בשניהם יש קשיים. לפעמים ברווקות יש קשיים יותר גדולים ולפעמים בנישואים.

הרעיון הוא לא הקשיים אלא דרך ההתמודדות עם הקשיים.

ובחיי הנישואים יש דרך התמודדות הכי קלה ונפלאה שיכולה להיות...

אם אתה רווק או נשוי

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

היא מנסה להראות שיש קשיים של ניוון ויש של תחיה

לי עלתה שאלה: מה יותר קשה להיות בגלות או בא"י?

שאלה מובנת?

כנראה יותא מדבריים- שלהיות עם ילדים או להיות נשואה- זה קשיים של ניוון?

(אני לא מצאתי הבנה לוגית אחרת בדברייך)

<צ>

לכו דחוף לחנות טאקט. אבל דחוף!!!!!

יהיה ירוק יותר

ועדיין אף נשוי לא היה רוצה לחזור להיות רווק.

ואני אסביר- כשאתה רווק או רווקה, ישנם קשיים והקושי העיקרי הוא הלבד.

שזה קושי שמעציב כ"כ, קושי שמחליש את הנפש הלא שלמה הזאת.

זה ייסורים של ממש מלאים בעצבות.

אבל בסה"כ זה הקושי העיקרי

כשנשואים פתאום מתגלים לקשיים אחרים לגמרי

התאקלמות עם אדם אחר.

להסתדר עם הרצונות שלו שלפעמים נוגדים לשלך

בא לך לנסוע להורים והוא לא יכול הפעם

פתאום המחשבות זה לא על איזה חולצה או נעל לקנות זה מתי נצליח לקנות בית ורכב

פתאום יש היריון אז הדאגה ללידה, הדאגה לאישה, הדאגה לילד בריא.

והדאגה של פרנסה שמרחפת מעל כל זוג.

פתאום מבעיה אחת גדולה וקשה הגיעו הרבה בעיות גדולות ומטרידות אחרות.

גודל הבעיות מתעצם, אבל----

גם הכוחות גדולים יותר.

ועם הבן זוג הנכון מצידך לעבור הכל העיקר שזה יהיה איתו.

הנחמה והביטחון שהבית העצמי הפרטי שלך נותן זה דבר שקשה לתאר אבל זה נחת עילאי

והשמחה שיש בבית משותף זה לא דבר שמוותרים עליו.

בקרוב אצל כולם!

קשיים של נישואין הם קשיים של יצירה,

קשיים של רווקות הם קשיים של חסרון.

קשיים תמיד יהיו, אבל ודאי שעדיף שתהיה להם גם תכלית..

אגב, לא יודעת מה אמרו לך, אבל להיות נשוי זה בערך  95% כיף ומאושר,

ו5% קושי/מריבה/צער.

אחוזי הצער ברווקות נראה לי עולים ככל שעובר הזמן.

בנישואין לעומת זאת, כשהם טובים, זה יותר במגמת ירידה..

יותר קשה להיות מטופלי פוריות

"קול השם בכוח"

לפי כוחו של כל אחד ואחד

את בעיית הרווקות...

את כל שאר הבעיות תצטרכו להמשיך לפטור.

אז בחשבון פשוט קל יותר להיות נשוי כי בעיה אחת ירדה.

(רק מה, במקומה באו איזה 12,000,000 בעיות אחרות. 

אבל בעיית הרווקות היא חמורה יותר מכולן כיון שהיא פוגעת בדימוי העצמי, והבעיות האחרות הן בעיות של תיקון המידות. אז נשארנו עם אותה מסקנה!!)

חשבתי שזו הבעיה והקושי הגדולים ביותר.

כשהתחתנתי חשבתי שהיה לי קל יותר כשהייתי רווקה, ולא בגלל שהיה לי רע עם בעלי היקר, אלא בגלל שפתאום העבודה האישית והזוגית עולה מדרגה ואתה צריך לעמוד נוכח חסרונותיך ולתקן אותם.

כשנולדו לי ילדיי שיחיו, חשבתי - וואו, חינוך ילדים זה הדבר הקשה ביותר.

ועכשיו, אחרי 7 שנות נישואים, ואחרי מס' הריונות קשים במיוחד, ל

מדתי שהכל עניין של הסתכלות,

לראות את הקשיים או את הטוב ה' נותן לנו.

באמת, כשהייתי רווקה, והייתי הרבה שנים, הייתי צריכה לראות את משפחתי האוהבת והתומכת,

את בריאותי ומקום עבודתי ושבסה"כ - חוץ מזיווג, ה' הרעיף עליי הרבה שפע.

אך תמיד הסתכלתי על מה שחסר לי.

כשהתחתנתי הייתי צריכה להודות על הבעל הנפלא והמיוחד שקיבלתי לאחר שנים רבות של חיפוש,

עדין ורגיש, שונה ומשלים, אוהב ומפנק. ו

לא להתלונן על מה שאנחנו לא מסכימים עליו, לא לעשות מזבוב פיל ולא רק לחשוב - למה אין לי ילדים?

חס וחלילה - אני לא מעבירה ביקורת על מי שעובר טיפולי פוריות, זה ניסיון עצום,

ואני רק מאחלת ברכה והצלחה והיריון מהיר, קל ועם ידיים מלאות.

רק על עצמי דיברתי שכך הרגשתי בתקופה שעוד לא זכיתי.

וכשבא ההריון הייתי צריכה להודות על כך במקום להרגיש שחרב עליי עולמי כשהייתי צריכה להתאשפז שוב ושוב.

וכשבאו הילדים - לא להתלונן על מה ש"הם עושים לי" אלא לשמוח - ה' תודה, נתת לי ילדים, בריאים, שמחים, רבים, מבלגנים, לפעמים מתחצפים, מרביצים, משתוללים, אוהבים, חיים ונושמים".

סליחה על הפילסוף הארוך,

לסיום -

מילת המפתח היא להודות.

רק להודות על מה שיש,

לא לדחוק את הקץ,

להאמין שה' נותן לי מה שטוב לי בזמן שמתאים לי.

איזה טוב ה'!!!

וכתוב טובים השניים מן האחד. 

אבל זו משימת חיים ,שתחילתה בהרבה מאמץ  והרבה עבידה על המידות וסופה סיפוק  נחת שמחה ושלימות עצמית טובה יותר. לא לחינם התורה אמרה '' לא טוב היות האדם לבדו''.ואחרי הרבה שנים של עבודה , זה מזה שווה כל רגע של מאמץ.ידוע הפתגם ''שה20 שנים הראשנות היו קשות אבל אח''כ היה נפלא.

להיות נשוי הרבה יותר קשה...

משהו אחר לגמרי!!!

בס"ד

זה סוג אחר של קושי אין שום עניין להשוות.

וכל אחד מהם מתאים לשלב אחר בחיים.

נשואין זה כיף, מאד נעים להיות במקום אחד עם אדם אהוב ואוהב , מאד נעים לחיות יחד לאנשים ששמחים זה במחיצת זה.

מאידך, גם כיף לחיות לבד בלי מחויבות לאף אחד.

כל דבר מתאים לזמנו.

דעתי,

הקושי של כעת קשה יותר מהקושי של לשעבר או שלהבא.

יותר עניין של אופי מאשר קושי - יש מי שקשה לו בחיים, בין אם הוא רווק ובין אם הוא נשואי. 

(אני אענה שרווק.)

שאלה לי אליכם..

אם כך:

מה מניע אדם להתחתן?

וגם- מה פירוש "קשה"? במה זה מתבטא? נשמע לא נעים בכלל...

להיות נשוי זה לא קשה.. ההפך.. זה כיף.

בהתחלה לא רציתי לכתוב.. אבל שאני רואה שזה מזיק לרווקים, אז אכתוב ..

כשראיתי את השאלה חשבתי, ברור שרווק קשה נשוי זה לא קשה.

ששיתפתי את בעלי בשאלה הוא ענה מעצמו את אותה התשובה, נישואים זה לא קשה.

ושנינו חושבים שההפך- זה כיף

ואני בטוחה שיש עוד הרבה שחושבים

שאלה כזו צריכה להישאל, כדרכם של דברים כאלה, מתוך ש"מבודדים את הנתונים"..

כלומר: אם אתה שואל על רווק נורמטיבי, צריך גם לגבי נישואין לשאול במקביל:

בהנחה שהתחתן עם מישהי נורמיטבית שמתאימה לו, ולא עשה איזו שגיאה בוטה -

אז ברור שהחיסרון בלהיות רווק, שאינו נשוי, הוא קשה. הרי זה חסרון השלמה בסיסי. אע"פ שכל זמן שנמצאים

בתקופה הזו, צריך להשתדל גם לשמוח ולפתח את הכחות האישיים הטובים.

הרי בעינינו אנו רואים שגם אנשים שלא צלחו נישואיהם, דהיינו - היה להם באמת קשה - מעוניינים פעמים רבות

בכל זאת לנסות שוב, שיהיה טוב.

בכל מצב בחיים יש התמודדויות שיכולות לגרום להוצאה לפעל של כחות חיוביים.  כמובן, שהכחות של בין אדם

לחבירו, ולילדיו, מבקשים יותר הוצאה לפעל בנישואין.

אפילו אדם שרוצה לשרת בסיירת, יצחק לשאלה "מה יותר קשה, להיות בסיירת או להיות ג'ובניק".  אדם שחשקה

נפשו בתורה - מה יותר קשה? להיות בישיבה או לשבת על החוף?..

אדם שמח לפעול, להוציא לפעל את כחותיו הטובים.  כך היה חותם הנצי"ב זצ"ל: "ממני העמוס בעבודה רבה - כל

ישעי וכל חפצי בה"...

ובוודאי בנישואין טובים, שיש בהם שמחה מוחשית, ועבודה של התקרבות. ובנין בית.  וכשיש בעיות - הבחירה ,

בדרך כלל, בידי שני בני הזוג, אם להתאמץ על הקירבה, שאז גם המאמץ הזה משמח.

וכמובן, נישואין - זה גם ילדים. השמחה הגדולה, המשימה הגדולה ומלאת התוכן - כולל המאמץ שבה.

גם אני לא רציתי לכתוב, אבל כדי לחזק אותה.

להיות נשוי זה כיף וזה שמח וזה מאיר.

לפעמים זה גם דורש עבודה,

אבל אין ספק שגם העבודה מגיעה מיחד ושמחה ואושר גדול.

זה פשוט אומר שיש קשיים כדי להגיע לאהבה גדולה וטובה.
מכיוון שזה דורש עבודה, והתמודדויות.
אתה צריך לעבוד כדי שהזוגיות תהיה יציבה וחזקה, ולפעמים זה קשה.
אבל קושי שמוביל לדברים טובים.
כשאתה רווק מה שאתה עושה משפיע על עצמך, כשאתה נשוי זה משפיע לא רק על עצמך, לכן לדעתי זה הרבה יותר קשה

אבל מי אני שאומר? אני לא נשואה מספיק זמן כדי להשיב על זה כנראה..

למה צריך לעבוד על אהבה? 

למה צריך לעבוד כדי שהזוגיות תהיה יציבה? מה יכול לערער אותה?

מכירים את סיפור ההד ?

אז הנה שני משפטים ממנו :

תגיד לי הד יקר איך זה להיות נשוי - אוי אוי אוי

אז האם כדאי בכלל להינשא - נסה נסה נסה.

זה בצחוק אבל לכל שלב בחיים יש את החובות והטובות אז כיצד אפשר בכלל להשוות ?

מה דעתכם?

זה מה שבעלי ואני חושבים.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר