א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא
במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.
ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.
משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה
במיוחד. לא?
אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית
ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?
אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)
היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?
ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?
אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני
דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות
הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?
אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה לא אדישות!
ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה
להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?
אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא
שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.
סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם
כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -
ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;
נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,
אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.
גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?
,
סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?
משמח יותר?
תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש
ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה
של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?
וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך
משהו....
שבוע טוב וחג שמח!
*
