(הוא אפילו מופיע בפלאייר ).

זו מסגרת שדורשת משמעת עצמית. לא רק מבחינת לימודים, אלא בהכל.

מתי לישון, מה לאכול, כל ההתנהלות היא עליך. ואם אתה יודע לעשות את

זה, זה יוסיף לך הרבה. אבל יחד עם כל הסיפוק שחבר שלי מרגיש, הוא

אומר שבשנת שירות אחרי י''ב הוא היה יכול לעשות הרבה יותר עם פחות

לחץ.

יש הרבה יתרונות, יש גם מגרעות. וזה בטח תלוי במקום בו עושים את השל''פ.

הכי טוב לדבר עם מי שהיה בשל''פ...

אבל בגדול הוא אומר ששנת שירות עדיפה מלעשות של''פ. גם כי הוא לא ממש מכיר

את החבר'ה החדשים בתיכון וגם כי קשה לעמוד גם בלימודים וגם במחוייבות שלך.

ויכול להיות שאחד מהם ייפגע. בשנת שירות או בישיבה שמתנדבת בקהילה זה הרבה

יותר נוח וגם יותר משמעותי.

יש מקומות בשל''פ שתיאלץ ללמוד בתיכון דתי, לא בישיבה תיכונית. ויש מקומות

שהתיכונים לא יהיו ברמה תורנית גבוהה.

בדיעבד, הוא לא היה הולך לשל''פ. למרות שהדבר הזה באמת מוסיף לו המון.

אני לא רוצה שיווצר הרושם שזה מסלול רע! זה פשוט תלוי מי אתה ובעוד גורמים

משתנים. זה מורכב ויכול להיות שיהיה מצב הפוך אצל מישהו אחר.

אז אם אתם רוצים שאשאל, תכתבו.

(אבל שאלות ספציפיות כמו "איך אתה מתמודד עם..." ולא שאלות כלליות כמו "איך זה?")

אגב, לבני-עקיבא יש גם גרעיני שנת שירות. שזה כמו של''פ, רק בלי בגרויות.

שליחות גדולה

אבל לא מתאים לכולם

אם זה מתאים לך, ואתה מאמין שתתרום בזה ותתרומם מזה,

ואתה מרגיש שיש לך ת'כוחות בשביל זה

והרבה מוטיביציה..

אז וואלה לך על זה..

זה פרוייקט ענק...

רק אל תפתח ציפיות גבוהות מדיי...

חבר שלי הלך.. הוא היה מלא ציפיות על רף גבוה..היה בטוח שזה מטורף וכיף לא נורמלי וכ'ו...

והכל התפוצץ לו בפנים..היה לו ממש קשה..

פתאום הוא קלט שלא הכל הולך חלק ויש הרשה קשיים...

קיצור אחי, שיהיה מלא בהצלחה!

צירפתי לך פה קישור 'הסבר על של''פ' -

http://www.bneiakiva.org.il/BneiAkiva.asp?id=49587

כרגע אני מתלהב, אבל אני אתן לעצמי זמן ונראה. מקווה שמה שיהיה בסוף זה מה שטוב לי. את הדף הזה אני מכיר בע"פ וגם הייתי בערב היכרות היום אז אני שיננתי את החומר טוב .

ידוע שזה מאוד מאוד קשה!

ומעבר למה שאושר כבר אמר על כל העניין של משעמת עצמית וזה שכל ההתנהלות עלייך ושזה עמוס, אתה גם מפסיד תשמינית עם הח'ברה שלך [שמינית זה שיא, אין מה לעשות], אתה צריך להתשלב לשכבה מגובשת בשנה האחרונה [שהיא השיא.. כל התהליך של 4-6 שנים בא לידי ביטויי..].. [כמובן לא לכולם זה משנה, חלק בכוונה רוצים לעזוב אפילו שזאת השנה האחרונה.....]

זה כאילו לקחת שמינית, לקחת שנת שרות אחרי ולמעוך ביחד.. יש מקום לשניהם- אבל שניהם חסרים..

אני מאמינה בלגמור דברים עד הסוף. אם התחלת תיכון, הגעת עד סוף שביעית במקום מסויים.. בד"כ כדאי לסיים באותו מקום. [שוב- ממש לא תמיד. וברור שיש כאלה שבשבילם של"פ זה אידיאלי. וברור שזה דבר חיובי וטוב!]

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....