בשניהם יש קשיים. לפעמים ברווקות יש קשיים יותר גדולים ולפעמים בנישואים.

הרעיון הוא לא הקשיים אלא דרך ההתמודדות עם הקשיים.

ובחיי הנישואים יש דרך התמודדות הכי קלה ונפלאה שיכולה להיות...

אם אתה רווק או נשוי

וזה כי שאלת אותי. נפלת על האדם הלא נכון

אררר שאלות דביליות

היא מנסה להראות שיש קשיים של ניוון ויש של תחיה

לי עלתה שאלה: מה יותר קשה להיות בגלות או בא"י?

שאלה מובנת?

כנראה יותא מדבריים- שלהיות עם ילדים או להיות נשואה- זה קשיים של ניוון?

(אני לא מצאתי הבנה לוגית אחרת בדברייך)

<צ>

לכו דחוף לחנות טאקט. אבל דחוף!!!!!

יהיה ירוק יותר

ועדיין אף נשוי לא היה רוצה לחזור להיות רווק.

ואני אסביר- כשאתה רווק או רווקה, ישנם קשיים והקושי העיקרי הוא הלבד.

שזה קושי שמעציב כ"כ, קושי שמחליש את הנפש הלא שלמה הזאת.

זה ייסורים של ממש מלאים בעצבות.

אבל בסה"כ זה הקושי העיקרי

כשנשואים פתאום מתגלים לקשיים אחרים לגמרי

התאקלמות עם אדם אחר.

להסתדר עם הרצונות שלו שלפעמים נוגדים לשלך

בא לך לנסוע להורים והוא לא יכול הפעם

פתאום המחשבות זה לא על איזה חולצה או נעל לקנות זה מתי נצליח לקנות בית ורכב

פתאום יש היריון אז הדאגה ללידה, הדאגה לאישה, הדאגה לילד בריא.

והדאגה של פרנסה שמרחפת מעל כל זוג.

פתאום מבעיה אחת גדולה וקשה הגיעו הרבה בעיות גדולות ומטרידות אחרות.

גודל הבעיות מתעצם, אבל----

גם הכוחות גדולים יותר.

ועם הבן זוג הנכון מצידך לעבור הכל העיקר שזה יהיה איתו.

הנחמה והביטחון שהבית העצמי הפרטי שלך נותן זה דבר שקשה לתאר אבל זה נחת עילאי

והשמחה שיש בבית משותף זה לא דבר שמוותרים עליו.

בקרוב אצל כולם!

קשיים של נישואין הם קשיים של יצירה,

קשיים של רווקות הם קשיים של חסרון.

קשיים תמיד יהיו, אבל ודאי שעדיף שתהיה להם גם תכלית..

אגב, לא יודעת מה אמרו לך, אבל להיות נשוי זה בערך  95% כיף ומאושר,

ו5% קושי/מריבה/צער.

אחוזי הצער ברווקות נראה לי עולים ככל שעובר הזמן.

בנישואין לעומת זאת, כשהם טובים, זה יותר במגמת ירידה..

יותר קשה להיות מטופלי פוריות

"קול השם בכוח"

לפי כוחו של כל אחד ואחד

את בעיית הרווקות...

את כל שאר הבעיות תצטרכו להמשיך לפטור.

אז בחשבון פשוט קל יותר להיות נשוי כי בעיה אחת ירדה.

(רק מה, במקומה באו איזה 12,000,000 בעיות אחרות. 

אבל בעיית הרווקות היא חמורה יותר מכולן כיון שהיא פוגעת בדימוי העצמי, והבעיות האחרות הן בעיות של תיקון המידות. אז נשארנו עם אותה מסקנה!!)

חשבתי שזו הבעיה והקושי הגדולים ביותר.

כשהתחתנתי חשבתי שהיה לי קל יותר כשהייתי רווקה, ולא בגלל שהיה לי רע עם בעלי היקר, אלא בגלל שפתאום העבודה האישית והזוגית עולה מדרגה ואתה צריך לעמוד נוכח חסרונותיך ולתקן אותם.

כשנולדו לי ילדיי שיחיו, חשבתי - וואו, חינוך ילדים זה הדבר הקשה ביותר.

ועכשיו, אחרי 7 שנות נישואים, ואחרי מס' הריונות קשים במיוחד, ל

מדתי שהכל עניין של הסתכלות,

לראות את הקשיים או את הטוב ה' נותן לנו.

באמת, כשהייתי רווקה, והייתי הרבה שנים, הייתי צריכה לראות את משפחתי האוהבת והתומכת,

את בריאותי ומקום עבודתי ושבסה"כ - חוץ מזיווג, ה' הרעיף עליי הרבה שפע.

אך תמיד הסתכלתי על מה שחסר לי.

כשהתחתנתי הייתי צריכה להודות על הבעל הנפלא והמיוחד שקיבלתי לאחר שנים רבות של חיפוש,

עדין ורגיש, שונה ומשלים, אוהב ומפנק. ו

לא להתלונן על מה שאנחנו לא מסכימים עליו, לא לעשות מזבוב פיל ולא רק לחשוב - למה אין לי ילדים?

חס וחלילה - אני לא מעבירה ביקורת על מי שעובר טיפולי פוריות, זה ניסיון עצום,

ואני רק מאחלת ברכה והצלחה והיריון מהיר, קל ועם ידיים מלאות.

רק על עצמי דיברתי שכך הרגשתי בתקופה שעוד לא זכיתי.

וכשבא ההריון הייתי צריכה להודות על כך במקום להרגיש שחרב עליי עולמי כשהייתי צריכה להתאשפז שוב ושוב.

וכשבאו הילדים - לא להתלונן על מה ש"הם עושים לי" אלא לשמוח - ה' תודה, נתת לי ילדים, בריאים, שמחים, רבים, מבלגנים, לפעמים מתחצפים, מרביצים, משתוללים, אוהבים, חיים ונושמים".

סליחה על הפילסוף הארוך,

לסיום -

מילת המפתח היא להודות.

רק להודות על מה שיש,

לא לדחוק את הקץ,

להאמין שה' נותן לי מה שטוב לי בזמן שמתאים לי.

איזה טוב ה'!!!

וכתוב טובים השניים מן האחד. 

אבל זו משימת חיים ,שתחילתה בהרבה מאמץ  והרבה עבידה על המידות וסופה סיפוק  נחת שמחה ושלימות עצמית טובה יותר. לא לחינם התורה אמרה '' לא טוב היות האדם לבדו''.ואחרי הרבה שנים של עבודה , זה מזה שווה כל רגע של מאמץ.ידוע הפתגם ''שה20 שנים הראשנות היו קשות אבל אח''כ היה נפלא.

להיות נשוי הרבה יותר קשה...

משהו אחר לגמרי!!!

בס"ד

זה סוג אחר של קושי אין שום עניין להשוות.

וכל אחד מהם מתאים לשלב אחר בחיים.

נשואין זה כיף, מאד נעים להיות במקום אחד עם אדם אהוב ואוהב , מאד נעים לחיות יחד לאנשים ששמחים זה במחיצת זה.

מאידך, גם כיף לחיות לבד בלי מחויבות לאף אחד.

כל דבר מתאים לזמנו.

דעתי,

הקושי של כעת קשה יותר מהקושי של לשעבר או שלהבא.

יותר עניין של אופי מאשר קושי - יש מי שקשה לו בחיים, בין אם הוא רווק ובין אם הוא נשואי. 

(אני אענה שרווק.)

שאלה לי אליכם..

אם כך:

מה מניע אדם להתחתן?

וגם- מה פירוש "קשה"? במה זה מתבטא? נשמע לא נעים בכלל...

להיות נשוי זה לא קשה.. ההפך.. זה כיף.

בהתחלה לא רציתי לכתוב.. אבל שאני רואה שזה מזיק לרווקים, אז אכתוב ..

כשראיתי את השאלה חשבתי, ברור שרווק קשה נשוי זה לא קשה.

ששיתפתי את בעלי בשאלה הוא ענה מעצמו את אותה התשובה, נישואים זה לא קשה.

ושנינו חושבים שההפך- זה כיף

ואני בטוחה שיש עוד הרבה שחושבים

שאלה כזו צריכה להישאל, כדרכם של דברים כאלה, מתוך ש"מבודדים את הנתונים"..

כלומר: אם אתה שואל על רווק נורמטיבי, צריך גם לגבי נישואין לשאול במקביל:

בהנחה שהתחתן עם מישהי נורמיטבית שמתאימה לו, ולא עשה איזו שגיאה בוטה -

אז ברור שהחיסרון בלהיות רווק, שאינו נשוי, הוא קשה. הרי זה חסרון השלמה בסיסי. אע"פ שכל זמן שנמצאים

בתקופה הזו, צריך להשתדל גם לשמוח ולפתח את הכחות האישיים הטובים.

הרי בעינינו אנו רואים שגם אנשים שלא צלחו נישואיהם, דהיינו - היה להם באמת קשה - מעוניינים פעמים רבות

בכל זאת לנסות שוב, שיהיה טוב.

בכל מצב בחיים יש התמודדויות שיכולות לגרום להוצאה לפעל של כחות חיוביים.  כמובן, שהכחות של בין אדם

לחבירו, ולילדיו, מבקשים יותר הוצאה לפעל בנישואין.

אפילו אדם שרוצה לשרת בסיירת, יצחק לשאלה "מה יותר קשה, להיות בסיירת או להיות ג'ובניק".  אדם שחשקה

נפשו בתורה - מה יותר קשה? להיות בישיבה או לשבת על החוף?..

אדם שמח לפעול, להוציא לפעל את כחותיו הטובים.  כך היה חותם הנצי"ב זצ"ל: "ממני העמוס בעבודה רבה - כל

ישעי וכל חפצי בה"...

ובוודאי בנישואין טובים, שיש בהם שמחה מוחשית, ועבודה של התקרבות. ובנין בית.  וכשיש בעיות - הבחירה ,

בדרך כלל, בידי שני בני הזוג, אם להתאמץ על הקירבה, שאז גם המאמץ הזה משמח.

וכמובן, נישואין - זה גם ילדים. השמחה הגדולה, המשימה הגדולה ומלאת התוכן - כולל המאמץ שבה.

גם אני לא רציתי לכתוב, אבל כדי לחזק אותה.

להיות נשוי זה כיף וזה שמח וזה מאיר.

לפעמים זה גם דורש עבודה,

אבל אין ספק שגם העבודה מגיעה מיחד ושמחה ואושר גדול.

זה פשוט אומר שיש קשיים כדי להגיע לאהבה גדולה וטובה.
מכיוון שזה דורש עבודה, והתמודדויות.
אתה צריך לעבוד כדי שהזוגיות תהיה יציבה וחזקה, ולפעמים זה קשה.
אבל קושי שמוביל לדברים טובים.
כשאתה רווק מה שאתה עושה משפיע על עצמך, כשאתה נשוי זה משפיע לא רק על עצמך, לכן לדעתי זה הרבה יותר קשה

אבל מי אני שאומר? אני לא נשואה מספיק זמן כדי להשיב על זה כנראה..

למה צריך לעבוד על אהבה? 

למה צריך לעבוד כדי שהזוגיות תהיה יציבה? מה יכול לערער אותה?

מכירים את סיפור ההד ?

אז הנה שני משפטים ממנו :

תגיד לי הד יקר איך זה להיות נשוי - אוי אוי אוי

אז האם כדאי בכלל להינשא - נסה נסה נסה.

זה בצחוק אבל לכל שלב בחיים יש את החובות והטובות אז כיצד אפשר בכלל להשוות ?

מה דעתכם?

זה מה שבעלי ואני חושבים.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.