יצא לכם לחשוב על מה שהיה פעם?
יצא לכם לקבל בשורה רעה, ואז לחשוב על כמה כיף היה לפני שקיבלתם אותה ולפני שהיא קרתה?
יצא לכם לחשוב על כמה טוב היה פעם, ולכסוף לחיות באותה תקופה?
"מיום שחרב ביהמ"ק אין שחוק לקב"ה" (מסכת עבודה זרה ג, ב)
הדלת נפתחת. אבא נכנס. אני וכל האחים שלי בורחים איש לחדרו. אנחנו יודעים שהוא מאוד כועס. הייתי אומר אפילו זועם. בינינו - בצדק. הכעסנו כל כך את אמא עד שהיא הלכה לחדר בוכייה ולא יצאה ממנו כבר שעתיים. לאבא יש סיבה טובה מאוד לזעום. אבא מכנס את כולנו, מוציא אותנו על כרחנו ממחבואינו. הכנס נערך בסלון, איפה שאנחנו כל הזמן משחקים איתו, עם אבא. "אני חושב שאתם מבינים כמה צער גרמתם לאמא," אבא אמר בהחלטיות, "ולכן, הנסיעה המשפחתית מחר לפארק המים מבוטלת". "מה?!" התכרכמנו. "מה ששמעתם" ענה אבא.
לאחר חצי שעה, ניגשנו כולנו לאבא, ודוד, הבכור החל לדבר: "אבא, התארגנו כבר שבועיים לנסיעה הזו. הכנו הכל - ציוד, מצופים, אוכל, ה-כ-ל! אתה יודע כמה זה קשה בשבילנו לקבל את זה שאנחנו לא יוצאים מחר?!". אבא הזעיף את פניו. "מה אתם חושבים?! שלי לא קשה לחשוב שאם הנסיעה שאמא ואני כל כך רצינו ללכת אליה, כחוויה משפחתית וסתם כנופש מבוטלת, אז אנחנו שמחים?! אנחנו כואבים בדיוק כמוכם ואולי יותר! וחוץ מזה - אם אתם עצובים אז גם אנחנו עצובים! אנחנו חלק מהמשפחה, ואם מישהו או קבוצה מתוך המשפחה עצובה - כולם עצובים כולל ההורים!"
"כיון שחרב ביהמ"ק כביכול נכפף צוארן של ישראל" (מדרש שיר השירים רבה, ד)
"תפילה לעני כי יעטף..." זעקו הבנות לאביהן שבשמיים. "ולפני ד' ישפך שיחו..." הגירוש הגיע כבר לסף הבית הקדוש בו הן נמצאות. הן לא יודעות שלאחר החורבן הן תצפינה ברב המרצחים, מנהיג העמלקיים, נואם בגאון על גג בניין בית המדרש של הישיבה ששכנה בישוב בו הן זעקו ושפכו את לבן, בבית הכנסת של נווה דקלים ת"ו. הוא נואם על הניצחון שלו עליהן, הוא נואם על הניצחון שלו על עמ"י כולו, הוא נואם על הצעד הענק בהתקדמות לנישולנו מארצנו. הן צופות באותו אחד, ומתמלאות בושה, השפלה. הן מרגישות כאילו אותה תפילה נזנחה, כאילו הן זרוקות ברחוב וכל הרוצה לחבוט יבוא ויחבוט.
"אמר רב חסדא: מיום שחרב ביהמ"ק לא נראית רקיע בטהרתה" (מסכת ברכות נט, א)
לא היה זה יום מוצלח במיוחד אצל המשקיע המדופלם שלנו, ג'ק. מנייר ערך לנייר ערך, מתסבוכת לתסבוכת. כל מבזק חדשות מסתיים בכך שהמניות בהן הוא השקיע לא הצליחו לנסוק.ג'ק שלנו יוצא ממרכז הסחר העולמי בניו יורק, מקום עבודתו הקבוע, כשעל מבטו דכדוך ו"בעסה", מה שנקרא. הוא מרגיש איך כל ההשקעה שלו חומקת לו בין ההאצבעות. הוא חוזר לבניין בו הוא גר, לא רחוק בכלל ממקום עבודתו, אולם הדרך לבית ארכה כחצי שעה מפאת צעדיו המדודים והמדוכים. הוא נכנס למעלית ולוחץ בעייפות משהו על הכפתור של הקומה השמינית. כל שנייה נדמית כנצח. הוא מגיע לקומה שלו, פותח את הדלת, מוריד את הז'קט, משחרר מעט את העניבה ויושב-נשכב על הספה, ונרדם. בחלומו הוא רואה בדיוק את מה שקרה במציאות - ג'ק מפסיד, מפסיד ומפסיד. פשוט כך. לאחר שעתיים הוא מתעורר. הוא מאוד מדוכא מהחלום שלו. הוא מדליק את הטלוויזיה והולך להכים לעצמו משהו לשתות. בדרך למטבח הוא חושב על אי ההצלחה שלו, ומגיע למסקנה במהירות הבזק שלמרות אי הצלחתו, הוא אוהב את עבודתו. הוא מאוד אוהב את עבודתו. מהמטבח הוא שומע את מגיש החדשות בטלוויזיה מודיע על פיצוץ מגדלי התאומים, הלא הם מרכז החסר העולמי, הלא הוא מקום עבודתו. לבו מחסיר פעימה. הוא אץ רץ לו לחלון על מנת לצפות במגדלים. הוא מקווה לנס, ומתבדה. בזווית עיניו נראות דמעות. הוא רואה את העשן הכביר שמכסה את השמיים ולא נותן להם להיראות בטהרתם, ומתפרץ בבכי.
-------
מה משותף לכל הסיפורים הללו? מה משותף לכל מאמרי חז"ל שניצבים בראש כל סיפור?
אם תחפשו את המילים "מיום שחרב ביהמ"ק" בפרוייקט השו"ת תתפלאו למצוא למעלה מחמש עשרה מאמרי חז"ל שלעתים חוזרים על עצמם במקורות שונים. חשיבה מהירה בראשכם (אני יודע שקשה בגלל שעכשיו צום וזה, אבל אפשר להתאמץ) תחלק את כל המאמרים לשלוש קבוצות.
הראשונה, מה שקרה לקב"ה בגלל החורבן ("מיום שחרב ביהמ"ק אין שחוק להקב"ה").
השניה, מה שקרה לעמ"י עקב החורבן ("כיון שחרב ביהמ"ק כביכול נכפף צוארן של ישראל").
והשלישית, מה שקרה לעולם כולו בגלל החורבן ("מיום שחרב ביהמ"ק לא נראית רקיע בטהרתה").
המאמרים שהבאתי למעלה היו דוגמא אחת מכל קבוצה.
אם תקחו את המאמרים ותשוו אותם תגלו עיקרון מאוד חשוב - הקב"ה, עמ"י והעולם כולו הוא לא אותו דבר ללא ביהמ"ק.
הבריאה כולה ובתוכה בוראה חולה, נכה ומוגבלת ללא ביהמ"ק.
"שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד - על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים" (אבות ג, ב).
ידועים דברי המפרשים על מהי עבודה. עבודה, שלא כמו מה שטוענות המון סיסמאות, היא עבודת הקרבנות שהיתה בבית המקדש. ווארט חסידי אומר על כך: אם נחרב בית מקדשנו, ואין לנו כבר אפשרות לקיים את העבודה, אז העולם בעצם עומד על עמוד אחד בלבד! אנחנו כמו אדם שעומד על רגל אחת! אם כן, איך נחזיר את העמוד האחרון? על ידי מה שנשאר לנו. נעמיק שני העמודים שנותרו לנו ובכך נשוב ונזכה לעמוד השלישי. אם עמודי התורה והגמ"ח יהיו יותר חזקים, נזכה גם לעמוד השלישי, לעבודת הקרבנות.
"ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאולה שלמה למען שמך!"
