|מחפש את ההגיון|

מקובל..??

שכל ובעל מלאכה סותרים זה את זה?

חברה הבנויה ממהנדסים ואנשי הייטק בלבד זה תקין?

זה מה שעולה לי בראש בהקשר הזה.

יש לאדם מגוון כוחות, בפועל הוא מבטא רק חלקים מהם, חלקים שיותר דומיננטיים בו באמת וחלקים שנהפכים יותר דומיננטיים כי אנחנו מושפעים מהסובב אותם ברצון או שלא ברצון.

לכל אדם יש צורך להתפתח באופן אינטלקטואלי ומנטאלי ובאופן פיזי. התרבות שסובבת אותנו מעצימה בעיקר את הצד האינטלקטואלי וזה מן הסתם אכן החלק היותר גבוהה אבל לצד הפיזי חלק לא פחות חשוב. השילוב ביניהם אמור להשלים זה את זה.

אצל כל אדם השילוב ביניהם שונה אבל אין משהו נכון. יש לכל אדם תפקיד אחר בעולם ובהתאם לכך כוחות.

לתרבות ולחברה יש השפעה על התפיסה שלנו וכך נדחקים כוחות מסויימים המצטיירים כפחות חשובים ולא בטוח שזה נכון.

אשמח לתשובותיכם המחכימות

האמת היא שקשה לי עם הסגנון ש"למה יהודי עם שכל יהיה בעל מלאכה פשוטה", כי לפעמים מלאכת כפיים - גם אם אינה אומנות - איננה רעה גם בשביל יהודים שתלמודם בידם. מצינו נפח וסנדלר בין רבותינו נו"ע. אדרבה - יתפרנס בפשטות, ובזמנו הפנוי ימצה את כשרונותיו בלימודו, למשל.

נדמה שאנחנו חוזרים לרעיון ששייך כאן לאשכול אחר - תופעת הדודה. אנחנו זוכרים את האם הפולניה (כפולני אני רשאי להזכיר את זה) מהבדיחה, שבטקס ההכתרה של בתה לנשיאות ארה"ב אומרת: "אתם רואים אותה? אח שלה - רופא!" זה עניין שתלוי בנורמה חברתית. קשה להיכנס למקום בו הסביבה לא מכבדת אותך כפי שהיית רוצה. זה אפשרי - אך קשה מאוד. צריך הרבה מאוד אופי.

מה גם - שליהודי מותר לקוות להתפרנס בכבוד וברחבות. גם אם זה לא נכון, זה לפחות נראה כך - שקשה מאוד להתפרנס ביציבות ולחיות חיי רווחה ממלאכות "פשוטות".

אבל אנו אין לנו אלא דברי רבותינו: "גדולה מלאכה - שמכבדת את בעליה" (נדרים מט. השאלה הגדולה היא: איך מחנכים מחדש חברה, ובעיקר: דודות.

יש לפורומים פה לא מעט קוראים סמויים ויש גם קוראים לא סמויים שלא מגיבים על כל דבר אבל זה משפיע על המחשבות על התפיסות (מן הסתם גורר גם שינוי בהתנהגות ובמעשים) שלהם. כמה שזה נשמע רחוק פה מעצבים את החברה, תהליכים גדולים מתחילים בקטן קטן.

זה צריך להיעשות, בצורה אגרסיבית, דרך המוקדים שבהם הכל מוכתב: התקשורת למשל.

לפעמים אפילו משרדי הפרסום הם אלה שמנווטים ומתמרנים את מה שהציבור חושב.

אבל הנה רעיון מעשי: אני מציע לאחד מבאי הפורום, שהבעיה הזאת בוערת בעצמותיו,

שיישב ויכתוב מאמר חריף וחודר על "בעיית הדודות". משהו שיזעזע, כי מקריאת הפורום

עולה שזאת בעיה רצינית. שיכניסו את זה לבמה חשובה כמו "עולם קטן", "בשבע" או

"אתנחתא". שיעשה קצת בלאגן, שיעורר אנשים לחשוב מחדש. שייצאו מהקופסא, וילמדו

להעריך אנשים מקוריים ויחודיים שסוללים דרך לעצמם. ובכלל, שילמדו להיות רגישים

ולא לחנוק.

בהצלחה!

בס"ד

בטוח שאם רבי או רב אשי היו חיים היום הם היו סנדלרים או נפחים?

דווקא עם רמת ההשכלה שלהם יותר סביר לפרגן להם שבימינו הם היו עובדים בהיטק או באקדמיה....

אלא אם אתה לא מפרגן להם את הציון בפסיכומטרי........

לעצם הענין - במקרה מיוחד' יכול לקרות שאין קשר בין עבודת האדם לחכמתו, ואז כדאי לשקול את זה. 

אגב, לא כל בחורה מעצם היותה דתיה היא איינשטיין... אם הבחורה בעצמה היא לא מי-יודע-מה חכמה אין סיבה שתתעקש על אקדמאי דווקא. כן יש סיבה, אם היא רוצה בכך, שתדרוש שהוא יהיה לומד תורה, בהתאם לרמתו, ומשקיע בזה זמן כמו שנדרש מכל יהודי, חכם יותר או פחות.

לפחות באותה תקופה זה לא היה נתפס כמקצוע כזה "נחות", כך נראה לי.

"לא תאמיני גברת, סידרתי לבת שלך שידוך, נפח דה-לוקס".

אבל כן אנו מוצאים שחז"ל אמרו ש"גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".

ועוד אמרו: "אמר ליה רב לרב כהנא, פשוט נבילתא בשוקא, ושקיל אגרא,

ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מילתא" (פסחים קיג).

(תרגום למי שזכה/תה לתת בלעדיות רק לשפת הקודש:

"אמר רב לרב כהנא: פשוט נבילה [=מעורהּ] בשוק, וקבל שכר, ולא

תאמר: 'אני, כהן אני! אדם גדול אני! הדבר שנאוי עליי'").

ולסיומת נעיר: מעל הכל - אישיות, בעל מידות - או שלפחות יהיה מי שמוכן

ללמוד להפוך להיות כזה. סטאז'ר באבירוּת־על־סוס־לבן מספיק, גם בלי

פוסט דוקטורט...

אנשי מעשה.

תהיה מופתע לדעת כמה שכל צריך בדיוק לעבודות הפשוטות האלה.

חכם, בעל אינטלגציה, מידות טובות-

שהוא בוחר להיות שיפוצניק/נגר/חשמלאי-כי יש לו ידיים טובות !
 

כן!! אני אסכים להצעה!

ואני מרשה לעצמי לומר כי יצאתי עם אחד כזה, תקופה, וממש ממש לא על זה (הוא..) סיים ת'קשר.

זה ממש משמח לראות יהודים עוסקים בעבודות האלו,

יהודים יראי שמים שעוסקים בעבודת כפיים- זה הרבה פעמים אפילו קצת מרגש אותי..

ואני חושבת שכשאדם אינטלגנטי, הוא יביא לידי ביטוי את החכמה גם אם הוא לאו דווקא עובד כמהנדס מחשבים...

אבל ברור שהתרומה לעם ישראל תהיה גדולה יותר אם בעלי הכישרון ינצלו את כשרונם וישאירו את מלאכת הכפיים לאחרים. השאיפה צריכה להיות שכל אחד ימקסם את יכולותיו וכך את העבודות הפשוטות יותר נשאיר לעובדים הזרים. ("ועבדוך עמים"). (הרב אליעזר מלמד הזכיר את זה בבשבע לפני כמה חודשים. כך אומרים גם כלכלנים).

כי אם זה ערבים עדיך שגם אנשים חכמים יעשו את זה

בכל אופן לפעמים ישנם אנשים שיש להם נטיות אינטלקטואליות ,

אבל מבחינת עיסוק יום יומי הכי נכון להם זה לעסוק במלאכת כפיים (שגם בה אגב צריך הרבה פעמים חשיבה ויצירתיות)

אבל וודאי שכל אחד צריך למקסם את יכולותיו= לממש את שליחותו בעולם.

מה לעשות! גם אם שלא בצדק (ואכן זה לא בצדק), זה מה שנראה מתבקש בהקשר החברתי של היום... (בלי לזלזל חלילה ביהודים היקרים האלה)

יתכנו הרבה סיבות - עסק משפחתי, נטיה לעבודת כפיים, ריח של שמן מכונות מעורר בו השראה -

אבל קשה להניח אחת מהסיבות האלה מראש... מקובל לחשוב שרוב האנשים נמשכים לעבודות קלות יותר,

נקיות יותר, מכניסות יותר - אם הם מסוגלים לכך... אכזרי? ככה זה...

בהתאם להשכלתי ומקצועי אני יכול להיחשב כאדם אינטלקטואלי.

בכל זאת, בשלבים שונים של חיי הייתה לי הזכות לעסוק בעבודת כפיים. יש לי נסיון (אמנם קצר אבל בכל זאת) בבניה, עבדתי גם במשלוחים בסופר ויש לי נסיון נרחב בעבודה בקונדיטוריה כולל עבודה בלילות.

אני חושב שכל עבודה מכבדת את בעליה ואם מישהו חושב שבעבודה במכונאות / בבניה הוא ממצה את כישרונותיו בצורה הטובה ביותר או לחילופין זו העבודה שבה הוא מרגיש שהוא נהנה אז אין סיבה שהוא לא יפתח את זה כמקצוע לחיים.

אם לאדם יש כשרונות להיות עו"ד מוצלח והוא מרגיש ששם הוא ממצה את עצמו אין סיבה שהוא יהיה רצף אבל זה גם הפוך - אם מישהו כישרוני ברצפות אין סיבה שהוא יחנוק את עצמו בלימודים אקדמיים רק כי הסביבה לוחצת.

לב יהודי חם

מה צריך אדם יותר מזה בעולם?

אף על פי שאני רגע לפני הדוקטורט ובאתי כבר לכתוב את מה שכולם אומרים שזה לא מתאים וכו', אני חוזרת בי.

ואם אני אמצא אחד כזה שאחליט שהוא הוא האחד שלי, אז בכיף! שיעבוד במה שהוא רוצה ובתנאי שתהיה לו יכולת לפרנס (ביחד איתי כמובן) את המשפחה. ולא חסרים מוסכניקים ואינסטלטורים שמרוויחים יותר מרופאים ובטח שיותר ממורים (שרובנו הן כאלה). להשכלה אין מבחינתי שום חשיבות מעבר לצפי שכר, ואם אין בעיה בשכר, אז אין בעיה. והאישיות היא הכי חשובה.

בעזהי"ת.

אבל אני הכי מעריכה אנשים כאלה. באמת.

לא ישאלו אותו בשמיים: האם הייתה איש הייטק?  אבל כן ישאלו אותו אם הוא עסק בתורה.

(וצר לי, אני לא רואה איך הייטק מסתדר עם תורה. ברור שמי שעוסק בזה יכול לעסוק בתורה במידה מסוימת, אבל האם כמו מי שעובד בעבודה פשוטה יותר?)

אני גם חושבת שיש פה איזשהי תפיסה מעוותת של החברה, שרק מי שמתעסק במלאכה "רצינית" ויש לו תואר שני שלישי וכך הלאה- אז המקצוע שלו מכובד וזה טוב. מי אמר?

יש הרבה צדיקים נסתרים, שהיו עוסקים בבנאות, סנדלרות.. הם היו מדבקים דווקא למקצועות הללו.. גם מצד זה שלא תמיד רצו להפיץ את צדקותם, וגם מצד זה שזה מקצוע שאיפשר להם ללמוד תורה באמת..

אני חייבת לסייג את עצמי ולומר שברור שיש כאלה- יחידי סגולה- שעושים גם תואר וגם עוסקים בתורה בצורה מופלאה. אלו יחידי סגולה. (למרות שבירור אמיתי מגלה שהתואר הוא רק היה כלי לשרת את התורה..)

אני לא מתכוונת לצאת בנוסחאות ש: אדם שעובד בעבודה פשוטה= איש תורה

ומי שלא= איננו כזה..

חלילה.

אבל אני כן יוצאת נגד התפיסה המוזרה הזו שעבודה מכובדת היא רק הייטק וכו'.

בעזהי"ת.

הייטק מסתדר טוב מאוד עם תורה.

הכל תלוי בנקודת המוצא שלך... אם הבנאדם בא לעסוק בהייטק מתוך תורה ומתוך מחשבה ש"אני עושה מה שטוב לעולם" ו"אני מהנדס תורני", ובאמת מקדש שם שמיים, זה לא פחות חשוב מלהיות מחנך או כל מקצוע אחר.

אני לא מסוגלת לסבול את הזלזול שיש לאנשים במקצועות השונים ממה שהם בחרו...

כל אחד ומה שטוב לו!!! והכי חשוב שזה יהיה מתוך תורה ומתוך ייראת שמיים.

בדרך כלל מחוברים יותר לקרקע מאשר אנשי מחשבות גבוהות

כלומר מי שחי בעבודת כפיים בדרך כלל (נכון יש שונים) יותר חם יותר מכיר ומעריך דברים פשוטים

מטבע הדברים יותר "מרגיש" את בת זוגו ומפנק בצורה יותר טבעית

מי לא רוצה להתחתן עם אחד כזה?

מי שהסטיגמות שלה שונות  שונות משלי...

לגבי אינטלגניה זו שאלה אחרת (האם הייתם יוצאים עם חכמה יותר\ חכם פחות)

לגבי כמה תורני זו גם שאלה אחרת

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים