שם הספר: שרלוק הולמס (הוצאה חדשה, שלושה כרכים בצבעים ירוק/אדום/כחול, כריכה מעוצבת בסגנון ישן)

1. על מה: על בלש מוכשר מאוד לפני 100 שנה

2. לגילאי: 8-120

3.רמת נקיות: 9

4.ז'אנר (סוג): בילוש

5.לבנים/בנות/שניהם: שניהם

6.הערות: ספר מותח לא צפוי  ומחכים מאוד כתוב בצורה מעולה

נ.ב. של  אני ירושלמית (ערכתי את ההודעה לפי בקשתו של 'יוסלה קמצן (קדוש?)' כי היתה בה טעות)  מצטרפת להמלצה^^^ ספר נהדר !! שתמיד כייף לחזור אליו...

לפני 100 שנה ופתר תעלומות??

על איזה ספר אתה ממליץ??

דוקא כן.. ואני חושבת שדוקא הוא מתאים לתיאור שלך...

לא שמתי לב, את מוזמנת לערוך, תודה

שם הספר: 39 הרמזים

על מה:  על שני ילדים יתומים שמגלים שהם ממשפחה בעלת עוצמה בעולם. סבתם שנפטרה השאירה להם צוואה                  

           לצאת למסע אחרי הרמזים שיובילו אותם לסוד שישפיע על העולם. נגדם מתחרים בני משפחתם 

           המרושעים...

לגילאי:  אמ.... 10-99?? לא יודעת..

רמת נקיות:  9. לא זכור לי משהו לא טוב, אבל 9 זה ליתר ביטחון..

ז'אנר:  מד"ב נראה לי...

לבנים/בנות:  שניהם.

הערות:  אחלה ספר! לא צפוי, ומעניין. 

שם הספר: פרסי ג'קסון

על מה: על ילד שהוא בם של אל ושל בת תמותה.

לגילאי: 10-99

רמת נקיות: 9, יש אולי שתי נשיקות בכל הסדרה.

ז'אנר: מיתולוגיה.

לבנים/בנות: שניהם.

הערות: אני אהבתי מאוד.

שם הספר: משחקי הרעב 1

על מה: על נערה שחיה בעיר עליה שולטת ממשלה מפלצתית (לא מצאתי מילה אחרת) השוכנת במקום הנקרא 

          קפיטול. מסביב לקפיטול יש 12 מחוזות, וקטניס (הגיבורה), גרה במחוז 12.

          "משחקי הרעב" זה משחק שבו הקפיטול בוחר מכל מחוז נער ונערה, ושולח אותם להילחם למוות.

          כל שבסוף כל משחק נותר אחד מכל ה24 שנישלחו.

לגילאי: 13-99.

רמת נקיות: 7

ז'אנר: מד"ב

לבנים/בנות: שניהם.

הערות: אני אהבתי מאוד, ספר מעולה, למרות שהוא קשה. חובה לקרוא אותו!

1-נקי לגמרי...

2-יש חצי נשיקה לקראת הסוף....

3-חברים חברות ומה שבניהם

4-הספר עוסק רק בחברים חברות וכו'

5-קטעים שצריך לצנזר אבל אפשר לסבול (כלומר הספר לא מלא מהם...)

-ספרים לא לילדים

7קטעים בוטים במיוחד (לקריאה רק לבעלי לב חזק) שהם לא רוב הספר

8-קטעים בוטים שהם חלק מהעליליה

9-איכס נתתי לספריה

10-שרפתי את הספר

מקובל? כן? לא?....

רמת נקיות לדעתי 7 ספר ממש מוצלח לאוהבי הפנטזיה ולדעתי אפשר לקורא אותו מגיל 10

אחד היפים.. אבל הוא די ארוך 920 עמודים..

1.על מה?-על עיוור והכלבה שלו, העיוור כותב על האילוף של הכלבה שלו אצל משפחה אמריקאית על הימים בבהי"ס לעיוורים (העוורים לומדים להסתדר עם כלבי נחייה) וסיפורים מהארץ

6-99 (אני יודע שלפעמים כותבים עד99 כי אין כח לחשב אבל זה ספר נחמד אז  אני באמת חושב שגם מבוגרים יהנו ממנו...)

3.רמת נקיות  10-נקי לגמרי מיועד לילדים

4.ז'אנר- סוג של ביוגרפיה אבל לא ממש... יותר ספורים מהחיים

5.למי מיועד-כולם

6.הערות-אחד מהספרי ילדות שלי אם בא לכם להתמרח על ספר קליל או אתם רואים אותו למכירה בחנות ספרים ישנים ויש לכם אח קטן קנו (כי אנ' חושב שכבר אי אפשר למצוא אותו כל מקרה למי שממש רוצה זה הוצ' כתר

 החנות מפעל שלהם זה ליד כנפי נשרים)

מעבר חציה

1. על מה: אדם יהודי דתי שעובד בהיטק באמריקה והFBI פתאום מגלה בו עניין ומבקש (דורש) את עזרתו.

 2. לגילאי: 14-120

 3. רמת נקיות: 10 נקי ביותר

 4. ז'אנר (סוג): מתח 

 5.לבנים/בנות/שניהם:שניהם

 6: הערות: סופרת חרדית

פרמידה כשלת

1. על מה: לערבים בעירק\אירן (לא זכרת איה מהם) עלה על צורה גאונית איך להשמיד את מדינת ישראל ואיכשהו ראש המוסד מגלה על זה...

 2. לגילאי: 14-120

 3. רמת נקיות: 10 נקי ביותר

 4. ז'אנר (סוג): מתח

 5.לבנים/בנות/שניהם: שניהם 

 6: הערות: *הספר קופץ בין כל מיני מקומות ואנשים כל הזמן.* סופר דתי 

צופן הפרעונים

שם הספר: - לכתוב בכותרת ההודעה (נושא) את שם הספר

 1. על מה: ארכיאולוג נועז מגלה רמזים שעלולים להוביל אותו אל אוצר רב אלא שיש אנשים אחרים שגם מצאו רמזים אל האוצר והם לא יבחלו באף עמצי כדי להגיע אלו..

 2. לגילאי:14-120

 3. רמת נקיות: 9 (לא נראה לי שיש נשיקות אבל הדיבור מאוד מכוספס לטעמי)

 4. ז'אנר (סוג): מתח, בילוש 

 5.לבנים/בנות/שניהם: שניהם

 6: הערות: *יש שם ניסיון לסתור את התורה אין הרבה בסיס לסתירה אבל אם משהו קרא את הספר חשוב שזו תהיה קרא עם אצבע על הדופק.

* זה הספר השני בסידרה. הספר הראשון לא ממש נקי. ואת השלישי לא קראתי.

*אם משהו קרא את הספר אני אשמח אם הוא יכל לכתוב תגובה 

*סופר גוי כופר

נ.ב חוץ מהעובדה שכולם ספרי מתח אין קשר בין הספרים

הוא כתוב טוב מאוד, למי שקשה לקרוא כפירה שלא יקרא אותו!

הקטע שהוא מתייחס לתנ"ך היהודי כאל מקור לא מוסמך וכו' ממש מעצבן

אחלה ספר, תקראו אותו! חובה!

ושכותבים איסתרק עם ת

חוטים מקשרים, האפיפיורית יוהנה, העזרה.

כולם מעולים!

1-גאון כרימינלי צעיר שמגלה עם של פיות ויצורים אגדייים..

2: 9-20 נראלי...

3: 9

4: מד"ב/פנטזיה...לאיודע מה ההבדל...

5: לשניהם..

6: זה סדרה...מאד נהניתי כשקראתי...

שם הספר: - האפיפיורית יוהנה

1. על מה: - אני תמיד בסוף מגלה את מה שלא צריך אבל לפי השם אפשר להבין - בת שהחליטה שהיא רוצה להצליח לא פחות מגברים..

2. לגילאי: - 17-120

3. רמת נקיות: - לפי סולם פלש 5 אולי אפילו 4 (כאילו שזה לא לילדים..)

4. ז'אנר (סוג): - אני גרועה בזה, אין לי מושג!

5.לבנים/בנות/שניהם: - לשניהם אבל לבנות יותר בשביל הגאווה

6: הערות: - ספר מרתק, סוף מדהים! אם הוא היה נקי לגמרי הייתי אומרת לרוץ לקנות אותו אבל יש שם כמה קטעים שצריכים צנזור...

שם הספר: -מסילת ישרים

1. על מה: - על איך צריך ונכון לחיות

2. לגילאי: - 13/12-120

3. רמת נקיות: - אפילו 11... (עיין מידה 3 )

4. ז'אנר (סוג): סוג?... בילוש הכי מתאים נראלי...

5.לבנים/בנות/שניהם: - גם וגם!

6: הערות: - ספר מדהים!! ממש ממש מומלץ לקרוא.. (אפשר שוב ושוב, הוא לעולם לא משעמם...)

כדאי לקרוא אותו בהפסקות, כי זה ספר חכם, וכדאי לחשוב על מה שקוראים תוך כדי הקריאה...

תהנו=)

שם הספר: - "יש ילדים זיזג"

 1. על מה: - נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גַבִּי, מזכירתו וחברתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. בדרכו הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים ייחשף בפניו הסיפור האמיתי של הוריו ושלו, והסיפור הזה ישלח אותו הלאה, אל תוך ההרפתקה המסעירה של גילוי עצמו וגורלו. 

    
מה קרה לו ששינה, כך לפתע, את כל מהלך חייו? מדוע הוא מתחיל לשאול "מי אני בכלל?" את מי פגש? מה גילה על עצמו ועל הוריו? והאם אביו, המנהל את החיפושים אחריו, מתכוון רק לטובתו?- זה התקציר שמאחורי הספר. הסתבכתי קצת עם לכתוב...

 2. לגילאי: -10-200

 3. רמת נקיות: - 10

 4. ז'אנר (סוג): - אומרים שזה רומן אבל אני מזה לא מבינה בזה....

 5.לבנים/בנות/שניהם: -לכולם! 

 6: הערות: - ממולץ מאוד לילדים זיגזג, ספר מטורף!! אני אישיתי קראתי אותו עשרות פעמים... כתוב בצורה מעולה! בקיצור ספר מעולה כדאי לקרוא!!

הוא נראה לי יותר למבוגרים.

שם הספר: חוקי הבית

1. על מה: על ילד אוטיסט [תסמונת אספרגר] שחי עם אמא ואח שלו. הוא מתעניין במיוחד בזירות פשע, מקרי מוות וכו'. יום אחד- הוא מואשם ברצח. מכאן והלאה? ניתן לכם לקרוא

2. לגילאי: תיכון ומעלה.

3.רמת נקיות: 8. יש קללות, יש פה ושם מילים לא צנועות במיוחד [בלשון המעטה]. 

4.ז'אנר (סוג): ממ נראלי מתח.. לא מבינה בזה ג'ודי פיקו...

5.לבנים/בנות/שניהם: אני אישית הייתי הולכת על שניהם, אבל זה כל אחד וחייו. בנים, יש שם דברים לא נקיים. ואל תגידו שלא הזהרתי מראש.

6.הערות: אני אהבתי. אני עוד באמצע, לקראת הסוף. ככה שאפילו לי אין מושג מה קורה שם אבל זה באמת- ספר מעולה. כמו כל הג'ודי פיקו. ספר קצת שוקיסט, מכניס אותך טיפה להלם על כל מה שקשור לאוטיסטים. 

אה, הוא גם רשום בצורה שכל פרק כאילו מישו אחר מספר. ואז זה נותן גם כניסה למוח של ג'ייקוב, הבחור האוטיסט. זה אדיר!

בעתיד, כל העולם מפסיק את מלחמותיו ומתאחד למלחמה ב"באגים" סוג של חייזרים שלא בהכרח רעים, אלא שהם לא מבינים אותנו ואנחנו לא מבינים אותם... כמו דברה שהפחדת אותה בטעות. ילד גאון (אנדר וויגיין) שנולד בהזמנה נשלח לביה"ס ללוחמה שלוקח את כל הילדים הגאונים+המתאימים לפיקוד וכו', תוך כדי הספר נוגע בפסיכולוגיה ובטבע האנושי ובהבדל בין ילדים למבוגרים. אני לא מוצלח בכתיבה ותימצות... פשוט תקראו!

1. המשחק של אנדר, (אורסון סקוט קארד)

2.לגילאי  בערך 12- עד שהעיניים כבר לא עובדות...

3.רמת נקיות - 10

4.ז'אנר - מד"ב

5.הספר מתאים לכולם

6.ספר מדהים שתוך כדי מתח ומד"ב נותן מבט שונה על הטבע האנושי, ועל היכולת לחיות בשיתוף. אפילו הרב שלי ממליץ עליו! חלק מסדרה הסדר לא קריטי, אבל אני ממליץ לקרוא אותו ראשון. ספרים אחרים: הצל של אנדר, הצל של ההגמון, ועוד כמה...

כתוב מאחורה מגיל 15+... נראה לי בגלל השפה. הפסקתי בהתחלה- הספר חסר עלילה, משעמם בטירוף וכתוב בשפה  מלוכלכת לאללה. קיצור- לא שווה את הלכלוך הזה בנפש. מישו קרא עיר העצמות? אני לא סגורה עליו. קראתי אותו, הוא לא משו לדעתי, וגם השפה שם מלוכלכת די. מישהו קרא? אני מתלבטת אם להמשיך בסדרה...

על מה: על ילד אוטיסט, מתעניין במ"מ, חכם. אמא שלו מתה, והוא גדל עם אבא שלו.

לגילאי: 9-99

רמת נקיות: 9, אני לא זוכרת כ"כ, אז ליתר ביטחון... (למרות שאני זוכרת את זה כנקי)

ז'אנר: מציאותי? איך מגדירים את זה?

לבנים/בנות: שניהם.

הערות: ספר מתוק!! אני ממש אהבתי אותו, אבל כבר המון זמן לא קראתי אותו..

אבל הוא ממש מענין

הוא נהנה להכניס שם קללות

ואת שאר הספרים (אני קראתי הצל של ההגמון/הענק לא זוכר...) משהו כמו ארבע וחצי לא לבעלי לב חלש, אבל כן אחרי שאתה מוריד את הערמת שטויות זה ספר אדיר

ואני ההיתי עורך את הקטע הראשון, יש שם חתיכת ספוילר

מי קרא? אני אכשיו באמצע..

על מה: " סיפורו של קוותה - מילדותו בלהקת שחקנים נודדים, דרך השנים שעברו עליו כיתום חסר-בית בעיר גדושת פושעים, עד לניסיונו הנועז והחצוף להיכנס בשערי בית ספר מסוכן וקשה לכישוף, ולקבלתו כתלמיד." 

לגילאי: 13-120

רמת נקיות: 7..8..

ז'אנר: פנטזיה..

לבנים/בנות: לכולם

הערות: ספר מדהים!! חובה לכל מי שאוהב ספרי פנטזיה!! וגם מי שלא..

לא הייתי מגדירה כ-"נקי"

אחת לנוער- מצונזרת יותר, והשניה למבוגרים - שהיא לא ממש נקיהץ

ואח"כ בדקתי את הגרסא של הנוער - והיה נראה לי אותו דבר בדיוק :O

קראתי את זה ^^ בעיברית ואח"כ קראתי באנגלית וזה היה זכור לי יותר נקי.. לא הבנתי איך זה יכול להיות.. איזה קטע..

בכל מקרה גמני לא הייתי מגדירה נקי, אני לא זוכרת את של הנוער אבל הרגיל הוא וודאי לא נקי

" "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ראה אור בשתי מהדורות נפרדות, אחת לנוער ואחת למבוגרים – ההבדלים היחידים ביניהן מצויים בעיצוב העטיפות ובדרכי השיווק. "

זה פשוט ממש הטריד אותי

אם כבר עיצוב העטיפה - העטיפה של המבוגרים הרבה יותר יפה

זה  ספר על הרב לאו.,

פשוט סיפור חיים מדהים!!!

הייתי ממליצה לקרוא אותו מגיל 8-9 ומעלה ( אני אישית  קראתי אותו  בגיל 9 או 10 - לא זוכרת בדיוק..

מדהים! מדהים! מדהים!!

מומלץ ביותר!!

שם הספר:באין משפחה

על מה:ילד אסופי שמגדלת אותו אומנתו עד גיל 8 ואז בעלה מוכר אותו למנהל להקה נודדת הספר מספר את כל הקורות אותו בנדודים מגיל 8 ועד 14 מסופר מגוף ראשון.

גילאי:11-120

רמת נקיות:10 (אלא אם כן מפריע לכם מעט מאוד נצרות)

ז'אנר (סוג):אני לא יודעת להגדיר בדיוק עלילתי ומותח אבל לא רק...

לבנים\בנות\שניהם:שניהם

הערות: ספר מדהים! גם יש ספר נוסף "בחיק המשפחה" שעוד לא קראתי

על מה? אהרון שמי (ג'ימי) היה מפקד בפלמ"ח שנהרג בהרי באב אל וואד בסוף המלחמה, אחרי המלחמה כמה חברים ישבו ביחד העלו זכרונות עילו ועל התקופה...

לגילאי 14-120

רמת נקיות- 10

ז'אנר-זה לא בדיוק הסטוריה ולא ביוגרפיה זה יותר ספר ת'הווי של הפלמ"ח

בנים בנות? שניהם

הערות ספר שאני נורא מצטר שלא ראיתי לפני זה הוא נותן את כל ההווי של הפלמ"ח ומספר על המלחמה העקשנית של הגיבורים מהפלמ"ח בהרי ירושלים, פרק שאנ'לא יודע כמה ההייתי יודע עילו בלי הגאוטופ הקדוש

ציטוט שאהבתי "עוד ניסע פעם בכביש הזה-אמר ג'ימי-ונזרוק מספרים הנה שש הנה שבע שמונה ואנשים לא יבינו, מה זה המספרים האלה?" כשאני מזדמן היום לכביש אינני זורק מספרים ואיש אינו שואל ומשתומם, לגבי הנוסעים זה סתם כביש נוח לנסיעה, ואלה סתם עצים וסלעים משני צידי הדרך, והם לא יודעים לא יודעים מה מקפל בתוכו ל מספר הטמון מאחורי עצים אלה"

תעשו לעצמיכם טובה-תקראו

על מה הסופר עזרא יכין מספר על שירותו בלח"ח

לגילאי 10-99

רמת נקיות 10

ז'אנר ביוגרפיה

בנים בנות יותר בנים

הערות ספר קלאסי

1.חיזרים בכדוה"א שנרדפים ע"י חייזרים אחרים

2. 12-120

3.יש חצי נשיקה לקראת הסוף....

4. פנטזיה

5. לשניהם

6.ספר מעולה

על מה- איתן ילד בחווה מבודדת בגולן נשאר בה לבד במלחמת יוה"כ

מי-אוריאל אופק

לאיזה גיל? 8-11

ז'אנר-רגיל

בנים בנות שנים יותר בנים

6. ספר ילדות שלי... הכי אהבתי

על מה:

ליצ'ו מגלה בשלב כלשהוא בחייה שהיא מאומצת, העסק מסתבך כשהיא רואה שאין מצב שההורים שלה או המשפחה מדברים איתה על זה, ואז פורצת  מלחמת העולם השניה,וקיצער-אני לא יודעת מה לכתוב- אבל זה ספר מהמם בטירוף.

מי:

מרים כהן.

ז'אנר:

רגיל מתח.

בנים או בנות-  בעיקרון זה לשניהם אבל אני חושבת שזה מתאים יותר לבנות- יוצר יעניין בנות אני מתכוונת

רמה: 10. נקי מאד.

משו אחרון- סופרת חרדית( לא מורגש כמעט)

אני מאד מאד מאד התחברתי לספר, הוא יפה מאד מאד מאד מאד!!!! <מומלץ בטירוף>  ( מי שאוהבת ספרים מרגשים- זה ספר שיש בו קטעים שכמעט בכיתי....)

קראתי מאות ספרים (וטובים!) וזה ההכי טוב שקראתי - פשוט גאוני.

שם: אסיר מלידה

1. הרוזן ממונטה קריסטו אבל מודרני -  שמתבצע היום. (למי שלא מכיר הרוזן ממונטה קריסטו: אדם שמוכנס לכלא על לא עוול בכפו, בורח, ונוקם בהם בצורה גאונית)

2. 14-41

3. 9

4.  מתח

5. יותר לבנים, גם בנות יהנו.

6. באמת ספר גאון

"סגולה הוא הרבה מעבר למגזין ישראלי להיסטוריה.

סגולה היא מכונת זמן שכל אחד יכול לנסוע בה אל מחוזות העבר.

אבל נתחיל בהיסטוריה…

ראשיתו של המגזין בסדרת כתבות על דמויות היסטוריות בשם "דיוקן-עם" שפורסמו בכל סוף שבוע במוסף 'דיוקן' של העיתון מקור ראשון ביוזמתו של מו"ל העיתון, מר שלמה בן צבי. עשרים פרקיה של הסדרה עוררו עניין בקרב קוראים רבים וכך צמח הרעיון ליצור מגזין עשיר ורחב המוקדש כולו לתחום ההיסטוריה, וכיום הוא כבר פועל כחברה עצמאית לתועלת הציבור.

הגיליון הראשון יצא לאור באייר תש"ע, אפריל 2010 בעריכת יואב שורק, שאותו החליף בהמשך ד"ר איתמר ברנר."

יצא לע לפגוש את המגזין בעבר ולקרוא בו קצת. היה נחמד ונראה מקצועי באמת.

ישראל והשואה - תום שגב. מדהים. כמה יהודים יכלו להינצל לולאי אוזלת היד (המכוונת במידה מסויימת)

של הסוכנות, בן גוריון וכל אלה שהאידיאל שלהם היה ציונות; ליישב את הארץ בכמה שיותר יהודים

צעירים שיוכלו לתרום..... היהודים הנספים באושוויץ, לא היו ממש בראש מעייניהם. היחסים עם

הבריטים (האחראים במידה רבה לאסון שקרה לנו), היו חשובים יותר. מפחיד ומדכא. מאוד.

זה מה שקורה כשאין תורה. אין ערכים אבסולוטים, מאת בורא העולם. ממש קשה לקרוא את זה.

חושבת שהמחבר לא דתי.

שיש שמשתמשים בה כדי לבטל את הערך העצמי של מדינת ישראל (בפשטות מטעמים של נקמה ושנאה גרידא), אבל הייתי לוקח אותה בעירבון מוגבל משתי סיבות:

1. התנועה הציונית ניסתה בכל מאודה להביא יהודים לארץ לפני השואה, ודאגה להכשיר ולהכין יהודים לעלות לאחר השואה. סבא שלי היה במחנה הכשרה לאחר השואה כשלא היה לאן לחזור, ובכך למד עברית וקצת מקצוע. במקום לנסוע לאמריקה הם באו לארץ ישראל, ובכך גם שמרו על משפחתנו דתית וגם לא נאלצו לקבץ נדבות כדי להתפרנס קצת.

2. יש כמה וכמה עדויות על נסיונות, לאו דווקא של התנועה הציונית, לשחד (או אפילו "לקנות" יהודים) כדי להציל אותם מהשמדה, והדברים ברובם לא צלחו או שהכספים לא הספיקו אלא לכמות מועטת מאוד. התנועה הציונית כנראה לא הייתה יכולה לעשות הרבה, במיוחד לאור מה שאנחנו יודעים על המנדט הבריטי, ועל היעדר הידע שהיה ליהודי אמריקה על מה שקורה באירופה (מה גם שלא היו מי ישמע עשירים כדי לתרום). התנועה הציונית הסתמכה בעיקר על כמה נדבנים ועל תרומות של שד"רים חילוניים.

לכן לא הייתי ממהר להאשים את התנועה הציונית בעמידה על הדם של יהודי אירופה. מה גם שרבים מהנרצחים היו בעצמם בעד הציונות ושיבת ציון.

לא נגוע בדבר.

למרות שבעיניי זה עדיין חסר משמעות ביחס לערך העצמי של מדינת ישראל, מהסיבה הידועה ש"אנחנו לא מתערבים להקבה איך הוא מקדם את הגאולה".

ובכל מקרה לא חשבתי שהתנועה הציונית החילונית הייתה של צדיקים גמורים.

יש את הכתבה הזו באינטרנט או שרק במגזין מודפס?

חיפשתי באינטרנט ומתברר שזהו שם של ספר באורך מלא, ושתום שגב הוא היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". מה שמסביר היטב איך הטיעון של העמידה על הדם הפך פופולרי בקרב הפלגים הקיצונים החרדיים. מצא מין את מינו, והזרזיר - אצל העורב הלך.

זה קצת מפתיע שמאמר מסכם לספר הזה הופיע ב"סגולה".

באופן אובייקטיבי, מה קרה אז, אפשר בודאי לברר.

גם אם הייתי חילונית, הייתי מזדעזעת. מה קשור לחרדים....

קראתי גם את כחש של בן הכט . גם לא גורם לשמחה יתירה ממה שהיה.

השיקולים שלו/שלהם. וזה מעניין כי הוא לא מתחיל עם השואה. הוא נותן רקע מקדים: ז'בוטינסקי,

התנועות השונות שהיו אז, המחלוקות ביניהן...מעניין.

זה חסר משמעות לגבי המשמעות הגאולית של מדינת ישראל. בן-גוריון לא הקים את המדינה בשביל עצמו אלא בשביל כל העם היהודי ובסופו של דבר האמירה הרשמית היא בית בארץ ישראל לעם היהודי. לכן הטירחה הגדולה להעלאת היהודים גם מארצות האיסלאם, גם לשיחרור מסך הברזל.

בפועל כל הזרמים היהודיים השתתפו בהקמת המדינה, וגם היום משתתפים באופן פעיל בכנסת ובממשלה (ולא כעלי תאנה).

בפועל עם ישראל חוזר לארצו, זוכה לריבונות ולעצמאות וחוזר למעמד טוב יותר משהיה לרוב מלכי יהודה וישראל ביחס לאימפריות, תנועה אדירה של חזרה בתשובה, מימון רשמי של עולם הישיבות ומוסדות תורניים (אחרת לא היו צריכים להזדעק על "גזירות כלכליות". זה עצמו מעיד שהכסף הוא בעל משמעות תפקודית דה פקטו), הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, בעשור הקרוב נהיה כנראה "רוב יושביה עליה" מה שיחזיר את השמיטה להיות דאורייתא.

בקיצור, כמו שאמרתי, אני לא מתערב להקב"ה איך הוא מביא את הגאולה לעמו. ואוסיף את שאמר הרב אליהו כי-טוב זצ"ל, מחבר ספר התודעה: "אם אפילו הקמת המדינה היא מעשה שטן, אז מה השארנו להקב"ה?".

אבל כבר דשנו בדברים במגוון רחב של שירשורים, לא?

לא קשור לסגולה. פשוט קראתי את זה קודם. כל הגליון (מעניין כי גם תום שגב,

מדבר על זה בתחילה) על מה נחשב פעם לימין ושמאל.על "הארץ" של פעם,

"דבר" ועוד עיתונים קדומים יותר.

פוסט-ציוני, שעושה את כל התארים (ואיני יודע, אבל סביר שגם מרוויח) מ'שחיטת פרות קדושות' של הציונות.

אגב, כדאי לקרוא את הערך עליו בויקיפדיה:

הועברת לדף אחר

הועברת לדף אחר

פרלינג שמוזכר בערך, כתב תגובות לשגב בכמה וכמה מהדורות, מהן מפורטות עם הוכחות חד משמעיות, שכל תכנית הצלה שהועלתה, נבחנה ככל האפשר.

הדמיון של כל מיני גורמים אנטי-ציוניים, חרדים כחילונים שאם רק הנהגת הישוב היתה מבקשת - הבריטים היו מייד ששים להעביר לאויב בשעת מלחמה כסף/סחורות/משאיות, היא פשוט הזויה.

העובדה שלמרות שעצם הצעת העניין, היתה עלולה להחשב כבגידה ובכל זאת בדקו את כל ההצעות - מעידה על המסירות להצלת כל יהודי.

אמרו לי את זה כשדיברתי עם חרדים בהפגנה בירושלים לפני כ3 שנים.

האמת שמצד עצמו זה לא בהכרח מופרך, אבל עדיין דורש ראיות. ועכשיו כשאני רואה מי המחבר, כנראה נפתרה התעלומה. הזרזירים - אצל העורב הלכו.

כך או כך, הערך של המדינה לא תלוי במקימיה - מה גם שבהגדרה הם לא הקימו אותו רק עבור עצמם, אלא עבור העם. הרי זו בדיוק הטענה של כולם לשמאל היהיר של היום. על מה כולם כעסו כשאחד מהמדושנים בקפלן צרח על שוטרת אתיופית שהיא צריכה להגיד לו צודה על כך שההורים שלה בכלל הובאו לארץ? כי זה לא של אף אחד בטאבו. זה של כולם. העם לא יכול לגנוב את המדינה ששייכת לו.

ההסטוריונים החדשים.

היא הופצה בהתחלה ע"י אנשים טובים, שלהבנתם ניסו לקדם מהלכים כאלו, רק שלא הבינו את חוסר ההיתכנות. בהמשך זה כבר הפך לתעמולה, שלפחות באיזורי 'נטורי קרתא', אבל לא רק, כל ילד גדל עליה.

פוליטיקה, מדיניות, שואה (משפט אייכמן, גם (ועוד).

הבנתי קצת יותר משפטים המתארים את החרדים, בפורם הזה -

הם בדיוק כאלה שנקטה הציונות הראשונה, ה חלוצים, הדור

שראה את העולים מהתופת, מגיעים לארץ.....אבק אדם, עלובים,

הלכו כצאן לטבח......לעומת הצברים (מושג שהתחיל אז),

עלובים, שחורים....בורים...

לא מזכיר לכם משהו?......

אבל בזה סיימתי להתייחס לנושא הכואב הזה. זה יותר מדי כואב.

(אגב, אם מישהו מתעניין, פרופ' שבח וייס (נפטר כבר?)

שהיה בתופת, נשאל בדיוק את השאלות האלה, כדאי לקרוא

את תגובתו לצברים (או כמעט הצברים...) השזופים, מגודלי

הבריאות, שהרגישו עצמם כעיליתה החברתית, הציונית,

והסתכלו בבוז על "חלאות" האדם שהגיעו הנה אחרי השואה....

תקראו. זה מרתק מאוד. הוא מתפרש על נושאים רבים.

כתלמידה, השתעממתי בשיעורי ההיסטוריה אבל עכשיו....

מרתק. וחשוב.

קרא את "השטן והנפש" של יואל בראנד. מרתק.

הוא לא מאשים את הנהגת היישוב ברצח, אבל כן בהתנהלות חסרת אחריות.

הבנאדם גדל עמוק עמוק בתוך "המפלגה הנכונה", היה בהונגריה של שנת תש"ד בכיר מאוד בארגונים הציונים, ואחרי השואה - הצטרף בארץ ללח"י.

הספר שלו מלא בעובדות וגם בפרשנויות. תחלוק מצידי על הפרשנויות, אבל יש פה בהחלט על מה להתבסס.

כלומר היו כמה יוזמות, המפורסמות שבהן היא זאת של קסטנר שר"י ולהבדיל יואל ברנד מהונגריה ושל הרב וייסמנדל זצ"ל מצ'כיה.

כל אחת מהיוזמות, בעיני אלו שטיפלו בה היתה אמינה וישימה. פרלינג ושות' (אליהם הפנתי) מוכיחים מתוך אין ספור מסמכים ופרוטוקולים שכשהיוזמות הגיעו להנהגת הישוב, עשו הכל לבדוק כל יוזמה באופן יסודי.

מה שאלו שראו את המציאות מבפנים לא לקחו בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית כל יכולה מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו הנאצים שאיתם נהלו את המו"מ, בהשפעת התעמולה האנטישמית).

   המציאות היא שלא היתה מדינת ישראל, היהודים בארץ היו נתינים (אפילו לא אזרחים) של האמפריה הבריטית, שניהלה מלחמה עקובה מדם, יזע ודמעות מול הנאצים. היהודים לא יכלו להעביר משאיות/כסף לשטחים שבשליטת הנאצים ללא הסכמת הממשל הבריטי. עצם העלאת ההצעות הללו מול הבריטים, היו עלולים להתפרש כבגידה והצעות לתמיכה באויב. בכל זאת הם גיששו מול הבריטים - וקיבלו כצפוי לאו מוחלט.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים (הרי גם היה להם הסכם אי לוחמה עם בריה"מ, ביום שהתאים להם - הפרו אותו).

   הרב וויסמנדל טען שהנאצים הוכיחו לו שעמדו בחלקם בהסכם, כשהשעו את הגירוש להשמדה, כשהשיג להם את הסכום הראשוני שדרשו וממילא הניח שיעמדו גם בשלבים הבאים. היום אנחנו יודעים בוודאות, שבעוד שהבטיחו לו שהכוחות בצ'כיה מפסיקים את ההשמדה, בפועל הם הופנו להמשיך את ההמדה באיזורים אחרים.

לא אם הוא מהנהגת מפא"י. מערכת שדרסה ורצחה את המתנגדים לה וניסתה בצביעות להכשיר זאת בטענות על אחריות לאומית, לא חשודה על ערבות או אחריות לאומית. גם זכויותיהם ביישוב הארץ ובהקמת המדינה לא יטשטשו את הזיהום שדבק בהם.

ולגופם של דברים שכתבת:

-בדיקה יסודית היא דבר חיובי, ללא ספק. אבל עצם הבדיקה לא עונה על השאלה מה היו השיקולים החשובים מצד אותם בודקים; לא על קצב הבדיקה המסורבל של המערכת, כאשר *מחצית* מיהודי הונגריה הושמדו רק במהלך אותה 'בדיקה' (לטענת בראנד); ולא על אילו פעולות נעשו או לא נעשו- ומדוע.

מה שהנהגת היישוב לא לקחה בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית חסרת כל יכולת מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו אדוניהם הבריטים).

   המציאות היא שלא נעשתה כל פעולה בידי הנהגת היישוב ליצור לחץ כלשהו על בריטניה ועל ממשלות המערב כדי להציל יהודים מהשמדה.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים. אבל לפתיחה במשא ומתן יכולה להיות רק תועלת. אולי אפשר להשיג איזו מקדמה? או אפילו עסקה חלקית? היו אפשרויות, ויעידו על כך הפעולות הבודדות שכן הצליחו.

   האם הממסד היה מוכן "לבזבז" כספים על אפשרויות כאלו?

לגבי קסטנר, אין ספק שהבנאדם היה מושחת ונהנתן באופן אישי.

מצד שני אין ספק שהוא היה פעיל מרכזי ומשמעותי בועד ההצלה של הונגריה, שסייעו ללמעלה מ20000 יהודים לברוח להונגריה לפני כיבושה בידי הנאצים. הוא גם הצליח להציל יהודים מתוך הונגריה לאחר כיבושה, בעסקה המפורסמת. שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים היה למטרת הצלה, והוא ניהל אותו מטעם ועד ההצלה.

מצד שלישי, בחודשי המלחמה האחרונים הוא היה צמוד אישית לקצין נאצי בכיר שלקח אותו תחת חסותו, ולאחר מכן העיד לטובתו- והנאצי זוכה. שיתוף הפעולה הזה היה כדי להציל את עצמו כשהנאצים הכירו אותו יותר מידי טוב.

האם הוא אכן שיתף פעולה עם הנאצים כדי להציל יהודים מסויימים, אך על ידי סיוע לנאצים בהשמדת יהודים אחרים? קשה מאוד לדעת מה באמת קרה שם.

שר"י? לא בטוח.

כשבתמורה הוא מרדים את שאר היהודים וגורם להם לעלות לרכבות בסדר ובמהירות, כשהוא יודע בדיוק לאן. אכתוב יותר חריף, היתה תחנת מעבר, הוא עודד שם את האנשים לשלוח מכתבים לקרוביהם שעדיין בהונגריה, על כמה הם במקום בסדר וטוב להם - את המכתבים המרגיעים הוא חילק למשפחות המודאגות, כשהוא ידע טוב מאוד ששולחיהם כבר הפכו לאפר.

בזמן המשפט המפורסם והערעור שזיכה אותו, עוד לא התפרסמו הראיונות עם אייכמן ימ"ש שהתבטא: "קסטנר הנעים לי את השהות בבודפשט, בזכותו לא היה מרד גטו ורשא גם בהונגריה". רק שבניגוד למרד גטו ורשא, שהיה כשהנאצים היו עוד בכוחם ויכלו לפנות טנקים ומפציצים נגד הגטו - בסוף תש"ד ותחילת תש"ה, הם כבר היו בנסיגה, אם הוא היה אומר ליהודים את האמת על לאן לוקחים אותם, או לכה"פ לא פועל אקטיבית להרדים אותם - היו כנראה ניצלים מאות אלפים ולא רק אלפים מיוחסים.

מעבר לכך, אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי למעלה. ברנד מנקודת מבטו המצומצמת הרגיש שלא מספיק התאמצו, פרלינג מוכיח ממסמכים ופרוטוקולים שהתאמצו כפי כוחם ויותר מכוחם.

המו"מ לא היה בידיהם וההחלטה של בעלות הברית, שיהודי הארץ היו נתינים של בריטניה היתה שאין שום מו"מ עם הנאצים, רק כניעה ללא תנאי (הם לא סבלו מהמחלה האוטו-אמונית של מדינת ישראל שמנהלת מו"מ עם החמאס כשהם יורים עלינו).

ואולי לא. מה שבטוח הוא שהעובדות שכתבת לא מדויקות.

קסטנר היה רק בבודפשט באותה תקופה (להבדיל מתקופת החסות שלו אצל בכר ימ"ש), ולא בשום תחנת מעבר. את המכתבים המדוברים הנאצים הם שהורו ליהודים לכתוב, והעבירו אותם לועד ההצלה כדי שיפיצו אותם ליעדם. ועד ההצלה שניסה להציל יהודים ע"י משא ומתן ו/או שיתוף פעולה עם הנאצים אכן העבירו את המכתבים. מדוע? האם זו הייתה הטעיה מכוונת, כחלק ממזימה להציל את קרוביהם על חשבון כלל הציבור? אולי. אני לא בטוח. הוכחה לאשמתם זה לא, ובעניינים אחרים הוכח שהם כן סייעו לכלל הציבור.

האם באמת קסטנר הוא המרדים של יהודי הונגריה? יתכן שהפעילות שלו הייתה חלק מזה, אבל אשם עיקרי כנראה שהוא לא. דווקא מחתרות תנועות הנוער, שהיו המורדים הפוטנציאליים, היו פעילות בעצמם בהצלה וגם באזהרת היהודים מפני המתרחש בלי קשר לקסטנר. וגם אני לא חושב שאייכמן הוא בהכרח מקור אמין בהקשר הזה.

שוב, קסטנר כנראה היה אדם מושחת, רודף כבוד. כך מתאר אותו יואל בראנד בספרו. עשר שנים יואל בראנד לא דיבר איתו מתוך איבה אישית, אך דווקא כאשר התפוצצה "פרשיית קסטנר" הוא בא להעיד להגנתו.

את מחקרו של פרלינג לא קראתי, אז אין לי עדיין איך להתייחס להוכחות שלו להגנת המוסדות. מה שאני כן יודע הוא שבעניינים אחרים המוסדות התנהגו בכפיפות גלותית לבריטים, ונראה שגם במקרה הזה. המו"מ הזה, של ההצעה שתווכה ע"י בראנד, כן היה בידיהם ואך ורק בידיהם, עד שהם הסגירו את בראנד לבריטים (או גרמו "בטעות" לתפיסתו).

דרך אגב, אותם חוקרים שצידדת בהם קודם שמגינים על מוסדות היישוב שעשו ככל יכולתם, הם אלה שמגינים גם על קסטנר וועד ההצלה, שעשו ככל יכולתם...

ולכן פרש מהן האצ"ל והלח"י פרש מהאצ"ל כשהפסיק להלחם בבריטים בזמן השואה. בכלל לא נכנסתי לוויכוח הזה.

זאת היתה נקודת המוצא שלהם הרבה לפני השואה, שממנה הם ראו את המציאות. למרות נקודת המוצא הזאת, הם עשו הכל כדי לבדוק היתכנות של כל הצעה.

קסטנר שר"י היה בשר מבשרם, הם לא ידעו על התמורה שנתן לנאצים. כשהתחילו לצאת הפרסומים - בן גוריון שרצה להגן על שמו הטוב של קסנטר ושל המפלגה, דרש להגיש תביעת דיבה, רק מה לעשות שהמציאות התהפכה עליו. היום שיש הרבה יותר ידע - אין ספק שהזיכוי בערעור הוא קשקוש. רצח קסטנר לא פוענח עד היום וקשה לשלול את הקונספירציה שזה דווקא מישהו מ'הצד שלו'.

וחזקים שיישבו את הארץ. זו היתה התפיסה והאידיאולוגיה שלהם. לגמרי לא יהודית.

לא הסכימו להקצות כספים כדי לסייע ליהודים שם (הסוכנות). יש מסמכים רבים

ופרוטוקולים המעידים על כך; הם רצו בארץ יהודי מסוג אחר: גאה, חזק, ישראלי,

לא "גלותי". לא לבוש שחורים וחיוור עם גמרא ביד... נו, רק יפי הבלורית והתואר

כמו שכתב אחד המלחינים הפופולארים....

אל נא תכעסו, אבל לפעמים אני רואה את הגישה הזו גם כאן.

אז הקימו את "יד ושם". נפלא. אם היו מתאמצים יותר, יד ו שם היה קטן. הרבה יותר קטן....

הם ייצגו כוחי ועוצם ידי..... למהדרין. ממש.

כל 'פרוטוקול' שמופץ במסגרת התעמולה החרדית צריך בדיקה יסודית, האם הוא אמין, האם הוא מובן בלשונו ובהקשרו. ראיתי כמה ספרי תעמולה, שחוזרים על אותם שלוש וחצי אמירות מוצאות ממשמעותן ומהקשרן. מציע למי שהאמת חשובה, לחזור למקורות שהבאתי.

לגופן של דברים:

1. התנועה הציונית ככלל, התאמצה להביא יהודים לארץ ולהכשיר את הארץ להיות מוכנה לקליטת יהודים.

2. כשידעו שיהודים במצב חירום, התנועה הציונית לפני קום המדינה וראשויות המדינה בהמשך, עשו הכל להביא אותם בלי חשבונות.

3. כשהיו אילוצים, כמו הגבלת סרטפיקטים שנגזרה ע"י הבריטים - הם אכן חולקו ע"י כל קבוצה לפי גודלה היחסי, לאנשי שלומה. הרב קוק הצליח באמצעות הקשרים שלו, להעלות רבנים ובחורי ישיבה רבים, אבל הכח המרכזי היה בידי מפלגות הפועלים והם באופן טבעי, הקדימו את החבר'ה שלהם.

4. אם בתחילת הופעת הקץ המגולה, כשלא היו הגבלות, או למצער, בשנים הראשונות שאחרי הכיבוש הבריטי כשהשערים היו פתוחים, רבנן ותלמידיהון היו עולים בהמוניהם - גם כוחם במוסדות הישוב היה בהתאם לגודלם באוכלוסיה וממילא היו יכולים לחלק סרטפיקטים אחרת.

5. כשהציבור החרדי יסיים את חשבון הנפש, על כך שכמה וכמה ממנהיגיו, שלאורך שנים הורו לצאן מרעיתם להשאר באירופה ואסרו לעלות לארץ גם כשהיה אפשר - וברגע האמת ברחו בעזרת הציונים, אך את הציבור השאירו מאחור להשרף - נסכים לחשבן מי אחראי לגודל של יד ושם.

6. (ולא, ערימת התירוצים של אסתר פרבשטיין, ממש לא משכנעת)

את אסתר פברשטיין כלל לא קראתי בהקשר הזה.

התייחסתי לשני ספרים:

המליון השביעי של תום שגב.

כחש של בן הכט.

שניהם לא חשודים בחרדיות מיוחדת כידוע....

אבל, שכל אחד יסיק את המסקנות בעצמו.

וזה לא חידוש, שבן גוריון ושותפיו לא שמו את יהודי השואה

בראש מעיניהם.

שנה טובה לך.

באמת, שנה בלי מחלוקות. רק לראות טוב, כולנו - זה בזה. בעז"ה.

כבר הגבתי:

בוודאי שהוא נוגע בדבר, הוא מה'הסטוריונים החדשים' - סופרים וספרים

הוא ממש לא חרדי, הוא פשוט אנטי-ציוני מהצד השני. לפי מה שכתוב עליו בויקיפדיה, הוא גם לא יהודי.

השקרים שלו הופרכו במקורות אליהם הפנתי, אבל זה לא מעניין אותך.

אכן צודקים? אולי גם לך היסטורי נכבד, יש אי אילו נגיעות בעניין?

מותר לך לענות רק עד ערב ראש השנה...לאחר מכן, לא מדברים

יותר על נושאים המעוררים מחלוקת. טוב? אפילו אם....מתפוצצים!

שנת שלום ושלווה!

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

קראתי בעבר חלק ממנו, אבל לא זוכר כ"כ.

קראתי לפני המון שנים, למעלה מעשור.

אגב, קוראים לו מסעב חסן יוסוף.

יש גם ערך בויקיפדיה.

את הספר השני שלו, לא חושבת שכדאי לקרוא. מן הסתם מלא נצרות. הוא הרי התנצר.

הלך לכיוון השני, לדת ה"אהבה"......

חבל.

חושבת שהוא מעכל את עצמו עם הרצון להראות את האמת. אין טעם. עשיו שונא ליעקב. אלא שהוא לא יודע

את זה. אנחנו כבר רגילים ודי מחוסנים....לצערנו.

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

זה מסקרן לקרוא את התקצירים, אבל לא אהבתי את העלילות