!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...