אממ...

אני חיה בבית שעד לפני שלוש שנים בערך, לא היו לו בעיות כלכליות בכלל!

אבי ואימי עבדו בעבודות טובות, לאבי היה עוד עסק שלו פרטי.

לפני שלוש שנים השותף שלו הפיל אותו, ואבי נכנס לחובות עצומים (מיליונים אם אני לא טועה)

ואם זה לא מספיק אז לפני שנתיים אבי פוטר מעבודתו בגלל עלילת שווא.

אימי פוטרה שנה אחריו.

החיים בבית הפכו לכמעט בלתי נסבלים.

מריבות על כסף, צעקות, דמעות

נכנסנו למציאות שלא מוכרת לנו.

מחסור.

בלי שם-

אני כל כך מזדהה איתך!

אם תרצה\י לדבר באישי אז ממש אשמח...

ותמיד לזכור שאנו עושים את השדלותנו,וצריך להתפלל לד' שיסייע ויתן ברכה.וגם במציאות כזאת,לזכור שאתן מקיימות את משמעות חייכן עם הרבה כסף או עם פחות כסף וזה העושר האמיתי(וזו לא קלישאה,זוהי אמת שאין למעלה ממנה),אבל כמובן תמיד להמשיך להתפלל שיהיה בעז"ה רווחה גדולה יותר... מומלץ להתייעץ עם רב כיצד ניתן לקדם זאת

אבל שכל הבית מתחיל להראות שונה כל כך

יותר מריבות בין ההורים

צעקות

בקשות שלא יכולות להענות

דברים בסיסיים שאני לא מבקשת... והם בסיסיים.

כשאבא שלך עובר שני ניתוחים שנגרמים בגלל לחץ

ניתוחים קשים.

אחד ניתוח מעקפים והשני ניתוח להסרת גידול מסוים.

אז כבר קצת יותר קשה להסתדר בלי כסף.

כמה שכסף זה אמצעי ולא מטרה, אתם לא מדמינים לעצמכם מה זה להסתדר בלעדיו.

קשה להבין את זה שהכל מלמעלה, כי זה סבל מרוכז.

זה המון שנאה ותתיעוב כלפי המקום שגרם לנו את זה למרות שהוא היה רק שליח.

גם רוצח הוא שליח.

והם רצחו אותי ואת משפחתי.

הוציאו שם רע על אבי.

וגרמו לי שכל פעם שמדברים לידי על המקום הזה אני פשוט מתחילה לבכות.

כל כך הרבה צרות נגרמו בגללו, שאני כבר לא מסוגלת אפילו לשמוע את שמו.

וזה מקום מאוד מוכר שהרבה הולכים ללמוד בו.

בקיצור זה קשה להבין את זה ככה.

ובסופו של דבר מבינים.... אבל עד אז, אוי כמה שהניסיון קשה.

פשוט טיפשי שאדם שלומד שנים(ההורים שלי) הבגדים של הילדים שלהם מגמ"ח.... כמה שזה עצוב....

וענבל מצדעיה לך על הפתיחות

אף אחד פה לא מכיר אותי

וגם מי שכן לא אכפת לי שידע....

ומצדיעה גם לך על הפתיחות.... נפתחת בדיוק כמוני.

את ההורים שלך ו/או את המצב שלהם כנראה שאי אפשר לשנות. זה מה יש, זה מה שהקב"ה בחר וצריך להתמודד עם זה.

(אם ההורים שלך היו כותבים, היחס אליהם היה אחר - כי ייתכן מאוד שהם לא מתנהלים נכון, אבל בן לא יכול לחנך את הוריו)

הפיתרון הלא קל שאפשר להציע זה לקחת אחריות על עצמך ולהתחיל לעבוד. לעזוב את הכמה שקלים שמקבלים בעבודה (זה חשוב, אבל זה לא הכל) ולהתחיל להבין איך עובד העולם הגדול והמפחיד שבאשמתו ההורים תקועים במצב כלכלי קשה.

על הדרך, זה יכול לאפשר לממן צרכים בסיסיים או אפילו חלומות צנועים ולאט לאט לאפשר לקחת אחריות על החיים ועל משמעותם.

נ.ב.

אם זה נראה שההורים פשוט לא יודעים לנהל כסף ונכנסו לחובות בגלל חוסר אחריות - בשקט, בלי להעליב אותם - לחפש מקום שבו לומדים על התנהלות כלכלית נכונה. למשל - ארגון "פעמונים" מעביר סדנאות כאלה.

אני לא מדברת בשם פותחת השרשור אלא בשם עצמי.

הורי יודעים להתנהל עם כסף טוב מאוד מאוד.

ולי אין במה לעבוד ביישוב...

חוץ מביביסיטר וזה לא מכניס לי הרבה ככה שאני חייבת לבקש מההורים כדי לנסוע או לקנות דברים שאני צריכה.

קיצור זה לא ממש רלונטי.

(אני יודעת שפנית אל פותחת השרשור אבל רציתי גם לענות... אתה מרשה לי נכון? (אגב, אםלא ידעת עד עכשיו, אני בת 15 וחצי ))

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....