|מחפש את ההגיון|

מקובל..??

שכל ובעל מלאכה סותרים זה את זה?

חברה הבנויה ממהנדסים ואנשי הייטק בלבד זה תקין?

זה מה שעולה לי בראש בהקשר הזה.

יש לאדם מגוון כוחות, בפועל הוא מבטא רק חלקים מהם, חלקים שיותר דומיננטיים בו באמת וחלקים שנהפכים יותר דומיננטיים כי אנחנו מושפעים מהסובב אותם ברצון או שלא ברצון.

לכל אדם יש צורך להתפתח באופן אינטלקטואלי ומנטאלי ובאופן פיזי. התרבות שסובבת אותנו מעצימה בעיקר את הצד האינטלקטואלי וזה מן הסתם אכן החלק היותר גבוהה אבל לצד הפיזי חלק לא פחות חשוב. השילוב ביניהם אמור להשלים זה את זה.

אצל כל אדם השילוב ביניהם שונה אבל אין משהו נכון. יש לכל אדם תפקיד אחר בעולם ובהתאם לכך כוחות.

לתרבות ולחברה יש השפעה על התפיסה שלנו וכך נדחקים כוחות מסויימים המצטיירים כפחות חשובים ולא בטוח שזה נכון.

אשמח לתשובותיכם המחכימות

האמת היא שקשה לי עם הסגנון ש"למה יהודי עם שכל יהיה בעל מלאכה פשוטה", כי לפעמים מלאכת כפיים - גם אם אינה אומנות - איננה רעה גם בשביל יהודים שתלמודם בידם. מצינו נפח וסנדלר בין רבותינו נו"ע. אדרבה - יתפרנס בפשטות, ובזמנו הפנוי ימצה את כשרונותיו בלימודו, למשל.

נדמה שאנחנו חוזרים לרעיון ששייך כאן לאשכול אחר - תופעת הדודה. אנחנו זוכרים את האם הפולניה (כפולני אני רשאי להזכיר את זה) מהבדיחה, שבטקס ההכתרה של בתה לנשיאות ארה"ב אומרת: "אתם רואים אותה? אח שלה - רופא!" זה עניין שתלוי בנורמה חברתית. קשה להיכנס למקום בו הסביבה לא מכבדת אותך כפי שהיית רוצה. זה אפשרי - אך קשה מאוד. צריך הרבה מאוד אופי.

מה גם - שליהודי מותר לקוות להתפרנס בכבוד וברחבות. גם אם זה לא נכון, זה לפחות נראה כך - שקשה מאוד להתפרנס ביציבות ולחיות חיי רווחה ממלאכות "פשוטות".

אבל אנו אין לנו אלא דברי רבותינו: "גדולה מלאכה - שמכבדת את בעליה" (נדרים מט. השאלה הגדולה היא: איך מחנכים מחדש חברה, ובעיקר: דודות.

יש לפורומים פה לא מעט קוראים סמויים ויש גם קוראים לא סמויים שלא מגיבים על כל דבר אבל זה משפיע על המחשבות על התפיסות (מן הסתם גורר גם שינוי בהתנהגות ובמעשים) שלהם. כמה שזה נשמע רחוק פה מעצבים את החברה, תהליכים גדולים מתחילים בקטן קטן.

זה צריך להיעשות, בצורה אגרסיבית, דרך המוקדים שבהם הכל מוכתב: התקשורת למשל.

לפעמים אפילו משרדי הפרסום הם אלה שמנווטים ומתמרנים את מה שהציבור חושב.

אבל הנה רעיון מעשי: אני מציע לאחד מבאי הפורום, שהבעיה הזאת בוערת בעצמותיו,

שיישב ויכתוב מאמר חריף וחודר על "בעיית הדודות". משהו שיזעזע, כי מקריאת הפורום

עולה שזאת בעיה רצינית. שיכניסו את זה לבמה חשובה כמו "עולם קטן", "בשבע" או

"אתנחתא". שיעשה קצת בלאגן, שיעורר אנשים לחשוב מחדש. שייצאו מהקופסא, וילמדו

להעריך אנשים מקוריים ויחודיים שסוללים דרך לעצמם. ובכלל, שילמדו להיות רגישים

ולא לחנוק.

בהצלחה!

בס"ד

בטוח שאם רבי או רב אשי היו חיים היום הם היו סנדלרים או נפחים?

דווקא עם רמת ההשכלה שלהם יותר סביר לפרגן להם שבימינו הם היו עובדים בהיטק או באקדמיה....

אלא אם אתה לא מפרגן להם את הציון בפסיכומטרי........

לעצם הענין - במקרה מיוחד' יכול לקרות שאין קשר בין עבודת האדם לחכמתו, ואז כדאי לשקול את זה. 

אגב, לא כל בחורה מעצם היותה דתיה היא איינשטיין... אם הבחורה בעצמה היא לא מי-יודע-מה חכמה אין סיבה שתתעקש על אקדמאי דווקא. כן יש סיבה, אם היא רוצה בכך, שתדרוש שהוא יהיה לומד תורה, בהתאם לרמתו, ומשקיע בזה זמן כמו שנדרש מכל יהודי, חכם יותר או פחות.

לפחות באותה תקופה זה לא היה נתפס כמקצוע כזה "נחות", כך נראה לי.

"לא תאמיני גברת, סידרתי לבת שלך שידוך, נפח דה-לוקס".

אבל כן אנו מוצאים שחז"ל אמרו ש"גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".

ועוד אמרו: "אמר ליה רב לרב כהנא, פשוט נבילתא בשוקא, ושקיל אגרא,

ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מילתא" (פסחים קיג).

(תרגום למי שזכה/תה לתת בלעדיות רק לשפת הקודש:

"אמר רב לרב כהנא: פשוט נבילה [=מעורהּ] בשוק, וקבל שכר, ולא

תאמר: 'אני, כהן אני! אדם גדול אני! הדבר שנאוי עליי'").

ולסיומת נעיר: מעל הכל - אישיות, בעל מידות - או שלפחות יהיה מי שמוכן

ללמוד להפוך להיות כזה. סטאז'ר באבירוּת־על־סוס־לבן מספיק, גם בלי

פוסט דוקטורט...

אנשי מעשה.

תהיה מופתע לדעת כמה שכל צריך בדיוק לעבודות הפשוטות האלה.

חכם, בעל אינטלגציה, מידות טובות-

שהוא בוחר להיות שיפוצניק/נגר/חשמלאי-כי יש לו ידיים טובות !
 

כן!! אני אסכים להצעה!

ואני מרשה לעצמי לומר כי יצאתי עם אחד כזה, תקופה, וממש ממש לא על זה (הוא..) סיים ת'קשר.

זה ממש משמח לראות יהודים עוסקים בעבודות האלו,

יהודים יראי שמים שעוסקים בעבודת כפיים- זה הרבה פעמים אפילו קצת מרגש אותי..

ואני חושבת שכשאדם אינטלגנטי, הוא יביא לידי ביטוי את החכמה גם אם הוא לאו דווקא עובד כמהנדס מחשבים...

אבל ברור שהתרומה לעם ישראל תהיה גדולה יותר אם בעלי הכישרון ינצלו את כשרונם וישאירו את מלאכת הכפיים לאחרים. השאיפה צריכה להיות שכל אחד ימקסם את יכולותיו וכך את העבודות הפשוטות יותר נשאיר לעובדים הזרים. ("ועבדוך עמים"). (הרב אליעזר מלמד הזכיר את זה בבשבע לפני כמה חודשים. כך אומרים גם כלכלנים).

כי אם זה ערבים עדיך שגם אנשים חכמים יעשו את זה

בכל אופן לפעמים ישנם אנשים שיש להם נטיות אינטלקטואליות ,

אבל מבחינת עיסוק יום יומי הכי נכון להם זה לעסוק במלאכת כפיים (שגם בה אגב צריך הרבה פעמים חשיבה ויצירתיות)

אבל וודאי שכל אחד צריך למקסם את יכולותיו= לממש את שליחותו בעולם.

מה לעשות! גם אם שלא בצדק (ואכן זה לא בצדק), זה מה שנראה מתבקש בהקשר החברתי של היום... (בלי לזלזל חלילה ביהודים היקרים האלה)

יתכנו הרבה סיבות - עסק משפחתי, נטיה לעבודת כפיים, ריח של שמן מכונות מעורר בו השראה -

אבל קשה להניח אחת מהסיבות האלה מראש... מקובל לחשוב שרוב האנשים נמשכים לעבודות קלות יותר,

נקיות יותר, מכניסות יותר - אם הם מסוגלים לכך... אכזרי? ככה זה...

בהתאם להשכלתי ומקצועי אני יכול להיחשב כאדם אינטלקטואלי.

בכל זאת, בשלבים שונים של חיי הייתה לי הזכות לעסוק בעבודת כפיים. יש לי נסיון (אמנם קצר אבל בכל זאת) בבניה, עבדתי גם במשלוחים בסופר ויש לי נסיון נרחב בעבודה בקונדיטוריה כולל עבודה בלילות.

אני חושב שכל עבודה מכבדת את בעליה ואם מישהו חושב שבעבודה במכונאות / בבניה הוא ממצה את כישרונותיו בצורה הטובה ביותר או לחילופין זו העבודה שבה הוא מרגיש שהוא נהנה אז אין סיבה שהוא לא יפתח את זה כמקצוע לחיים.

אם לאדם יש כשרונות להיות עו"ד מוצלח והוא מרגיש ששם הוא ממצה את עצמו אין סיבה שהוא יהיה רצף אבל זה גם הפוך - אם מישהו כישרוני ברצפות אין סיבה שהוא יחנוק את עצמו בלימודים אקדמיים רק כי הסביבה לוחצת.

לב יהודי חם

מה צריך אדם יותר מזה בעולם?

אף על פי שאני רגע לפני הדוקטורט ובאתי כבר לכתוב את מה שכולם אומרים שזה לא מתאים וכו', אני חוזרת בי.

ואם אני אמצא אחד כזה שאחליט שהוא הוא האחד שלי, אז בכיף! שיעבוד במה שהוא רוצה ובתנאי שתהיה לו יכולת לפרנס (ביחד איתי כמובן) את המשפחה. ולא חסרים מוסכניקים ואינסטלטורים שמרוויחים יותר מרופאים ובטח שיותר ממורים (שרובנו הן כאלה). להשכלה אין מבחינתי שום חשיבות מעבר לצפי שכר, ואם אין בעיה בשכר, אז אין בעיה. והאישיות היא הכי חשובה.

בעזהי"ת.

אבל אני הכי מעריכה אנשים כאלה. באמת.

לא ישאלו אותו בשמיים: האם הייתה איש הייטק?  אבל כן ישאלו אותו אם הוא עסק בתורה.

(וצר לי, אני לא רואה איך הייטק מסתדר עם תורה. ברור שמי שעוסק בזה יכול לעסוק בתורה במידה מסוימת, אבל האם כמו מי שעובד בעבודה פשוטה יותר?)

אני גם חושבת שיש פה איזשהי תפיסה מעוותת של החברה, שרק מי שמתעסק במלאכה "רצינית" ויש לו תואר שני שלישי וכך הלאה- אז המקצוע שלו מכובד וזה טוב. מי אמר?

יש הרבה צדיקים נסתרים, שהיו עוסקים בבנאות, סנדלרות.. הם היו מדבקים דווקא למקצועות הללו.. גם מצד זה שלא תמיד רצו להפיץ את צדקותם, וגם מצד זה שזה מקצוע שאיפשר להם ללמוד תורה באמת..

אני חייבת לסייג את עצמי ולומר שברור שיש כאלה- יחידי סגולה- שעושים גם תואר וגם עוסקים בתורה בצורה מופלאה. אלו יחידי סגולה. (למרות שבירור אמיתי מגלה שהתואר הוא רק היה כלי לשרת את התורה..)

אני לא מתכוונת לצאת בנוסחאות ש: אדם שעובד בעבודה פשוטה= איש תורה

ומי שלא= איננו כזה..

חלילה.

אבל אני כן יוצאת נגד התפיסה המוזרה הזו שעבודה מכובדת היא רק הייטק וכו'.

בעזהי"ת.

הייטק מסתדר טוב מאוד עם תורה.

הכל תלוי בנקודת המוצא שלך... אם הבנאדם בא לעסוק בהייטק מתוך תורה ומתוך מחשבה ש"אני עושה מה שטוב לעולם" ו"אני מהנדס תורני", ובאמת מקדש שם שמיים, זה לא פחות חשוב מלהיות מחנך או כל מקצוע אחר.

אני לא מסוגלת לסבול את הזלזול שיש לאנשים במקצועות השונים ממה שהם בחרו...

כל אחד ומה שטוב לו!!! והכי חשוב שזה יהיה מתוך תורה ומתוך ייראת שמיים.

בדרך כלל מחוברים יותר לקרקע מאשר אנשי מחשבות גבוהות

כלומר מי שחי בעבודת כפיים בדרך כלל (נכון יש שונים) יותר חם יותר מכיר ומעריך דברים פשוטים

מטבע הדברים יותר "מרגיש" את בת זוגו ומפנק בצורה יותר טבעית

מי לא רוצה להתחתן עם אחד כזה?

מי שהסטיגמות שלה שונות  שונות משלי...

לגבי אינטלגניה זו שאלה אחרת (האם הייתם יוצאים עם חכמה יותר\ חכם פחות)

לגבי כמה תורני זו גם שאלה אחרת

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם