
כולנו נמצאים בהיכון לרגע שבו חילוני באוטובוס ישאל אותנו "איפה א-להים היה בשואה". לכולנו ישנן תשובות למדניות ומפולפלות, מהכוזרי וממורה הנבוכים, מהרב קוק ומהרב סולובייצ'יק.
האמת שזה לא רק נושא הא-לוהות בשואה. בכללי, הנושא הזה של "למה זה קורה לי" תופס הרבה מקום בחיים שלנו. לאחרונה ראיתי ספר שלם שזה שמו. מתי בפעם האחרונה יצא לנו לחיות את אותן תשובות מפולפלות מהפסקה הקודמת, בקשיים היומיומיים שלנו, במשברים השגרתיים? האם תמיד אנחנו מרגישים את ד', האם אנחנו מבינים איפה ד' נמצא בכל מהלך החיים שלנו?
בפרשה (ראה) אנחנו קוראים את הפסוקים הבאים:
רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה: אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:
מבאר ה'אש קודש', מרן האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד זיע"א: כך צריך להיות יהודי. יהודי צריך להבין, שהכל מידו של רבש"ע. הזהר הק' כותב שהוא ית' "לא עביד דינא בלא דינא", ח"ו. דהיינו, ד' לא עושה דבר שלא מגיע לנו. ובאמת אחד מהעיקרים של התוה"ק הוא להאמין שרבש"ע עושה טוב למי שטוב ועושה רע למי שרע.
כאן צריך להדגיש משהו: הדוגמה שהזכרנו למעלה, של השואה האיומה, הכלל שאנחנו עכשיו מבארים לא חל עליה. השואה היתה דין כללי, ובדין כללי כולם נפגעים, גם מי שלא מגיע לו (ה'אש קודש' בעצמו נרצח במחנה ההשמדה מאיידנק, והוא לא חשוד כמישהו שהיה מגיע לו להינגף או להיפגע). ולכן לא ניתן להאשים אף יהודי בכך שהוא גרם לשואה ח"ו.
ממשיך הרבי: כאשר האדם בשיאם של היסורין הקשים, האדם מבין מדוע בא לו העונש הזה. כך הוא צריך להאמין שכמו שד' הלקה אותו, כך הוא גם יחבק אותו. כמו בן אהוב. "בנים אתם לד' א-להיכם", כך כתוב בהמשך הפרשה.
לכאורה, כאשר אדם מתייסר, הקב"ה מסתיר את פניו ממנו. אבל יש בעיה... רבש"ע אומר לנו: "עמו אנכי בצרה"! כלומר, הוא אתנו, גם בהסתר הפנים!
הרבי עונה: כאשר היהודי לא מקבל את היסורין בהכנעה, ובמקום לפשפש במעשיו ולתהות מדוע הצרות באו עליו הוא חושב שהן באו אליו שלא בדין, והן לא מגיעות לו באמת - אז יש הסתר פנים! כאשר אדם לא מבין את זה שרבש"ע איתו גם בצרות, ושהצרות באו בגלל חטאיו - אז יש הסתר פנים. אבל מבחינת הקב"ה - אין דבר כזה הסתר פנים. אדרבא, "עמו אנכי בצרה".
זה הביאור לפסוקים בפרשתנו. "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" - הכל מהקב"ה, בצדק גמור. "לפניכם" - ביכלתכם לקבוע מה יהיה לכם - ברכה או קללה, ע"י מעשיכם. כאשר תגיעו לרמת הראייה הזו - אז "אנכי נותן לפניכם" - רבש"ע מתגלה אלינו ברוב הודו, כמלך וכאב רחום שעושה הכל בצדק ובמשפט. ולא בכדי פרשתנו סמוכה לר"ח אלול, "אני לדודי ודודי לי", שיא ההתגלות של רבש"ע אלינו.
שנזכה! שב"ש. 
הד"ת לע"נ סבי מורי סעדיה בן רומיה הכ"מ.
