|מחפש את ההגיון|

מקובל..??

שכל ובעל מלאכה סותרים זה את זה?

חברה הבנויה ממהנדסים ואנשי הייטק בלבד זה תקין?

זה מה שעולה לי בראש בהקשר הזה.

יש לאדם מגוון כוחות, בפועל הוא מבטא רק חלקים מהם, חלקים שיותר דומיננטיים בו באמת וחלקים שנהפכים יותר דומיננטיים כי אנחנו מושפעים מהסובב אותם ברצון או שלא ברצון.

לכל אדם יש צורך להתפתח באופן אינטלקטואלי ומנטאלי ובאופן פיזי. התרבות שסובבת אותנו מעצימה בעיקר את הצד האינטלקטואלי וזה מן הסתם אכן החלק היותר גבוהה אבל לצד הפיזי חלק לא פחות חשוב. השילוב ביניהם אמור להשלים זה את זה.

אצל כל אדם השילוב ביניהם שונה אבל אין משהו נכון. יש לכל אדם תפקיד אחר בעולם ובהתאם לכך כוחות.

לתרבות ולחברה יש השפעה על התפיסה שלנו וכך נדחקים כוחות מסויימים המצטיירים כפחות חשובים ולא בטוח שזה נכון.

אשמח לתשובותיכם המחכימות

האמת היא שקשה לי עם הסגנון ש"למה יהודי עם שכל יהיה בעל מלאכה פשוטה", כי לפעמים מלאכת כפיים - גם אם אינה אומנות - איננה רעה גם בשביל יהודים שתלמודם בידם. מצינו נפח וסנדלר בין רבותינו נו"ע. אדרבה - יתפרנס בפשטות, ובזמנו הפנוי ימצה את כשרונותיו בלימודו, למשל.

נדמה שאנחנו חוזרים לרעיון ששייך כאן לאשכול אחר - תופעת הדודה. אנחנו זוכרים את האם הפולניה (כפולני אני רשאי להזכיר את זה) מהבדיחה, שבטקס ההכתרה של בתה לנשיאות ארה"ב אומרת: "אתם רואים אותה? אח שלה - רופא!" זה עניין שתלוי בנורמה חברתית. קשה להיכנס למקום בו הסביבה לא מכבדת אותך כפי שהיית רוצה. זה אפשרי - אך קשה מאוד. צריך הרבה מאוד אופי.

מה גם - שליהודי מותר לקוות להתפרנס בכבוד וברחבות. גם אם זה לא נכון, זה לפחות נראה כך - שקשה מאוד להתפרנס ביציבות ולחיות חיי רווחה ממלאכות "פשוטות".

אבל אנו אין לנו אלא דברי רבותינו: "גדולה מלאכה - שמכבדת את בעליה" (נדרים מט. השאלה הגדולה היא: איך מחנכים מחדש חברה, ובעיקר: דודות.

יש לפורומים פה לא מעט קוראים סמויים ויש גם קוראים לא סמויים שלא מגיבים על כל דבר אבל זה משפיע על המחשבות על התפיסות (מן הסתם גורר גם שינוי בהתנהגות ובמעשים) שלהם. כמה שזה נשמע רחוק פה מעצבים את החברה, תהליכים גדולים מתחילים בקטן קטן.

זה צריך להיעשות, בצורה אגרסיבית, דרך המוקדים שבהם הכל מוכתב: התקשורת למשל.

לפעמים אפילו משרדי הפרסום הם אלה שמנווטים ומתמרנים את מה שהציבור חושב.

אבל הנה רעיון מעשי: אני מציע לאחד מבאי הפורום, שהבעיה הזאת בוערת בעצמותיו,

שיישב ויכתוב מאמר חריף וחודר על "בעיית הדודות". משהו שיזעזע, כי מקריאת הפורום

עולה שזאת בעיה רצינית. שיכניסו את זה לבמה חשובה כמו "עולם קטן", "בשבע" או

"אתנחתא". שיעשה קצת בלאגן, שיעורר אנשים לחשוב מחדש. שייצאו מהקופסא, וילמדו

להעריך אנשים מקוריים ויחודיים שסוללים דרך לעצמם. ובכלל, שילמדו להיות רגישים

ולא לחנוק.

בהצלחה!

בס"ד

בטוח שאם רבי או רב אשי היו חיים היום הם היו סנדלרים או נפחים?

דווקא עם רמת ההשכלה שלהם יותר סביר לפרגן להם שבימינו הם היו עובדים בהיטק או באקדמיה....

אלא אם אתה לא מפרגן להם את הציון בפסיכומטרי........

לעצם הענין - במקרה מיוחד' יכול לקרות שאין קשר בין עבודת האדם לחכמתו, ואז כדאי לשקול את זה. 

אגב, לא כל בחורה מעצם היותה דתיה היא איינשטיין... אם הבחורה בעצמה היא לא מי-יודע-מה חכמה אין סיבה שתתעקש על אקדמאי דווקא. כן יש סיבה, אם היא רוצה בכך, שתדרוש שהוא יהיה לומד תורה, בהתאם לרמתו, ומשקיע בזה זמן כמו שנדרש מכל יהודי, חכם יותר או פחות.

לפחות באותה תקופה זה לא היה נתפס כמקצוע כזה "נחות", כך נראה לי.

"לא תאמיני גברת, סידרתי לבת שלך שידוך, נפח דה-לוקס".

אבל כן אנו מוצאים שחז"ל אמרו ש"גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".

ועוד אמרו: "אמר ליה רב לרב כהנא, פשוט נבילתא בשוקא, ושקיל אגרא,

ולא תימא כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מילתא" (פסחים קיג).

(תרגום למי שזכה/תה לתת בלעדיות רק לשפת הקודש:

"אמר רב לרב כהנא: פשוט נבילה [=מעורהּ] בשוק, וקבל שכר, ולא

תאמר: 'אני, כהן אני! אדם גדול אני! הדבר שנאוי עליי'").

ולסיומת נעיר: מעל הכל - אישיות, בעל מידות - או שלפחות יהיה מי שמוכן

ללמוד להפוך להיות כזה. סטאז'ר באבירוּת־על־סוס־לבן מספיק, גם בלי

פוסט דוקטורט...

אנשי מעשה.

תהיה מופתע לדעת כמה שכל צריך בדיוק לעבודות הפשוטות האלה.

חכם, בעל אינטלגציה, מידות טובות-

שהוא בוחר להיות שיפוצניק/נגר/חשמלאי-כי יש לו ידיים טובות !
 

כן!! אני אסכים להצעה!

ואני מרשה לעצמי לומר כי יצאתי עם אחד כזה, תקופה, וממש ממש לא על זה (הוא..) סיים ת'קשר.

זה ממש משמח לראות יהודים עוסקים בעבודות האלו,

יהודים יראי שמים שעוסקים בעבודת כפיים- זה הרבה פעמים אפילו קצת מרגש אותי..

ואני חושבת שכשאדם אינטלגנטי, הוא יביא לידי ביטוי את החכמה גם אם הוא לאו דווקא עובד כמהנדס מחשבים...

אבל ברור שהתרומה לעם ישראל תהיה גדולה יותר אם בעלי הכישרון ינצלו את כשרונם וישאירו את מלאכת הכפיים לאחרים. השאיפה צריכה להיות שכל אחד ימקסם את יכולותיו וכך את העבודות הפשוטות יותר נשאיר לעובדים הזרים. ("ועבדוך עמים"). (הרב אליעזר מלמד הזכיר את זה בבשבע לפני כמה חודשים. כך אומרים גם כלכלנים).

כי אם זה ערבים עדיך שגם אנשים חכמים יעשו את זה

בכל אופן לפעמים ישנם אנשים שיש להם נטיות אינטלקטואליות ,

אבל מבחינת עיסוק יום יומי הכי נכון להם זה לעסוק במלאכת כפיים (שגם בה אגב צריך הרבה פעמים חשיבה ויצירתיות)

אבל וודאי שכל אחד צריך למקסם את יכולותיו= לממש את שליחותו בעולם.

מה לעשות! גם אם שלא בצדק (ואכן זה לא בצדק), זה מה שנראה מתבקש בהקשר החברתי של היום... (בלי לזלזל חלילה ביהודים היקרים האלה)

יתכנו הרבה סיבות - עסק משפחתי, נטיה לעבודת כפיים, ריח של שמן מכונות מעורר בו השראה -

אבל קשה להניח אחת מהסיבות האלה מראש... מקובל לחשוב שרוב האנשים נמשכים לעבודות קלות יותר,

נקיות יותר, מכניסות יותר - אם הם מסוגלים לכך... אכזרי? ככה זה...

בהתאם להשכלתי ומקצועי אני יכול להיחשב כאדם אינטלקטואלי.

בכל זאת, בשלבים שונים של חיי הייתה לי הזכות לעסוק בעבודת כפיים. יש לי נסיון (אמנם קצר אבל בכל זאת) בבניה, עבדתי גם במשלוחים בסופר ויש לי נסיון נרחב בעבודה בקונדיטוריה כולל עבודה בלילות.

אני חושב שכל עבודה מכבדת את בעליה ואם מישהו חושב שבעבודה במכונאות / בבניה הוא ממצה את כישרונותיו בצורה הטובה ביותר או לחילופין זו העבודה שבה הוא מרגיש שהוא נהנה אז אין סיבה שהוא לא יפתח את זה כמקצוע לחיים.

אם לאדם יש כשרונות להיות עו"ד מוצלח והוא מרגיש ששם הוא ממצה את עצמו אין סיבה שהוא יהיה רצף אבל זה גם הפוך - אם מישהו כישרוני ברצפות אין סיבה שהוא יחנוק את עצמו בלימודים אקדמיים רק כי הסביבה לוחצת.

לב יהודי חם

מה צריך אדם יותר מזה בעולם?

אף על פי שאני רגע לפני הדוקטורט ובאתי כבר לכתוב את מה שכולם אומרים שזה לא מתאים וכו', אני חוזרת בי.

ואם אני אמצא אחד כזה שאחליט שהוא הוא האחד שלי, אז בכיף! שיעבוד במה שהוא רוצה ובתנאי שתהיה לו יכולת לפרנס (ביחד איתי כמובן) את המשפחה. ולא חסרים מוסכניקים ואינסטלטורים שמרוויחים יותר מרופאים ובטח שיותר ממורים (שרובנו הן כאלה). להשכלה אין מבחינתי שום חשיבות מעבר לצפי שכר, ואם אין בעיה בשכר, אז אין בעיה. והאישיות היא הכי חשובה.

בעזהי"ת.

אבל אני הכי מעריכה אנשים כאלה. באמת.

לא ישאלו אותו בשמיים: האם הייתה איש הייטק?  אבל כן ישאלו אותו אם הוא עסק בתורה.

(וצר לי, אני לא רואה איך הייטק מסתדר עם תורה. ברור שמי שעוסק בזה יכול לעסוק בתורה במידה מסוימת, אבל האם כמו מי שעובד בעבודה פשוטה יותר?)

אני גם חושבת שיש פה איזשהי תפיסה מעוותת של החברה, שרק מי שמתעסק במלאכה "רצינית" ויש לו תואר שני שלישי וכך הלאה- אז המקצוע שלו מכובד וזה טוב. מי אמר?

יש הרבה צדיקים נסתרים, שהיו עוסקים בבנאות, סנדלרות.. הם היו מדבקים דווקא למקצועות הללו.. גם מצד זה שלא תמיד רצו להפיץ את צדקותם, וגם מצד זה שזה מקצוע שאיפשר להם ללמוד תורה באמת..

אני חייבת לסייג את עצמי ולומר שברור שיש כאלה- יחידי סגולה- שעושים גם תואר וגם עוסקים בתורה בצורה מופלאה. אלו יחידי סגולה. (למרות שבירור אמיתי מגלה שהתואר הוא רק היה כלי לשרת את התורה..)

אני לא מתכוונת לצאת בנוסחאות ש: אדם שעובד בעבודה פשוטה= איש תורה

ומי שלא= איננו כזה..

חלילה.

אבל אני כן יוצאת נגד התפיסה המוזרה הזו שעבודה מכובדת היא רק הייטק וכו'.

בעזהי"ת.

הייטק מסתדר טוב מאוד עם תורה.

הכל תלוי בנקודת המוצא שלך... אם הבנאדם בא לעסוק בהייטק מתוך תורה ומתוך מחשבה ש"אני עושה מה שטוב לעולם" ו"אני מהנדס תורני", ובאמת מקדש שם שמיים, זה לא פחות חשוב מלהיות מחנך או כל מקצוע אחר.

אני לא מסוגלת לסבול את הזלזול שיש לאנשים במקצועות השונים ממה שהם בחרו...

כל אחד ומה שטוב לו!!! והכי חשוב שזה יהיה מתוך תורה ומתוך ייראת שמיים.

בדרך כלל מחוברים יותר לקרקע מאשר אנשי מחשבות גבוהות

כלומר מי שחי בעבודת כפיים בדרך כלל (נכון יש שונים) יותר חם יותר מכיר ומעריך דברים פשוטים

מטבע הדברים יותר "מרגיש" את בת זוגו ומפנק בצורה יותר טבעית

מי לא רוצה להתחתן עם אחד כזה?

מי שהסטיגמות שלה שונות  שונות משלי...

לגבי אינטלגניה זו שאלה אחרת (האם הייתם יוצאים עם חכמה יותר\ חכם פחות)

לגבי כמה תורני זו גם שאלה אחרת

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.